התחברות
None
סימן קלא - דיני נפילת אפים
סימן קלא - דיני נפילת אפים
סעיף א: אין לדבר בין תפילה לנפילת אפים
אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים ועל פי הסוד אין להפסיק בין התפילה לתחנון אפילו בשהייה בעלמא. ועי' בהרחבה בעניין הפסקה בדיבור.
כשנופל על פניו, נהגו להטות על צד שמאל.
הגה: וי"א דיש להטות על צד ימין, והעיקר להטות (ריב"ש סי' רי"ב /תי"ב/ וב"י בשם הרוקח) בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו, על צד ימין משום כבוד תפילין; ובערבית (ר"ל במנחה), או כשאין לו תפילין בשמאלו, יטה על שמאלו (מנהגים). ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב, וכל מקום ומקום לפי מנהגו; ומנהג פשוט לומר: ואנחנו לא נדע כו' וחצי קדיש אשרי למנצח (טור),
ואפי' בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח, מלבד בר"ח וחנוכה ופורים וע"פ ועיו"כ וט' באב וכן בבית האבל א"א למנצח (מ"ב, ס"ק ל"ה). ומנהג א"י שלא לומר למנצח באסרו חג [פסק"ת, ו] (שהרי בחו"ל הוא יום טוב ולא ראוי לומר"ביום צרה") ( מנהגים וע"ל סי' תקנ"ט). ומנהג הספרדים שלעולם ביום שא"א בו תחנון, אין אומרים בו למנצח (וכ"כ הגר"ז בסידורו).
כשנופל על פניו, נהגו להטות על צד שמאל.
הגה: וי"א דיש להטות על צד ימין, והעיקר להטות (ריב"ש סי' רי"ב /תי"ב/ וב"י בשם הרוקח) בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו, על צד ימין משום כבוד תפילין; ובערבית (ר"ל במנחה), או כשאין לו תפילין בשמאלו, יטה על שמאלו (מנהגים). ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב, וכל מקום ומקום לפי מנהגו; ומנהג פשוט לומר: ואנחנו לא נדע כו' וחצי קדיש אשרי למנצח (טור),
ואפי' בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח, מלבד בר"ח וחנוכה ופורים וע"פ ועיו"כ וט' באב וכן בבית האבל א"א למנצח (מ"ב, ס"ק ל"ה). ומנהג א"י שלא לומר למנצח באסרו חג [פסק"ת, ו] (שהרי בחו"ל הוא יום טוב ולא ראוי לומר"ביום צרה") ( מנהגים וע"ל סי' תקנ"ט). ומנהג הספרדים שלעולם ביום שא"א בו תחנון, אין אומרים בו למנצח (וכ"כ הגר"ז בסידורו).
להפסיק בין תפילה לנפילת אפים בדיבור בעלמא:
מ"ב (סק"א) בשם המג"א (סק"א); הגר"ז (סע"א) - אין לחוש להפסיק בדיבור בעלמא, ודווקא להפסיק לגמרי ולעסוק בדברים אחרים אסור.
כה"ח (סק"ד); ילקו"י (סע"ב); מ"ב (בסימן נ"א, סק"ט) - אין להפסיק אפילו בשיחה בעלמא.
› ורשאי לענות לכל דבר שבקדושה אפילו באמצע נפילת אפים.
ולענות אמן דברכות : בכה"ח (סק"ב) כתב שלא יענה אמן דברכות באמצע נפילת אפים, אלא רק בין תפילה לנפילת אפים.
ובילקו"י (סע"ב) כתב שעונה אמן דברכות אפילו באמצע נפילת אפים [וכ"כ בפסק"ת, ב].
כה"ח (סק"ד); ילקו"י (סע"ב); מ"ב (בסימן נ"א, סק"ט) - אין להפסיק אפילו בשיחה בעלמא.
› ורשאי לענות לכל דבר שבקדושה אפילו באמצע נפילת אפים.
ולענות אמן דברכות : בכה"ח (סק"ב) כתב שלא יענה אמן דברכות באמצע נפילת אפים, אלא רק בין תפילה לנפילת אפים.
ובילקו"י (סע"ב) כתב שעונה אמן דברכות אפילו באמצע נפילת אפים [וכ"כ בפסק"ת, ב].
