החייבים בהדלקת נר חנוכה

שכן כתב בספר הפרנס [קנב] שנפטר בהדלקת 'אשתו, הוריו או בני ביתו'. וכן כתבו בספר מעין אומר ג, מה. נר ציון [ה, יד], 'ברוך אומר' [או"ח ג' ריג] וראה ספר 'בית ההוראה [אהבת שלום א, ת]. וזה פשוט שהרי הוא עדיף משליח שמועיל למרות שאין חיובו שם. וכן דברי הפר"ח [תרע"ז, א] שהוא מקור דין עקירת ביתו כתב 'הלך הוא וכל בני ביתו' והובאו דבריו בביה"ל תרע"ז 'במקום שאוכל'.

וטעמו 'שדבר המותר לגדול מבני אשכנז, פשוט הוא שיש להתיר כן לקטן מבני ספרד. וכן להיפך'.

ומקורם בשו"ת רב פעלים (ב, נ) שהתיר לבעל להדליק נר שבת בברכה בחדר השינה קודם שאשתו מדליקה במקום האכילה וכן דימה שם זאת לנר חנוכה וכתב שגם הב"י מודה כשמקדים. ומסברה זו נראה שאין לחלק בין בין הורים שנמצאים בחו"ל להורים שנמצאים בארץ ויודע שטרם הדליקו. ואכן בנר ציון לא חילק בזה. אמנם במאמ"ר (ה לה) החמיר לספרדים במקרה כזה.

וכמו כן בחזו"ע עמ' קנא התיר לאדם שמסופק אם מדליקים עליו בביתו ויש לו פתח משל עצמו להדליק בברכה מכח ספק ספיקא. וצריך מבעוד יום לכוין שלא לצאת בהדלקתם אם ידליקו.

כדברי השו"ע לענין שבת רס"ג ח