התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן סא
הרב יעקב חיים סופר
סימן סא
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חייב אדם ליתן לכהן הזרוע וכו' של שור ושה. וה"ה של כל בהמות טהורות לאפוקי חיה כדלקמן סעי' י"ז. ש"ך ס"ק א' פר"ח או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' ביא"ב בשפ"ז או' א' בי"צ או' א' זב"צ או' א' בין זכר בין נקבה. כנה"ג בהגב"י או' ס"ו. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. שו"ג או' ג'.
סעיף קטן ב
ב) ומיהו ליכא כ"א ג' מיני בהמות וז' מיני חיות המבואר בקרא. בכלל שה תרי הוו שה כשבים ושה עזים ושם הכולל צאן. ושור הבר מין בהמה. ועיזי דבאלא וכו' שהוא בריה בפ"ע להמחבר מתנות נוהגין בו מה"ת מריבויא. שפ"ד שם. ביא"ב שם. ועיין לקמן סעי' י"ז ולעיל סי' כ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם או' כ"ב ואו' כ"ג.
סעיף קטן ג
ג) שם. חייב אדם ליתן לכהן הזרוע וכו' אין מברכין על מצוה זו משום דאין ישראל נותן משלו אלא כהנים משלחן גבוה קא זכו. הרשב"א בתשו' ח"א סי' י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח שם. פר"ת או' א' כריתי או' ב' שו"ג מחו' או' א' מש"ז או' ז' מחב"ר או' א' ביא"ב באד"ז או' א' בי"צ בעמ"ז או' ב' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ד
ד) וגם הכהן אין מברך שהחיינו כשלוקח המתנות. הרשב"א בתשו' סי' של"ח. כנה"ג שם או' ג' פר"ת שם. שו"ג מחו' או' ב' זב"צ או' ג' ומיהו יש לברך בלא שם ומלכות. רו"ח או' ב' וכן יש לומר אחר הפרשה קודם שיתן לכהן לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות נתינת הזרוע והלחיים והקבה לכהן כמש"ה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה לתקן את שורש מצוה זו היא וכל מצות הכלולות בה במקום עליון ויהי נועם וכו'.
סעיף קטן ה
ה) ואם בעה"ב יברך שהחיינו בנתינה ראשונה כשמקיים המצוה עיין דר"ת או' א' שהביא פלוגתא בזה יעו"ש והמנהג שאין לברך משום דק"ל סב"ל ומ"מ יש לברך בלא שם ומלכות כנז'.
סעיף ב'
סעיף קטן ו
ו) [סעיף ב'] הזרוע דוקא של ימין וכו' ילפינן לה מדכתיב הזרוע בה"א משמע המיומן שבזרוע. חולין קל"ד ע"ב. ט"ז סק"א. שו"ג או' ה'.
סעיף קטן ז
ז) שם. והוא מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד כף היד וכו' והם ביד ימין שני פרקים הזרוע כנגדו ברגל שוק ופרק השני המחובר לגוף ועד בכלל עם הרוחב צריך ליתן לכהן אבל רכובה גופא הנקרא טשי"ך אין לכהן כ"א ב' פרקים בלבד. מש"ז או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ג' זב"צ או' ד' דר"ת או' ח'.
סעיף קטן ח
ח) שם. והם שני פרקים. היינו פרק הב' והג' שהם מעורים זה בזה. פר"ח או' ג' דר"ת או' יו"ד.
סעיף ג'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ג'] הלחיים הם מפרק של לחי וכו' והלחיים זה לחי התחתון וקרי ליה קרא לחיים בלשון רבים מפני שיש בו ב' פרקים ימני ושמאלי. הכי איתא בפסיקתא ובספרי ודלא כתרגום יונתן בן עוזיאל שכתב שהוא לחי העליון והתחתון. פרישה או' א' פר"ח או' ד' מחב"ר או' ג' וכתב שזה התרגום אינו מיונתן בן עוזיאל. שש"א או' א' וכתב שכ"מ מגמ' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן י
י) שם. עד פיק"א של גרגרת. היינו שפוד כובע ועד בכלל אבל טבעת הגדולה אינה בכלל. פר"ח או' ה' כריתי או' ג' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן יא
יא) שם. עם הלשון שביניהם. והלשון שביניהם לכהן כמבואר בגמ' (חולין קל"ג ע"א) אמר רבא לשמעיה זכה לי מתנות דבעינן למיכל לישנא בחרדלא. פר"ח או' ו' מש"ז או' ד' ביאור הגר"א או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ה'.
סעיף קטן יב
יב) שם. וצריך ליתנו עם העור ועם הצמר שבראשי כבשים וכו' דזה מרבינן מה"א דהלחיים. חולין קל"ד ע"ב. ט"ז סק"ה. שו"ג או' ז'.
סעיף קטן יג
יג) שם. וצריך ליתנו עם העור ועם הצמר וכו' משמע אבל הזרוע א"צ ליתנו עם העור ועיין ב"ח שהביא פלוגתא בזה וסיים דמה שפסקו הטור והש"ע דא"צ ליתן העור עם הזרוע משום דספיקה דדינא המע"ה. והפר"ח או' ז' כתב דבמקום שנהגו למלוג העור צריך לתת העור עם הזרוע בלי הפשט זולתי במקום שלא נהגו למלוג הזרוע שאז יכול ליתן לו העור מופשט מהזרוע יעו"ש. אמנם השו"ג אד' ח' כתב להשיג על דברי הפר"ח הנז' והעלה דלענין מעשה כיון שדבר שבממון הוא יכול הישראל לומר קים לי כרש"י ודעמיה דאינו חייב ליתן העור של הזרוע הלכך במקום שלא נהגו למלוג עור הזרוע יתנם בלא העור אך אם תפס הכהן העור לא מפקינן מניה כיון שיכול לומר קים לי כמ"ד דגם בזרוע חייב ליתן העור בכל מקום. וכתב וכן עיקר וכן ראה נוהגין בירושת"ו כשמקיימים מצות מתנות כהונה שנותנים הזרוע בלא עורו וכן הוא נהג ותמה על הפר"ח שהוא היה רב בעה"ק ירושת"ו ופסק להיפך מהמנהג יעו"ש והב"ד דר"ת או' י"ז.
סעיף קטן יד
יד) ולכ"ע מוכח דאין החוב של המליגה או ההפשטה מוטל על הטבח או על הבעה"ב רק על הכהן. דמש"א דף תכ"א ע"ב. כנה"ג כהגב"י סוף או' א' דר"ת או' י"ח.
סעיף קטן טו
טו) שם. שאינו רשאי למלגם ולא להפשיט העור וכו' ר"ל אפי' רוצה למלוג וליתן לכהן הצמר בפ"ע או להפשיט העור וליתן לו העור בפ"ע אינו רשאי כיון שאינו יודע במה ניחא ליה לכהן דשמא ניחא ליה לכהן למלוג או שניחא ליה טפי להפשיט העור. מש"ז או' ה' דר"ת או' ט"ז. ועיין לקמן או' ח"י.
סעיף ד'
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ד'] הקיבה צריך ליתנה לכהן עם כל חלבה פנימי וחיצון. זה מרבינן מה"א דהקיבה. ופנימי וחיצון היינו אקשתא ואיתרא. ט"ז סק"ו. פרישה או' ו' כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. פר"ח או' ח' מש"ז או' ו' ור"ל דאקשתא מקרי חיצון ודאייתרא מקרי פנימי. ביא"ב בשפ"ז או' ו' ועיין לקמן סי' ס"ד סעי' י"ד.
סעיף קטן יז
טוב) שם. אלא א"כ נהגו הכהנים להניח החלב לבעלים. פי' דכיון דנהגו הכהנים לחזור וליתנו לבעה"ב א"צ ליתנו כלל אלא מעכבו לעצמו. פרישה או' ז' כנה"ג שם או' ט"ז זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יח
חי) וה"ה אם נהגו הכהנים עין יפה בצמר ועור בלחיים הוה נמי כן. ט"ז סק"ז. כנה"ג שם סוף או' ט"ו. פר"ח או' ט' כריתי או' ד' מש"ז או' ז' שו"ג או' י"א ביא"ב באד"ז או' ו' ערוך השלחן או' י"ד. זב"צ או' ט' דר"ת או' כ"ב.