סעיף ב: נפילת אפים מיושב
נפילת אפים מיושב, ולא מעומד ואפילו כשאומר תחנון בלא נפ"א (וכמנהג הספרדים), צריך לומר דווקא בישיבה [כה"ח, אות לח] ;
הגה: י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים האשכנזים, לומר בכה"ג תחנון בלא נפילת אפים. אמנם למנהג הספרדים שלא נופלים לעולם, אין שום נפק"מ בזה. (ב"י בשם רוקח סי' שכ"ד). וחצר בהכ"נ הפתוח לבהכ"נ דווקא שהדלת פתוחה, שאז יכול לראות מקום הארון (מ"ב) (מהרי"ל) או בשעה שהצבור מתפללין אז, אפי' יחיד בביתו אומר תחינה בנפילת אפים אם אומרה בזמן שהצבור גם כן אומרים תחנון (מ"ב) (ד"ע פי' אגור).
› ומנהג ירושלים שנופלים על פניהם אפילו במקום שאין ספר תורה (פסק"ת, ח). ולדעת הגרשז"א (הליכות שלמה, פי"א, סע' י"א) יש לנהוג כן רק בין החומות.
הגה: י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים האשכנזים, לומר בכה"ג תחנון בלא נפילת אפים. אמנם למנהג הספרדים שלא נופלים לעולם, אין שום נפק"מ בזה. (ב"י בשם רוקח סי' שכ"ד). וחצר בהכ"נ הפתוח לבהכ"נ דווקא שהדלת פתוחה, שאז יכול לראות מקום הארון (מ"ב) (מהרי"ל) או בשעה שהצבור מתפללין אז, אפי' יחיד בביתו אומר תחינה בנפילת אפים אם אומרה בזמן שהצבור גם כן אומרים תחנון (מ"ב) (ד"ע פי' אגור).
› ומנהג ירושלים שנופלים על פניהם אפילו במקום שאין ספר תורה (פסק"ת, ח). ולדעת הגרשז"א (הליכות שלמה, פי"א, סע' י"א) יש לנהוג כן רק בין החומות.
סעיף ג: אין אומרים נפילת אפים בלילה
אין אמירת נפילת אפים בלילה.
ובלילי אשמורת כלומר, אחר חצות לילה נוהגים ליפול על פניהם, שהוא קרוב ליום.
ובלילי אשמורת כלומר, אחר חצות לילה נוהגים ליפול על פניהם, שהוא קרוב ליום.
האם לומר נפילת אפים בין השמשות?
מ"ב (ס"ק י"ז), ילקו"י (סע' י"ט), אור לציון , (ח"ב, פ"ט, ג) - אפשר לומר נפ"א בבין השמשות. [עד 13 וחצי דקות אחר השקיעה (אול"צ וילקו"י)]
כה"ח (אות נא), בא"ח (כי תשא, יד) - אין לומר נפילת אפים אחר השקיעה. ובפסק"ת (אות י"ג) כתב שכן המנהג. והגרשז"א (הליכות שלמה, תפילה, פי"ג, סע"ד) כתב שכן המנהג בירושלים שלא לאמרו, והוא משום שיש סכנה על פי הקבלה לאמרו בלילה ויש לחוש בספק.
כה"ח (אות נא), בא"ח (כי תשא, יד) - אין לומר נפילת אפים אחר השקיעה. ובפסק"ת (אות י"ג) כתב שכן המנהג. והגרשז"א (הליכות שלמה, תפילה, פי"ג, סע"ד) כתב שכן המנהג בירושלים שלא לאמרו, והוא משום שיש סכנה על פי הקבלה לאמרו בלילה ויש לחוש בספק.
סעיף ד: נהגו שלא ליפול על פניהם בבית האבל ובבית החתן
נהגו שלא ליפול על פניהם כלומר, שלא לומר תחנון לא בבית האבל מפני שמדת הדין מתוחה עליו, וי"א מפני שהוקש אבל לחג, ולא בבית החתן, ולא בבהכ"נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן מפני השמחה.
הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב"ה, אבל אם אין המילה בבהכ"נ, אף על פי שהיא בבהכ"נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי"א סי' פ"א);
וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק ואפילו כמה מניינים של שחרית, כל שהוא קודם המילה נוהגים שלא לומר תחנון,
אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון כיוון שהוא אחר הברית, ועיין בהרחבה לקמן;
מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ"ה מה"ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה אך המנהג שבכל שבעת ימי המשתה, א"א תחנון כשהחתן בבית הכנסת.
› כשהאבל בא לבית הכנסת להתפלל, הצבור אומרים תחנון, ורק האבל לא יאמר. (מ"ב, סק"כ; כה"ח, אות ס; ילקו"י, סע' כג)
ואם האבל עובר לפני התיבה , כתב הגרשז"א (הליכות שלמה, פרק י"א, סע' י') שלא יאמרו הצבור תחנון.
