התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן קטז
הרב יעקב חיים סופר
סימן קטז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] משקים שנתגלו אסרום חכמים וכו' ואפי' אם שתו מהם אחרים ולא הוזקו אין לשתות מהם שיש נחש שהארס צף למעלה ויש שארס שלו מפעפע עד אמצעית המשקה ויש שארס שלו שוקע לשולי הכלי לפיכך אפי' שתו ממנו אחרים ולא הוזקו אין לשתות מהם דשמא ארס הנחש ששתה מהם שוקע. טור.
סעיף קטן ב
ב) כל השרצים יש להם ארס וצריך לחוש לנקורן ושל נחש ממית ושל שאר שרצים אינו ממית אלא שהוא מזיק. טור. ונ"מ דאם אכלו שרצים מאיזה פרי או מאיזה דבר שצריך להסיר מקום מגעם.
סעיף קטן ג
ג) פעם א' בעיר בגדאד יע"א שכחו תבשיל א' ולא כסו אותו ואכלו ממנו בני הבית ונסתכנו הרבה ואומרים העולם שזה התבשיל רחש עליו שממית והניח מרוקו עליו ומשו"ה נסתכנו בני הבית כמ"ש הבל"י או' ב' דאפי' בזה"ז יש ליזהר מלשתות בלילה משום שממית עי"ש וזה בדוק ומנוסה שרוק שממית יש בו ארס וע"כ נכון ליזהר שלא להניח תבשיל מגולה ומ"מ שומר פתאים ה' זב"צ או' ב' ור"ל דאם שכח ולא כיסה אין לאסור מסתמא דשומר פתאים ה' ועיין לקמן או' י"ט.
סעיף קטן ד
ד) שם. משקים שנתגלו אסרום חכמים וכו' ובדין ז' משקין שיש בהם גילוי והמסתעפים להם הלא הם כתובים בטור ופר"ח ופר"ת ולפי שכתב בש"ע ועכשיו שאין נחשים וכו' לא הארכנו בהם ומי שחפץ יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) שם. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר. ואין בזה משום דבר שנאסר במנין שלא גזרו אלא משום הרחשים וכיון שאין רחשים ליתא לגזירה. טור. לבוש. ט"ז. סק"א. ביאור הגר"א או' א. ערוך השלחן או' ב'.
סעיף קטן ו
ו) שם. ועכשיו שאין נחשים וכו' מותר. אבל בארצות המערב יש הרבה מקומות דשכיחי בהו' נחשים ועקרבים וגם פה ירושת"ו ואגפיה אעפ"י שאין מצויין הרבה מ"מ מצויים קצת וראוי לכל ירא לנפשו להזהר בהם ובמצרים זה שנה א' בקירוב הניחו מין תבשיל א' מגולה וכל אותם שאכלו מאותו תבשיל נסתכנו הרבה ובה"ב מת ולמה נסכן עצמנו בדבר שבנקל יוכל האדם להזהר ממנו. פר"ח או' א' וכן נהגו בארץ ישראל לישמר. ברכ"י בשיו"ב או' ג' וכ"כ השל"ה דף ע"ט ע"ב דשומר נפשו ירחק מזה. פ"ת או' א'.
סעיף קטן ז
ז) אל תשתו שום משקה שהיו מגולין אפי' ביום. יש נוחלין. ישמח ישראל. לה"פ או' א' בל"י או' א' ועיין באו"ח סי' ער"ב סעי' א' ובדברנו לשם בענין יין לקידוש שנתגלה יעו"ש.
סעיף קטן ח
ח) מים שנתגלו כשרים לנט"י כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' ק"ס או' ב' יעו"ש. מיהו בארצות המערב מקום ששכיחים שם נחשים הרבה. כמ"ש לעיל או' ו' יש להחמיר.
סעיף קטן ט
ט) שם. ועכשיו שאין נחשים וכו' ובלא"ה אפי' אי לא חיישינן לגילוי מ"מ צריך ליזהר הרבה ולכסות התבשיל בלילה משום דמצויים שם נמלים ותולעים ויתערבו בתבשיל ועוד חיישינן דיאכלו ממנו העכברים ועובר משום בל תשקצו וע"כ ראוי לכל יר"ש שיזהר בזה הרבה ויכסה התבשיל בלילה ואפי' ביום. זב"צ או' ב' ולאו דוקא תבשיל אלא כל דבר שיש לחוש שיתדבקו בו יתושים או פרעושים וכדומה צריך ליזהר לכסותם בטוב.
סעיף ב'
סעיף קטן י
י) [סעיף ב'] צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד וכו' וכן צריך ליזהר שלא לאכול חלב או גבינה עם דג ביחד כמ"ש לעיל סי' פ"ז או' כ"ד יעו"ש.
סעיף קטן יא
יא) שם. צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד וכו' ואין חילוק בין בשר בהמה לבשר עוף דגם בשר עוף אסור לאכול עם הדג ביחד. שבו"י ח"ב סי' ק"ד. פ"ת או' ב' ערוך השלחן או' יו"ד. שמירת הנפש או' ח'.
סעיף קטן יב
יב) שם. צריך ליזהר שלא לאכול דג ובשר ביחד וכו' ואי איכא ס' בתבשיל נגד הבשר יש להכשיר דלא חמירא סכנתא מאיסורא. ש"ך בנה"כ דלא כהט"ז סק"ב. כנה"ג בהגב"י או' כ"א. פר"ח או' ד' בל"י או' ג' שבו"י שם. ער"ה או' ג' חכ"א כלל ס"ח או' א' ערוך השלחן שם.
סעיף קטן יג
יג) נפל דג בקדרת בשר או איפכא. הרב מהר"ר יעקב היה אוסר הכלי בלא הגעלה תפארת למשה. ברכ"י בשיו"ב או' ז' פ"ת או' ג' שמירת הנפש או' י"ב. מיהו האו"ה כלל כ"ג דין ז' כתב דמשום טעם בליעת כלי ליכא למיחש והב"ד הט"ז סק"ב. וע"כ נראה דלאחר מעל"ע יש להקל. וה"ד בדליכא ס' דאי איכא ס' גם התבשיל מותר כמ"ש באו' הקודם. ועיין עוד לקמן או' ך'.
סעיף קטן יד
יד) אבל אם בישלו דגים במחבת ובחוץ נפל שומן חם וכדומה על המחבת אין חשש לדגים דהוי בליעת כלי. שפ"ד סי' ק"ה או' ח' שבאו' י"ח. שמירת הנפש שם. ור"ל אפי' נפל הרבה באין ס' כנגדו דאי איכא ס' אפי' נפל בתוכו מותר כמ"ש באו' הקודם.
סעיף קטן טו
טו) ואותם הלחמים שאופין בתנור א' עם בשר אין סכנה כלל לאכלם עם דגים אעפ"י שהתנור היה סתום. או"ה כלל ט"ל דין ל'. ט"ז סוף סק"ב. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. מנ"י על התו"ח כלל ע"ז סוף או' כ"ו. לה"פ או' ג'. בל"י או' ד'. חכ"א כלל ס"ח או' א'.
סעיף קטן טז
טז) ואם הניח בשר עם דגים בתנור א' אף שזב משומן בתנור ונבלע בתנור הדגים מותרים דכ"ז שאין זב תחת הדגים אין לחוש לפליטת כלים סכנה בדגים ומעשים בכל יום יוכיחו. שפ"ד שם.
סעיף קטן יז
טוב) חתיכת בשר שנפל ליורה של דגים ונשפכה היורה ויש ספק אם יש ס' אסור דהוי ספיקא דאו' ולחומרא. בית יהודה חי"ד סי' כ"ה. יא"פ בסעי' זה. זב"צ או' ד'. [וע' בשו"ת יביע אומר (חיו"ד סי' ח).]
סעיף קטן יח
חי) חתיכת דג שנפלה לתבשיל של בשר ולא יש ס' ואח"כ נפלה אותה החתיכה תוך מחבת גדולה שבישלו בה בשר הרבה עד שיש יותר מס' נגד חתיכת הדג. התבשיל שבמחבת מותר דכיון שיש ס' נגד החתיכה ואזלא לה טעמא אזלא לה נמי מיניה הסכנה ורק החתיכת דג עצמה הנאסרת צריך להשליך. כרם שלמה בסעי' זה. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן יט
יט) אם נפל שממית שקורין שפי"ן בל"א אפי' בקדרה גדולה שיש כפליים ס' יש לאסור הן משום ארס הן משום מיאוס וכן נוהגין דחמירא סכנתא מאיסורא. בל"י או' ג' מיהו החכ"א כלל ס"ח או' א' בהגה כתב דלפי מ"ש מ"א באו"ח סי' שט"ז ס"ק כ"ג שאחד מאלף היא מסוכנת במאכל אפשר דיש לסמוך להתיר עכ"פ בס' יעו"ש. ולפי מ"ש לעיל או' ג' דנעשה מעשה מן השממית יש להחמיר ורק בשעת הדחק י"ל דבטילה בס' זב"צ או' ז' ועיין בדברינו לאו"ח סי' שט"ז או' ק'.
סעיף קטן כ
ך) ומיהו יכול לבשל בכלי של בשר ב"י תבשיל של דגים דאין פליטת כלים אוסרת מבשר לדגים או איפכא. או"ה כלל ט"ל דין כ"ו. רש"ל פכ"ה סי' ט' ט"ז סי' צ"ה סק"ג. כנה"ג בסי' זה בהגב"י או' י"ח. מנ"י על התו"ח כלל נ"ז או' א' לה"פ או' ג' בל"י או' ד' חכ"א שם בהגה. עדות ביהוסף סי' מ"ו. וכתב ודלא כחומרת הטור שכתב שיש ליחד כלים לדגים בפ"ע ולבשר בפ"ע יעו"ש. עיקרי הד"ט חי"ד סי' י"ד או' יו"ד. זכ"ל ח"ג או' קפ"ו. ומיהו סיים שם המנ"י ונוהגין להקל אם הוא נקי עכ"ל ור"ל אפי' לכתחלה. ומיהו אם בישלו בשר ודג ביחד כתבנו לעיל או' י"ג דיש להחמיר ואין לבשל באותה קדרה עד לאחר מעל"ע יעו"ש.
סעיף קטן כא
כא) שם הגה. וכן אין לצלות בשר עם דג משום ריחא. ולענין מליחת דג עם בשר עיין לעיל סי' ע' סעי' א' וסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. מיהו בדיעבד אינו אסור. ואם הם סמוכים שהשומן זב מאחד לחבירו אסורים אף דיעבד. או"ה כלל ט"ל דין כ"ח. תו"ח כלל ע"ז דין י"א. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגב"י או' י"ח. בל"י או' ד'.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. מיהו בדיעבד אינו אסור. והא דבדיעבד שרי ולא חיישינן לריחא ה"ד בתנור גדול אבל בתנור קטן אעפ"י שאין נוגעין זה בזה ולא זב מזה לזה חיישינן לריחא ואסור. פר"ח או' ד' פר"ת או' ג' מנ"י על התו"ח שם או' כ"ו. לה"פ או' ג' בל"י או' ד' חכ"א כלל ל"ח או' א' ואם א' מהם מכוסה אפי' בתנור קטן מותר דאז אין שייך ריחא חכ"א שם. והוא ממ"ש לעיל סי' צ"ז בש"ע סוף סעי' ג' ובענין תנור גדול עי"ש בסעי' ג' ובסי' ק"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן כד
כד) ודוקא דחד מינייהו שמן או בשרא או בניתא (דג) אבל אי תרווייהו כחושים שרי ואף לכתחלה אין לאסור אלא אם ירצה האדם להחמיר על עצמו ה"ז משובח. פר"ת שם. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן כה
כה) והגם דריחא מילתא בתנור קטן כמ"ש לעיל או' כ"ג מ"מ אי איכא ס' בבשר נגד הדג שנצלה עמו בתנור א' דהבשר כשר והדג אסור אבל אי ליכא ס' בבישרא בישרא נמי אסור. פר"ח שם. הל"פ שם. בל"י שם. זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן כו
כו) מעשה בא' שהניח חתיכת דג על הפת ונעשה הפת ההוא מלוכלך מן הדג ואסרו לאכול הפת ההוא עם בשר משום שיש בו ממשות שומן מן הדג. זב"צ או' י"א.
סעיף ג'
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ג'] ירחוץ ידיו בין בשר לדג. וצריך לקנח ידיו משומן הבשר קודם כי המים לא יעבירו שומן הבשר מעל הידים. ואם דקדק באכילתו ב' ג' אצבעות די בקינוח אצבצעותיו כשמצטרך בבגד הראוי לקינוח ושוב לא בעי רחיצה דאין רחיצה זו חוקה אלא לבל יאכלם ביחד וכל מציאות דחזינן דלית ליה מידי דבוק שרי ואנן סהדי דבקינוח מועיל טפי מרחיצה בצונן. ובפה צריך קינוח ורחיצה גם יקנח בשר שבין השינים והא עדיפא דאיתיה בעיניה וכבר אמרו בש"ס (חולין ק"ה ע"א) דדין בשר אית ליה דהכתיב הבשר עודנו בין שניהם וירחוץ פיו אחר שניקה השינים. פר"ת או' ד' זב"צ או' י"ט ואו' ך' וכ"כ היפ"ל ח"ג או' ה' דמנהגינו לרחוץ הפה והידים. וכ"כ בן א"ח פ' פינחס או' ח'.
סעיף קטן כח
כח) ודוקא לכתחלה אבל דיעבד אין לאסור אם לא רחץ ידיו ולקח בידו הבשר במציאות דלא שייך בו קליפה כגון שהיה מחוי הרבה דמן הסתם יהיה שיעור המבטל אותו מועט שנדבק בידו מהדג דאין להחמיר בדברים אלו יותר משאר איסורין. פר"ת שם. זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן כט
כט) שם. ירחוץ ידיו בין בשר לדג. אין להחמיר בבשר עוף לדגים ואין למחות במקילים שו"ת בית יהודה יו"ד סי' כ"ד. אבל השבו"י ח"ב סי' ק"ד הצריך לרחוץ ידיו בין עוף לדג יעו"ש וכן מנהגינו. ברכ"י בשיו"ב או' ח' וכן כתבנו באו"ח סי' קע"ג או' ה' יעו"ש. ומיהו מ"ש אבל השבו"י הצריך לרחוץ ידיו וכו' לא כתב כן בהדיא אלא ממ"ש דאין חילוק בין עוף לבשר כמ"ש לעיל או' י"א יעו"ש.
סעיף קטן ל
ל) שם. ויאכל פת שרוי בנתים וכו' וטוב להפסיק במשקה בין בשר לדגים כדי שלא ליגע ביחד באצטומכא. שהוא כמו מבושל. של"ה. בן א"ח פ' פינחס או' ח' שמירת הנפש או' י"א.
סעיף קטן לא
לא) שם הגה. וי"א דאין לחוש לזה וכו' אך בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ע' כתב דאין לסמוך ע"ז בספק סכנה. שמירת הנפש או' יו"ד. וכ"כ לעיל או' כ"ט דגם בין בשר עוף לדג צריך לרחוץ ידיו יעו"ש.
סעיף קטן לב
לב) שם. בהגה. רק כשמבשלם יחד וכו' וה"ה אם נצלו כא' ממש זה עם זה. ט"ז סק"ג.
סעיף קטן לג
לג) אם יש ס"ס במידי דסכנתא כגון דנפל דגים לתוך בשר ויש ס"ס אי מהני להתיר. המש"ז באו"ח סי' קע"ג נסתפק בזה וכתב דבחד ספק ודאי אסור יעו"ש. מיהו הרב ארץ חמדה סוף סי' ח' כתב דס"ס במידי דסכנתא אסור יעו"ש. זב"צ או' כ"ג. ולי נראה דהכל לפי ראות עיני המורה דהס"ס אינם שוים דאם הוא קרוב לודאי יש לאסור ואם הוא רחוק מן השכל שיהיה כך יש להקל אבל בספק א' ודאי יש לאסור כדברי המש"ז. [וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סי' ט אות יג). וע"ש באורך.].
סעיף קטן לד
לד) וכתב האו"ה כלל כ"ג דין ז' בשם המרדכי וא"ז דדבר שיש בו משום סכנה דינו כאיסור לבטלו בס' ויותר חמור שאפי' ביבש במינו צריך ס' עכ"ל וכ"כ הש"ך בנה"כ בשם אפי רברבי דבר שיש בו סכנה כגון דגים ובשר בין לח בין ביבש מתבטל בס' עכ"ל מיהו הר' ארץ חמדה שם תמה ע"ז כיון דיבש ביבש כל א' עומד לבדו פשיטא דאינו בטל דבשלמא בדבר לח כיון שנתערב בטל הטעם ואינו נרגש אבל ביבש דכל א' עומד במקומו הרי הוא פוגע בדבר הסכנה עצמו ואיך יתבטל יעו"ש וכ"מ מדברי הפר"ח או' ד' שכתב שחתיכת בשר שנפלה ליורה של דגים או איפכא כל שיש ס' לבטל פליטתו או גופו אם נמחה הרי אין כאן טעם לאסור משום סכנה עכ"ל משמע דוקא אם נמחה אבל אם לא נמחה אסור הגם דאיכא ס' שמא יפגע לאכול דבר האסור. ומיהו אפשר לומר דדעת המתירין יבש ביבש בס' כגון שנתערבו בחתיכות קטנות דא"א שיגע באיסור בפ"ע דהא מעורב עם כמה חתיכות והו"ל כמו נמחה דבטל בס' משום דא"א שיפגע באסור בפ"ע.
סעיף קטן לה
לה) שני בני אדם המכירים זא"ז שאוכלים על שלחן א' זה בשר וזה דגים אם צריכים לעשות הפסק מפה כמ"ש לעיל סי' פ"ח סעי' ב' לגבי בשר וחלב עיין שם חדש על ס' היראים עמוד מאכלות סי' קמ"ט דף מ"ח שנסתפק בזה והביא ראיות להקל וסיים שעדיין כמסתפק יעו"ש ומיהו הראיות שהביא להקל יש לדחות דלא דמי דהכא חיישינן שמא ישכח ויאכל בלתי ידיעה דטרוד באכילתו וע"כ נראה דיש להחמיר ולעשות הפסק להיכרא ואין הפסד בזה.
סעיף ד'
סעיף קטן לו
לו) [סעיף ד'] צריך ליזהר מזיעת האדם וכו' ולכן יזהר שלא יתן מאכל בין בגדיו לבשרו מפני הזיעה. חכ"א כלל ס"ח או' ב' וכן לא יתן מאכל בין בגד עליון לבגד תחתון אם יש בו זיעה.
סעיף קטן לז
לז) שם. חוץ מזיעת הפנים. וסי' לדבר בזיעת אפיך תאכל לחם. ש"ך סק"ב. ועיין עוד מזה באו"ח סי' ד' סעי' כ"א ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף ד'
סעיף קטן לח
לח) [סעיף ד'] צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק יבש וכו' והר"ן כתב הטעם מפני שיד הכל ממשמשת בהן ויש מהם חולין וזוהמתן דבקה בהן ואותה זוהמא קשה לאדם כשנותנה לפיו. ב"י. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ה' ועוד יש לחוש שמא יקפצו לתוך גרונו ויסתכן. ומטעם זה יש ליזהר שלא יתן לתוך פיו מחטין ומסמרים קטנים וכדומה שמא יקפצו לתוך גרונו ויסתכן.
סעיף קטן לט
טל) שם. ולא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעה. ואם הככר חם הגם דהוו בגדים מפסיקים בין הככר ובין על בגדיו תחת השחי אסור מפני שמזיע טובא ונכנסת הזיעה בככר אבל פת צונן דוקא אם אין דבר מפסיק בינו ובין הבשר. פר"ת או' ה' זב"צ או' כ"ז. דר"ת או' ל"ד. והיינו אם הבגד המפסיק אין בו זיעה אבל אם יש בו זיעה לא יתן גם פת צונן כמ"ש לעיל או' ל"ו.
סעיף קטן מ
מ) שם. ולא יתן תבשיל ולא משקין תחת המטה וכו' ומשמע אבל אוכל חי מותר. וכ"כ ערוך השלחן או' י"א. וכ"כ בס' מילי דחסידותא או' תנ"ח דדוקא בתבשיל הוי הקפידא אבל במאכל שמחוסר בישול או כבישה עד שיהיה ראוי לאכילה קיל ובכלים פשיטא דאין קפידא אפי' לכתחלה יעו"ש. מיהו בבינת אדם על חכ"א כלל ס"ח או' ס"ג כתב ששמע שהגר"א צוה בצינון שהניחו תחת המטה לחתוך לחתיכות קטנות ולזרקה כדי שלא ימצאנה אדם. וכ"כ בשו"ת אור יצחק סי' י"ד להוכיח שיש איסור ליתן תחת המטה שישנים עליה אפי' אוכלין חיין אפי' הם יבשים ואפי' הם מחופים בכלי ברזל ממש בהכלי יעו"ש. אמנם בבינת אדם שם כתב דדבר זה מצוי מאד בבני הכפרים שמניחים כל הליפתות וביצים תחת המטה ואפשר כיון דדשי בה רבים שומר פתאים ה' כדאיתא בגמ' בכמה דוכתא יעו"ש. וכ"כ ערוך השלחן שם ויש מקפידין גם באוכל חי ועכשיו אין נזהרין בזה ושומר פתאים ה' כיון דדשו בהו רבים עכ"ד.
סעיף קטן מא
מא) שם. ולא יתן תבשיל ולא משקין תחת המטה וכו' ואפי' מחופין בכלי ברזל ר"ר שורה עליהם. ב"י. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ו' לה"פ או' ה' בל"י או' ח' הל"פ בסעי' ה' חכ"א כלל ס"ח או' ג' ערוך השלחן שם.
סעיף קטן מב
מב) ואם הארץ רצופה נראה דאין ר"ר שורה עליהם כמו גבי מים אחרונים באו"ח סי' קפ"א סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ג יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ג בסי' זה או' ו' דאם הקרקע מרוצף באבנים או בקורות וכיוצא אין לחוש דאין ר"ר שורה אלא ע"ג קרקע ממש אדמת עפר לא כן כשיש דבר מפסיק ביניהם יעו"ש. והגם דיש להשיב קצת ע"ז מ"מ לסניף בעלמא הוי וכמ"ש לקמן סוף או' מ"ד.
סעיף קטן מג
מג) ועיין בס' שערי רחמים (הנהגות הגר"א) או' קנ"ו בהגה או' ב' שהביא מתשו' בנין עולם שהגר"א אסר בדיעבד צוקא"ר שהיה מונח בתיבה שישן עליה אדם וצוה להשליכם לנהר וכתב שזה לא כדברי האומרים שלא נאסר רק תחת המטה המיוחדת לישן יעו"ש אמנם בס' מילי דחסידותא שם כתב די"ל שאין חשש רק במטה שבה תשה"מ משא"כ שנעשית רק לשינה לבד אפי' של אשה אין חשש ובמטה של איש קיל יותר יעו"ש ובס' תו"ח בחי' למס' שבועות דף ט"ו ע"א כתב דמשמע דלא הוי הקפידא אלא אם ישן שם במטה ההוא בשעה שהמאכל מונח תחתיה אבל אם אין שם שינה משום אדם על המטה שהמאכל מונח תחתיה לא נאסר המאכל כלל יעו"ש. ובשו"ת אור יצחק סוף סי' י"ד הביא ראיה דלכתחלה יש ליזהר שלא ליתן תחת המטה אוכלין ומשקין אפי' בעת שאין ישנים עליה יעו"ש. דר"ת או' ל"ח. ומשמע דה"ד אם עשויה לשינה אבל אם אין עשויה לשינה א"צ ליזהר אפי' לכתחלה.
סעיף קטן מד
מד) שם. ולא יתן תבשיל ולא משקין תחת המטה וכו' ובדיעבד אין כאן חשש איסור דבכל אלו מבואר בש"ס ופו' דהוא רק אזהרה לכתחלה. שבו"י ח"ב סי' ק"ה. פ"ת או' ד' חי' רע"ק בסעי' ז' מיהו הברכ"י בשיו"ב או' יו"ד כתב להשיג על דברי השבו"י הנז' ודעתו לאסור אפי' בדיעבד יעו"ש. ונמשכו אחריו זב"צ או' כ"ח ובן א"ח פ' פינחס או' י"ד. אמנם אפשר לומר דהשבו"י לא חשיב לזה השגה דמה שהשיג מפ' כל היד האוכל שום קלוף וכו' מתחייב בנפשו משום דר"ר שורה עליהם וכו' י"ל דר"ר אינם שוים דיש חזק ויש רפה והיכא דאמרו רז"ל מתחייב בנפשו וכו' יש סכנה והיכא דלא אמרו אינו אלא לכתחלה ובודאי י"ל דהשבו"י ידע זה הגמ' אלא דלא חשיב זה להשגה כנז'. וכן היא"פ בסעי' זה הסכים לדברי השבו"י הנז'. וכ"כ ח"א באו"ח כלל ב' או' ב' בכה"ג. ע"ש. וכ"כ בס' ערוגות הבושם סי' ו' או' א' להוכיח מדברי הפו' דכל מה שאמרו חז"ל שאסור מפני הסכנה של ר"ר כגון מה שאמרו שלא ליתן תבשיל או משקה תחת המטה מפני ר"ר ששורה עליהם אינו אוסר אלא לכתחלה ובדיעבד שרי ומתמה על הגר"א שהחמיר בזה גם בדיעבד יעו"ש וכ"כ בספרו שם אריה חי"ד סי' י"ב באמצע התשו' בפשיטות. וכ"כ בס' מילי דחסידותא או' תנ"ח. והב"ד דר"ת או' ל"ה. ועוד יש לעשות סניף לזה אם הקרקע מרוצף כמ"ש לעיל או' מ"ב ולהקל. ואם יש הפ"מ או אוכל חי יש להקל אפי' בקרקע שאינו מרוצף כיון שיש מתירין באוכל חי כמ"ש לעיל או' מ' ויש לעשות סניף לזה. ואפשר דגם הר' זב"צ ובין א"ח אילו ראו כל הפו' הנז' לא היו מחמירין. [וע"ע בשו"ת יביע אומר (חיו"ד סי' ט-י) שג"כ כ' להקל בזה.]
סעיף קטן מה
מה) שם. ולא ינעוץ סכין בתוך האתרוג וכו' שמא יפול אדם על חודה וכו' והראב"ד פי' משום בזיון שעושה מהן תיק לסכין. ומה שנוהגין להניח שושנים ושאר מיני פרחים ברמונים של ס"ת בע"ש וביום שבת עומדים על פתח בהכ"נ בשעת יציאה מבהכ"נ כדי ליתן ליחידים להריח להשלים ק' ברכות אפשר שהטעם משום שעיקר כונתם אינו אלא ליפות ולעטר הרמונים וכיון דלכבודן של רמונים מניחין בהן השושנים ש"ד בתר הכי לארוחי בהו ולברוכי עלייהו דהשתא תו ליכא בזיון לרמונים. ובעל יפה מראה פי' (הא דלא ינעוץ סכין וכו') מפני שמעלה חלודה ונכנסת בצינון ואתרוג ע"י חריפותם ומזיק לאוכליהם. פר"ח או' ז'.
