התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן סג
הרב יעקב חיים סופר
סימן סג
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב וכו' זהו דין תורה. דק"ל בכל דוכתי דאזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים להטות. לבוש. ש"ך סק"ד. והוא מגמ' חולין י"א ע"א.
סעיף קטן ב
ב) שם. וכבר אסרו חכמים כל הבשר וכו' והוא מגמ' חולין צ"ה ע"א אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור ופירש"י אסור שמא נתחלף בנבלה. והגם שיש חולקין כתב ב"י לענין הלכה כיון שהרי"פ והרמב"ם מסכימים לפסוק כרב יש לאסור בשר שנתעלם מן העין ואין לו בו סימן ולא טביעות עין אלא א"כ תלאו במסמר וכיוצא בו שא"א לשרץ ליטול ולהניח עכ"ל וע"כ פסק כן בש"ע.
סעיף קטן ג
ג) שם. וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד עכו"ם וכו' ואפי' ידוע בודאי שלקח העכו"ם מישראל בשר כשר אסור מטעם בשר שנתעלם מן העין. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. חכ"א כלל כ"ז או' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ד' בי"צ ח"א או' ג' זב"צ או' א' ועיין בשו"ג או' ו' ואו' ז' מה שהביא מעשיות ע"ז בבשר שנתעלם מן העיין יעו"ש.
סעיף קטן ד
ד) ואפי' בבהמה שלימה חיישינן לבשר שנתעלם מן העין דלא פלוג רבנן. ב"ח. פר"ח או' ג' בית יעקב סי' קל"ח והשיג על הש"ך סק"ו שהכשיר. לה"פ או' ב' בל"י או' א' בשם כמה פו' וכתב ודלא כהש"ך. כריתי או' ח' שפ"ד או' ו' ער"ה או' א' ערוך השלחן או' ח' ביא"ב בשפ"ז או' ה' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ה
ה) שם. אלא א"כ היה לו בו סימן. וסימן שחיטה לא הוי סימן כמ"ש לקמן בש"ע סי' קי"ח סעי' ו' ש"ך סק"ו. שמ"ח או' ד' ובתב"ש או' ט' ערוך השלחן או' ט"ז. זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ו
ו) ניקור הוי סי' כמ"ש לקמן בש"ע סי' קי"ח סעי' ה' כריתי או' ט' ביא"ב בשפ"ז או' ו' זב"צ או' ד' וכן אם מצא רגל חתוך בפרסותיו כנהוג בין בלי ישראל למליחה פשוט דהו"ל סי' מובהק שהוא כשר. דע"ק בחי' לסי' זה. דר"ת או' ל"א.
סעיף קטן ז
ז) במקומות שנהגו לחתוך חתיכות איברי הבהמה הכשרה בענין אחר מן הטרפה וניכר חיתוך הכשרות הוי סי' גבי בשר שנתעלם מ"ה. שמ"ח או' ח' זב"צ או' ה' ועיין לקמן או' כ"ה.
סעיף קטן ח
ח) שם. או שהיה לו בו טביעות עין והוא מכירו ודאי שהוא זה. וכל אדם אפי' ע"ה נאמן לומר יש לו טביעות עין מיהו דוקא חתיכות שראה אותן מתחלה היטב. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגב"י או' כ"א. פר"ח או' ד' שמ"ח או' ט"ז. מש"ז או' א' חכ"א כלל כ"ז או' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ו' בי"צ ח"א או' ט' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן ט
ט) וה"ה אשה נמי מהימנא אבל קטן אין להאמינו בט"ע. שמ"ח שם. ביא"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ט"ו. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן י
י) אין חילוק בט"ע בין ת"ח לע"ה אלא בעינן שבעתן עין. שפ"ד סוף או' י"א. מחב"ר או' ח' בי"צ שם בתה"ב או' ב' זב"צ או' יו"ד. והיינו ששבעתן העין היטב מעיקרו ודקדק בראייתו דאל"כ לפעמים העין משקר וסבור שהוא זה ואינו. בי"צ שם או' ט'.
סעיף קטן יא
יא) שם. או שהיה צרור וחתום. והיכא דליכא חשש חילוף עכו"ם שרי בצייר לחודיה ומכ"ש בקשור. תב"ש סוף או' י"ב.
סעיף קטן יב
יב) סכין שנמצא ברחוב היהודים ורוב עוברים עכו"ם צריכה הגעלה. חו"י סי' רכ"ח. לה"פ סוף או' ב' בל"י או' ב' מש"ז או' ב' מחב"ר או' ד' בי"צ בתה"ב שם. זב"צ או' י"א.
סעיף קטן יג
יג) גם בבתי שתיה של ישראל דרוב עכו"ם מצויים שם אם נמצא סכין יש להחמיר. מש"ז שם. מחב"ר או' ה' זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יד
יד) שור מסומן והקצב נכרי חתך השור לשנים והשוחט אומר שיש לו ט"ע שהוא חלק מאותו שור והיו תאומים אותם החלקים יש להכשיר. שו"ת ח"צ סי' ט"ל. לה"פ או' ד' בל"י או' ג' שפ"ד או' י"א. מחב"ר או' ז' בי"צ בתה"ב שם. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן טו
טו) המנהג הקדום במקומות הללו לרשום על הבשר תיבת כשר ורבים מהקצבים היו מזייפים לכתוב תיבת כשר בבשר טרפה והזהרתי לשוחטים שלא ירשמו עוד מילת כשר לבד אלא יכתבו גם פ' השבוע ועכ"ז נמצא טבח נכרי א' שהיה קולף הכתב קליפה דקה מן הדקה והיה מדביקה במקום אחר ויודע הדבר והכרזתי ששום יהודי לא יקנה בשר ממקולין של עכו"ם אפי' אם יש עליה כתב אם לא ימשמש יפה על הכתב לראות אם נקלפה ממקום אחר והושמה במקום הזה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ה. בל"י שם. שפ"ד שם. שו"ג או' ב' מחב"ר או' ט' זב"צ או' י"ד ואו' ט"ו. ועי"ש בשו"ג שהביא כמה מעשיות בעניין בשר שנתעלם מ"ה וכתב שדבר זה תלוי בצוארי גאוני עולם האיתנים מוסדי ארץ שיגזרו על השוחט או על הקהל שיתנו עם שומר ישראל בחנות העכו"ם שלא יתעלם ממנו בשר הכשרה עד אשר יקחו כל הקהל ולא יסמכו על הכתב ועל הסי' דבנקל יכול הקצב העכו"ם לזייפו ולהכשיל לישראל וכ"ש בראשים ורגלים ובני מעיים והריאות שדומות זו לזו דבנקל יכול להחליפו מכשרה לטרפה יעו"ש.
סעיף קטן טז
טז) יש מנהג איזה בעלי בתים לשלוח עופות שחוטים ובשר ותבשיל ע"י קטן בן ו' ובן ז' ועכו"ם מלווהו שכיון שהגיע לגדר לשמור מה שבידו שאם בא אדם ללקחו מידו צועק ובוכה או מונע או מספר לאמו פלוני לקח מה שבידי אין משגיחין בשנים וסומכין עליו. וכן מותר לשלוח ע"י קטן כזה עופות אצל הטבח אעפ"י שעובר דרך מבואות העכו"ם. הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תק"ח. עיקרי הד"ט סי' ט"ז או' ח' זב"צ או' ט"ז. ועיין לעיל סי' א' או' קנ"א. ועוד עיין משם ואילך מזה העניינים של שליחות יעו"ש.
סעיף קטן יז
טוב) עוף א' שנפל מבין העופות השחוטות ואח"כ נמצא במבוי של השוחט אסור אם אין לו בו טביעת עין. הלק"ט ח"א סי' רצ"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ה' זב"צ או' י"ז. והגם שדעת הדר"ת או' ל"א להקל היינו לדעת המתירין בסעי' ב' אבל לסתם הש"ע אסור מפני שנתעלם מ"ה.
סעיף ב'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ב'] תלה כלי וכו' ואם תלאו במסמר וכו' מותר. וסי' זה דתליא במסמר לא מהני אלא היכא דהחשש הוא שמא החליפו שרץ או עורב אבל היכא שיש חשש שמא החליפו עכו"ם חיישינן אפי' תלוי באויר. כנה"ג בהגב"י או' ב' דר"ת או' ל"ז.
סעיף קטן יט
יט) שם. ויש מתירין וכו' היינו כלוי דפליג על רב. ט"ז סק"ב. ולפי שהרמב"ם והגאונים קיימי בשיטה א' דפסקין כרב וכן דעת הרי"פ כמ"ש בב"י סתם לן תחלה כוותייהו ונקט דעת הרשב"א ורשב"ם ושאר פו' בשם מחלוקת להודיע דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם כנודע. שו"ג או' ח'.
סעיף קטן כ
ך) שם. אם מצאו במקום שהניחו. כתב הלבוש אעפ"י שלא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא אין נוהגין לאסרו אפי' ברוב טבחים עכו"ם אבל הש"ך סק"ט השיג עליו ומסיק דוקא באותו מקום עצמו הא לא"ה אסור. ועיין לקמן או' כ"ב ואו' כ"ד.
סעיף קטן כא
כא) ודע דהרשב"א מן המתירין בשמ"ה אם מצאו במקום שהניחו בביתו כמבואר בארוך קכ"ב ובקצר כ"ד סוף שער ב' ואפ"ה החמיר אם הניח יו"ד ומצא ט' דמה שהחמירו בבשר שמ"ה היינו לרב וא"כ אנו מחמירין להניח יו"ד ומצא ט' או דמצאו במקום אחר עכ"פ אנו מחמירין אף בבית ה"ה בזה. ומיהו הש"ך סק"ח סובר דרשב"א נמי בקשורים מיירי הא לא"ה שרי וכ"כ בנה"כ דוקא קשורים. ועיין בתו"ח כלל נ"ב דין י"ט שכתב דהמנהג להתיר בהניח יו"ד ומצא ט' וכתב המנ"י שם אף בקשורים דכ"מ מסתימת לשונו ומוקי לה ברוב טבחי ישראל. מש"ז או' ב' וכ"ז בדלא אית ליה ביה סי' או ט"ע דאי אית ליה בכל גוונא שרי.
סעיף קטן כב
כב) ודע דמצא בשוק ברוב טבחי ישראל מותר מה"ת וברוב טבחי עכו"ם אסור מה"ת ובהניח בביתו ומצאו במקום שהניחו אף ברוב עכו"ם מותר מה"ת ומדרבנן לרב אסור וללוי שרי ואנן פסקינן כלוי (היינו לפי מ"ש הרב בהגה) בביתו מצאו במקום שהניחו שרי אף ברוב עכו"ם ומצאו במקום אחר אי מצא בשוק ברוב עכו"ם אסור מה"ת ובביתו כה"ג אם רוב טבחי ישראל שרי אם הוא במקום שאין שרצים ועופות מצויין שם ובמקום שמצויין עופות אסור אף ברוב טבחי ישראל דשמא עופות הביאו ממקום אחר. מש"ז שם. ביא"ב בשפ"ז או' ט' בי"צ בתה"ב או' ב' דר"ת או' מ"א.
סעיף קטן כג
כג) שם. הגה. והמנהג להקל כסברא האחרונה. והטעם שנשתרבב המנהג להקל משום דחומרא יתירא היא שבא השרץ ולקח הבשר הכשר ונתן בשר טרפה במקומו דכן מנהגינו להקל כסברת המתירין. שו"ג או' ט' והשש"א סוף הסי' כתב אנן ק"ל בשמ"ה בכל גוונא אסור כפסק הש"ע. וכ"כ זב"צ או' ח' וכבר כתבנו על ש"ע או"ח סי' תס"ח או' נ"ו ונ"ח דהספרדים קבלו עליהם חומרות הש"ע ואסור לשנות רק במקום שכבר נהגו להקל אין למחות יעו"ש.
סעיף קטן כד
כד) שם הגה. והמנהג להקל וכו' היינו בזמן שמוצאו במקום שהניחו אבל מצאו במקום אחר אפי' אם הוא בביתו אסור אם אין לו בו סי' או ט"ע. ט"ז סק"ג. ביא"ב בשפ"ז או' ח' דר"ת או' מ' ואם יש לתלות בבני הבית ישאל אותם אם הם הסירו והניחו אותו במקום הזה יש להכשיר.
סעיף קטן כה
כה) שם הגה. והמנהג להקל וכו' ומ"מ בעל נפש יחוש לטריפות דשכיח טובא ולא יאכל שום בשר הנמצא כ"א במקומות שנהגו לחתוך הכשירים בענין אחר מהטריפות וניכר חיתוך הכשירות ואז אין לחוש שמא נודע הטריפות אחר החיתוך דמילתא דלא שכיחא הוא ושרי אלא א"כ נמצא באשפה שבשוק וכדומה שאז חיישינן מחמת רעותא והמחמיר גם בלא רעותא תע"ב. שמ"ח או' ח' דר"ת או' מ"ד. ועיין לעיל סי' א' סעי' ד' ובדברינו לשם דיני בשר שנמצא באשפה יעו"ש.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. במקום שכל המוכרים הם ישראל וכו' כל לאו דוקא דרובו ככולו. ש"ך ס"ק י"א. והפר"ח או' ה' כתב דאפשר שלא נהגו להקל אלא כשכל המוכרים מוכרים בשר כשר ולא רובם.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. ועיין לקמן סי' קי"ח. ובדברינו לשם בס"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא