התחברות
None
פרק א - חיוב השביתה מעבודת הארץ והאילן ופרטי המלאכות
פרק א - חיוב השביתה מעבודת הארץ והאילן ופרטי המלאכות
א | מצות עשה לשבות מעבוד ו ת הארץ והאילן בשנה שביעית | מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר 'ושבתה הארץ שבת ליי ' ונאמר בחריש ובקציר תשבות , | שמיטת קרקע בזמן הזה עיטור אות פ , רמב"ן: שביעית בזה"ז מהתורה ואינה תלויה ביובל כרבנן דרבי. בית הלוי ג א : חיובו עתה מכח תקנה שתקנו עולי בבל אע"פ שאין יובל. ואינו נקרא שמיטה דרבנן רק הוא דברי קבלה ויש לו כל חומר איסור תורה. ספר התרומה: מדרבנן כיון שבטלה ה קדושה. רמב"ם בכתב יד. : קדושה שניה לא בטלה אמנם שביעית מדרבנן, כי לומדים 'כל יושביה' של יובל לשמיטת כספים ואין שמיטה לחצאין וממילא היא בשמיטת קרקע. ע"פ ר"י קורקוס שמיטה ויובל ט' ב'. וכן פסק הרמב"ם בהלכות תרומה א כו. "אין לך תרומה אלא בא"י ובזמן שכל ישראל שם"וכן בשמיטת כספים להלן ט' ב' "אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג" רז"ה מובא בסה"ת מה ד' , ראב"ד מובא ברמבן: השמיטות בטלו עם היובלות בטלה גמורה ועוד שהשמיטה צריכה קדוש בית דין ואין לנו. שבת הארץ: נראה שאפילו לדבריהם כבר קבלו אבותינו לחוש ולהנהיג שביעית. האם יש איסור תורה על הבעלים כש גוי עובד בשדהו? תוס ' רבנו אלחנן: גם ע"י גוי יש איסור דאורייתא שהבעלים מצווין על שביתת שדהו . וכ"ה בתוס ' רי"ד ע"ז ט"ו ב ' וכ"כ המנ"ח מצוה קי"ב . וכן העלו בקטיף שביעית א יד'. משמע מהרמב"ם: שהציווי הוא על העובד ומהתורה יכול לזרוע ע"י גוי ואין בזה אלא איסור דרבנן . של אמירה לעכו"ם. קונט"א לראי"ה א א.. ו ראה במנחת שלמה א' נא ג נפק"מ לענין משכיר ביתו בשביעית אם צריך להפקיר או למחות . בקטיף שביעית 43 הבינו שדן לקולא, ושם נראה שנשאר בצ"ע. |
|---|---|---|---|
העושה מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה | וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה של ושבתה הארץ ועבר על לא תעשה שנאמר ' שָׂדְךָ לֹא תִּזְרַע וְכַרְמְךָ לֹא תִּזְמוֹר" . | האם מותר לישראל לעבוד בשדה גוי? ויש בזה נפק"מ למקומות שעושים היתר מכירה אך ממשיך הישראל לעבוד בשדה. בבלי סנהדרין כו . : רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא . פגע בהו ריש לקיש , איטפיל בהדייהו , אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא . חזייה לההוא גברא דקא כריב . אמר להן: כהן וחורש ? זה כהן הוא שחורש בשביעית , דאמרינן לקמן נחשדו כהנים על השביעית . אמרו לו: יכול לומר: אגיסטון אני בתוכו שכיר , וקרקע של נכרי הוא , אי נמי: משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש . תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי , אמר להן: כהן וזמר ? אמר לו: יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך . אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות . תוספות גיטין סב א : 'אין עודרין עם העכו"ם בשביעית' - והא דקאמר בפרק זה בורר ( סנהדרין דף כו .) גבי כהן וחורש יכול לומר לו אגיסטון אני בתוכה לא כמו שפי ' בקונטרס שכיר לנכרי דהא משמע הכא דאסור ולא מסתבר לחלק בין חנם לבשכר . רש"י סנהדרין כו. : מתרוץ ראשון משמע שמותר להיות שכיר בשדה נכרי. | |
