התחברות
None
פרק ה - אופן השימוש בפירות שביעית
פרק ה - אופן השימוש בפירות שביעית
א | פירות שביעית מותרים באכילה, סיכה, הדלקת הנר והצביעה. | פירות שביעית ניתנו לאכילה ולשתייה 'והיתה שבת הארץ לכם לאכלה' ולסיכה כשעומדין לכך ולהדלקת הנר ולצביעה , מפי השמועה למדו תהיה אף להדלקת נר ולצבוע בה צבע משום דכתיב ' לכם לאכלה ' ודרשינן ' לכם '- לכל צרכיכם , אבל דומיא דלאכלה , שהנאתן וביעורן שוה . וצביעה והדלקת הנר הנאתן וביעורן שוה . | ד"א: אין פירות קדושין בקדו"ש אלא המיוחדים למאכל אדם או למאכל בהמה או לצביעת אדם . או לעשות מטאטאות [ וכל אלו אסורין בהסקה ] אבל המיוחד להסקה או לצביעת בהמה אין קדו"ש חל עליהן ואפי ' לקטן לדבר הקדוש , ודבר המיוחד לדבר הקדוש ולדבר שאין קדוש הולכין אחר מחשבת לקיטה כדלקמן הי"א האם יש מצוה באכילת פירות שביעית מגילת אסתר בדעת הרמב"ן: יש מצווה באכילת פירות שביעית. חזו"א: אין מצווה סיכום תנאים לקדו"ש בפירות מין שקדושת שביעית נוהגת בו. כדלהלן שהיהי ראוי למאכל אדם או בהמה או צבע לאדם וכליו ועוד שלב הגידול הקובע היה בשביעית. הקרקע שייכת ליהודי. ויש מחמירים בזה כדלעיל ד כט . |
|---|---|---|---|
ב | אכילה ושתיה הותרו רק כשדרכן בכך. | לאכילה ולשתייה כיצד , לאכול דבר שדרכו לאכול , ולשתות דבר שדרכו לשתות , כדין תרומה ומעשר שני . אבל דבר שאין דרכו לאכול כגון שמן בפ ני עצמו אסור לשתות בפ"ע אלא במאכל . | סחיטת פירות שביעית חזו"א: מותר דוקא בפירות העומדין לסחיטה במקום שבו הוא נמצא כגון תפוז . ואין לסחוט מיץ מגזר מרוסק אף שאוכלין את הרסק הנשאר. |
ג | צריך לאכל הפירות כדרכן תמיד אם חי אם מבושל. ואין אוכלין פרי שכבר נפסד. | ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומע"ש , דבר שדרכו ליאכל חי לא יאכלנו מבושל , ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי לכן אסור לכוס חיטין , לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה ואינו מטפל מכריח עצמו לאכול תבשיל שנפסד ולר"ש אפילו אם רק עבר עליו לילה והפת שעפשה , כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר . | הפסד פירות שביעית בגרמא: מהרי"ט שו"ת סי ' פ"ג : איסור הפסד הוא דוקא בידיים ולא בגרמא. |
ד | ואין מבשלין ירק של שביעית בשמן תרומה | ואין מבשלין ירק של שביעית בשמן תרומה שלא יביאנו לידי פסול שמא תטמא ותלך לשרפה מפני התרומה , ואם בישל מעט ואכלו מיד מותר שהרי לא הניחן כדי לבוא לידי פסול . | |
ה | פירות המיוחדין למאכל אדם אין מאכילין אותן לבהמה | פירות המיוחדין למאכל אדם אין מאכילין אותן לבהמה לחיה ולעופות אלא לאחר שנפסדו לאכילת אדם , הלכה הבהמה מאליה לתחת התאנה ואכלה אין מחייבין אותו להחזירה שנאמר ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול . | להאכיל לאדם פירות המיוחדים לבהמה יראים מצוה קנ"ח סמ"ג מ"ע קמ"ז : אסור להאכיל לאדם פירות המיוחדים לבהמה . וכ"כ החזו"א יד' י' . |
ו | מותר לסוך דבר שדרכו לסוך. | לסיכה כיצד , לסוך דבר שדרכו לסוך , לא יסוך יין וחומץ דהוי הפסד אבל סך הוא את השמן בגופו ולא בכלים. , ולא יפטם את השמן לשום בו תבלין מפני שהוא מוציאו מכלל מאכלות ועושהו שמן משחה , ולא יסוך במרחץ שהוא בזיון קדשים אבל סך הוא מבחוץ ונכנס . | |
ז | מותר לסוך אדם ולא על כלים ישירות. | שמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים שהותר רק לסיכת אדם , ואין סכין בו מנעל וסנדל , ואין סכין אותו בידים טמאות מפני שמפסידו מלאכול לטהורים , נפל על בשרו משפשפו בידים טמאות שכבר לא יאכל , ולא יסוך רגלו בתוך המנעל כיון שיסוך גם המנעל , אבל סך הוא רגלו ולובש המנעל שכבר בטל על גופו , וסך גופו ומתעגל על גבי קטבליא . ספת עור שהשמן מועיל לה . | |
ח | מותר להדליק נר בשמן שביעית אך לא בדמי שביעית. | להדלקת הנר כיצד , שמדליק את הנר בשמן שביעית עצמו , מכרו ולקח בו שמן אחר או שהחליף שמן בשמן שניהם אסורים בהדלקה שלא יבואו להתחלף זה בזה , שאין מדליקין בדמי שביעית בדמים חששו שאם יתירו להדליק יבואו לעשות בו סחורה , ולא יתן השמן לתוך המדורה דהוי כהפסד, שאין ניכר ה תועלת בזה אלא מדליקו בנר . | הדלקת נרות חנוכה ושבת בשמן שביעית חזו"א ורוה"פ: חנוכה אסור שאינו להנאה (רידבז) ושבת מותר (תורת הארץ) וכן דעת רוב בפוסקים . גרמ"א מאמר מרדכי - שביעית מאמרים סימן יד : מותר להדליק נר חנוכה בשמן שביעית כשאין לו שמן אחר, וכמו שנראה בדעת הרמב"ם שמותר להדליק נ"ח בשמן שריפה וכל שהוא למצוה אין בו האיסור של לאכלה ולא לשריפה. כיון שהרמב"ם הסביר שאין עושים בכור מבהמה של דמי שביעית מחשש סחורה ולא איסור שריפה כגמרא דידן. והוסיף הרב שמואל אליהו"גם בגלל שאפשר ליהנות מאור הַשַּׁמָּשׁ , וגם בגלל שכל דבר שיש לך בו הנאה כלשהי , אין לך איסור בהדלקתו . ואין לך אדם שלא נהנה בהדלקת נרות חנוכה אע"פ שהוא לא יכול להשתמש שימוש של חול באורם . |
ט | מותר לצבוע לאדם בדברים שדרכן לצבוע בהם. | לצביעה כיצד , דברים שדרכן לצבוע בהן אף ע"פ שהן מאכלי אדם צובעין בהן לאדם . כגון צביעת גופו ושערו או בגדיו וכלי תשמישו . וצ"ע אם חייב בביעור , אבל אין צובעין לבהמה מפירות שביעית אפילו מאכלי בהמה , שאין קדושת שביעית חלה על צבעי בהמה . | האם מותר לצבוע כלי אדם בפירות שביעית ? רש"י ב"ק ק"א: : נראה דס"ל דצביעת בגדיו אסור . מאירי שם : מותר. כך כתב בד"א ציון הלכה ס"ק ( קיא ) . אך זה לשונם בכתובים: רש"י: אבל מיני צבעים בשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע נמצאו הנאתן וביעורן שוה הלכך חיילא עלייהו שביעית . מאירי: סטים וקוצה מיני צבעים הם וצובעין בהם עד זמן הביעור ומשם ואילך אסור מפני שיש להם שביעית ולדמיהן שביעית וכן יש להם ביעור ולדמיהן ביעור . |
י | גידולים המיוחדים לכביסה, קדושת שביעית חלה עליהן ומכבסין בהן . | מיני כבוסים כגון בורית ואהל קדושת שביעית חלה עליהן שהנאתם וביעורם שווה. ושונה מעצי הסקה שבהם ההיסק הוא הכשר להנאה שבאה אח"כ. ומכבסין בהן שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לכל צרכיכם , אבל אין מכבסין בפירות שביעית כגון להסיר כתם במיץ לימון ואין עושין מהם מלוגמא שלועסין המאכל ונותנין אותו ע"ג המכה שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא להקיא ולא למשרה לפשתן ולא לכביסה . | קדושת שביעית במינים המיוחדים לכביסה בבלי סוכה מ . אין מוסרין פירות שביעית לא למשרה ולא לכבוסה , רבי יוסי אומר: מוסרין . מאי טעמא דתנא קמא - דאמר קרא לאכלה - ולא למשרה , ולא לכבוסה . מאי טעמא דרבי יוסי - אמר קרא לכם - לכם לכל צרכיכם , ואפילו למשרה ולכבוסה . רמב"ם: קדושת שביעית חלה עליהם. ופסק רבינו כרבנן דרבים נינהו וסובר רבינו דע"כ לא אפליגו אלא בפירות וכדדייק לישנא דברייתא ולישנא דקרא דלאכלה אבל במיני כבוסים שאינם פירות אף לרבנן מכבסים בהם . כס"מ. (ונראה שסובר שמתבערים תוך כדי הניקיון שהיא ההנאה ולכן הנאתם וביעורם שוים.) רש"י: אין קדו"ש. כיון ש הנאתן אחר ביעורן , שמשעה ששורה הבגדים או הפשתן ביין שעה אחת נתבער ואבד לו , והנאתו אינה עד שילבש הבגדים . ומפה משמע לכאורה בדעתו שההנאה היא בלבישה אבל זה ק"ק בלשון ואמנם בב"ק קב. כתב שמשעה שמטילין פשתן או בגד ביין נתקלקל ונבער , והנאתו אינו אלא עד שלשה ימים וד ' עד שיהא הפשתן שרוי וכן הבגד . ומשמע שהביעור מיידי וההנאה היא ב ניקיון אלא שהוא לאחר זמן ולכן אין הנאתו וביעורו שוים. |
יא | כל שהוא מיוחד למאכל אדם אין עושים מלוגמא. | כלל גדול אמרו בפירות שביעית , כל שהוא מיוחד למאכל אדם כגון חיטים תאנים וענבים וכיוצא בהן אין עושין ממנו מלוגמא או רטייה וכיוצא בו אפילו לאדם דכיון שאינו דבר השווה לכל נפש הוי הפסד שנאמר לכם לאכלה כל שהוא מיוחד לכם יהיה לאכלה ולא לרפואה , | |
כל שמיוחד למאכל בהמה עושים מלוגמא לאדם. | וכל שאינו מיוחד למאכל אדם והוא מאכל בהמה כגון קוצין ודרדרין הרכים עושין מהן מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה , | ||
אינו מיוחד, הולכים אחר מחשבתו בלקיטה לחומרא. | וכל שאינו מיוחד לא לזה ולא לזה כגון הסיאה והאזוב והקורנס הרי הוא תלוי במחשבתו בשעת לקיטה. רא"ש. ר"ש. , חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים שאין בהם קדו"ש , לאכילה הרי הוא כפירות , למאכל אדם ולמאכל בהמה נותנין עליו חומרי מאכל אדם שאין עושין מהן מלוגמא , וחומרי מאכל בהמה שאין שולקין אותו . | קדושת שביעית בעצי ם בבלי סוכה מ . : דאמר קרא לכם לאכלה לכם דומיא דלאכלה - מי שהנאתו וביעורו שוה כלומר , שהנאתו וביעורו שמתבער מן העולם באין כאחד , כגון סיכה ושתיה והדלקת הנר , יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן משנעשו גחלים אופין בהן . - והאיכא עצים דמשחן עץ שמן , שהעץ עצמו מדליקין בו להאיר כמו באבוקות , דהנאתן וביעורן שוה ! - אמר רבא: סתם עצים ולהסקה הן עומדין הלכך , לא נחתא בהו קדושת שביעית מעיקרא ואפילו לקטן להאיר . ( ובהמשך הגמ' מובאת מחלוקת תנאים האם עצים דמשחן יש בהם קדושת שביעית או שדינם כסתם עצים . ) | |
יב | אין מוכרין אוכלי בהמה ליקח בהם אוכלי בהמה אחרת . | מותר למכור מעט אוכלי אדם ואוכלי בהמה וליקח בהם אוכלי אדם , אבל אין מוכרין אוכלי בהמה ליקח בהם אוכלי בהמה אחרת , ואין צריך לומר שאין מוכרין אוכלי אדם ליקח בהם אוכלי בהמה , ואם לקח בהן או החליף בהן אוכלי אדם באוכלי בהמה הרי הן כאוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם שהדמים נתפסין תמיד כחומרי הפרי הראשון . | |
