התחברות
None
מסגרת
מסגרת
דברי הרמ"א בסגנון נפרד
נהגו שלא ליפול על פניהם כלומר, שלא לומר תחנון לא בבית האבל מפני שמדת הדין מתוחה עליו, וי"א מפני שהוקש אבל לחג, ולא בבית החתן, ולא בבהכ"נ ביום מילה, ולא כשיש שם חתן מפני השמחה. הגה: ודוקא שהמילה או החתן באותו ב"ה, אבל אם אין המילה בבהכ"נ, אף על פי שהיא בבהכ"נ האחרת, אומרים תחנון (פסקי מהרי"א סי' פ"א);
וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק ואפילו כמה מניינים של שחרית, כל שהוא קודם המילה נוהגים שלא לומר תחנון,
אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון כיוון שהוא אחר הברית, ועיין בהרחבה לקמן;
מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ"ה מה"ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה אך המנהג שבכל שבעת ימי המשתה, א"א תחנון כשהחתן בבית הכנסת.
וביום המילה שאין אומרים תחנון, דוקא שחרית שמלין אז התינוק ואפילו כמה מניינים של שחרית, כל שהוא קודם המילה נוהגים שלא לומר תחנון,
אבל מנחה אף על פי שמתפללין אצל התינוק הנימול, אומרים תחנון כיוון שהוא אחר הברית, ועיין בהרחבה לקמן;
מה שאין כן בחתן, שאין אומרים תחנון כל היום, כשמתפללין אצל החתן (הגהות מיימוני פ"ה מה"ת) ולא מקרי חתן אלא ביום שנכנס לחופה אך המנהג שבכל שבעת ימי המשתה, א"א תחנון כשהחתן בבית הכנסת.
דברי הרמ"א באותו סגנון אך בגופן נטוי
אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים ועל פי הסוד אין להפסיק בין התפילה לתחנון אפילו בשהייה בעלמא. ועי' בהרחבה בעניין הפסקה בדיבור.
כשנופל על פניו, נהגו להטות על צד שמאל.
הגה: וי"א דיש להטות על צד ימין, והעיקר להטות (ריב"ש סי' רי"ב /תי"ב/ וב"י בשם הרוקח) בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו, על צד ימין משום כבוד תפילין; ובערבית (ר"ל במנחה), או כשאין לו תפילין בשמאלו, יטה על שמאלו (מנהגים). ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב, וכל מקום ומקום לפי מנהגו; ומנהג פשוט לומר: ואנחנו לא נדע כו' וחצי קדיש אשרי למנצח (טור),
ואפי' בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח, מלבד בר"ח וחנוכה ופורים וע"פ ועיו"כ וט' באב וכן בבית האבל א"א למנצח (מ"ב, ס"ק ל"ה). ומנהג א"י שלא לומר למנצח באסרו חג [פסק"ת, ו] (שהרי בחו"ל הוא יום טוב ולא ראוי לומר"ביום צרה") ( מנהגים וע"ל סי' תקנ"ט). ומנהג הספרדים שלעולם ביום שא"א בו תחנון, אין אומרים בו למנצח (וכ"כ הגר"ז בסידורו).
עמוד הקודםכשנופל על פניו, נהגו להטות על צד שמאל.
הגה: וי"א דיש להטות על צד ימין, והעיקר להטות (ריב"ש סי' רי"ב /תי"ב/ וב"י בשם הרוקח) בשחרית כשיש לו תפילין בשמאלו, על צד ימין משום כבוד תפילין; ובערבית (ר"ל במנחה), או כשאין לו תפילין בשמאלו, יטה על שמאלו (מנהגים). ולאחר שנפל על פניו יגביה ראשו ויתחנן מעט מיושב, וכל מקום ומקום לפי מנהגו; ומנהג פשוט לומר: ואנחנו לא נדע כו' וחצי קדיש אשרי למנצח (טור),
ואפי' בימים שאין אומרים תחנון אומרים למנצח, מלבד בר"ח וחנוכה ופורים וע"פ ועיו"כ וט' באב וכן בבית האבל א"א למנצח (מ"ב, ס"ק ל"ה). ומנהג א"י שלא לומר למנצח באסרו חג [פסק"ת, ו] (שהרי בחו"ל הוא יום טוב ולא ראוי לומר"ביום צרה") ( מנהגים וע"ל סי' תקנ"ט). ומנהג הספרדים שלעולם ביום שא"א בו תחנון, אין אומרים בו למנצח (וכ"כ הגר"ז בסידורו).