סעיף קטן מו
מו) שם הגה. וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה וכו' נסר הנתון מגג לגג אפי' רחב כל כמה אסור לעבור עליו. ירושלמי בפ' במה מדליקין יעו"ש. כס"א או' ג' ערוך השלחן או' כ"ג.
סעיף קטן מז
מז) שם בהגה. ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי. או על גשר רעוע או ליכנס לחורבה וכן כיוצא באלו. הרמב"ם פי"ב מה' רוצח. ש"ך סק"ס. פר"ח או' ח' לה"פ או' ד' בל"י או' ז' חכ"א כלל ס"ח או' ד'.
סעיף קטן מח
מח) כתב בצוואות הגאון מהר"ר שטפטיל ז"ל לא תלכו על הגשר אלא ברגלים ולא לישב בעגלה כי השטן מקטרג בשעת הסכנה חלילה ובשעת הליכות על הגשר בעת ההכרח תאמר והוא רחום יכפר עון וכו' וגם מזמור יושב בסתר וכו' לה"פ שם. בל"י שם. והרב מהר"י פלאג"י היה נוהג לומר פסוק כי תעבור במים אתך אני וכו' (ישעיהו מ״ג: ב׳). ופסוק הבנהרים חרה ה' (חבקוק ג׳: ח׳) יפ"ל ח"ג או' ז'. ופעם א' נעשה מעשה בעיר בגדאד יע"א באשה א' שהלכה על הגשר רוכבת על חמור ורץ החמור על הגשר הרבה ונפלה האשה בנהר ומתה ר"ל. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן מט
מט) שם בהגה. או יחידי בלילה. וכן אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית. שבת קנ"א ע"ב. כנה"ג בהגב"י או' ט"ל. פר"ח או' ט' בל"י או' ט' חכ"א שם. וכל חדר בנוי מד' מחיצות קרויה בית ואפי' חדר יחידית ובכל מקום שנאמר בית סתם ר"ל חדר. ליקוטים שבסוף דרשות מהרי"ל. כנה"ג שם. מיהו בזוהר פ' תזריע דף מ"ה ע"א כתב וז"ל מאן דאשתכח בלחודוי בביתא בליליא או ביממא בביתא מיחדא וכ"ש בליליא מאי מיחדא מיחדא משאר בתי יכיל לאתזקא עכ"ל וכ"כ החיד"א בצפורן שמיר או' ק"ז דהישן יחידי בלילה בביתא דמיחדא משאר בתי הוא באחריות לבא לידי מקרה לילה עכ"ל ומשמע דדוקא אם היה הבית רחוק משאר בתים כגון שהוא לבדו בשדה אבל אם הוא אצל בתים אחרים אין פחד וגם משמע דמ"ש הגמ' אחזתו לילית היינו דאתי לידי מקרה לילה. אכן בליקוטי מהרי"ל שם כתב דכל אדם יזהר בעצמו שלא ילין יחידי בחדר וכן הוא היה רגיל ללין נער אחד בחדר משכבו עכ"ל משמע דגם בחדר יחידי שאצל בתים יש ליזהר שלא ילין יחידי בלילה דסתמא קאמר וכן יש ליזהר לכתחלה אם אפשר ואם לאו יניח נר דלוק ועיין לקמן או' ק"ב.
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו וכו' שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה. הרמב"ם פי"א מה' רוצח ה"ו. פר"ח או' ט' ובכלל הזה שלא ישתה מכד שפיה צר עד שיערה לתוך הכלי ויראה המים שמא יש איזה דבר בתוך המים ואינו נראה בתוך הכד וישתה אותו עם המים ויסתכן ר"ל.
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה וכו' ואם שותה בידו א' וממהר וזורק לפיו זה אפי' ביום אסור דאינו יכול לראות אם יש שם איזה דבר אבל אם שותה בב' ידיו ביום מותר דיכול לראות ובלילה אסור. פר"ח שם.
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. או להניח פיו על קלוח המים לשתות וכו' וזהו אפי' ביום דטעמא משום שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה כמ"ש לעיל או' ן'.
סעיף קטן נג
גנ) שם בהגה. ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכו' וכתב במנהגים ובדרשות מהרי"ל הלכות מי לישות המצות שאם יש ברזל במים כל זמן התקופות דאז אין רשות למזיק וכן נוהגין העולם להניח ברזל על כל המשקים ומאכלים. ועל מאכלים ומשקים מבושלים או כבושים ומלוחים אין מניחין שום דבר כי אומרים שאין לחוש במבושל וכבוש ומלוח משום תקופה. וטוב להחמיר בזה להניח ברזל עליו. ש"ך סק"ו. לה"פ או' ז' בל"י או' י"א. ערוך השלחן או' י"ב. ועוד עיין מזה בדברינו לאו"ח סי' תנ"ה מאו' ל"ו עד או' מ"ב יעו"ש.
סעיף קטן נד
דנ) שם בהגה. שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר וכו' וטעמא רבה איכא דזימנין נגזר על עיר א' או מדינה א' וזכר לדבר היוצא מן העיר והיתה לו נפשו לשלל וגם משום בעתותא. שו"ת מהרי"ל סי' ן' ועיין לקמן סוף סי' שע"ד בהגה.
סעיף קטן נה
הנ) שם בהגה. שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר וכו' לפי שהוא חולי המתדבק כמ"ש ידבק ה' בך את הדבר ואפי' באותה השכונה שעומד שם המוכה או אפי' איזה כלי ומלבוש שלו צריך להתרחק ממנו דלא ליתזק כמ"ש בשער הכוו' דף י"ג ע"ד יעו"ש.
סעיף קטן נו
ונ) שם בהגה. ויש לצאת מן העיר בתחלת הדבר. עצה טובה קמ"ל שהוא זריז ונשכר שיוכל להציל גם את שלו וליקח בידו מזונות שלא ימות ברעב כי רובם כלים ברעב יותר מדבר ב"מ. לה"פ או' ח'.
סעיף קטן נז
זנ) שם בהגה. ולא בסופו. כי אז לא יוכל לברוח מן העיר כי לא יתן לו מקום מנוחה כי גם אוהביו ורעיו מנגד נגעו יעמדו וקרוביו ירחיקו. לה"פ או' ט' בל"י או' י"ג.
סעיף קטן נח
חנ) ומי שהוציא פעם א' דבר ונתרפא א"צ לברוח. רש"ל בב"ק פ"ו סי' כ"ו. כנה"ג בהגב"י או' ל"ד. בל"י שם.
סעיף קטן נט
טנ) דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרכים מפני שמלאך המות יש לו רשות מסגי (מהלך) בהדיא שלום בעיר אל יהלך בצדי הדרכים מפני שאין לו רשות והוא מחבא את עצמו. בב"ק פ' הכונס. וכתב רש"ל שם ונראה דסיפא מיירי דוקא בלילה שביום לא שכיחי מזיקים אבל רישא לענין דבר אין חילוק בין יום ללילה. ט"ז סק"ה. כנה"ג שם או' ל"ה. בל"י או' י"ב. וטוב שלא יצא לחוץ בעתים הללו. ס' זכירה שמירת הנפש או' ס"ב.
סעיף קטן ס
ס) כשיש חולי אבעבועות לילדים (שקורין בערבי גדר"י) א"צ להבריח בניו מן העיר יען דעכשיו בזה"ז עושין לו תרופה ע"י הרכבה של אבעבועות ויש רופאים מומחים ממונים ע"ז ודלא כשל"ה שכתב שצריך להבריח בניו מן העיר. שו"ת זרע אמת חי"ד סי' ל"ב. והגם שסיים שהוא משתמיט בזה ולא אומר לא איסור ולא היתר מ"מ אנן בדידן תלי"ת יש לנו רופאים מומחים ע"ז שעושין הרכבה ולא ניזוק אדם מעולם וכן מעשים בכל יום. זב"צ או' מ"א. ועתה נתחכמו יותר הרופאים שעושין זריקה ע"י מחט ביד הילדים ועי"ז אין מוציאין הילדים חולי אבעבועות הנז'.
סעיף קטן סא
סא) כשיש דבר בעיר מחפשין על אותם המתים כי שמא יש מהם שבלה הבגד והיא סכנה או ידיו אין פשוטות שנאמר ואחריו כל אדם ימשוך וכל דבר שהוא משום פקוח נפש יכול לעשות למת. ס"ח סי' תנ"א. כך הגירסא בס"ח שלפנינו שבלה הבגד ובס' ב"ד בתשו' סי' נ"ז הביא הגי' שבלע הבגד ופי' שבלע הבגד היינו שקברוהו בבגדים בלויים והוא בזיון למת עכ"ל אמנם בס' זב"צ או' מ"ב כתב שהזקנים שבדור אומרים שהוא כפשוטו שבנע הבגד והביא מעשה ע"ז שנעשה בעיר בגדאד יע"א שבשנת המגפה שהיתה בשנת תקל"ג שהלכו לקבור מת א' וחפרו לו קבר והם טעו שחפרו בקבר ישן שקברו בו אשה א' בתחלת הדבר וראו את האשה הנז' שאוכלת התכריכין שלה ב"מ ובאו והגידו לח"ר צאלח מצליח זצ"ל שהיה רב העיר באותו זמן וא"ל שיש קבלה בידו מדור שלפניו שזה סכנה גדולה שימשך הדבר הרבה ימים ב"מ וצריך לשחוט האשה הנז' ואותה שעה באה גבור א' ואמר שתתנו לו שישתה שכר כדי שיהיה לו גבורת הלב וישחוט אותה וכן עשו והלך ושחט את האשה הנז' ומשך התכריכין מפיה ותיכף פסק הדבר יעו"ש.