וכשנאספים לבית הכנסת לכבוד הנפטר, ולדברי תורה לעילוי נשמתו - לא יאמרו תחנון (ילקו"י שם, והובא בפסק"ת אות טז).
הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב"ה, אבל אם אין המילה בבהכ"נ, אף על פי שהיא בבהכ"נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי"א סי' פ"א);
וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק ואפילו כמה מניינים של שחרית, כל שהוא קודם המילה נוהגים שלא לומר תחנון,
אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון כיוון שהוא אחר הברית, ועיין בהרחבה לקמן;
מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ"ה מה"ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה אך המנהג שבכל שבעת ימי המשתה, א"א תחנון כשהחתן בבית הכנסת.
› כשהאבל בא לבית הכנסת להתפלל, הצבור אומרים תחנון, ורק האבל לא יאמר. (מ"ב, סק"כ; כה"ח, אות ס; ילקו"י, סע' כג)
ואם האבל עובר לפני התיבה , כתב הגרשז"א (הליכות שלמה, פרק י"א, סע' י') שלא יאמרו הצבור תחנון.
וכשנאספים לבית הכנסת לכבוד הנפטר, ולדברי תורה לעילוי נשמתו - לא יאמרו תחנון (ילקו"י שם, והובא בפסק"ת אות טז).
אמירת תחנון כשמתפללים אצל התינוק:
ב"ח(ס"ד) , ט"ז(ס"ק י"א) , כה"ח(אות פג) - אין אומרים תחנון כשמתפללים אצל התינוק.
א"ר(ס"ק י"א),קיצוש"ע(סימן כב, סע"ו) - אם מתפללים אצל התינוק קודם הסעודה, אין אומרים תחנון , ואם כבר סיימו וברכו ברכה"מ, יאמרו תחנון. [ וכן נראה הכרעת המ"ב(ס"ק כ"ה)].
א"ר(ס"ק י"א),קיצוש"ע(סימן כב, סע"ו) - אם מתפללים אצל התינוק קודם הסעודה, אין אומרים תחנון , ואם כבר סיימו וברכו ברכה"מ, יאמרו תחנון. [ וכן נראה הכרעת המ"ב(ס"ק כ"ה)].
המתפללים עם בעלי הברית (אבי הבן / סנדק / מוהל):
כשמתפללים עמהם קודם הברית - לכולי עלמא אין אומרים תחנון. [מ"ב, ס"ק כ"ב]
וכשמתפללים אחר הברית עם בעלי הברית:
מ"ב(שם) - אם מתפללים אחר הברית בבית אחר (שהתינוק לא שם), אפילו שבעלי הברית מתפללים עמהם, אומרים הצבור תחנון , ורק בעלי הברית לא אומרים אפילו במנחה, דיום טוב שלהם הוא.
כה"ח(אות פד), ילקו"י (סע' כט) - גם בתפילת המנחה, אם בא בעל ברית לבית הכנסת, אין אומרים תחנון .
כשמאחרים את המילה עד סמוך למנחה - יש אומרים שצריך לומר תחנון בשחרית ורק במנחה לא יאמרו, וי"א שא"א תחנון אף בשחרית. ואין לשנות מה שנהגו מפני המחלוקת (ילקו"י, שם ; פסק"ת אות יז).
› כתב הגרע"י (יבי"א, ח"ג, יב, ב) , שאם עשו ברית אחר תפילת שחרית, ועדיין מונח שם כסא של אליהו, לא יאמרו תחנון באותו בית הכנסת גם במנחה, שעדיין הארת הקדושה של מצות מילה חופפת שם עד הלילה.
› עוד כתב (יבי"א, סי' כז, ח), שיש סמך מהזוהר הקדוש למה שנהגו שלא אומרים תחנון בבית הכנסת ביום שנעשה הנער בר מצווה. וכן בילקו"י (סעיף כד) כתב שפשט המנהג כך. והיינו דווקא ביום שבו נעשה בר מצווה (ועיין שם שנתן כמה טעמים לזה).
כתבו הפוסקים שאין לעשות שום מחלוקת עבור אמירת התחנון, כי יש מנהגים שונים בזה והתחנון אינו חובה כל כך.
וכשמתפללים אחר הברית עם בעלי הברית:
מ"ב(שם) - אם מתפללים אחר הברית בבית אחר (שהתינוק לא שם), אפילו שבעלי הברית מתפללים עמהם, אומרים הצבור תחנון , ורק בעלי הברית לא אומרים אפילו במנחה, דיום טוב שלהם הוא.