ב | לוקים רק בזריעה, זמירה, קצירה ובצירה. | אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה כשהיא לעבודת הקרקע, אבל קצירה לאכילה מותרת כשאינה דרך בעלות כדלהלן ד' א'. או על הבצירה כשהיא לעבודת האילן. להלן ד' כב' , ואחד הכרם ואחד שאר האילנות . | ויקרא פרק כה ד: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה ' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר : אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ . וראה הלכה ד' לענין חרישה באיזה צמחים קיים איסור זמירה מהתורה ? תוי"ט שביעית ד' : בכל צמח קטיף שביעית: גם בצמחים אחרים ובתנאי שגורם להצמחת ענפי פרי חדשים שבת הארץ. וי"א שדווקא מהענף הנגזם וי"א שדווקא ב א ותה שנה מהריט"ץ ברמב"ם. הרב קרליץ. ומימלא גיזום עצי סרק הוא מדרבנן. חזו"א: דווקא גפן שדורש מומחיות |
ג | שאר התולדות והאבות איסורם מדרבנן | וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה , ולמה פרטן הכתוב לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אבל נתפרשו לענין שבת אינו לוקה עליהן , אבל מכין אותו מכת מרדות . | עבודה באילנות בתוך הבית ירושלמי ערלה פרק א הלכה ב : רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב [ דברים יד כב ] עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה פני משה: לענין ערלה חייב דלא כתיב שדה בערלה אלא הארץ ונטעתם בכל מקום אשר יהיה נטוע בארץ . אבל לענין מעשרות פטור דכתיב ביה היוצא השדה ולא היוצא בתוך הבית . ובשביעית צריכ ' דכתיב [ ויקרא כה ב ] ושבתה הארץ שבת לה ' וכתיב [ שם ד ] שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ולענין שביעית מספקא לן וצריכה למיבעי משום דכתוב אחד אומר ושבתה הארץ משמע דבכל מקום שהוא בארץ נוהג בו שביעית וכתוב א ' אומר שדך לא תזרע וגו ' דמשמע דוקא אם הוא בשדך ולא בתוך הבית ומסתברא דמספיקא לחומרא . חזו"א כא ב: אסור, זהו ספק שעיקרו מהתורה, ובכל אופן ספק הירושלמי הוא לאיסור תורה ומדרבנן אסור בלאו הכי. פאת השולחן כ נב, גרע"י שביעית והלכותיה כב ה: מותר , כיון ששביעית בזה"ז דרבנן מדובר בספק דרבנן וניתן להכריע בו לקולא. מצעים מנותקים - עבודה בעציץ שאינו נקוב גרשז"א מנחת שלמה מא' ד ' , חזו"א כ' ה' : אין בענין זה גמ' מפורשות אך נראה לאסור. אפשר שלא גזרו בעציץ שאינו נקוב כיון ששמטה אינה שכיחה. אבל ממה שהעמידו הראשונים את היתר טמינת לוף בעציץ שאינו נקוב משמע שזריעה אסורה מנח"ש . וכן משמע מרדב"ז על הרמב"ם א' ו'. חזו"א. אבל עציץ שאינו נקוב וגם בתוך בית המקל יש לו על מה לסמוך כלומר פה"ש בבית בצירוף הספק באינו נקוב. וזהו מצעים מנותקים הנתונים בחממות. |
ד | פירוט מלאכות בקרקע במכת מרדות. | כיצד ? החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ , וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן . ודוקא חורש לצורך הקרקע אבל לצורך הבור מותר כדלהלן ב, יד. | חרישה - האם אסורה מהתורה? ר"ש שביעית ב ב : אסורים מהתורה חזו"א שביעית סי ' י"ז ברמב"ם: יש בחרישה איסור תורה מהלכה למשה מסיני דאפי ' בתוס פת שביעית אסור כ"ש בשביעית וכן נטיעה אסור מה"ת בק"ו מזמירה . אלא שאין לוקים עליו כיון שאין עליו לאו. מהר"י קורקוס א ד ברמב"ם: שני מיני חרישות הם החורש לצורך האילנות כדי שיגדלו זו היא החרישה שאסורה מן התורה . אבל החרישה שאינה לצורך האילנות אלא לצורך הקרקע פי ' שלא יפסד ויתקלקל הקרקע אינה אסורה מן התורה והרי היא כחופר בעלמא או מסקל שאינם אסורות מן התורה . נטיעה – האם אסורה מהתורה? ר"ש א, א : נטיעה אסורה מהתורה ק"ו מזמירה . וחזו"א יט כ , גרמ"א קטיף שביעית עמ' 40 : אסורה מהתורה. ואפי ' זרע דבר שאין רוב בנ"א מקיימין אותו אסור מה"ת . ר"ת הובאה בר"ש ב ,ו : נטיעה אסורה מדרבנן . רמב"ם לכס"מ: דרבנן. מ ירושלמי פ"ד דשביעית ( הלכה ד ') ' רשב"ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית ' . משמע דרבנן אסרי . מהר"י קורקוס ברמב"ם: מדרבנן, כיון שהוצרך הכתוב לפרט זריעה וזמירה ובצירה וקצירה נראה שאין לך אלא מה שנתפרש בכתוב . א"כ נוטע ַ דלא אתפרש לא ילפינן ליה . וכן פסק הראי"ה אגרות ב ת. נטיעה בגוש אדמה גר"א שפירא, גר"מ אליהו: אסורה מהתורה כדינה בשבת. גר"ש ישראלי: אסורה רק מדרבנן שהיא דומה לערלה. |
