התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן סז
הרב יעקב חיים סופר
סימן סז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש וכו' ודם שחיטה שנקרש ומתמציתו מתמצים מים צלולים שאין בהם אדמימות ודאי אסורים ואם נפלו לקדירה פשיטא דאוסרים. תשו' חת"ס סי' ע' פ"ת או' א'.
סעיף ב'
סעיף קטן ב
ב) [סעיף ב'] לפיכך מותר לאכול בשר חי בהדחה וכו' והיינו משום דם שעל פני הבשר. ב"י בשם הר"ן. ש"ך סק"א. פר"ח או' ג' לה"פ או' א' שפ"ד או' א' וכתב דכ"ע מודים כאן ודלא ככריתי שכתב דזהו למ"ד הדחה א' להעביר הלכלוך אבל למ"ד לרכך א"צ כאן הדחה דליתא יעו"ש. זב"צ או' א'.
סעיף ג'
סעיף קטן ג
ג) [סעיף ג'] השובר מפרקתה של בהמה וכו' קודם שתצא נפשה דוקא כדאיתא בש"ס ופו' ש"ך סק"ב. פר"ח או' ד' לה"פ או' ב' כריתי או' ד' חכ"א כלל כ"ט או' י"ח. זב"צ או' ג' הא לאחר שתצא נפשה אף שעדיין מפרכסת קצת וזינקה לית בה חיותא ושרי. שפ"ד או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ד' זב"צ שם.
סעיף קטן ד
ד) שם. השובר מפרקתה של בהמה וכו' וה"ה בעוף. וע"כ לא יפה עושים בקצת מקומות ששוברים מפרקת האווז קודם שיפרכס כדי שתצא נפשו. כנה"ג בהגה"ט או' ד' בשם מהרימ"ט חי"ד סי' נ"ג. פר"ח או' ט' כריתי או' ט' מחב"ר או' ב' חכ"א שם. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ה
ה) שם. אסור לאכול מבשרה חי. וכו' לפי שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה וכששובר מפרקתה אינה יכולה לזנק להוציאו וחוזר ונבלע באיברים. טור. לבוש. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ג. חכ"א שם.
סעיף קטן ו
ו) שם. וע"י מליחה מותר וכו' דע"י מליחה יוצא ב"י בשם הר"ן. ש"ך סק"ד. חכ"א שם.
סעיף קטן ז
ז) שם. ולצלי מותר אפי' בלא מליחה. דנורא משאב שאיב. ב"י בשם הר"ן. לבוש. שו"ג או' ח'.
סעיף קטן ח
ח) שם. ולצלי מותר וכו' והיינו עד שנצלה כל צרכו. ב"י בשם הרשב"א. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' כריתי או' ה' זב"צ או' ד' והיינו חצי צלייתו כדלקמן סי' רע"ו סעי' ב' בהגה. פר"ח שם. חכ"א שם. זב"צ שם. והגם דהכריתי שם כתב שליש צלייתו מ"מ יש להחמיר כדברי הפו' הנז'.
סעיף קטן ט
ט) שם. ולצלי מותר אף בלי מליחה. נ"ל דעוף אסור לצלותו שלם כאלו לא נשחטו הוורידין. מהרימ"ט סי' כ"ג וכ"כ בהדיא הרא"ה בבד"ה דף כ"ח עי"ש. ער"ה או' ה' ומיהו לדעת הש"ע שלא כתב לחלק משמע דמותר לצלותו שלם דלא דמי ללא נשחט הוורידין וע"כ בדיעבד אין לאסור. ועיין לקמן או' י"ד.
סעיף קטן י
י) שם הגה. ונהגו להחמיר לחותכו וכו' והיינו לחתוך כל אבר ואבר אבל אבר א' א"צ לחתוך יותר. כריתי או' ז'.
סעיף קטן יא
יא) שם הגה. ונהגו להחמיר לחתכו ולמולחו אף בצלי. ונראה דבדיעבד מותר כיון דלפסק הש"ע מותר אפי' לכתחלה בצלי בלי חתיכה ומליחה. וכ"מ מדברי הש"ך והאחרונים שנכתוב באו' שאח"ז ואו' י"ד.
סעיף קטן יב
יב) שם בהגה. וה"ה אם חותך בשר מבית השחיטה וכו' ונראה מדברי הר"ן פ' השוחט ופ' גיד הנשה דבחותך כזית בשר מביה"ש צריך מליחה מדינא לצלי ואף בדיעבד אסור אם לא מלחו משא"כ בשובר מפרקת דלא נזכר המליחה בש"ס ואדרבה רוב הפו' לא מצרכי מליחה לצלי. ש"ך סק"ח. כריתי או' ח' שפ"ד או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' ח'.
סעיף קטן יג
יג) שם בהגה. י"א שיש ליזהר לכתחלה לשבור מפרקת בבהמה וכו' כדי לקרב מיתתה וכו' ואע"ג דלעיל סי' כ"ג סעי' ה' בהגה כתב דמותר להכותה על ראשה לקרב מיתתה אפשר דאין הדמים נגררין כ"כ אחר הראש. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' וכתב דבהכאה על הראש ליכא הבלעה באיברים ושריא. וכ"כ הכריתי או' יו"ד. שפ"ד או' ט' וכתב וכן נוהגין העולם דעוף שוהה למות מכין על ראשו. וכ"כ חכ"א כלל כ"ט או' י"ח דמותר להכות על ראשה. וכ"כ לעיל סי' כ"ג או' מ"ז.