כה"ח(אות פד), ילקו"י (סע' כט) - גם בתפילת המנחה, אם בא בעל ברית לבית הכנסת, אין אומרים תחנון .
כשמאחרים את המילה עד סמוך למנחה - יש אומרים שצריך לומר תחנון בשחרית ורק במנחה לא יאמרו, וי"א שא"א תחנון אף בשחרית. ואין לשנות מה שנהגו מפני המחלוקת (ילקו"י, שם ; פסק"ת אות יז).
› כתב הגרע"י (יבי"א, ח"ג, יב, ב) , שאם עשו ברית אחר תפילת שחרית, ועדיין מונח שם כסא של אליהו, לא יאמרו תחנון באותו בית הכנסת גם במנחה, שעדיין הארת הקדושה של מצות מילה חופפת שם עד הלילה.
› עוד כתב (יבי"א, סי' כז, ח), שיש סמך מהזוהר הקדוש למה שנהגו שלא אומרים תחנון בבית הכנסת ביום שנעשה הנער בר מצווה. וכן בילקו"י (סעיף כד) כתב שפשט המנהג כך. והיינו דווקא ביום שבו נעשה בר מצווה (ועיין שם שנתן כמה טעמים לזה).
כתבו הפוסקים שאין לעשות שום מחלוקת עבור אמירת התחנון, כי יש מנהגים שונים בזה והתחנון אינו חובה כל כך.
האם יאמרו הלל כשמתפללים בבית האבל אבראש חודש או בבחנוכה ופורים?
מ"ב(סק"כ) - אין לומר הלל בבית האבל . ומי שהתפלל בבית האבל בחנוכה ופורים , שאז צריך לגמור את ההלל, צריך לומר את ההלל אחר כך בביתו.
קצשו"ע(סימן ר"ז, סע"ו) - אם יש שם חדר אחר, ילכו האבלים לחדר אחר והצבור יאמרו הלל [וכן נהג הגרשז"א (הליכות שלמה, ר"ח, פ"א, סע' טו ובהערה שם) ] . וזה דווקא כשמתפללים אבבית האבל שהוא גם בבית שנפטר בו המת, אך אם אינו בית שנפטר בו המת, או כשאין שם אבל, אומרים הלל בחדר שמתפללים, ורק האבל לא יאמר [ וכ"כ בילקו"י(סי' תרפ"ג, סע"ח) לעניין ראש חודש].
כה"ח(אות סא), שו"ע הרב (סע"ה) - בר"ח, יאמר כל אחד בביתו אחר התפילה (כיוון שזמנו של הלל כל היום). ובחנוכה ופורים, יאמרו הלל בבית האבל , כיוון שאז יש חיוב לאמרו מן הדין, וגם האבל חייב בו [וכ"כ בילקו"י לעניין חנוכה ופורים (שם)].
קצשו"ע(סימן ר"ז, סע"ו) - אם יש שם חדר אחר, ילכו האבלים לחדר אחר והצבור יאמרו הלל [וכן נהג הגרשז"א (הליכות שלמה, ר"ח, פ"א, סע' טו ובהערה שם) ] . וזה דווקא כשמתפללים אבבית האבל שהוא גם בבית שנפטר בו המת, אך אם אינו בית שנפטר בו המת, או כשאין שם אבל, אומרים הלל בחדר שמתפללים, ורק האבל לא יאמר [ וכ"כ בילקו"י(סי' תרפ"ג, סע"ח) לעניין ראש חודש].
כה"ח(אות סא), שו"ע הרב (סע"ה) - בר"ח, יאמר כל אחד בביתו אחר התפילה (כיוון שזמנו של הלל כל היום). ובחנוכה ופורים, יאמרו הלל בבית האבל , כיוון שאז יש חיוב לאמרו מן הדין, וגם האבל חייב בו [וכ"כ בילקו"י לעניין חנוכה ופורים (שם)].
סעיף ה: אם חלה מילה בתענית צבור אומרים סליחות ווידוי ואין נופלים על פניהם
אם חלה מילה והוא הדין כשחתן מתפלל בבית הכנסת, או בבית האבל בתענית צבור, מתפללים סליחות ואומרים וידוי ובעל השמחה אינו אומר סליחות כלל ואין נופלים על פניהם וגם לא אומרים את המזמור של התחנון ואין אומרים והוא רחום בשחרית, אפי' במקום שנהגו לאומרו בלא זה (דלמנהג אשכנז בלאו הכי אין אומרים והוא רחום בתעניות אם לא חל בשני וחמישי).