ה | מלאכות באילן במכת מרדות | אין נוטעין * בשביעית אפילו אילן סרק , ולא יחתוך היבולת מן האילנות מומין שבגזע , ולא יפרק העלין והבדים היבשים , ולא יאבק את צמרתו באבק שרשים המגולים מכסין אותם באבק ועפר . ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת , ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך , ולא יסוך את הפגין של התאנים בשמן או חלב למהר בישולם , ולא ינקוב אותן , ולא יכרוך את הנטיעות , ולא יקטום אותם , ולא יפסג את האילנות כשהאילן הוא רך הרבה ויראים שמא ישבר סומכין אותו . כס"מ. וכן שאר כל עבודת האילן , ואם עשה אחת מאלו בשביעית מכין אותו מכת מרדות . | ריסוס נגד מזיקים פאת השולחן כ, יא: לא התירו לצורך הפסד פעולות בגוף האילן אלא בקרקע. ולכן אומרת המשנה"אין מזהמים את הנטיעות" הרב קוק קונ"א י' : מותר ומה שהמשנה אסרה היא כשהתולעים מונעות התפתחות נוספת של העץ אבל לא פוגעות בו. או לצורך הפירות שלא התירו אוקומי בפירות. אבל כשפוגעות בעץ מותר. וכן פסק הרב אלישיב במשפטי ארץ לענין ריסוס. חזו"א יז' יט' :"זיהום הנטיעות פעמים שנעשה להשבחה ולכן אסרו בגוף העץ, שאר מלאכות לאוקומי מותר בגוף העץ, ואפילו לצורך הפירות. |
ו | לתכלית של הניית הקרקע אסורה אפילו פעולה בצמחיה. | אין מציתין את האור באישת הקנים מפני שהיא עבודת קרקע . כשכוונתו לפנות מקום לזריעה. אבל להרחקת נחשים מותר. חזו"א. , | ירושלמי שבת פרק ז הלכה ב: לכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש: החופר , החורץ , הנועץ , המדייר , המעדר , המזבל , המכבד , המרבץ , המפעפע גושים . המברה בחרשים . המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים וכרבי זעירא . אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה . המסקל . הבונה מדריגות . הממלא את הנקעים שתחת הזיתים . והעושה עוגיות לגפנים . וכל דבר שהוא להניית קרקע חייב משום חורש . |
לתכלית מותרת מותר אם המלאכה אינה כדרכה. | ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחול . שאין החול צריך לחרישה. ר"י קורקוס. , ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר . למרות שמתכוין לעוקרם אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים . גסים שאין דרך לזרוע בו , ושורין את הזרעים במים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית שאין זה עבודת קרקע , ומקיימין האלויי בראש הגג אבל אין משקין אותו . אף על פי שירקות רכין אין מקיימין אותן כמו שיתבאר בפרק ד ' מפני מראית העין שיבאו לומר שנזרעו בשביעית אבל העולים בראש הגג אף על פי שהם רכים מותר לקיימם דליכא למיחש שיאמרו שנזרעו בשביעית שאין דרך לזרוע בגג אלא מאליו עולה . +/ השגת הראב"ד / אין מציתין את האור וכו ' עד אבל אין משקין אותו . א"א נ"א ומשיירין את הזרעים משביעית למוצאי שביעית ומקיימין את העלין שבגג אבל אין משקין אותו .+ | ||
