התחברות
סימנים נבחרים מהלכות מגילה על סדר השו"ע משולב בתמצית דברי נושאי הכלים ודברי פוסקי זמנינו בדברים המעשיים
סימן תרצ - דיני קריאת המגילה
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן תרצ - דיני קריאת המגילה
סעיף א: קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב ובצבור יעמוד לכתחלה מפני כבוד הצבור
קורא אדם את המגילה בין עומד בין יושבויש נוהגים לעמוד בשעת הברכות; אבל לא יקרא בצבור, יושב, לכתחלה מפני כבוד הצבור וכשקורא להוציא את הנשים אין צריך לעמוד.
הגה: ואסור לחזן לקרות את המגילה עד שאומרים לו: קרא כי אין לאדם לחלוק כבוד לעצמו כל זמן שלא כבדוהו. ובעל קריאה קבוע, אין צריך להמתין שיאמרו לו לקרוא (מרדכי פרק הקורא).
› טוב ליטול הידיים לפני שנוגע במגילה. כי יש אומרים שאסור לאחוז מגילה בלי מטפחת, וע"י נטילה יש יותר סברא להקל.
סעיף ב: אפילו שנים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד
אפילו שנים, ואפילו עשרה, יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם ולא אמרינן בזה 'תרי קלי לא משתמעי', כיוון שבקריאת המגילה האנשים נותנים דעתם על הקריאה מפני חביבותה.
סעיף ג: צריך לקרותה כולה ומתוך הכתב ממגילה כשרה
צריך לקרותה כולה ואם חיסר אפילו תיבה אחת בקריאתו - לא יצא ידי חובה, ומתוך הכתב; ואם קראה על פה, לא יצא.
וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה, אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצאדזוהי מגילה כשרה לצאת בה (בדיעבד). הגה: אבל אם השמיט (הסופר) תחלתה או סופה, אפי' מעוטה, לא יצא (ר"ן); ואפי' באמצעה דוקא דלא השמיט ענין שלם דאם השמיט ענין שלםנראה כספר חסרופסולה. אך כשחסרות תיבות באמצעה, אם לא חסר ענין שלם, נראה כספר שלם שיש בו טעויות ודי בזה, שאין מדקדקים כ"כ במגילה(ב"י בשם א"ח);
אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה.
ומכאן יש ללמוד שמי שלא שמע מהקורא חלק מהמגילה, יכול להשלים אף ממגילה שאינה כשרה, ובלבד שישמע רובה משליח הצבור הקורא במגילה כשרה.
וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחלה, אבל בדיעבד אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצאדזוהי מגילה כשרה לצאת בה (בדיעבד). הגה: אבל אם השמיט (הסופר) תחלתה או סופה, אפי' מעוטה, לא יצא (ר"ן); ואפי' באמצעה דוקא דלא השמיט ענין שלם דאם השמיט ענין שלםנראה כספר חסרופסולה. אך כשחסרות תיבות באמצעה, אם לא חסר ענין שלם, נראה כספר שלם שיש בו טעויות ודי בזה, שאין מדקדקים כ"כ במגילה(ב"י בשם א"ח);
אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה.
ומכאן יש ללמוד שמי שלא שמע מהקורא חלק מהמגילה, יכול להשלים אף ממגילה שאינה כשרה, ובלבד שישמע רובה משליח הצבור הקורא במגילה כשרה.
סעיף ד: מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא יקרא עם שליח ציבור אלא שומע ושותק
מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה, לא יקרא עם שליח ציבור, אלא שומע ושותק שמא ישמע אחר ממנו ויקשיב לקריאתו ולא לשליח הצבור.
הגה: וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן מהטעם הנ"ל, ולכן אותן הפסוקים שקורין הקהל צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרהדלכתחילה צריך לקרוא את כולה מתוך מגילה כשרה. (ב"י בשם שבולי לקט).
סעיף ה: קראה סרוגין, דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק יצא
קראה סרוגין, דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא ולדעת הרמ"א לעיל בסי' ס"ה, אם שהה באונס בכדי לגמור את כולה - צריך לחזור לראש (אך לא יברך שוב).
הגה: ואפי' סח בנתיים. מיהו גוערין במי שסח בנתיים, כדלקמן סימן תרצ"ב סעיף ב'. (הרשב"א סי' רמ"ד)וצריך להיזהר בזה מאד, שאם שח ומשום כך לא שמע אפילו תיבה אחת - לא יצא ידי חובה (וצריך לקרוא התיבות שהחסיר.ואפילו שקורא אותן בעל פהיוצא י"ח בדיעבד).
סעיף ו: הקורא את המגילה למפרע לא יצא
הקורא את המגילה למפרע, לא יצא; קרא פסוק א' ודילג השני וקרא שלישי ואח"כ חזר וקרא השני, לא יצא. מפני שקרא למפרע פסוק אחד; אלא כיצד יעשה, מתחיל מפסוק שני ששכח, וקורא על הסדר.
› ולכן מי שנכנס לבית הכנסת ומצא שליח צבור באמצע קריאת המגילה, ישלים תחילה את מה שהחסיר מהחומש ואח"כ יקשיב לקריאת הש"צ. ובלבד שישמע רוב המגילה משליח הצבור שקורא ממגילה כשרה.[וראה בביה"ל סעיף ג' ד"ה 'דוקא' שהחומרות של 'תחילתה וסופה' וכן של 'ענין שלם' דינם בכשרות המגילה בלבד ולא בקורא ע"פ]
סעיף ז: הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו
הקורא את המגילה על פה, לא יצא ידי חובתו והוא הדין אם קראה ממגילה שאינה כשרה, כמבואר לעיל בסעיף ג במה נפסלת המגילה.
סעיף יד: הקורא את המגילה צריך שיכוון להוציא השומע והשומע יכוון לצאת
הקורא את המגילה צריך שיכוון להוציא השומע, וצריך (שיכוון) השומע לצאת ואם לא כיוון לא יצא אפילו בדיעבד לפי מה שפסק בשו"ע (בסימן סע', סע' ד) שמצוות צריכות כוונה. ומיירי בכוונה שקודם המצווה, דהיינו, שמתכוון לקיים מצוות קריאת המגילה.
ואם הקורא ש"צ מסתמא דעתו על כל השומעים, אפילו הם אחורי בית הכנסת וכן היושב בבית הכנסת, מסתמא מתכוון לצאת שהרי בא לשם בכדי לצאת ידי חובת קריאת מגילה.
אין מדקדקין בטעויותיה; וי"א דוקא בטעות שהלשון והענין אחד, כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבו קמי דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו כיוון שלא שינה את המשמעות; אבל טעות אחר שמשנה את משמעות הכתוב, [כגון שאמר 'נפל' במקום 'נופל'] לא וצריך לחזור. וכן עיקר.
וראה בסימן קמ"ב סעיף א ובכה"ח שם אות ב שדעת מרן שבקריאת התורה מחזירים חזרה על טעות של שינוי אותיות אפילו שלא משנה את המשמעות ועל טעות בטעם או ניקוד רק כשמשנה את המשמעות. ולא כרמ"א שם. (וכתב ש'גוערים בו' בכל סוג של טעות. ונכון שימונה אדם יחיד לצורך אלו מפני הכבוד)
ואם הקורא ש"צ מסתמא דעתו על כל השומעים, אפילו הם אחורי בית הכנסת וכן היושב בבית הכנסת, מסתמא מתכוון לצאת שהרי בא לשם בכדי לצאת ידי חובת קריאת מגילה.
אין מדקדקין בטעויותיה; וי"א דוקא בטעות שהלשון והענין אחד, כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבו קמי דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו כיוון שלא שינה את המשמעות; אבל טעות אחר שמשנה את משמעות הכתוב, [כגון שאמר 'נפל' במקום 'נופל'] לא וצריך לחזור. וכן עיקר.
וראה בסימן קמ"ב סעיף א ובכה"ח שם אות ב שדעת מרן שבקריאת התורה מחזירים חזרה על טעות של שינוי אותיות אפילו שלא משנה את המשמעות ועל טעות בטעם או ניקוד רק כשמשנה את המשמעות. ולא כרמ"א שם. (וכתב ש'גוערים בו' בכל סוג של טעות. ונכון שימונה אדם יחיד לצורך אלו מפני הכבוד)
סעיף טו: צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת
צריך לומר עשרת בני המן ועשרת, הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחדוצריך להיזהר לקרות תיבות 'ואת' הנזכרים בעשרת בני המן, מתוך המגילה (בא"ח, תצווה, הלכות פורים, ט). [ואם לא קרא מתוך הכתב יצא בדיעבד, כדלעיל בסע' ג]
הגה: ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא (תוס' ספ"ק דמגילה ואבודרהם ומהרי"ל).
ולכתחלה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת; (מהרי"ל בשם רוקח).
סעיף טז: צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי וכו'
צריך שיאמר אחר קריאת המגילה: ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל (עובדי אלילים) ['הרשעים'], ברוכים כל ישראל; וצריך שיאמר: וגם חרבונה זכור לטוב.ומנהג הספרדים לאמר כל אחד ג' פעמים.
סעיף יז: מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאיגרת
מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאיגרת, להראות הנס ויש אומרים שיפשוט המגילה לפניו קודם שמתחיל לקרוא וכן נוהגים בהרבה מקומות, שהחזן פושט המגילה כאגרת לפני שמתחיל לברך (ויש מקומות שגם היחידים נוהגים לפשוט המגילה כאגרת); וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה, ומברך אחר שסיים לכורכה.
הגה: יש שכתבו שנוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקול רם, דהיינו: איש יהודי וגו', ומרדכי יצא וגו', ליהודים היתה אורה וגו', כי מרדכי היהודי וגו'; וכן נוהגין במדינות אלו (הגהות מיימוני פ"ח וכל בו ואבודרהם); והחזן חוזר וקורא אותן כי לכתחילה צריך לקרוא כולה מתוך מגילה כשרה ולכן קורא עבור מי שאין בידו מגילה כשרה.
עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה כדי שימחה שמו, על דרך: 'מחה תמחה את זכר עמלק' (דברים כה, יט) ו'שם רשעים ירקב' (משלי י, ז) ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ"נ (אבודרהם) ובבא"ח (שם, י) כתב שהיה רגיל להכות ברגליו בהמן הראשון והאחרון;
ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו. (ב"י בשם א"ח) וצריך החזן לשתוק בשעה שמכין את המן, כדי שישמעו כולם את קריאתו. ומי שלא שמע איזו תיבה, יקראנה מתוך החומש.
עמוד הקודם