התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן מח
הרב יעקב חיים סופר
סימן מח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] קיבה שניקבה טרפה ואם החלב שעל היתר סותם הנקב כשרה אבל שעל הקשת אינו סותם. פי' קיבה עשויה כמין קשת וחלב שעליה מבחוץ נקרא דאקשתא וחלב שבפנים לעיגול נקרא דאייתרא כלומר חלב במקום יתר שעל קשת ואע"ג דק"ל בסי' ס"ד סעי' י"ד בחלב שעל היתר אסור וק"ל חלב טמא אינו סותם היינו טעמא דהכא סותם לפי שאמרינן בגמ' שבני א"י אוכלים אותו שעל היתר אלא שבני בבל נהגו לאיסור ולכל הפחות מהני גם לבני בבל שמתיר בסתימת הנקב אבל שעל הקשת אסור באכילה לכ"ע וע"כ אינו סותם. ט"ז סק"א. והוא מגמ' וב"י. ועיין לקמן או' ז'.
סעיף קטן ב
ב) חלב שעל הקשת אם אירע בו ספק צריך להחמיר כי הוא אסור מדאו' לכ"ע דלישנא קמא עיקר. תב"ש או' ב' מש"ז או' א' מחב"ר או' ב' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ג
ג) ואי אשכחינן אתרא דנהגו להקל בדאקשתא לענין אכילה או אפי' רק לענין סתימה יש לבטל מנהגן. תב"ש שם. מחב"ר או' ג' ענ"ה סי' כ"ז או' ד' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ד
ד) חלב דאייתרא עתה נהגו בכל מקום לאוסרו באכילה ואין להקל להם. ב"י סי' ס"ד בשם מהר"י ן' חביב ז"ל וש"ע שם סעי' י"ד. מחב"ר או' ד'.
סעיף קטן ה
ה) וזהו דוקא לספרדים ואשכנזים מן הסתם אבל מקום שנהגו ע"פ חיבור הרמב"ם כגון בערי תימן או אם המצא תמצא ק"ק שבאו מערי ספרד והיו נוהגין הם ואבותיהם התר בדאייתרא ע"פ הרמב"ם וקבלו שכך היו נוהגין בספרד ינהגו מנהגם להתר. מחב"ר או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) לרובא דעלמא דאסרי דאייתרא אם אירע בו ספק יש להתיר דאינו אלא מנהג ומדרבנן כלומר חומרא שהחמירו אבותיהם וצריך לנהוג כמותם. מחב"ר או' ו'.
סעיף קטן ז
ז) תרבא דאייתרא דק"ל דסתים איכא פלוגתא בין רש"י והרמב"ם לדעת מרן ב"י סי' ס"ד דלרש"י חלב אשר מחוץ לקיבה קרי דאקשתא ומבפנים לעיגול קרי דאייתרא שהוא במקום היתר דהיינו חלב של הקשת ולהרמב"ם הוא חוט משוך כמו יתר ונמשכו אחריו הש"ך והפר"ח לקמן סו' ס"ד דמוכח מדבריהם דאיכא פלוגתא והתב"ש חש לזה וכתב דכשובא לפני המורה כגון זה צריך ליזהר שהחלב הסותם יהיה דאייתרא לכ"ע והמש"ז או' א' כתב דלפ"ז נפל האי התרא בבירא דמי היודע היום איזה חוט היתר המשוך יעו"ש. ונראה דבהפ"מ כל שהחלב מבפנים יש להקל. מחב"ר או' יו"ד. ענ"ה שם או' ג' אבל התו"ז סי' ס"ג או' ו' כתב דלפי מיעוט שכלינו וידיעתינו אין לסמוך כלל וראוי לנו לאסור נקב בקיבה בין מלגאו בין מלבר ואין מועיל בו סתימת חלב כלל.
סעיף ב'
סעיף קטן ח
ח) [סעיף ב'] כרס שניקב טרפה וכו' היינו כל הכרס וגם סניא דיבי וגם במקום שאין בו מילת דכל הנזכרים הם בכלל כרס וטרפה בנקב משהו. תב"ש סוף או' ד' מק"מ או' ג' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ט
ט) אכן יש חילוק דאם היה הנקב בכרס למטה לצד הקרקע זהו טרפה ודאו אבל אם הנקב הוא במקום הנחבא ממנו תחת הצלעות מצד זה ומצד זה הוי ספק טרפה. חכ"א כלל כ' או' ב' מק"מ שם. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן י
י) עז אחד שדקרוה בין הצלעות סמוך לבטן ויצא הפרש ונראה שניקב הכרס ואח"כ חיתה י"ב חודש גם נתעברה וילדה כתב בינת אדם או' כ"ו והוא על חכ"א כלל ך' להכשיר וכתב הטעם דכיון דספק פלוגתא הוא מהני י"ב חודש ולידה כמ"ש הש"ך בסי' נ"ז ס"ק מ"ח יעו"ש. אמנם מק"מ שם דחה דבריו וכתב ששגה בזה דלא כתבו הש"ך ורש"ל וב"ח אלא בפלוגתא דפו' ואף גם זאת כבר נחלקו עליו ולא סמכינן עלה אבל הכא דפלוגתא דאמוראי בש"ס איך !יתכן להתיר ועו"ש. וכ"כ החק"ל חי"ד ח"א סי' כ"ה דף ל"ד ע"ד דבין מחלוקת שבש"ס בון בעיא שבש"ס דלא אפשיטא לא מהנו שהוי י"ב חודש ועיבור ולידה אך במחלוקת פו' שהיא אחר חתומת התלמוד מהני שהיית יב"ח ולודה יעו"ש. והב"ד זב"צ או' ו'.
סעיף קטן יא
יא) שם. ואין לו דבר שיסתום אותו וכו' מקצת הכרס הנקרא קאלי"ו בלע"ז והמקום ההוא הוא מכווץ אם ניקב באותו מקום המכווץ אפי' ליכא שם חלב טהור שיסתום כשרה כמו כשניקב בחיבור המסס ובית הכוסות שבסעי' ז' דכשרה משום שאין הנקב מפולש לחוץ. שו"ג או' ד' זב"צ או' ז'.
סעיף קטן יב
יב) חלב שתחח הכרס אף דבני ריינו"ס אכלו ליה כר' יואל לדידן דלא אכלונן ליה אינו סותם. בל"י או' ד' מחב"ר או' ו"א. חכ"א כלל ך' או' ב' זב"צ או' ח' ומשמע אבל לבני ריינוס דאכלי ליה סותם וכ"כ הבל"י שם. ועיין לקמן סי' ס"ד סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן יג
יג) ואף אם ניקבה הכרס במקום שהטחול דבוק והטחול סותמו לא מהני לפי שהקרום שעל הטחול הוא חלב ואינו סותם. ט"ז סק"ב. כנה"ג בהגב"י או' ד' פר"ח סוף או' ב' לה"פ או' ד' שה"מ או' ד' זר"א או' קע"ז. מש"ז או' ב' חכ"א שם או' ג' תו"ז סי' ס"ג או' ב' בי"צ בעמ"ז או' ג' זב"צ או' ט'.
סעיף קטן יד
יד) אף אם ניקב הכרס במקום קולשיה דטחול ג"כ אסור ואינו סותם. ט"ז שם. מש"ז שם. ענ"ה סי' כ"ח או' יו"ד. זב"צ או' י"א וכתב ודלא כזב"ת שהכשור. ועיין לקמן סי' ס"ד סעי' יו"ד.
סעיף קטן טו
טו) אם ניקב גם הקרום שעל הטחול ולא נשאר אלא בשר הטחול כעובי דונר זהב אפ"ה איני סותם דכיון שקודם שניקב הקרום היתה טרפה איך תחזור לכשרותה כשניקב הקרום כמ"ש מרן ז"ל סי' מ"ד סעי' ו' גבי כליות. חכ"א שם. וכ"כ בס' בית מאור סעי' ב' אלא שכתב טעם אחר משום דבשר זה אינו אצל נקב הכרס בתולדתו יעו"ש. זב"צ או' יו"ד וכתב ודלא כזב"ת שהכשיר.
