התחברות
None
פרק ב - עבודות קרקע הנעשים לתכלית המותרת
פרק ב - עבודות קרקע הנעשים לתכלית המותרת
א | מותר להוציא זבל לשדה רק בזמן שלא מזבלים את השדות ובכמות שניכר שהיא אשפה. | לא יוציא אדם זבלים מחצירו ויתן בתוך שדהו בשביעית מפני שנראה כמזבל שדהו שתהיה יפה לזריעה , ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה מותר , ולא יעשה אשפה בתוך שדהו עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ והוא משיקשור המתוק , ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמשים סאה של זבל כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה ואם ירצה להוסיף מוסיף , היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ולא יעשה בכל בית סאה יתר משלש אשפתות . | |
|---|---|---|---|
ב | מותר לעשות בכל סאה של השדה ג' אשפתות וכן לרכז הג' במקום אחד. | והרוצה לעשות כל שדהו שלש שלש אשפתות לתוך בית סאה היינו בשדה גדולה עושה בכל בית סאה ממנה ג ' אשפתות עושה . והרוצה לעשות זבלו אוצר היינו שיעשה כל הג ' אשפתות במקום א ' עושה ולא אמרי ' כיון שעושה ערימה גדולה כ"כ יחשדוהו שהולך לזבל מזה כל שדהו . | |
ג | כשניכר שאינה לצורך הארץ מותר בכל אופן. | היה מעמיד הזבל על הסלע או מצע אחר שאינו ראוי לזריעה או שהעמיק בארץ ג ' טפחים והערים הזבל , או שבנה על הארץ גובה ג ' והעמיד עליו הזבל אינו צריך שיעור ואפילו פחות מק"נ סאה אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה בין גדולות בין קטנות מותר , שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ אלא לכניסת הזבל . | |
ד | מותר לעשות דיר סאתיים ולהוציא זבל מהדיר לשדה ומותר להעביר את הדיר בסמוך פעם אחת. | מותר אבל אינו מחוייב ולא כר"ש וראב"ד לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן ונותן לתוך שדהו כדרך כל מכניסי זבל , והעושה דיר בתוך שדהו בשביעית ואף על גב דניחא לי ' בזיבול ההוא , כיון שעיקרו להעמדת הצאן מותר ודוקא אם אין לו מקום נוח כזה , אבל לא יעשהו יתר על בית סאתים ויכניס הצאן לתוכו אלא אם עושה רצפה כבסעיף הקודם שניכר שאין כוונתו לזיבול , וכשיזבלו את כל הדיר מניח דופן אחד מדפני הדיר ועושה דיר אחר בצדו במקום הדיר הראשון נמצא מזבל בתוך שדהו בית ארבעת סאין . +/ השגת הראב"ד / מותר לאדם . א"א עיקם עלינו את הדרך ובלבל לשון משנתנו ונתן את הראשון אחרון כי לשון המשנה המדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתים ועוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית ונמצא מדייר בית ארבעת סאין וכו ' ומוציא מן הסהר לתוך שדהו כדרך המזבלין והקשו בגמרא אנן תנינן שדה שניטייבה או נדיירה וכו ' אלמא אסור לדייר והכא את אמרת מותר א"ר יונה מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו פירוש לא לזבל אלא להעמיד שם צאנו לחלוב ולגזוז עושה מחיצות לסהר וכו ' וכשיתמלא זבל מוציאו לשדה כדרך המזבלין פירוש כמו שפירשתי למעלה .+ | האם מחוייב להוציא הזבל מהדיר ? רמב"ם: אינו מחוייב. והחידוש ש אע"ג דכבר יש לו דיר בשדהו מ"מ יכול ג"כ להוציא משם לעשות ג ' אשפתות בתוך שדהו . ר"ש , ראב"ד: מחויב להוציא מהדיר ולעשות מהזבל ג ' אשפתות לבית סאה והחידוש שרשאי לעשות דיר של בית ד ' סאין קודם שיעשה אשפתות . וכן נחלקו האם מותר להעמיד הצאן במטרה לזבל שלרמב"ם מותר ולראב"ד אסור אלא שמעמיד לחלוב ולגזוז. |
ה | בשדה של ארבעה סאין משייר מעט מפני מראית העין | היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין , כדי שידעו הכל שהצאן הטילו בה ונדיירה , ולא יאמרו זיבל זה כל שדהו בשביעית . | |
ו | לא חוצבין אבנים ממחצבה בשדה אלא אם כבר חצב ממנה שיעור. | לא יפתח אדם מחצב מחצבה לאבני בנין בתחלה לתוך שדהו בשביעית שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון שיסיר ממנה הסלע , ואם התחיל מקודם שביעית ופצל ממנה שבע ועשרים אבנים ברבוע ג ' על ג ' אמות על רום ג ' , כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה או גדולות מזו ה"ז מותר לנקר ממנו בשביעית כל מה שירצה . | משנה שביעית ג משנה ה: לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו עד שיהיו בו שלש מורביות שהם שלש על שלש על רום שלש שיעורן עשרים ושבעה אבנים: מדוע אסור לעשות מחצבה בשביעית? רמב"ם: שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון ר"ש: מפני שנראה כעודר פסיק רישא דניחא ליה בדרבנן ד"א: ההיתר כשהתחיל קודם שביעית הוא אפי ' אם ניחא לי ' בתיקון השדה ודעתו לזורעה אחר שביעית . כיון שעיקרו לצורך האבנים התירו במלאכה דרבנן. (וכן משמע בהלכה הבאה ברמב"ם. אמנם כשעוסק במלאכה דרבנן עצמה לא יעזור שכוונתו להיתר אם יהיה תועלת אסורה במלאכה ולכן אדם שגוזם ליופי בְּמָקוֹם שגם יועיל לצמיחה כגון דשא או גדר חיה דלילים, אסור. כיון שעוסק במלאכה של גיזום וכל מה שהיא מדרבנן היא מצד חסרון הכוונה) |
ז | מותר לפרק גדר אבנים עד לקרקע אם אבניה גדולות ורבות. | גדר של אבנים שיש בגבהו י ' טפחים או יתר ורצה ליטול כל אבניו אם היו בו י ' אבנים או יתר כל אחת מהן משוי שנים או גדולות מזו ה"ז נוטל את אותן הגדולות שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל ואפילו כוונתו גם לתקן שדהו כדלהלן ח' , היה הגדר פחות מי ' טפחים או שהיו פחות מי ' אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשוי שנים נוטל עד שיניח טפח סמוך לארץ . | עבודות עפר לצורך בנין: מותרת ובלבד שהמטרה ניכרת בצורת הפעולה השונה. ודנו הפוסקים האם די בהיכר למומחים או צריך היכר לכל אדם. קטי"ש 44. וניכר מלשון הרמב"ם שכשאינו מתכוין אין הבעיה במלאכה אלא במראית העין וממילא כשאין בעיה של מראית עין ההיתר גמור כשאינו מתכוין. מזגן מטפטף , נטילת ידיים או גרירת מי שטיפה ל גינה: כיון שאינו מתכוין ואינו דרך השקאה מותר . דיני שביעית השלם יא ו. |
ח | אם לא אכפת לו מתיקון הקרקע או שהתחיל קודם שביעית נוטל הגדר עד הארץ. | בד"א שאסרנו בגדר שאבניה מועטות או קטנות לפרק עד הקרקע בשנתכוון לתקן שדהו , ( או ) [ו] שהתחיל ליטול בשביעית אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו או שהתחיל מקודם שביעית נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום וגומם עד לארץ וזה קל ממסקל אבנים (כיון שכאן עוסק בפירוק גדר ולא בסיקול) , וכן אם היה נוטל משדה חבירו אף על פי שהוא קבלן גומם עד לארץ . | |
ט | אבנים גדולות רעועות מותר ליטול אפילו היו רק שתיים. | אבנים שראויות שתזעזע אותן המחרישה או שהיו מכוסות ונתגלו , אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים ה"ז מותר ליטול אותן ולר"ש גם את האחרות , היו קטנות מזה לא ינטלו . | |
י | אבנים המונחות בשדה וצריך להם, נוטלן ומותיר את הנוגעות בארץ. | המסקל שדהו בשביעית מפני שהוא צריך לאבנים ואינו צריך לתיקון הקרקע נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ , וכן אם היה לו בשדהו גרגר של צרורות , או גל של אבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ , ואם יש תחתיהן סלע או קש יטול את כולן כיון שאין המקום ראוי לזריעה . | |
יא | מותר לבנות גדר על פני הגיא ולקחת מהאבנים הסמוכות בשדהו* | לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר מפני שמתקן את הארץ (ישור הארץ מכשיר לזריעה) , אבל עושה הוא חייץ מחיצה וגדר על פני הגיא , וכל אבן אפילו קטנה שיכול לפשוט את ידו וליטלה והוא עומד על שפת הגיא סמוך לחיץ הרי זו תנטל שניכר שהוא נוטל לצורך הגדר . +/ השגת הראב"ד / לא ימלא אדם גיא עפר . א"א המשנ ' לא דברה על זה כלל אבל היא כך אין בונין מדרגות ע"פ הגאיות ערב שביעית משיפסקו הגשמים מפני שמתקינן לשביעית אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים מפני שמתקנן למוצאי שביעית ולא יסמוך בעפר ( נ"א לא יסבוך בעפר ) אבל עושה אותה חייץ כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטול הרי זו תינטל , נמצא שעל המדרגה שעל שפת הגיא הוא מדבר כשבונה אותה בשביעית לא יעשנה בעפר מפני שמכשירה לזריעה אבל עושה הוא חייץ פירוש באבנים , וכל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו כשעומד בר"ה וליטול אותה מתוך שדה חבירו תינטל ואין כאן משום גזל ובונין בה אבל מתוך שדהו לא מפני שהוא רוצה בקיומו דמנכש ויהיב עשבא עליהון .+ | סיבת ההיתר ליטול מהסמוך רמב"ם: מדובר שנוטל מתוך שדהו וכשנוטל מהסמוך ניכר שכוונתו לחייץ ולא לסיקול. ראב"ד: מדובר שנוטל משדה חבירו וכשנוטל מהסמוך לרה"ר לא מקפידים בזה ואין פה גזל. |
יב | אבני כתף המיועדות לבנין נוטל מכל מקום | אבני כתף והם הנטלות ב ' ג ' על הכתף וכיון שהן גדולות ניכר שמיועדות לבנין מותר להביאן מכל מקום בין משדה חבירו בין משדהו כשאינו מתכוין לתיקון השדה , וכן הקבלן מביא מכל מקום ואפילו אבנים גדולות שאינם אבני כתף. ראב"ד בין משדה שקבלה בין משדה שלא קבלה . +/ השגת הראב"ד / אבני כתף והן הנטלות וכו ' עד מותר להביאן מ"מ . א"א ירושל ' מ"מ אפילו מתוך שלו , והקבלן מביא מ"מ אפילו פחות מאבני כתף פירוש קבלן שקיבל לעשותו חייץ ואין חוששין שהוא מתכוון לחלוק את שדהו .+ | |
יג | מותר לגדור פרצה בגדר גינה במקום צורך. | פרצה של גינה שנועדה לזריעה שהיא סוגה בעפר אם אינה מכשלת את הרבים אסור לבנותה , ואם היתה מכשלת את הרבים או שלא היתה סוגה בעפר אלא פתוחה לר"ה מותר לבנותה . ולא חוששים שיראה כמי שבא לשמור פירות שביעית. ר"י קורקוס. . +/ השגת הראב"ד / פרצה שהיא סוגה . א"א זו הגירסא משובשת מצאתיה בירושלמי ולא יכולתי לתקנה ואינה על הדרך שכתב הוא ועוד תנן מקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו .+ | |
יד | אין לבנות גדר למקום שיש לחשוש שיזרע בו, וכשבונה בהיתר רשאי גם לחפור. | אסור לו לבנות גדר בשביעית בין שדהו לשדה חבירו שמא יחליט לזרוע שם , אבל בונה גדר בינו ובין ר"ה שאין דרך לזרוע שם . וכן בין חצרות מותר. ו אותו שהותר לו לבנות גדר מותר להעמיק עד הסלע ולא חוששין שמא ינצל את החפירה לזריעה ומוציא את העפר וצוברו בתוך שדהו כדרך כל מעמידין זבל ואינו רשאי להשתמש ברה"ר עבורה אפילו לשעה ואפילו ע"מ לתקן בו אח"כ את רה"ר. , וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים . | משנה שביעית ג י: הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים מותר להעמיק עד הסלע . ירושלמי שביעית פרק ג: לא שנו אלא בינו לבין ר"ה הא בינו לבין חבירו אסור בשביעית . |