התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן סד
הרב יעקב חיים סופר
סימן סד
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חלב שור וכשב ועז אסור. והאוכל מחלב נבלה וטרפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה שמתוך שנוסף באסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב ולפיכך לוקה שתים. הרמב"ם פ"ז מה' מ"א ה"ב. פר"ח או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. חלב שור וכשב ועז אסור. אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה. וכן נפל של ג' מיני בהמה טהורה חלבו כבשרו והאוכל מחלבו כזית לוקה משום אוכל נבילה. הרמב"ם שם ה"א. טור. לבוש.
סעיף קטן ג
ג) שם. ושל שאר מינים מותר. ר"ל שאר מיני חיות טהורות שחלבם מותר באכילה כדלקמן רסי' ף' שו"ג או' ג'.
סעיף קטן ד
ד) שם. כוי חלבו אסור. יש אומרים מדרבנן ומשום ספיקא וי"א דהוא בריה בפ"ע ואיסורו מדאו' ומרבינן ליה מכל חלב כדאיתא ביומא דף ע"ד ע"א וע"ב ובכריתות דף כ"א ע"א יעו"ש. ושור בר מין בהמה כמ"ש לקמן סי' ף' סעי' ג'.
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] השוחט את הבהמה ומצא בה עובר וכו' מותר דנפקא לן מכל בבהמה תאכלו. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ד' ועיין לעיל סי' י"ג או' יו"ד.
סעיף קטן ו
ו) שם. אבל אם הפרים ע"ג קרקע אסור. דאז אסור מפני מראית העין כמו לענין שחיטה דלעיל (סי' י"ג סעי' ב') וזהו כדברי ר' יהודה בגמ' (חולין ע"ד ע"ב) והי"א הוא דברי ר"מ. ט"ז סק"ב.
סעיף קטן ז
ז) שם. אבל אם הפרים ע"ג קרקע אסור. מדרבנן מפני מראית העין. וקלוט בן פקועה שהוא מותר בלא שחיטה כמ"ש לעיל סי' י"ג חלבו נמי מותר הרשב"א בתה"ב בשם הרמב"ן ב"י. פר"ח או' ה' כריתי או' ג' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ח
ח) שם. וי"א שאם שלמו לו חדשיו ומצאו חי וכו' חלבו אסור וכו' וכ"כ הרוקח סי' תס"ד דחלבו וגידו אסור. וכ"פ הב"ח. וכ"פ הש"ך בספרו הארוך על הטור. וכ"כ כאן על הש"ע סק"ד וכתב ודלא כלבוש שלא הביא אלא הסברא הראשונה. והפר"ח או' ו' כתב דהעיקר כס' ראשונה אלא שיש לנו לחוש לס' זו כיון דמחייב עליה כרת אבל בגיד יש לאסור מעיקר הדין ודלא כב"י שכתב מצד חומרא יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' ו' וכן ראוי להורות ולהחמיר באיסור חלב וכ"ש בגיד הנשה. חכ"א כלל כ"ח או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ד' ועיין לקמן סי' ס"ה סעי' ז'.
סעיף קטן ט
ט) שם. ומוציאין ממנו כל החוטין וכו' עיין לקמן סעי' יו"ד ומשם ואילך.
סעיף ג'
סעיף קטן י
י) [סעיף ג'] הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב והוציאו וכו' קודם שחיטה אבל אם לא הוציאו ניתר בשחיטת הבהמה. ב"י. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ח' הל"פ בסעי' ג' שפ"ד או' ו' והכריתי או' ז' כתב דזה תליא במחלוקת דסעי' הקודם לדעת הראשון שחיטה מתיר ולדעת הרמב"ם אינו מתיר. אבל הב"י כתב דגם לדעת הרמב"ם שהיא דיעה שנית של סעי' הקודם הכא שרי וכ"כ הש"ך שם. וכ"כ הפר"ח שם דזה לכ"ע שרי. וכ"כ זב"צ או' ג'.