סעיף קטן יד
יד) ומה שנוהגין בעוף אינדיק ששוברין מפרקת בקרדום אף שלא כדרך שחיטה אסור דצריך עכ"פ חתיכה ומליחה לצלי לכתחלה והעולם אין נזהרין בזה וא"כ אין לעשות כן. שפ"ד שם. ומיהו מ"ש דצריך עכ"פ חתיכה ומליחה לצלי לכתחלה הוא ע"פ מ"ש בהגה דנהגו להחמיר וכו' אבל לפי פסק הש"ע אפי' לכתחלה א"צ לצלי חתיכה ומליחה.
סעיף ד'
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ד'] נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וכו' אינו ר"ל שיחתוך את הנצרר ויעקרנו משאר הבשר ואח"כ ימלחנו אלא בעודו מחובר עם שאר הבשר יחתכנו ויעשה בו קרע ולא ימלחנו בלא קריעה כמו שאר הבשר וא"כ גם בריאה הוי שפיר מה שנהגו לבשל ריאה שנצרר בה דם בלא חיתוך רק שחותכין בריאה במקום שנצרר ואין חותכין כל הנצרר ומוציאין לחוץ בפ"ע. בית דוד חי"ד סי' י"א דף ו' ע"א. שו"ג או' י"ב. מחב"ר או' ד' זב"צ או' ז'.
סעיף קטן טז
טז) שם. אבל מותר לצלותו וכו' וכל שצלאו או חתכו ומלחו לקדרה כדינו אפי' לא הלך מראה האדמימות שבו שרי. הרשב"א בתה"ב דף ע"ג ע"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ח' פר"ח או' יו"ד. ב"ד שם. שו"ג שם. זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יז
טוב) ואם נמצא בחתיכה א' בקדרה כשמבשלין בה בשר שנצרר הדם בין העור ובשר או בין הבשר והעצמות צריך שיהיה ס' באותה חתיכה עצמה נגד הדם ובאם לאו אזי צריך ס' נגד כל החתיכה והחתיכה עצמה אסורה כמו בלב לקמן סי' ע"ב משום שהדם שבתוכו הוא דבוק ונצרר בתוך הבשר ואינו יוצא ע"י מליחה בלא חתיכה ודבר זה מצוי לפעמים בבשר בהמה שאינו ניכר מבחוץ רק אחר הבישול כשחותכין הבשר נמצא לפעמים כן וצריך ליזהר בזה. ביה"ל או' ב' בל"י או' ב' וגם מצוי בעוף בירכים בין הרגל מה שדבק בגוף ודבר זה מצוי. בל"י שם. ומיהו מ"ש צריך שיהיה ס' באותה חתיכה עצמה וכו' היינו לנוהגין כדברי מור"ם ז"ל לקמן סי' צ"ב סעי' ד' דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ אבל לנוהגין כדברי הש"ע שם דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב אין צריך ס' רק כנגד הדם ואפי' אין בחתיכה עצמה ס' כנגד הדם וכמבואר שם בש"ע ומיהו בענין החתיכה עצמה אם אין בה ס' נגד הדם אם מותרת לדברי הש"ע ית' לקמן סי' ע"ב לגבי לב וה"ה לכאן.
סעיף קטן יח
חי) שם. אפי' בלא חיתוך ומליחה. המחבר לטעמיה אזיל דס"ל לקמן רסי' ע"ו דלצלי א"צ מליחה אבל לפי מה דק"ל התם דכל צלי צריך מליחה קצת פשיטא דהכא לא עדיף משאר בשר. ש"ך סק"י. שפ"ד או' יו"ד. ועיין לקמן סי' ע"ו סעי' א' בהגה.
סעיף קטן יט
יט) שם הגה. וי"א דמשום זה יש להחמיר לקלף בית השחיטה וכו' אלבשלו קאי אבל בצלי דינו כשאר בשר שנצרר בו הדם דשרי בכל גוונא. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. כריתי או' י"א. זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. וי"א דמשום זה יש להחמיר לקלף בית השחיטה או לחתוך וכו' והיינו כל מקום שהאדים יותר משאר בשר צריך לחתוך שם קודם מליחה דידוע שבלע בשעת השחיטה. ואם יש דם עין דבוק על הבשר פשיטא דצריך להסירו קודם מליחה.
סעיף ה'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ה'] בשר שלא נמלח ונתנוהו בחומץ וכו' וכ"ז בבשר שלא נמלח אבל בשר שנמלח אע"ג דבתר הכי אסמיק מותר לאכלו חי בין הוא בין החומץ. ב"י. פרישה או' יו"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ו וכתב וכן המנהג פשוט בכל ישראל. שו"ג או' י"ד. זב"צ או' י"א.
סעיף קטן כב
כב) שם. ואם לא נתאדם הבשר החומץ מותר וגם הבשר מותר לאכלו חי. וכן לבשלו ע"י מליחה. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. כריתי או' י"ב. שפ"ד או' י"ב ומשמע דדי במליחה וא"צ חתיכה וכ"כ המש"ז או' ד' לדעת הש"ע אבל הכנה"ג בהגה"ט או' י"א כתב ע"י חתיכה ומליחה וכ"כ המש"ז שם לדברי הט"ז וע"כ יש להחמיר.
סעיף ו'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ו'] חומץ שנתנו בו בשר וכו' הגה. י"א בזה"ז אין בקיאין בחליטה וכו' ומ"מ בדיעבד מותר. וכ"כ הש"ך ס"ק י"ג דבדיעבד מותר דלא כהב"ח שאוסר אף דיעבד. וכ"כ הפר"ח או' י"ב דבדיעבד מותר דלא כהב"ח. כריתי או' י"ג. שפ"ד או' י"ג. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. ומ"מ בדיעבד מותר. דוקא בשוגג אבל במזיד אסור. הריטב"א בחי' דף קי"ג יעו"ש. ער"ה או' יו"ד. זב"צ או' י"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא