הלכות ליל הסדר

(כה"ח תע"ג קלג. ומשמע שם אפילו בסעודה אך באול"צ העתיקו לעניין קריאת ההגדה)

ויש לדעת שאפילו בכוס של 90 סמ"ק אם לא מילא עד שפתה אלא רק עד ס"מ מתחת, אין שם שיעור רביעית.

ראה כה"ח סי' תעב אות עד, וכן חזו"ע קדש סעי' יד, ושם כתבו על מי שקשה לו לשתות יין. ובנשים התיר החזו"ע לכתחילה. וראה בדרשו סי' תעב הערה 34 שהביא שהחזו"א, הרב מבריסק, הרב מטשיבין והגרשז"א סוברים שמיץ ענבים הוא כיין לכל דבר ויוצאים בו אף לכתחילה.

משמעות משנ"ב קעו, ב שכתב על האוכל תפו"א קודם סעודה. וכ"כ החזו"ע (קדש סעיף לז) שכך מנהגם לאוכלה אחר הקידוש, וכתב שמברכים אחריה בורא נפשות כיון שיש כאן חשש הפסק גדול עד הסעודה. וכ"כ באול"צ (ג, טו ז).

ע"פ הנחיות מכון התורה והארץ

כיון שלרש"י השינוי מכל הלילות הוא בעצם אכילת הירק. ובטור כתב שהוא ענין ההטבלה.

וכאן יותר צריך להקפיד מהביצה שלא יאכל כזית כיון שאם יאכל יכנס גם למחלוקת הראשונים האם ברכת המרור תלויה בברכת הכרפס

רמב"ם חמץ ומצה ח, ב והגר"א במעשה רב ונראה שסברתם שצריך שיעור אכילה אמנם לרוה"פ אכילה זו הוא רק שישאלו התינוקות וממילא אין לה שיעור (הגה"מ שם ד).

כיון שבכך יכנס גם לספק חיוב ברכה ראשונה על המרור. לדעת הרשב"ם יתחייב בברכה ראשונה כיון שהמרור נפטר מברכה ראשונה רק מכח הברכה על הכרפס. ולדעת ר"י לא יתחייב כיון שנפטר בכך שהוא כבר חלק מהסעודה. (ט"ז תע"ג ח).

פמ"ג א"א תעב יד

עבדים היינו הוא עיקר החיוב מהתורה ולכן בעל תפקיד שמנוע מלקרוא את כל האגדה יקרא בה (נשמת אברהם תע"ז בשם הגרשז"א) ופסח מצה ומרור הם חיוב נוסף מדברי חכמים.

במצות משאר מינים יש חשש החמצה מהירה כיון שכללי ההחמצה שידועים לנו נכתבו לחיטים. ועוד שיש מינים שיש ספק לגבי זהותם (דרשו תנג 1-3)

כדי לחוש בדאוריתא לשיטה שנתקטנו הביצים. וכן כתבו עיקרון זה בחזו"ע (עמ' סו 'ועל כל פנים') ובאול"צ (ג, עמ' קסה בהערות).

בספ"כ עמ' קעו כתב בשם הגרשז"א, הרב אלישיב והרב קרליץ שכשמחמירים לקחת שתי כזיתות די לאכול שני שיעורים קטנים שבשניהם יחד יש שיעור חזו"א ובזה יוצא גם מהתורה בשיעור גדול וגם מדרבנן בשני כזיתות. וכתב הגריש"א (הגדה עמ' 25) שהגם שלכזית יש להחמיר ב- 20 גרם, ב- 30 גרם יוצאים בשני כזיתות.

אמנם הגרמ"א והגרע"י כתבו לקחת את שתי הכזיתות לפי המידה המלאה. והחמרנו כשיטתם לקחת כזית מלא גם לתוספת, אך לא כשיעורם בכזית מצה (שהוא 27 גרם) וכן לא הקלנו כאותם פוסקים שדי ב- 15 גרם או פחות כמובא לעיל.

משנ"ב תפו ס"ק א. ובחסה הנפח והמשקל שווה בקירוב, ויש לקחת משקל של עלים הקרוב למידת הנפח. ולכן כתבנו את מידות הנפח בגר', וזה נכון אפילו שמשערים בנפח.

ויש מי שאומר אותו רק לאחר סיום אכילת הכורך (הליכות שלמה פ"ט סעי' נב ) ע"פ ביאור הלכה שם 'ואומר' שחשש להפסק. אך לא מצאנו שיטה זו במקומות אחרים. וגם הגרשז"א עצמו כתב שנהגו העולם כשו"ע ומופיע גם בדרכ"מ אות ג.

וראה חזו"ע שם שמי שקשה לו מאוד פטור לגמרי מכורך.

נראה שלמנהג האשכנזים יש לכתחילה להחמיר לאכול שתי כזיתות כדברי המשנ"ב ולספרדים זו בחינה של הידור מצווה והמחמיר תע"ב . וראה חזו"ע צפון סעי' א שהקל למחמירים בשתי כזיתות לנהוג כדעת הרמב"ם בשליש ביצה לכזית, שהוא לשיטתו מתוך ספק 18 גר' כשני שלישי מצה לכזית. ולדעת שאר פוסקים הוא כ- 13 גרם לכל כזית או פחות.

שו"ע תעב ז, פלוגתא דמר"ן והרמ"א. ובבאה"ל שיש לפסוק כרמ"א, שלא לחזור בשתים אחרונות (ודלא כב"ח שמיקל בכל הארבע כוסות שלא לחזור). וראה בחזו"ע (ברך סעי' ד) שפסק לספרדים כמרן. לשתות שוב. ובכה"ח תעב, אות מו, ואות מח, וכן בתעט אות ח, ותפ אות ט, הקל אף לספרדים. ובברכ"י (תעב ח) כתב שדעתו נוטה שבדיעבד אין היין מעכב כלל.