התחברות
None
פרק ד - הלכות ספיחין, שמיטת פירות ומקומות החיוב
פרק ד - הלכות ספיחין, שמיטת פירות ומקומות החיוב
א | מן התורה כל שתוציא הארץ בשנה השביעית מותר באכילה. ואפילו בשדה שנעבדה. אלא שקוצר מעט ואוכל. | כל שתוציא הארץ בשנה שביעית , בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית , בין מן העיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו ושניהם נקראו ספיח , בין מן העשבים והירקות שעלו מאיליהן ואין להן זרע הכל מותר לאכלו מן התורה שנאמר וְהָיתָּה שַׁבָּת הַאָרֶץ לְכָם לְאָכְלָה . ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצ ִ מחה , פירותיה מותרין באכילה מהתורה . וזה שנאמר ' אֶת סְפִיחַ קְצִירֵךְ לֹא תִּקְצֹר ' הכוונה בו אחרת והיא שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה . ואם קצר כדרך הקוצרין לוקה , כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר , או שקצר לעבודת הארץ כמו שבארנו , אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל ולר"ש השינוי בצורת הבצירה כדלהלן כב' . | ' אֶת סְפִיחַ קְצִירֵךְ לֹא תִּקְצֹר ספרא בהר פרשה א תחילת פרק א: את ספיח קצירך לא תקצור , מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית . ויקרא פרק כה , כ: וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: בספרא בהר פרשה ג פרק ד ( ה ) וכי תאמרו עתידים אתם לומר מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו , אם אין אנו זורעים מה אנו אוספים? אמר רבי עקיבא מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית וחכמים אומרים אין ספחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים. גדר איסור אכילת ספיחין יראים מצוה קנ"ח : מהתורה . למעט כרוב שדומה לאילן שהוא מדרבנן . וכן דעת הגר"א ב שנו"א רפ"ט דשביעית . רמב"ם ושאר ראשונים : דרבנן . |
|---|---|---|---|
ב | מדרבנן אסרו כל הספיחין הצומחים בשביעית | ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים . וכ"ש הנזרע בשביעית באיסור אסורין באכילה אבל לא בהנאה. ויש אוסרים הנאה של כילוי . ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה , שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר , וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן , לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית . | בכלל איסור הספיחין תבלין החייב במעשר או שיש בו קדו"ש עשבי בושם |
ג | פירות האילן וכן העשבים שאין דרך רוב בנ"א לזרעם מותרים באכילה. | הא למדת שאין אוכלין מפירות שביעית אלא פירות האילנות כיון שאין דרך לנטעם כל שנה לא גזרו בהם והעשבים שאין זורעין אותם רוב האדם כגון הפיגם והירבוזין השוטים וכל כיוצא בהן , אבל הירקות שדרך רוב האדם לזורעם בגנות ומיני תבואה וקטניות כל הצומח מהן אסור מדבריהם והמלקטן אפילו לא אכלן. רדב"ז. דוקא כשאכל. חזו"א. מכין אותו מכת מרדות . | אינו בכלל איסור הספיחין פירות האילן. בננות. כיון שמתחדש מגזעו ולא נזרע מחדש. כמהין ופטריות. הגדל בעציץ שאינו נקוב. עשבים שאין דרך לזרעם. עלו בשדה שאין דרך לזרעו תבן |
ד | ספיחים העולים בשדה בור ובשדה ניר ובשדה כרם ובשדה זרע מותרין באכילה . | ספיחים העולים בשדה בור שדה שאינה נזרעת כלל מפני תנאים קשים שיש בה ובשדה ניר שדה שמניחים אותה בורה בעונה זו שתוסיף כח לזורעה בעונה הבאה ובשדה כרם שאין זורעים משום כלאים ובשדה זרע שנזרעה כבר מותרין באכילה , ומפני מה לא גזרו עליהם לפי שאין אדם זורע מקומות אלו , שדה בור אין אדם נפנה לשם , ושדה ניר רוצה הוא בתיקונה , ושדה כרם אינו אוסר כרמו , ושדה זרע הספיחין מפסידין אותה . וכן התבן של שביעית מותר בכל מקום ולא גזרו עליו . +/ השגת הראב"ד / ספיחים העולים וכו ' עד לא גזרו עליו . א"א לא גזרו עליו על התבן איסור ספיחים אבל קדושת שביעית ודאי יש בה לאבדה אסור ושלא לעשות בה סחורה . וכן דעת הרמב"ם. כס"מ. ( והרדב"ז חולק ) .+ | |