סעיף ד'
סעיף קטן יא
יא) [סעיף ד'] איזהו חלב כל שהוא תותב. היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה. כשמלה הוא פרוש על הקרב. רש"י חולין מ"ט ע"ב. ש"ך סק"ז. שפ"ד או' ז' ור"ל פרוש ויושב על הקרב והיינו שקרום מפסיק בינו ובין הבשר וכמ"ש הטור וכן פי' הרשב"א בתה"ב דף ל"ז ע"א. ובכלל הקרב הוא הכרס והמסס ובית הכוסות. פר"ח או' ט' ועיין לקמן סעי' ח'.
סעיף קטן יב
יב) שם. קרום ונקלף. קרום דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו כ"כ. רש"י שם. ש"ך סק"ח. והטור כתב קרום ונקלף פי' שהוא פרוש על הקרום בענין שכשנקלף הקרום נקלף עמו. וכתב הב"ח דמה שפירש"י הוא אליבא דר' ישמעאל אבל אליבא דר"ע גם רש"י יפרש כן כדברי הטור שהוא קרום תחתון שהחלב פרוש על הקרום וכתב וכ"נ עיקר. וכ"כ הט"ז סק"ה. פר"ח או' יו"ד.
סעיף קטן יג
יג) שם. ושלא יהא בשר חופה אותו. שאם הבשר חופה אותו אינו חלב אפי' היה תותב ומותר לדברי הכל. ב"ח.
סעיף ה'
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ה'] האליה מותרת ובלבד שינקר וכו' דלא אסרה תורה אלא חלב סתם וזה מקרי חלב האליה אבל מה שדבוק על צד פנים של האליה הוא חלב גמור ואינו בכלל חלב האליה דלשון חלב האליה היינו האליה עצמה וחלב זה לשון מיטב הוא. ט"ז סק"ו.
סעיף קטן טו
טו) שם הגה. גם צריך להסיר חוטי האליה וכו' ומיירי גם בשור ועז דאע"ג דליכא בהו חלב מ"מ חוטין הללו יונקין מחלב הכליות וכן נהגו המנקרים לנקר תחת האליה של שור וכשב ועז מפי הטבעת ולפנים. שו"ג או' י"ד. זב"צ או' ד'.
סעיף ו'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ו'] חלב הכסלים וכו' בגמ' חולין צ"ג ע"א. האי תרבא דקליבוסתא אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הכסלים. ופירש"י תרבא דקליבוסתא עצם קטן הוא ומונח על עצם שקורין הנק"א ומחובר לחולית האליה מלמעלה ועליו יש חלב תחת ראש המותן שקורין לונבי"ל. והרמב"ם כתב פ"ז מה' מ"א חלב שבעיקרי הירכות מבפנים חייבים עליו כרת והוא החלב שעל הכסלים. והרי"פ פי' תרבא דקליבוסתא היכא דלייפין אטמתא וזהו חלב הכסלים. וכתב הר"ן שמה שאמרו וזהו חלב שעל הכסלים לאו למימרא שזה הוא עיקר חלב שעל הכסלים אלא לומר שאף זה מחלב שעל הכסלים. ב"י. ודא ודא חד שיעורא הוא שבסוף עצם השלישי הנקרא קולית יש עליו עוד עצם כנקבות בזכרות והוא המחבר הירך עם הגוף ואתו לפרושי דחלב הכסלים המפורש בתורה בפ' ויקרא ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהם אשר על הכסלים וכו' מתפשט עד לשם. שו"ג או' ט"ו.
סעיף קטן יז
סעיף קטן יח
חי) שם. וקרום שעליהם אסור. שם בגמ' חמשה קרמי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא דטחלי דכפלי (דהכסלים) ודכולייתא משום תרבא דביעי ודמוקרא (שעל המוח) משום דמא. ב"י. שו"ג או' ט"ז. ועיין לקמן סי' ס"ה סעי' א'.
סעיף ז'
סעיף קטן יט
יט) [סעיף ז'] חלב שתחת המתנים אסור. עיין בטור וב"י מה שהאריכו בזה.
