התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן פא
הרב יעקב חיים סופר
סימן פא
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חלב בהמה וחיה טמאה וכו' ואסורים מה"ת אלא שאין לוקין עליו. הרמב"ם פ"ג מהמ"א ה"א וה"ו יעו"ש.
סעיף קטן ב
ב) שם. חלב בהמה וחיה טמאה וכו' מי שיש לו חולי האזמ"ה מעורב בחולי צרות החזה ורפואתו לשתות ימים מספר חלב אתון מותר לשתותו שהחולי מסוכן והרפואה אמיתית. הלק"ט ח"א סי' ר"ץ. והן עתה הורגלו הרופאים לתתו גם לשאר חולאים כי כן יסדו חכמי הרפואה חדשים מקרוב על פי מבחן והנסיון. אמנם רופא ישראל יש לו ליזהר שיהיה חולי שיש בו סכנה דוקא ולא יתנהו לישראל אלא בחולי מסוכן ויודע דהרפואה הזו אתמחית לחולי זה. מחב"ר או' א' זב"צ או' א' אבל נשים שעושין עצמן לרופאין ואומרים לבעל החולי לשתות חלב אתון ויתרפא אסור לסמוך על דבריהן אלא צריך שיאמר כן רופא מומחה. בן א"ח פ' אמור או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם. וצירה ומי רגליה אסורים כבשרה. שהיוצא מן הטמא טמא. ויש מי שמתיר ס"ל כיון שאינן באים מגופה רק ממה שהכניסה לגופה ע"כ מותר. ט"ז סק"א. מש"ז או' א'.
סעיף קטן ד
ד) וציר היוצא ע"י מליחה שנפל לתבשיל חלב ונתבשל הוי מה"ת ואסור בהנאה. שפ"ד או א'. אבל בתשו' חת"ס חי"ד סי' פ"א כתב דאינו אלא מדרבנן יעו"ש והב"ד פ"ת בסי' זה או' א' ובסי' פ"ז או' י"ט ולפ"ז מותר בהנאה.
סעיף קטן ה
ה) שם. ומי רגליה אסורים כבשרה. ואם נפל לתבשיל ויש רוב נגדה י"ל דשרי כמו זבובים דססי' ק"ד. שפ"ד סי' ק"ג או' ב' חי' רע"ק. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ו
ו) שם. ומי רגליה אסורים כבשרה. ויש מי שמתיר במי רגליה. משמע דמתיר בכל מי רגלים דבהמה אפי' של חמור והוא דעת הרמב"ם אבל אין כן דעת כל הפו' דמי רגלים דחמור כיון דעכירי ודמי לחלב אסירי אפי' לחולה אם אין בו סכנה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' א' בל"י או' א' שפ"ד או' ב' ומ"מ אין למחות במי שמורה היתר לחולה שאין בו סכנה לשתות מי רגלים של שאר בהמה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם.
סעיף קטן ז
ז) שם. אבל מי רגלים דאדם לד"ה מותרים. ומ"מ יש להחמיר משום בל תשקצו אבל לחולה אפי' שאין בו סכנה שרי. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד או' ג' וכתב וכל שעושה לרפואה לא שייך בל תשקצו. מחב"ר או' ד' זב"צ או' ד' ולאיזה סיבה כל דהו שרי והכי נהוג. פר"ח שם. לה"פ או' ג' בל"י שם. מחב"ר שם.
סעיף קטן ח
ח) וכן אם נפל לקדרה מותר. ש"ך שם. ודוקא בהשתין לקדרה שאין ניכר הא בפ"ע אסור. שפ"ד שם.
סעיף קטן ט
ט) ואם נתנו לו לאכול בלי דעת שהוא מ"ר לית ביה שיקוץ. כריתי או' ב' זב"צ או' ה'.
סעיף ב'
סעיף קטן י
י) [סעיף ב'] גבינות שנעשו מחלב בהמה וכו' הגה. מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה שרי. הנה מה שכתב בהגה קודם ג' ימים שרי חולק על הש"ע אבל לדעת הש"ע בהוגלד פי המכה אפי' מה שנעשה מחלבה קודם ג' ימים אסור. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' פר"ת או' ג' שפ"ד או' ד' זב"צ או' ו' וכתב וא"כ לדידן שקבלנו הוראת מרן בהוגלד פי המכה אפי' מה שנעשה מחלבה קודם ג' ימים אסור. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ו.
סעיף קטן יא
יא) ומ"מ גם לדעת המחבר בהוגלד פי המכה אינו אסור אלא עד י"ב חודש דטרפה אינה חיה יותר מי"ב חודש אבל קודם י"ב חודש מותר. ש"ך שם. פר"ח שם. פר"ת שם. שפ"ד שם.