סעיף קטן טז
טז) נקב שנמצא בדופן נגד הכרס לא חיישינן שמא ניקב הכרס וכשרה. משפטי שמואל סי' ק"ל בשם ליקוטי רגמ"א. כנה"ג בהגה"ט או' ה' שה"מ או' ה' והיונו אם וש לצדד שהנקב מחמת חולי אז תלינן להקל דהוי ס"ס אבל אם ניכר שהנקב הוא מחמת מחט או קוץ ואין להסתפק בו שהיא ע"י חולי אסור דחיישונן שמא ניקב הכרס וטרפה. ער"ה או' ג' ענ"ה שם או' י"ד. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יז
טוב) שם הגה. תילעים שנמצאו בכרס כשרה וכו' ואם נמצא הכרס נקוב מתולעים אין להכשיר אלא דוקא ברואה. ב"ח בסי' ל"ו. אבל הש"ך שם ס"ק ו"ז' כתב דגם בכרס ודקון נמי אמרינן הכי יעו"ש וכ"כ הפר"ח שם אי' י"ב. אמנם התב"ש בסי' זה או' ד' כתב דהעיקר לדינא כמשמעות הב"ח ודרישה דאם נמצא הכרס או דקון אי שאר איברים נקיבים ע"י תולעים אין להכשיר כלל כ"א ברואה וקרקבן שהכשירו הפו' בפירוש. וכ"כ המחב"ר או' י"ב. ענ"ה שם או' י"ב. תו"ז שם או' כ"ז. ואפי' אם נמצא תולעים בכרס וכדומה ואינו נקוב רק דיש שם קורט דם או שאר רעותא יש להחמיר. תב"ש שם. מחב"ר שם. ענ"ה שם. תו"ז שם. ומיהו בהפ"מ יש להקל. מחב"ר שם. תו"ז שם. ומשמע הא דמתיר המחב"ר בהפ"מ היינו בדסמיך ליה באינו נקוב ויש קורט דם אבל בנקוב מתולעים אין להכשיר אפי' בהפ"מ וכמ"ש התב"ש דאין להכשיר כלל אבל דעת שה"מ או' ה' דגם אם נמצא הכרס נקוב מתולעים יש להכשיר בהפ"מ דיש לסמוך על המתירין יעי"ש. וכ"כ הזב"ת או' ג' בי"צ או' ב' אלא שהניח בצ"ע. וע"כ נראה דיש להחמיר ואין להכשיר בהפ"מ רק באינו נקוב ויש קירט דם או שאר רעיתא.
סעיף ג'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ג'] בשר החופה את רוב הכרם וכו' הוא קרום עב העובר על כל החלל וישנו מן החזה ועד הירכים והכרס הקרוי פנצ"א מיעיטי נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום. רש"י חולין ן' ע"ב. טור. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ד' לה"פ או' ז' בל"ו או' ו' זב"ת או' ה' ענ"ה סי' כ"ח או' ט"ז.
סעיף קטן יט
יט) ואם ממקום שהכרס כלה ולמטה נקרע אותו קרום כשרה. רש"י שם. ב"י. וכ"כ צל"ד מאמר ב' כלל א' פ"ח ומהר"ם אלשקאר בסי' מ"ז וכתב שזה מדויק בדברי המפרשים והרמב"ם יעו"ש. כנה"ג בהגב"ו או' ה' פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. זר"א או' קע"ט. זב"ת שם. זב"ש או' י"א. ענ"ה שם. זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כ
ך) שם. שאם יקרע יצא הכרס וכו' וכל זה מיירי בנעשה הקרע ע"י חולי אבל אם נעשה ע"ו קוץ טרפה בלא"ה אם הנקב מפולש אפי' בפחות מטפח שמא ניקבו המעיים. ט"ז סק"ד. כנה"ג בהגב"י או' ט"ז. פר"ח אי' ה' לה"פ או' ח' בל"ו אי' ז' כריתי אי' ז' מש"ז סוף אי' ה' זר"א שם שו"ג סוף או' ו' שה"מ אי' ז' חכ"א כלל ך' אי' ה' זב"ת או' י"א. זב"ש או' ז' ענ"ה שם. תי"ז סי' ס"ד או' ג' בי"צ או' ה' זב"צ אי' ט"י.
סעיף קטן כא
כא) שם. אעפ"ו שלא הגיע קרע זה לכרס עד שנראית וכו' כ"ה דעת הרמב"ם אבל דעת רש"י ורשב"א והר"ן ורי"ו דלא מטרפא אלא בנקרע אי ניטל מפולש עד שנראה כרס הפנימי וכ"פ מהר"ם אלשקאר בתשו' סו' מ"ז וכ"פ רש"ל פא"ט סו' ס' ש"ך סק"ד. וכ"כ בספרו הארוך על הטור אלא שכתב שם באין הפ"מ וש לחוש לדברי הרמב"ם. וכ"כ הפר"ח או' ו' דבהפ"מ יש להקל. וכ"כ לה"פ או' יו"ד. תב"ש סוף או' ה' שפ"ד או' ד' זר"א או' קע"ט. שה"מ או' ח' מחב"ר או' י"ג. זב"ת או' ז' חכ"א שם. ענ"ה שם סוף או' ט"ז. בו"צ בעמ"ז או' ח' זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כב
כב) ומיהו היכא דליכא טפח אף שהוא מפולש הדבר ברור להתיר וכמ"ש הב"י והכ"מ ודלא כהט"ז שלא הבין כונת הב"י יעו"ש. פר"ח שם. לה"פ שם. תב"ש שם וכתב ואפי' בדליכא הפ"מ. חכ"א שם. זב"ת או' ח' זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כג
כג) ואפי' לדעת הרמב"ם אם נמצא נקב בבשר החופה רוב הכרס והעור קיים לגמרי וידוע שזה הגיע מנגיחות הבהמות בקרניהם דאין להחמיר דדוקא כשבא הקרע מבחוץ שנקרע העיר ורוב עובי הבשר דודאי הוא שסוף הבשר ליקרע כולו והכרס לינקב התם דמטרפינן לה אבל לא כשהעור קיים דהדרא בריא וכשרה. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. פר"ח שם. לה"פ שם. חכ"א שם או' ו' שו"ג במחו' או' א' זב"ת או' י"א. תו"ז סי' ס"ד או' ו' ומוכח מדבריהם דאפי' אם הבשר הנז' נקרע לגמרי במפולש אפי' בטפח ולא נשאר כ"א העור לבדו יש להכשיר דכיין דהעור קיים לא חיישינן לנקיבת הכרס דהעור מגין והדרא בריא וזהו לדעח הרמב"ם דמחמיר וכ"ש לס' שאר פו' שכתבני לעול או' כ"א. זב"צ או' כ"א. ועי"ש באורך מ"ש לדחות דברי דמש"א שהביא הכנה"ג שם דבעי שישאר קצת בשר לצד העור אעפ"י שהוא מפולש ואם לא נשאר שום בשר אעפ"י שהעור קיים נוהג להטרוף יעי"ש. וכן השו"ג שם כתב לדחות דברי הדמש"א הנז'.
סעיף קטן כד
כד) ואם נמצא שהיה הבשר החופה את רוב הכרס קרוע כשיעור טפח המטריף וחזר הבשר הנז' והבריא ונראה שנעשה במקומו כמו צלקת והכרס הים שלם יבריא ולא יש בו שום רעותא יש להכשיר. זב"צ או' ך' יכתב שכן פסק הרב טי"ט מה"ת סי' קע"ד יעו"ש.
