התחברות
None
פרק ג - הלכות תוספת שביעית
פרק ג - הלכות תוספת שביעית
א | בזמן המקדש היתה אסורה עבודת הארץ מהתורה* ל' יום קודם שביעית. ומדרבנן מפסח לשדה אילן ומעצרת לשדה לבן. | כל עבודת הארץ בשנה ששית שלשים יום סמוך לשביעית אסורה הלכה למשה מסיני , מפני שהוא מתקנה לשביעית , ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאסר מפי השמועה . וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת , ושדה הלבן כלומר שדה תבואה שאין בה צל עד הפסח . ובזמן שאין מקדש ואפילו יהיו רוב יושביה עליה מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה . | מקור דין תוספת שביעית שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: רמב"ם על משנה שביעית א א: שזה שאסר חריש וקציר אינו מוסב על יום השבת מפני שהם בכלל אמרו ' כל מלאכה ' , וגם אינו על שנת השמטה מפני שכבר אסרם בה בפירוש והוא אמרו ' לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ' , משנה שביעית א , ד: נאמר 'בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹת' אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית כלומר תוספת שביעית. ר ' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר לענין שבת שמותר לקצור את העומר. בבלי מו"ק ד.: אלא: הלכתא לרבי ישמעאל תוספת שביעית היא הלכה למשה מסיני , קראי לרבי עקיבא . ממתי חל איסור תורה בתוספת שביעית? תוס' מו"ק ד א : מפסח ועצרת ואין פה גזירה דרבנן. רמב"ם : שלשים יום קודם שביעית מה נאסר בתוספת שביעית מהתורה? רמב"ם : כל עבודות הארץ המתקנות לשביעית. ר"ת הובא בר"ש שביעית א א : דווקא חרישה שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ורבים מהראשונים הסבירו את דעת ר"ת שחרישה היא המלאכה שמתקנת לשביעית וממילא כדעת הרמב"ם. |
|---|---|---|---|
ב | אי זו היא שדה האילן שחורשין כולה? כל שלשה אילנות גדולים לבית סאה ושהבקר יכול לעבור ביניהם בכליו. | אי זו היא שדה האילן שמותרת חרישת כולו בין פסח לעצרת ולא רק סמוך לעצים , כל שלשה אילנות לבית סאה שהוא חמישים על חמישים אמה , אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל ואפילו הן של שלשה אנשים רואין אותן כאילו הם תאנים כלומר מעריכים באילן כמה היה מניב אם היתה תאנה בגודלו , אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה חורשין כל בית סאה בשבילם עד לעצרת , והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו . | כמה צריכים העצים להניב להחשב שדה אילן? ר"ש , רמב"ם לחזו"א : כל אילן צריך להניב ככר דבילה של שישים מנה. ראב"ד ד' : כל שלישיה שישים מנה. ואם יש ששה עצים ק"כ מנה. רמב"ם לכס"מ ד, ר"י קורקוס : כל העצים יחד צריכים להניב ככר דבילה של שישים מנה. |
ג | כשהם מעט או יש בהם שלא ראויים להניב אין חורשים להם אלא לצרכם. | היו פחות משלשה לבית סאה , או שהיו שלשה ואחד ראוי לעשות ששים מנה או יתר והשנים אינן ראויין לעשות , או שנים ראויין לעשות אפילו מאה מנה ואחד אינו עושה אין חורשין להן אלא לצרכם והוא מלוא האורה המלקט וסלו חוצה לו כלומר חורשים תחת נופו בתוספת מקום המלקט וסלו . | |
ד | ביותר מג' חורשין להם אפילו יש בהם מי שאינו ראוי לעשות. ע"פ כס"מ ד'. | היו מג ' ועד תשעה וראויין לעשות ששים מנה חורשין כל בית סאה בשבילן ואף על פי שיש בהם מי שאינו ראוי לעשות שאז חשוב כמי שאינו וממילא יש ג' שעושים . +/ השגת הראב"ד / חורשין כל בית סאה כו ' ואף על פי . א"א נ"ל מן הגמרא כמו שצריכים שלש אילנות שיהיו משולשים לששים מנה כן אמר זעירא ברבי חנינא שיהיו תשעה מתושעים לחשבון ששים מנה כל אחד יהיה ראוי לעשות תשיעית של ששים מנה רב ביבי בשם ר ' חנינא דאמר משולשים קאי אשלשה אילנות וזעירא בר ' חנינא דאמר מתושעים קאי אתשעה והוא הדין אחמשה וששה ושבעה דבעי מחומשים ומשושים ומשובעים וכן לכולן עד שיהיו עשרה וזה המחבר לא כיון יפה .+ | |
ה | בעשר אילנות או יותר חורשין כולה אפילו אינן עושין. ונטיעות צעירות עד ר"ה. | היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר בין עושין בין אינם עושין חורשין כל בית סאה בשבילן כיון שהיא כמות חשובה , עשר נטיעות צעירות כדלהלן ז', ו לכן לא די בג' או בט' מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה ודבר זה הלכה למשה מסיני . | |
ו | היו שורה אחת או מוקפות אין חורשין אלא לצרכן. | היו עשויות שורה אחת [ א ו] מוקפות עטרה אין חורשין להן אלא צרכן שהוא כמלוא אורו וסלו לכל אחד ואחד והדילועין עם הנטיעות מצטרפות לעשרה . +/ השגת הראב"ד / היו עשויות שורה אחת מוקפות , א"א נ"ל מן הגמרא דאו מוקפות עטרה קתני במתניתין .+ | מוקפות עטרה פיהמ"ש: כחצי גורן . רא"ש, ר' נתן: כ עגולה שלימה. ר"ש, רע"ב: מוקפות גדר סביבם. |
ז | 'נטיעה' היא כלשון בני אדם* | אי זו היא נטיעה שהחמרנו בה שאין מתירים אלא בעשר לב"ס זה האילן הקטן כל זמן שקוראין לו נטיעה . | עד מתי מוגדר השתיל כ נטיעה ? רמב"ם: כל עוד קוראים לו כך בני אדם ר"ש, רא"ש: עד שנה. |
ח | אילן שנקצץ למטה מטפח וגדל שוב נחשב נטיעה | אילן שנקצץ והוציא חליפין אם נקצץ מטפח ולמעלה הרי הוא כאילן , מטפח ולמטה הרי הוא כנטיעה . | כמה צריך לגמום כדי שיחשב כנטיעה חדשה? רמב"ם : למטה מטפח . רשב"א : עד הארץ. וכן פסק הרמב"ם בערלה ו לא דמי דכאן תלוי בטבע האילן אם יכול להתקלקל אם לא יחרושו ושיערו חכמים שאם נקצץ בפחות מטפח יכול להתקלקל . |
ט | בזמן הזה מותרים בעבודת הארץ עד ראש השנה. וגם בזמן המקדש הותרו מלאכות לפירות שישית או תולדות נצרכות. | וכל הדברים האלו בזמן המקדש כמו שאמרנו , אבל בזמן הזה מותרין בעבודת הארץ עד ר"ה למעט נטיעה כדלהלן יא. , אף בזמן המקדש מותר לסקל ולזבל השדות ולעדור המקשאות והמדלעות ובית השלחין עד ר"ה , ומזבלין ומפרקין ומאבקין ומעשנין ומקרסמין ומזרדין ומפסלין ומזהמין את הנטיעות וכורכין וקוטמין אותן , ועושין להם בתים ומשקין אותם , וסכין את הפגין , ומנקבין אותן , כל עבודות אלו מותרות בערב שביעית עד ר"ה של שביעית ואפילו בזמן המקדש שהם לצורך פירות שישית או שהם מלאכות דרבנן שיש בהם צורך גדול . | |
י | סיכה וניקוב אסורים בשביעית ומותרים בשישית* ובשמינית | גם בזה"ז פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית קודם שהבשילו , ושל שביעית שי ֵ צאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין בשביעית , ובזמן המקדש אין בונין מדרגות ע"פ הגאיות ערב שביעית משיפסקו הגשמים , מפני שהוא מתקנן לשביעית . | סיכה בשישית לפירות שיחנטו בשביעית בזה"ז ר"ש: כיון שיחנטו בשביעית חל עליהם כבר בשישית איסור לסוך ולנקב, והדין מתייחס לזמן המקדש. רמב"ם: אפילו לפירות שביעית אין איסור במלאכות אלו בשישית ובשמינית. |
יא | גם בזה"ז אין נוטעים מ"ד יום קודם השביעית. | אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל ' יום קודם ר"ה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות כלומר מ"ד יום וההיתר עד סוף ט"ו באב , ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו כיון שחשבון שנות ערלה יצביע על זמן הנטיעה שהוא שביעית , נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ר"ה במ"ד יום יקיים , פחות מכן יעקור , ואם לא עקר הפירות מותרין , ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורש לעקור . | משנה שביעית ב , ו: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור . טעם איסור הנטיעה בבלי גיטין נג: מפני מה אני אומר: בשבת בשוגג - יקיים , במזיד - יעקר , ובשביעית בין בשוגג בין במזיד - יעקר ? מפני שישראל מונין לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין אותו ברביעית הרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתי למשרי נטיעה בשביעית , ואין מונין לשבתות . דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית , ולא נחשדו על השבתות . רמב"ם : חוששים לטעם מונין ולכן גם בזה"ז נטיעה אסורה מ"ד יום קודם ר"ה. ר"ת ר"ה י: , ר"ן : בזה"ז מותר לנטוע עד ט"ו אלול דלא קי"ל כטעם מונין אלא בזמן המקדש. כאשר השתיל מגיע בגו ש אדמה – שמספיק למחייתו שבועיים, הוא כבר קלוט וממילא די ב-ל' יום שהוא כ"ט באב. נטיעת אילנות סרק וזרעים בערב שביעית כרם ציון א' ח' : אסור כעצי פרי שענין מראית העין הוא מפני צעירותו של האילן בשמיטה ולא מפני המנין . גרמ"א קטי"ש ז' ד' : מותר לכתחילה עד ט"ו אלול. חזו"א כ"ב ה ': מותר. גם לרמב"ם לא שייך כאן טעם מונין כיון שאין ערלה באילנות סרק וזרעים. |