התחברות
None
פרק ו - סחורה בפירות שביעית ודמי שביעית
פרק ו - סחורה בפירות שביעית ודמי שביעית
א | אין עושין סחורה בפירות שביעית אלא במעט, ואז הדמים והפרי בקדו"ש. | אין עושין סחורה בפירות שביעית דדרשי ' לאכלה ולא לסחורה . והוא איסור תורה. רש"י. תוס'. רמבן. , ואם רצה למכור מעט מזון ג' סעודות. כ"מ מפירות שביעית מוכר , ואותן הדמים הרי הן כפירות שביעית וי ש לקח בהן מאכל ויאכל בקדושת שביעית , ואותו הפרי הנמכר הרי הוא בקדושתו כשהיה . וכן התירו למכור הנותר כדלהלן ב'. שכר בעד הטורח: ואף שהמוכר אומר שאין חושב השכר רק בעד הטורח לא מהני דכל שלא שכרו אדם הטורח שלו ול"ש דמים בעד הטורח והוי סחורה ממש אף שיאמר שלוקח בעד הטורח דכל סחורה יש להבעלים הטורח ג"כ וזו שיווי הסחורה ואין מותר רק ליתנו במתנה . (ואפשר שמכאן הצורך לכך שאדם חותם על מינוי שליחות על מנת לקנות פירות אוצר בית דין שהוא כעין ששוכר אותם לטרוח עבורו) | ויקרא פרק כה , ו: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה – ולא לסחורה. האם גם הקונה עובר משום סחורה ? ספר המקנה קידושין נב: אין הבדל בין המוכר ללוקח. חזו"א: בכל אופן עובר או משום סחורה או משום לפני עיוור. ע"פ דרך אמונה - ציון ההלכה ס"ק ( יב ) נוב"י קמא אבהע"ז עז : אין איסור על הלוקח. |
|---|---|---|---|
ב | לא יהיה לוקח ירקות שדה ע"מ למכור ואם לקח לאכול והותיר או שאחר לקח ממנו מותר למכור. | לא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר , ולא יצבע לאחרים מקליפי שביעית שלו בשכר , מפני שזה עושה סחורה בפירות שביעית . לקח ירקות לאכול והותיר מותר למכור המותר , והדמים שביעית . וכן אם לקט ירקות לעצמו ולקח מהן אפילו בנו או בן בתו ומכר ה"ז מותר שהוא לא לקטן. ר"ש ז' ג' והדמים דמי שביעית . | גדר איסור סחורה בפירות שביעית – ע"פ שבת הארץ ה' יג' משנה שביעית ז ג: ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למכרן: רמב"ם: אחר יכול למכור כשהמלקט ליקט לעצמו בלבד. תוס' סוכה לט.: איסור סחורה הוא רק על המלקט אבל אַחֵר שקיבל ממנו מותר לו למכור ' דלא חשיב סחורה כיון דהוא לא ליקטם ' ובלבד 'ש לא יהא מוכר בההוא אתרא כל שעה ' ר"ן ע"ז פרק ה' : אם מוכר בשביל טובת הנאה מועטת, ( כלומר שאין לוקח המחיר בשלמותו אלא פחות משוויו . שבת הארץ) אין זה דרך סחורה ומותר. |
ג | אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין . | כשמוכרין פירות שביעית אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין , כדי שלא יהיה כסוחר פירות בשביעית , אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה באומד להודיע שהוא הפקר ולוקח הדמים לקנות בהן אוכל אחר . +/ השגת הראב"ד / כשמוכרין פירות שביעית וכו ' עד ואוגד דברים שדרכן ליאגד . א"א לשון המשנה וב"ה אומרים את שדרכו ליאגד לבית אוגדין אותו לשוק ופירושו הואיל שדרכו לאגדו אפי ' לאכלו בביתו כדי שידע בכמה אגודות הוא מסתפק בשבוע ג"כ כשימכור אותן בשוק אוגד אותו שאין אגודתו דרך סחורה אלא א"כ דרכו של ירק זה ליאגד אבל בין אגד לאגד לא שמענו הפרש .+ | |
ד | מותר לאגוד לשוק כדרך שאוגדין לבית. | ואוגד דברים שדרכן להאגד לבית למכור בשוק אכסרה כדרך שאוגדין להביא לבית לא כדרך שאוגדין לשוק , כדי שלא יהיה כמוכר בצמצום , ודברים שאין דרכן להאגד אלא לשוק לא יאגוד אותן . ולראב"ד לעיל ג' מה שנאגד לבית נאגד כך גם לשוק, והוא אותו אגד. | אגידה לשוק של דברים הנאגדים לבית רמב"ם: אוגד אותם באומד כמו לבית ולא במדויק כמו לשוק. ראב"ד, ר"ש: כיון שנאגד גם לבית אוגד כדרכו ואין הבדל בין צורת האגידה. |
ה | גם פירות חו"ל נמכרים רק באומד אלא אם ניכר שהם מחו"ל. | פירות חו"ל שנכנסו לארץ לא יהיו נמכרים במדה או במשקל או במנין , אלא כפירות הארץ אכסרה שמא יחליפו , ואם היו ניכרין שהם מח"ל מותר . אבל ירקות אפשר שמותר שהרי של א"י אסורים. ד"א. (ולפי מה שוסמכים על הר"ש בהחל לגדול בשישית, ממילא מצוי ירק שביעית וחזר האיסור) | |
ו | המוכר פירות שביעית האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו הוא כמו שהיה . | חומר בשביעית מבהקדש של בדק הבית , שהפודה את ההקדש יצא הקדש לחולין ויתפשו הדמים תחתיו , והשביעית אינה כן , אלא המוכר פירות שביעית יתפשו הדמים ויעשו כפירות שביעית , והפירות עצמן לא נתחללו ונעשו כפירות שאר שנים , שנאמר בה תִּהְיֶה בהוייתה תהא לעולם , ולפי שנקראת קדש תופשת דמיה , נמצאת אומר האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו הוא כמו שהיה . וסתם מטבעות אין חוששין להם שמא הן דמי שביעית שהולכין אחר הרוב: | |
ז | לקח בדמי פירות שביעית או בדמי דמיהן, הפירות הראשונות והלקח האחרון חייבים בביעור ואסורים בהפסד. | כיצד לקח בפירות שביעית או בדמיהן בשר נעשה הבשר כאותן הפירות ואוכלו כפירות שביעית , וצריך לבער אותן בשעת ביעור השביעית , לקח באותו בשר או בדמיו דגים יצא הבשר ונתפשו הדגים , לקח בדגים או בדמיהן שמן יצאו דגים ונתפש שמן , לקח בשמן או בדמיו דבש יצא שמן ונתפש דבש , וצריך לבער הפירות הראשונות עם הדבש האחרון בזמן הביעור של הראשונות , כדרך שמבערין פירות שביעית , ואין עושין משניהם מלוגמא ולא מפסידין אותן כשאר פירות שביעית . אבל דבר שאינו מאכל כגון כלי וכיו"ב אסור לקנות מדמי שביעית . ירושלמי פאה ז' ז'. | |
ח | אין חילול מועיל בפרי ראשון אלא משני והלאה. | אין שביעית מתחללת לתפוס דמים בקדושתה אלא על דרך מקח ולא דרך חילול , בד"א בפרי ראשון אבל בפרי שני מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול . | |
ט | מחללים פרי על בהמה ועוף שחוטים ולא על חיים. | וכשמחללין פרי הנלקח שנית אין מחללין אותו על בהמה חיה ועוף חיים , שמא יניחם ויגדל מהם עדרים , ואצ"ל שביעית עצמה כשמחליפה דרך מקח , אבל מחללין אותן הפירות על השחוטים . | האם קדושה נתפסת בבהמה ב חייה? מעשה רוקח: לא נתפסת עדין מעשר שני. ערוך לנר: קדושה נתפסת בבהמה חיה. (וצריך להבין בדעת המעשה רוקח, אם אין קדושה נתפסת מה החשש שיניחם ויגדל מהם עדרים?) |
י | שביעית ודמיה אין פורעים מהם את החוב. ואין לוקחין בהם אלא אוכלין, ואם לקח באיסור יאכל כנגדן. | דמי שביעית אין פורעין מהם את החוב . וכ"ש פירות עצמן , וכ"ז הוי כסחורה שאסור בפירות שביעית ואין עושין בהן שושבינות . מתנה לחתן שהוא כשתלום חוב כיון שנגבה בבית דין , ואין משלמין מהן תגמולין . השבת חסד לחבירו כנגד חסדו , ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת . כיון שפסקו נעשית כחוב. וכן לעני שמבקש בבית באופן שחייב לתת. רידב"ז , אבל משלחין מהן דברים של גמילות חסדים . שאינם חובה על הנותן, וצריך להודיע . שהן בקדושת שביעית , וכן אין לוקחין מהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה . ש מותר ליקח מדמי שביעית רק אוכלין . ובקידושי אשה נחלקו הפוסקים אם מותר לכתחילה. תוס' ע"ז סב. ואם לקח יאכל כנגדן כדרך שעושה במעשר שני משום קנס ויקנה בדמיהן פירות שאינן פירות שביעית ויאכלם בקדושת שביעית , ואין מביאין מהן קיני זבים וזבות ויולדות . שהם חובה והוי כסחורה וחטאות ואשמות . שמהם נשרפים והוי גם הפסד , ואם הביא יאכל כנגדן , ואין סכים כלים ועורות בשמן של שביעית משום הפסד ואם סך יאכל כנגדן . | |
יא | אין נותנים מהם שכר לאומנין. אך מתנת חינם מותר. | אין נותנין מהן לא לבלן ולא לספר ולא לספן ולא לשאר האומנין שאין נותנין פירות שביעית אלא לאכילה . אבל נותן הוא למי שדולה מים מן הבור להשקותו מים . ולא כרש"ס שאין לקחת מים ומלח מפירות שביעית . ומותר ליתן מפירות שביעית או מדמיהן לאומנין מתנת חנם . | |
יב | האומר הא לך איסר ולקוט לי ירק שכרו מותר בכל, ואם אמר לקוט לי בו ה"ז כדמי שביעית להוציאו באכילה ושתיה. | האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר ואינו כדמי שביעית לפי שירקות שדה מצו י ים והוי כנותן לו מתנה . פיה"מ. דהוי כמשלם לו שכר רגליו שהולך להביאם ולא שכר הפירות . ר"ש , אלא מוציאו בכל מה שירצה , ולא קנסו הפועל להיות שכרו כדמי שביעית כחמרים להלן , ואם אמר לו לקט לי בו היום ירק , ה"ז כדמי שביעית ואינו מוציאו אלא באכילה ושתייה כפירות שביעית . | |
יג | חמר העושה בפירות מלאכה האסורה קנסוהו ששכרו כדמי שביעית. | החמרים שמוכרים פירות על חמוריהם העושים בפירות שביעית מלאכת שביעית האסורה , כגון שהביאו מהשדה לביתו יותר מדאי או שהביאו פירות שביעית לאחר הביעור. רמב"ן. הרי שכרן כדמי שביעית ואף שהמוכר אומר שאין חושב השכר רק בעד הטורח לא מהני דכל שלא שכרו אדם הטורח שלו , ודבר זה קנס להם , ומפני מה קנסו בשכר החמרים ולא קנסו בשכר הפועל , מפני ששכרו מעט לא קנסו בו משום כדי חייו . | |
יד | בשעת לקיחת ככר מנחתום יכול להתחייב לשלם בפירות שביעית והככר כפירות. | הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר לו בשעת לקיחה כשאלקט ירקות שדה שאין בהם ספיחין גם לרמב"ם אביא לך בו , ה"ז מותר . ואותו הככר הרי הוא כפירות שביעית , ואם לקח ממנו סתם אז דעתם למעות ולכן לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מהן . | |
טו | אוכלין פירות שבעית בטובה ושלא בטובה. | אוכלין פירות שביעית בטובה ולא אמרי ' דעי"ז מחזי דמן השמור הוא מלקט ורחמנא אפקרינהו ושלא בטובה ולא אמרי ' שמא עי"ז יתרגל לבא בשדה חברו שלא מדעתו בשאר שני שבוע , בטובה כיצד שיתן לו פירות שביעית כמו שעשה עמו טובה שנתן לו , או שיכניסו לגינתו לאכול כמי שעשה לו טובה שמותר לו להחזיק טובה לבעלים בדברים כאילו עשה לו טובה אף על גב ש התורה הפקירתו: , ומי שנתנו לו פירות שביעית מחוברין במתנה או שנפלו לו בירושה הרי זה אוכלם כדרך שאוכל פירות שאוסף אותן הוא בעצמו מן השדה אף על פי שעי"ז הוא מחזיק טובה להנותן . | להחזיר טובה על קבלת פירות שביעית? רמב"ן, ראב"ד: מותר להחזיר טובה בדברים בלבד אך לא בממון. רמב"ם: מותר להחזיר טובה גם בממון. |