ז | אוקומי - מלאכות דרבנן* לצורך חיות האילן מותרות | סוקרין את האילן בסקרא . צובע אילן שמשיר פירותיו כדי שיראו אנשים ויבקשו עליו רחמים , וטוענין אותו באבנים שיכחיש כחו ולא ישיר פירותיו . כיון שהם אוקמי אילנא. ולחזו"א גם שלא ישרו הפירות מותר אבל לאברויי שירבו הפירות אסור לכו"ע. ועודרין תחת הגפנים קשקוש מועט , והמקשקש בזיתים אם להברות את האילן אסור ואם לסתום את הפצימים שסותם בקעים של אילן או שהשרשים מגולין וצריך לכסותן שלא יבש האילן . מותר . | מועד קטן ג . : לא יקשקש תחת הזיתים , ולא יעדר תחת הגפנים ואם תקשי: הא אסר עידור לעיל , קא תריץ לקמן בעוגיות , הא - בחדתי , והא - בעתיקי , והוא הדין לעידור , ... וקשקוש בשביעית מי שרי ? והא כתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה . תשמטנה - מלקשקש , ונטשתה - מלסקל ! - אמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו ; חד - אברויי אילני , וחד - סתומי פילי דאית ביה משום פסידא . אברויי אילן – אסור דהוי משום רווחא . , סתומי פילי – שרי . אוקומי במלאכות דאוריתא שבת הארץ א' ה' : לא מצינו היתר לאוקמי אילנא כ״א בתולדות שהן אסורות רק מדרבנן , אבל עצם זמירה שהיא אסורה מן התור ה, יש לומר שאפילו לאוקמי א ילנא ג"כ אסור . וכן לשון הרמב"ם להלן בהלכה י"הואיל ואיסור דברים אלו הוא מדבריהם , לא גזרו" שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן נא : ועיין בשבת הארץ פ"א ה"כ ובהל ' שביעית להגרי"מ טוקצינסקי ז"ל שכתבו דמותר לאוקומי אף בזימור דאורייתא ... אבל מ"מ נראה כדבריהם , משום דמסתבר שגם אביי דסובר שגם תולדות אסירי מדאורייתא ג"כ סובר הך כללא דלאוקמי שרי . עדירה במקום שלא היתה חפירה קודם רש"י – ההיתר רק בתיקון של עידור ישן. רמב"ם, מאירי ורוב הראשונים – כל שהוא לאוקומי מותר בקשקוש מועט. |
ח | השקיה לצורך חיות האילן מותרת | משקין בית השלחין בשביעית והיא שדה הזריעה שאין די לה במי גשמים וצריך להשקותה שצמאה ביותר ההשקיה תולדה של זורע ואסורה מדרבנן והתירו במקום הפסד , וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה מושכין את המים מאילן לאילן , אבל לא ישקו את כל השדה , ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן ובפרדסים שלנו אין כ"ז נוגע למעשה כי הם רצופים יותר מי ' לבית סאה ומותר להשקות כל השדה: , וכן עפר הלבן אילנות הנטועים יותר מעשר לבית סאה שאסור להשקות כולה מרביצין אותו במים בשביעית השקיה מועטת בכל השדה בשביל האילנות שלא יפסדו . | |
ט | הכשר בקרקע לקבלת מים מותרת | ועושין עוגיות לגפנים , ועושין את אמת המים כתחלה שהם הכשר למים ולא לצורך הקרקע וממלאין את הנקעים שבצד השדה מים כדי שיקחו משם מים להשקיה . | |
י | לא גזרו במקום הפסד | ומפני מה התירו כל אלה , שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה , והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם לא גזרו על אלו שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם כמו שביארנו . קטי"ש ב ו,ז: והכוונה לנזקים שקשה יהיה לתקן אותם לאחר השמיטה. ואפילו אם הנזק לא ודאי, מותר אם כך מעריך מומחה נאמן. | ההיתר הוא במלאכות דרבנן ודוקא בנזק משמעותי. קטי"ש ב ב. מלאכה למניעת הפסד בפירות הרב קוק שבת הארץ א' ה' טז' : ההיתר הוא בפעולה הבאה למנוע נזק לשנים הבאות דדוקא ולא בפירות שביעית. גר"ש ישראלי, גרמ"א קטי"ש ב' ג' : הפעולות המותרות הם לשימור פירות קיימים ואפילו קטנים אבל לא להצמחת פירות שטרם צמחו. והורו למעשה לסמוך על קולת חזו"א ועדיף בצירוף היתר מכירה. חזו"א כא יד : אין הכונה דיתייבש העץ ולא יעשה פרי לעולם, רק הפסד הפירות בשנה השביעית ומשום זה התירו . ובדעתו אמר הרב משה פלס (נתיבה) שמותרות פעולות כדי להביא את העץ לרמת יבול רגילה ואפילו הפירות לא יצאו עדיין. |
יא | התירו לזרוע בשביעית מפני אנסים | משרבו האנסין והטילו מלכי עכו"ם על ישראל לעשות מחנות לחיילותיהן התירו לזרוע בשביעי ' דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד , וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית בחנם כמו עבודת המלך וכיוצא בהן הרי זה עושה . +/ השגת הראב"ד / משרבו האנסים וכו '. א"א אנו קבלנו האנסים ארנונא שנוטל המלך חומש מפירות הארץ ומי שאינו עובדה גוזלין אותה ממנו והמקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ולא היתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם בהם התירו לעבוד מפני האונס אבל לא במה שהחזיקו .+ | בבלי סנהדרין כו . : כדמכריז רבי ינאי: פוקו וזרעו בשביעית , משום ארנונא . חידושי הר"ן: פוקו וזרעו בשביעתא משום ארנונא פירוש שהאונס לא היה להעביר אלא להנאת עצמן שלא יפסידו הארנוניות וכל להנאת עצמן יעבור ואל יהרג ואף על פי שהוא בפרהסיא וכדאיתא לקמן פרק בן סורר והכי איתא בהדיא בירושלמי במס ' שביעית פרק ד ' לאלו החורשין בשביעית למה אין אומרים שיהרג ואל יעבור כדין בפרהסיא מפני שאין עושין אלא למיגבי ארנוניות ע"כ ראב"ד: מדובר במס אך ההיתר רק בגבול עו"מ. תוספות: משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא - וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא ?! וי"ל דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן . אי נמי י"ל דפקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש . (בכמה מקומות הובא התוס' כראיה שרק במקום פיקו"נ התירו זריעה אך אפשר גם להסביר לענ"ד ששני התירוצים אינם חלוקים אלא שבימנו שהאיסור מדרבנן הותר אפילו משום הפסד ובימיהם שהיה מהתורה הותר רק לפיקו"נ. וכן נראה מסיכום מהר"י קורקוס שכתב ' ממילא דבזמן הזה הוא וכאשר כתבתי או אפשר שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה מפני האונס כיון שהיא מלאכה לאחרים וגם אפשר לבוא לידי צער קרוב לידי סכנה ') רש"י: מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה. |
יב | הנוטע בשביעית יעקור. ואפילו בשוגג. | הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור , מפני שישראל חשודין על השביעית , אם תאמר בשוגג יקיים יאמר המזיד שוגג הייתי . ואם לא עקר, הפירות מותרים (כדין נעבד לרמב"ם). חזו"א. | |
יג | עבד בקרקע להכנה לזריעה, אפילו באיסורי דרבנן, קונסים אותו שלא יזרע בה במוצ"ש. | החורש את שדהו או נרה או ז ִ בלה בשביעית כדי שתהיה יפה לזריעה במוצאי שביעית קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית , ואין חוכרין אותה ממנו כדי לזורעה אלא תהי בורה לפניו , ואם מת יזרענה בנו . | ( ועד מתי הוא נאסר? אפשר שהוא כמלאכת שבת שבמזיד יהיה אסור לו לעולם ולאחרים מותר במוצאי שביעית באופן שהוא לא נהנה בזה כמובא בשו"ע אור"ח שיח א. ובשוגג יותר גם לו במוצ"ש. אך לא ראיתי מי שפירט בזה כאן) |
יד | כשעשה הכנה שאינה בקרקע עצמה לא קנסו. | המעביר קוצים מארצו בשביעית כדי לתקנה למוצאי שביעית , או שסקל ממנה אבנים אף על פי שאינו רשאי לא קנסו אותו ומותר לו לזורעה במוצאי שביעית . שאינו אלא הכשר לחרישה אך לא חרש. | |
טו | מותר להטמין באדמה לשמירה שלא כדרך זריעה. | הטומן לפת וצנונות וכיוצא בהן בשביעית במטרה לשמור אתם בקרקע אם היו מקצת העלין מגולין ולכן ניכר שמתכוין לשולפן אינו חושש . ואם לאו אסור משום זורע. הטומן את הלוף וכיוצא בהן לא יפחות מארבע קבים על גובה טפח וטפח עפר על גביו שאין דרך לזרוע בצפיפות כזו , וטומנו במקום דריסת האדם כדי שלא יצמח . | |
מותר לעשות מלאכה קלה בקרקע המקובלת למניעת הפסד. | ומותר למרס באורז בשביעית שמשקין עפר האורז ומערבבין המים בעפר שכן דרך לעשות באורז ואם לא יעשה כן יפסד האורז אבל לא יכסח עלי האורז שאין בזה פסידא גמורה אלא הר ו וחה ולא התירו . | ||
טז | ללקוט אבנים לבנין מותר רק משדה חבירו* | בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו כאשר צריך אותם לבנין או למטרה אחרת , והוא שיטול הגס הגס כדי שלא יתכוין לנקות הארץ , אבל משדה חבירו נוטל בין דק בין גס כיון שברור שלא אכפת לו בתיקון השדה , משרבו עוברי עבירה שמתכוונין לנקות ואומרין הגס הגס אנו נוטלין , אסרו ליטול אדם משדהו אלא מתוך שדה חבירו ואפילו דקין ולא כר"ש והרא"ש והוא שלא ילקט בטובה , שלא יאמר לו ראה כמה טוב עשיתי לך שהרי נקיתי שדך שאז ודאי מכוין לתקן השדה . | אבל לר"ש היתה גזירה נוספת בה אסרו גם משדה חבירו והתירו רק מההפקר. ואבני כתף התירו גם משדהו כדלהלן. |
יז | כשניכר שמלקט לבהמה או לכירה סמוכים - מותר. | היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו מלקט ומביא לפניה , שבהמתו מוכחת עליו , וכן אם היתה שם כירתו מלקט הכל ומדליק שכירתו מוכחת עליו . | |
יח | קציצה לעצים בשטחו מותר לשרש עץ אחד או שניים. | הקוצץ אילן או שנים לעצים ה"ז מותר לשרשן דכיון שהוא מקום קטן לא יחשדוהו שעוקרן כדי לזרוע שם , קצץ שלשה או יתר זה בצד זה לא ישרש , שהרי מתקן את הארץ . אלא קוצץ מעל הארץ ומניח שרשיו בארץ ואף אם יש תועלת בצמיחת הנשארים עי"ז כיון דעבודתו לשרש ולא לקצוץ מעם הארץ מותר , בד"א מתוך שלו אבל משדה חבירו מותר לשרש אפילו שטח גדול . | |
יט | לא יחפה בעפר מיקום הביקוע כיון שמגדל העץ. | המבקיע בזית ליטול עצים להסקה לא יחפה מקום הבקוע בעפר מפני שהיא עבודה שהעפר נעשה טיט והיא גדלה מחמתה . ירושלמי. רא"ש. אבל מכסה באבנים או בקש . +/ השגת הראב"ד / המבקע בזיתיו ליטול עצים . וכן הקוצץ קורת שקמה .+ | |
כ | הקוצץ לעצים קוצץ כדרכו ללא שינוי | המזנב בגפנים שכורת קצת מפני שצריך לעצים ולא מדקדק כזמירה, והקוצץ קנים לעצים ה"ז קוצץ כדרכו בקרדום ובמגל ובמגירה ובכל מה שירצה . | |
כא | קציצה ראשונה של בתולת שקמה אסורה בשביעית. | אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית בפעם הראשונה כדרך שקוצצין בשאר השנים אלא רק בדרך המובאת בהלכה הבאה . מפני שקציצתה עבודת אילן , שבקציצה זו תגדל ותוסיף , ואם צריך לעציה קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה . | אין קוצצין בתולת שקמה . שקמה הוא מין תאנה יערית ובתולת שקמה נקרא כ"ז שלא נקצצה מימיה ובפעם ראשונה כשנקצצה במקום עוביה מוציאה ענפים הרבה במקום החתך ומתגדלת ומתעבה בכך , אבל אח"כ נקראת סדן השקמה וקוצצין אותה כל שנה אבל אז אין קציצתה תועלת לצמיחה לכן בפעם ראשונה אסור לקוצצה אפי ' מכוין רק לעצים ואפי ' בשל אחרים אסור דכיון שאין קוצץ סמוך לארץ שזה יותר טוב לעצים נראה כעושה לעבודת האילן ואיסור קציצת בתולת שקמה לכו"ע מדרבנן: |
כב | קוצצה לעצים סמוך לקרקע או מעל עשרה. | כיצד קוצצה ? מעם הארץ או למעלה מעשרה טפחים , באופן זה לא משביח אותה בקציצה. | |
אילן סדוק מותר לקושרו רק ע"מ שלא יוסיף להסדק. | אילן שנפשח שנסדק ונבקע קושרין אותו בשביעית לא שיעלה שיתחבר מה שנפשח אלא שלא יוסיף להבקע עוד . |