סעיף קטן כ
ך) שם הגה. וסדר ניקור אלו החלבים וכו' ועיין בלבוש ססי' ס"ה שכתב סדר הניקור קחנו משם.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. צריך ראיה מן הבקי בניקור וכו' ר"ל אחר שיהיה בקי בדיני ניקור אז ילך אצל הרב הבקי בניקור לראות בעיניו כיצד הסדר וחתיכת הבשר במקום שצריך לחתוך ולהוציא משם הגידים והחלבים ומקום גיד הנשה ויקח שטר ראייה מן הרב הבקי בניקור שהוא ג"כ נעשה בקי ואח"כ נותנין לו לנקר. וכן המנהג פה עה"ק ירושת"ו שאין נותנין לנקר אלא למי שיש בידו כתב ראייה מן הרב שהוא אומן ובקי.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. אבל בחצי הבהמה של פנים אין בהם מחלבים אלו רק קצת וכו' ועל דבר הבשר שבין צלע י"א לי"ב בודאי יש שם חלב ופה המנקרים בשר האחוריים מנקרים את זה ולא הקצב וידוע שיש שם חלב הן לצד הגב והן לצד מטה לצד הבטן ואם אין שם בעיר מנקרים היודעים לנקר אחוריים יעשו הצלע רק אחד עשר צלעות. נוב"י מה"ת חי"ד סי' ל"א. ועיין בתשו' חת"ס חי"ד סי' ס"ח שכתב בזה דודאי הבשר הזה צריך קצת ניקור ומפשיטים השלי"ם העור הדק מעליו שהוא קרוב לחלב הכסלים ומכ"ש בשר שסמוך לבטן שקרוב מאד לחלב הפריסה וצריך השגחה להפשיט משם השלי"ם ההוא והקצבים הישראלים בקיאים ואומנים בזה וכן מנקרים איזה גידי הדם בין צלע לצלע היורדים מהחזה וגם בזה בקיאים אך במקומות שאוכלים חלק האחוריים וממונים מנקרים בקיאין ע"ז אז מניחים אפי' צלע הי"ב לאחוריים ומוסרים אותו למנקרים ואין לקצבים אלא י"א צלעות בחלק הפנים ואין עליהם לנקר שום ניקור אבל במקומות שאין אוכלים אחוריים מפני טורח הניקור א"כ הבשר הנ"ל שניקורו קל ואין בו טורח וגם אינו חמור כ"כ והקצבים מנקרים אותו נאמנים עליו יעו"ש. והב"ד פ"ת או' ג' ופה עיה"ק ירושת"ו אין אוכלים חלק האחורים של כבשים ועזים רק של בקר מפני שהם ממון ישראל ויש הפסד גדול בדבר ויבא המנקר הבקי ומוסמך לנקר אותם בחנות של קצבים ואח"כ מוכרים הבשר אבל מה שצריך לנקר מחלק הפנים של כבשים ועזים כנז"ל מנקרים הקצבים בעצמן מיהו אין נותנין רשות למכור בשר כ"א עד שיתלמד לנקר מחלק הפנים של כבשים ועזים ניקור הנז' וגם שלא יצא עליו שם רע מעולם. ועיין לקמן או' נ"א ובהגה שבסוף סי' זה.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. ויש נוהגים להפריד ג"כ הבשר הנדבק שם וכו' וכ"ה מנהג הספרדים.
סעיף ט'
סעיף קטן כד
כד) [סעיף ט'] חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה וכו' פי' קרום פרוס על הכרס וקורין אותו טרפה ליל"ך בל"א או נע"ץ ותחת אותו הקרום יש חלב דבוק בכרס עצמה ואסרו ר' אפרים ור' יואל התירו והאריך במרדכי בראיותיהם וק"ל כר' אפרים. ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"א בל"י או' ז' ביא"ב בשפ"ז או' י"ג. ומ"ש וק"ל כר' אפרים הוא ע"פ מה שפסק הש"ע והגה כר' אפרים ורק בני ריינוס נוהגים כר' יואל וכמ"ש בהגה.
סעיף קטן כה
כה) שם הגה. וכן המנהג בכל מקום מלבד בני ריינוס וכו' ולד"ה צריך להסיר הקרום שתחת המכסה ולא נחלקו אלא בחלב שתחת אותו קרום. ב"י בשם המרדכי. וכ"כ ד"מ או' ג' ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' י"ד.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. מלבד בני ריינוס וכו' ואם רצו לבטל מנהגם ולנהוג מכאן ואילך לחומרא רשאין לעשות כן ואין בזה משום לעז וזלזול לראשונים. כנה"ג בהגב"י או' מ' בשם כמה גדולים ודלא כיש שכתב שאינם רשאים לבטלו. בל"י שם. ביא"ב שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תקפ"ב או' ל"ח ובסי' תס"ח או' ס"ה.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטלו בששים. ומ"מ אין אומרים בו חתיכה עצמה נעשית נבילה להצריך ס' נגד כל החתיכה שזה החלב דבוק בה אם אין בה עצמה ס' מאחר שרוב הפו' ס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב כר' אפרים לקמן סי' צ"ב. וכ"כ רש"ל פא"ט סי' נ"ד. ט"ז סק"ח. דמש"א דף קכ"א ע"א. כנה"ג בהגב"י או' נ"ב. בל"י או' ט' וכתב ודלא כפר"ח דכתב דאמרינן בזה חתיכה עצמה נ"נ. כריתי או' י"א. מש"ז או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' ט' והיינו לדעת הסוברים דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ בזה לא אמרינן אבל לפי פסק הש"ע לקמן סי' צ"ב סעי' ד' בלא"ה לא אמרינן חנ"נ אלא בבשר בחלב כאשר יבואר שם בס"ד.
סעיף קטן כח
כח) ומ"מ כתב שם רש"ל שלענין מה שאנו ק"ל חלב טהור סותם הנקב כדאיתא רסי' מ"ו אף חלב זה אינו טהור לענין שיוכל לסתום נקב כיון דלר' אפרים חלב מה"ת הוא וענוש כרת. ט"ז שם. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"ג. בל"י שם. אבל לבני ריינוס שאוכלים אותו סותם כמ"ש לעיל סי' מ"ח או' י"ב יעו"ש.
סעיף קטן כט
כט) וכתב ב"י בשם האגודה בערפור"ט נוהגים לאסור ובשאר קהלות נוהגין להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבשוליהם אך הכרס אין אוכלים בבואם לקהלות עכ"ל. והב"ד הט"ז סק"ט והש"ך ס"ק י"ב ועי"ש מ"ש בזה. ולי נראה לפרש דמ"ש אין נמנעין וכו' היינו תבשיל בעלמא דאין בו כרס משום דלא בכל פעם אוכל אדם כרס כ"א פעם א' בשנה ואזלינן בתר רובה אבל תבשיל שיודעין שיש בו כרס אין אוכלין.
סעיף יוד'
סעיף קטן ל
ל) [סעיף יוד'] קרום שעל דד הטחול והוא הצד הגס וכו' פי' בכל מקום הן צד הנגלה הן צד הנסתר דהיינו במקום שדבוק לכרס. ט"ז סק"י. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ט"ז בל"י או' י"א. ור"ל דחלק העב מטחול דבוק לכרס ושם אין כולו דבוק אלא קצת רוחב שם דבוק וקצת שם גופא אין דבוק. מש"ז או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז או' י"ז. ועיין לעיל סי' מ"ג או' ה'.
סעיף קטן לא
לא) ואם ניקב הכרס אין מועיל סתימת הטחול דלא כיש מי שהתיר בזה. ט"ז שם. לה"פ שם. וכ"כ לעיל סי' מ"ח או' י"ג בשם כמה פו' יעו"ש.
סעיף קטן לב
לב) שם. חייבין עליו. היינו כשיש חלב דבוק בכזית דקרום עצמו אינו אסור רק מחמת חלב הדבוק בו. כריתי או' י"ג.
סעיף קטן לג
לג) שם. והחוטין שבתוכו אסורין וכו' פי' מדרבנן וכן כל שאר החוטין האסורין משום חלב אינו אלא הרחקה מדרבנן דחלב אסרה תורה ולא חוטין. פר"ח או' י"ז. ואם נצלה או נמלח הטחול בלא ניקור ית' לקמן סי' ע"ד או' ג' ואו' ד' יעו"ש.
סעיף יא'
סעיף קטן לד
לד) [סעיף יא'] נוטל ראש הגיד וכו' וצריך להזהיר השוחטים (ר"ל הקצבים) לנקר כל הטחולים בעודם לחים וסמוך להוצאתם מן הבהמה כדי שיקל בידיהם המשכת אותם החוטים לבלתי יכרתו באמצעם. תשו' דבר שמואל סי' שנ"ש. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ב. מחב"ר או' י"א. ביא"ב בשפ"ז או' י"ח.
סעיף קטן לה
לה) ולא הצריכו חטטה בחוטין שבתוכו שכך קבלו שאין בהם חשש חלב כלל. דב"ש שם. מחב"ר או' ט'.
סעיף קטן לו
לו) לרובא דרבוותא איסורא דהני חוטי מדרבנן ונקטינן בספיקן לקולא. דב"ש שם. מחב"ר או' יו"ד.
סעיף קטן לז
לז) שם. ונמשכים עמו ג' חוטין שבתוכו וכו' ראיתי אומן בקי בזה שהיה חותך קצת בשר סביב הטחול ואח"כ מושך ראש הגיד ובזה נקל שימשכו עמו כל החוטין הדקין ולא יפסק שום א' מהם. מחב"ר או' ח' בשם מוהר"א אזולאי בהגהו' כ"י. זב"צ או' ה'.
סעיף יב'
סעיף קטן לח
לח) [סעיף יב'] הכוליא יש עליה ב' קרומים וכו' ויש מחמירין לחטט אחריו. וכן נהגו להחמיר בכל גבולנו לחטט אחריו ולנקר כל לובן שבכוליא. שו"ג או' ל"ד. וכ"כ זב"צ או' ו' שכן מנהג עיר בגדאד יע"א.
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. יתרת הכבד יש מצריכין לנקר קרום העליון שלצד הכבד וכו' ואם נתבשל חצר הכבד עם שאר בשר ולא ניטל הקרום שלו ואין בחתיכה עצמה ס' נגד הקרום הדבוק בה אמרינן חנ"נ וצריך ס' נגד כל החתיכה. רש"ל פ' נ"ה סי' ד' ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' י"ט. והיינו לדעת הסוברים דבכל האיסורים אמרינן חנ"נ כמ"ש לקמן סי' צ"ב סעי' ד' אבל לדעת הש"ע שם דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב א"צ ס' רק נגד הקרום הדבוק בה אבל מ"מ החתיכה עצמה אסורה דלא כמ"ש שם בש"ע וכאשר יבואר שם בס"ד.
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. אבל המנהג לנקר ולהסיר שני קרומים דלמא אתי למטעי ובדיעבד א"צ ס' רק נגד צר הכבד. ט"ז ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ט. בל"י או' ט"ו. ביא"ב בשפ"ז או' ך' זב"צ או' ז' ור"ל כיון דגזירה הוא דלמא אתי למטעי דיעבד אין איסור. מש"ז או' י"ב. ביא"ב שם.
סעיף יג'
סעיף קטן מא
מא) [סעיף יג'] חוטין שבעוקץ וכו' ר"ל שראשי החוטין הללו מתחילין מן העצם המחבר השוק עם הגוף ועצם זה הוא הנקרא הנקא בלע"ז. שו"ג או' מ"א.
סעיף קטן מב
מב) שם. וראשו האחד מחובר לשדרה. ר"ל ראשו של כל אחד ואחד מחמשה חוטין הללו. שו"ג או' מ"ב.
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. ויש מקילין באלו החוטין וכו' וטוב להחמיר. והיינו דלדעת המחמירין צריך לחטוטי בין בעיקרן של אלו החוטין בין בסופן עד שהן כלין ולדעת המקילין א"צ לחטט כ"א בעיקרן בלבד. שו"ג או' מ"ה.
סעיף קטן מד
מד) שם בהגה. וטוב להחמיר. וכן המנהג לחטוטי בין בעיקרן בין בסופן. שו"ג או' מ"ג.
סעיף יד'
סעיף קטן מה
מה) [סעיף יד'] חלב הקיבה שעל הקשת אסור וכו' פירש"י הקיבה עשויה כקשת מבחוץ היינו שעל הקשת ומבפנים לעיגול היינו שעל היתר והרמב"ם פירש שעל היתר היינו חוט משוך כמו יתר. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' כ"א. ועיין לעיל סי' מ"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מו
מו) שם. ושעל היתר אסור ממנהג וכו' כ"כ רש"י חולין ן' ע"א דלדידן תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן דאנן בני גולה אנן. וכ"פ הרא"ש ורי"ו וכ"ד סמ"ג וסמ"ק כמ"ש בב"י ולכן חשש להם הש"ע לכתוב רק ושעל היתר אסור ממנהג וכו' ורמ"א כתב שבמדינא אסור וכמ"ש באו' שאח"ז.
סעיף קטן מז
מז) שם הגה. וי"א שמדינא אסור ולכן אין להקל בו. כלומר אם לא היה אסור מדינא דאנן גררינן אחר בני בבל אלא ממנהג לבד המיקל לאכלו לאותו חלב אינו מפסיד אבל כיון דמדינא אסור אין להקל בו. שו"ג או' מ"ח.
סעיף טו'
סעיף קטן מח
מח) [סעיף טו'] חלב שעל הדקין אסור וכו' ויר"ש יצא ידי שניהם לגרור אורך אמה מכאן ואורך אמה מכאן. מפשט לשון זה משמע דצריך לגרור כל החלב שעל שתי אמות הנז' ומ"ש בהגה וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וכו' הוא מיקל על דברי הש"ע וכ"מ מדברי השפ"ד או' י"א. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן מט
מט) שם בהגה. וא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו וכו' בתשו' שב יעקב סי' כ"ו השיג על הגה זו ומסיק דריש מעייא לפירש"י שהוא תחלת יציאתן מן הקיבה שם גם השומן שתחת הקרום אסור רק לפי' הגאונים שהוא סוף המעיים דהיינו תחלת המעי שיוצא בו הרעי שם השומן שתחת הקרום שרי יעו"ש. וכן במשנה למלך פי"ג משגגות האריך המגיה שם בזה ומסיק דבאמה שלצד הקבה שזהו דעת רוב הפו' בריש מעיא נהוג עלמא לגוררו לגמרי אבל לצד הכרכשתא לא נהוג לגרור רק מלמעלה יעו"ש. מיהו הפליתי או' ו' האריך הרחיב בענין זה וכתב להשיג על דברי שב יעקב הנז' וליישב דברי מור"ם ז"ל יעו"ש וכ"ה נמי דעת השפ"ד או' י"א כדברי מור"ם ז"ל וכ"פ חכ"א כלל כ"ח או' ח' והרב ערוך השלחן או' מ' כתב אחר שהביא דברי הפו' המסכימים לדברי מור"ם ז"ל דמלשון הרא"ש משמע דבאמת אלו כל החלב אסור יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא והיכא דנהוג נהוג. ולענין אם חלב זה סותם כבר כתבנו לעיל סי' מ"ו או' ט"ו ואו' ט"ז יעו"ש.
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. ונהגו במדינות אלו להסיר הקרום שעל כל הדקין וכו' וכן המנהג פה עה"ק ירושת"ו לנקר כל פני הדקין בין בכבש ועז וטלי וגדי. שו"ג או' או' נ"ד. ור"ל אף הספרדים כמבואר בדברי הרב הנז'.
סעיף קטן נא
נא) בעה"ק ירושת"ו בזמן הרב המופלא כמהר"א יצחקי ז"ל הסכימו שלא ימכרו בחנות כ"א בשר מנוקר שעד אותו זמן היו מוכרים הבשר בלתי ניקור זולת הקונה היה מוליך הבשר אצל המנקר ומנקרה ורבני הדור נתברר להם שכמה פעמים נכשלו בני אדם לאכול הבשר בלי ניקור וע"ז נתוועדו יחד ועשו הסכמה בכל מיני חומרות ואלות ושמתות שלא ימכרו בחנות בשר בלתי מנוקר. אדמת קדש ח"א סי' ט"ז. ועיין לעיל או' כ"א ואו' כ"ב ובהגה שבסוף סי' זה.
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. אבל יש להחמיר וליקח הקרום משני צדדיו גם בכבש. עיין פ"ת או' ו' מ"ש בשם עה"ג סי' ס"ו ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' ט' שיש חילוק בין דברי הש"ע לדברי מור"ם ז"ל אי בעינן ס' בכל חתיכה וחתיכה נגד האיסור או בכל החתיכות יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף יז'
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף יז'] נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין א' וכו' וחלב גמור אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר ויש להזהיר למנקרי בשר בזה. שפ"ד או' י"ד. חכ"א כלל מ"ז או' ה' זב"צ או' ח' אלא יגררו אותו בענין שלא יהיה בו דוחקא דסכינא ובדיעבד ידיחו וישפשפו אותו המקום היטב ולא סגי בהדחה לבד דדוקא בדם מהני הדחה דנוח להעבירו משא"כ בחלב. חכ"א שם.
סעיף יט'
סעיף קטן נד
דנ) [סעיף יט'] על אלו הדברים אם נעשו לא נאסר הבשר. משום דלא אסרינן ליה אלא משום שמא ישכח מלשפשפו היטב. ט"ז ס"ק י"ד. לה"פ או' כ"ג. ביא"ב בשפ"ז או' פ"ד.
סעיף קטן נה
הנ) שם. אלא מלמדים אותו וכו' ומה"ט פסק בתשו' עה"ג סי' ט"ו בטבח שמכר בשר שלא הודח ולא נמלח יותר מג' ימים אחר השחיטה שא"צ להעבירו רק מלמדין אותו וכו' אם לא משום גדר יעו"ש. פ"ת או' ח' ועיין לקמן סי' ס"ט סעי' י"ב וסעי' י"ג.
סעיף ך'
סעיף קטן נו
ונ) [סעיף ך'] אין מולחין וכו' ויש מי שאוסר עד שיסיר ממנו כדי קליפה. ומיהו לקמן סי' ק"ה סעי' ט' כתב כדי נטילה וית' בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן נז
זנ) שם בהגה. מאחר שיש מתירין אפי' בלא קליפה וכו' פי' במליחה אבל בבישול ודאי צריך ס' ואמרינן בו חתיכה עצמה נעשית נבילה. ט"ז ס"ק ט"ו. ובענין חנ"נ עיין לקמן סי' צ"ב סעי' ד'.
סעיף כא'
סעיף קטן נח
חנ) [סעיף כא'] טבח שדרכו לנקר בשר וכו' אם הוא כשעורה מעבירין אותו. ומשמע דכשעורה להעבירו צריך במקום אחד. ער"ה או' יו"ד. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן נט
טנ) מנקר שנטל קבלה על סדר הניקור ומצאו אחריו חלב וקצת מן הבשר הנ"ל שניקר נאכל והבשר שהיה בעין אף שהיה מלוח היו חתיכות שלימות ויש בכל חתיכה ס' נגד החלב שבו אך הבשר שכבר נתבשל נחתך לחתיכות קטנות ואפשר שלא היה ס' בכל חתיכה. הכלים שנתבשל בהם בשר שניקר קודם אותה חתיכה שנמצא בה חלב בודאי מותרים דאמרינן השתא הוא דאיתרע כמ"ש הש"ך סי' א' סק"ח ובסי' קי"ט סק"ל אך הכלים שנתבשלו בהם חתיכות שניקר אותם אחר שניקר החתיכה שנמצא בה חלב אסורים אם יש לספק שאין בכל הקדרה אף עם המרק ושאר דברים ס' נגד החלב אבל אם זה ברור דבכל הקדרה יש ס' אלא שיש ספק שמא אין בחתיכה עצמה ס' יש להתיר משום ספיקא דרבנן. שו"ת גבעת שאול סי' י"ב. פ"ת או' ט'.
סעיף קטן ס
ס) שם הגה. וחזרתו לכשרותו וכו' עיין ב"י בסי' זה ולקמן בש"ע סי' קי"ט וחו"מ סי' ל"ד סעי' ל"ד יעו"ש.
סעיף קטן סא
סא) שם בהגה. ומנהג כשר הוא שהטבח המוכר בשר ינקרנו קודם וכו' וכ"ה המנהג בעה"ק ירושת"ו כמ"ש לעיל או' נ"א יעו"ש.
סעיף קטן סב
סב) ומשמע בב"י דהנשים יכולות לנקר הבשר וכ"ה המנהג בעיר בגדאד יע"א ואגפיה ונראה דה"ד באשה חכמה ויר"ש דלא לכל מוסרים איסור חמור כזה שיש בו לאו וכרת וזה שכתבנו למקום שיש להם מנהג כזה אבל פה עה"ק ירושת"ו המנהג שלא לנקר אלא אנשים יר"ש שיש להם כתב קבלה מהרב כמ"ש לעיל או' כ"א ואו' כ"ב יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ז.
עמוד הקודםעמוד הבא