סעיף קטן כה
כה) שם. וכמה שיעור הקרע הזה בארכו אורך טפח וכו' ואם היתה בהמה קטנה ונקרע רוב אורך הבשר וכו. וה"ה ברחבו. ב"י. לבוש. ומשמע שם בב"י דה"ה בבהמה גדולה ששעורה טפח אין חילוק בין ארכה לרחבה. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' ך' פר"ח או' ז' לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' ו' שה"מ או' יו"ד. חכ"א שם או' ס' ענ"ה שם או' י"ז. תו"ז סי' ס"ד או' ד' בי"צ או' ג' זב"צ או' כ"א.
סעיף ד'
סעיף קטן כו
כו) [סעיף ד'] אם נקדר הבשר הזה בעיגול או באורך וכו' פי' אם נקדרה דהיינו שנחסרה במפולש באורך וכשתעשה מן האורך עיגול יהיה כסלע. ובסעי' ג' דניטל טרפה בארכו מיירי אפי' היכא שהרצועה אינה רחבה בענין שאם תעשה ממנה עיגול לא יהיה שליש טפח ואפ"ה כיון שארכה טפח טרפה. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"א. שה"מ או' י"א.
סעיף קטן כז
כז) שם. אם נקדר הבשר וכו' שם בגמ' (חולין ן' ע"ב) נקדרה כסלע טרפה שאם תימתח תעמוד על הטפח. וכתבו רש"י והר"ן שאם תימתח אי הוה מושכו לכאן ולכאן שיכנס העוגל לאורך או לרוחב תמצא בו טפח באותה קדירה ע"כ. ולפ"ז אורך החוט המקיף את כל הקדירה הוא ב' טפחים ורוחב הסלע הוי ב' שלישו טפח דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים אבל התו' והרא"ש סיברים וכן נראה מדקדוק לשון הרמב"ם והמחבר שפירשו מתיחה היינו הקפת סביב כל הקדירה לפ"ז אין באורך הקדירה אלא טפח ונמצא לפ"ז שהסלע הוא שליש טפח וכן סתם המחבר לעיל סי' ל' סעי' ב' יעו"ש. פר"ח או' ח' לב"ש בחי' דינים ליו"ד סוף הספר בפי' או' ס"א. שה"מ סוף או' י"א. ענ"ה סי' כ"ח או' כ"א. זב"צ או' כ"ג. ועיין לעיל סי' ל' או' כ"ג.
סעיף קטן כח
כח) אם נקדר הבשר הזה בעיגול או באורך אם היה יתר מכסלע והוא כדי שיכנס בו ג' גרעיני תמרה וכו' עיין זב"צ או' כ"ב שכתב שאין אנו בקיאין בזה שיש כמה מיני תמרים יש מהם שהגרעינים שלהם דקים ויש מהם גסים ואפי' במין א' עצמו יש בקצת ממנו גרעינים דקין ויש גסין וע"כ הסכים עם בני הישיבה לשער בכל הקרעים להביא חוט א' ולעגל אותו סביב הקדירה ואם היה בו טפח מטריפין ואם הוא פחות מטפח מכשירין. וכתב דזהו דבר קל דשיעור טפח ידוע שהוא ד' גודלים בגודל בינוני ורוחב הגודל הוא ז' שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והם כאורך ב' שעורות בריוח כמ"ש הרמב"ם בפ"י מהס"ת ה' ע' ואין לזוז מזה השיעור יעו"ש. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו.
סעיף קטן כט
כט) ודע דבקטנה ברובה כתב הפר"ת או' ו' ששיעורו אם נקדר שחוט המקיף יהיה רובה טרפה והתב"ש או' ה' כתב דבקטנה לא מצטרף לרובה ולדינא יש להחמיר כפר"ת. מש"ז או' ח' והלב"ש שם כתב דבהפ"מ יש להקל כהתב"ש אבל הרב זב"צ או' כ"ד כתב דיש להחמיר אף בהפ"מ.
סעיף קטן ל
ל) וכתב הפליתי או' ה' דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לסלע ושאין בהם חסרון דהיינו סדקים מצטרפין לרובא דדין בשר החופה את רוב הכרס כדין הגרגרת יעו"ש. והב"ד הענ"ה שם או' כ"ב. אבל הרב זב"צ או' כ"ה כתב להשיג על דברי הפליתי הנז' וכתב דאין ללמוד הכא מגרגרת ופשיטא כביעתא בכותחא דנדון זה מותר גמור הוא לכ"ע ואם נמצא נקבים בבשר החופה אין מצטרפין וכשרה יעו"ש.
סעיף קטן לא
לא) ולענין כרס של עוף או בשר החופה את רוב הכרס בעוף ית' לקמן סי' מ"ט או' ל"ו יעו"ש.
סעיף ה'
סעיף קטן לב
לב) [סעיף ה'] אם נתמסמס בשר זה עד שהרופא גוררו וכו' והיינו שהבשר רע שאלו בא רופא לרפאתה היה גוררו עד שמגיע לבשר חי. חולין נ"ג ע"ב ופירש"י שם. ב"י. זב"ת או' ט"ו.
סעיף קטן לג
לג) שם הגה. ואין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו ולכן כל מקים שנשתנה מראית הבשר דינו כניטל. והא דשינוי בשר פוסל ה"ד שיש רעיתא בבשר שהבשר לקוי ונתמסמס קצת אז שינוי מראה פוסל אבל שינוי מראה בלא שום רעותא כשרה כמ"ש לעיל סי' מ"ג או' י"ד. וכ"כ הזר"א או' קפ"א. זב"צ או' כ"ז. ועיין לקמן בהגה ססי' ן'.
סעיף ו'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ו'] מחט שנמצא בחלל הקיבה וכו' דינו כמחט שנמצא בבית הכוסות. לקמן סעי' ח' ובדברינו לשם.
סעיף ז'
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ז'] המסס ובית הכוסות דבוקים זה בזה וכו' המסס ובית הכוסות במקום ששופכין זה לזה הם דבוקים סביב סביב וכשאתה מבדילן יש שם דופן לזה ודופן לזה ואם ניקבו שם במקום דיבוקן אפי' נקב מפולש מחללו של זה לחללו של זה כשרה דהא בלא"ה הם שופכין זה לזה. לבוש. והוא מדברי רש"י חולין מ"ב ע"א.
סעיף קטן לו
לו) שם. ואם ניקבו במקום חבורן אפי' הנקב מפולש מזה לזה כשרה. והטעם משום דבלא"ה הם שפכי אהדדי כנז' ולאו דוקא שהנקב הולך מחללו של זה לחללו של זה אלא אפי' ניקב המסס לחודיה או בית הכוסות לחודיה במקום חבורן כשרה משום שדופן המסס מגין על נקבי בית הכוסות ודופן בה"כ מגין על נקבי המסס. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. תב"ש או' ט' שפ"ד או' יו"ד. שה"מ או' ט"ו. זב"ת או' ך' חכ"א כלל ך' או' יו"ד. ענ"ה סי' כ"ט או' ב' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ד' קומץ כלל ו' או' ה' וה"ד במקום שאין חלב ביניהם כמ"ש לקמן או' ל"ח יעו"ש.
סעיף קטן לז
לז) שם. ואם ניקבו במקום חבורן וכו' ואף במקום דיבוקן אינה כשרה אלא א"כ במקום שהם מדובקין יחד ממש שאין להם אלא עור אחד (ר"ל שאין שומן ביניהן) אבל במקום שיש לכל א' עור בפני עצמו ומחוברים יחד ע"י שומן אם ניקבו לשם משני צדדין טרפה. ב"ח בשם התו' ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' י"א. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ך' בל"י או' י"ד. תב"ש או' י"א. מש"ז או' ט' ובשפ"ד או' י"א. חכ"א שם. ענ"ה שם. בי"צ ח"ב או' א' קומץ כלל ו' או' ה' זב"צ או' כ"ט. וה"ה אם ניקבו שם זה לתוך זה טרפה כיון דחלב טמא ביניהם ולא מיהדק הו"ל כניקב לחוץ. תב"ש שם. ענ"ה שם. קומץ שם.
