התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן נד
הרב יעקב חיים סופר
סימן נד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות וכו' י"א מכאן וי"א מכאן וכו' והם אותם של צד הצואר לבד מאותם ב' צלעות קטנות הנחתכות עם החזה שנקראות חזה ולא צלעות. ראב"ן דף ן' ע"ב. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח או' א' פר"ת או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' שה"מ או' א' זר"א או' רמ"ה. חכ"א כלל כ"ג או' ט' זב"ת או' א' זב"ש או' א' ענ"ה סי' ל"ו או' א' זב"צ או' א' ודין אלו הצלעות עיין לקמן או' כ"א.
סעיף קטן ב
ב) הבהמה יש לה י"ח חוליות בגבה מן מקום כלות המפרקת עד סופה וכה סידרן. החוליא הראשונה הסמוכה למפרקת תקועים בה שני צלעות דהיינו צלע א' מימין וצלע א' משמאל ותקוע הצלע תוך החוליא כבוכנא באסיתא ושני צלעות הללו נקראים חזה. ואחר חוליא זו יש עוד י"א חוליות אשר בהם תקועים כ"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח דהיינו י"א מימין וי"א משמאל וצלעות אלו הם ג"כ תחובים תוך החוליא מזה ומזה כבוכנא באסיתא ואלו הם הנקראים צלעות גדולות. ואחר חוליות הללו יש עוד ג' חוליות אשר בהם תקועים ששה צלעות שאין בהם מוח ג' מימין וג' משמאל ותקועים תוך החוליא כבוכנא באסיתא ואלו הם הנקראים צלעות קטנות. ואחר חוליות הללו יש עוד ג' חוליות אשר אין בהם שום צלעות תחובים. ואלו הם הנקראים בש"ס שלהי כפלי הרי בין הכל י"ח חוליות כמבואר במשנה דאהלות פ"א שיש י"ח חוליות יעו"ש. לב"ש סי' י"ב סעי' א' או' א' בי"צ ח"א. ואנן בדקנו בצאן שהם אצלנו בין כבשים בין עזים ולא יש אלא דוקא י"ג צלעות בין הכל בין קטנים בין גדולים ותקועים בי"ג חוליות י"ג מצד זה וי"ג מצד זה ויש עוד. חמשה חוליות שאין בהם צלעות אבל החוליות הם י"ח וא"כ נמצאו דהב' צלעות הראשונים הנחתכות עם החזה א' מכאן וא' מכאן תקועים בחוליא א' ועוד יש י"א חוליות ג"כ שתקועים בהם צלעות גדולות י"א מכאן וי"א מכאן ואחרי כן יש חוליא א' תקועים בה ב' צלעות קטנות א' מכאן וא' מכאן ואחרי כן יש חמשה חוליות שאין בהם צלעות הנקראים שלהי כפלי. זב"צ או' ב' ועיין לקמן או' יו"ד.
סעיף קטן ג
ג) שם. נשברו רובן של כ"ב הגדולות מחציין ולמעלה כלפי השדרה וכו' ואם נשתברו שלא ביושר והיינו דמצד א' ברוחב הצלע הוי מחציין ולמעלה ומצד השני הוי מחציין ולמטה בזה אזלינן בתר רובא ואם לא היה חלק של צד מעלה רוב הצלע אלא הרוב הוא חלק של צד מטה הרי זה כשרה דכל דיני שבר הצלעות נידון בה דין רוב אבל אם היה מחצה על מחצה דחצי הצלע הוא נשבר לצד מעלה וחציו נשבר לצד מטה יש להחמיר. פר"ת או' ג' זב"ת או' ג' ענ"ה סי' ל"ו או' ג' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ד
ד) אבל אם נשברו מיעוטן או חציין או אפי' נשתברו רובן רק שיש ביניהן צלעות שהשבר בהם בחציין השני שכלפי ראשן דהיינו לצד הקרקע שלא כל הרוב נשתברו מחציין כלפי שדרה כשרה. לב"ש שם סעי' ב' או' א' בי"צ ח"ג או' א' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ה
ה) מעשה שנשבר צלע ונקשר והיה לו עוקץ וניכר בריאה מקום הנחת העוקץ כמו גומא והכשרתי ע"י בדיקת הריאה ואי משום רעותא דגומא בריאה יש תקנה בבדיקם אבל לדידן דלא בקיאינן בכל מקום הצריך בדיקה שאני הכא דהוי מקום ידוע וכן הסכימו עמי חכמי העיר להתיר. תפארת למשה דף י"ב ע"ב. מחב"ר או' ז' ענ"ה שם או' ט"ו. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן ו
ו) ואם הצלע נשבר ונעקר חתיכה א' מן הצלע והלך בתוך חלל הבהמה דהיינו או בתוך חלל שקודם טרפש הכבד ששם הריאה והלב או בתוך חלל שאחר טרפש הכבד ששם הדקים ובני מעיים יש להטריף הבהמה ההיא דדינו כדין קוץ שנמצא בחלל הבהמה שאסרוה דחיישינן לנקיבת האברים הפנימיים ואנן לא בקיאינן בבדיקה וע"כ יש להטריף. זב"צ או' ז' יעוש"ב.
סעיף קטן ז
ז) מעשה שהיו צלעות נשברות אבל לא נשבר כל העצם כולו בעביו אלא דמצד אחד נשבר עובי העצם ועובי צד השני לא נשבר והעלינו בזה דבכאן ג"כ אזלינן בתר רובא דאם רוב עובי העצם נשבר אע"ג דנשאר ממנו צד א' שהוא קיים שלא נשבר כיון שנשבר רובו חשבינן ליה כנשבר כולו ואם מיעוטו נשבר והצד הנשאר הוא רוב יש להכשיר ואם הוא מחצה על מחצה יש להחמיר וכהוראת הפר"ת לעיל או' ג' יעו"ש. זב"צ או' ח'.
סעיף קטן ח
ח) שם. נשברו רובן של כ"ב כגדולות וכו' ואע"ג דאמרינן בגמ' דקוץ שניקב לחלל חוששין שמא ניקב א' מהאברים שנקיבתן במשהו בנשתברו מיעוט צלעותיה בין שהשבר כלפי פנים או כלפי חוץ כשרה ולא חיישינן שמא ניקבו ראשי הצלעות הדקין או הכרס או הריאה וטעמא דדוקא גבי קוץ חיישינן להכי כיון דניקב בכח מבחוץ ונכנס מדוחק אבל בראשי הצלעות דליכא למימר הכי לא חיישינן למידי הלכך בין שהשברים נוטים כלפי חוץ בין שנוטים לחלל הבהמה בין שקרום ובשר עליהם קיים בין שאינו קיים כיון שלא נשתברו אלא מיעוט צלעותיה כשרה. הר"ן בשם הרשב"א. ב"י. פרישה או' א' ט"ז סק"א. זר"א או' רמ"ו.
סעיף קטן ט
ט) ואפי' יש עוקץ בשבר כשרה בנשברו מיעוט הצלעות. ביה"ל. לה"פ סוף או' ב' בל"י או' ב' זר"א שם. מחב"ר או' ג' לב"ש סי' י"ב סעי' ב' או' א' בי"צ ח"ג או' ב' זב"ש או' י"ב. זב"צ או' ה' וכתב וא"צ לבדוק הריאה. וכ"מ ממ"ש באו' הקודם דא"צ לבדוק לא הדקין ולא הכרס ולא הריאה. ומ"מ נראה דבזה הכל לפי ראות עיני המורה.
סעיף קטן י
י) שם. נשברו רובן של כ"ב הגדולות וכו' ובהמה שנמצאו לה י"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח מצד א' וכענין הזה מצד שני כשרה לכ"ע וכן אם לא נמצאו לה אלא י"ז חוליות או שנמצאו לה י"ט כשרה. תה"ד סי' קע"ז. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' שצ"ו על בהמה שנמצאו בה ט"ו צלעות בצד א' דכשרה. ב"י. ועיין לעיל או' ב' ולקמן או' כ"ט ואו' ל'.
סעיף קטן יא
יא) שם. נשברו רובן של כ"ב וכו' ואם נברא חסר צלעות טרפה בשבירת רוב מנין אותם שישנם. מק"מ או' ג'.
סעיף קטן יב
יב) שם. ואם נעקרו מהחוליא וכו' ובה"ג מטריף בנעקרה צלע א' אעפ"י שכל החוליא קיימת ויש לחוש לדבריו במקום הפ"מ. ש"ך סק"ד. הל"פ סעי' א' פר"ת או' ד' שפ"ד או' ד' חכ"א כלל כ"ג או' י"ב. ענ"ה שם או' ב' לב"ש סי' י"ב סעי' ב' או' ב' מק"מ או' ה' בי"צ ח"ג או' ג' אבל הפר"ח או' ד' כתב דאף בהפסד מועט יש להקל. וכ"כ הזר"א או' רמ"ז. שה"מ סוף או' ד' זב"ת או' ה' זב"ש סוף או' א' זב"צ או' ט'.
סעיף קטן יג
יג) ואם קצתן נעקרו וקצתן נשתברו (והיינו מחציין ולמעלה כלפי השדרה כנז') כל שבין כולם יש רוב טרפה דהעקירה והשבירה מצטרפין לרוב. לב"ש שם או' ג' מק"מ שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' י"ט. זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יד
יד) נעקר זה שאמרנו היינו אפי' לא יצא הבוכנא כולה מחוד האסיתא אלא עדיין מעורה ודבוק הבוכנא באסיתא רק שמתנדנד וניזוז במקומו תוך האסיתא זה ג"כ מיקרי נעקרה כי נעקר דביקות מושבו כפעם בפעם שדרכו שלא יהא ניזוז כלל במקים דיבוקי. לב"ש שם או' ד' מק"מ שם בי"צ שם או' ד' ענ"ה שם או' ך' מיהו הרב זב"צ או' י"א כתב לפקפק בדין זה וע"כ כתב דבהפ"מ יש להכשיר.
סעיף קטן טו
טו) נשתברו רוב צלעות שאנו אוסרים היינו אפי' אם עור ובשר חופין כל השבר ולא יצא השבר כלל לחוץ לא לצד חלל הבהמה ולא לצד אויר העולם אלא כל העצם טמון תוך הבשר והעור ובשר חופין אותו מכל צדדיו אפ"ה טרפה ואף דגבי רגל שנשבר כשר בכה"ג אין מדמין בטריפות זה לזה. לב"ש שם או' ה' בי"צ שם או' ה' ענ"ה שם או' כ"א. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן טז
טז) וה"ה אם חזרו השברים ונקשרו ונתרפו היטב אפי' שבר אל שבר דבכה"ג ברגל שנשבר כשר הכא טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן יז
טוב) ומ"מ היכא דנשתברו או נעקרו ששה צלעות או יותר כל שהוא פחות מרוב ונדבקו היטב ונתרפאו שאשי"י יפה רפואה טובה באופן שאין ניכר בה עוד הקלקול ההוא ואח"כ נשתברו או נעקרו ששה צלעות אחרות כשר דכיון דבששה הראשונות עדיין לא נטרפה הבהמה לכן כשנתרפאת הו"נ כאלו לא נשתברו כלל ולא מיטרפא תו בשבירת ששה האחרונות כיון דליכא רובא. ומיהו ה"ד כשנתרפא השבירה שאשי"י או העקירה נתרפא וחזרה ממש כמו שהיתה אבל נתרפא שעשי"י ואח"כ נשתברו ששה האחרות טריפה דשעשי"י לאו רפואה היא. לב"ש שם או' ו' בי"צ שם או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן יח
חי) וכל מה שאמרנו דמיקרי שאשי"י היינו אפי' מקום השבר עדיין עב וניכר מקום השבירה כל שאין השברים שוכבים זע"ז מיקרי שאשי"י ובודקים ע"י מחט שתעבור בחלל העצם דרך אותו מקום שנקשר. לב"ש שם. בי"צ שם או' ז' זב"צ שם.
סעיף ב'
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ב'] נשתברו צלעות הקטנות וכו' כשרה. וה"ה נעקרו. כן מוכח בש"ס דף נ"ב ע"א. וכ"כ הרשב"א בתה"ב הארוך דף מ"ז. או"ה כלל נ"ה או' ג' ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' פר"ת או' ה' הל"פ סעי' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' כריתי או' ד' שפ"ד או' ה' זר"א או' רמ"ח. שה"מ או' ה' חכ"א כלל כ"ג או' יו"ד. זב"ת או' ו' לב"ש סי' י"ב סעי' ג' או' א' בי"צ ח"ד או' א' זב"ש או' ז' מק"מ או' ו' ענ"ה שם או' ט' זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כ
ך) שם. נשתברו צלעות הקטנות וכו' כשרה. ואפי' נשברו קצת מהגדולות ג"כ אין אלו מצטרפות לעשותם רוב שבורות. פרישה או' ב' ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח שם. פר"ת שם. הל"פ שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שפ"ד או' ו' זר"א שם. שה"מ שם. שו"ג או' ד' חכ"א שם. זב"ת שם. לב"ש שם. בי"צ שם. מק"מ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כא
כא) וכן אותם שני צלעות קטנות התחובים בחוליא ראשונה הנחתכות עם החזה שכתבנו לעיל או' א' דינם כמו אלו הצלעות שאם נשתברו או נעקרו כשרה וכן אין מצטרפין לרוב אם נשברו צלעות הגדולים. כנה"ג בהגה"ט או' ב' שפ"ד או' א' לב"ש שם סעי' א' או' ב' בי"צ ח"ב או' א' ענ"ה שם או' י"ז. זב"צ או' י"ז. ועיין לקמן או' כ"ו.
סעיף ג'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ג'] נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה וכו' והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא הקיימת. רש"י חולין נ"ב ע"א. ב"י. לבוש. פרישה או' ג' זב"ת או' ז'.
סעיף קטן כג
כג) שם. נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה טרפה. זהו דעת הרשב"א שהביא הטור שכתב דוקא מהצלעות הגדולות אבל הקטנות שאין בהם מוח אפי' נעקר צלע וחצי חוליא כשרה. אבל האו"ה ורש"ל ולבוש וב"ח מטריפין אף בצלעות קטנות כשנעקרה צלע וחצי חוליא. והב"ד הט"ז סק"ג והש"ך סק"ז. וכתב הפר"ח או' ו' דבהפסד מועט יש לחוש לדבריהם אבל בהפ"מ יש להכשיר כדברי הרשב"א. לה"פ או' ו' כריתי או' ה' זר"א או' רמ"ט. מחב"ר או' ח' חכ"א שם או' י"ב. זב"ת או' ט' לב"ש שם סעי' ג' או' ב' בי"צ ח"ד או' ב' מק"מ או' ז' זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן כד
כד) אכן זהו דוקא בחצי חוליא אבל בצלע וקצת חוליא כל שלא הגיע השבר עד מחצית עובי החוליא כשר אף באין הפ"מ. לב"ש שם או' ג' בי"צ שם. מק"מ שם. מיהו דעת זב"צ שם להחמיר באין הפ"מ אף בצלע וקצת חוליא.
סעיף קטן כה
כה) נעקרה מאלו הצלעות קטנות צלע וקצת חוליא מימין וצלע וקצת חוליא משמאל זה כנגד זה ה"ז ודאי טרפה וספק גיסטרא. לב"ש שם או' ה' בי"צ שם או' ג' זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן כו
כו) וכן נמי בב' צלעות הראשונות הנחתכות עם החזה הדין כן דדינם כמו צלעות קטנות ובהפ"מ כשרה. זב"צ או' ך' מיהו הלב"ש סי' י"ב סעי' א' או' ה' כתב דהוא מסתפק בזה דאפשר לענין זה דינם כמו צלעות גדולות וע"כ כתב דיש להחמיר. והב"ד דר"ת סוף או' כ"ד. וכ"כ המנ"י בשרשים או' ו' שבאו' כ"ג דיש להסתפק ויש להחמיר. ור"ל אפי' בהפ"מ. ועיין לעיל או' כ"א.
סעיף קטן כז
כז) שם. נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא וכו' וחצי חוליא היינו החור שהבוכנא תקועה שם. מש"ז או' ג'.
סעיף קטן כח
כח) שם. צלע וחצי חוליא וכו' הפר"ת או' ו' כתב אפי' מצומצם טרפה ואין להכשיר אלא ביצא ודאי מידי ספק חצי עכ"ל וכ"ה דעת תורת חיים דף ל"ב יעו"ש וליתא דמשמע בגמ' דאפי' צלע וקצת חוליא טרפה. ער"ה או' ב' וכ"כ המש"ז שם דחצי חוליא לאו דוקא אלא כל שאסיתא ניטל אף שקשר קיים טרפה. ענ"ה שם או' יו"ד ובספרו שש"א או' ד' זב"צ או' י"ט.
סעיף קטן כט
כט) שם הגה. ודוקא נעקרה אבל אם אירע כך חסירה כשר וה"ה אם יתירה חוליא א' וכו' זהו סברת התה"ד שכתבנו לעיל או' יו"ד שמכשיר בחסר חוליא א' או יתר וכ"ה דעת הט"ז סק"ד וכ"ה דעת התב"ש לעיל סי' ן' או' ג' שכתב לחלק בין חסר חוליא מברייתה שהכשיר התה"ד ובין חסרה מברייתה בשאר אברים שהיא טרפה יעו"ש. וכ"כ הלבוש לחלק כמו זה. אבל הפר"ח או' ז' כתב לאסור בחסר חוליא או יתר אפי' בהפ"מ. וכ"כ הפר"ת או' ז' כריתי או' ז' והש"ך לחלק יצא דבחסר כתב בסק"ח דיש להחמיר במקום שאין הפ"מ וביתר כתב בסק"ט דיש להכשיר אפי' באין הפ"מ וכ"פ הל"פ סעי' א' וכ"כ הלב"ש סי' י"ב סעי' ד' או' ה' דבחסר חוליא א' מברייתה דיש לאסור באין הפ"מ. וכ"כ הבי"צ חלק ה' או' ג' והחכ"א כלל כ"ג או' י"ג כתב דבחסר חוליא יש להכשיר בהפ"מ וביתר יש להטריף. והזר"א או' ר"ן כתב להפך דבחסר יש להטריף וביתר יש להכשיר בהפ"מ. ועיין בתשו' נוב"י חי"ד סי' ה' באמצע התשו' מה שהאריך בזה והעלה דיתר חוליא גרע מחסר ובחסר יש להכשיר לחלוטין וביתר אין להקל אלא בהפ"מ יעו"ש והב"ד פ"ת או' ב' ועוד עיין להרב זב"צ או' כ"ב מה שהאריך בזה והעלה לענין דינא בין חסר חוליא א' ובין יתר חוליא א' יש להכשיר בהפ"מ וכתב וכן הסכימו בני הישיבה יעו"ש.
סעיף קטן ל
ל) וכן בהמה שנבראת חסרה רוב צלעותיה יש להכשיר בהפ"מ. לב"ש שם. בי"צ שם. ולפי מה שנתבאר באו' הקודם בענין חוליא נראה דה"ה אם נבראת יתירה רוב צלעותיה יש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ זב"צ או' כ"ג. ונראה דלאו דוקא רוב אלא ה"ה כל שנבראת חסרה צלעות או יתירה משאר בהמות של המקום ההוא אין להכשיר אלא בהפ"מ. ועיין לעיל או' ב'.
סעיף קטן לא
לא) אם יתר חוליא וניטלה ביד ע"י אדם טרפה. שפ"ד או' ב' ענ"ה סי' ל"ו או' כ"ה. זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. וכן אם נמצאו בצד א' ט"ו צלעות וכו' ויש נמנעים מלאכול צלע יתירה מפני שקרובה לחלב הכליות. תה"ד סי' קע"ז. ד"מ או' א' ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ז' לה"פ או' ז' בל"י או' ז' זר"א או' רנ"א. מחב"ר או' י"ב. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ה. ואפי' אם רוצה לנקר הצלע העליונה הקרובה לחלב הכליות צ"ע אי מהני מאחר שכתבו סתמא שנמנעים מלאכול. כנה"ג בהגב"י סוף או' ז' בל"י שם.
סעיף ד'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ד'] נעקרה חוליא א' כולה וכו' טרפה. והיינו בין אם נפלה לגמרי לארץ בין לא נפלה רק שתלוי עדיין בחוט השדרה כל שנפרדה מחיבורה משני קצותיה הו"ל נעקרה וטרפה. לב"ש סי' י"ב סעי' ד' או' ג' בי"צ חלק ה' או' ב' עצ"ל סעי' ד' זב"צ או' כ"ו וכתב והוא פשוט.
סעיף קטן לד
לד) וכן אם נעקרה החוליא העליונה שהשני הצלעות הקטנות הנקראים חזה תחובים בה ג"כ טרפה ואפי' בחצי חוליא. אם לבינה סעי' ד' או' א' בסניפי השלחן. זב"צ או' כ"ז.
סעיף ה'
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ה'] אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה. פי' שנשברה החוליא באמצעיתה אבל הצלע ובוכנא ואסיתא מצד זה וכן מצד הב' קיימים. זב"צ או' כ"ח. והוא מדברי העצ"ל שם.
סעיף קטן לו
לו) שם. אם נשברה השדרה וכו' והיינו בכל אורך השדרה אפי' במקום הצלעות גדולות בין אם נשברה חוליא א' באמצעיתה בין שנשבר בין חוליא לחוליא שנפרדה חוליא א' מחברותיה בכל גוונא כשר רק שצריך בדיקה בחוט ואם לא נבדק ה"ז ספק טרפה בכל גוונא. לב"ש סי' י"ב סוף סעי' ג' בי"צ חלק ד' או' ה' עצ"ל שם. זב"צ או' כ"ט. ועיין לעיל סי' ל"ב סעי' ב' ובדברינו לשם או' ח'.
סעיף קטן לז
לז) שם. ולא נפסק חוט השדרה כשרה. משום דכל שלא נעקרה לגמרי הדרא בריא. פר"ת בסוף הסי' זב"ת או' י"א. מק"מ או' י"ב.
סעיף קטן לח
לח) ואחר שגמרנו דיני צלעות הבהמה נבאר דיני צלעות העוף. העוף לא מצינו בו מנין ידוע כמה צלעות יהיה בו ולא כמה חוליות יהיה בו וגם כל מה שנת' לעיל בבהמה שיש חילוק בה בצלעותה כ"ז אין שייך בעוף אלא כל צלעותיו אחת הם. לב"ש סי' י"ג סעי' א' או' א' בי"צ חלק ו' או' א' זב"צ או' ל'.
סעיף קטן לט
טל) וכל הטריפות שנת' לעיל בבהמה נוהג ג"כ בעוף דהיינו שכל שנשתברו רוב צלעותיו דהיינו רוב מהצלעות הנמצאות באותו העוף טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם. זב"צ או' ל"א. וכן היכא דנעקרו רוב צלעותיו או אם קצתם נעקרו וקצתם נשתברו כל שבין כולם יש רוב טרפה. לב"ש שם. זב"צ שם.
סעיף קטן מ
מ) וכן היכא שנעקר צלע א' ממקום מושבו דהיינו הבוכנא מתוך האסיתא והחוליא כולה קיים יש לאסור באין הפ"מ. לב"ש שם.
סעיף קטן מא
מא) ונשתברו שאמרנו היינו אפי' אם עור ובשר חופין רובו וכן אפי' נתרפאו השברים היטב שאשי"י טרפה ככל שנת' לעיל בבהמה. לב"ש שם. עצ"ל או' ד' זב"צ או' ל"ב. ועיין לעיל או' ט"ו ואו' ט"ז וכן בשאר טרפות הצלעות שכתבנו לעיל לגבי בהמה ה"ה בעוף וא"צ לכפול הדברים.
סעיף קטן מב
מב) ויתר עליהם עוף שהוא לפעמים טרפה אף בנשתברו מיעוט צלעותיה או צלע א' ואפי' השבר הוא מחציו כלפי קרקע כגון שיש עוקץ בשבר דאז חיישינן לנקיבת הריאה או לנקיבת שאר אברים הפנימיים דמתוך דקות העוף וחולשתו יוכל לנקוב את הריאה או שאר אברים. מיהו ה"ד אם העוקץ בא לפנים אל תוך החלל אבל אם הבשר כולו חופה על השבר ורואין שאין שום נקב בבשר ולא שום רעותא ניכר בבשר אין להחמיר דהא ליכא שום חששא. וכן כשאין עוקץ אף שיצא השבר דרך הבשר ובא לתוך החלל כשר. לב"ש שם או' ב' בי"צ שם או' ב'.
סעיף קטן מג
מג) ובהפ"מ ולצורך שבת המקל בצלע העוף אף שיש לו עוקץ ונכנס לתוך החלל אין לגעור בו. ומ"מ בשבר נגד הריאה בכה"ג שיש לו עוקץ וגם נכנס לתוך החלל אין להכשיר בשום אופן כיון דהריאה דבוקה בעוף בין הצלעות. לב"ש שם. בי"צ שם או' ג' ועיין שפ"ד סוף או' ג' ומחב"ר סוף או' ב'.
סעיף קטן מד
מד) אם נשתברו מיעוט צלעות העוף ואין בהם עוקץ אין להכשור אלא בהפ"מ. פר"ח סוף או' ג' מחב"ר סוף או' א' זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן מה
מה) ואם יש ספק אם היה שם עוקץ או לא וכגון שכבר נקשר השבר ואין ידוע יש להכשיר משום ס"ס. ב"ח. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד שם. מחב"ר או' ד' לב"ש שם. בי"צ ח"ו בביאור לב"ש או' ח' זב"ש או' ד' זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן מו
מו) והיכא דנסתפקו אם נשברו הצלעות מחיים או לאח"ש נמי טרפה וחוכך אני להחמיר אפי' נאבדה הריאה וליתה קמן למבדקה ויש לחוש לזה בהפסד מועט ואם בדקו הריאה ונמצאת שלימה יש להכשיר. פר"ת או' ב' זב"ת או' ה' ענ"ה סי' ל"ו או' ח'.
סעיף קטן מז
מז) הוה עובדא בבר יונה דחתכו אותו לב' מצד החזה למולחו מבפנים ולאחר כן נמצאו הצלעות שבורים והכשרתי אותו כשלא מצאתי שום היכר דמחיים הוא שהיה בשר הצלעות בריא ולא היה בו שום שינוי וכשחתכו אותו מצד החזה חתכוהו בכח ולהיות צלעות בר יונה רכים נשברו ולא אדעתייהו ועוד שהיה מן השבר כדרך הנעשה ביד ובכל כה"ג אין לדיין אלא כפי הבחנתו בענין וצריך שיהיה המורה בקי בדינים ובסברא נכונה וחריף יאז יסמוך על דעתו כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן מח
מח) לא חששו הפו' אלא דוקא אם נשברו הצלעות בעוף אבל אם נשברה השדרה אין לחוש לנקיבת הריאה משום דהריאה אינה שוכבת על השדרה רק על הצלעות חציה מכאן וחציה מכאן. זכ"ל או' ט' על סי' זה. זב"צ או' ל"ח. ונראה דה"ד אם אין בו עוקץ אבל אם יש בו עוקץ ונוגע בריאה יש לחוש לנקיבת הריאה.
סעיף קטן מט
מט) ועוף ששדרתו עקומה עיין לעיל סי' ל"ב מאו' יו"ד ואילך יעו"ש.
סעיף קטן נ
נ) עוף שנשבר או נתעקם העצם שלו שקורין בילי"ק (והוא עצם החזה שכנגד בני מעיים) יש להכשיר. דמש"א דף קל"ג ע"ד. כנה"ג בהגב"י או' ד' בל"י או' ב' שפ"ד או' ג' מחב"ר או' ה' זב"ש או' ו' ענ"ה שם או' ז' לב"ש סי' י"ג או' ג' וכתב ואפי' ביש עוקץ ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה שיבין אם קרוב לחשוש לנקב אז יטריף עכ"ל. בי"צ חלק ו' או' ד' תו"ז סי' פ"ד או' ז' וכתב וליותר טוב יבדוק הבני מעיים ע"י קנה שלא יהיה בהן שום נקב. זב"צ או' מ' ונראה דהא דכתב התו"ז וליותר עוב יבדוק היינו אם יש בו עוקץ אבל אם אין בו עוקץ אין לחוש והכל לפי ראות עיני המורה.
סעיף קטן נא
נא) ואווזא שהיה נראה גומא עמוקה כרוחב ב' אצבעות באמצע הבטן וכו' עיין לעיל סי' ן' או' ט'.
סעיף קטן נב
בנ) אם נשבר צלע העוף כנגד הדקין ויש בו עוקץ דעת האחרונים להכשיר דלא חשו אלא לנקיבת הריאה ודעת הב"ח וביה"ל לאסור והמחמיר תע"ב. ואם יש שינוי בדקים יש להחמיר. מהר"י זיין בתשו' סי' ג' מחב"ר או' ו' וצריך לבודקן שמא נתמסמסו ואם נאבדו הדקין קודם בדיקה יש להכשיר. שו"ג סי' ג"ן מחו' או' ד' זכ"ל או' ט' בסי' זה. זב"צ או' מ"ב. ועיין לעיל או' מ"ג.
סעיף קטן נג
גנ) ולענין הצלע שנשבר מקום שאינו מטריף כגון דליכא רובא או מחציין כלפי קרקע כמ"ש לעיל או' ד' אם יש לאסור אותו אבר. הלב"ש בסי' י"ד השוה אותו לדין היד בסי' ג"ן סעי' א' וכדין הרגל סי' נ"ה סעי' ה' שהצלע הנשבר אסור מדרבנן ובסוף דבריו כתב וכ"ז אינו רק אם יצא השבר דרך העור לחוץ אבל אם יצא השבר דרך הבשר לפנים לתוך חלל הבהמה אף העצם מותר אלא דמ"מ לכתחלה יש להשליך אותו העצם ואפי' למעלה מהשבירה עכ"ל והב"ד זב"צ או' מ"ה וכתב מימינו לא שמענו ולא ראינו דאם יצא השבר לפנים לתוך חלל הבהמה שמשליכים אותו העצם וע"כ אין להשגיח ע"ז וא"צ להשליך העצם ברם אם ראינו שהצלע הנז' שהשבר נקב את העור ויצא לחוץ דרך הנקב זהו ודאי דיש לחוש לס' הלב"ש ולאוסרו אבל מסתמא לא חיישינן עכ"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא