התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר שולחן ערוך אורח חיים עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן תקעה
הרב יעקב חיים סופר
סימן תקעה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] סדר תעניות שמתענים בא"י על הגשמים וכו' ואם יש לנהוג בזה"ז סדר תעניות וכסדר ששנינו במשנתינו. כפי מה ששמעתי מפי זקנים שכשהשנה מעוברת אין להתחיל התעניות כסדר המשנה ולעיקרא דמילתא קאמינא דשליחותייהו דקמאי קעבדינן. הלק"ט ח"א סי' ץ' י"א בהגה"ט. פה"א ח"ד דף ח' ע"א. ומיהו עיין ברכ"י או ה' מה שכתב להאריך בזה וכתב ששמע מזקני עה"ק ירושלים וחברון ת"ו דאירע בימיהם עצירת גשמים ונהגו ככל סדר שכתבו הטור והש"ע ובתחלה כתב לדחות זה משום דליכא סמוכים בזה"ז ואח"כ כתב שראה בתשו' מהר"ם בן חביב כ"י סי' ו' שכתב ג"כ דיש לנהוג בזה"ז בא"י סדר תעניות הכתוב במשנתינו וע"כ כתב ליישב וסיים והגם דמלתא כדנא א"י וחו"ל שוים כהדדי מ"מ בחו"ל לאו סדנא דארעא חד הוא דזמנין דמשכחת עצירת גשמים באיזו מדינה ויש כמה מדינות דאין שם עצירת גשמים כלל אלא מיעוטא דמיעוטא וכיון דלא שוו בשיעוריהן כל מקומות שבחו"ל השוו רבנן מדותיהם דאין ת"צ בחו"ל יעו"ש. וכ"כ בשו"ת נוב"י ח"א סי' ל"א שאין נוהגין במדינות אלו לעשות בעצירת גשמים י"ג תעניות כסדר המשנה רק גוזרים תענית א' או ב' ומרצים בתפלות ותחנונים יעו"ש. והב"ד השע"ת או' א' ועיין בתשו' נחפה בכסף ח"ב בסוף קונטריס פרי מפרי דף ל"ו ע"א בסופו שכתב וז"ל שמעתי מפי הרב הכולל כמהר"ר ירוחם ווילנא נר"ו שבצפת לא עשו אפי' באותם עשר תעניות חומרות אלו משום שאין בזה"ז סמוכים אפי' בא"י יעו"ש. וכ"כ בספר התקנות והמנהגים של ירושת"ו בדיני תעניות או' צ"ב דבזמן גדול הדור האחרון הרב מוהר"מ סוזין זצוק"ל אירע כזה ועלתה הסכמתו שלא לעשות כסדר מרן וכדעת הברכ"י עכ"ל ועיין לקמן סעי' ט':
סעיף קטן ב
ב) שם. שמתענים בא"י וכו' דאי לבני חו"ל עדיים לא הגיע זמנם לשאול עד ס' בתקופה. שו"ג או ב' ועיין לקמן או' מ"ב:
סעיף קטן ג
ג) שם. הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים וכו' וכשחל יום י"ז חשון ביום ב' הסכמת רבני ירושלים שלא להתחיל להתענות בו כי הגיע י"ז היינו עד שיעבור י"ז. פה"א ח"ג דף כ"א ע"ג ומזבח אדמה דף ח' משם שלחן מלכים. מיהו הברכ"י או' א' כתב להוכיח להתענות בו ביום וכתב דהכי נקטינן יעו"ש אבל בס' ברכות מים בסי' זה דף מ"ב הכריע בראיות מפי הגאון הרי"ף כ"י ומהרב או"ח וממעשה רב אביו (בעל פה"א) באסיפת כל רבני עה"ק שלא להתחיל להתענות באותו יום והשיב על דברי הברכ"י הנז' יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' ז':
סעיף קטן ד
ד) בשנת התקכ"ד הגיע יום י"ז חשון ביום ב' וכבר אמרנו דהסכמת רבני ירושלים הוא עד שיעבור יום י"ז ולא ירדו אז גוזרים ת"צ בה"ב וכיון שאם היו ממתינים עד יום כ"ד חשון היה בא יום ג' של התענית ביום ר"מ והעיקר כי היה דוחק וצער מחמת המים כי עלה השער מאד והסכימו לסיבא זו באותה שנה להתחיל היחידים ביום י"ז חשון עצמו שהיה יום ב' מזבח אדמה על סי' זה דף ח' ע"ג וברכות מים דף מ"ב ע"ג. ועיין לקמן או' מ':
סעיף קטן ה
ה) בשנת התקכ"א הגיע י"ז חשון ביום ב' ולא התחילו היחידים עד יום כ"ד והיה בא יום ג' של התענית אחר ר"ח כסליו דלכן לא התענו היחידים כי אם ב' וה' דוקא וביום ר"ח כסליו גזרו בה"ב. פה"א ח"ד דף ז' ע"ד וכתב ברכות מים שם שכן הסכימו גדולי הדור ובאותו הפרק נמצא שם הרב המופלא כמהר"י אבואלעפייא ז"ל והסכים עמהם והשיג על הברכ"י או' ב' שכתב דלא שפיר עבדי יעו"ש:
סעיף קטן ו
ו) שם. ולא ירדו גשמיס וכו' היינו שלא ירדו פעם אחת שיעור שלא יתענו. הרב מזבח אדמה. מחב"ר בקו"א או' א' ושיעור שלא יתענו עיין לקמן סעי' י"א:
סעיף קטן ז
ז) שם. ולא ירדו גשמים וכו' כתב בס' המדות למהר"ן ערך שבועה או' ג' לימוד מס' שבועות מסוגל לירידת הגשם ע"כ. ובכן אם עומדים בבית ה' בלילות לעשות תיקון כרת למיבעי רחמי על עצירת גשמים שירדו מה טוב לקבוע לימודם במס' שבועות או בס' הרמב"ם בה' הנז' שהוא דבר בעתו ויעלה לרצון שירדו הגשמים בעתם. יפ"ל ח"ב או' א' ועיין עוד לקמן סי' תקע"ו או' ה' סגולה לירידת הגשם יעו"ש:
סעיף קטן ח
ח) שם. וכל התלמידים ראויים לכך. ומשמע דאין חייבין להתענות. והקשה הרב"י דהא בגמ' משמע דחייבים להתענות ולק"מ דהתם קאי את"ח ששואלין אותו דבר הלכה בתלמודו ואומרו אבל אם לא הגיע לכלל כך אין מחויב להתענות אלא שאם רצה מתענה ולית ביה משום יוהרא. מ"א סק"א. א"א או' א' וכ"פ מ"ב או' ג'. ואף בזה"ז דלית ת"ח מ"מ מתענין. מש"ז או' א' ונראה דדינם כתלמידים דאין חייבין ואם רצו מתענין:
סעיף קטן ט
ט) שם. וכל התלמידים ראויים לכך. אבל לא שאר העם טור וכ"כ בפסקי הרא"ש למס' תענית פ"א או' ה' והטעם כתב מ"א שם דהרואה שמתענה מוכתא מילתא שעושה מפני הגשמים והוי משום יוהרא. וכ"כ המש"ז או' א' מ"ב שם:
סעיף קטן י
י) שם. ודין תעניות אלו כדין תענית יחיד. ואם פגע בהם ר"ח מפסיקין. טור. והיינו אם קבלו בלשון קבלה אבל אם קבלו בלשון נדר צריך התרה כמ"ש לעיל סי' תק"ע סעי' א' אלא א"כ התנה שלא להתענית בר"ח:
סעיף קטן יא
יא) שם. כדין תענית יחיד ולכן צריך לקבלו בתפלת מנחה מבע"י כשאר תענית יחיד כמבואר לעיל סי' תקס"ב יעו"ש:
סעיף ב'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ב'] הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין וכו' כתב בס' שלחן מלכים דאם לא גזרו ב"ד תעניות גשמים אם עבר ר"ח כסליו חלה הגזירה וחייבין להתענות שכבר הם גזורים מחכמי המשנה עכ"ד. וליתא דלשון המשנה והפו' דנקטו ב"ד גוזרין הויא תיובתיה. גם מ"ש בש"ס אמר שמואל אין ת"צ בבבל הויא תברתיה. וכן מצאתי בתשו' הרב החסיד מהר"י מולכו כ"י אשר בידי שכתב בסי' כ"א דאם לא גזרו אינם חלים והביא ראיה כמ"ש ועוד האריך להוכיח דב"ד צריכין לגזור. והראיתי תשו' לרבני זמנינו ושמחו לדבריו. ברכ"י או' ג':
סעיף קטן יג
יג) ב"ד שרצו לגזור תענית על הגשמים ונזדמן שהיה יום עשרה בטבת עולה להם יום עשרה בטבת במקום יום שני. תשב"ץ ח"ג סי' י"א. ברכ"י או ד' שע"ת או' ב' עיקרי הד"ט סי' כ"ט או' י"ז:
סעיף קטן יד
יד) שם. וזועקים ומתחננים וכו' אבל אין מתריעין בהם כמבואר בש"ס ופו' מאמ"ר או' ב':
סעיף קטן טו
טו) שם. וזועקים ומתחננים וכו' ונראה דבכלל הזה הקריאה בויחל כמו בשאר תענית. ט"ז סק"ב מש"ז או' ב' מ"ב או' ה' ;
סעיף קטן טז
טז) שם. כדרך שעושין בכל התעניות. כלומר ואין עושין הסדר הכתוב בסי' תקע"ט בג' תעניות ראשונות ב"י מאמ"ר או' ג' ודין תעניות אלו ג"כ אינן אלא כדין תענית יחיד אלא שאין מפסיקין בהם בר"ח אם התחילו כמ"ש לעיל סי' תקע"ב. לבוש. ועיין בדברינו לשם או' ח':
סעיף ג'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ג'] ובאלו מפסיקין מלאכול מבע"י. כמו ביוה"כ טור. ומיהו לאו דוקא דביו"כ צריך להוסיף מעט משא"כ כאן אבל ביה"ש שלו אסור כדאיתא בפסחים דף נ"ד. מ"א סק"ב. א"ר או' ב' א"א או' ב' מ"ב או' ו':
סעיף קטן יח
חי) שם. ואסורין בהם בעשיית מלאכה וכו' נראה דע"י גוי שרי דהא בט"ב ע"י גוי שרי כמ"ש הרוקח ופסקו מרן בסי' תקנ"ד סעי' כ"ב ולא חמיר ת"צ מט"ב. שש"א:
סעיף קטן יט
יט) שם. ואסורים בהם בעשיית מלאכה ביום וכו' שלא יסיחו דעתם מצער התענית אבל בלילה לא שאין עיקר התענית אלא ביום מיהו דבר של תענוג אסור גם בלילה. לבוש. בגדי ישע:
סעיף קטן כ
ך) שם. ואסורים בסיכה ואפי' כל שהוא. תענית י"ג ע"ב:
סעיף קטן כא
כא) שם. אלא א"כ הוא להעביר את הזוהמא. וה"ה אם יש לו חטטין בראשו שרי כמ"ש לעיל סי' תקנ"ד סעי' ט"ו:
סעיף קטן כב
כב) שם. ואסורים בהם בתשמיש המטה. אפי' עדיין אין רעב בעולם. מ"א סק"ג. דאלו יש רעב בלאו תענית נמי אסור ומ"מ א"נ מיירי דיש רעב נ"מ דמשום תענית אסור אפי' לחשוכי בנים. נה"ש או' ג' וכן בליל טבילה אסור. א"א או' ג' מ"ב או' ח':
סעיף קטן כג
כג) שם. ומתפללים בבאי כנסיות וכו' ר"ל שאין מוציאין לרחובה של עיר כמו שנוהגין בשבע אחרונות כדלקמן סי' תקע"ט. מ"ב או' ט':
סעיף ד'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ד'] ומוסיפין שש ברכות בתפלה וכו' מבואר בטור סי' תקע"ט:
סעיף קטן כה
כה) שם. ונועלין את החניות וכו' מרש"י משמע דדוקא חניות של מאכל ומשקה אבל חניות של ד"א פותחין לגמרי אפי' בשני ואיני יודע וכו' דפתיחת שארי החנוית אסורים לגמרי בין בשני בין בחמישי כל היום וכו' וכ"נ מדברי קצת מפרשים. גבורת ארי. פת"ע או' י"א:
סעיף קטן כו
כו) שם. ובשני לעת ערב פותחין מעט. דהיינו שפותחין קצת דלתי החנויות עם חשיכה ואין מוציאין הסחורות שבחנות לחוץ ואין עושה מהם שורה. הרמב"ם בפי' המשנה פ"ק דתענית;
סעיף קטן כז
כז) שם. המוכרות מאכל. מדלא כתב מאכל ומשתה כמש"ל בהגה ש"ע דס"ל דחנות של משתה אסור לפתוח רק מטין דהא יכולין לקנותו בע"ש משא"כ מאכל שצריך הכנה מ"א סק"ד. א"ר או' ג' א"א או' ד' מ"ב או' י"ג. מיהו המאמ"ר או' ד' חלק על דברי מ"א הנ"ז וס"ל דה"ה משתה יעו"ש:
סעיף קטן כח
כח) שם. ואם יש לחנות אצטבא וכו' כהא דהשתא אין החנות פתוחה לרה"ר ואם הוא פתוח אינו נראה כל כך. רש"י תענית י"ד ע"ב:
סעיף ה'
סעיף קטן כט
כט) [סעיף ה'] עוברות ומיניקות מתענות בג' אמצעיות:
סעיף קטן ל
ל) שם אבל לא בג' ראשונות וכו' דלא תקיף רוגזיה כולי האי ואחרונות כיון דז' נינהו לא מצי עוברות ומניקות למיקם בהו. רש"י תענית י"ד ע"א. וקשה יתענו עכ"פ ג' תעניות וצ"ל כיון שא"א להתענות כולם אין מחויבין להתענות כלל. מ"א ס"ק ה' מ"ב או' ט"ז. וא"כ אם צבור גזרו ג' תעניות ויש אדם חלש שאינו יכול להתענות כלם א"צ להתענות כלל וצ"ע. מ"א שם. א"ר או' ד' מ"ב או י"ז:
סעיף קטן לא
לא) שם הגה. ואסור להם להחמיר וכו' כי הוא רע לולד וגם שמתנוולות בעיני בעליהן. ב"י בשם התשב"ץ:
סעיף ו'
סעיף קטן לב
לב) [סעיף ו'] ואין בהם תועלת. ר"ל תועלת רב אבל קצת תועלת יש דמשום הכי מתענים היחידים כמ"ש בסעי' שאח"ז. ב"י. נה"ש או' ח':
סעיף ז'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ז'] ובבנין של שמחה. קאי גם אמשא ומתן דאינו אסור אלא של שמחה וכמ"ש סי' תקנ"א. מ"א סק"ו. א"ר או' ה' ועי"ש בסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. אלא א"כ כותלו נוטה ליפול. ואעפ"י שהוא של שמחה מותר לבנות כמ"ש לעיל סי' תקנ"א סעי' ב' ועיין בדברינו לשם או' כ"ט:
סעיף קטן לה
לה) שם. וממעטין באירוסין ונישואין. פי' שאין מארסין כלל דחמירי מט"ב שמארסין בו. ב"י בשם התו' פ"ק דמגילה. מ"א סק"ז. א"ר שם. ואף אירוסין בלא נשואין ואף בלא סעודה אין מארסין דחמיר מט"ב א"א או' ז' מיהו היש"ש פ"ד דיבמות סי' ל"ד כתב להוכיח דאירוסין אינו אסור אלא בסעודה ונשואין אפי' בלא סעודה הוי שמחה יעו"ש. והב"ד ק"נ על הרא"ש פ"ה דתענית סי' כ"א או' ס' פת"ע או' י"ז:
סעיף קטן לו
לו) שם. ות"ח לבדם חוזרים ומתענים וכו' עיין לעיל או ל"ב:
סעיף קטן לז
לז) שם. י"א ניסן של תקופה וכו' והיינו ל' יום לאחר תקופת ניסן. לבוש. ב"ח. באה"ג. בגדי ישע. מ"ב או' כ"א:
סעיף ח'
סעיף קטן לח
לח) [סעיף ח'] הרי אלו מתענין וכו' ולא מתריעין. ב"י. מ"א סק"ח. א"ר או ו' מ"ב או' כ"ב:
סעיף קטן לט
טל) שם. או עד שיבשו הצמחים. מפני שאח"כ אינו מועיל הגשמים והוי תפלת שוא ;
סעיף קטן מ
מ) שם. הרי אלו מתענין עד שירד גשם הראוי לבורות מעולם לא שמענו שהתענו בירושלים על גשמי בורות כיון דמי השילוח יספיק לכל השנה הגם דאיכא הוצאת ממון בעבור הבאת המים מן המעין הנז' שהוא רחוק קצת מן העיר כי תענית גשמי בורות הוא בדאיכא סכנת נפשות ח"ו וכדמוכח מדברי הר"ן ריש פ"ג דתענית אך אם יש עוד איזה סיבה אחרת ח"ו שמסופקים לגזור עליה תענית אז בהצטרף צרת גשמי בורות גוזרים תענית. מזבח אדמה על או"ח סי' זה ובספרו פה"א ח"א דף מ"ב ע"ג וח"ד דף וא"ו ריש ע"ב יעו"ש. ואפשר דזהו דוקא בימיו שהיו עמא מועטים לא כן עתה שנתרבו אכלוסין ובלא"ה עכשיו משנת תרע"ח שלקחה אנגליה את א"י מיד מלכות ישמעאל הביאו מים מן המעינות אשר סביבות ירושלים ע"י צינורות לכל מושבות ירושלים אשר בעיר וחוץ לעיר ונעשה המים בריוח תלי"ת:
סעיף קטן מא
מא) וכתב הרב חוקי חיים גאנין סי' ד' דהגם דאין נוהגין בירושלים להתענות על גשמי בורות מ"מ מתענים בשנת השמיטה על עצירת גשמים בעבור התבואה והאילנות ע"פ מ"ש הרב חסדי דוד על התוספתא דתענית פ"ב ה"ט יעו"ש. והב"ד ארץ חיים על סי' זה:
סעיף ט'
סעיף קטן מב
מב) [סעיף ט'] בד"א בא"י וכל הדומה לה וכו' וכתב הר"ן בפ"ק דתענית דהא דתנן הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין ג' תעניות על הצבור כ"ז אין לו ענין אלא בא"י אבל בגולה כיון שמאחרין את השאלה עד ס' בתקופה נ"ל דאם לא ירדו גשמים עד ס' בתקופה ממתינין אח"כ כדי שיעור ג' רבעיות באומד הדעת ואם לא ירדו התחילו היחידים מתענים וגוזרים על הסדר השנוי במשנתינו עכ"ל והב"ד ב"י וב"ח. ועיין לעיל או' א':
סעיף קטן מג
מג) שם. אבל מקומות שעונת הגשמים שלהם קודם י"ז במרחשון וכו' אפי' עונת הגשמים שלהם אחר שבועות. ב"י בשם הרשב"א. מ"א סק"ט. א"ר או' ח':
סעיף קטן מד
מד) שם. ושוהים אח"כ כמו ששה ימים וכו' כמו ששוהים בא"י שלאחר שהתענו היחידים בה"ב שוהים כמו ששה ימים ואח"כ גוזרים תענית על הצבור כמ"ש בב"י יעו"ש:
סעיף י'
סעיף קטן מה
מה) [סעיף י'] כל תענית שגוזרים הצבור בחו"ל וכו' שאין להם נשיא שיגזור עליהם. ב"י בשם הרמב"ן. מ"א סק"י. ועיין לעיל סי' תקס"ב סעי' י"ב:
סעיף יא'
סעיף קטן מו
מו) [סעיף יא'] משיכנסו בעומק הארץ החרבה טפח. הראשונים בעה"ק ירושת"ו היו משערים ובודקים בקרקע קשה הנדרך ברגלים טפח. מזבח אדמה דף ח' סוף ע"ג. מחב"ר בקו"א או' ב' כס"א או' ב':
מו) שם משיכנסו בעומק הארץ וכו' והאי שיעורא בא"י ובשעת הרביעה וכן בכל מקום ובכל זמן כפי מה שיראו שיש להם כפי צרכן. ריטב"א. פת"ע או' כ"ה:
סעיף קטן מז
מז) שם. משיכנהו בעומק הארץ וכו' שיעור משיצא חתן לקראת כלה בציר טובא משיעור זה להפסיק לתענית וכשיצא חתן לקראת כלה אף שלא ירד עוד ולא היה שיעור להפסיק התענית יברכו ברכת הודאה אשר בסי' רכ"א ויתענו עד שיענו ואם היו מתענים על גשמי בורות אין לברך ברכת הודאה אם ירדו שיעור שיצא חתן לקראת כלה אלא עד שירדו גשמים שיעור הרבה כדי לשתות מהם לחדש אחד אף שלא נתמלאו הבורות. הרב מהר"ם ן' חביב בתשו' כ"י סי' ה' והאריך הרבה בדבר. ברכ"י או' יו"ד;
סעיף קטן מח
מח) שם. ואם התחילו לירד אחר חצות ישלימו וכו' דכבר עבר רובו של יום בקדושה. ירושלמי פ"ג דתענית והביאו ב"י ושוב אין לומר ענינו בתפלת המנחה ולא תחנונים אחרים וגם הלל היה ראוי לומר אלא שאין אומרים אותו בכרס רעבה. הריטב"א. מ"ב או' כ"ו. והדג"מ על סעי' י"ב כתב דאם ירדו ביום תעניתם אף שירדו אחר חצות אומרים הלל הגדול. והב"ד מ"ב שם. וכ"כ בס' האשכול. והב"ד פת"ע או' כ"ז. ועיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן מט
מט) ופה עה"ק ירושת"ו שנת הת"ץ בחודש טבת גזרו ב"ד ת"צ על הגשמים ונענו אחר חצות והשלימו תעניתם והוציאו ס"ת וקראו פ' ויחל ואחר קריאת ס"ת אמרו הלל הגדול בחתימה כמ"ש בהודאה. פה"א ח"א דף מ"ב ע"ד. פרי הארץ ח"ב סי' ה' מיהו הברכ"י או' י"ב כתב ע"ז דאינו נראה וכ"כ להוכיח דאין אומרים הלל אלא א"כ נענו קודם חצות ובכרס מליאה וכתב שכן העידו רבנן עה"ק חברון ת"ו שזה היה דעת הרה"ג מהר"י זאבי ועשה מעשה כשנענו אחר חצות שלא לומר הלל וכתב שכן ראה ג"כ בס' א"ר שכתב בפי' דאם נענו אחר חצות שלא לומר הלל יעו"ש. וכ"כ הכס"א או' ה' להשיג על דברי הפה"א הנז' דאין אומרים הלל אלא אם נענו קודם חצות ובכרס מלאה יעו"ש. והרב ברכות מים על סי' זה דף מ"ד ע"ב כתב שעמד ע"ז עם הרב אביו (בעל פה"א) והשיב לו דעיקר הדבר היה שהתחילו הגשמים לירד קודם חצות אך לא ירדו שיעור רביעה אלא אחר חצות וכל שהתחילו קודם חצות אף שלא היה כשיעור כיון דאח"כ היה בהם כדי שיעור נתחייבו ואי משום כרס מלאה הרי כתב מרן בב"י דבמקום דאיכא למיחש לשכרות וכו' יאמרו קודם וכו' משו"ה מפני הספק גמרו תעניתם ואמרו הלל לצאת לכל הדיעות יעו"ש. ויתבאר עוד מזה לקמן:
סעיף קטן נ
נ) שם הגה. ועיין לעיל סי' תקס"ט וכו' ר"ל דשם נתבאר בירדו קודם חצות שאם ת"ח ורוב צבור רוצים להשלים אין היחיד רשאי לפרוש. א"ר או' יו"ד:
סעיף קטן נא
נא) שם. ואם התחילו לירד קודם חצות וכו' פי' אף שלא נגמר השיעור קודם חצות כיון שההתחלה היתה קודם חצות אזלינן בתר ההתחלה ולא ישלימו. מהר"ש עדני בס' מלאכת שמים כ"י. וכן ראיתי שכתב הכנה"ג בתשו' א"ח ח"א סי' ל"ג. ברכ"י או' י"ג. עיקרי הד"ש סי' כ"ט. או' י"ט פ"ת:
סעיף קטן נב
בנ) שם. לא ישלימו. דעד כדון צפרא הוא. ירושלמי פ"ג דתענית. והביאו ב"י:
בנ) ואם היו מתענים ג' ראשונות של היחידים ע"פ ב"ד וקבל כל א' וירדו גשמים א"צ להשלים ולא דמי ליחיד שקבל תענית על צרה דלב ב"ד מתנה. הרב מזבח אדמה. ומוכח מדבריו שכך נהגו מקדם. וכתב שם ששמע ממורינו הרב מהר"א יצחקי שהחרים שלא לשנות בעה"ק ירושת"ו שום מנהג קדום אפי' מבי כנישתא לבי כנישתא. מחב"ר בקו"א או' ג':
סעיף קטן נג
גנ) שם. אלא יאכלו וישתו וכו' לפי שאין אומרים הלל אלא על נפש שבעה וכרס מליאה. תענית כ"ו ע"א. ופירש"י שם מתוך שכתוב בו נותן לחם לכל בשר נאה להאמר על השבע עכ"ל. ודוקא בשעת התפלה אבל קודם התפלה שרי ולכן אמרינן ליה בפסוקי דזמרה בשחרית בשבת. תו' שם. ובמקום דשכיח שכרות אומרים הלל הגדול ואח"כ אוכלים ושותין. גמ' שם. ב"י. ונראה דה"ה אם ירדו קודם חצות ורצו רוב הצבור להשלים דמשלימין כמ"ש לעיל סי' תקס"ט סעי' א' יאמרו הלל הגדול קודם אכילה. מ"א ס"ק י"א. וכ"כ בס' האשכול. והב"ד פת"ע או' כ"ז. מיהו הא"ר או' י"ב חלק על דברי מ"א הנז' וכתב דאין אומרים הלל אלא כשאוכלין ביום יעו"ש. וכן הכר"ש כתב צ"ע על דברי מ"א הנז' אבל בס' בגדי ישע כתב ליישב וכ"כ א"א או' י"א דצ"ל הלל הגדול קודם אכילה כיון שא"א בענין אחר. וכ"פ מ"ב או' כ"ט:
סעיף קטן נד
דנ) שם. ויאמרו הלל הגדול. והם כ"ו כי לעולם חסדו. וחותמין מודים אנחנו לך על כל טפה וכו' כמ"ש סי' רס"א. הרי"ף. וכתב שם הר"ן בשם הראב"ד כיון שצריכין לומר הלל הגדול ולברך אחריו א"צ ליחידים לברך ואלו פינו יעו"ש. והב"ד ב"י ומ"א ס"ק י"ב. ור"ל כיון שצריכין לומר הלל וכו' בקיבוץ עם א"צ לומר היחידים ואילו פינו וכו' ולברך מיעלו אבעבועות מן המטר וכו' הכתוב לעיל סי' רכ"א אלא די במה שאומרים אח"כ הלל וכו' בקיבוץ. וכתב בפסקי תו' תענית או' נ"ה דיש להתחיל שיר המעלות הנה ברכו וכו' העומדים בבית ה' בלילות מפני שירידת (כ"ה בהגהות ר"י על פסקי התו') הגשמים בלילות ואומר מעלה נשיאים מקצה הארץ וגומר. מ"א שם. והא"ר או' י"א כתב כיון דאיכא פלוגתא בש"ס דילן (פסחים קי"ח ע"א) וק"ל דלא כר' יוחנן דאמר משיר המעלות אין לשנות יעו"ש:
סעיף יב'
סעיף קטן נה
הנ) [סעיף יב'] אבל אם לא נענו עד יום שלאחר התענית לא. דאדרבה בתעניתם לא נענו וברחמי השם ירדו להם ביום אחר. הרשב"א בתשו' סי' תל"ג. ב"י. ט"ז סק"ג. מ"א ס"ק י"ג:
סעיף קטן נו
ונ) שם. עד יום שלאחר תעניתה לא. משמע כל שלעת ערב אחר צ"ה התחילו לירד גשמים אעפ"י שעדיין לא אכלו ועודן בתעניתם שוב א"א הלל הגדול. מש"ז או' ג':
סעיף קטן נז
זנ) שם. עד יום שלאחר תעניתם לא. ונהגו פה עה"ק ירושת"ו שאפי' ביום הודאה היכא שנענו אחר התענית ג"כ אין אומרים תחנונים בתפלת שחרית. פה"א ח"א דף מ"ב ע"ד:
סעיף יג'
סעיף קטן נח
חנ) [סעיף יג'] בליל תעניתם קודם ע"ה וכו' דזה לא מיקרי התחלה להתענות. הרשב"א בתשר סי' קנ"ב. ב"י. ט"ז סק"ד. מ"א ס"ק י"ד. ומשמע מסתימת דברי הש"ע דאפי' אותן התעניות שמפסיקין מבע"י מ"מ עיקר התענית מתחיל מעמוד השחר ואילך ולא קודם. ועיין בתשו' הרשב"א הנז' שהביא ב"י ומש"ז או' ד' ומ"מ י"ל דכל היכא דאיכא ספק י"ל הלל הגדול בלא חתימה בשם ומלכות משום סב"ל:
עמוד הקודםעמוד הבא