התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן פח
הרב יעקב חיים סופר
סימן פח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אפי' בשר חיה ועוף אסור להעלותו על שלחן שאוכל עליו גבינה וכו' וה"ה איפכא גבינה אסור להעלות על שלחן שאוכל עליו בשר בהמה חיה ועוף ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' א'. לה"פ או' א' בל"י או' א' שפ"ד או' א' ברכ"י בשיו"ב או' א' בי"צ בעמ"ז או' ב' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. אסור להעלותו על שלחן שאוכל עליו גבינה וכו' ולא מהני להעמיד אצלו שומר שישגיח עליו. גן המלך או' ע"א. חי' רע"ק. [וע"ל או' ט"ז].
סעיף קטן ג
ג) שם. אסור להעלותו על שלחן וכו' ודוקא בשר אסור להעלות על השלחן שאוכל חלב או איפכא משום דלא בדילי אינשי מיניה מפני שכל אחד היתר בפ"ע אבל מותר להעלות בשר נבילה על השלחן שאוכל עליו בשר כשרה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' א' פר"ת או' א' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' כריתי או' ב' שפ"ד או' ב' ברכ"י בשיו"ב או' ג' ער"ה או' א' בי"צ בעמ"ז או' א' ערוך השלחן או' ב' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ד
ד) שם אסור להעלותו על שלחן וכו' וכן אסור להעלות על השלחן שאוכל עליו חלב מהותך שמא יאכלנו בחשבו שהוא שומן. פר"ת שם. זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ה
ה) וכן אסור להעלות לחם של איסור על השלחן כדרך שאסור בבשר וחלב. ש"ך סוף סק"ב. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. ומיהו הברכ"י בשיו"ב שם כתב דאין הפרש בין לחם לשאר איסורים דגם בלחם לא גזרו דלא דמי לבשר וחלב. וכ"כ הער"ה שם. ויש להחמיר כדיעה ראשונה מטעם שכתב השפ"ד שם דלחם נמי לא בדילי מניה. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) שם. אסור להעלותו על שלחן וכו' ואין זה גזירה לגזירה שהרי בשר עוף בחלב גופא דרבנן ואנן נקום ונגזור שלא להעלותו על השלחן דהואיל והדבר ברור ומצוי לאכלם יחד הוי כחדא גזירה. לבוש. ועיין חולין ק"ד ע"ב ומש"ז או' א' מ"ש על דברי הט"ז סק"א.
סעיף קטן ז
ז) כתב הא"ז יש ליזהר שלא להדליק בחמאה כי לפעמים נוטף חמאה למאכל בשר והוי בשר בחלב והוא אסור בהנאה עכ"ל ולא ראיתי נוהגין כן דא"כ לא להדליק בנרות של שומן ג"כ מה"ט שמא נוטף למאכל חלב וכל האחרונים לא הביאו הא"ז הנ"ל להלכה. בל"י או' ב' והשפ"ד סוף או' ח' כתב לחלק דחמאה מהותך יש לחוש ע"י נענוע ישפך משא"כ נר שומן עשוי כעין פתילה לא חיישינן שמא יטיף והב"ד הברכ"י בשיו"ב או' ב' וכתב ואני שמעתי דבמקום שמדליקין בנר חלב רבים מיראי ה' אין מביאין על השלחן ולא בבית התבשיל נר חלב דכמה תקלות יוצאין ואעפ"י שהוא פתילה זמנין דמטיף וכיוצא. וכן ראוי לעשות עכ"ל.
סעיף קטן ח
ח) שם. אבל בשלחן שסודר וכו' מותר ליתן זה בצד זה. ובלבד שיהו מרוחקין בענין שלא ישפך או יתיזו ניצוצות מזה לזה.
סעיף ב'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ב'] הא דאסור להעלותו על השלחן דוקא בשני בני אדם המכירים זא"ז. שאינם מתביישים זה מזה ויאכל כל אחד מחבירו. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' והיינו אפי' אין להם אחוה וריעות דמקפידין זע"ז אפ"ה חיישינן. שפ"ד או' ג' בי"צ בעמ"ז או' ג' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן י
י) ואם היו מרוחקים זה מזה בכדי שאינו יכול לפשוט ידו ולאכול עם חבירו ודאי שרי לד"ה בלי הכירא. ב"ח בשם רש"ל. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ג. שפ"ד שם. בי"צ בעמ"ז או' ד' פ"ת או' ג' ערוך השלחן או' ח' זב"צ או' ז'.
סעיף קטן יא
יא) ואם נדרו הנאה זה מזה מותרין לאכול בשלחן א' בשר וגבינה דכיון שהדירו מסתמא שונאים זא"ז. ש"ך סק"ב בשם הרא"ש. מנ"י על התו"ח כלל ע"ז או' כ"א. מש"ז או' ב' פ"ת שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יב
יב) והמודר הנאה מדבר או אוסר אכילה עליו אסור להעלות על השלחן. כ"מ בש"ך שם. פ"ת או' ב' זב"צ או' ט'.
סעיף קטן יג
יג) ואפי' יחיד שיושב על השלחן ואין עמו שום אדם אחר אפ"ה אסור להעלות אפי' בשר חיה ועוף על שלחן שאוכל עליו גבינה. ביה"ל או' א' פר"ח בקו"א. ברכ"י בשיו"ב או' ה' בי"צ בעמ"ז או' ג' ערוך השלחן שם. זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יד
יד) שם. אפי' הם מקפידים וכו' ואפי' אם אינם אחים כל שמכירים זא"ז אפי' הם מקפידים אסור דלא כרש"ל. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג' פר"ת או' ב' לה"פ או' ה' בל"י או' ה מנ"י שם או' כ"ב. שפ"ד או' ד' זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן טו
טו) שם. אפי' הם מקפידים וכו' לא שמקפיד מלהניח חבירו לטעום ממה שלפניו דבכה"ג שרי אלא שמקפיד שלא למחול כל א' בשלו. פר"ת שם.
סעיף קטן טז
טז) שם. ואפי' המכירים אם עשו שום היכר וכו' ודוקא בב' בני אדם שרי ע"י היכר משום דאיכא תרתי שינוי ודעות אבל באדם א' אסור להעלות בשר עם גבינה בשלחן א' ולא שרי בהיכר כיון דליכא דעות. קהל יהודה בזה הסי' מיהו אפי' באדם א' אם עשה היכר והניח אדם א' עליו שומר להזכירו שלא יטעה מותר דהוי שינוי ודיעות זב"צ או' י"א. [וע' לעיל או' ב'].
סעיף קטן יז
טוב) שם. ואפי' המכירים אם עשו שום היכר וכו' ואפי' יש להם הוצאה א' מהני היכר. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ב. פר"ח או' ד' לה"פ או' ו' בל"י או' ו' הל"פ בסעי' ב' שפ"ד או' ה' בי"צ בעמ"ז או' ח' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן יח
חי) שם. כגון שכל א' אוכל על מפה שלו. ואין אוכלין על מפה א' ואפי' חדשה. או"ה כלל מ' או' י"ד. כנה"ג בהגה"ט או' ח"י. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן יט
יט) שם. כגון שכל א' אוכל על מפה שלו וכו' והגם דמתחלה היו חלוקים במפות ואח"כ הביאו גבינה ובשר א"צ להכר אחר. כנה"ג בהגה"ט או' ך' ברכ"י בשיו"ב או' ו' זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כ
ך) שם. ונותנים ביניהם פת וכו' לחם שלם ולא פרוסה. לבוש או"ח סי' קע"ג. כנה"ג בהגה"ט או' כ"א. בל"י או' ז' ברכ"י בשיו"ב או' ז' והטעם כתב שם הכנה"ג דפרוסת פת אין כאן הכר שדרך להיות בשלחן פרוסות של פת אבל לחם שלם אין דרך להניחו בשלחן בשעת האכילה ומה שנוהגין עתה ליתן פרוסה של פת להיכר טעות הוא בידם עכ"ל והב"ד הברכ"י שם. ולפ"ז צ"ל דאין לאכול מאותו הלחם כל זמן שהבשר והגבינה על השלחן דאל"כ לא הוה שלם. ומ"ש השפ"ד בסוף הסי' שלא ראה בלבוש עיין מ"ש עליו הברכ"י שם.
סעיף קטן כא
כא) כתבו האחרונים משם הרב בית יעקב סי' י"ב דמי שאכל בשר שצריך לשהות ו' שעות לא ישב אצל מי שאוכל גבינה שמא יושיט לו. אבל המש"ז או' ב' כתב ולא ראיתי נזהרין בזה וכולי האי לא גזרינן. והב"ד הברכ"י בשיו"ב או' ח' וכתב וכן עיקר. וכ"כ בס' כנפ"י וכ"כ תשו' מאהבה בסי' זה. ערוך השלחן או' י"א. זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. אבל אם נתנו ביניהם כלי ששותין ממנו וכו' והב"ח פסק דאם שותין ממנו לא הוי היכר אעפ"י שאין דרכו להיות על השלחן ודברי הב"י והרב עיקר. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ה' הל"פ בסעי' ב' שפ"ד או' ו' בי"צ או' ג' ערוך השלחן או' ט' זב"צ או' י"ט. ומיהו אין ראוי לשתות מכלי א' האוכלין בשר וחלב דנדבק שיורי המאכל וכמ"ש הרב בהגה אח"כ ומיהו אם העמידו קנקן ושותין מכלים קטנים שפיר דמי. שפ"ד שם. בי"צ בעמ"ז או' ו' או כגון שמקנח כל אחד פיו מתחלה ואח"כ שותה. וכ"כ זב"צ שם. ועיין לקמן סוף או' כ"ז.
סעיף קטן כג
כג) ואותו כלי זכוכית או של כסף שמערין מן הקנקן לתוכו פשיטא דלא הוי הפסק אם שותין ממנו דהא הדרך להניחם על השלחן. דמש"א. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ו. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. וכ"ש אם נתנו שם מנורה וכו' היינו ג"כ במקום שבלא"ה לא היתה המנורה עומדת שם דאל"כ לא הוי היכר דבכל שלחן צריכה המנורה להיות עומדת על השלחן. ט"ז סק"ד. וכ"כ הש"ך סק"ז דהיינו כשאין דרכה להיות שם כגון ביום ובכה"ג אבל אם דרכה להיות בלילה במקום הזה לא הוי היכר. כנה"ג שם או' י"ג. פר"ח או' ו' לה"פ או' ח' בל"י או' ט' הל"פ באו' ב' מנ"י על התו"ח כלל ע"ז או' כ"ג. כריתי או' ד' שפ"ד או' ז' חכ"א כלל מ' או' י"א. בי"צ בעמ"ז או' ז' ערוך השלחן או' ט' זב"צ או' כ"ב. ולדידן דדרך המנורה ליתנה תמיד סמוך לשפת השלחן אם נתן את המנורה בין שני הכלים ממש אפי' בלילה פשיטא דהוי היכר. כס"א או' ד'.
סעיף קטן כה
כה) ואם דרך המנורה להניחה בקצה השלחן ולא באמצע השלחן ועכשיו הניחה באמצע השלחן לאות ולהיכר מהני והוי היכר. כריתי שם. שפ"ד שם. מש"ז או' ד' בי"צ בעמ"ז שם. זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן כו
כו) וצריך שיהא ההיכר שביניהם דבר שאין אוכלין ממנו וקצת גבוה כגון מנורה וקנקן או"ה כלל מ' או' י"ג. ד"מ או' א'.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. ויהיו זהירים שלא לשתות מכלי אחד משום שהמאכל נדבק בכלי. והלכך אפי' הם בשתי שלחנות ואפי' שני אכסנאים אסור. או"ה שם או' י"ד. ד"מ שם. ש"ך סק"ח. כנה"ג שם או' ז' פר"ח או' ז' לה"פ או' ט' בל"י או' יו"ד. מנ"י שם או' כ"ד. בי"צ בעמ"ז או' ט' ערוך השלחן או' י"א. זב"צ או' כ"ד. אם לא שבעת השתיה יקנחו שפתותיהם יפה. ערוך השלחן. שם. ועיין לעיל סוף או' כ"ב.
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. וכ"ש שלא יאכלו מפת אחד. משום דהא צריך לחתוך בסכין שאכל בשר או גבינה והוי דוחקא דסכינא ואוסר לאכול הפת עם מי שכנגדו. בי"צ בעמ"ז או' יו"ד. ועוד משום דזה ידיו מלוכלכות בבשר וכשאוחז בפת נדבק בו ואח"כ אוכל אותו האוכל גבינה. אם לא שנזהרין לחתוך בסכין נקי ויקנחו ידיהם יפה בעת שחותכין הלחם. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן כט
כט) שם בהגה. וכן נוהגין ליחד כלי של מלח לכל אחד בפני עצמו וכו' ונכון לכל בעה"ב ליזהר שיהיו לו שני כלים של מלח א' לבשר וא' לגבינה שמא יטבול בשר במלח וישאר שם שום מאכל ואח"כ יטבול גבינה ומכ"ש דאין למלוח בשר במלח שנשתמש בו לגבינה או איפכא. כנה"ג בהגה"ט או' ח' כס"א או' ה' ברכ"י בשיו"ב או' ט' זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן ל
ל) ואני נוהג כשמביאין דבר של גבינה בשלחן להסיר כלי המלח מן השלחן עד שיאכלו הגבינה. כנה"ג שם. ברכ"י שם או' יו"ד. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לא
לא) גם טוב לנהוג שכשרוצין לטבל איזה דבר במלח גבינה או בשר שלא יטבלוהו בתוך כלי המלח אלא שיקח מלח מן הכלי בידו ויתן על אותו דבר. כנה"ג שם. ברכ"י שם או' י"א. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לב
לב) ואותם כשהמאכל תפל מבלי מלח לוקחים הכף ומטבילין במלח ואח"כ תוחבין הכף במאכל ואוכלים לא יפה הם עושים לפי שאותו המלח בולעת מבשר או מחלב ואח"כ נותנין אותה למאכל בשר או חלב. כנה"ג שם. ברכ"י שם או' י"ב. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן לג
לג) יזהר אדם כשחותך איזה דבר בשלחן מבשר או מגבינה שלא יהיו ניצוצות ניתזין ממנו לתוך כלי המלח שלא יבא ליתנה אח"כ בבשר או בגבינה ונמצא אוכל בב"ח. כנה"ג שם או' ט' ברכ"י שם או' י"ג. זב"צ או' כ"ט.
עמוד הקודםעמוד הבא