סעיף קטן סב
סב) פטום הקטורת הנהגה נפלאה לאומרו בזמן הדבר. וטוב לקיים ג"כ והגית בו יומם ולילה והסוד כי לקח טוב לק"ח גי' מגיפ"ה. וגם יזהר מדבר שקר וזהו כלל גדול כי מי שהוא מדבר שקר בזמן המגפה הוא מסוכן ר"ל. סדר פטום הקטורת כ"י מהאר"י. ב"ד שם. וסי' לדבר דובר שקרים לא יכון. זב"צ או מ"ג.
סעיף קטן סג
סג) ועיין בדברינו לאו"ח סי' תקע"ו או' יו"ד מ"ש בשם הזוהר לעשות תיקון לפסוק הדבר יעו"ש. ועוד עיין בשער הכוו' תיקון לזה דף י"ג ע"ד ומשם ואילך יעו"ש. ועוד עיין בס' אמת ליעקב על הקבלה דף קכ"ג ע"א מ"ש בשם המקו' דהקורא סדר המ"ב מסעות בזמן המגפה ב"מ מידי יום ביומו בהתמדה מובטח הוא שיהא נשמר יעו"ש ועי"ש סדר הקריאה.
סעיף קטן סד
סד) בזמן שיש דבר בעיר ראוי לאדם לכסות מצחו שלא יכיר מה"מ העונות החקוקים במצחו. ס' עסיס רמונים דף ח"י ע"א בשם הזוהר. ב"ד שם. זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן סה
סה) בשעת הדבר לא ילך לבית החיים. ס' רפואות. שמירת הנפש או' ס"א. זב"צ או' ק"ז. ואיזה דבר עיין באו"ח סי' תקע"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף ו'
סעיף קטן סו
סו) [סעיף ו'] אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם וכו' והאוכל אוכלין שאינן עולין על גופו ומברך עליהם עובר משום ג' לאוין שביזה את עצמו וביזה את האוכלין ומברך ברכה שאינה כתיקונה. אבות דר"נ פכ"ו. ביאור הגר"א או' י"ט.
סעיף קטן סז
סז) ולא יאכל אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא. הרמב"ם פ"ד מה' דיעות. שמירת הנפש או' ה'.
סעיף קטן סח
סח) לא יאכל עד שיהלך קודם אכילה עד שיתחיל גופו להתחמם או יעשה מלאכה או יתיגע ביגיעה אחרת. הרמב"ם שם. שמירת הנפש או' ו'.
סעיף קטן סט
סט) אכילה גסה לגוף כמו סם המות והוא עיקר לכל החלאים אלא יפחות כמו שליש משביעתו. הרמב"ם שם. שמירת הנפש או' ז' ועוד עיין מזה בדברינו לאו"ח סי' זק"ן כמה דברים המועילים לגוף יעו"ש.
סעיף קטן ע
ע) שם. שנפשו של אדם קצה בהם וכו' שקץ שקורין אורווייבי"ן היה הולך על הספר לפני מהרר"י סגל ופשט בחור א' ידו להסירו וגער בו הרב שלא יגע בו יד משום מיאוס אך ינער הספר ויפול מאליו. ליקוטים שבסוף דרשות מהרי"ל. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. ושרץ זה מצוי אצלנו והוא מ"ש בתורה לטאה ואנו נמאסים ממנו הרבה וכן נמאסים מן העכבר ואין אנו תופסים אותו בידים אפי' חי אלא ע"י בגד. ולפעמים יהיה צואה של עכבר בתבשיל והגם שלפי הדין מותר מ"מ איכא בהו משום מיאוס ואיכא בל תשקצו וע"כ אנו מצוים לבני ביתנו שיבדקו האורז מן הצואה של עכברים וכן יזהר כל אדם ויצוה לבני ביתו. זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן עא
עא) שם. כגון כלים של בה"כ וכלי זכוכית וכו' כלי זכוכית לאו דוקא דה"ה כלי מתכות אלא דסתם קרנא דאומנא כלי זכוכית נינהו. א"נ נקט כלי זכוכית לומר ומכ"ש כלי חרס דאפי' אחר הדחה ושטיפה מאוסים הם. ב"ח. כנה"ג שם או' כ"ה ואו' כ"ו. בל"י או' ט"ו.
סעיף קטן עב
עב) מיהו כשהם חדשים לגמרי משמע דליכא איסורא ואפשר כיון דהזמינו אותם לדבר מיאוס לא חילקו חכמים משום דהרואה סבור שאינם חדשים אלא הודחו ונכון לבעל נפש להחמיר אף בחדשים. ב"ח. כנה"ג שם או' כ"ז. בל"י שם.
סעיף קטן עג
עג) מים שהכניסום לבה"כ לקנח בהם ונשאר מאותו המים פסולים לנט"י אבל לרחוץ בהם ידיו עבור שנכנס לבה"כ לכתחלה צריך לשפוך אותם ולרחוץ במים אחרים רק בשעת הדחק יש להתיר כיון שאין מברך ענט"י וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' ד' או' י"א יעו"ש.
סעיף קטן עד
עד) כתוב באו"ח כשם שמכשירין הכלים משום בליעת איסור כך מכשירין אותם בהגעלה או בליבון מחמת דבר מיאוס כגון מי רגלים או דבר אחר מאוס דכתיב אל תשקצו את נפשותיכם וכן נהגו כל ישראל ואין להקל על המנהג עכ"ל ואני אומר שהמנהג הזה אין לו עיקר וגם לא פשוט בינינו אלא משפשפו ביותר ודיו. ב"י סוף סי' קכ"א בבד"ה. וכן הסכים הפר"ח שם סוף סי' קכ"א. לה"פ שם. וכ"כ ברכ"י בסי' זה בשיו"ב או' י"ד בשם בתי כהונה. ער"ה או' ה' אלא שכתב דצריך הדחה ג"פ.
סעיף קטן עה
עה) ולא אמר מרן דין זה אלא כשהיה באקראי בכה"ג סגי בשפשוף ושטיפה אבל כלי המיוחד למ"ר ודאי שנשתמש בהם בקבע לא מיבעיא בכלי חרס שאינן יוצאין מידי דפיין לעולם אלא אפי' בכלי שטף פשיטא דלא מהניא בהו אפי' הגעלה ולא לבון ור"ר שורה עליהן אלא בהחזרת כבשונות או בלבון שנצוצות נתזין מהן דפנים חדשות באו לכאן. הרב שאלת יעבץ ח"ב סי' קע"א יעוש"ב. ברכ"י בשיו"ב או' ט"ו. מיהו הכנה"ג בהגב"י שם בסוף סי' קכ"א כתב על דברי בד"ה הנז' היינו אם נשתמש בהם בצונן אבל בחמין אם יארע אפשר דמגעילין אותם יעו"ש ומשמע דחמין וקבע שוים הם וכמו שדי לחמין בהגעלה ה"ה לקבע וגם מסתמיות לשון בד"ה משמע דאין חילוק בין עראי לקבע וע"כ נראה דבעת הצורך יש להקל בהגעלה אפי' נשתמש בהם בקבע ואם הוא כלי חרס יש להגעילו ג"פ כיון דאין לאיסור זה עיקר מה"ת וכמ"ש לעיל סי' קי"ג סעי' ט"ז יעו"ש.
סעיף קטן עו
עו) שם. וכן אסור לאכול ולשתות בכלים הצואים וכו' ובכלל זה לא יוציא המאכל מתוך פיו אחר שלעסו ויחזירנו לפיו. פר"ת או' ו' ועיין לקמן או' צ"ז.
סעיף קטן עז
עז) שם. שכל אלו בכלל אל תשקצו וכו' כל הני אסירי מדרבנן והעובר עליהם מכין אותו מכת מרדות וכ"כ הרמב"ם בס' המצות לאוין סי' קע"ט דאינו חייב מלקות בעבור כי פשטא דקרא הוא בשרץ לבד. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"א. בל"י או' ט"ז ומ"ש הט"ז סק"ו מפני דהוי לאו שבכללות שאין לוקין עליו עיין פרישה או כ"ח שדחה זה. יעו"ש. ועיין לעיל סי' פ"ד או' ז'.
סעיף קטן עח
עח) שם. שכל אלו בכלל אל תשקצו וכו' ומסתברא ודאי דכל הני אף למי שנפשו יפה אסירי משום דכ"ע מאיסי להו הני מילי ובטלה דעתו אצל כל אדם. אבל איכא מילי אחריני דקצת אינשי ממאיסי בהו ואחריני לא ממאיסי בהו למאן דמאיס ליה אסר ולאחריני שרי. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. חכ"א כלל ס"ח או' ה' ועיין לעיל סי' פ"ד או' ו'.