סעיף קטן לח
לח) שם הגה. ויש אוסרין בהמסס אפי' בלא נקב מפולש. ומשמע דבהמסס טרפה אפי' ליכא קו"ד מבחוץ דאי בדאיכא קו"ד מבחוץ אפי' ביה"כ טרפה כדבסמיך סעי' ח' מיהי נראה דבעינן קו"ד מבפנים דאל"כ נימא אחר שחיטה נתחב בהמסס וקודם שחיטה לא נתחב בו כלל. ש"ך ס"ק י"ד. לה"פ או' כ"א. פר"ח או' ט"ו. זב"ת או' כ"ד. ועיין לקמן או' פ"ב.
סעיף קטן לט
טל) שם הגה. ויש אוסרין במסס אפי' בלא נקב מפולש. ומשמע דאינו אסור אלא כשהנקב בא ע"י מחט מטעם שמא ניקב והבריא אבל כשניכר שבא ע"י חולי דליכא האי חששא כשר. ש"ך ס"ק י"ב. לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ו והיינו במחט בהפ"מ כמ"ש בהגה ובחולי אפי' בל"א הפ"מ. לה"פ שם. בל"י שם. תב"ש או' י"ב וכתב ודלא כהב"ח. שה"מ או' י"ח וכתב וכן הסכימו כל האחרונים דלא כהב"ח וכוותייהו נקטינן להלכה ולמעשה יעו"ש. ור"ל דלא כהב"ח שאינו מתיר ע"י חולי כ"א בהפ"מ. וכ"פ חכ"א כלל ך' או' ט' דלא כב"ח. בי"צ ח"ב סוף או' ב' קומץ כלל ו' או' ו'.
סעיף קטן מ
מ) שם הגה. אם לא במקום הפ"מ וכו' והב"ח אסרה ע"י מחט אף בהפ"מ ולא נהירא כלל. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ט"ז. תב"ש שם. שה"מ שם. שפ"ד או' ט"ו. בי"צ שם. אלא שכתב שם הפר"ח ואנו מתירין לגמרי כפסק המחבר עכ"ל ור"ל אפי' בלא הפ"מ והיינו לספרדים שנוהגין כפסק הש"ע וכמ"ש שה"מ שם. וכ"פ כנה"ג בהגב"י סוף או' מ' כדברי הש"ע. שו"ג סוף או' י"ז. תו"ז סי' ס"ג או' ד' זב"צ או' ל"א. וע"כ בזה כל אחד לפי מנהגו.
סעיף קטן מא
מא) והא דמכשרינן בנקב שאינו מפולש בהמסס מ"מ בעינן בדיקה אם יש שינוי בבשר מצד השני וסגי בבדיקה אפי' לדידן דלא בקיאין בבדיקה ואם נאבד ולא בדק יש להחמיר. תב"ש שם. ענ"ה שם או' ד' מיהו הזב"צ או' ל"ב כתב דאין להחמיר בנאבד.
סעיף קטן מב
מב) בית הכוסות שניקבו ב' העורות זה שלא כנגד זה כשרה דומיא דקרקבן לקמן רסי' מ"ט. ש"ך שם סק"א. פר"ח או' כ"ב. לה"פ סי' מ"ט או' ב' כריתי שם או' ב' תב"ש שם או' א' שפ"ד בסי' זה סוף או' י"ט ובסי' מ"ט או' א' שה"מ בסי' זה או' ל"א ובסי' מ"ט או' ז' זר"א או' קצ"ד. מחב"ר סי' מ"ט או' ה' חכ"א כלל ך' או' י"ט. זב"ת בסי' זה או' ל"ז. זב"ש או' ל' ענ"ה סי' כ"ט או' ט"ז. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן מג
מג) ומ"מ בעינן שלא יהיו הנקבים סמוכים כ"כ שלא יהיה מפולש. שפ"ד שם בסי' מ"ט או' א' מחב"ר שם או' ו' זב"ש שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ל"ד.
סעיף ח'
סעיף קטן מד
מד) [סעיף ח'] אם נמצא באחד מהם וכו' כלומר באחד מהם הנזכרים דהיינו בהמסס או בבית הכוסות. ש"ך ס"ק ט"ז. לה"פ או' כ"ג. שפ"ד או' ט"ז. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' יו"ד. וס"ס בקיבה וקרקבן. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. זב"ת או' כ"ו. ומיהו מ"ש שם הזב"ת דה"ה לדקין והדרא דכנתא אין הדין כן כמ"ש לעיל סי' מ"ו סעי' ד' דמחט שנמצא בדקין טרפה והדרא דכנתא בכלל דקין הם וא"כ דוקא בנמצא במסס ובה"כ וקרקבן וקיבה וכרס אבל בדקין והדרא דכנתא טרפה ואפי' אם מונחת שם בחלל הדקין ולא נתחבה כמ"ש בדברינו לשם יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן מה
מה) שם. אם נמצא עליו קו"ד בידוע שניקב כולו וטרפה ואם לאו כשרה. ודוקא עליו שמכוון נגד פי המחט אבל אם לא נמצא נגד פי המחט אפי' נמצא סביבות הנקב כשרה. ב"י. תו"ח כלל צ"ד או' ב' ש"ך ס"ק י"ז. מהריק"ש בס' ערך לחם בהגהו' על הש"ע. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' י"ז. כריתי או' י"ז. שפ"ד או' י"ז. זר"א או' קפ"ד. זב"ת או' כ"ח. חכ"א שם או' י"ד. ענ"ה שם או' פ' וכתב ודלא כהב"ח שכתב דכל שנמצא קו"ד מבחוץ אפי' שלא כנגד פיו טרפה יעו"ש. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' י"א. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן מו
מו) ואפי' אם הקו"ד הוא בפי המחט מבפנים כשרה. פר"ח או' י"ז. פר"ת או' י"א בדין א' כריתי או' י"ח. זר"א או' קפ"ו. שה"מ או' כ"ב. זב"ש או' י"ז. זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן מז
מז) וקורט דם היינו נצרר הדם או קורט ממש אבל האדים הבשר לחוד אינו מזיק. חוט השני סי' ס"ט. מש"ז או' י"ג. זב"ת או' ל"ד. וכתב דמילת קירט הוא חתיכה כל דהו כעין שאמרו קורט של לבונה. ענ"ה שם סוף או' ט' מק"מ או' כ"ז. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ג' זב"צ או' ל"ח. ועיין לעיל סי' מ' או' ל"ד.
סעיף קטן מח
מח) וכן שאר שינוי מראה בחוץ נגד פי המחט כשר. אבל אי השינוי מראה או האודם בפילוש עד פי המחט טרפה כמ"ש בשפ"ד סי' מ"ט או' ב' יעו"ש. מק"מ שם. זב"צ או' ט"ל. ועיין לקמן או' נ"ה.
סעיף קטן מט
מט) וראוי שתדע דהא דבעינן קו"ד היינו כשהמחט לפנינו הא נאבד המחט אפי' אין קו"ד דלא שייך אי איתא דמחיים הו"ל למיסרך דהא ליכא מחט. וה"ה איתא לפנינו אלא שחזרה לאחוריה איכא למימר שהיה קו"ד בחוץ ובחזרתה נפל הקו"ד. מש"ז שם. ענ"ה שם או' יו"ד.
סעיף קטן נ
נ) אם ניקב ע"י חולי מצד א' ואיכא קו"ד מבחוץ כנגד מקום הנקב ממש טרפה. פנים מאירות ח"א סי' א' באר יעקב סי' מ"א. ענ"ה שם או' י"ט. מק"מ או' כ"ו. זב"צ או' מ' וכתב ודלא כחילוק הכנה"ג בהגב"י סוף או' ל' לדעת הא"ז יעו"ש. ובזה א"צ לבדוק בחוץ אחר קו"ד. מק"מ שם בשם חת"ס. זב"צ שם.
סעיף קטן נא
נא) אם נמצא מחט תחוב בכרס וכנגד אותו מקום נמצא סרכא בכרס טרפה דלא גרע מקו"ד. צ"צ סי' מ"ט. זר"א או' קפ"ט. חכ"א כלל ך' או' י"ח. פ"ת או' ח' ענ"ה סי' ך' או' ל"ה. ודוקא תחוב אבל אם נמצא קוץ או מחט שמונח כך בכרס אעפ"י שנסרך הכרס לאיזה מקום אין להטריף. צ"צ שם. ענ"ה שם. מיהו במנ"י על התו"ח סי' פ"ט או' ל"ב וסי' צ"ד או' א' כתב דאפי' באינו תחוב ונסרך למקום אחר יש להטריף. וכ"כ בספרו שבו"י ח"ב סי' ס"ד אלא שכתב שם בשבו"י דבהפ"מ יש לסמוך על הצ"צ ולהכשיר יעו"ש. והב"ד היא"פ.
סעיף קטן נב
בנ) ולאו דוקא סרכא סרוכה ודבוקה למקום אחר אלא אפי' סרכא תלויה ואינה דבוקה יש להטריף. שפ"ד ססי' מ"א בד"ה יצא לנו וכו' זב"צ או' מ"ב וכתב דהגם דהדע"ק ססי' ט"ל ובזה הסי' או' ט"ו נסתפק בדבר אנו אין לנו אלא דברי השפ"ד וטרפה וכן הסכימו חכמי הישיבה עכ"ד.
סעיף קטן נג
גנ) ומ"מ נסרכה ממש בעינן אבל נמצא נפוח קצת מצד חוץ ועב קצת ואין שינוי בבשר לרעותא אין להטריף דזה בא מחמת כאב המחט שנתחב בבשר חי ואין להוסיף על הטריפות. שבו"י שם. פ"ת שם. יא"פ מק"מ או' כ"ז. זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן נד
דנ) קיבה שנמצא תחוב בה מחט מצד א' ומצד האחר יש עליה יבלת קשה ועומדת על הקיבה נגד אותו מקום שהמחט תחוב מבפנים ודחו המחט לצד חוץ ולא היתה נכנסת דרך אותה יבלת טרפה דהיבלת הוי כקרום שעלה מחמת מכה ואף שלא נכנסה המחט בכח מ"מ סופה לינקב מעט מעט מפני שהמכה מעלה חלודה. שו"ת שער אפרים סי' ס"ב. פר"ח בקו"א. מש"ז סוף או' א' וה"ה אם יש וארטצי"ל מבחוץ נראה דקרום מחמת מכה הוא. שפ"ד סי' מ"ט או' ב' מק"מ או' כ"ז. זב"צ או' מ"ה. ומיהו מ"ש שם השע"א דאם היבלת היתה מכוסה בחלב היתר דיש להכשיר עיין לעיל או' ז' דיש מחמירין בחלב היתר שאינו סותם משום דאין אנו בקיאין יעו"ש.
סעיף קטן נה
הנ) ואם יש שביל לבן עד לחוץ נגד פי המחט או לבן והבשר קשה הרי אין אנו בקיאין בבשר שרופא גורדו וכ"ש שיש מחט דאין לך רעותא גדולה מזה ומשו"ה כל שנשתנה מראית הבשר לחוד אף דבעלמא כשרה כאן דאיכא מחט טרפה. שפ"ד שם. זב"צ או' מ"ו. ועיין לעיל או' מ"ח.
סעיף קטן נו
ונ) וה"ה אם יש מכה בחוץ כנגד המחט טרפה. קומץ כלל ו' או' י"ז. זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן נז
זנ) ואם קו"ד הנז' לא היה עליו מבחוץ אלא היה באמצע הבשר ומלמעלה לא יש קו"ד יש להכשיר שער אפרים שם. זב"ש או' ל"ד. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן נח
חנ) אם ניקב מצד א' ומצד הב' נראה איזה שינוי בעור שנעשה כעין צלקת טרפה דהצלקת הוא סי' דניקב וחזר הבריא ואפי' אם המחט לא היה תחוב בו. זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן נט
טנ) מחט שהיה תחוב מצד א' ומבחוץ מצד הב' היה כנגד פי המחט גומא א' והעור לא היה נקוב מצד השני ולא נפוח אלא שיש בו כמין גומא שנאכל כמו שליש מן העור ונעשה במקומו גומא ובדקי אותו ע"י נוצה וראו שהעור שלם והטריפו משום דלא גרע זה הגומא שנאכל העור מקו"ד. זב"צ או' ן'.
סעיף קטן ס
ס) כל מקום שנזכר מחט לאו דוקא אלא ה"ה קוץ או מסמר וכיוצא כל דבר המנקב. ב"י בשם התו' והגמ"י פ"ו מה"ש. בשה סמ"ג. פר"ת או' י"א. ענ"ה סי' כ"ט או' י"א. תו"ז סי' ס"ג או' יו"ד. זב"צ או' נ"א.
סעיף קטן סא
סא) קש תחוב וסרכא מבחוץ צירוף להחמיר משום ניפוח שבעובי. עק"מ סוף או' כ"ז. זב"צ או' נ"ב וכתב דהכל לפי ראות עיני המורה.
סעיף קטן סב
סב) אם נמצא המחט תחוב בכרס ואין נראה מעבר לעבר אלא דבמקום שהיה המחט היה כפול הכרס ונדבק דבוק חזק ע"י שומן ורירין וכשקורע אותו הדבוק בסכין יראה ראש המחט טרפה. הרדב"ז ח"א סי' רכ"ז. ער"ה או' ב' ענ"ה סי' כ"ח או' י"ג. תו"ז שם או' י"ט. זב"ש או' כ"ב. וכתב משם מהר"ם בירדוגו דאם נראה שהם דבוקים מתחלת ברייתן יש להכשיר. זב"צ או' נ"ג.
סעיף קטן סג
סג) שם. אם ימצא עליו קו"ד בידוע שניקב כולו וכו' דאם אין שם מכה קו"ד מאין. חולין נ"א ע"א ש"ך ס"ק י"ח.
סעיף קטן סד
סד) שם הגה. אפי' לא נשאר רק מעט מעור החיצון שלא ניקב. של בית הכוסות ואפי' למאן דאוסר בהמסס מודה הכא משום דעורה עב. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' כ"ז. וכ"ש בקרקבן דעורו עב מודה דכשר אף באין הפ"מ. שפ"ד סי' מ"ט או' ג' ועי"ש בהגה סעי' ב' ובדברינו לשם או' ך'.
סעיף קטן סה
סה) שם הגה. אפי' לא נשאר רק מעט וכו' ומסתברא לי דאם ניקב עד שלא נשאר מעובי העור אלא כל דהו דבמעט דחיקת המחט מנקבא טרפה ומעט דכתב כאן לאו בכה"ג איירי. פר"ת או' י"ב. ענ"ה סי' כ"ט או' ו' זב"צ או' נ"ד וכתב דמ"ש הזב"ת או' כ"ג דהפר"ת חולק לא דקדק יפה דהפר"ת כתב לכל הסברות הכי הוא ולא פליג.
סעיף קטן סו
סו) שם. והוא שלא מלחו ולא הדיחו. דחיישינן שמא עבר הקי"ד ע"י מליחה או הדחה. טור.
סעיף קטן סז
סז) שם. ואפי' ראש העב שלו לצד חוץ. כלומר שחודה הוא לצד חלל בית הכוסות וראשה העב הוא לצד חוץ דכיון דאיכא אוכלים ומשקין אמרינן אוכלים ומשקין דחקוה. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ט. שפ"ד או' כ"ד. שה"מ או' כ"ה. זב"ת או' ל"א. חכ"א כלל ך' או' י"ד. תו"ז סי' ס"ג או' י"א. זב"צ או' נ"ה.
סעיף קטן סח
סח) ואין חילוק בזה בין אם המחט היא קטנה או גדולה. תו"ח כלל צ"ד דין א' ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' י"ז. לה"פ שם. שה"מ שם. תו"ז שם. זב"צ או' נ"ו.
סעיף קטן סט
סט) שם הגה. ויש מקילין להתיר אם לא ניקב מעבר לעבר והודח ונמלח או נאבד ולא בדק מבחוץ וכו' והיינו בנודע שלא ניקב לחוץ אבל היכא דנאבד ולא היה ידוע אם ניקב לחוץ או לא לכ"ע טרפה ודלא כתו"ח כלל צ"ד ורש"ל פא"ט סי' ס"א דמכשירין בהא וליתא דהא ספקא דאו' ולחומרא. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' ל' בל"י או' י"ח. כריתי או' כ"א. שה"מ או' כ"ו. תב"ש או' י"ד אלא שכתב דגם מדברי התו"ח ורש"ל אין נראה להתיר בזה דלא כהבנת הש"ך והפר"ח יעו"ש. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ט"ז.
סעיף קטן ע
ע) שם בהגה. ויש לסמוך עלייהו במקום הפ"מ. וכ"פ ב"ח. פר"ח סוף או' י"ט. פר"ת או' י"ג באה"ג. חכ"א כלל ך' או' ט"ז. זב"ת או' ל"ג. בי"צ שם או' ד' קומץ כלל ו' או' ט' אמנם הבל"י או' י"ח כתב דאין להקל אפי' בהפ"מ וכ"פ הרדב"ז ח"א דפוס ליוורנו סי' נ"ח. שו"ג או' י"ט. וכ"כ שה"מ או' כ"ד דלענין הלכה לדידן דפסקינן כפסק מרן (ר"ל לספרדים שקבלו עליהם חומרות פסק הש"ע) ודאי שאין להקל בכל גוונא אמנם במקומות העומדים על פסק המורים ר"ל שלא קבלו חומרות הש"ע) יש להקל כס' מור"ם ז"ל בהפ"מ יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' נ"ז ואנחנו שקבלנו הוראות מרן ז"ל יש להטריף אפי' בהפ"מ.
סעיף קטן עא
עא) שם. ואם עבר המחט מעל"ע וכו' אם נמצא קורט דם סביב המחט וכו' טרפה. ומסתמא אם הוא רחוק קצת מן הנקב כרוחב קש וכה"ג נמי טרפה. הגהות שבסוף או"ה שער נ"א סי' כ"א. ב"ח. ש"ך ס"ק כ"ו. שה"מ או' כ"ז.
סעיף קטן עב
עב) שם בהגה. י"א דבזה"ז דאין אנו בקיאין בבדיקות יש להטריף וכו' והכי נהוג. וכן הסכים התב"ש או' ט"ז. וכתב ודלא כהש"ך סק"ל שכתב להקל בהפ"מ. וכ"פ הבי"צ ח"ב סי' ו' כדברי מור"ם ז"ל. וכ"כ התו"ז סי' ס"ג או' י"ב דהכי נקטינן כדברי מור"ם הנז' וכ"כ זב"צ או' נ"ח דכן מנהגינו דאין אנחנו בקיאין בבדיקה כמ"ש מור"ם ז"ל יעו"ש ור"ל דגם הספרדים נוהגין בזה דאין אנו בקיאין בבדיקה כדברי מור"ם ז"ל.
סעיף קטן עג
עג) שם בהגה. מחט או קוץ הנמצאים בהמסס וביה"כ בחללו ולא נתחב בהן כשר בכל ענין וכו' ואם יש קו"ד מבחוץ אפי' לא נתחב כלל טרפה. ט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק ל"א. אבל הרב צ"צ סי' מ"ט כתב להכשיר. וכ"כ הפר"ח או' כ"ב. פר"ת או' ט"ו. ובהפ"מ יש להקל כדבריהם. תב"ש או' י"ז. וכ"כ שבו"י ח"ב סי' ס"ד. מש"ז או' י"ד ובשפ"ד או' ל"א. בי"צ ח"ג סוף או' ו' קומץ כלל ו' או' ז' זב"צ או' נ"ט. רק באופן שיבדוק מבפנים נגד הקו"ד שאין שם שום רושם של נקב או קו"ד דאז ודאי טרפה. קומץ שם.
סעיף קטן עד
עד) ובדקין ביש קו"ד בחוץ טרפה אפי' בהפ"מ אבל קו"ד בפנים לבד אין להטריף אף בדקין קומץ שם.
סעיף קטן עה
עה) וכן נמי אם נמצא קוץ או מחט מונח בפרש ויש סרכא על ביה"כ מבחוץ יש להכשיר בהפ"מ דדין הסרכא כמו קו"ד כמ"ש הפו' הנ"ל אלא דהתו"ז שם או' י"ד ובספרו נד"ל ח"א סי' י"ח אסר ואנן לא ס"ל כוותיה אלא בהפ"מ יש להקל. זב"צ או' ס'.
סעיף קטן עו
עו) אמנם אם נמצא מחט מונח בפרש ואינו תחוב בו והעור מבפנים ניקב מצד א' ויש עליו קו"ד מבחוץ בהא ודאי יש להטריף משום דניקב מצד א' כמ"ש לעיל או' ן' גבי חולי יעו"ש. זב"צ או' ס"א:
סעיף קטן עז
עז) ואם נמצא המחט תחוב לארכו של דופן ביה"כ טרפה ואף שאין קו"ד מבחוץ. ט"ז ס"ק ט"ו. כנה"ג בהגה"ט או' י"ט. תב"ש או' י"ז. מש"ז או' ט"ו וכתב דמ"ש התב"ש שם להחמיר אף במונח די לנו להחמיר בנתחב יעו"ש. ענ"ה סי' כ"ט או' י"ח. קומץ שם או' י"ג. אמנם לקמן בש"ע סעי' י"א גבי מחט שנמצאת בקורקבן וכולה נבלעת בעובי בשרו ולא היה ניכר שום נקב לא לצד פנים ולא לצד חוץ פסק כתשו' הרשב"א סי' שע"ד דתולין להקל יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן בביה"כ דדינם שוה כמ"ש תו"ח כלל צ"ד דין ה' ושבו"י ח"ב סי' ס"ד. ומיהו לדעת מהר"ם שהביא בהגהות שע"ד סי' צ"ד ואו"ה כלל כלל נ"א או' כ"ב שאוסר בקרקבן א"כ ה"ה לביה"כ אבל לדעת הש"ע כשרה ולפי מ"ש לקמן או' צ"ג בקורקבן דיש להכשיר בהפ"מ כדברי מור"ם ז"ל שם בהגה א"כ ה"ה לביה"כ.
סעיף קטן עח
עח) ואם אינה טמונה בדופן כ"א תחובה לארכה בהקמטים שהם כעין חדרים שבביה"כ וקיבה וניקבו שתים ושלש מהם ומונחת שם כבריח וכולה נראית לפנים יש לזה דין תחוב דצד א' וצריך לבדוק באותו מקום שמא נקבה מעל"ע וגם לבדוק בחוץ אחר קו"ד ואם נמצא קו"ד נגד כל אורך המחט שבפנים יש להטריף אף בהפ"מ. קומץ שם או' י"ד. זב"צ או' ס"ג
סעיף קטן עט
עט) והיכא שהמחט מונחת בין הקמטים בלי תחיבה כלל אז בעינן שיהיה הקו"ד שבחוץ נגד פי המחט דוקא ואז טרפה אף בהפ"מ אבל לא נגד פיה יש להכשיר בהפ"מ. קומץ שם.
סעיף קטן פ
פ) לפעמים נמצא בכרס או בקיבה צנור א' והצנור הוא סמפון ופעמים הוא מוגלא ואפי' לא יש מחט אם נמצאת הסמפון הנז' טרפה ואנו חותכין מבשר הכרס שיעור שיהיה אותו המקום שיש בה הסמפון שוה לבשר הכרס ואנו לוקחים מחט א' ומשימין אותו תוך חלל הסמפון ואם עוברת תוך הכרס טרפה שהרי הכרס נקובה ואותו הסמפון הוא קרום שעלה מחמת מכה וטרפה אעפ"י שלא נמצא מחט. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ב בשם מהר"י פיוון. זב"ש או' ל"ב. תו"ז סי' ס"ג או' ט"ז וכתב דמנהגם לבדוק בנוצה. וכ"כ זב"צ או' ס"ד דמנהגם להביא נוצה ולהכניס תוך חלל הסמפון ואם עוברת בתוכה טרפה.
סעיף קטן פא
פא) שם בהגה. ויש מקילין וכו' ויש לסמוך עלייהו אם הוא הפ"מ וכו' עיין לעיל או' ע' לענין דינה.
סעיף קטן פב
פב) שם בהגה. וא"א לבדוק וכו' אבל היכא דבדק וליכא קו"ד מבחוץ כשר אפי' שלא במקום הפ"מ ודוקא בביה"כ אבל בהמסס אפי' ליכא קו"ד מבחוץ אלא מבפנים טרפה שלא במקום הפ"מ. ש"ך ס"ק ל"ד. לה"פ או' מ"א. בל"י או' כ"א. ועיין לעיל או' ל"ח.
סעיף ט'
סעיף קטן פג
פג) [סעיף ט'] אם נמצא עליה חלודה וכו' הגה. וכן אם נמצא חלודה מבחוץ נגד המחט וכו' אבל אם נמצא החלודה בפי המחט בניקב מצד א' מבפנים ולא מבחוץ כשרה כמו קו"ד שכתבנו לעיל או' מ"ו. וכ"כ זב"צ או' ס"ט.
סעיף קטן פד
פד) שם הגה. וכן אם נמצא חלודה מבחוץ נגד המחט וכו' ורש"ל פא"ט סי' ס"א כתב דבניקב מצד א' חלודה לא מעלה ולא מוריד וגם כתב בשם מהר"ם מ"ץ דבחלודה באמצע המחט כשר יעו"ש. והב"ח כתב כל שהעלתה המחט חלודה טרפה ולה מכשרינן לה אלא כשהמחט יפה לגמרי יעו"ש וכ"כ הפר"ח או' כ"ג דנראין דברי הב"ח דאין לחלק ואף בחלודה באמצע המחט יש להטריף. ולענין דינא כתב הכנה"ג בהגב"י או' ס' כיון דפלוגתא דרבוותא היא באיסורא דאו' חיישינן לחומרא ואפי' בניקבה מצד א' והעלתה חלודה טרפה אך בנאבדא המחט קודם שנבדקה אם העלתה חלודה או לא כתב להתיר היכא דלא ניקב אלא מצד א' מכח ס"ס ס' אי איכא חלודה וס' אי הלכה כרש"ל יעו"ש. וכ"כ שה"מ או' ל"ג. ענ"ה סי' כ"ט או' כ"ג. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' י"ז. זב"צ או' ע' ומיהו מ"ש שם הענ"ה להגיה בדברי הכנה"ג במקום מחט ביה"כ והסכים לדבריו זב"צ שם מפני שלא ראו דברי רש"ל וב"ח בשרשם דאיירי בחלודה שעל המחט ועלייהו קאי הכנה"ג יעו"ש.
סעיף קטן פה
פה) וה"ה דיש להתיר בנבדקה בחודה וליכא חלודה ועד שלא נבדקה אם יש חלודה באמצע נאבדה כיון דפלוגתא דרבוותא היא כמ"ש באו' הקודם. ענ"ה שם.
סעיף קטן פו
פו) ונראה דה"ה אם ניקבה מצד א' ולא הספיק לבדוק הביה"כ מבחוץ אם יש חלודה נגד המחט עד שנאבדה דיש להכשיר מכח ס"ס ספק אי איכא חלודה וס' אי הלכה כרש"ל כנז'
סעיף יוד'
סעיף קטן פז
פז) [סעיף יוד'] זה שאמרנו מצד א' כשרה היינו מבפנים כלפי הרעי דאי צד שבחוץ כלפי חלל הגוף וכו' טרפה. וטרפות זה לאו ודאי טרפה אלא ספק דכן כתבו הפו' דחיישינן דלמא נקבה אברים הפנימיים דנקיבתם במשהו ונ"מ אי איכא ספיקא אחרינא דכשר. פר"ת או' י"ז. זב"ת או' ט"ל. זב"צ או' ע"א. ועיין לקמן סי' נ"א סעי' א'.
סעיף יא'
סעיף קטן פח
חפ) [סעיף יא'] מחט שנמצאת בקורקבן וכולה נבלעת בעובי בשרו וכו' תולין להקל. לפי שדרך הושט לבלוע ודרך שם נכנס עם האוכלים אלא שנסתם הנקב שע"כ א' מהנקבים נסתם וא"כ תולין במה שדרכו (ר"ל דרך הושט) ועוד העמידנו על חזקתו דעוף זה בחזקת כשירות לגבי נקבים אלו עומד. ב"י בשם תשו' הרשב"א סי' שע"ד. לבוש סעי' י"ב. ט"ז ס"ק ט"ז. ש"ך ס"ק ל"ז. פר"ח או' כ"ד. זב"ת או' מ' ועיין לקמן או' צ"ג.
סעיף קטן פט
טפ) שם בהגה. ואם אין עליו קו"ד מבחוץ כשר. דביש עליו קו"ד אפי' תימא שבא דרך פנים ע"כ ניקב לחוץ דאם אין שם מכה קו"ד מנין. ש"ך ס"ק ט"ל. לה"פ או' מ"ד. שה"מ או' ל"ו.
סעיף קטן צ
צ) שם בהגה. ואם אין עליו קו"ד מבחוץ כשר. וכתב בד"מ סי' מ"ט וצריך בדיקה מבחוץ אם אין קו"ד לדברי המצריכים בדיקה בניקב מצד א' עכ"ל ומשמע דהיכא דהודח או נמלח דינו כניקב מצד א' ש"ך סק"מ. כנה"ג בהגב"י סי' מ"ט סוף או' ז' פר"ח או' כ"ה. בל"י או' כ"ד. שה"מ שם. זב"ת או' מ"א. ומשמע דהיינו דדינו כניקב מצד א' ולא בדק אחר קו"ד בחוץ והודח או נמלח דלדעת מור"ם לעיל סעי' ח' בהגה יש להכשיר בהפ"מ ולדעת הש"ע שם יש לאסור בכל גוונא כמ"ש לעיל או' ע' יעו"ש. וכ"מ מדברי הזב"ת שם וחכ"א כלל ך' או' כ"ה בהגה. וכ"כ השפ"ד או' מ' וה"ד בנודע שלא ניקב לחוץ ונמלח או נאבד ולא בדק אם יש קו"ד כנגד המחט מבחוץ אבל אם לא נודע אם ניקב לחוץ או לא ונמלח או נאבד לכ"ע טרפה כמ"ש לעיל או' ס"ט יעו"ש.
סעיף קטן צא
צא) שם בהגה. ויש מחמירין ואוסרין אפי' בכי האי גוונא. והטעם כתב באו"ה כלל נ"א או' כ"ב דמאחר שהמחט לא ניכרת מבפנים כמו שאינה ניכרת מבחוץ איכא למתלי ולומר שמבחוץ באתה ונקבה הושט או הדקין וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ומשמע הא כל שיש שום היכר מבפנים כגון שיש קו"ד מבפנים ולא מבחוץ כשר. ש"ך ס"ק מ"א. כנה"ג בהגב"י סי' מ"ט או' ח' פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' מ"ה. בל"י או' כ"ה. כריתי או' כ"ז. שה"מ או' ל"ז. מש"ז סוף או' י"ח וכתב דודאי כשר אף בלא הפ"מ. זר"א או' קצ"ז. מק"מ או' ל"ו. זב"ת או' מ"ב. ענ"ה סו' ל' או' י"ב. תו"ז סי' פ"ו או' י"ח. זב"צ או' ע"ד.
סעיף קטן צב
צב) ועוד יש היכר שביל יוצא כעין חוט לבן אם השביל זה יוצא מבפנים בודאי מבפנים בא המחט ואם השביל זה יוצא מעל"ע הוי כמו קו"ד ובודאי נקבה כל הקורקבן והוי הקרום שעלה מחמת מכה וטרפה ואפי' מצד א' בל"י שם. ביא"ב באד"ז או' ל"ג.
סעיף קטן צג
צג) שם בהגה. ויש לחוש לדבריהם אם לא בהפ"מ. וכ"כ כנה"ג בהגב"י סי' מ"ט או' ז' בשם כמה פו' דאין להכשיר אלא בהפ"מ. וכ"כ התו"ז שם או' ו"ז וכתב וכן ראוי למינקט להחמיר. וכ"כ זב"צ או' ע"ב דהעוקר שיש לחוש לדברי האוסרים ורק בהפ"מ מותר כס' ההגה. ועיין לעיל או' ע"ז.
סעיף קטן צד
צד) שם בהגה. ווש לחוש לדבריהם אם לא בהפ"מ. ואף אם קרוב יותר לצד חוץ מלצד פנים יש להתיר בהפ"מ. שו"ת מעיל צדקה סי' י"ג. מחב"ר או' ט"ו. ענ"ה סי' ל' או' י"ב. פ"ת או' י"ד. מיהו מ"ש שם הפ"ת בשם תשו' תולדות יצחק סוף סי' ד' לאסור בזה עיין זב"צ או' ע"ה שכ' לדחות דברי תולדות יצחק הנז' והסכים לדברי מעיל צדקה הנז' יעו"ש. ומ"ש הט"ז ס"ק י"ח בשם אחיו בענין התינוק וכו' ית' לקמן סי' מ"ט או' כ"ה יעו"ש.
סעיף יב'
סעיף קטן צה
צה) [סעיף יב'] קטן שמצא מחט תחוב בכרס יש להחמיר ולאסור על פיו וכו' משמע קצת דוקא להחמיר אבל אם הוא להקל שהקטן אומר דמצא המחט במקום שאינו מטריף לא סמכינן עליה כיון דאיכא רגלים לדבר שיש מחט. מחב"ר או' טו"ב. זב"צ או' ע"ו.
סעיף קטן צו
צו) נכרי שהיה מתעסק בהפשט עורות ואמר ראה שמצאתי מסמר תחוב בכרס וא"ל היהודי הראני איך היה תחוב והראהו שהיה תחוב בפנים בענין שאין הבהמה נטרפת אינו נאמן ואסרינן לה. שו"ת מהר"ם מלובלין סי' ס"ו. ש"ך ס"ק מ"ב. והט"ז ס"ק י"ט חלק על דברי מהר"ם הנז' דאם נאמין לגוי שהיה מחט נאמין ג"כ במה שאומר שהיה במקום שאינו מטריף יעו"ש אמנם הש"ך בנה"כ השיג על דברי הט"ז והסכים לדברי מהר"ם הנז' וכן הפר"ח או' כ"ז השוג על הט"ז והסכים לדברי מהר"ם יעו"ש. וכן הסכים התב"ש או' י"ט. מחב"ר שם. זר"א או' קצ"ג. שה"מ או' ל"ח. מק"מ או' ל"ז. זב"ש או' כ"ז. ענ"ה סי' כ"ח או' ד' תו"ז סי' ס"ג או' כ"ד. זב"צ או' ע"ז.
סעיף קטן צז
צז) אבל אם לאחר שכבר פסק הנכרי מלהתעסק בהוצאת הפרש וכבר הוציא מתחת ידו הכרס ובא אצל היהודי והביא מסמר של ברזל בידו ואמר שמצאו תחוב בכרס אין אנו צריכין להאמינו ואין בידו לאסור. מהר"ם מלובלין שם. כנה"ג בהגב"י או' נ"ב. מש"ז או' י"ט. מק"מ שם. חכ"א כלל ך' סוף או' ך' ענ"ה שם. זב"צ או' ע"ח.
סעיף קטן צח
צח) ומיהו אם הגוי מהימן ליה אסור אפי' אם אחר שיצתה מתחת ידו כמ"ש לעיל בש"ע סי' ט"ז סעי' י"א לגבי אותו ואת בני. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ט. ענ"ה שם או' ו' זב"צ או' ע"ט.
סעיף קטן צט
צט) גויה א' שרחצה אצל הנהר חתיכת בשר ואמרה שמצאה מחט תחובה עם חוט א' של פשתן והמחט היתה כעין חדשה וחוט ג"כ הוה חדש דמראין הדברים ששקר ענתה גם לא היתה משרתת אצל הטבח אלא שבעלת הבית א' אמרה לה לרחוץ וכיון שיצא הכרס בהיתר מתחלה לא מחזיקין רעותא ומותר. מש"ז שם. מחב"ר או' י"ח. ענ"ה שם או' ח' זב"צ או. ף'.
סעיף קטן ק
ק) אשה שנתעסקה בכרס לנקותה הפרש שבתוכה ובהיותה גוררת הפרש ומעבירתו בסכין שבידה ראתה שהיתה מעברת גם מחט עם הפרש בגרירתה בסכין ולא תוכל לדעת אם היה המחט תחוב בכרס או רק מונח בחלל הכרס תוך הפרש יש לאסור והגם דיש טעם להתיר משום ס"ס מ"מ משום דכבר השטיפה במים ולא יצתה המחט בשטיפה רק ע"י גרירת הסכין ורגלים לדבר שהיתה תחובה בו שאם היתה מונחת לבד היתה עוברת ע"י השטיפה ולכן יש לאסור. חנוך בית יהודה סי' מ' תו"ז סי' ס"ג או' כ"ה. זב"צ או' פ"א.
סעיף קטן קא
קא) ישראל שמכר כרס לגוי ובא אח"כ הגוי ואמר שמצא מחט תוך הכרס אינו נאמן אפי' מסל"ת. ער"ה או' יו"ד. זב"ש או' כ"ח. זב"צ או' פ"ב. ואי מהימן ליה ואמר שמצא אותה במקום המטריף יש לאסור וכמ"ש לעיל או' צ"ח.
סעיף קטן קב
קב) ועיין בתשו' חנוך ב"י סי' נ"א שדעתו דהיכא שהעכו"ם מסל"ת ואינו יודע שהטרפות תלוי בזה יש לחוש לאסור אכן אם אומר העכו"ם שמצא המחט בפרש ולא ניקב כלל ודאי דשרי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר יעו"ש. פ"ת או' ט"ז.
סעיף קטן קג
קג) שוחט מתא ששחט אצל קצב עכו"ם ג' בהמות והקצב מכר הבני מעיים לעכו"ם א' בעל אושפיזא ואח"כ בא ישראל לשתות שכר וראה שבעל האושפיזא הוציא מן המסס מסמר א' וראה שניקב מעל"ע ושאל הישראל ממי קנית בני מנייים הללו והשיב מהקצב הידוע ושאלו להקצב מאיזה בהמה מכר הבני מעיים והשיב מבהמה שנשחטה ראשונה כי דרכו לעשות סי' איזה נשחטה ראשונה והקצב עדיין לא ידע מרעותא הנ"ל אם הקצב היה מכחיש לבעל אושפיזא ואומר שלא מכר לו הבני מעיים או היה שותק לגמרי היו כולן מותרין דבעל אושפיזא לא מהימן אך כיון שקצב אומר שמכר לו והקצב נאמן על מה שבידו א"כ הראשונה אסורה והאחרונות מותרות שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. נוב"י מה"ת חי"ד סי' ך' פ"ת שם. יא"פ.
עמוד הקודםעמוד הבא