› עיין בפסקי תשובה, אות כה, בפרטי המנהגים בעניין האמור בסעיף זה.
› עיין בפסקי תשובה, אות כה, בפרטי המנהגים בעניין האמור בסעיף זה.
סעיף ו: ימים שנוהגים שאין אומרים בהם נפילת אפים
נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט, ולא בר"ח, ולא במנחה שלפניו, ולא בחנוכה, וי"א גם במנחה שלפניו, (וכן נוהגין). בפורים ואף בי"ד במוקפין ובט"ו בפרזים, אין נופלים על פניהם וכן בפורים קטן אין אמירת נפילת אפים, (בל"ג בעומר אין נופלין, בעי"כ אין נופלין, וכן בערב ר"ה אפי' שחרית, מנהגים) ופשט המנהג שבכל יום שאין אומרים בו תחנון , א"א תחנון גם במנחה שלפניו, מלבד ערב יו"כ וערב ר"ה.
סעיף ז: מנהג פשוט שלא לומר תחנון בכל חודש ניסן
ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חדש ניסן, ולא בט' באב משום שנקרא מועד, ולא בין יו"כ לסוכות והמנהג שגם אחר סוכות א"א תחנון עד סוף החודש, (ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר שבועות) ופשט המנהג שלא לומר תחנון עד י"ב בסיון .
סעיף ח: אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו בפני הצבור כשמתפלל על הצבור
אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו כשמתפלל על (ובפני) הצבור, אא"כ הוא בטוח שיענה כיהושע בן נון .
הגה: וכן אסור לכל אדם ליפול על פניו בפשוט ידים ורגלים, אפי' אין שם אבן משכית (הגהות אשירי סוף פ' תפלת השחר וריב"ש סי' תי"ב);
אבל אם נוטה קצת על צדו, מותר אם אין שם אבן משכית; וכן יעשו ביו"כ, כשנופלין על פניהם, אם יציעו שם עשבים כדי להפסיק בין הקרקע ובין הפנים (כה"ח, אות קיז; פסק"ת, אות כז), ולא כטעות ההמונים שמניחים בין הברכיים לקרקע, וכן נוהגין (מרדכי).
הגה: וכן אסור לכל אדם ליפול על פניו בפשוט ידים ורגלים, אפי' אין שם אבן משכית (הגהות אשירי סוף פ' תפלת השחר וריב"ש סי' תי"ב);
אבל אם נוטה קצת על צדו, מותר אם אין שם אבן משכית; וכן יעשו ביו"כ, כשנופלין על פניהם, אם יציעו שם עשבים כדי להפסיק בין הקרקע ובין הפנים (כה"ח, אות קיז; פסק"ת, אות כז), ולא כטעות ההמונים שמניחים בין הברכיים לקרקע, וכן נוהגין (מרדכי).
איסור"ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה"
מן התורה אין איסור אלא דווקא כשמשתחווה אבפישוט ידיים ורגלים על ברצפת אבנים.
מדברי סופרים אסור אפילו כשעושה רק אחד מהתנאים הנ"ל, דהיינו אם משתחווה בפישוט ידיים ורגלים אף כשאינו על רצפת אבנים, או אם עושה קידה (כלומר בלא פישוט ידיים ורגלים) על רצפת אבנים.
ומותר לכתחילה אם מתקיימים שני תנאים : דהיינו אם אאינו משתחווה בפישוט ידיים ורגליים ( ובכלל זה , אם משתחווה בפישוט ידיים ורגליים אך נוטה על צידו ), וגם כשעשה זאת בשלא ישירות על רצפת אבנים. כמו כן, אם עושה רק אקידה וגם בנוטה על צידו - מותר אפילו על רצפת אבנים.
עמוד הבאמדברי סופרים אסור אפילו כשעושה רק אחד מהתנאים הנ"ל, דהיינו אם משתחווה בפישוט ידיים ורגלים אף כשאינו על רצפת אבנים, או אם עושה קידה (כלומר בלא פישוט ידיים ורגלים) על רצפת אבנים.
ומותר לכתחילה אם מתקיימים שני תנאים : דהיינו אם אאינו משתחווה בפישוט ידיים ורגליים ( ובכלל זה , אם משתחווה בפישוט ידיים ורגליים אך נוטה על צידו ), וגם כשעשה זאת בשלא ישירות על רצפת אבנים. כמו כן, אם עושה רק אקידה וגם בנוטה על צידו - מותר אפילו על רצפת אבנים.