ה | גזרו לאסור ספיחי שביעית גם כשיצאו למוצאי שביעית | ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה למרות שנלקטו בשמינית. שמא ילקוט בשביעית ויטמין למוצאי שביעית ואין תולשין אותן ביד שמא יאכלם אלא חורש כדרכו , ובהמה רועה כדרכה במוצ"ש. שלגבי בהמה גזרו ספיחין רק בשביעית . | |
ו | ספיחי שביעית אסורים במוצאי שביעית עד חנוכה. | ועד מתי אסורין ספיחי שביעית הנלקטין במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה . ומחנוכה ואילך הן מותרין . והזורע ספיחי שביעית אחר שביעית הגידולין מותרין . אבל הנלקט בשביעית אסור לעולם. +/ השגת הראב"ד / ועד מתי אסורין ספיחי שביעית וכו ' מר"ה ועד חנוכה . א"א חפשתי זו המימרא ולא מצאתיה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי ואולי הוציאה ממה שאמרו במשנה מאימתי נהנין ושורפין בתבן וקש של שביעית משתרד רביעה שניה ולפי שב"ד גוזרין תעניות שניות והן מגיעות עד חנוכה או סמוך לה סמך עליו וקבע זמן חנוכה וכל זה הבל ורעיון רוח וקשה מזה שלא אמרו אלא בתבן וקש שבשדה מפני שאותו שבשדה נסרח עם הגשמים והרי הוא כמבוער אבל ספיחים אחרים מניין לו שיהא להם היתר ואולי בשעמדו בקרקע ורבה החדש על העיקר שההיתר מעלה את האיסור ברוב אבל זמן חנוכה מאין לו .+ | משנה שביעית ו , ד : מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו . עשה הבכיר הותר האפיל . רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד: ספיחין וקדו"ש בירק במוצ"ש ע"פ 'שבת הארץ' ד יג. ר"ש שביעית ט א : אם התחיל צמיחתו בשביעית יש בו גם ספיחין במוצ"ש. (ואם נגמר גידולו בשביעית יש בו קדושת שביעית) ראב"ד: אין מקור להתיר ספיחי שביעית במוצ"ש. ואולי כשירבה החדש שההיתר מעלה את האיסור. רע"ב שם : אם כבר עשה כיוצ"ב בשמינית אין בו איסור ספיחין . והביאו בשם הגר"א שבירק הוא מספר ימים. פיהמ"ש שביעית ו ד : מותרים מיד כרבי במשנה. וכן כתב הרמב"ם בהלכה הבאה וראה שם החילוקים. גידולי ספיחי שביעית משנה תרומות ט' ד': הטבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומת חוצה לארץ והמדומע והבכורים גדוליהן חולין. (שלא כתרומה) |
ז | בצלים ושאר פירות אסורים עד שיעשו כיוצ"ב, וירק מותק לקחת במוצ"ש מיד. | בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין , וכן שאר הפירות אין לוקחים אותם במוצאי שביעית אלא משיעשו כיוצא בהן מפירות מוצאי שביעית עשה הבכיר הותר האפיל ומותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד . לשון המשנה ו' ד' . | מה נאסר עד שיעשה כיוצ"ב ולא הותר מיד ? ציץ אליעזרחי"ב סי' סא , כרם ציוןפרק יא סעי' ט : כל ירק שגידולו איטי כבצל נאסר עד שיעשה, וירק עלים מותר מיד . רש"ס פ"ט ה"א ד"ה עוד : ירקות שמתקיימים ואין זרעם כלה אסורים עד שיעשה. פאה"ש סי' כב ס"ק ט : בצלים ופירות האילן אסורים עד שיעשו, ו כל ה ירקות מותרים מיד . (הכוונה בפירות האילן לזמן שמותר לקחת אותם מכל אדם ללא חשש) |
ח | לוף מותר במוצ"ש משירבה החדש. | מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית משירבה החדש כלומר שיהיה מצוי בשווקים . | האם דווקא לוף? חזו"א סע' טו : דין לוף כדין שאר ירק . ר"י קורקוס : כבר נתבאר שלוף הוא ממיני הבצלים. (ומשמע בדעתו ששאר ירק מותר מיד) |
ט | באחד בתשרי ר"ה לשמיטין . ותבואה, קטנית ופירות האילן* מיוחסים לשנה בה הגיעו לעונת המעשרות. | באחד בתשרי ר"ה לשמיטין וליובלות , פירות ששית שנכנסו לשביעית אם היו תבואה או קטניות או פירות האילן * והגיעו לעונת המעשרות קודם ר"ה הרי אלו מותרין , ואף על פי שאוסף אותם בשביעית הרי הן כפירות ששית לכל דבר , ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ר"ה הרי הן כפירות שביעית . | *ר"ה לאילן לענין פירות רמב"ם, רש"י : א' תשרי ושונה מלענין מעשר ר"ש, ר"ח: ט"ו בשבט כמו במעשר שלב הגידול הקובע לשביעית בפירות האילן רמב"ם: עונת המעשרות (שהיא חנטה לשיטתו למעט בתפוח ואתרוג שהוא שלב התעגלות הפרי, הסמדר) וכ"פ החזו"א. ר"ש, תוס': חנטה שהיא נפילת הפרח . ובזיתים וענבים גם לדעת התוס ' הולכין אחר עוה"מ דהיינו הבאת שליש . |
י | בתבואה וקטנית שייך גם איסור ספיחין ובפירות האילן רק קדושת שביעית. | התבואה חמשת מיני דגן והקטניות גידולים שזרעם נאכל אסורין באכילה משום ספיחים , ופירות האילן אוכלין אותן בקדושת שביעית . | |
יא | אורז , דוחן , פרגים , שומשמין ופול המצרי מיוחסים לשנה בה נגמר גידולם. | האורז והדוחן והפרגים והשומשמין ופול המצרי שזרעו לזרע הולכין בהן אחר גמר פרי , אם נגמר פרים קודם ר"ה הרי אלו מותרין בשביעית כפירות ששית , ואם נגמרו אחר ר"ה אף על פי שהשרישו קודם ר"ה הרי אלו אסורים משום ספיחים . הדין בפול המצרי: לחזו"א דעת הרמב"ם בפול המצרי שהולך אחר שליש ולא גמר פרי שכן כתב בפרק א' בהלכות מעשר שני הלכה י'. ולרש"י ותוס' דינו אחר גמר פרי כד' המינים האחרים. אמנם ברדב"ז ובר"י קורקוס כאן משמע שדעת הרמב"ם כשאר ראשונים שפול המצרי אחר גמר מלאכה. | מדוע שונה הדין במיני קטנית אלו ? דרך אמונה ע"פ ירו ' פ"ב דשביעית והר"ש שם מ"ז : אלו הד ' מיני קטניות נשתנו משאר מיני קטניות שהולכין בהם אחר עוה"מ אבל באלו הולכין אחר גמר פרי והטעם שמינים אלו אין מביאין שליש בבת אחת כי באותה שדה יש ערוגה שמקדמת ויש ערוגה שמאחרת הכל לפי הז מן המקום וא"א לילך בהן אחר הבאת שליש לכך הוקבע בהן זמן אחר דהיינו גמר פרי והתורה מסרה הדבר לחכמים לקבוע הזמנים בכל א ' וא ' ודוקא אלו הד ' מינים אבל שאר מיני זרעונים כגון אפונים גמלונים דינם כשאר קטניות וירקות: |
יב | הירק והאתרוג* אחר לקיטתם. ואתרוג של שישית שיצא לשביעית מתעשר כפירות שישית לחומרה. | הירק בשעת לקיטתו , והאתרוג אפילו היה כפול שהוא אחר חנטה קודם ר"ה ונעשה כככר בשביעית חייב במעשרות כפירות ששית , ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית , ומתעשר כפירות ששית להחמיר . סיכום הזמן הקובע לשביעית למעשה בגידולים השונים אילנות – הלכה ט' – לרמב"ם הבאת שליש לתוס' ור"ש נפילת הפרח ולמעשה הורו הרב אויערבך והגרמ"א לחשוש מספק לכל השיטות. אתרוג – הלכה יב - לרמב"ם לחומרה אחר לקיטה או תחילת גידול ולרוב הראשונים אחר חנטה ולמעשה מחמירים כרמב"ם. קטי"ש ו' ו'. אבל בשאר הדרים נוהגים אחר חנטה ולא מחמירים פעמיים. ירקות וגידולי שדה – אחר לקיטה. לרבות בננות, גרעיני דלעת ואבטיח (כשמגדלים לצורך הפרי) תפוחי אדמה (למרות שבפועל הם זרעים הנאכלים אינם מוגדרים כקטנית כיון שגדלים תחת הקרקע) ושעועית בתרמילים. וכן שיחים שאינם מעוצים או חד שנתיים. למעט אם מקובל להפסיק השקייתם בשישית וכך עשו. תבואה וקטנית - הלכה ט – שליש גידול אורז דוחן פרג ושומשום – הלכה יא – גמר גידול. | מהו הזמן הקובע ל ענין מעשרות בירק? רמב"ם, רמב"ן: הלקיטה . ואפילו גמרו בשישית. – וכ"פ השו"ע שלא קכ"ו. תוס': גמר גידולו. מהו הזמן הקובע לענין ספיחין בירק? רמב"ם : הלקיטה . ובלבד שגדלו קצת בשביעית. ר"ש, רמב"ן, רא"ש : אם נזרעו וצמחו קצת בשישית אין בהם איסור ספיחין. ולענין קדו"ש כלקיטה. אתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית רמב"ם: מחמירין כפרי שישית למעשרות כחנטתו ולקדושת שביעית כלקיטתו. ולענין מעשר הולכים אחר לקיטה. רמב"ם מע"ש א ה. ראב"ד, רש"י, תוס': שישית לכל ענין כחנטתו. ואין בו קדושת שביעית. אתרוג שחנט בשביעית ו יצא לשמינית רז"ה : חייב במעשר . רמב"ם וכל שאר הראשונים : אחר חנטה לגמרי ולכן פטור ממעשר ו יש בו קדו"ש. |
יג | כל היבולים של שביעית שיצאו למוצ"ש נידונים כדינם. | וכן פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית בתבואה וקטניות ואילנות הולכין אחר עונת המעשרות שלרמב"ם היא באילן 'חנטה' , והפרגין והשומשמין והאורז והדוחן ופול המצרי שזרעו לזרע אחר גמר הפרי , והירק אחר לקיטתו . | |
יד | פול המצרי הולך אחר כוונתו בזריעה אם לזרע אחר גמר פרי ואם לירק אחר לקיטה. | פול המצרי שזרעו לזרע בששית ונגמר פריו קודם ראש השנה של שביעית , בין ירק שלו בין זרע שלו מותר בשביעית , ואם זרעו לירק ונכנסה עליו שביעית בין ירקו בין זרעו אסור כספיחי שביעית מפני חשיבות הירק נגרר אחריו הזרע לאיסור , וכן אם זרעו לזרע ולירק אסור . | |
טו | זרע באיסור בשביעית, אם לירק מותר* בשמינית כלקיטתו. | עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית אם זרעו לזרע בין זרעו בין ירקו אסור במוצאי שביעית כשאר הספיחים כיון שגמר פריו היה בשביעית , ואם זרעו לירק הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר שאמנם היה חייב לעקרם אך בדיעבד אין הפירות נאסרים , זרעו לזרע ולירק זרעו אסור משום ספיחים וירקו מותר שאין כח בזרע לגרור את הירק לאיסור . +/ השגת הראב"ד / עבר וזרעו בשביעית ויצא לשמינית וכו ' עד וירקו מותר . א"א לא מצינו בזורע בשביעית שום היתר שהרי אמרו הנוטע והמבריך פחות מל ' יום לפני ר"ה אסור לקיימן בשביעית והנוטע בשביעית במזיד יעקור ואין הולכין לא לחנטת פרי ולא לגמרו אלא משהשריש בשביעית יעקור ואין הולכין אחר חנטה אלא בפירות האילן הישן ולא אחר גמר פרי אלא בספיחין שיצאו מאליהן ואי משכחת לה בנזרעו לא משכחת לה אלא בשזרעו עכו"ם אי נמי במקומו ' שהשביעית מדבריהם דאפשר דלא אמרינן בהו יעקור .+ | 'נעבד' - ירק שנזרע בשביעית באיסור ראב"ד: אסור לעולם וחייב לעקרו אלא אם זרעו גוי או במקום ששביעית מדרבנן . רמב"ם: אם לא עקר בשביעית, מותר בשמינית כלקיטתו. אמנם גם לרמב"ם יש עדיין איסור אכילה בירק זה עד שיעשה כיוצא בו כדלעיל הלכה ד'-ה'. |
טז | פרי שחנט בשביעית והבשיל בשניה נאכל בקדו"ש. | בנות שוח תאנה שהבשלתה איטית הואיל והן נגמרות לאחר שלש שנים מזמן החניטה אם באו לעונת המעשרות לרמב"ם היא ה'חנטה' קודם ר"ה של שמינית הרי הן נאכלות בשנה שנייה מן השבוע בתורת פרי בקדושת שביעית . | |
יז | בצלים ופול שמנע מהם מים שיעור זמן קודם שביעית הם כפירות שישי. | הבצלים הסריסים שצריכים להרבה מים. ופול המצרי שמנע מהם מים ל ' יום קודם ר"ה , ושל בעל שמוסיפים להם השקיה ידנית לזרוז שמנע מהם ג ' עונות לפני ר"ה של שביעית. ולכן מתקשים ונחשבים כקטנית שזרעם לזרע הרי אלו מפירות ששית , פחות מיכן הרי הם כספיחי שביעית . | |
