התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קט
הרב יעקב חיים סופר
סימן קט
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חתיכה שאינה ראויה להתכבד וכו' אבל ראויה להככבד בין במינה בין שלא במינה לא בטלה אפי' באלף כדלעיל סי' ק"א ולקמן סי' ק"י יעו"ש. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' ומשכחת חתיכה הר"ל באינה מינה בהרבה מינים או שוים במראה. שפ"ד או' א' ועיין לעיל סי' ק"א או' נ"ב.
סעיף קטן ב
ב) שם. שנתערבה באחרות מין במינה וכו' אבל שלא במינה צריך ס' כדבסמוך בהגה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' ב'.
סעיף קטן ג
ג) שם הגה. דהיינו שאין נבלל וכו' וקמח בקמא כיון שנבלל מיקרי לח בלח. ב"ח. ש"ך סק"ג. מנ"כ בספר התערובות ח"ב פ"א דף פ"ד ע"א. כנה"ג בהגה"ט או' ו' פר"ח או' ג' מנ"י על התו"ח כלל ט"ל או' ג' לה"פ או' ג' בל"י שם. חו"ד או' א' שפ"ד או' ג' וכ"כ באו"ח סי' תמ"ז או' פ"ד בשם כמה פו' אלא דהתם הוי לקולא דאי אמרינן קמח בקמח הוי לח בלח מתבטל החמץ והכא לחומרא דאינו מתבטל ברוב כמו יבש ביבש אלא צריך ס' וע"כ הגם דיש סוברים דקמח בקמח הוי יבש ביבש כיון דרבו הפו' ראשונים והאחרונים דסברי הוי לח בלח יש להחמיר.
סעיף קטן ד
ד) אפר באפר מיקרי לח בלח אלא שבטל ברוב. מ"א באו"ח סי' תצ"ח ס"ק כ"ח. שפ"ד בסי' זה או' ג' וכן כתבנו באו"ח סי' הנז' או' קכ"ה בשם כמה פו' יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) בצים עם בצים אם הם שלמים מקרו יבש ביבש. ואם הם שבורים החלבונים שהם דקים ומתערבים יחד יפה הוו לח בלח. והחלמונים דכל חד וחד לחודיה קאי מקרו יבש ביבש. ואם הם טרופים יחד הכל הוי לח בלח. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. חכ"א כלל נ"א או' כ"ב. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) אבל שאר דברים אפי' הם דקים מאד כגון חטים ושעורים ואורז ודוחן וכיוצא נקרא יבש ביבש בין לקולא בין לחומרא ר"ל שבטל האיסור ברוב היתר אפי' מד"ס כדין יבש ביבש ושאם נתערב קודם הפסח אינו לח בלח וחוזר וניעור בפסח. מנ"כ שם דף פ"ד ע"א. מנ"י על התו"ח שם. חכ"א שם או' כ"א. וכן חרדל ושומשמין וכדומה יבש מיקרי. שפ"ד שם. חכ"א שם. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן ז
ז) שם הגה. דהיינו שאין נבלל והאיסור עומד בעצמו וכו' אלא שהוא מעורב עם אחרים אעפ"י שהוא מבושל במים או משקים אחרים מיקרי יבש. ב"י ותו"ח כלל ט"ל סוף דין א' מיהו פשיטא דבמבושל צריך ס' בין החתיכות והמים נגד האיסור אלא דאפי' יש ס' דינו כיבש דבטל ברוב ואם אין בחתיכות רוב כל החתיכות אסורות אעפ"י שיש ס' ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג' לה"פ או' ד' בל"י או' א' חו"ד או' ב' והא דהחתיכה בטלה ברוב כגון מין במינו אבל באינו מינו כגון חתיכת איסור שנתבשלה עם עשרים או ל' חתיכות של היתר שאעפ"י שיש בהם ובמרק שיעור ס' נגד החתיכה האסורה אינה בטילה אף שאינה ניכרת וכל שאר החתיכות אסורות כיון שאין בחתיכות עצמן ס' נגד האיסור להתבטל כדין יבש ביבש מין בשאינו מינו. מנ"כ בס' התערובות ח"ב פ"ג דף פ"ז ע"ב. פר"ח שם. בל"י שם. ער"ה או' י"א. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ט"ל או' ד' כתב להשיג על דברי המנ"כ הנז' וכתב דהא דיבש ביבש דאינו מינו דאינו בטל ברוב היינו משום דיתן טעם כשיבשלם וטעם כעיקר דאו' לכך צריך ס' וא"כ אם יש ס' ברוטב ובחתיכות נגד האיסור תו ליכא למיחש להטעם שנתן בחתיכות וכיון דאינו ניכר האיסור נתבטל כדין חד בתרי אעפ"י שהוא מין בשאינו מינו יעו"ש. וכן הסכים החו"ד שם ובביאו' או' ב' חכ"א כלל נ"א או' יו"ד. ולענין דינא השפ"ד או' ד' כתב דצ"ע אם יש להתיר בהפ"מ והרב זב"צ סוף או' כ"ג כתב דיש להחמיר כסברא ראשונה ונראה דבהפ"מ וגם שעת הדחק אפשר דיש להקל.
סעיף קטן ח
ח) שם. חד בתרי בטל וכו' דכתיב אחרי רבים להטות. לבוש. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ו. לה"פ או' ה' ולא החמירו רבנן להצריך ס' כיון שאינה ראויה להתכבד רק שהחמירו שלא יאכל שלשתם כאחד דהא ממ"נ אוכל האיסור באותה אכילה. ט"ז שם. לה"פ שם.
סעיף קטן ט
ט) שם. חד בתרי בטל וכו' כלומר ברוב. ש"ך שם. ובכל דהו טפי ממחצה סגי. פר"ח סוף או' ד' פר"ת או' ב' לה"פ שם. בל"י או' ב' פליתי או' ב' חו"ד או' ג' שו"ג או' ד' חכ"א כלל נ"א או' ד' מיהו המנ"י על התו"ח כלל ט"ל או' א' כתב דדוקא חד בתרי שהיתר הוא כפל כאיסור משא"כ תרי דאיסורי בתלת דהיתר לא בטיל ולא מיקרי רוב לענין ביטול דבעינן רובא דמינכר דהוי כפל כאיסור וא"כ אם הני תרי דהיתרא אינם גדולים כל חד וחד כמו האיסור אף שביחד הם גדולים מהאיסור לא מיקרי רוב יעו"ש. וכ"כ בכלל נ"א או' ו' וכ"כ החק"ל חי"ד ססי' ק"ב דף קמ"ז ע"א. ולענין הלכה המיקל במשהו יותר אף באיסור תורה כפר"ח אין לגעור בו. פרמ"ג בפתיחה לשער התערובות ח"א סוף פ"א. פ"ת או' א' ועיין לקמן או' י"ב.
סעיף קטן י
י) ודע דיבש ביבש חד בתרי בטיל לא בעינן סמוכין ומוקפין אלא כל שיש ג' חתיכות וא' מהן טריפה אזלינן בתר רובא ואפי' א' בבית וב' בעלייה. מש"ז או' א' מיהו בבינת אדם שער הקבוע סי' ד' חולק וס"ל דאין מצטרפין יעו"ש והב"ד זב"צ או' ח' וכתב דעיקר כסברא ראשונה דראיות הבינת אדם אינם מכריעות עכ"ל ומ"מ נראה דיש לחוש להם ואין להקל אלא בהפ"מ או שעת הדחק וכדומה.
סעיף קטן יא
יא) ואם יש ב' חתיכות א' גדולה וא' קטנה ואינה ניכרת האסורה שניהם אסורים דשמא החתיכה הגדולה היא של איסור. מנ"כ דף פ"ג ע"ב. שפ"ד או' ו' ועיין לקמן או' י"ד.
סעיף קטן יב
יב) וכן אם יש ג' חתיכות ואינה ניכרת האסורה והא' גדולה כשני החתיכות הר"ז אסור ולא בטיל דשמא הגדולה היא האסורה וליכא רובא ואין מותר אלא דוקא שיהיה בשני החתיכות הקטנות שניהם יחד יותר מהגדולה דהשתא אף שנאמר דהגדולה היא האסורה הא איכא בשנים הקטנות רובא ובטילה. כנה"ג בהגה"ג או' ה' בכוונת הש"ך סק"ו. בל"י או' ב' ער"ה או' ד' שפ"ד או' ו' ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ט' דהמנ"י חולק ע"ז ומצריך כפל אלא דנ"מ דאין לגעור במי שמורה כן כמ"ש שם באו' ט' ואפשר דה"ה בהפ"מ או בשעת הדחק כיון דרבו המתירין כנז"ל באו' ט'.
סעיף קטן יג
יג) חתיכת חלב כזית וחתיכת שומן כשני זיתים ובא א' וחתך של שומן לשנים ובא א' ואכל את הב' וחבירו אכל הא' ונסתפק לו אם אכל את השנים שחתך או א' משנים וחברתה פטור ומותר לכתחלה דכבר נתבטלה הא' בב' של היתר. הרשב"א בתשו' ח"א סי' רע"ב. כנה"ג בהגב"י או' ה'.
סעיף קטן יד
יד) אבל אם נתערבו שני חתיכות א' גדולה וא' קטנה ולא ידעינן אזוהי האסורה ואח"כ נחתכה הגדולה לשנים אפ"ה אסורים דבכאן לא אמרינן חד בתרי בטיל דשמא הגדולה היא האסורה והאיסור רובא. זב"צ או' יו"ד. ועיין לעיל או' י"א.
סעיף קטן טו
טו) ולא אמרינן יבש ביבש חד בתרי בטיל אלא איסור שנתערב עם ודאי היתר אבל איסור שנתערב עם ספק היתר לא אמרינן חד בתרי בטיל. כנה"ג בהגה"ט או' ג' בל"י או' ב' שפ"ד או' ו' וכתב שהוא פשוט.
סעיף קטן טז
טז) אם נתערב חתיכה של איסור בתוך שנים של היתר ולא נודע התערובת ואח"כ בא גוי או ישראל או הוא ואכל א' מהם ואח"כ נודע שנתערב בכאן חתיכה של איסור לא אמרינן חד בתרי בטיל ואלו השנים הם אסורים משום דבעת הידיעה אין כאן רוב ואין כאן אחרי רבים להטות. חק"ל חי"ד סי' צ"ב, דף קל"ז ע"ד. והגם דהניח הדבר בספק מ"מ ספיקא דאו' לחומרא ויש לאסור ומיהו באיסור דרבנן אפשר להקל בכה"ג. קה"י בסי' זה. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יז
טוב) אם נתערב חתיכה של איסור של ראובן בב' חתיכות של היתר של שמעון ג"כ אמרינן חד בתרי בטיל אפי' הם של שני בני אדם. מש"ז או' א' זב"צ או' י"ג. וה"ה אם הם של הרבה בני אדם מתבטלים. כנה"ג בהגב"י או' י"ד בשם שה"ג פ' השוכר את הפועל.
סעיף קטן יח
חי) ושמעון שנתערב אצלו חתיכת איסור של ראובן אם היא מאיסורי אכילה צריך ליתן לראובן דמי חתיכה מעליה ולא דמי אסורה. מש"ז שם. זב"צ או' י"ד וכתב ודלא כחק"ל חי"ד ח"ב בהשמטות סי' ב' שהביא משם מהר"ר דוד מורדוך שנותן לו דמי נבילה וקלסיה יעו"ש. ומיהו הרואה יראה שם בזב"צ שגם הראיות שלו אינם מכריעות וא"כ נשאר דבר זה בפלוגתא ולפי מה דק"ל המוציא מחבירו עליו הראיה יוכל לומר שמעון קים לי כמ"ד משלם דמי נבילה אלא א"כ רוצה לצאת לכ"ע אז ישלם דמי כשירה [וע"ל סי' קי"ט סק"פ].
סעיף קטן יט
יט) שם. ומותר לאכלם אדם א' כל א' בפ"ע וכו' דכשאוכל הא' אני אומר זהו של היתר וכן בכל אחד ואחד ואפי' באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר הוא. ב"י בשם הרשב"א. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' שו"ג או' ה' ועיין לקמן או' כ"ב.
סעיף קטן כ
ך) ומטעם זה משמע דה"ה דמותר לאכול א' וב' או א' ואחד לאפוקי שלשתן יחד דלא. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ או' ז' בל"י או' ג' ער"ה או' ו' נוב"י מה"ת חי"ד סי' מ"ז. חכ"א כלל נ"א או' י"ז. מיהו המנ"כ שם דף פ"ב ע"ג כתב דלכתחלה אסור לאדם א' לאכול ב' חתיכות ביחד אלא אוכלן אחת אחת. וכ"כ פנים מאירות ח"א סי' ק"ה. פר"ת או' ג'.
סעיף קטן כא
כא) ואם נתערבו ב' חתיכות בג' מותר לאכול ג' ולא ד' שאז א' דאיסורא. כריתי או' ה' שפ"ד או' ז' זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כב
כב) שם. אבל לא יאכל שלשתם יחד דאכל ודאי איסור דנתערב אבל באוכל כל א' בפ"ע י"ל על כל אכילה היתר אכל. כריתי שם. ועיין לעיל או' י"ט.
סעיף קטן כג
כג) שם. ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד וכו' כבר כתבנו כמה פעמים דכל היכא שסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב ויש מי שאוסר שחושש להם לכתחלה וע"כ ה"נ אין להתיר לאכלם אדם א' אלא בשעת הדחק כגון שנדחק לאכול ואין לו אלא אלו ולא יספיק אם לא יאכל שלשתם.
סעיף קטן כד
כד) שם הגה. וכן יש לנהוג לכתחלה ויש מחמירין להשליך אחד וכו' ואינו אלא חומרא בעלמא. משמע אבל לפום דינא א"צ וכ"ה דעת הש"ע שלא הזכיר את זה. מיהו הכנה"ג בהגב"י או' י"ד כתב דלענין הלכה הדרך הבטוח אצלי יותר הוא להשליך האחד ולאכול השאר דלאכלם בב' בני אדם ממ"נ אדם א' מאלה אוכל איסור וה"ה כשהוא מהרבה בני אדם א' מהם אוכל איסור וכן לאכלם שנים שנים אוכל איסור אבל אם משליך א' לחוץ אפשר דחתיכת האיסור השליך ולא נאכל האיסור עכ"ל וכ"כ שם אח"כ או' כ"ד וז"ל וכבר כתבתי לעיל בשם רש"ל דהרוצה להחזיק עצמו לת"ח ויר"ש בזה אין כאן יוהרא ולכן הנכון כמ"ש למעלה להשליך א' מהם לאיבוד או ליתנו לכותי דאפשר שיסייעוהו מן השמים להשליך האיסור הבא ליטהר מסייעין אותו וכו' ואם האיסור חתיכות רבות כגון ב' חתיכות של איסור שנתערבו בד' חתיכות של היתר הבא לצאת י"ח האומרים שצריך להשליך א' בכאן ישליך ב' ויאכל ד' דאם לא השליך כ"א א' מאי אהנו ליה מעשיו כיון דעדיין יש ודאי איסור בתוך החתיכות ואני לעצמי אם יבא לידי יבש ביבש שנתערב לאחרים הייתי אומר מהר"ם היה משליך א' כמ"ש רש"ל ואם היה עובדא בדידי לא הייתי אוכל שום א' מהחתיכות ומ"מ לא הייתי מפרסם הדבר עכ"ל אתה הראת לדעת כי הכנה"ג מחמיר בזה וכתב זב"צ סוף או י"ט כי כן מנהג בגדא"ד יע"א מימות ראשונים כהוראת הכנה"ג להשליך א' וא"כ צריך להורות לשואל להשליך א' כיון שכך נהגו עכ"ד. ובמקום שלא נודע המנהג או שמנהגם להקל י"ל להשואל יש מחמירים להשליך א'.
כד) יבש ביבש שנתערב מותר להשליך א' בשבת. דאינו אלא חומרא בעלמא ולא הוי כמתקן. מ"א באו"ח סי' שכ"ג ס"ק י"ד ובדברינו לשם או' ס"ב. לה"פ בסי' זה או' י"ג. זב"צ או' מ"ב.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. ויש מחמירין להשליך א' וכו' ושוב אפי' אדם א' יכול לאכול משנים הנותרים ולא אמרינן בהא איסורא ברובא אשתייר. נוב"י מה"ת חי"ד סי' מ"ז. פ"ת או' ב'.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. וכל זה כשנתערב במינו אבל שלא במינו ואינו מכירו. כגון שנפרך לחתיכות דקות שאין ניכר בין זה לזה. טור. ומשכחת לה נמי כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שאחד מהם אסור ואינו ידוע איזה מהם כגון ששחט כמה מינים וידוע שא' מהם נשחט שלא כהוגן ואינו ידוע איזהו וכן כל כיוצא בזה. ש"ך סק"ח. מנ"כ שם דף פ"ה ע"ג. פר"ח או' ו' לה"פ או' ט' בל"י או' ד' כריתי או' ז' חו"ד או' ד' חכ"א כלל נ"א או' ט' בי"צ בעמ"ז או' י"ג.
סעיף קטן כז
כז) מין באינו מינו ע"ד משל שחט הרבה מינין וכו' ונפל א' מהם לים או נאכל בשוגג אי מותר לאכול ב' ב' כבסי' ק"י סעי' ז' או לאו דכיון דליכא ס' חיישינן דלמא יבשלם יחד ויתן טעם האיסור ונראה לאסור ואף בהפ"מ. שפ"ד או' ח' ער"ה או' ט'.
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. אבל יבש ביבש צריך ס' כיון דאם יבשלם יתן בהם טעם. טור בשם סה"ת. תו"ח כלל ט"ל דין ד' ש"ך סק"ט.
סעיף קטן כט
כט) וכתב בהגהות שע"ד דאם הוא מין בשאינו מינו מדאו' לא בטיל ולכן אזלינן בספיקו לחומרא אבל באו"ה כלל כ"ו דין י"א כתב דאף בשאינו מינו אינו אלא דרבנן ולכן אזלינן בספיקו לקולא. תו"ח שם. וכ"כ הלבוש. וכן הסכים הש"ך סק"י. פר"ח או' ח' מנ"י על התו"ח שם או' י"א וכתב וכ"ה דעת מור"ם ז"ל. שפ"ד או' יו"ד. וספיקו אם נתערב שם או לא ויש רוב אזלינן לקולא. שפ"ד שם.
סעיף קטן ל
ל) וה"ד ביבש אבל לח בלח מין בשאינו מינו צריך ס' מדאו' לפי מה דק"ל טעם כעיקר דאו' או"ה שם. מנ"י על התו"ח שם. וכן לח ביבש אסור מה"ת מפני הטעם. חכ"א שם. ונ"מ דאזלינן בספיקו לחומרא כנז"ל. ועיין לעיל סי' צ"ח או' ט"ו וסי' צ"ב או' כ"ח.
סעיף קטן לא
לא) וכן באיסורין הפוגמין את התבשיל אם נתערבו בהיתר יבש ביבש מין בשאינו מינו מבטלי ברוב היתר ואפי' מד"ס דומיא דמין במינו כיון דאי מבשל להו לא אתו לידי טעמא דהוי איסור דאו' וכן עיקר. פר"ח או' ז' זב"צ או' כ"ד וכתב ודלא כהמנ"כ דף פ"ה ע"א דבעי ס' ועיין לעיל סי' ק"ג סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן לב
לב) ודע דהא דיבש ביבש במין בשאינו מינו אית ליה ביטול בס' דוקא בדלא ידיע ולא מינכר האיסור וליכא למיקם אטעמא דאיסורא אבל אי איכא למיקם אטעמא כגון חתיכה בלועה מחלב שנאסרה ונתערבה עם חתיכות אחרות דאיכא למיקם אטעמא דאיסורא אין לה ביטול. פר"ח שם. מיהו השפ"ד סוף או' ט' כתב להשיג על דברו הפר"ח הנז' וכתב וכ"ש לדידן דלא סמכינן אקפילא בין לקולא בין לחומרא עכ"ל. ור"ל כיון דלדידן לא סמכינן אקפילא הו"ל ליכא למיקם אטעמא ובמינו בטל ברוב ובאינו מינו בטל בס' ועיין לעיל סי' צ"ח או' י"א.
סעיף קטן לג
לג) אם נבלע כזית חלב או דם בחתיכה ונתערבה עם ב' חתיכות היתר אם יש ס' בין הכל נגד הזית דם וחלב תו מתבטל החתיכה ברוב ואפי' בבשר בחלב הדין כן אם אין ראויה להתכבד אבל אי ליכא ס' נגד החלב תו גזרינן אם יבשלם יתן טעם. מש"ז או' ב' והא דגם בב"ח די בס' כנגד הבלוע היינו אם נתערב במינו אבל באינו מינו צריך ס' כנגד כל החתיכה משום שאם יבשלם תתן טעם וחנ"נ בב"ח כמ"ש הפרמ"ג בפתיחה ח"ב פ"ב ד"ה הבדל.
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. ואין חילוק בכל זה בין אם האיסור מדרבנן או מדאו' פי' דמין בשאינו מינו אף באיסור דרבנן ג"כ יבש ביבש לא בטיל ברוב וצריך ס' ודלא כהש"ך סק"ט שכתב דבטל ברוב. מנ"כ דף פ"ה ע"ב. כנה"ג בהגב"י סוף הסי' מנ"י על התו"ח כלל ט"ל או' יו"ד. מיהו דעת הפר"ח או' ז' כדברי הש"ך וכ"ה דעת הלה"פ או' י"א. והבל"י סוף או' ה' כתב דבהפ"מ אין להחמיר והב"ד השפ"ד או' ט' אמנם בפתיחה ח"א רפ"ב נראה דעתו כהמנ"כ והמנ"י יעו"ש. ואפשר דבהפ"מ וגם שעת הדחק להקל.
סעיף קטן לה
לה) שם בהגה. ועיין לקמן סי' קכ"ב אם נתערבו כלים ביחד. סי' קכ"ב סעי' ח' וגם לעיל סי' ק"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף ב'
סעיף קטן לו
לו) [סעיף ב'] יבש ביבש שנתבטל חד בתרי וכו' מותר להרבות עליהם וכו' ואין בו משום מבטל איסור. דכיון שכל אחד בפ"ע מותר אין כאן איסור. ב"י בשם הר"ן והרא"ה. ט"ז סק"ג. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט"ז. חו"ד או' ח' משמע דדוקא יבש ביבש מין במינו שכל א' בפ"ע מותר משו"ה מותר להרבות עליו ולא הוי מבטל איסור אבל מין בשא"מ יב"ב שאסור לאכלו כל א' בפ"ע אסור להרבות עליו עד שיעור ס' כדי לבטלו משום דהוי מבטל איסור לכתחלה. קה"י בסעי' זה. זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן לז
לז) שם הגה. וי"א דאם נודע התערובת קודם שנתבשלו הכל שרי וכו' משום דכבר נקרא עליו שם היתר. ט"ז סק"ד. לה"פ שם.
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. הכל שרי. וא"צ ס' ויאכלו בב' בני אדם כדלעיל. ישמח ישראל. לה"פ או' י"ז. בל"י או' ח' ומשמע בישמח ישראל אף בלא מקום הפסד. ל"י שם.
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. דאין חוזרין ונאסרין וכו' ואם נתערב בו שוב איסור אחר הכיר מין את מינו ונעור מביטולו ונתוסף עליו והוי כאלו הוכר האיסור ואין ביטול לאיסור הניכר. כ"כ הרא"ש בסוף פג"ה ופסקו הרב בהגה לעיל סי' צ"ט סעי' ו' פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ח. בל"י או' ט' ועיין בדברינו לשם סי' צ"ט או' ס"ט ואו' ע'.
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין ולהתיר. ולענין מעשה אני מפקפק בדבר שאין לסמוך על המתירין אפי' במקום הפ"מ חדא שרבינו הש"ע שקבלנו הוראותיו כתב סתם שאם בישלם יחד אפי' לאכול כל א' בפ"ע אסור ולא חילק במקום הפסד ועוד דהאוסרים בזה רבו כמו רבו נגד המתירין. ב"ד חי"ד סוף סי' מ"ז יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' ל"ב דלדידן (ר"ל הספרדים) שקבלנו הוראת הש"ע וכ"ש שהוא לחומרא אסור אפי' בהפ"מ. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ו.
סעיף קטן מא
מא) והגם דק"ל כסברת הש"ע מ"מ כל הספיקות דהוו במציאות זה הגם דבשאר איסורי אזלינן בהו לחומרא ואפי' באיסורי דרבנן בכה"ג מקלינן דשרי אפי' מדרבנן דכיון דנתבטלו ביבש הותרו לגמרי. פר"ת או' ה'.
סעיף קטן מב
מב) לדעת הש"ע שפסק כהרשב"א וה"ה לדידן (האשכנזים) באין הפ"מ אם נפל חתיכת נבילה לתבשיל לרוב היתר במינו ויש ס' עם הרועב ולא ניכר האיסור אסור ליקח מהקדרה שום דבר שיתמעט מס' הואיל והאיסור עדיין שם והוא גוש אלא יניחנו עד שיצטנן. ואם לקח מרק בהפ"מ שרי (והיינו לאשכנזים דמתירין בהפ"מ אם כבר נתבטל וליכא ס' כדברי מור"ם ז"ל) ואם לקח חתיכה א' ואין נשאר ס' יש לעיין די"ל ספק דרבנן לקולא (וכ"כ באו' הקודם) דשמא האיסור לקח. וכ"ז שיש בחתיכות רוב. הא חד בחד ולקח מרק אף בהפ"מ אסור (ר"ל אף לאשכנזים) דהא החתיכה נשארה באיסורה ופולטת עכשיו אלא יסלק הב' חתיכות והשאר מותר. שפ"ד או' יו"ד. ומיהו הכף אסור דהא בלע מחתיכת האיסור כשהוציאם מהקדרה בעודה חמה.
סעיף קטן מג
מג) מין במינו שנתבטל חד בתרי כשם שמותר לאכלם א' א' כמ"ש סעי' א' בסתם ה"נ יכול לבשל כל א' וא' בקדרה בפ"ע ויאכלם אדם א' כל קדרה בפ"ע בזה אח"ז ולסברת יש מי שאומר לשם בסעי' א' אין לאכלם אדם א' לכולם. ואם בשלם כל א' בקדרה לבדה הקדרות מותרים כל א' בפ"ע לבשל בהם דמאי שנא מן החתיכות והגם דהפר"ח סוף או' יו"ד אסר לבשל בהם בו ביום כל א' בפ"ט היינו משום דאיהו אזיל לטעמיה דאית ליה בסי' ק"ב או' ח' דכלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר דאינו בטל ברוב משום דהוי דשיל"מ אבל לדידן דק"ל כמרן ז"ל דבטל ברוב ולא הוי דשיל"מ א"כ ה"נ הקדרות מותרים כמו החתיכות דהחתיכות בטלי ברוב אפי' א' בבית וא' בעלייה כמ"ש לעיל או' יו"ד והקדרות ג"כ כמותם ומותר לבשל בהם אפי' בו ביום. זב"צ או' ל"ק. ומיהו אם אפשר יש לצאת ידי המחמירין ואין לבשל בהם אלא לאחר מעל"ע וחתיכות שאני דא"א בענין אחר וגם בחתיכות יש מחמירין על עצמם כמ"ש לעיל סוף או' כ"ד.
סעיף קטן מד
מד) ואם בשלם בג' קדרות ואח"כ בו ביום בישל באותם הג' קדרות תבשילים אחרים אין לערב התבשילים ביחד שהרי פליטת החתיכה האסורה הבלועה בקדרה מתערבת בתבשילין ואוסרן והו"ל כאלו בישל יחד השלש חתיכות אלא יאכל כל א' וא' לבדו. ומיהו אחר מעל"ע יש להתיר לבשל בקדרות ולערב התבשילין דכולי האי לא גזרינן. פר"ח סוף או' יו"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ו' וה"ה אם תחב הכף בג' קדרות אלו הכף אסור דודאי בלע איסור מן החתיכה האסורה. זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן מה
מה) יבש ביבש שנתערב חד בתרי דבטל מותר לבשלם בב' קדרות. ואפי' אם בשלם בב' קדרות קודם שנודע התערובת מותר לאכלם אח"כ. ב"ח בסוף הסי' בפסק. מנ"ו על התו"ח כלל ט"ל או' י"ח. זר"א חי"ד סי' ל"א. אבל הש"ך ס"ק י"ב כתב כשלא נודע התערובת קודם שנתבשלו דאז לא נתבטל האיסור כלל אלא דעתה בשעת הבישול נודע התערובק הו"ל ספיקא דאו' ולחומרא ואסור לכ"ע יעו"ש. והב"ד כנה"ג בהגב"י סוף או' כ"ו וכתב עליו דדבריו דברי אלקים חיים. וכן הסכים הפר"ח או' יו"ד. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' ז' כריתי או' י"א. חו"ד או' ז' חכ"א כלל נ"א או' י"ט. חינוך ב"י סי' מ"א. פ"ת או' ד' זב"צ או' מ' וכתב לדחות דברי המנ"י והזר"א הנז' שהשיגו על דברי הש"ך הנז' וע"כ הסכים לאסור כדברי הש"ך ודעמיה כי רבים נינהו יעו"ש.
סעיף קטן מו
מו) ומיהו אם נמלחו תחלה יחד קודם שנודע התערובות לדידן דק"ל מליחה בס' הו"ל כנתבשלו יחד ואסור. ב"ח שם בפסק. נוב"י ח"א חי"ד סי' ל"ג ד"ה אלא. חינוך ב"י שם. ער"ה או' י"ד וכתב ודלא כמ"ש חינוך ב"י סי' צ"ז בשם הר' זקנו ז"ל. וכן הסכים פ"ת או' ד' דלא כמ"ש חינוך ב"י סי' צ"ז. זב"צ או' מ"א וכתב וכן ראוי להורות.
סעיף קטן מז
מז) ואם נמלחו וחד אחר שנודע התערובת לדעת הש"ע דאוסר בבישול לכאורה נראה דה"ה במליחה כיון דהוי כבישול כנז' ולדעת מור"ם ז"ל דמתיר בהפ"מ בבישול ה"ה במליחה ומיהו נראה דגם לדעת הש"ע יש להתיר במליחה בהפ"מ דכיון דאיכא כמה ראשונים מתירין גם לבשלם יחד אחר שנודע התערובת כמ"ש הער"ה או' י"ג ועוד הא איכא דסברי דהכא לא אמרינן מליחה כבישול כמ"ש באו' הקודם חינוך ב"י בשם זקנו ועוד הא אמרינן לעיל או' מ"א בכה"ג בכל הספיקות אזלינן לקולא יעו"ש. וע"כ נראה דגם הנוהגים להחמיר בבישול כדברי הש"ע במליחה והפ"מ יש להקל.
עמוד הקודםעמוד הבא