סעיף ז'
סעיף קטן עט
עט) [סעיף ז'] מסוכנת אעפ"י שניתרת בשחיטה וכו' עיין לעיל סי' י"ז סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן פ
פ) שם. המדקדקים מחמירים על עצמם וכו' וכן אם נפל איסור בכ"ש או בכ"ר. ויש ס' ומכל כה"ג ולהרחיק עצמו מכל דבר כיעור מצוה היא או"ה סוף כלל נ"ז. וצ"ל דאף שכתב רמ"א ולא נמצא הדין בפי' וכו' לא יאכל ממנה א"כ משמע דהא בכ"ש או ביש ס' דנמצא בפי' אין להחמיר היינו שאין החיוב על בעל נפש להחמיר אבל מ"מ אם רוצה להחמיר גם בזה מצוה היא. פ"ת או' יו"ד. מיהו המנ"י בסל"מ שבסוף התו"ח כלל ע"ו דין ב' כתב בשם תורת האשם דלדעת מהרא"י ורש"ל הרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראים כגון מה שנתבטל בס' או בכ"ש הוי כמו מינות ויצא שכרו בהפסדו ודלא כמ"ש האו"ה סוף כלל נ"ז יעו"ש. והב"ד פ"ת שם.
סעיף קטן פא
פא) שם הגה. בהמה שהורה בה חכם מסברא וכו' אבל אם יש לו קבלה שהיא מותרת מותר. ש"ך סק"ח. ועיין לקמן סי' רמ"ב סעי' ל"א בהגה.
סעיף קטן פב
פב) שם בהגה. בעל נפש לא יאכל ממנה. בעל נפש פירש"י חסיד ע"א יר"ש החרד על נפשו. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ז.
סעיף קטן פג
פג) המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו ובקטנים משום בל תשקצו ומשום שלא יהא עקר וי"א שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו אלא שאסור משום סכנה וגם שלא יהא עקר אבל המשהה בהפחה אין בה משום בל תשקצו. ש"ע או"ח סי' ג' סעי' י"ז ובדברינו לשם יעו"ש.
סעיף קטן פד
פד) אסור לקצוץ אילן מאכל העושה פירות וגם יש בו סכנה ואם הוא סמוך לאילנות אחרים שחשובים ממנו ומכחיש אותם מותר לקוץ. בב"ק דף צ"א ע"ב ודף צ"ב ע"א. וכתב הרא"ש שם וכן אם היה צריך למקומו מותר עכ"ל. ומזה התרתי לאחד שהיה לו קרקע עם אילנות לקוץ האילנות אעפ"י שיש בהם פירות כדי לבנות בית דירה עליה. ט"ז סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' ל"א. חיים שאל ח"א סי' כ"ב. חכ"א כלל ס"ח או' ז' ערוך השלחן או' י"ג. ולרווחא דמילתא יקוץ אותו ע"י גוי. חיים שאל שם סוף סי' כ"ג.
סעיף קטן פה
פה) אילן הנושא פירות ומאפיל על חלונו שרי למקצייה ואם אפשר לתקן היזיקו בקציצת קצת ענפיו המאפילים עליו לא יקצצו אעפ"י שבהמשך שנים חוזרים וגדילים ויחזור לטרוח לקצוץ הענפים משום טרחא כל דהו לא נתיר להו מה שהוא סכנה עם ל"ת דאו'. ומ"ש הרא"ש להתיר לצורך המקום ר"ל שרוצה לבנות שם או לתקן לו במקומו דבר הנצרך לו משא"כ להרחיב חצירו לצורך טיול ותוספת אור ורווחא בעלמא לא אמר. חוות יאיר סי' קצ"ה. לה"פ או' ג' בל"י או' ד' חיים שאל שם סי' כ"ב. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן פו
פו) ואם רוצה לעקור את האילן עם שרשיו ויטע אותו במקום אחר דליכא השחתה כלל מותר לכ"ע. שבו"י ח"א סי' קנ"ט. חיים שאל שם סוף סי' כ"ג וסיים ויזהר להביא גוים אומנים ויחפרו את הארץ היטב כל הנצרך להוציא שרשיו בשלימות ותכף לנטעה במקום אחר וליעביד ליה כי היכי דנחיה עכ"ל.
סעיף קטן פז
פז) גרסינן בפ' כסוי הדם (חולין פ"ד ע"ב ומציעא כ"ט ע"ב) כסא דחרשין ולא כסא דפושרין ופירש"י טוב לשתות כוס של מכשפות ולא לשתות כוס של מים פושרים דרעים הם לגוף וה"מ בכלים של מתכות אבל בכלי חרס לית לן בה. וכלי מתכות נמי לא אמרן אלא דלא שדי בהו ציבייא פי' שרשי עשבים ותבלין אבל שדי בהו ציבייא לית לן בה וכי לא שדי בה ציבייא נמי לא אמרן אלא דלא ציץ פי' הרתיח אבל ציץ לית לן בה. כנה"ג בהגב"י או' נ"ב. פר"ח או' ט' ומ"ש וה"מ בכלי מתכות כתב שם הפר"ח דשותה אותם בכלי מתכות אבל ר' חננאל על הגמ' מציעא שם כתב והוא שהוחמו בכלי מתכות. וכ"כ מזמור לדוד בסי' זה על דברי הפר"ח הנז' דלדידי נראה אפי' אינו שותה בכלי מתכות אם הוחמו בכלי מתכות איכא קפידא טפי וזכוכית אינה מתכת עכ"ל ולכן יש לחוש לב' הפי' דאין לשתות מים פושרין לא בכלי מתכות ולא שהוחמו בכלי מתכות אעפ"י ששותה אותם בכלי שאין מתכות ומשמע אבל אם הרתיחו המים אפי' בכלי מתכות ואח"כ נעשו פושרים או שיש בהם תבלין והם פושרין מותר לשתותן אפי' נעשו פושרין בכלי מתכות ושותה אותם בכלי מתכות.
סעיף קטן פח
חפ) לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו. עירובין כ"ט ע"ב. ופרש"י ארס שרף הבצל. ור"ח פי' העמוד שבתוכו שמתגלגל בתוכו כמין גבעול ומתקבצין בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל. תו' שם. וכ"כ הערוך (בערך נחש). בשם רב שרירא גאון כפי' ר"ח דהוי המקל שישנו באמצע הבצל ויש לו ראש כראשו של נחש וחם הוא מאד ואף לא יאכל הבצל ששייר בארץ להוציא ממנו זרע ועומד בו הנחש הזה מפני שיצא מתורת מאכל ונהיה כמין סם אבל שאר בצלים שלא נשתהו בקרקע להוציא מהם זרע או שנשתהו אלא שלא נתקשו והגיעו לזאת אין נמנעין מהם עכ"ל. פר"ח או' ט'.
סעיף קטן פט
טפ) חמשה דברים קרובים למיתה יותר מן החיים ואלו הן אכל ועמד ושתה ועמד ישן ועמד הקיז דם ועמד שימש מטתו ועמד. שבת קכ"ט. ע"ב. ופירש"י שם אכל ועמד מהר לעמוד פתאום אחר שאכל שובעו עכ"ל משמע הא אכל מעט לית לן בה וגם משמע דכולהו נמי אם עמד פתאום אבל אם שהה מעט לית לן בה.
סעיף קטן צ
צ) ג' דברים מכחישים כחו של אדם ואלו הן פחד דרך ועון. ג' דברים מתישין גופו של אדם ואלו הן אכל מעומד ושתה מעומד ושימש מיטתו מעומד. גיטין ע' ע"א.
סעיף קטן צא
צא) ששה העושה אותן מיד מת ואלו הן הבא מן הדרך ונתיגע הקיז דם ונכנס לבית המרחץ ושתה ונשתכר וישן ע"ג קרקע ושמש מטתו והוא שעשאן כסדרן. כסדרן מת שלא כסדרן חליש ואם הוא חלוש בתלת מנייהו מת. גיטין שם.
סעיף קטן צב
צב) חמשה דברים העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה (אכולהו קאי אשום ובצל ומשקין. רש"י) והלן בביה"ק והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר והמקיז דם ומשמש מיטתו. האוכל שום קלוף וכו' אע"ג דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי ר"ר שורה עליהן. ולא אמרן דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן לית לן בה. והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה והוא שלנו בכלי מתכות וכלי נתר ככלי מתכות דמו. נדה י"ז ע"א. והא דאין אנו נזהרין בזה שכמה פעמים אנו עושין זלאט"ה של ירקות או של קשואין וכותשין שום ומניחין בה ועובר עליהן הלילה וכן כובשין ירקות ומניחין בהן ראשי שומין קלופים ותשאר כמה חדשים י"ל כיון שאינם מונחים לבדם אלא מעורבין עם חומץ וירקות לית לן בה. ועוד י"ל שסמכו בזה על רש"ל שכתב ביש"ש פכ"ה סי' י"ב שכל מה שהזהירו משום ר"ר כולם לא שכיחי האידנא כמו זוגות וכו' יעו"ש. זב"צ או' ס"א. [וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' ז).]
סעיף קטן צג
צג) ומין השומין שמביאין מפרס והם גדולים כמו בצלים ונשארים קלופים כמה ימים ונוהגין לאכול אותם נראה דלא אמרו אלא על השומים קטנים הנמצאים בא"י וכדומה אבל לא על אלו שהם מין אחר ועוד י"ל מפני שהם מרים שאין נאכלין עד שישרו אותם במים ותלך המרירות ועל דבר מר שאין ראוי לאכילה לא תשרה ר"ר ועוד י"ל דאינו מזיק אלא כשאוכלו כמו שהוא אבל אחר כבישה בחומץ או במי מלח או אחר בישול אינו מזיק. ועוד י"ל שסמכו בזה על רש"ל כמ"ש באו' הקודם. [וע"ע בשו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד ס"ס ז' שסמכו על הגמ"ר שכ' ג"כ כד' רש"ל. ע"ש].
סעיף קטן צד
צד) חמשה דברים נאמרו בקרומית של קנה אין שוחטין בה ואין מלין בה ואין מחתכין בה בשר ואין מחצצין בה שניים ואין מקנחין בה. חולין דף ט"ז ע"ב. ופרש"י כולהו משום כשדוחקין אותם קיסמין ניתזין ומפרשים ממנה ואיכא סכנתא במילה שלא תנקוב הגיד ומשוי ליה כרות שפכה וגבי שחיטה דלמא מנקבא להו לסימנין וכן לגבי קינוח דלמא מנקבא לכרכשיה עכ"ל. וכתב בעה"ע דלפ"ז בדיעבד נמי שחיטתו פסולה אבל בירושלמי אמרו שהטעם מפני שר"ר שורה עליה וכתב בעה"ע דלפ"ז בדיעבד שחיטתו כשרה. ב"י לעיל סי' ו' מיהו לעיל סי' ו' סעי' א' בהגה פסק כרש"י דאסור לשחוט בו ומשמע אפי' בדיעבד אסור כמ"ש בדברינו לשם או' ז' יעו"ש.
סעיף קטן צה
צה) אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכין בשר אל תחתכו על גב היד. איכא דאמרי משום סכנה שלא יקוץ ידו ואיכא דאמרי משום קלקול סעודה אף בחבורה קטנה יצא דם וילכלך את המאכל וימאיס את המסובין. ואל תשבו על מטת ארמית. איכא דאמרי לא תגנו בלא ק"ש ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא. ואיכא דאמרי ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא. דרב פפא אזל לגבי ארמית הוציאה לו מטה אמרה לו שב א"ל איני יושב עד שתגביהי את המעה הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת. והיתה רוצה להעליל עליו ולומר שישב עליו והרגו. ברכות ח' ע"ב ופרש"י שם. וכן איתא בפסחים קי"ב ע"ב שצוה רבינו הקדוש לבניו.
סעיף קטן צו
צו) ג' דברים צוה ר' יוסי בר' יהודה את רבי אל תצא יחידי בלילה ואל תעמוד בפני הנר ערום ואל תכנס למרחץ חדש עד י"ב חדש שמא תפחת ותחתיה חלל מלא מים. ואל תעמוד בפני הנר ערום דתניא העומד בפני הנר ערום הוי נכפה (ובמס' כלה איתא הרי זה מגונה) והמשמש מטתו לאור הנר הוויין ליה בנים נכפין. פסחים שם ופרש"י שם. ועיין באו"ח סי' ר"מ סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן צז
צז) א"ל רב לחייא בריה וכשאתה שותה מים שפוך מהם ואח"כ תן לתלמידך כדתניא לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא א"כ שפך מהם שמא איסטניס הוא ולא ישתה מהם וימות בצמא. תמיד כ"ז ע"ב. ס"ח סי' קי"א. כנה"ג בהגב"י או' ל"ח. גם לא ישתה יין או מים מפי חבירו והגם שיהיה אחיו וקרובו. פר"ת או' ו' וכ"ה בש"ע או"ח סי' ק"ע סעי' ט"ז יעו"ש וכתבנו שם או' נ"ט בשם הט"ז שכתב ואני ראיתי בס' צוואת ר"א הגדול שמזהיר מאד מלשתות מכוס ששייר חבירו כי שמא יש לו איזה חולי בתוך גופו ויצא ריח מפיו לאותו שיור ויסתכן יעו"ש.
סעיף קטן צח
צח) עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן חולי המצבה את הכרס. סילון של מי רגלים החוזר מביא את האדם לידי ירקון. ברכות כ"ה ע"א ופירש"י שם.
סעיף קטן צט
צט) אסור לעבור בנחל שמימיו רודפין ושוטפים אם המים מגיעים למעלה ממתנים משום סכנה שמא ישטפוהו המים. יומא ע"ז ע"ב ופרש"י שם.
סעיף קטן ק
ק) כל מילי לא תפלוט באפי רבך בר מקרא ודייסא דכפתילה של אבר דמו. תמיד שם. ופי' המפרש שאם אכלת קרא ודייסא אם בא רוק בפיך אל תחזירהו לאחוריו דסכנה הוא. פר"ח או' ט'.
סעיף קטן קא
קא) טוב ליזהר שלא לישב על אצטבות של אבנים מפני שמצננת את הגוף ומזיקות אותו. ירושלמי ביצה דף ג' ע"ב. פר"ח שם.
סעיף קטן קב
קב) בג' מקומות השטן מצוי לקטרג המהלך בדרך בעצמו והישן בבית אפל בעצמו והמפרש בים הגדול. פר"ח שם בשם הירושלמי בפ' ב"מ. ועיין לעיל או' מ"ט.
סעיף קטן קג
קג) יזהרו אב ואם שלא יעשו מורא לתינוק בדבר טמא כגון לומר חתול או כלב תקח זה התינוק כי ברית כרותה לשפתים וב"מ תכף הקליפה אשר להם שמות הטומאה ההם מצויים ויש חשש היזק לתינוק בעולם הזה וגם פוגם נשמתו לעוה"ב וע"כ שומר נפשו ירחק מהם. פר"ח שם בשם של"ה. וכ"כ בצפורן שמיר או' קפ"ט וסיים דהוי כנותן רשות לבוא לקחת התינוק ושמעתי מאדם גדול מעשה נורא בזה עכ"ל. וכ"כ בברכ"י בשיירי שוריים סוף חי"ד או' ד' ואפי' במינים הטהורים יש להקפיד כי ברית כרותה לשפתים. שמירת הנפש או' רכ"ו בשם רב יעב"ץ.
סעיף קטן קד
קד) וכן צריך ליזהר בכל כיוצא בזה כגון לומר אילו היה פלוני קיים היה שולח כתב או כבר היה בא. פר"ח שם והביא כמה מעשים מש"ס ע"ז יעו"ש. ועוד יחרד האיש ממה שארז"ל דלפי שמשה רבינו ע"ה אמר מחני נא לא נזכר שמו בפ' תצוה ואם למשה שמסר עצמו להציל ישראל עשה בו איזה רושם עאכ"ו להדיוט בדבר הרשות. ובפירוש אמרו בזוהר דאפי' הדיוט בדבריו חובל ומזיק וע"כ שומר נפשו ירחק מקללות ולפתוח פה ודי בזה. ברכ"י שם או' ה' צפורן שמיר או' קצ"א.
סעיף קטן קה
קה) לא יקלל האדם את עצמו כי יש מלאכי חבלה הנקראים אוררי יום שעונים אמן ומעלין אותה אל הנחש למעלה וכו' כמ"ש בזוה"ק. צפורן שמיר או' קפ"ח. וגם לא יקלל את חבירו כי אליו תשוב. רש"י סנהדרין דף מ"ט ע"א. שמירת הנפש או' רכ"ח.
סעיף קטן קו
קו) תלתא אינון גרמין בישא לגרמייהו חד מאן דלייט גרמיה תניינא מאן דזריק נהמא או פירורין דאית בהו כזית תלתא מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד דלא מטו ישראל לקדושא דסדרא וכו' הקדמת הזוהר דף י"ד ע"ב. ועיין בדברינו לאו"ח סי' רצ"ג או' ז'.
סעיף קטן קז
קז) המריבה בבית היולדת גורם סכנה לולד ובבית חתן וכלה גורם רעה ח"ו. צפורן שמיר או' קפ"ו.
סעיף קטן קח
קח) לא יתקוטט עם בני ביתו כי ע"י מריבה וקטטה בתוך ביתו זה עני קרא לסט"א לשבת בית ופוגם בשכינה כביכול. צפורן שמיר או' קפ"ה.
סעיף קטן קט
קט) ומי שפסקו לו ממון הרבה לשדוכין וחזרו בהן לא יעגן כלתו משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליח. אה"ע סי' ב' סעי' א' בהגה. שמירת הנפש או' פ"ה.
סעיף קטן קי
קי) כבשים שגדל בהם מין שחין של נגע שרגילים נמות בהם בכמה קהלות גזרו בחרמות ואסרו כל הכבשים עד שפסק המכה כמ"ש לעיל סי' נ"א או' ל"ד בשם כמה פו' יעו"ש.