סעיף קטן יט
יט) נראה דאם בא כהן א' ואמר איני רוצה לוותר אין שומעין לו כיון שנהגו בו עין יפה. מהר"י קורקוס בפ"ט מה' ביכורים דין י"ד. ער"ה או' א' ערוך השלחן שם. זב"צ או' יו"ד דר"ת או' ך'.
סעיף קטן כ
ך) ובמקום שהמנהג ידוע שלא להניח אסור לכהן א' להניח דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות וכמ"ש הפר"ח או' מ"ג. דר"ת או' כ"א. ונראה דה"ד אם הוא דבר חשוב אבל אם אינו דבר חשוב לית לן בה.
סעיף ה'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ה'] אע"ג שמותר לאכול מבשר הבהמה וכו' ואפי' איסור דרבנן ליכא. פר"ח או' יו"ד. פר"ת סוף או' ב' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן כב
כב) שם. אע"ג שמותר לאכול וכו' ויש להחמיר לכתחלה דיחזקאל התפאר בעצמו שלא אכל טרם שהורמו מתנות. כריתי או' ה' ביא"ב באד"ז או' ז'.
סעיף קטן כג
כג) שם. מצוה להפרישם מיד. וליתנם לכהן דזריזים מקדימים למצות. לבוש. והפר"ת או' ג' כתב הטעם משום דכיון דנתחייב במצוה עובר משום בל תאחר. ומ"מ אין לאסור כלל לאכול מבית השחיטה או מדקים של הבהמה כל עוד שלא הורמו המתנות. פר"ת שם. ומיהו לפי מ"ש באו' הקודם יש להחמיר.
סעיף קטן כד
כד) ואם בא ליד כהן בהמה שחוטה זכה במתנותיה דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין ואם אכלם אחר אח"כ חייב לשלם דממונא דכהן הוא. ש"ך סק"ב. שפ"ד או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ז' זב"צ או' י"ב. ודוקא דאתיא שחוטה ליד כהן אבל בחייה לא דאכתי לא חל חיובא עליה דהו"ל כמפריש חלתו קמח דאינו חלה וגזל ביד כהן. ש"ך שם. ביא"ב שם.
סעיף ו'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ו'] אבל אם שחט ומצא טרפה פטור. דדרשינן מאת זובחי הזבח פרט לטרפה. ט"ז סק"ח. והוא מספרי ור"ל זבח הראוי לאכילה. מש"ז או' ח'.
סעיף קטן כו
כו) שם. אבל אם שחט ומצא טרפה פטור. ואפי' ספק טריפה פטור. ש"ך סק"ג. מש"ז שם. ולא מבעיא ספק טרפה אלא אפי' בהמה שמטריפין אותה מחמת חומרת האחרונים ומדאו' כשרה אעפ"י כן פטור ממתנות משום דבעינן זבח הראוי לאכילה לכהן ולא לכלבו. פר"ח או' י"א כריתי או' ו' מחב"ר או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ח' וי"א דמה שאנחנו אוסרים מחמת חומרת האחרונים חייב. פר"ת או' ד' מש"ז שם. ער"ה או' ג' שש"א או' ג' ולפ"ז כ"ש אם בעה"ב אינו אוכל מיעוך ומשמוש והכהן אוכל דחייב לתת לו אבל אם הוא להיפך לסברא זו חייב ולסברא קמייתא יש להסתפק והמוציא מע"ה ואם תפס הכהן אין מוציאין מידו.
סעיף קטן כז
כז) בן ט' שהפריס ע"ג קרקע כיון דטעון שחיטה כמ"ש בסי' י"ג חייב במתנות לכ"ע ומיהו נראה כיון דהפריס ע"ג קרקע אינו טעון שחיטה מה"ת אלא מדרבנן משום מראית העין אם לא רצה בעה"ב לתת המתנות אין מוציאין מידו ואם תפס הכהן ג"כ אין מוציאין מידו. כנה"ג בהגה"ט או' ה' מיהו הפר"ח שם כתב דהניתר בשחיטת אמו אעפ"י שהפריס ע"ג קרקע דבעי שחיטה מד"ס פטור מן המתנות וכ"כ הכריתי או' ז' יא"פ על סעי' זה. ערוך השלחן או' יו"ד.
סעיף קטן כח
כח) השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי חייב במתנות. כנה"ג שם או' ו' ולאו דוקא טרפה אלא אפי' שחטה ונתנבלה בידו וה"ה לנוחר ומעקר כיון דצריך שחיטת עצמו חייב במתנות. כנה"ג שם או' ז' שו"ג או' ט"ז זב"צ או' ט"ז.
סעיף ז'
סעיף קטן כט
כט) [סעיף ז'] יתנם לכהן חבר ואם אין שם חבר יתנם לע"ה. ואם לקח כהן ע"ה מסתברא דאין מוציאין מידו דכבר זכה בהם והא דאמרינן דאין נותנין לע"ה אם יש כהן חבר ה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם נתנו לו או לקח הוא זכה בהם. הרדב"ז על הרמב"ם בפי"ב מה' תרומות. ער"ה או' ה' זב"צ או' י"ז דר"ת או' ל"ב.
סעיף קטן ל
ל) שם. אין שם חבר יתנם לע"ה. ובזמן שאין שם כהן חבר א"צ לעכבם עד שימצא חבר או ישכור וישלח למקום אחר. וא"פ על סעי' זה בשם חי' הרשב"א והר"ן. שו"ג או' כ"ח זב"צ או' י"ח דר"ת או' ל"ד.
סעיף קטן לא
לא) ואפי' אם הכהן חבר הוא במקום קרוב אין להמתין עד שיבא. תשו' בית יעקב ססי' קמ"ב. פ"ת או' ב' זב"צ או' י"ט.
סעיף קטן לב
לב) שם הגה. וכן אם החבר אינו רוצה לקבלן נותנן לע"ה. ואם החבר עשיר אף שהוא רוצה לקבל כיון שא"צ ואיכא כהן עני ואנו מצווין להחיותו יתן לע"ה עני. תו' חולין ק"ד ע"ב רש"ל פ' הזרוע סי' ב' ל"ח או' ג' כנה"ג בהגב"י או' ה' שו"ג או' כ"ב. מחב"ר או' ח' ער"ה או' ו' מזמור לדוד על סעי' זה. זב"צ או' ך' דר"ת או' ל"ח.
סעיף קטן לג
לג) כהן הנושא נשים בעבירה או מיטמא למתים במזיד אין נותנים לו המתנות אפי' אין שם כהן אחר אלא שם אותם בדמים ונותן לכהן שיזדמן אח"כ. כנה"ג בהגה"ט או' ך' מש"ז או' ט' שו"ג מחו' או' ג' ער"ה או' ז' זב"צ או' כ"א דר"ת או' ל"ג.
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. נותנם לע"ה. וה"ד אם הוא יר"ש והולך ע"פ חוקי התורה אבל אם אינו מאמין או בעל עבירות פשוט הוא דאין נותנין לו אפי' אין כהן אחר אלא שם אותם בדמים ויעכב הדמים אצלו עד שיזדמן כהן ונותן לו כנז"ל.
סעיף קטן לה
לה) וכל מה דאמרינן דכהן ת"ח הוא קודם לכהן ע"ה ה"ד אם אין כהן ע"ה קרוב לזה בעה"ב אבל אם ע"ה קרובו של בעה"ב פשוט הוא דאפי' אם הכהן הוא ת"ח ונצרך קרובו קודם. תשו' ח"צ סי' ע' דר"ת או' י"ט וה"ד אם הוא יר"ש כנז'.
סעיף ח'
סעיף קטן לו
לו) [סעיף ח'] נותנים אותם לכהנת. דונתן לכהן היינו אפי' כהנת: רש"י חולין קל"א סוף ע"ב ט"ז סק"ט פר"ח או' י"ב מש"ז או' ט' שו"ג או' כ"ג ביא"ב בשפ"ז או' ט'.
סעיף קטן לז
לז) שם. נותנים אותם לכהנת. אבל חללה אינה אוכלת שאין חללים בכלל כהנים. הרמב"ם פ"ט מה' ביכורים. וכן כהן חלל אינו אוכל. כנה"ג בהגה"ט או' כ"א מש"ז שם שו"ג או' כ"ד מחב"ר או' י"א ביא"ב בשפ"ז או' ט' זב"צ או' כ"ה. ולא מיירי כשנולדה מפסולי כהונה דפשיטא דכל שנולד מפסולי כהונה אין לו דין כהן כלל אלא מיירי בכהנת שנבעלה בעילת איסור ונקראת חללה לפי שנתחללה מן הכהונה אבל כהן שעבר עבירה אינו מתחלל כמ"ש הרמב"ם ריש פי"ט מאיסורי ביאה מחב"ר שם. ועיין לקמן או' ק"א.
סעיף קטן לח
לח) ולא מבעיא דחללה אינה אוכלת אלא דמשקל נמי שקלינן מינה דכיון שנבעלה לפסול לה פקעה מינה קדושתה. הרב משנה למלך סוף פ"ט דבכורים מחב"ר או' י"ב זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לט
טל) שם. נותנים אותה לכהנת וכו' הגם דאיכא כהן גמור יכול ליתן לכהנת. רש"ל ביש"ש פ' הזרוע סי' ו' מחב"ר או' ט' פ"ת או' ג' זב"צ או' כ"ב:
סעיף קטן מ
מ) ואם יש כהן ע"ה והיא אשת חבר טוב ליתן לאשת חבר דהיא כחבר ואם יש כהן חבר שקולים הם רש"ל ביש"ש שם כנה"ג שם או' כ"ב. שו"ג או' ך' מחב"ר או' יו"ד ער"ה או' ח' יא"פ בסעי' זה פ"ת שם זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן מא
מא) וכן כהנת אשת ע"ה וכהן ע"ה שקולים הם. רש"ל שם ער"ה שם יא"פ שם פ"ת שם זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן מב
מב) שם. והנותנם לבעלה ישראל קיים מצות נתינה. והבעל של כהנת יכול לקבל המתנות בלי ידיעתה והנותן מקיים שפיר מצות נתינה. רש"ל שם. כנה"ג שם או' כ"ד. פר"ח סוף או' י"ג. זב"צ או' כ"ז. ודוקא כשהבעל הוא ישראל והאשה כהנת הוא דמהני אם נתנם לבעלה הישראל אבל בהיפך שהאשה ישראלית והבעל כהן אם נתן לאשתו בלא דעת הבעל לא קיים מצות נתינה. ערוך השלחן או' ל"ו דר"ת או' מ"ז וע"כ כששולחין מתנות לכהן לביתו ואינו שם צ"ל לאשתו זה המתנות תתנו לבעליך הכהן וכשיבוא הבעל יאמר קבלתי המתנות. או יצוה את אשתו לאמר כשיביאו מתנות תקבלם בעדי.
סעיף קטן מג
מג) ואם אשתו גלתה דעתה דלא ניחא לה בהכי שימסרו המתנות ליד בעלה אלא שיתנו לידה לא קיים מצות נתינה אם נתנם לבעלה. פר"ח שם כריתי או' ט' שפ"ד סוף או' יו"ד מחב"ר או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' יו"ד זב"צ או' כ"ח וכתב ודלא כפר"ת או' ו'.
סעיף קטן מד
מד) ואף אם האשה ממכירי כהונה וגלתה דעתה דלא ניחא לה בהכי פקפק בזה היא"פ שם והניח בצ"ע וא"כ יש להחמיר דלא קיים מצות נתינה. זב"צ שם ועיין לקמן סעי' י"ד.
סעיף קטן מה
מה) ואם נתנם לבעל חובו של כהן כתב הפר"ת או' ו' דקיים מצות נתינה אבל היא"פ שם פקפק בזה ואף אם הוא ממכירי כהונה הניח בצ"ע והב"ד זב"צ או' כ"ט וכתב וע"כ אין לסמוך על הפר"ת בזה.
סעיף קטן מו
מו) ואם הכהן שלח שלוחו ליטול המתנות אינו מקיים מצות נתינה עד שיגיעו לידו של כהן. מחב"ר או' י"ד משם מחנה אפרים ה' זכייה ססי' ט' יא"פ שם אבל לכתחלה לא יתנם לשליח דשמא לא יגיעו לידו של כהן פר"ת שם. יא"פ שם. זב"צ או' ל'.
סעיף קטן מז
מז) שם. וכ"ש שבעלה ישראל פטור מן המתנות. בעל כהנת שנפשו אוותה להפריש מתנות וליתנם לכהן כדי לקיים המצוה רשאי ויקיים המצוה ותע"ב ואין זה בכלל כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט דהכא הוא ישראל והוא חייב במצוה אלא דמפטר משום דהוי בעל כהנת וחשוב כמפריש ונותן לאשתו ומאחר שכן יכול להפרישם בפועל וליתן לכהן אחר. מחב"ר סוף או' ט"ז. יא"פ שם זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן מח
מח) שם. וכ"ש שבעלה פטור וכו' וה"ד כשישראל שוחט לעצמו אבל כששוחט למכור חייב להפריש המתנות מכ"ש דכהן לקמן סעי' כ"ד. שו"ג או' כ"ו ביא"ב בשפ"ז או' י'.
סעיף קטן מט
מט) ודין זה אינו אלא במתנות דזרוע ולחיים וקיבה אבל בשארי מתנות כהונה ולוייה כתרומות ומעשרות ופדיון הבן וחרמי כהנים אין יוצאים ידי נתינה בשנתנו לכהנות ולויות. ערוך השלחן או' ל"ג דר"ת או' מ'.
סעיף ט'
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ט'] לא יחלקם להרבה כהנים שצריך לתת לכל אחד דבר חשוב כדי נתינה וכו' והטעם דבעינן כדי נתינה לכל א' וא"כ אם היה גדי קטן נותן הכל לא' הרדב"ז על הרמב"ם בפי"ב מה' תרומות. ער"ה או' ט' זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן נא
נא) שם. ולחיים לשנים וכו' והלשון צריך לחלקו חציו לכל א' כדי שכל אחד יהיה אצלו חצי לשון. פר"ח או' י"ד. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן נב
בנ) שם. ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים וכו' ויכול לחלק אפי' לג' וד' כל שיש בחתיכה כדי מתנה הראויה להתכבד. וה"נ הלחיים יכול לחלק. כ"כ הער"ה או' יו"ד לדקדק מדברי התו' אבל הפר"ח או' ט"ו הסכים לדברי הש"ע דאין לחלק רק לשנים וכן הסכים השו"ג סוף או' כ"ח.
סעיף יוד'
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף יוד'] אם אין שם כהן ישום המתנות בדמים וכו' ודוקא אם אין שם כהן משו"ה מעלה אותם בדמים הא יש שם כהן הן ולא דמיהן. ודוקא מעלה אותם בדמים כלומר לשום אותם בשוויים דלשון מעלה בכל דוכתא הכי הוא אבל פחות מכאן איכא גזל השבט. ודוקא נמי לשום אותם תחלה ואח"כ לאוכלם אבל לאכול אותם ואח"כ לשום אותם בדמים לא. הרדב"ז ח"א בתשו' סי' ש"מ בשם מהר"י קורקוס. והב"ד פ"ת או' ד' וכ"כ הפר"ח או' ט"ז דאם יש שם כהן מילתא דפשיטא שצריך ליתן לו המתנות בעצמם ולא דמיהם ומה שנוהגים לשום אותם בדמים ונותנים הדמים לכהנים מנהג משובש הוא וראוי לבטלו יעו"ש והב"ד המחב"ר או' י"ט וכתב וכ"ש אם נותנים פרוטה לכהן ולפעמים הכהן מוחלם בלא דמים קודם שבאו ליד כהן דודאי לא שפיר עבדי עכ"ל ומ"ש שם הרדב"ז להליץ בעד המנהג עיין מחב"ר שם שדחה דבריו וכתב שגם הרדב"ז חזר בו וסיים והן היום בעה"ק ירושת"ו ובעה"ק חברון ת"ו נתבטל המנהג הזה ואדרבא משתדלים לקנות גדיים כדי לקיים המצוה לא זולת וכן ראוי לעשות לחזר לקיים מצותו ית' כהלכתה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה ביראה ואהבה ושמחה רבה עכ"ל והב"ד זב"צ או' ל"ה. ועיין לקמן או' קכ"ט.
סעיף קטן נד
דנ) ודע כי בהיותו מחפש ומקיים המצות שאינם נוהגות תדיר כמו מצות זרוע ולחיים וכו' גורם אל השראת רוה"ק אל האדם להשיג ידיעה וחכמה ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזו מצוה מהם. שער המצות בהק' לפ' בראשית.
סעיף קטן נה
הנ) שם. ישום המתנות בדמים ואוכלם וכו' כי אין שום קדושה במתנות רק שהם ממון כהן. ט"ז ס"ק י"א. וחללה שאינה אוכלת היינו שאינה נוטלת ואין יוצא י"ח אבל אין בהם קדושה. מש"ז או' י"א ועיין לקמן סעי' י"ג.
סעיף קטן נו
ונ) שם. ונותן הדמים לכהן. ואם ירצה יחלק הדמים לד' כהנים כדלעיל סעי' ט' דמה לי הם ומה לי דמיהן. פר"ח או' י"ז כריתי או' יו"ד שו"ג או' כ"ט זב"צ או' ל"ו וזהו לפי סברתו שכתבנו לעיל או' נ"ב שמסכים לדברי הש"ע דאין לחלק רק הזרוע לב' והלחיים לשנים סך הכל ארבעה כהנים ולכן כתב גם בדמים ד' כהנים ולא יותר.
סעיף קטן נז
זנ) ואם הוא במקום שהבשר בזול ואין בדמיהם כדי לחלק לד' כהנים נותן לג' או לב' או לא' דנתינה מעליא בעינן ובכה"ג לא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן דבהן איכא נתינה מעליא לד' כהנים ובדמיהן ליכא. שו"ג שם. זב"צ שם.
סעיף יא'
סעיף קטן נח
חנ) [סעיף יא'] אין לו לכהן לחטוף המתנות וכו' דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו. ואפי' לשאול אותם בפה. דכתיב אצל בני שמואל ויטו אחרי הבצע פי' חלקם שאלו בפיהם. חולין קל"ג ע"א. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק י"ב.
סעיף קטן נט
טנ) שם. אלא א"כ יתנם לו דרך כבוד יטלם. דהיינו ששולחן לביתו דרך כבוד או במטבחיים והכהנים מועטים או אף שהכהנים מרובים המתנות ג"כ מרובים בחדא מהנך גווני מצי למשקל לדעת המחבר. פר"ח או' י"ט.
סעיף קטן ס
ס) שם. ואם היה צנוע זה במקום שאין מכירים שהוא כהן יטול וכו' ואפי' לתבוע חלקו בפה יכול מטעם הלזה. כריתי או' י"ב. ביא"ב באד"ז או' ג' זב"צ א' ל"ח.
סעיף יב'
סעיף קטן סא
סא) [סעיף יב'] ואם כל המטעמים שוים אצלו יאכלם צלי ובחרדל. דרך גדולה משום דכתיב למשחה בהם כדרך שהמלכים אוכלים. חולין קל"ב ע"ב. ט"ז ס"ק ט"ו. ש"ך סק"ד פר"ח או' כ"א כריתי או' י"ד שפ"ד או' ד' שו"ג או' ל"א.
סעיף קטן סב
סב) שם. יאכלם צלי ובחרדל. ואם מוכרם לישראל אינו מחוייב הישראל לאכלם צלי דלא כתיב למשחה אלא גבי כהנים. פר"ח שם. כריתי או' י"ד. ער"ה או' י"ג שו"ג שם. זב"צ או' ט"ל. ולאו דוקא אם מכרם לישראל הדין כן אלא אפי' מכרם לכהן אחר שא"צ לאכלם צלי דהא לאו בתורת כהן קאכיל להו. דר"ת או' ע"ו. אבל אם מכבד בהם כהן אחר יש לדקדק לאכלן צלי. ערוך השלחן או' כ"ז.
סעיף קטן סג
סג) שם. יאכלם צלי ובחרדל. ולא דוקא צלי על הגחלים דה"ה נמי צלי קדירה דצלי קדירה נמי נקרא צלי לענין זה. שו"ת מעשה אברהם חי"ד סי' י"ט. דר"ת או' ע"ח.
סעיף יג'
סעיף קטן סד
סד) [סעיף יג'] יכול להאכילם לכלבים וכו' שאין בהם קדושה. טור. לבוש. ש"ך סק"ה. פר"ח או' כ"ב. פר"ת או' ח' ועיין לעיל או' נ"ה.
סעיף קטן סה
סה) שם. יכול להאכילם לכלבים וכו' ודוקא היכא שאינם ראוים לאכילה כגון שהסריחו או שבאו מבהמות כחושים ורע בשר יכול להאכילם לכלבים או למכרן לעכו"ם. רש"ל ביש"ש פ' יו"ד דחולין סי' י"א. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. פר"ח שם פר"ת שם. כריתי או' י"ד שפ"ד או' ה' שו"ג או' ל"ג ביא"ב באד"ז או' ד' זב"צ או' מ'.
סעיף קטן סו
סו) ומסתברא דהיכא דמה שמאכיל לכלב או לעכו"ם הוא ביוקר יותר מהמתנות דיכול להאכיל לכלב או לעכו"ם אפי' בשר חשוב של המתנות דהא בזה מתהני ישראל יותר. פר"ת שם זב"צ או' מ"א.
סעיף יד'
סעיף קטן סז
סז) [סעיף יד'] כהן שיש לו מכירין שרגילים ליתן לו מתנותיהם יכול לזכותם לישראל וכו' ודוקא שהזוכה ת"ח וכו' ודוקא כשמוציא אותם הטבח מתחת ידו ונותן אותם לאחר דהיינו לצורבא מרבנן דדחיקא ליה דאז הישראל במקום כהן עומד וקרינן ביה ונתן לכהן כיון שהטבח נתן וצורבא מרבנן מכח !הכרן הוא זוכה אבל ישאר ביד הטבח אם הוא צורבא מרבנן ודחיקא ליה אפי' אם הכהן מתרצה בכך אין לנו. הרדב"ז ח"א סי' ש"מ. פ"ת או' ה' זב"צ או' מ"ב.
סעיף קטן סח
סח) שם. ושלא יהא כהן המזכה משרת וכו' לאו דוקא משרת אלא ה"ה אדם כפוף לאחר אסור. כנה"ג בהגה"ט או' ל"א בשם רי"ו נתיב ך' ח"ג זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן סט
סט) ונראה דאם לקחם בדמים אעפ"י שהוא משרתו שרי דאגב הדמים גמר ומקנה. שו"ג או' ל"ה זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן ע
ע) ואם חזר בו כהן המזכה בכל גוונא לא זכה הת"ח שהרי בטלו השליחות וגם אם מת המזכה ממילא בטלה השליחות אף שלא ביטלו היורש להדיא. כריתי או' ט"ז ביא"ב באד"ז או' ה' זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן עא
עא) ואפי' אם עדיין לא באו ליד הת"ח יכול למכרם מאחר דעשוהו כזוכה. כריתי או' ט"ו ביא"ב שם. זב"צ או' מ"ו וה"ד לאחר שנשחטה ונבדקה הריאה ונמצאת כשרה דחייב לתת המתנות אבל קודם לכן לא זכה דשמא תמצא טרפה ואז הוא פטור מלתת כמ"ש לעיל סעי' ו' יעו"ש והיאך יכול לזכות קודם שיתחייב בעה"ב.