יג | אין מוציאין פירות שביעית לחו"ל ואין מאכילין לעכו"ם. | פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לחוצה לארץ ויש שאין אוסרים אלא למכירה ולא לאכילה. חזו"א. ונמצא שאין שולחים אתרוגי שביעית לחו"ל. ואפילו לסוריא . אבל למקומות שכבשו עו"מ מותר , ואין מאכילין אותן לא לעכו"ם . מדרבנן כיון שאין נוהגים בהם קדו"ש והסמיכו בתו"כ ' לכם לאכלה ' ולא לגוים ולא לשכיר . שהוא גוי , ואם היה שכיר שבת או שכיר שנה או שכיר חדש או שקצץ מזונותיו עליו הרי הוא כאנשי ביתו ומאכילין אותו , ומאכילין את האכסניא חיל המלך גוים שהטיל המלך עליהם לפרנסם פירות שביעית . | האכלת פירות שביעית בפועל שקצץ שכרו ובאכסניא ר"ש: אסור שהוא כסחורה או פריעת חוב בפירות שביעית. רמב"ם: מותר. |
יד | אין ב"ד פוסקין לאשה פירות שביעית . | אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מ- פירות שביעית , מפני שזה כמשלם חוב מפירות שביעית ונראה כסחורה , אבל ניזונת היא משל בעלה . דלא מינכר פרעון בזה . | |
טו | אין אוספין פירות שביעית כשהן בוסר אבל אוכל* מעט בשדה אם הבשילו קצת. | אין אוספין פירות שביעית כשהן בוסר שהוא כעין הפסד. ר"ש. שנא ' תאכלו את תבואתה אינה נאכלת עד שתעשה תבואה , אבל אוכל מהן מעט בשדה כשהם כבר נהיו פגין כדרך שאוכל בשאר שני שבוע , ולא יכניס לאכול בתוך ביתו עד שיגיעו לעונת המעשרות שזה תחילת זמן ההכנסה בכל השנים . | אילו פירות בוסר מותר לאכול מעט בשדה? ר"ש, רא"ש : דווקא זיתים וענבים . ושאר פירות לכשי גיעו לעונת המעשרות. רמב"ם: כל הפירות. |
טז | שלב הבשלה לאכילת שדה. | ומאימתי יהיה מותר לאכול פירות האילן בשדה בשביעית , הפגין של תאנים משיזריחו משיהפכו חלקים וי"מ משיאדימו קצת אוכל בהן פתו בשדה וכן כל כיוצא בהן , הבוסר של ענבים משיוציא מים בסחיטה ואוכלו בשדה וכן כל כיוצא בו , הזיתים משיכנסו סאה של זיתים רביעית שמן פוצע ואוכל בשדה , הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה , הכניס שליש מותר להכניס לביתו שהרי הגיעו לעונת המעשרות . | זמן עונת המעשרות בפירות תאנים: כ שפיהם התחתון מאדים וראשן העליון מלבין . ענבים: כ שהגרעינין שבתוך הגרגרים נראין בחוץ לרוב צחות הגרגיר כשיכנס לתוכו מים . זיתים: משהגיעו לשליש הבישול בגודלו שהוא מניב אז תשיעית השמן. רא"ש.. וי"מ כשיביא שליש השמן שהוא שלב מאוחר יותר. ראב"ד . ראה רע"ב מעשרות א ג. ופני משה שם. |
יז | לקוץ עץ פרי לעצים, מותר כשאינו מפסיד פירות. | מותר לקוץ אילנות מאכל לעצים בשביעית , קודם שיהיה בהן פרי , אבל משיתחיל לעשות פרי לא יקוץ אותו שהרי מפסיד האוכל ונאמר לכם לאכלה ולא להפסיד וגם גוזל הפירות מאחרים. פיהמ"ש. , ואם הוציא פירות והגיעו לעונת המעשרות מותר לקוץ אותו שהרי הוציא פירותיו ובטל דין שביעית ממנו מהעצים . | ויקרא פרק כה , ו : וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה – ולא להפסד. |
יח | השלב בפרי שאין לקוץ לעצים בשביעית. | ומאימתי אין קוצצין האילן בשביעית , החרובין משישלשלו יעשו הענפים כבדים , והגפנים משיגרעו שיעשו גרעינים , והזיתים משינצו , ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר , ואין קוצצין את עץ התמר כאשר הפירות במצב סמדר ונקרא הכפניות בשביעית מפני שהוא הפסד פרי , ואם אין דרכן להעשות תמרים אלא שיציץ מותר לקוץ אותן כפניות . | |
יט | אין שורפין תבן וקש אבל מסיקין בגפת וזגין. | אין שורפין תבן וקש של שביעית מפני שהוא ראוי למאכל בהמה , אבל מסיקין בגפת ובזגין של שביעית שאינם ראויין לאכילה. . | חלקי התבואה: תבן וקש תבן: החלק העליון של הגבעול הנקצר עם השיבולת. קש: החלק התחתון של הגבעול הנשאר בשדה לאחר הקצירה. כן כתב בד"א ע"פ ר"י בתוס' שבת לו: אמנם בפסיקתא זוטרתא ( לקח טוב ) פרשת שמות ה' ז' כתב ע ה"פ 'לא תאספון לתת תבן לעם' הם ילכו וקוששו להם תבן . יקבצו הקש ויעשו ממנו תבן ומרחו אותו במוריגון: - ומשמע שהתבן הוא קש מעובד. וכן משמע מהפסוק וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן. ולרש"י בשבת ל"ו:, ק"מ.: מה שנשאר בשדה נקרא גבבא, והנקצר נקרא קש ולאחר שהקש נקצץ נקרא תבן. |
כ | מרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית מותר לאדם רגיל לרחוץ בה בשכר *. | מרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית מותר בדיעבד לרחוץ בה אפילו בשכר שכבר כלתה התשמיש של שביעית והרחצה היא דבר חדש. אמנם צריך לאכול כנגדן כדלקמן ו' י' כלומר קנסוהו ש יקנה בדמיהן פירות שאינן פירות שביעית ויאכלם בקדושת שביעית , ואם אדם חשוב הוא , אסור . שמא יסיקו בה דברים אחרים בשבילו כדי שיהיה ריחה נודף , ונמצאו מפסידין פירות שביעית . +/ השגת הראב"ד / מרחץ שהוסקה בקש של שביעית וכו ' עד מותר לרחוץ בה . א"א המשנה לא אמרה אלא מותר לרחוץ בה ואם מתחשב הוא לא ירחוץ ופירשו בגמרא אם אדם חשוב הוא לא ירחוץ ונ"ל דמותר לרחוץ דקתני ברישא בחנם קאמר אבל בשכר לא דהוי כסחורה ואם אדם חשוב הוא לא ירחוץ דחנם דידיה כשכר דמי ואם כדבריו אדם חשוב לא ירחוץ בשום מרחץ בשביעית ומאי איריא כשהוסק בתבן וקש של שביעית .+ | רחיצה בשכר במרחץ שהוסק בקש שביעית ראב"ד: מותר רק בחינם, ובשכר אסור שהוא כסחורה. רמב"ם: מותר אפילו בשכר. |
כא | קלפין שמותרים לזרים בתרומה אין בהם קדושת שביעית. | הקליפין והגרעינין שמותרין בתרומה לזרים כגון קליפי אגוזים ורימונים שאינם אוכל אין קדושת שביעית חלה עליהם והרי הן כעצים אא"כ ראויין לצביעה . והקור דבר רך הנוסף על הדקל בכל שנה וראוי למאכל עד שמתקשה קדושת שביעי ' חלה עליו . | |
כב | תבלין שניתן לתבשיל בקדושתו עד שבטל טעמו. | הצורר תבלין של שביעית ונותן לתוך התבשיל , אם בטל טעמן הרי אלו מותרין לכל דבר , ואם נשאר בהן טעם עדיין הם בקדושת שביעית . | |
כג | אין נותנים תבן וקש של שביעית לכר וטיט ואם הסיקו בהם תנור יוצן. | אין נותנין תבן וקש של שביעית לא לתוך הכר ולא לתוך הטיט ש לא ניתנו אלא לאכילה ולצביעה והדלקה , ואם נתן ה"ז כמבוער ואין מחייבים להוציאו , תנור שהסיקוהו בתבן ובקש של שביעית יוצן אבל אם עבר ואפה בו מותר לאכול הפת , ומשתרד רביעה שנייה במוצאי שביעית נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית ש כבר נסרח ונתקלקל מה שבשדה ואין ראוי שוב לבהמה . +/ השגת הראב"ד / ואם נתן הרי הוא כמבוער . א"א והוא שיישן עליו והכי איתא בירושלמי .+ | חובת הוצאה לתבן וקש שניתנו בטיט ובכר רמב"ם: אין צריך להוציא אפילו לא גבלו ולא ישן עליו. ר"ש, ראב"ד: אין בטל בטיט אא"כ כבר גבלו ואין בטל בכר אא"כ כבר ישן עליו דאז כבר אין דרך להוציאו משם . |