קיצור הלכות חנוכה למעשה לפי מנהגי הספרדים והאשכנים

כדעת התוס' ודלא כרש"י הסובר שמדליקים בפתח הבית שבתוך החצר.
וגדר פתח חצר י"א שהוא דווקא באופן שהחצר מוקפת ג' מחיצות בגובה י' טפחים ויש פתח עם פצימין באחד ממחיצות הקיימות של החצר. (פניני חנוכה עמ' סא) ויש אומרים שלא צריך להיות פתח ממש אלא כעין היכר שנכנסים משם ולכן גם שביל ללא פתח ידליק בתחילתו (הליכות שלמה רע"א ח)
חצר שמשמשת רק כחניה יש אומרים שנחשב חצר ובתנאי שמשמש באופן בלעדי את תושבי הבנין (פניני חנוכה עמ' ס) ויש אומרים שידליק בפתח הבית (הליכות שלמה רע"א 15)
חצרות שלנו דעת החזו"א שאינן דומות לחצירות שבזמן התלמוד לפי שאין בהם תשמישי בית ולכן דעתו להדליק בזה"ז על פתח הבית. וכן משמע קצת בהליכות שלמה (רע"א ח' בסופו) אבל דעת האול"צ (ד, מב, ד) והגריש"א להדליק בפתח החצרות שלנו.
פתח חצר הפונה לסימטא קטנה שעוברים בה מעט אנשים נחשב לפתח הפונה לרה"ר, ומדליקים שם, ואין להדליק בפתח הסימטא כיון שאינה רשותו ואין דינה כחצירו [הגריש"א].
כ"כ בהליכות שלמה (רע"א ח) ואמנם בהקשר של שביל ללא פתח. ובכל אופן נראה שכך עדיף שהרי באופן שלא מפסיד פרסום הנס לבני רשות הרבים גם התוס' מודים לרש"י (הליכות שלמה שם ותשובות והנהגות ג רט"ו, ג).וכן מרויח להדליק כנגד המזוזה שיש שהסתפקו אם נכון להדליק בפתח שאין לו מזוזה (אול"צ ד, מב ד) וכן חושש לסוברים שאין דין חצירות שלנו כדין חצירות של דין הגמ' (חזו"א לעיל) ואם יושב שם עם בני ביתו מרויח גם פרסום הנס לבני ביתו (ראה אז נדברו ה, לט) וי"א שכל מה חוששים להני רשות הרבים הוא במקום שליכא ריעותא לבני הבית (חפץ ה' לאור החיים הק' שבת לג, ב).
והטעם א.שלא ניכר של מי ההדלקה, ב.שדין חדר המדרגות גרוע אף מחצרות שלנו כיון שנעשה למעבר בלבד.
בתורת המועדים (עמ' רפו) כתב בשם הגרח"ק שידליק מחוץ לפתח. ובאול"צ (מב, ה) כתב שאין להדליק מחוץ לדלת 'אף אם עוברים שם השכנים, שאין זה פתח הפתוח לרשות הרבים'. ובאופן שמשאיר דלת פתוחה אפשר שיוצא ידי חובת כולם. וכן נהג הגרמ"א שהיה מדליק על פתח ביתו מבפנים ומשאיר את הדלת פתוחה. אמנם בנוסף היה מהדר להדליק בחלון על ידי אשתו.
ובדיעבד יצא [משנ"ב ס"ק כו]. ואם יש לו חנוכיה גבוהה ומניחה על הקרקע, באופן שגובה הלהבות מעל 24 ס"מ, יניח תחתיה טס או מגש לכבוד המצווה, ולא יניחנה ממש על הקרקע [מנח"י].
שסובר שלענין ברכה חיישינן לדעת רבינו יואל שכל שהמחיצות מגיעות לנרות שלטא בהו עינא. ולשאר פוסקים נדחתה דיעה זו מהלכה ולא חוששים לה. והכה"ח (נג) כתב לברך אם הסיח דעתו מההדלקה.