סעיף קטן עב
עב) שם. וה"ה אם הכהן משרת לבעה"ב וכו' מיהו אם כבר באו לידי משרת יכול ליתן לאורח ת"ח או לרבו מאחר דכבר יצא ידי נתינה. דרישה או' ד' פר"ח או' כ"ד מש"ז או' ט"ז ביא"ב בשפ"ז או' י"א זב"צ או' מ"ז.
סעיף טו'
סעיף קטן עג
עג) [סעיף טו'] לא נתן המתנות לכהן וכו' פטור מדיני אדם. משום דהו"ל ממון שאין לו בעלים שיוכלו לתובעו בדין שהוא יכול לומר לו לכהן אחר אני נותנו ולא לך. חולין ק"ל ע"ב ופירש"י שם. ב"י. ט"ז ס"ק י"ז. ש"ך סק"ו. ואף אם אין אלא כהן א' בעיר לא הוי תובעין דאומר אמתין עד שיבוא אחר וכדומה. מש"ז או' י"ז. ואפי' אין שם כהן אלא הוא או ע"ה וחבר יאמר אשום דמיהן ואתן לכהן הבא אח"כ. שפ"ד או' ו' ומ"מ אם הם עדיין בעין ב"ד כופין אותו משום מצות הפרשה. ט"ז שם. פר"ח סוף או' כ"ו. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן עד
עד) שם. אלא אכלן או הפסידן פטור וכו' ואם בעה"ב יש לו בהמה ובה מתנות ובא א' ולקחן ואכלן ג"כ פטור. כריתי או' י"ז. זב"צ או' ן'.
סעיף טז'
סעיף קטן עה
עה) [סעיף טז'] ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו מותר לאכלן. והטעם דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ותלינן דמכהן קנאם. ב"ח. פר"ח או' כ"ז. ומיהו לאו דוקא לאכלן אלא היינו לומר לקבלן שאלו היה יודע שהמשלח גזלם לא היה רשאי לקבלם כי היכי שאינו רשאי לקנותם ממנו כדי שלא להחזיק ידי עוברי עבירה. ב"ח. פר"ח שם. אבל ודאי דאפי' גזלן המשלח ועבר זה וקבלן מותר לאכלם דמתנות כהונה נגזלות כדלקמן סעי' ל"א. ב"ח. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ל"א. פר"ח שם. מש"ז או' י"ח ובשפ"ד או' ז' זב"צ או' נ"א.
סעיף קטן עו
עו) שם. ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו וכו' וה"ה נמי אם שלח לו מתנות גרידא דמה לי הם גרידא מה לי בטבלייהו. שו"ג סוף או' ל"ז. זב"צ או' נ"ב.
סעיף יז'
סעיף קטן עז
עז) [סעיף יז'] מתנות אינם נוהגות אלא בשור ושה וכו' דהכי קרא כתיב אם שור אם שה ולא כתיב שור ושה מרבינן מרבוייה דאם שנוהגין ג"כ בכלאים הבא מן העז ורחל שהם שניהם מין שה. לבוש.
סעיף קטן עח
עח) שם. אינם נוהגות אלא בשור ושה. לאו דוקא אלא גם העז בכלל ולישנא דקרא נקט דכתיב אם שור אם שה. שו"ג או' ל"ח. ועיין לעיל או' א' ואו' ב'.
סעיף קטן עט
עט) שם. ונוהגות בכלאים הבא מן עז ורחל. ואצטריך לאשמעינן דאע"ג דבא בעבירה של כלאים ואסור להקריב ע"ג המזבח אפ"ה חייב במתנות. שו"ג או' ט"ל.
סעיף קטן פ
פ) שם. וכן בכוי. הוא בריה בפני עצמו. ב"י. ב"ח. לבוש. ט"ז ס"ק י"ט. אלא שמדברי ב"י ולבוש משמע דחייב מה"ת שכתבו דמרבינן ליה מאם דאם שור אם שה אבל הב"ח כתב דאינו חייב אלא משום שהוא ספק כדי לצאת ידי שמים. ועיין לעיל סי' כ"ח סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף יח'
סעיף קטן פא
פא) [סעיף יח'] צבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי מתנות. ממ"נ שאם אין חוששין לזרע האב הרי כולו שה ואם חוששין לזרע האב מ"מ הרי הוא חצי שה שהרי לזרע האם ליכא מ"ד דלא חוששין וק"ל דשה ואפי' מקצת שה ולכך ממ"נ צריך ליתן ממנה חצי מתנות ואידך חצי יכול לומר לכהן אייתי לי ראיה דאין חוששין לזרע האב ואתן לך כולם. לבוש. ולפ"ז הרוצה לצאת אליבא דכ"ע יתן לו את כולם.
סעיף קטן פב
פב) שם. אבל תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות. דספוקי מספקא לן אי חוששין לזרע האב והלכך מצי האיך למימר זיל אייתי ראיה דחוששין ואתן לך. ש"ך סק"י. שו"ג או' מ"ב.
סעיף קטן פג
פג) צבי הבא על העז שאינו חייב אלא חצי מתנות וכן תיש הבא על הצבייה אע"ג דמחמת ספק הוא דפטור אם תפס הכהן מוציא מידו פר"ח או' ל"ד וזהו כדעת הרא"ש והרא"ה והר"ן והטור בספק בכור (לקמן רסי' שט"ו) דאם תפס אותו הכהן מוציאין מידו וכ"פ רמ"א שם סי' שט"ו אבל מרן שם פסק כהרמב"ם דאם תפס הכהן אין מוציאין מידו יעו"ש וכ"ה דעת הרשב"א במה"ב גם בספק בכור יעו"ש וא"כ ה"נ אם תפס אין מוציאין מידו כמו בספק בכור. ער"ה או' י"ז. וכ"פ הש"ע לקמן סעי' כ"ג לענין לויים.
סעיף יט'
סעיף קטן פד
פד) [סעיף יט'] אין נוהגות בקדשים וכו' שהם כבר כולם מתנות כהונה ואין קדושת המצוה חלה על קדושה. לבוש.
סעיף קטן פה
פה) שם. אין נוהגות בקדשים ולא בבכור. והגם דאין נוהגות הקדשים בזה"ז נקט אותם אגב בכור. ועוד י"ל ע"פ מ"ש שם במשנה (חולין ק"ל ע"א) כל שקדם הקדשן את מומם וכו' ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות. נמצא דגם בזה"ז שייך אכילת קדשים אם נעשו בכה"ג ופטורין מן המתנות.
סעיף קטן פו
פו) שם. אין נוהגות בקדשים וכו' אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית חייב במתנות הרמב"ם פ"ט מה' בכורים ה"ח וכ"כ דר"ת או' קי"ט בשם מנחת חינוך.
סעיף ך'
סעיף קטן פז
פז) [סעיף ך'] אם רבים שוחטים אותם כולם פטורים וכו' ר"ל דכל א' שוחט בהמה א' דאם א' שוחט שני בהמות אינו יכול לדחות את הכהן בטענת בכור רק באחד מהנה. שו"ג או' מ"ו. זב"צ או' נ"ד.
סעיף קטן פח
חפ) שם. כולם פטורים וכו' ע"כ כשכולם בעלי מומים איירי דאין שוחטין בכור אלא א"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירים בו א"כ גם האחרים בעלי מומין הם. שו"ג או' מ"ז. דר"ת או' קכ"ז.
סעיף קטן פט
טפ) שם. ואם אחד שוחט את כולם אין פוטרים לו אלא א' מהם. לאו דוקא שוחט את כולם אלא אפי' שחט שנים אין פוטרין לו אלא א' שו"ג או' מ"ח. זב"צ שם.
סעיף קטן צ
צ) ואם נתערב הבכור באחרים ולקח הכהן א' מהם האחרים פטורים מן המתנות משום דעשאום כאלו זכה בהם הכהן וחזר ונתנם לבעלים. פר"ח או' ל"א. וזהו כשלקחו בתורת כהונה ברצון הבעלים אבל אם נטל בחזקה הרי הוא כגזלן ואינו פוטר בזה את התערובות. ערוך השלחץ או' ז' דר"ת או' קכ"א.
סעיף כא'
סעיף קטן צא
צא) [סעיף כא'] מתנות כהונה נוהגות בכל מקום וכו' וכן נוהגות בכל אדם מישראל בין איש ובין אשה חוץ מכהנים ולוים וחוץ מחש"ו. דר"ת או' ק"ל בשם מנחת חנוך.
סעיף קטן צב
צב) שם. בין בפני הבית וכו' וכתב דר"ת או' קל"א בשם ס' מנחת חנוך דהאידנא דלית לן רק כהנא חזקה אפשר דאין יכולין לכוף ליתן המתנות כיון דאינו כהן ודאי יעו"ש וכ"כ רש"ל ביש"ש פ' ראשית הגז סי' ה' דהאידנא נהגו להקל בזה משום דאין לנו כעת כהן מבורר לסמוך עליו שהוא כהן ודאי וכ"כ בפ' כל הבשר סי' ד' לענין חלה יעו"ש. והב"ד הט"ז לקמן סי' שכ"ב סק"ה והש"ך שם סק"ט. אמנם הכנה"ג בהגב"י סי' זה או' מ"א הביא דברי רש"ל הנז' וכתב שהדבר ברור דדוקא בחו"ל כיון שהדבר מפוקפק מפני מחלוקת הפו' אי מתנות כהונה נוהג בחו"ל מהני לן האי טענה דאין לנו כעת כהן מבורר משא"כ בא"י אין ממש בטענה זו דלכ"ע דינם כודאי כהנים יעו"ש והב"ד דר"ת שם. ועיין לקמן סי' של"א סעי' י"ט בהגה.
סעיף קטן צג
צג) שם. בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. ממשמעות הש"ס והאלפסי והרמב"ן ז"ל דמצוה זו נוהגת בארץ בזה"ז מה"ת אפ' שאין בהמ"ק קיים אך לשיטת הרמב"ם ושאר פו' אינו נוהג האידנא בארץ אלא מדרבנן. כ"כ בס' החנוך להרא"ה סס"י תק"ו. דר"ת או' קל"ב.
סעיף קטן צד
צד) וכתב ביה"ל או' ג' דעכשיו לא נהגו במתנות בא"י יעו"ש. אבל הפר"ח בקו"א כתב על דברי ביה"ל הנז' שהעדים שהעידו לפניו טעו בזה ששם בא"י הבהמות של עכו"ם ושוחט הישראל לצורך הגוי ואם נמצאת הבהמה כשרה מוכרה לישראל ואם נמצאת טרפה נשארת לגוי ובכה"ג פטירי ממתנות וכמ"ש בהגה סעי' כ"ה אבל כשהישראל קונה בהמות ושוחטן לצרכו מעשים בכל יום שנותנים המתנות יעו"ש. וכ"כ המחב"ר או' כ"ב. ועיין לעיל סוף או' נ"ג ואו' נ"ד.
סעיף קטן צה
צה) שם. ויש מי שאומר שאינן נוהגות בחו"ל וכו' ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תרנ"ט מה שהאריך בזה וסיים ומ"מ אם יבא א' לשאול הדין אומרים לו פלוגתא דרבוותא הוא והרי"ף והרמב"ם מן המחמירים ואם תרצה לעשות כדבריהם תבא עליך ברכה ואם תרצה לסמוך על המנהג תסמוך יעו"ש.
סעיף קטן צו
צו) ומי שרוצה להפריש מתנות בחו"ל הרשות בידו ולא הוי יוהרא. כנה"ג בהגב"י סוף או' מ"א. פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' א' בל"י או' א' מחב"ר או' כ"ד. פ"ת או' ח' בי"צ או' ב' זב"צ או' נ"ה. ומיהו מ"ש שם הבל"י דדוקא בצנעא ולא בפרהסיא !מסחמיות דברי הפו' הנז' משמע דאין חילוק. ועיין בתשו' חת"ס סי' ש"א שהוא היה רגיל ליתן והיה דרכו בכל יו"ט לשחוט בהמה ולהפריש ממנה מתנות וכן ראשית הגז וכן עבד עובדא בפליתי יעו"ש. פ"ת שם.
סעיף קטן צז
צז) שם. ויש מי שאומר שאינם נוהגות בחו"ל וכו' מן השמים השיבו לרבינו יעקב ממרויש כשאין מפרישין המתנות דחטאת הקהל הוא ובס' כריתי ופליתי תמה אמאי אנשי מעשה המתקדשים והמטהרים לא נהגו מצוה זו כיון שרוב המחברים סברי דנוהגות אף בחו"ל יעו"ש וביותר צריך לחוש לפי האמור ממה שהורו מן השמים לר' יעקב הנז' מחב"ר או' כ"ג.
סעיף קטן צח
צח) יש אנשי מעשה שנתנו מעות לשלוחי א"י שיהיו שלוחם לקנות בהמה במעות לשמם ויפריש המתנות בעדם דהוי כמו שלוחו ואני הייתי מסופק בזה כיון דאיהו לא מצי עביד כי רחוק ממנו הדרך אי מצי שווי שליחה וכן דייקי התו' בנזיר די"ב ע"א על הפרשת חלה. פליתי או' ו' מחב"ר או' כ"ה.
צח) אמנם בס' רב ברכות (להרב בן א"ח ורב פעלים וכו') מע' הכף או' א' האריך הרחיב בענין זה ופסק. דשפיר עבדי יעו"ש. וכ"כ הבי"צ בתה"ב או' ב' זב"צ או' נ"ו
סעיף קטן צט
צט) שם. וכן נהגו. ואם בא כהן וחטף המתנות מן הטבח יש לפייסו בדבר מועט ואם לא נתרצה בדבר מועט אז הכח ביד ב"ד להוציא מידו כדי שלא לשנות המנהג. שו"ת אבן השהם סי' כ"ט. דר"ת או' קל"ג.
סעיף כב'
סעיף קטן ק
ק) [סעיף כב'] כהנים פטורים ממתנות. דכתיב מאת העם ולא מאת הכהנים. חולין קל"ב ע"ב. ט"ז ס"ק כ"ו. שו"ג או' נ"ב.
סעיף קטן קא
קא) ועיין שפ"ד או' י"ב שנסתפק בחלל כהן אי חייב במתנות אי לאו וסיים הלכך מספיקא אין לו ליתן מתנות אבל בעל מום פטור ממתנות ומשקל נמי שקיל יעו"ש. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. זב"צ או' ס' ואו' ס"א. ועיין לעיל או' ל"ז ואו' ל"ח.
סעיף כג'
סעיף קטן קב
קב) [סעיף כג'] לוים ספק אם הם חייבים וכו' דמספקא לן משום דכתיב מאת העם אי לוים אקרו עם או לא. חולין קל"א ע"א. ט"ז שם. ש"ך ס"ק י"ב. שו"ג או' נ"ג.
סעיף קטן קג
קג) שם. לוים ספק אם הם חייבים במתנות הלכך פטורים. ודוקא מליתן פטורים אבל אם תפס לוי מתנות מישראל מוציאין מידו. ש"ך שם. פר"ח או' ל"ג והשיג על הב"ח דכתב דאין מוציאין יעו"ש שפ"ד או' י"ב. ביא"ב שם וכן הסכים ערוך השלחן או' י"ז דמוציאין ואפי' אם הישראל נתנם ללוי דנתינה בטעות היא וכתב ואף שיש מי שמסתפק בזה כך הוא העיקר לדינא.
סעיף קטן קד
קד) ואם הכהן נטל מתנות מבהמות לוי וחזר הלוי וחטפן מיד הכהן אין מוציאין מידו. דמש"א דף תט"ו ע"ב. כנה"ג בהגב"י בו מ"ז. שו"ג או' נ"ג. זב"צ או' נ"ח.
סעיף קטן קה
קה) לויה נשואה לישראל מסתברא שבעלה חייב במתנות ול"ד לכוהנת נשואה לישראל שבעלה פטור בשבילה דהתם כתיב ונתן לכהן ואף כוהנת במשמע והו"ל כאלו נותן המתנות לאשתו ומשו"ה מפטר. ומיהו בהמות דידה כגון שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וכיוצא פשיטא דמיפטרא דומיא לשאר לוים. פר"ח סוף או' ל"ג. שו"ג מחו' או' ו' וכתב וכ"ש לויה פנויה דפטורה. זב"צ או' נ"ט.
סעיף קטן קו
קו) לויה אף שנתחללה בבעילת זנות אכתי לויה היא ופטורה ממתנות ולא דמי לכהנת שנתחללה. הרב משנה למלך סוף פ"ט דבכורים. דר"ת או' קל"ח. ועיין לעיל או' ל"ז.
סעיף קטן קז
קז) שם. לוים ספק אם הם חייבים וכו' ומ"מ אם רוצה הלוי לקיים המצוה דשמא הוא חייב תע"ב.
סעיף קטן קח
קח) כהן שחטף מתנות מישראל שלא מדעתו אם ישראל בעל הבהמה תובע ממנו לכהן החוטף מוציאין ממנו דטובת הנאה שלו אבל אם אין הבעלים תובעים אותו אין מוציאין מכהן זה לכהן אחר. דמש"א דתט"ו ע"ד. ויראה דאפי' תפשם כהן אחר והם בעין מוציאין מידו. כנה"ג בהגב"י או' מ"ו. ואם הוא בחו"ל עיין לעיל או' צ"ט.
סעיף כד'
סעיף קטן קט
קט) [סעיף כד'] במה דברים אמורים וכו' אבל אם שוחט למכור וכו' חייב. מפירש"י משמע דחייב מה"ת ולדברי התו' מדרבנן. ב"ח. וכ"כ ב"י בשם הר"ן דיותר מב' וג' שבתות מפני מראית העין הוא חייב אבל מה"ת לעולם הוא פטור הואיל ושלו הוא מוכר יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' ל"ז. כריתי או' כ"ז. ולכן בכוי וכיוצא בו פטור בספק דרבנן. כריתי שם.
סעיף קטן קי
קי) שם. אם הוא קבוע למכור בבית המטבחיים חייב ליתן מיד. ודוקא שיש לו חנות ועלי קבוע לקצב עליו בשר אבל חנות לחודיה בלי עלי קבוע לא קבע. פר"ח או' ל"ה. ובמקום שאין מנהג הטבחים ליתן עלי לקצב עליו בשר אלא דוקא מניחים כלונסאות ארוכים שיש בהם אונקליות לתלות בהם הבהמה כיון שהניח אלו האנקליות הוי קבע מסתמא וחייב מיד. זב"צ או' ס"ב.
סעיף כה'
סעיף קטן קיא
קיא) [סעיף כה'] השוחט לכהן וכו' וה"ה ללוי. ערוך השלחן או' י"ט. דר"ת או' קמ"ז. וה"ה לקטן. ערוך השלחן שם. אבל הדר"ת שם כתב בשם מנחת חינוך דהשוחט לקטן צריך ליתן ואפי' לא הגיע לעונת הפעוטות.
סעיף קטן קיב
קיב) שם. והמשתתף עמהם וכו' אבל שני ישראלים שותפים בבהמה א' חייבים במתנות. טור. לבוש פר"ח או' ל"ח. כריתי או' כ"ח. זב"צ או' ס"ג. ואפי' שהבהמה היא של כמה אנשים חייבים. ערוך השלחן או' מ"ב.
סעיף קטן קיג
קיג) שותפות גוי פוטר אפי' יש להם שתי בהמות בשותפות. דמש"א דף תכ"ה ע"ב. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ט. זב"צ או' ס"ד.
סעיף קטן קיד
קיד) דע שבכל מלכות תוגרמה יש חק מלכות ליקח מכל משקל ליטרא פרוטה א' לא מקרי שותפות גוי דאין שותפות פוטר אלא דוקא מחיים אבל שותפות דלאח"ש אינו כלום דהא משעת שחיטה חייב במתנות. פר"ח או' מ"א כריתי או' ל"ב. מש"ז או' כ"ז. ביא"ב בשפ"ז או' י"ט.
קיד) וכן המנהג בכפרים שלוקחין מן הבהמות אחר שחיטתן סך ידוע כ"ז לא מקרי שותפות גוי. זב"צ או' ס"ה.
סעיף קטן קטו
קטו) שם. והמשתתף עמהם וכו' וכן בהיה ישראל שותפות עם לוי פוטר ממתנות בספק ואין מוציאין מספק אך אם תפס הכהן אין מוציאין מידו. ערוגת הבושם סוף או' ח' דר"ת או' קנ"ג. וכ"ז בדלא קבע אבל בקבע לא עדיף מכהן עצמו דחייב כמ"ש בסעי' הקודם.
סעיף קטן קטז
קטז) שם. צריך שירשום. שיעשה בו סי' שיבינו הרואים שאינו כולו של ישראל. רש"י חולין קל"ב ע"א. והרמב"ם מפרש (בפי' המשנה) שרושם בשר לישראל ומתנות לכהן וע"י רשימה מפורסם הענין שהוא שייך בהחלט לכהן וליכא חשדא. כריתי או' ל' ביא"ב בשפ"ז או' י"ז.
סעיף קטן קיז
קיז) שם. ובעכו"ם אם יושב עמו בבית המטבחיים א"צ לרשום. דסתם כותי מפעא פעי. תמיד הוא צועק אל תתנם בכך אלא בכך והכל יודעים שיש לו חלק בה. חולין קל"ג ע"ב ופירש"י שם. ומיירי נמי ביודעים בו ומכירים אותו שהוא עכו"ם דאל"כ לא מהני. ביא"ב בשפ"ז או' י"ח. דר"ת או' קנ"ה.
סעיף קטן קיח
קיח) שם. ובעכו"ם אם יושב עמו במטבחיים וכו' ודוקא בעכו"ם מהני זאת אבל בכהן לא מהני יושב במטבחיים אלא צריך שירשום דוקא. פר"ח או' מ' דלא כהרמב"ם פ"ט דבכורים ה' יו"ד. כריתי או' ל"א. דר"ת או' קנ"ז.
סעיף קטן קיט
קיט) שם. הגה. במקום שנוהגין לשחוט אצל העכו"ם אם נמצא טרפה וכו' ואי הוי אפכא ששוחט אצל ישראל ואם נמצאת כשרה נשארת לו והטרפה לוקחה הגוי חייבת במתנות. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. פר"ח או' מ"א. כריתי או' ל"ד. מש"ז או' כ"ז. שו"ג או' נ"ח זב"צ או' ס"ו.
סעיף כו'
סעיף קטן קכ
קך) [סעיף כו'] בד"א ששותפות הכהן וכו' אפי' בכל שהוא. פי' אפי' בחלק אחד מאלף יש לו בבהמה. ט"ז ס"ק כ"ח. ור"ל בכל הבהמה משא"כ באבר א' כמבואר בש"ע.
סעיף קטן קכא
קכא) שם. אבל אם אין העכו"ם שותף עמו אלא בראש אינו פוטר אלא מהלחיים וכו' ואם הוא שותף דוקא בג' אברים אלו בראש וביד ובני מעיים אפי' דמן הדין פטור מ"מ אין לעשות כן משום דמחזי כערמה כדי להפקיע המתנות. פרישה או' ל"ה. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ז. זב"צ או' ס"ז.
סעיף כז'
סעיף קטן קכב
קכב) שם. אבל אם אין העכו"ם שותף עמו אלא בראש וכו' ודוקא כשהוא שותף בכל הראש דהלחיים בכלל או בכל היד דהזרוע בכלל אבל אם היה שותף בראש חוץ מהלחיים וביד חוץ מהזרוע בודאי חייב בלחיים ובזרוע וכן בקיבה. דר"ת או' קס"ד בשם מנחת חינוך.
קכב) [סעיף כז'] אם יש בהמה לכהן ומוכר ראשה לישראל וכו' במוכר קודם שחיטה מיירי דלאחר שחיטה כבר נפטרה ממתנות. ב"י. פר"ח או' מ"ב. כריתי או' ל"ג. שו"ג או' ס' ביא"ב באד"ז או' י"א. זב"צ או' ס"ח.
סעיף קטן קכג
קכג) שם. ומוכר ראשה לישראל וכו' וה"ה בזרוע וקיבה כל שמקום החיוב אצל הישראל חייב ליתנם לכהן. דר"ת או' קס"ז בשם מנחת חינוך.
סעיף קטן קכד
קכד) שם. ומוכר ראשה לישראל וכו' לאו דוקא כל הראש דה"ה אם מכר הלחיים בעצמם או הזרוע והקיבה לבד צריך הקונה ליתנם לכהן. דר"ת או' קס"ח בשם מנחת חינוך.
סעיף כח'
סעיף קטן קכה
קכה) [סעיף כח'] השוחט בהמת ישראל חבירו חובה על השוחט וכו' דכתיב מאת זובחי הזבח. חולין קל"ב ע"א. ואינו יכול לומר הבעל יתן לך. ט"ז ס"ק כ"ט. ור"ל דאין השוחט יכול לדחות הכהן שילך לבעה"ב ולאו בעל דברים דידי את אלא השוחט מחוייב ליטפל בעצמו לילך לבעלים לישראל אם רוצה ליתן לכהן זה או לאחר. מש"ז או' כ"ט. ביא"ב בשפ"ז או' כ"א. זב"צ או' ס"ט.
סעיף קטן קכו
קכו) ואם בא הכהן אל הטבח וא"ל שבעל הפרה אמר לי ליתן המתנות לי הטבח מחויב ליטפל ולשאול לבעל הפרה אם כן הוא ואינו יכול לדחות ולומר לו לאו בעל דברים דידי את שהחובה עליו ליתן מתנות כהונה. פרישה או ל"ז. כנה"ג בהגב"י או' נ"ח. זב"צ שם.
סעיף קטן קכז
קכז) והא דאמרינן דחובה על השוחט ה"ד אם עדיין הוא ברשותו אבל אם כבר נתנן טבח לבעלים או שמכרם אין לכהן על הטבח כלום. הריטב"א בחי' ער"ה או' כ"ג. זב"צ או' ע'.
סעיף קטן קכח
קכח) שם הגה. מיהו טובת הנאה לבעלים וכו' ואסור לבעלים ליקח דינר וכו' וכן אסור לכהן לסייע בבית בהפשטת העור וכדומה. שפ"ד או' ט"ז. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ב. זב"צ או' ע"א. דר"ת או' קע"ג.
סעיף קטן קכט
קכט) ודע שאעפ"י שהכהן אם מחלם לבעלים או אם בעלים נתנו לו ע"מ להחזיר בדיעבד הויא מחילה ויצאו ידי נתינה מ"מ לכתחלה אסור לעשות כן ואף למכרם בפחות מכדי שווים לבעלים אסור אם הדבר ידוע שנמכרים יותר מזה לאחרים משום דכל זה מקרי מסייע בבית הגרנות. פר"ח או' מ"ג. זב"צ או' ע"ב. דר"ת או' קע"ד. ועיין לעיל או' נ"ג.
סעיף כט'
סעיף קטן קל
קל) [סעיף כט'] כהן שמכר פרה לישראל וכו' הוי תנאי וכו' וכהן שאמר לישראל אני מוכר לך פרה זו אלא שמתנותיה שלי הוי כאלו אמר חוץ ממתנותיה דהוי שיור דאלא הוי כאומר חוץ ופטור מן המתנות. כנה"ג בהגה"ט או' נ"ה. שו"ג מחו' או' ז' דר"ת או' קע"ו. ור"ל וכיון שהוא פטור מכח המוכר צריך לתת אותם דוקא לכהן המוכר וכדין הכתוב בש"ע.
סעיף קטן קלא
קלא) שם. חוץ ממתנותיה הוי תנאי וכו' פי' בזה מועיל התנאי כיון דהוי חוץ לשון שיור ששייר לעצמו המתנות משא"כ בסופה שאומר ע"מ לא הוי לשון שיור אלא תנאי בעלמא ואינו מועיל דמתנה על מה שכתוב בתורה הוי והוי כאלו לא התנה כלל. ט"ז סק"ל. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ג.
סעיף ל'
סעיף קטן קלב
קלב) [סעיף ל'] ישראל שמכר פרה לחבירו ושייר המתנות חייב הלוקח ליתנם וכו' מיהו טובת הנאה למוכר. פרישה או' מ"א. כנה"ג בהגה"ט או' נ"ו. פר"ח או' מ"ה. כריתי או' ל"ו. שו"ג או' ס"ו. זב"צ או' ע"ד.
סעיף לא'
סעיף קטן קלג
קלג) [סעיף לא'] המתנות עצמם אסור לישראל לאכלם וכו' משום גזל. ביאור הגר"א או' ל'. דר"ת או' קפ"א. ועיין לעיל או' נ"ה.
סעיף קטן קלד
קלד) שם. אינו חייב לשלם מפני שאין לו תובעים ידועים. ומ"מ כדי לצאת ודי שמים חייב כדלעיל סעי' ט"ו. ש"ך ס"ק י"ט. כריתי או' ל"ז. שפ"ד או' י"ט. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ד. זב"צ או' ע"ה.
סעיף קטן קלה
קלה) שם. והקונה אותם אעפ"י שאינו רשאי ה"ז מותר לאכלם וכו' והא דמותר לאכלם דוקא שכבר אכלם הלוקח או שאין המוכר יכול להשיגו כגון שהרחיק נדוד שאז פטור המוכר לגמרי דבדיינים אינו יכול לתובעו דהוי ממון שאין לו תובעים ומצד המצוה אין כופין אותו לחייבו משום דאין המתנות בעין אבל אם המתנות עדין הם בעין ביד הלוקח כופין את המוכר לשוב לקחתם מיד הקונה ולתת לכהן לקיים המצוה. שו"ת זכרון יוסף יו"ד סי' ח' זב"נ או' ע"ו.
סעיף לב'
סעיף קטן קלו
קלו) [סעיף לב'] אמר לטבח וכו' לקחה במשקל נותנם לכהן וכו' פי' והלוקח שקלם והרי הגזלה אצלו אבל שקלן המוכר יש לכהן הברירה או ליקח מן המוכר או מן הלוקח. טור. ט"ז ס"ק ל"א. והא דיכול הכהן לתבוע היינו בשאין שם כהן אלא הוא. מש"ז או' ל"א.
סעיף לג'
סעיף קטן קלז
קלז) [סעיף לג'] גר שנתגייר וכו' אם ספק פטור וכו' דספק ממון לקולא. כריתי או' ט"ל. ומ"מ מצוה להפרישם ומוכר לכהן בזול. ביא"כ בשפ"ז או' כ"ו.
סעיף קטן קלח
קלח) שם. אם ספק פטור וכו' ואם תפס הכהן א"צ להחזירם לו. שו"ג או' ע"ג. והיינו בספק זמן השחיטה אם תפס הכהן אין מוציאין מידו אבל אם זמן השחיטה ידוע אך זמן הגרות לא נודע בזה אף אם תפס הכהן מוציאין מידו. ישועות יעקב או' ג' דר"ת או' קצ"ב.
סעיף קטן קלט
קלט) שם. אם ספק פטור וכו' וה"ד במתנות שהוא ספק ממון אבל בחלה שהוא ספק איסורא חייב להפריש מספק כמ"ש לקמן סי' ש"ל סעי' ד' יעו"ש.
עמוד הקודםעמוד הבא