סעיף קטן יב
יב) והוגלד פי המכה היינו כגון מחט שנמצא בעובי בית הכוסות וכה"ג והוגלד פי המכה דאז ודאי נעשה קודם ג' ימים וכמ"ש בח"מ סי' רל"ב סעי' י"א. ש"ך שם. לה"פ או' ד' בל"י או' ב' והני הג' ימים הם מעל"ע ע"ב שעות ותוך ע"ב שעות אסור אף שיש ג' ימים כשתחשוב מקצת היום ככולו. תשו' בית אפרים סי' ט"ז. פ"ת או' ז' מק"מ או' י"א. וגם מה שהתיר כאן הרמ"א קודם ג' ימים ה"ד בהפ"מ. תולדות יצחק סי' י"ח פ"ת או' ח' מיהו המק"מ או' י"ב חולק יעו"ש.
סעיף קטן יג
יג) שם הגה. אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן מה שנעשה ממנה לעולם אסור. משמע אפי' קודם י"ב חודש. והטעם אע"ג דטרפה אינה חיה י"ב חודש הנ"מ ספק טרפה אבל ודאי טרפה לא מהני י"ב חודש וכמ"ש הרשב"א בתשו' סי' צ"ח. תו"ח כלל ע"ב דין ג' ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' והיינו בברור שהיא טרפה אבל אם יש לתלות דהיא כשרה ויש מחלוקת ביתרת גופיה אם מטריף או לאו אחר י"ב חודש כשר דאמרינן מדחיה י"ב חו' ש"מ דיותרת כשר הוא. כריתי או ד'.
סעיף קטן יד
יד) שם בהגה. אבל יתרת או שאר טרפות הבא מן הבטן וכו' או אופתא או חסיר וחליף הנז' בגמ' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' בי"צ ח"ב או' ה'.
סעיף קטן טו
טו) וה"ה אם נטרפה ודאי ואח"כ שהה וילדה אח"כ גם הולד טרפה ואע"ג דטרפה אינה יולדת אמרינן מעשה נסים הוא. והא דפסק בש"ע ססי' ע"ט דנולד מן הטרפה מותר מיירי כשנתעברה ואח"כ נטרפה אבל נטרפה ודאי כגון יתרת אבר וכיוצא בו אף שנתעברה אח"כ. גם הולד טרפה. כ"כ ביה"ל סוף סי' ע"ט ובסי' נז' ובסי' זה או' ב' מיהו בס' ברית מטה משה בהקדמה דף ד' ע"ב הקשה על דברי ביה"ל הנז' יעו"ש. לה"פ או' ו' וכן הר' עצ"ל בסי' נז' ובסי' ע"ט כתב להשיג על דברי ביה"ל הנז' והניח בצ"ע. גם הר' זב"צ בסי' זה או' ח' כתב להשיב על דברי ביה"ל הנז' וסיים דבהפ"מ מותר הולד.
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. ואם יש ס' בהמות בעדר וכו' דאם יש ס' בהמות בעדר הטרפה בטילה בהם אע"ג דלא בדקנו עדיין האחרות לפי שרוב בהמות כשרות ולא מחזקינן ריעותא. תו"ח כלל ע"ב דין ד' ד"מ או' ד' ש"ך סק"ו כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' שפ"ד או' ו' ור"ל שיש ס' בהמות חוץ אותה שנמצאת טרפה. מק"מ או' י"ג. וה"ד שפרות אחרות עדיין חיות הם אבל אם שחטו קצת מהם או כולם ועדיין לא בדקו הריאה אסור לאכול מן החלב עד שיבדקו הריאה. שפ"ד שם. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן יז
טוב) שם בהגה. ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטרפה הוא יותר מחלב אחת וכו' פי' דאם ידעינן בודאי שחלב הטרפה הוא יותר מחלב א' מאחרות אעפ"י שאין אנו יודעין בודאי שהוא יותר מחלק ס' נגד הבהמות ואפשר שיש בשאר הבהמות הרבה יותר כדי שיהא ס' בין כולם נגד חלב הטרפה מ"מ כיון שראינו שהיא יותר מא' מהכשרות אמרינן מסתמא אין האחרות נותנים יותר חלב מזאת הא' הכשרה ומסתמא כולן שוין והכל אסור. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' שפ"ד או' ז' וכתב ובנו בנה"כ האריך ללא צורך חכ"א כלל ל"ז או' ז' ונראה דהגם דידעינן דחלב הטרפה הוא יותר מחלב א' מהכשרות אם ידענו ג"כ שחלב א' מהכשרות וותר מחלב הטרפה כשיעור מה שהוא יותר חלב הטרפה מאותה כשרה דשרי. פר"ת או' ה' זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יח
חי) ודע שאף שחלב הוא מודאי טרפה ג"כ משערינן בס' בהמות דלא כהגהת דרישה. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. פר"ח שם. פר"ת שם. לה"פ או' ז' בל"י או' ד' הל"פ בסעי' ב' שפ"ד שם. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ז' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. אמרינן מסתמא דאיכא ס' ומותר. דמאחר דשיעור ס' הוא מדרבנן ומדאו' חד בתרי בטיל אזלינן לקולא ואמרינן מסתמא דהוי ס' תו"ח כלל ע"ב דין ד' ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ח. כנה"ג שם. פר"ח או' ח'.
סעיף קטן כ
ך) וה"ה באין שם ס' רק שאנו יודעים שיש שם בהמות אחרות משובחות הרבה מזו ואפשר שהיה ס' בתערובות אזלינן לקולא כיון דרבנן הוא דאצרכי ס' וכעין שאמרו בסי' צ"ח סעי' ב' במין במינו שנשפך. ט"ז שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ או' ז' בל"י או' ד' הל"פ שם. מש"ז או' ד' חכ"א כלל ל"ז או' ז' בי"צ בעמ"ז שם. מיהו הפר"ת או' ה' כתב דאי ליכא אלא פחות מס' יותר יש מקום לומר דאין שם ס' מלומר דיש שם ס' דמסתמא כיון דלא ידעינן להו אמרינן דשקולין הם ואי איכא דחלבי טובא איכא נמי דלא וא' משלמת לחברתה והא ליכא ס' ולא דמי למין במינו שנשפך דאין צד נוטה לאיסור לזה הצריכוהו ס' עכ"ל. וכ"כ המש"ז או' ד' ד"ה עוד דבאין ס' בהמות יש להחמיר רק בעת הצורך יש להקל כדברי הט"ז. וכ"פ זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. ודוקא בשנתערב החלב אבל אם נתערבו הגבינות אינן בטילות וכו' פי' דדוקא אם נתערב החלב ואח"כ עשו גבינות מותר אבל אם עשו גבינה מכל אחת ואחת לבדה ואח"כ נתערבו הגבינות אינם בטילות. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' לה"פ או' ח' בל"י או' ה' הל"פ בסעי' ב' כריתי או' ו' שפ"ד או' ט' חכ"א שם. בי"צ ח"ב או' ז' מק"מ או' ט"ז. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן כב
כב) ואם הוא ספק אם עשו ממנה לבדה אזלינן לקולא דהא חתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה הוא מדרבנן. ט"ז שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ שם. שפ"ד שם ובמש"ז או' ד' חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כג
כג) ואם לא נתערב ונתבלבל החלב יחד רק כל אחד עומד בקדרה שלו ולא נעשה מהם גבינות אלא שלא נודע איזהו של טרפה ואיזהו של כשרה נמי דינו אם אינו חתיכה הראויה להתכבד מקרי יבש ביבש וחד בתרי בטיל דהא איננו דבר שבמנין. דמש"א דף קכ"ט ע"ד. כנה"ג בהגב"י סוף או' כ"ג. אבל אם חזר ועשה גבינות מכל כלי בפ"ע אסור. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כד
כד) ואף אם עשו גבינות מכל א' בפ"ע ובשעה שעשו לא נודע מטריפות ולאחר שחיטה נמצא א' טריפה אפ"ה אינה בטילה. או"ה כלל מ"ט או' א' מש"ז שם. זב"צ או' ט"ז. ועיין לקמן סי' ק"א או' יו"ד.
סעיף קטן כה
כה) וה"ה אם נעשה מכל בהמה כלי מלא חמאה או חתיכה גדולה שראויה כל א' להתכבד לפני האורחים ונתערבו כולם אסורות. או"ה שם. מש"ז שם. מק"מ שם. ועיין לקמן סי' ק"א או' י"א.
סעיף קטן כו
כו) ואם ידוע שיש שם טרפה באותן ס' וחלבן הגוי ועירב החלב מותר לקנותו לכתחלה מן הגוי ולא הוי כמבטל איסור לכתחלה כיון שהגוי מערב החלב בלא צווי הישראל שו"ת מהר"ם מלובלין סי' ק"ד. ער"ה או' ד' ואם עשה הגוי בשביל ישראל אפי' לא צווהו אסור אבל כל שלא נעשה בשבילו הקנייה חשוב דיעבד אפי' בטלו ישראל. ער"ה שם. זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כז
כז) שם. ואם נטרפה ע"י סירכא אין אוסרים הגבינות וכו' משום דהוי ס"ס. הגה. ויש אוסרים אפי' בסירכא מה שנחלב תוך ג"י וכן יש לנהוג אם אין הפ"מ. י"א הא דמתיר בש"ע בסירכא מכח ס"ס ה"ד קודם ג"י אבל מה שנחלב בתוך ג"י אסור אפי' בהפ"מ ודלא כמשמע בהגה מדכתב ויש אוסרים וכו' דהש"ע מתיר אפי' תוך ג"י. ש"ך סק"ט. כנה"ג בהגב"י או' כ"ח. פר"ח או' יו"ד. וכ"פ חכ"א כלל ל"ז או' ו' וי"א דדעת הש"ע להתיר לגמרי אפי' תוך ג"י בסירכא. מנ"י על התו"ח כלל ע"ב או' י"ט. מקום שמואל בסופו בחי' דינים ליו"ד סי' פ"א דף י"ב ע"א וע"ב. כריתי או' ח' והב"ד זב"צ או' י"ח וכתב דלענין הלכה כיון דבדברי הש"ע איכא פלוגתא יש לסמוך על דברי רמ"א בהגה וסיעתו ולהתיר מה שנחלב תוך ג"י בהפ"מ.
סעיף קטן כח
כח) נראה פשוט דטרפות מסירכא שיש ספק אם נתערב בגבינות או לא נתערבו אפי' מה שתוך ג"י מותר מטעם ס"ס אם נתערב או לא ואת"ל נתערב שמא אין טרפה והוא ס"ס המתהפך ס' טרפה ס' אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא לא נתערב. כנה"ג שם או' כ"ט. ור"ל דבכה"ג יש להתיר לגמרי אפי' באין הפ"מ וכ"כ זב"צ או' י"ט וכתב והגם דהוי ספק בגופו וספק בתערובת בכה"ג יש להתיר משום דהוי מידי דרבנן יעו"ש.
סעיף קטן כט
כט) ומיהו אם נחלב תוך ג"י ונתערב ברוב דמה"ת מין במינו ברובא בטיל ומדרבנן בעינן ס' ולא נודע הספק עד אח"כ יש להתיר בהפ"מ. מש"ז או' ה' ומיהו החכ"א כלל ל"ז או' ו' כתב להתיר בזה אף בלא הפ"מ וכן הסכים זב"צ או' ך'.
סעיף קטן ל
ל) יש מקומות דרוב הבהמות הם טריפות והבודק לא יכשיר א' מעשרה ואפ"ה מגבנין גבינות מחלבן ולא היה אדם שערער. ונראה דסמכו דרוב הטריפות אינן מעיקר התלמוד ואיכא נמי כמה טריפות דבעו בדיקה ולא בקיאינן וכמ"ש הפר"ח סי' ט"ל או' ג' כס"א או' א' ברכ"י בשיו"ב או' ו' פ"ת או' ד' זב"צ או' כ"א.
סעיף ד'
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ד'] שליא שהחמור נוצר בו מותר וכו' וכ"פ מור"ם ז"ל בתו"ח כלל ס"ה דין ז' והוא ממ"ש במס' בכורות דף ז' ע"ב עור הבא כנגד פניו של חמור מותר ופי' הטור דהיינו שליא שהחמור נוצר בו ונמשכו אחריו הש"ע והרמ"א בתו"ח כנז' והפר"ח או' י"ב חולק ופי' דעור הבא כנגד פניו של חמור היינו כשנולד החמור נוצר על פניו כעין מסוה אבל השליא אסורה וכ"כ הפר"ת או' ח' אמנם דעת הש"ך ס"ק י"א נראה שמסכים לדברי הש"ע. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. וכ"כ המנ"י על התו"ח שם או' י"ד. פליתי או' ו' הל"פ בסעי' ד' ערוך השלחן או' י"א. וכן הסכים זב"צ או' כ"ב. ונראה ה"ד נפש היפה תאכלנה אבל למי שמתמאס ממנה יש לאסור משום בל תשקצו.
סעיף קטן לב
לב) שם. שליא שהחמור נוצר בו מותר וכו' וכ"ש שליא של שאר בהמות טמאות. ש"ך שם. הל"פ שם. פליתי שם. אבל דעת הפר"ח שם לאסור. וכ"ה דעת הפר"ת שם. מנ"י שם. שפ"ד או' י"א. ערוך השלחן שם. מק"מ או' ח"י. זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן לג
לג) וה"ה שליא של אדם מותרת כדמוכח שם בגמ' כנה"ג שם או' ט"ו. שו"ג או' י"ג. זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן לד
לד) שליא של בהמה טהורה אם ילדתה אסורה אבל השוחט בהמה ומצא בה שליא מותרת באכילה. חולין ע"ז ע"א. הרמב"ם פ"ה מהמ"א הי"ג. פר"ח שם. פר"ת שם. פליתי שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לה
לה) שליא של נבלה וטרפה אינה אוסרת תערובתה. הג"א סוף פ' בהמה פי' דאם נתבשלה בתבשיל התבשיל מותר אפי' דליכא רוב דטעמא אינו אוסר. פר"ת שם ודלא כפר"ח דבעי רוב. פליתי שם וכתב דאינו נותן טעם כלל דהוי בזה כפירשא. שפ"ד שם. וכן שליא של בהמה טמאה אינה אוסרת תערובתה. פר"ת שם. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לו
לו) חולה שאב"ס ורפואתו שישתה מרה מבהמה מותר לשתות מנבילות ומבהמה טמאה דפירשא בעלמא הוא. זרע אברהם חי"ד סי' כ"ו. מחב"ר או' ו' זב"צ או' כ"ו
סעיף ה'
סעיף קטן לז
לז) [סעיף ה'] מי רגלי בהמה וכו' מותר. ואין בו משום אבר מן החי. טור. לבוש. ש"ך ס"ק י"ב. ועיין לקמן או' מ'.
סעיף קטן לח
לח) שם. ומי חלב שלהן מותר וה"ה למימי חלב שלהן. ויש מי שאוסר בזה. היינו במימי חלב כמ"ש הט"ז סק"ז והש"ך ס"ק י"ג. ומי חלב היינו נסיובי דחלב והיינו המים הראשונים הנשארים אחר שהעמידו את החלב והוציאו המאכל ממנה וזה מותר לכ"ע כמו החלב עצמו. ואותם הנסיובי מבשלים אותם אח"כ ואז מתקבץ יתר המאכל וצף למעלה ולמטה נשארים כמו מים צלולים והם הנקראים מימי חלב ויש מתירין אותם המים ג"כ כמו חלב עצמו ויש אוסרין דמשום שהם צלולים אינם כחלב עצמו והואיל ובאין ממצוי גוף הבהמה הה גרועין יותר ממ"ר ואסורין. לבוש. ולענין דינא כבר כתבנו באו"ח סי' י"ג או' ז' בשם כמה פו' דכל היכא שסותם הש"ע להכשיר ואח"כ כותב ויש אוסרים או יש מי שאוסר דדעתו לפסוק כסתם אלא שחושש לדעת היש אוסרים לכתחלה ובשעת הדחק או הפ"מ יש להקל כסתם הש"ע יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן בשעת הדחק או הפ"מ יש להכשיר במימי חלב כסתם הש"ע. והיינו למנהג הספרדים שקבלו חומרות הש"ע אבל למנהג האשכנזים שקבלו פסק מור"ם ז"ל וכתב הכא והמנהג כס' הראשונה יש להכשיר לגמרי אף בלא דחק והפ"מ.
סעיף קטן לט
לט) מה שרגילים הרופאים לתת רפואה לשתות מי חלב בבקר בבקר דבר זה מותר דאם מי חלב הללו הם נסיובי דחלבא הא ודאי לכ"ע שרו ואם הם מימי חלב שהוציאו ממנו כל האוכל אחר שעשו את הגבינה גם בזה מותר ואפי' לדעת הש"ע שחשש לדברי האוסרים במימי חלב מ"מ לרפואה מודה דמותר אף בחולי שאב"ס מידי דהוה אמי רגלים של אדם. כנה"ג בהגב"י או' מ' זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן מ
מ) שם. ויש מי שאוסר בזה. אבל במי רגלים (של בהמה וחיה הטהורים) מודה דמותר אף היש מי שאוסר דפירשא בעלמא הוא. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק י"ג. כנה"ג בהגב"י או' ל"ה. פר"ח או' י"ג. פר"ת או' ט' זב"צ או' כ"ט. ואע"ג דהם מותרים אסורים משום בל תשקצו. כמו במי רגלים של אדם. בן א"ח פ' אמור או' ח' ועיין לעיל או' ז'.
סעיף קטן מא
מא) וה"ה זיעת בהמה טהורה נפש היפה גומעתה. פר"ת או' יו"ד. זב"צ או' ל'.
סעיף ו'
סעיף קטן מב
מב) [סעיף ו'] כשרה שינקה מן הטרפה וכו' ויש אוסרים בחלב צלול וכו' כבר כתבנו לעיל או' ל"ח דכל היכא שסותם הש"ע להכשיר ואח"כ כותב ויש אוסרים דחושש להם לכתחלה יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן.
סעיף קטן מג
מג) שם. כשרה שינקה מן הטרפה וכו' וה"ה טרפה שינקה מטרפה קיבתה מותרת וכן קיבת נבלה וקיבת טמאה מותר לסברא זו. פ"ת או' י"ד בשם תפארת למשה. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן מד
מד) שם. ויש אוסרים וכו' בקיבת כשרה שינקה מהטרפה. אבל קיבת טרפה שינקה מכשרה וכן חלב קיבת נבילה מותר לכ"ע אבל חלב טמאה אף שינקה מטהורה אסור לסברא זו. פ"ת או' ט"ו בשם תפארת למשה. ומיהו עיין בשפ"ד או' ט"ז שנסתפק בקיבת בהמה טמאה לדעת הש"ע אם מותרת ומדאסר בסעי' א' מ"ר של בהמה טמאה נראה דה"ה קיבת בהמה טמאה יעו"ש והב"ד זב"צ או' ל"ה וכתב וע"כ יש להחמיר וכן המנהג דלא מצינו מעולם מי שגיבן חלב בחלב בהמה טמאה עכ"ל וגם אנן לא שמענו ולא ראינו מי שגיבן בקיבת בהמה טמאה ונראה שנהגו כדברי האוסרים ואסור לשנות.
סעיף קטן מה
מה) שם הגה. והכי נהוג. וכתב בתו"ח כלל ס"ה דין יו"ד דכשרה שינקה כל ימיה מן הטרפה אסורה היא עצמה וכ"כ לעיל סי' ס' סעי' א' בהגה יעו"ש. ש"ך ס"ק ט"ו. ועיין בדברינו לשם או' י"א שכתבנו דהסכמת הפו' להכשיר רק המחמיר תע"ב יעו"ש.
סעיף קטן מו
מו) שם בהגה. אבל בדיעבד או שנתערבה וכו' כלומר שכבר העמיד בה או שנתערב בקיבות אחרות מותר להעמיד בה לכתחלה אפי' בצלול. ש"ך ס"ק ט"ז. לה"פ או' י"ט. בל"י או' י"ב. ועיין לקמן סי' פ"ז סעי' ט' וסעי' יו"ד ששם יתבאר כל פרטי דינים אלו יעו"ש.
סעיף ז'
סעיף קטן מז
מז) [סעיף ז'] חלב אשה מותר ואפי' לכתחלה מותר. ש"ך ס"ק י"ז. כנה"ג בהגה"ט או' י"ח. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' ך' בל"י או' י"ב. זב"צ או' ל"ז. ור"ל אפי' לחולה שאין בו סכנה שפ"ד או' י"ז.
סעיף קטן מח
מח) שם הגה. או לתוך היד. אפי' לתוך היד של האשה. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגב"י או' נ"ג. בל"י או' י"ג. בי"צ ח"ד בעמ"ז או' ה' זב"צ או' ל"ח.
סעיף קטן מט
מט) ואם הולכת וחולבת לתוך היד או לתוך הכלי והגדול יונק מהיד או מהכלי בעוד שהאשה חולבת יש להחמיר. פר"ח או' י"ח. זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן נ
נ) שם. אבל גדול היונק משדי אשה כיונק שרץ. דאתי לאחלופי בבהמה טמאה כיון שאין דרך לאכול בשר אדם אבל כשפירש מן האשה הרואה סבור שהוא חלב דעלמא וע"כ לא גזרו עליו. ט"ז סק"ט. ועיין לקמן סי' פ"ז סעי' ד' ובדברינו לשם סוף או' כ"ט.
סעיף קטן נא
נא) שם. כיונק שרץ ואפי' לחולה כל שאין בו סכנה אסור ולכן לפעמים הדד של האשה יש בו איזה מכה ואינה מניקה את בנה ממנו ומביאין אשה אחרת שתינק החלב מדדיה ותפלוט דאסור משום מראית העין דרואין אותה יונקת וגם א"א שלא יכנס לתוך פיה. בן א"ח פ' אמור או' ט' והיינו אם אפשר בענין אחר אבל אם א"א בענין אחר יש להקל כיון שאין אסור אלא מפני מראית העין וי"ל במקום חולי לא גזור רבנן. ועוד י"ל כיון שמוצצת ופולטת הכל רואין שאינה בולעת וליכא חשש כ"כ מפני מראית העין וע"כ היכא דלא אפשר בענין אחר ויש לה צער גדול יש להקל.
סעיף קטן נב
בנ) שם. כיונק שרץ. חולה בחולי הדקה שרפואתו לינק מדדי אשה ולא נמצא מינקת אלא אשת איש יש להתיר ע"י שיעשו מחיצה בסדין וראש הדד תכניס דרך נקב בסדין ומשם יינק החולה. שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' ד' וסי' ה' בתי כהונה ח"ב סי' י"ד. מחב"ר או' ח' זב"צ או' מ'.
סעיף קטן נג
גנ) שם. ותינוק יונק עד סוף ד' שנים וכו' ומה שאומרים דכל כמה דממעט התינוק בהנקה יותר מוכשר לתורה טעות הוא בידם ואף איסור יש לגמול קודם כ"ד חו' אם לא מחמת עיבור או עיכוב אחר. שו"ת אדני פז סי' י"ז. פ"ת או' ט"ז. זב"צ או' ן' בן א"ח שם או' י"ג.
סעיף קטן נד
דנ) שם. וה' לחולה וכו' לאו דוקא אלא כלומר שאינו בריא אלא כחוש. ש"ך ס"ק י"ט. כנה"ג בהגה"ט או' ך' פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ד. הל"פ בסעי' ז' שפ"ד או' י"ט. בי"צ ח"ד בעמ"ז או' ז' ערוך השלחן או' ל"ג. זב"צ או' מ"א. בן א"ח שם או' יו"ד.
סעיף קטן נה
הנ) שם. אבל אם פירש שגמלוהו ג"י מעת לעת אחר כ"ד שעות וכו' אבל אם לא גמלתו רק שפירש הימנה וינק מאשה אחרת אעפ"י שפירש כמה ימים לא מיקרי פירש. מנ"י על התו"ח כלל ס"ה או' ט' זב"צ או' מ"ב. בן א"ח שה או' יו"ד.
סעיף קטן נו
ונ) שם. אבל אם לא פירש אלא מתוך חולי שאינו יכול לינק וכו' משמע דוקא שפירש מתוך חליו אבל אם הילד הוא בריא רק האשה היתה חולה ומתוך כך פירש הולד אסור להחזירו משום דהולד בריא. מנ"י שם או' יו"ד. זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן נז
זנ) שם. יכולין להחזירו. ויכול לינק עד ד' וה' שנים משום דכיון דפירש מחמת חולי הוי כלא פירש כלל. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ג. בל"י או' ט"ו. הל"פ בסעי' ז' כריתי או' י"ג. שפ"ד או' ך' בי"צ ח"ד בעמ"ז או' ח' זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן נח
חנ) שם. ואם יש סכנה מחזירין וכו' אבל אם הוא חולה שאין בו סכנה אסור להחזירו אעפ"י שאין בו אלא איסור דרבנן. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ד. כריתי או' י"ד. בי"צ שם או' ט' אמנם הכנה"ג בהגב"י או' נ"ה כתב בשם כמה פו' דאפי' בחולי שאין בו סכנה מותר להחזירו כל זמן שהוא חולה. בל"י או' ט"ז. וא"כ לצורך גדול יש לסמוך על המתירים. ואם הנכרית מניקתו לחולה שאב"ס מותר להחזירו אף לדעת האוסרים. כריתי שם. זב"צ או' מ"ה
סעיף קטן נט
טנ) שם. ואם יש סכנה מחזירין אפי' אחר כמה ימים. פי' אפי' פירש מתוך בוריו כמה ימים מחזירין אותו כשיש סכנה בדבר. ש"ך ס"ק כ"ב. לה"פ או' כ"ה. הל"פ שם. זב"צ או' מ"ו.
סעיף קטן ס
ס) מיהו אם שוב אין בו סכנה צריך לפרוש אותו מיד ואינו רשאי לינק ד' וה' שנים דלא הותר להחזירו אלא משום סכנה. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' נ"ה. פר"ח או' כ"א. לה"פ שם. מנ"י שם או' י"ב. שפ"ד או' כ"ב. בי"צ בעמ"ז שם. זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן סא
סא) שם. ובתוך כ"ד חודש אפי' פירש מתוך בוריו וכו' מותר לחזור ולינק עד סוף כ"ד חודש. אבל לאחר כ"ד חודש אסור לינק משום דפירש מתוך בוריו בתוך כ"ד חודש ודלא כהפר"ח או' כ"ב שכתב דאם חזר לינק בתוך כ"ד חודש מותר לינק עד ד' וה' שנים. פר"ת או' י"ג. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' א' בשם כמה פו' וכתב וחלילה להקל נגד דבריהם יעו"ש. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן סב
סב) שם הגה. ועיין באה"ע סי' י"ג אם חודש העיבור עולה למנין. ובתו"ח כלל ס"ה דין ו' כתב בשם המרדכי ריש החולץ דאם נתעברה השנה נתעברה לתינוק וכתב שכן הסכים מהרא"י בפסקיו ומהרי"ל והב"ד הט"ז ס"ק י"א. וכ"כ בס' אפי רברבי ריש דף נ"ז בפשיטות דאם נתעברה השנה נתעברה לתינוק. ש"כ ס"ק כ"ג. כנה"ג בהגב"י או' נ"ו. בל"י או' י"ז וכתב ודלא כפר"ח שכתב שדוקא כ"ד חו' שנינו ואף בנתעברה השנה. הל"פ בסעי' ז' בי"צ ח"ד או' ד' מק"מ או' כ"א. ערוך השלחן או' ל"ג. והיינו אם פירש בתוך כ"ד חו' ונתעברה השנה יכול לינק עד סוף כ"ה חודש. מש"ז או' י"א. אבל אם פירש בחו' העיבור עצמו ג"י מעל"ע יש להחמיר והוי כפירש לאחר כ"ד חו' ואין לינק עוד. מנ"י על התו"ח שם או' י"ג. בל"י שם. מש"ז שם. בי"צ שם בעמ"ז או' י"א זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן סג
סג) שם בהגה. ומ"מ לא יניקו תינוק מן העכו"ם אם אפשר בישראלית דחלב עכו"ם מטמטם הלב וכו' וע"כ שומר נפשו לא יתן בנו למינקת עכו"ם אם לא שא"א דהוי סכנה אז שרי ולא בענין אחר. מש"ז סוף או' י"ב. זב"צ או' נ"א.
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה. דחלב עכו"ם מטמטם הלב וכו' כ"כ רש"ל סוף פ' חרש סי' ז' דכתבו המקובלים שאכילת שקצים ודומיהן מטמטמים הלב והשכל יעו"ש ורבינו בחיי פ' משפטים כתב דבשר מטמטם הלב ונותן טעם ע"פ הטבע יעו"ש. ברכ"י בשיו"ב או' ג'.
סעיף קטן סה
סה) והרשב"א בחי' סוף פ' חרש והביאו הר"ן פ' אין מעמידין כתב דישראל הם ביישנים ורחמנים וכשיונק מן העכו"ם מוליד לו אכזריות ועזות כמותן אך הריטב"א בחי' ס"פ חרש ופ' אין מעמידין כתב דחלבן מאכילת שקצים וכיוצא ומוליד טבע רע ואכזריות. ברכ"י שם או' ד' זב"צ שם.
סעיף קטן סו
סו) שם בהגה. וכן לא תאכל המינקת אפי' ישראלית דברים האסורים. פי' אפי' אם יש לפעמים היתר לאשה לאכול דבר איסור מפני פיקוח נפש מ"מ לא תניק את התינוק אלא ישכרו לו מינקת אחרת ישראלית. ט"ז ס"ק י"ב. ש"ך ס"ק כ"ה. כנה"ג בהגב"י או' נ"ז. פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' י"ט. כריתי או' ט"ו. הל"פ בסעי' ז' מג"י על התו"ח שם או' ך' מש"ז או' י"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ג. ערוך השלחן או' ל"ד. זב"צ או' נ"ב.
סעיף קטן סז
סז) שם בהגה. וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק בזקנותו. כלומר אעפ"י דקטן האוכל דברים האסורים מדרבנן אין אביו מצווה להפרישו וכמ"ש באו"ח סי' שמ"ג היינו מדינא אבל מ"מ יפרישו מפני שמזיק לו בזקנותו שמטמטם הלב וגורם לו טבע רע. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ו. מש"ז או' י"ב. ובאיזה קטן אין אביו מצווה להפרישו עיין באו"ח סי' שמ"ג ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן סח
סח) שם בהגה. כי כל זה מזיק בזקנותו. שגורם לו טבע רע וסופו לצאת לתרבות רעה ולפי שבזמנינו זה אין נזהרים מעניינים אלו רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור וכו' ומי לנו בתורה גדול מאלישע אחר שלא בא לאותו מעשה אלא מפני כשאמו היתה מעוברת ממנו עברה על בתי עכו"ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה כמבואר בירושלמי דחגיגה יעו"ש ולפיכך צריך ליזהר הרבה בדבר. פר"ח שם. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' י"ח. מחב"ר או' יו"ד. זב"צ או' נ"ג.
סעיף ח'
סעיף קטן סט
סט) [סעיף ח'] דבש דבורים מותר וכו' משום דהוי נותן טעם לפגם. כלומר שגופי הדבורים עצמם פוגמין הדבש ונותן טעם לפגם מותר כדלקמן סי' ק"ג יעו"ש. ש"ך ס"ק כ"ז פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ל'. ועיין בדברינו לשם או' כ"ט.
סעיף קטן ע
ע) שם. ואעפ"י שגופי הדבורים וכו' ומרתיחין אותו עמהן מותר וכו' מיהו יזהר לכתחלה אם אפשר שלא לחממו כדי שהיד סולדת בו ובדיעבד שרי. בל"י או' ך' שפ"ד או' כ"ז. בי"צ ח"ד בעמ"ז או' י"ח. זב"צ או' נ"ד. לסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן עא
עא) שם. משום דהוי נותן טעם לפגם. ומ"מ יש להזהיר לבני הבית שלא לאכול דבש בלא סינון תחלה או מפני הדבורים שנמצאים בתוכו או מפני הנמלים דשכיחי טובא בדבש וכן אני נזהר שלא לאכול דבש אלא א"כ מסננין אותו תחלה סמוך לאכילה וכן ראוי לעשות. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד סי' ק"ג או' י"א. מחב"ר או' י"א. זב"צ שם. וכ"ה לקמן סי' ק"ד ססעי' ג' דלכתחלה צריך לבדוק ולסנן. יעו"ש.
סעיף ט'
סעיף קטן עב
עב) [סעיף ט'] דבש צרעין וגיזין מותר ויש מי שאוסר. וכן עיקר כדברי היש מי שאוסר וכן דעת הרא"ש והרמב"ן ועיקר. פר"ח או' כ"ח. לה"פ או' ל"א. ודעת הש"ע כבר כתבנו כמה פעמים דהיכא שסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב ויש מי שאוסר דחושש להם לכתחלה ואין להתיר אלא בהפ"מ ושעת הדחק. ובלא"ה דבש זה אינו מצוי אצלנו וכמ"ש בהגה.
סעיף קטן עג
עג) שם הגה. ואין אנו צריכין לחוש לו כי אינו מצוי בינינו כלל. ולתערובת לכ"ע לא חיישינן. ב"י סוף הסי' בשם מהרי"א. ור"ל כיון שאינו מצוי לא חיישינן לתערובת. כנה"ג בהגב"י סוף הסי' וכ"כ הלבוש. שו"ג או' ל"ב. ויש ללמוד מכאן דבדבר המנוי ומתערב יחד חיישינן וע"כ בעיירות שדבש של ישמעאלים הוא נעשה מתירוש אין לאכול דבש מן הישמעאלים וערלים אלא דוקא הבא מן הכוורת דחיישינן שמא עירבו בו דבש של תירוש ויש מקומות שאין חוששין להכי וקונים מן הגוים סתם דבש. כנה"ג שם. זב"צ או' נ"ס. ופה עיה"ק ירושת"ו עושים דבש מתירוש וע"כ אין קונים דבש מן הנויה אלא דוקא דבש דבורים הבא מן הכוורת.
עמוד הקודםעמוד הבא