יח | כל הירקות שהוקשו בשישית מותר לקיימן בשביעית. וירק רך צריך לעקרו* למעט לוף שדרכן לשמר. | הדלועין שקיימן לזרע אם הוקשו לפני ר"ה ונפסלו מלאכול אדם וממילא פסק גידולם מותר לקיימן בשביעית שהן מפירות ששית , ואם לאו אסורין כספיחי שביעית , וכן הירקות כולן שהוקשו לפני ר"ה מותר לקיימן בשביעית ואין בהם ספיחין כ י ון שכבר הוקשו ולא קדו"ש כיון שנפסלו לאכילה. ואם היו רכים אסור לקיימן משום ספיחים כיון שממשיכים לגדול בשביעית , ו הוי כסחורה אם משאירן לזרע ואפי ' אין משאירן לזרע יש כאן מראית העין שיאמרו שמניחן לזרע . למרות חיוב העקירה הכללי אין מחייבין אותו לשרש את הלוף , אלא מניחו בארץ כמות שהוא , אם צמח למוצאי שביעית מותר , ואין מחייבין אותו לשרש את הקנדס אלא גוזז בעלין שהרי צמחו בשביעית ואם צמח למוצאי שביעית מותר כיון ש דרכן להניחן משנה לשנה אין כאן חשד וגם יש הפסד בעקירתן . | ממתי יש חיוב עקירה לירק ? רמב"ם: כל שנכנס לשביעית כש ה וא רך וְגָדֵל קצת בשביעית בכלל ספיחין ו חייב לעקרו מיד . ר"ש: אם התחיל לגדול בשישית אינו ספיחין . אבל כש נגמר גידולו בשביעית חייב לעקרו ש לא יראה כמי שמשמר פירות שביעית למסחר . |
יט | מינים המשרישים לעומק מותר לעקרן בקרדום של מתכת | לוף של ערב שביעית וכן בצלים של ערב שביעית הקיצונים שגידולם בקיץ ופואה שנגמרו לפני שביעית ולכן מותרים באכילה מותר לעקרן בשביעית בקרדומות של מתכת למרות שבמינים אלו נדרשת חפירה לעומק , ואין בזה משום עבודת הארץ דמעשיו מוכיחין עליו שאינו מתכוין לעבודת קרקע . | שינוי בעקירת לוף בצלים ופואה ר"ש: כיון שמינים אלו משרישים לעומק, נדרש שינוי לעקרן בקרדום ולא במרא כדרכן. רמב"ם: אין צורך בשינוי וקרדום הוא דרכן. |
כ | בצלי היתר שגדלו מחדש בשביעית מכח הקרקע, העלים אסורים והבצל בהיתרו. | הבצלים שעקרן בשישית* שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו כל זמן שהעלין שלהן ירוקין הרי אלו מותרין שגדלו מכח הבצל ולא הקרקע , ואם השחירו הרי הן כנטועין בארץ ואותן העלין אסורין משום ספיחין , ובין כך ובין כך הבצלים עצמן בהיתרן עומדין . | דין הבצלים עצמן שגדלו קצת בשביעית: רש"י: אפילו לא רבו גידוליו כולו נאסר. רשב"א תשובות א רפ""ז : אם רבו גידוליו על עיקרו גם הבצל נאסר. רמב"ם: בהיתרן עומדים. חזו"א: רק לענין לשער כנגדן אבל באכילה אסורים כיון שמעורבים באיסור. |
כא | בצלי איסור שגדלו שוב בהיתר ורבו הגידולים על העיקר מותרים. | בצל שעקרו בשביעית וממילא נאסר בספיחין לרמב"ם ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל לספיחין וקדו"ש הואיל ושביעית אסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע ולכן שונה מכלאים, ערלה וטבל שבהם אין גידולי היתר מעלים את האיסור . והרא"ש חילק שאלו נאסרו ממעשה בני אדם . +/ השגת הראב"ד / בצל שעקרו בשביעית וכו ' עד והותר הכל . א"א בירושלמי לא עשה ר ' אבהו מעשה אלא במרוכנים פירוש מרוכנים הטי נא כדך תרגום ארכיני כען כלומר מעקלין הצואר שלהן שלא יגדלו וכיון שעשה כן גלה דעתו דלא ניחא ליה בגידוליהן ואם גדלו אותן גדולין מותרין ומבטלין את האיסור ואי לא אסורין דמינח ניחא ליה וכנטועין לכתחלה דמו .+ | מתי מתירין ברבו גידוליו על עיקרו? ראב"ד, מאירי: רק כאשר כיפף העלים למנוע הגדילה (הכוונה שמכסה כל העלים בעפר. חזו"א) ואחרת הוא כמבטל איסור לכתחילה ואסור. רמב"ם, רש"ס: בכל אופן שרבה ההיתר ואפילו נטעו ע"מ שיגדל. |
כב | פירות שביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה . | הפירות שיוציא האילן שחנטו בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה שנאמר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִּבְצֹר , ואם בצר לעבודת האילן או שבצר כדרך הבוצרים לוקה * . אבל שליחים של אוצר בי"ד מותר להם לקטוף פירות שביעית בדרך הרגילה. שבת הארץ כב ב. | את ענבי נזירך לא תבצור ספרא בהר פרשה א תחילת פרק א: ְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶיךָ לֹא תִּבְצֹר , מן השמור בארץ אין אתה בוצר , אבל אתה בוצר מן המופקר , לא תבצור , לא תבצור כדרך הבוצרים , מיכן אמרו תאינים של שביעית אין קוצים אותה במוקצה , אבל קוצה אתה בחורבה . וכן בירושלמי ח' ו'. גר"א ש"א ו' ב' : אין היתר לקצור בכלי בפירות שביעית מחוברים. תלישה במחובר היא רק ביד ומענף תלוש מותר להוריד הפירות בכלי. ר"ת ר"ה ט' : מותר רק במופקר ורק שלא בדרך בצירה ואין לבצור כלל בשמור. (כלומר שני תנאים מצטברים להתיר מופקר ובשינוי) רמב"ם ד כב' : בין פירות השמורים ובין המופקרים מותרים בקצירה בשינוי (של כמות הקצירה ) תנאי אחד קובע השינוי . ר"ש שביעית ח' ו' : במשומר מותר בשינוי ( בדרך הקצירה ) ובמופקר כאורחיה. (כלומר שני תנאים מצטברים לאיסור שמור וכדרכו) חומרת איסור בצירה כדרכו רמב"ם : איסור תורה. ר"ש, רמב"ן : מדרבנן , שלא יהא נוהג בעלות . ואיסור נהיגת הבעלות היא מהתורה ועניינו ששומר הפירות ומפריש מהן בני אדם . ע"פ שבת הארץ כאן. גדר החיוב שלא לבצור כדרכו ד"א קס"ב. רמב"ם: להגביל עצמו בכמות הבצירה . ר"ש, רע"ב: שינוי ב דרך הבצירה לבצור בכלי שאינו מיוחד לכך. |
כג | גם בפירות שביעית תלושין יעשה המלאכות בשינוי. | וכיצד עושה תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה כלומר במקום היבוש הקבוע אבל מייבשן בחרבה , ולא ידרוך ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה , ולא יעשה זיתים בבית הבד , אבל כותש הוא ומכניס לתוך בד קטן ביותר וטוחן בבית הבד ובקוטב ומכניס לבד קטנה , וכן בשאר הדברים כל שיכול לשנות משנה . ובשדה אחרים או באוצר בי"ד מותר, שאין חשש בעלות. וכן מלאכות שאין שייכות כלל לבצירה כגון טחינה ואפיה ובישול א"צ לשנות . | |
כד | מצווה להפקיר מה שתוציא הארץ | מצות עשה להשמיט להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשביעית שנאמר וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמֹטְנָה וּנְטַשְׁתָּהּ , וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה , וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו לרמב"ם . אלא יפקיר הכל ויד הכל שוין בכ"מ גם בקרקע לצורך אכילת הפירות שנאמר ואכלו אביוני עמך לרבות העשירים. . ויש לו להביא לתוך ביתו מעט כדרך שמביאין מן ההפקר שלא יראה כסחורה , ומלקט זיתים בכמות שנעשה מהם חמש כדי שמן וענבים בכמות שנעשה מהם חמשה עשר כדי יין , ואם הביא יתר מזה מותר . | שמות כג יא: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ: 'משומר' - דין הפירות כשלא הפקיר שדהו ר"ת: הפירות אסורים באכילה. כדלעיל שאכילה הותרה לר"ת רק במופקר ובשינוי. רמב"ם, רש"י, רמב"ן: הפירות מותרים. האם יש אפקעתה דמלכא בישראל שלא הפקיר ? שו"ת מבי"ט חלק א סימן יא דאטו יש ' שגדר כרמו ולא הפקירה בשנת השמיטה יתחייב במעשר הא רחמנ ' אפקרי ' לארעי '. שו"ת אבקת רוכל סימן כד: דאיכא למימר בהא (ישראל שלא הפקיר) אין הכי נמי שהיא חייבת אף על גב דרחמנא אפקירה כיון דאיהו לא אפקרי ' ואפי ' אם תמצי לומר דפטורה איכא למימר שאני התם דרחמנא אפקרי ' מה שאין כן בשל גוי כו ' . מנחת חינוך מצוה פד: ואני מסופק אי המצוה אקרקפתא דגברא הוא דרחמנא ציוהו להפקיר פירותיו בשביעית ומחויב לקיים להפקיר ואם מפקיר ה"ז הפקר אבל אם אינו מפקיר אינו מופקר ונהי דעובר על עשה מ"מ אינו הפקר רק עובר על גזירת השי"ת א"כ אין אחר רשאי ליטלו והרי הוא גזל ביד אחרים כ"ז שלא הפקיר . |
כה | שביעית נוהגת בארץ ישראל בלבד וגם שלא בפני הבית. | אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד מהתורה במקומות שהחזיקו עולי בבל ומדרבנן גם במקמות שהחזיקו עולי מצרים שנאמר כי תבואו אל הארץ וגו ', ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית אבל מהתורה רק כשכל יושביה עליה . ר"י קורקוס . וראה להלן לענין שמיטת כספים י' ט' שכותב בהדיא שהיא מדרבנן. | |
כו | גבול עולי בבל אסור בעבודה ובספיחין וגבול עולי מצרים אסור רק בעבודה. | כל שהחזיקו בו עולי בבל עד כזיב אסור בעבודה וכל הספיחין שצומחין בו אסורין באכילה , וכל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד שהוא מכזיב ועד הנהר ועד אמנה , אף על פי שהוא אסור בעבודה בשביעית ובסחורה ונוהג קדו"ש* בפירות ופטור ממעשרות , הספיחין שצומחין בו מותרים באכילה , ומהנהר ומאמנה והלאה מותר בעבודה בשביעית . | לעניין גבולות עולי בבל ראה בהלכות תרומות פרק א' הלכה ח'. חיוב ביעור וקדו"ש בגבול עולי מצרים רמב"ם לפי המשנה למלך והחזו"א : חייב בביעור. רמב"ן, ר"ן: אין חיוב ביעור בגבול עו"מ . ולדעת הגר"א בש"א לשיטה זו אין נוהג גם קדושת שביעית. והמל"מ מסתפק.שבת הארץ ד כו. מקומות מסופקים אם בכלל כיבוש עולי בבל ע"פ קטי"ש : . - נגב מערבי - ממערב לאשקלון ודרום מערב לבאר שבע. (ולפי זה אינו חופף לאשכול הישובים המכונה היום נגב מערבי שהוא מזרחית לאשקלון) - עמק בית שאן. - עמק הירדן: איזור צמח, עין גב. מדרום מזרח לכנרת. - צפון רמת הגולן והחרמון - שפלת עכו – אפשר שהוא ' הגליל המערבי ' שהוא השטח המישורי בין עכו לראש הנקרא. |
כז | בסוריא נוהג איסור עבודה אך לא בעמון ומואב, מצרים ושנער. | סוריא אף על פי שאין שביעית נוהגת בה מן התורה גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל לרבות חיוב הפקרה, איסור סחורה והפסד וחיוב ביעור , כדי שלא יניחו ארץ ישראל וילכו וישתקעו שם , אבל עמון ומואב בחלק שלא כבשו ישראל. ומצרים ושנער אף על פי שהם חייבות במעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהן כדי שיסמכו עניים על מעשר עני שלהם בשביעית. משנה ידיים ד' ג'. | חיוב ביעור בסוריא רמב"ם: חייבים בביעור ר"ש: בסוריא ניתן לאכול גם אחר זמן הביעור . |
כח | בעבר הירדן נוהגת איסור עבודה. | עבר הירדן כולל החלק של עמון ומואב שטיהרו בסיחון וכבשו ישראל שביעית נוהגת בה מדבריהם כיון שעולי בבל לא כבשוה , וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה , אך מקצת ערים שכבשוהו עו"ב שם גם הספיחין אסורין , לא יהיו ארצות אלו חמורין מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים . +/ השגת הראב"ד / עבר הירדן שביעית נוהגת בה . א"א עבר הירדן מה היה צריך להביאו מק"ו הרי לא החזיקו עולי בבל וכן סוריא .+ | |
כט | עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין . | עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין מפני שהשדה של עכו"ם וגם לא נעבד בה עבודה ע"י ישראל . כס"מ , שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה , והעכו"ם אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם . ולכן עבודת העכו"ם קלה יותר מהמציאות של עלו מאליהם בשדה ישראל שאסור . האם יש בפירות עכו"ם קדו"ש לרמב"ם ? רדב"ז : ומדיהיב רבינו טעמא שלא גזרו על הספיחים משמע דפסק כמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י... ומיהו כיון שאין קנין לעכו"ם להפקיע קדושת הארץ נהי דפירותיהן וספיחיהם מותרין מ"מ צריך לאכלן בקדושת שביעית. הילכך יש למצוא טעם על מה סמכו שאין מדקדקין בדבר ועושין סחורה בפירות שביעית ונוהגין בה כשאר השנים ? וי"ל דסמכו להם על הגאונים דפסקו הלכה כרבי דאמר שביעית בזמן הזה דרבנן וכיון דעיקרו מדרבנן ואיכא מ"ד יש קנין לעכו"ם להפקיע הארץ מקדושתה סמכו עליו במילתא דרבנן אבל מדברי רבינו נראה דפסק כרבנן דאמרי שביעית בזמן הזה דאורייתא שהרי כתב סתם מ"ע להשמיט וכו ' ולא חילק כאשר עשה פ"א מהל ' תרומות לענין תרומות ומעשרות. כס"מ : (תמצית ע"פ 'שבת הארץ' – כיון ששביעית בזה"ז דרבנן ניתן לסמוך על מי שסובר שיש קנין לגוי, לפחות כשהיא תחת ידו, להפקיע מקדושת שביעית (וכן דעת ספר התרומה הלכות א"י עמ' סג)). - דבהדיא כתב רבינו בפ"ט ובפ"ו דשמיטת קרקע בזמן שאין היובל נוהג אינו אלא מדבריהם . ומ"ש (הכפתור ופרח) "לא נפקע אותו איסור בקנינו מטעם שאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר ושביעית"אשתמיטתיה מה שכתב רבינו בפ"א מהלכות תרומות , שמה שאמרו אין קנין לעכו"ם בארץ להפקיע מן המצות היינו לענין שאם חזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא הרי היא כאילו לא נמכרה לעכו"ם מעולם . אבל בעודה ביד עכו"ם מופקעת היא , ומה שפירותיהם חייבים במעשר אינו אלא כשמירחם ישראל דוקא . ומ"ש"ה"נ אינם חייבים בשביעית אבל בפירותיהם נוהג שביעית שהרי ביטול גזירת ספיחים לא ביטל עבודה בשביעית וכמו שכתב הוא ז"ל שהספיחים מותרים ועבודה אסורה"ע"כ . הדבר ברור שאינם ענין זו לזו דהתם בשדה ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ולא עולי בבל והכא בשדה עכו"ם . מבי"ט א יא': אין שום חיוב בארץ יש ראל ב מעשרו ת בשנת השמיטה אפילו מהלקוח מיד גוי קודם מירוח ומירחו יש ראל. מכמה טעמים: מן התורה אין חיוב כלל בשנת השמיטה במעשרות . וכיון דמדאורייתא אין שום חיוב לישראל בשנת השמיטה גם לגוי אין שום חיוב אפי ' מדרבנן . ואי משום דמירוחו ביד ישראל הא מירוח ישראל פירות קרקעו ממש לא מיחייב דהוי שנת שמיטה כל שכן מירוח פירות הגדלים בקרקע גוי דמהיכא תיתי חיובייהו אין שום חיוב בשנת השמיטה והרמב"ן ז"ל על ההיא ברייתא שהבאתי לעיל כתב בפרשת בהר סיני פי ' רש"י ז"ל עליה ונתן טעם לפי ' רש"י ז"ל דשמא אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע דיני השביעית גזרו עליו כישראל עכ"ל . .. משמע בהדיא דפירות גוי בשביעית שנתמרחו על יד ישראל פטורים ממעשרו ' כפירות של ישראל ויש להם כל דיני שביעית בביעור כדאמר '. שבת הארץ: וכבר הוסכמה הלכה שאין קדו"ש נוהגת כלל בפירות של נכרי וחייבים הם בתרו"מ כשגמרם ישראל . | קרקע שבחזקת עכו"ם בארץ ישראל ירושלמי שביעית ט: רבי יהושע בן לוי הוה מפקיד לתלמידים לא תזבון לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא קם עימיה זכור לטוב א"ל איזיל אימא לרבך לית הדא גינתא דסיסרא דיהודאי הות וקטלי ' ונסביה מיניה אין בעיתא מחמרא על נפשך אשתווי [ הגרסא בדמאי ב א: אשתרי] לחברך . כסף משנה הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כט: לפי האמת גם זה פירותיו מותרים כיון דבחזקת עכו"ם הוא ועכו"ם עבדו ולכן לא יחמיר על עצמו יותר ממה שמחמירים חביריו . פני משה בדמאי שם: ועוד אמור לו בשבילי אם תרצה להחמיר על נפשך תחמיר אבל תתיר לחבירך לפי שאין כאן בית מיחוש שכבר התירו לאלו המקומות . מראה הפנים מסכת שביעית פרק ו הלכה ב' ד"ה מהו לטחון: וההיא דריב"ל דסוף פ"ט ... ומשמע להדיא התם דלאו בא"י הוה אלא במקומות הסמוכין לה כגון בית שאן וכיוצא בה שנשנו שם ואח"כ התירו אותן משום דלא חשיבא מא"י ועלה הוא דקאמר זכור לטוב זיל אמור לרבך וכו ' ואין בעית מחמרא על נפשך אישתרי לחברך כמבואר שם משום שכבר התירו לאותן המקומות . רידב"ז: פי ' תספר זאת לחברך . ומהרא"פ ז"ל מפרש דהחומרא הוא משום דעכו"ם גזל את השדה מישראל: ידיד נפש: ואם ברצון רבך להחמיר על עצמו , שיעשה כמו שעושים חביריו שאינם קונים מגויים בשביעית כלל . |
ל | מותר לשמור בסְפָר פירות שביעית מפני עכום. | עיירות ארץ ישראל הסמוכות ל סְפָר מושיבים עליהם נאמן כדי שלא יפוצו עכו"ם ויבוזו פירות שביעית ו י פסידו את ישראל כן אסור להאכיל פירות שביעית לגוי . |