סעיף קטן קיא
קיא) מי שיש לו כלב רע שמזיקו ומפסיד המאכל אפי' אינו נושך יכול ליתן לו סם המות ומ"מ שמעתי למחות שלא ליתן להם מחט תוך הלחם דאיכא למיחש שמא ישתגע ואיכא סכנת נפשות טובא. רש"ל ביש"ש בב"ק פ' הגוזל סי' ל"ו. ב"ח. ט"ז סוף סי' זה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ב. פר"ח סוף או' ט' לה"פ סוף או' ג' בל"י סוף או' ד' ערוך השלחן או' י"ג. ועוד יש בזה בנתינת מחט צער ב"ח הרבה.
סעיף קטן קיב
קיב) שני ישראלים ההולכים בספינה מקום סכנה כהולכי ימים לא ישנו שניהם רק א' ננער שיכול לשמור זה את זה. עיון יעקב דע"ט ע"ד בחי' למס' ב"ב דע"ד ע"א. יפ"ל ח"ג או' ח'.
סעיף קטן קיג
קיג) אין משיחין בבה"כ מפני הסכנה דשדים שכיחי התם וצריך צניעות ושתיקה להנצל. מדרש תלפיות דס"ה ע"ד בשם ס' חרדים דע"ו ע"ב. יפ"ל שם או' ט' ועיין באו"ח סי' ג' סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן קיד
קיד) לא יאכלו עם אשה נדה אפי' אינה אשתו כי שיורי הרוק מפיה הבא לתוך הכף ומהכף לקערה הוא גרם שיבא האדם לידי סכנה. קב הישר פי"ז. וטוב ויפה המנהג שנתפשט עכשיו בכמה בתים לאכול כל א' בקערה בפ"ע כמנהג הלועזים. יפ"ל שם או' יו"ד.
סעיף קטן קטו
קטו) ארז"ל אל יכבה אדם הנר בפיו ודמו בראשו. והא דנוהגין הנשים בע"ש לכבות את הנרות בפיהם שומר מצוה לא ידע דבר רע. לה"פ או' ה' זב"צ או' ע"ד.
סעיף קטן קטז
קטז) לא יושיב אדם תרנגולת על ביצים לגדל אפרוחים. צוואת ר"י חסיד או' ס"ז. לה"פ שם. בל"י סוף או' ח' שמירת הנפש או' רל"ז. זב"צ או' ע"ה.
סעיף קטן קיז
קיז) אין טוב לגדל בבית תורים ובני יונה לפי שהבית אשר יגדלו בה או ימותו בניו או לא יהיה לו זרע. נגיד ומצוה ריש ח"ב דף פ"ג ע"א בשם מהרח"ו ז"ל. שמירת הנפש או' רל"ה. זב"צ או' קמ"ד.
סעיף קטן קיח
קיח) לא יגדל אדם עגלים הנולדים מבהמותיו. צוואת ר"י חסיד או' ס"ו שמירת הנפש או' רל"ז. ולא ראיתי נזהרין בזה ושומר פתאים ה' ואפשר דאין זה אלא עצה טובה והיכא דאפשר דהא תריסר אלפי עגלי הוה מעשר ר"א בן עזריה כל שתא ושתא מעדריה כמ"ש במס' שבת נ"ד ע"ב. ואין זה אלא מן הנולדים באותה שנה כנודע נמצא שהיה מגדל עגלים הנולדים מאמותיהם.
סעיף קטן קיט
קיט) אם האדם דר באיזה בית ויצא ממנו והלך לדור במקום אחר לא ישוב עוד אל ביתו אשר יצא ממנו כ"א אחר שבע שנים שלמים. נגיד ומצוה שם בשם מהרח"ו ז"ל שאמר בשם האר"י ז"ל. ואומרים העולם שאם הניח איזה דבר בראשון יוכל לחזור. ויראה לי דסמכו על סוגית בתרא דף קמ"ד דהמשיא אשה לבנו הגדול בבית קנאו ואם הניח אפי' שובך או כיוצא לא קנאו דבזה שהניח גילה האב שהוא שלו. וה"ה הכא דבמה שהניח גילה שלא הלך לגמרי ודעתו לחזור. יוסף אומץ סי' ל"ז או' ו' זכ"ל ח"ג או' קצ"א שבאו' ס' זב"צ או' פ"ד.
סעיף קטן קכ
קך) לא יתוץ אדם תנור וכיריים שאופים בו להשתמש באותו מקום אלא יניח אותו לתקן שנית כי סכנה גדולה כל עושה אלה. צוואת ר"י חסיד או' נ"ח. ובעירנו רוב בני אדם נזהרים בזה ויש שאינם חוששין לזה. ושמעתי אומרים שאדם בשעה שבונה תנור או כירים יתנה בתחלת הבנין שיאמר שכל שעה שרוצה ליתוץ אותם יכול ליתוץ אותם וישתמש במקומם ויועיל התנאי ולא יהיה עוד סכנה וכן ראיתי לכמה בני אדם שעשו תנאי והצליחו. זב"צ או' ע"ו.
סעיף קטן קכא
קכא) ואם ירצה לנתוץ תנור וכירים בשביל לעשות בית תלמוד שילמדו בו רבים מותר ואין סכנה. בי"ד חי"ד סי' נ"ו. מיהו ביוסף אומץ שם סוף או' א' הביא מס' צרור הכסף שדחה דברי הב"ד הנז' וכתב שהרב ב"ד כשכתב תשו' זו והתיר הלכה למעשה בתוך ל' נפטר בעה"ב ההוא ר"ל ולכן יש להחמיר וסיים דהיודע מצוואת ר"י חסיד צריך לחוש ומי שאינו יודע כלל עליו נאמר שומר פתאים ה' יעו"ש. וכן בעיקרי הד"ט חי"ד סי' י"ד או' ב' הביא דברי צרור הכסף הנז' והגם שכתב לדחות מ"מ אח"כ הסכים עמו לדינא יעו"ש. זכ"ל שם או' קפ"ט.
סעיף קטן קכב
קכב) לא יסתום אדם חלון או פתח לגמרי שלא יזיקו השדים כי דרכם לצאת בו אלא ינקוב נקב קטן בו. צוואת ר"י חסיד או' כ"ג. ואף בכותל המפסיק בית בין בית לבהכ"נ יש להחמיר. יוסף אומץ שם. זכ"ל שם או' קפ"ח. ובמדינתנו כשסותמין פתח מניחין שם קנה חלול מעבר לעבר. זב"צ או' ע"ח.
סעיף קטן קכג
קכג) שני אחים הנשואים שתי אחיות א' מהם ימות או לא יצליחו לכן לא ישאו או יגרש א' מהם את אשתו אם נעשה הדבר כך. ס"ח סי' תע"ז. וראינו רבים ב' אחים נשואים ב' אחיות ולא עלה זיווגם יפה. כנה"ג אה"ע סי' ס"ב בהגב"י או' ד' והגם שראינו בש"ס ברכות דף מ"ד פ' זוגות אחים כהנים נשואים לפ' אחיות זוגות כהנות י"ל דבו בפרק מרבית העם שנות דור ודור נהגו זיווגים אלו ושכיחי טובא ולא היה עיה"ר בזה אך עתה דלא אשתכח הרוצה לעשות זיווג כזה יש בו עה"ר ושומר נפשו ירחק מזה דאיכא עיה"ר. פי' אזולאי שם הנקרא ברית עולם על ס"ח סי' הנז' או' ב' ועוד אפשר לומר דכהני שאני. [ועי' שו"ת יביע אומר ח"ב חאה"ע סי' ז' אות י"א].
סעיף קטן קכד
קכד) ולא זו בלבד אלא אף אח ואחות הנשואים לאח ולאחות לא הצליחו בזיווגם. כנה"ג שם. וכ"כ בצוואת ר"י חסיד או' ל"ג. אכן הרב זב"צ או' ף' כ' דבעירנו אין מקפידים ע"ז ואדרבה הם נושאים לכתחלה כל א' לוקח אחות בעל אחותו ולא ראינו ח"ו שיצא ממנה תקלה אלא אדרבא הצליחו בזיווגם עכ"ל ומיהו אפשר לומר דהגם דהצליחו בתחלה אח"כ לא הצליחו דמי נותן דעתו למה שיהיה בסוף וא"כ הרוצה לחוש הר"ז משובח.
סעיף קטן קכה
קכה) לא ישא אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו. ואם נשאה ישנה שם האחד אולי יש תקוה. צוואת ר"י חסיד או' כ"ו ואו' כ"ז. והגם שרבים לא חשו אני ראיתי מעשים שלא הצליחו בזיווגם. ואתיא מכללה אחת היתה שאמר אביה שאינו חש לזה ולא היו ימים מועטים שמת החתן בקצרות שנים והכלה אזלא ומדלדלא ושוב נשאת ונתגרשה ומתה בחוסר כל וזרע אין לה ר"ל. יוסף אומץ שם או' ג' זכ"ל שם או' ק"ץ. שמירת הנפש או' פ"ו וכתב לתמוה על דברי חכ"א כלל קכ"ג או' י"ג שכתב לפרש דברי ר"י החסיד עד שיהיו משולשים יעו"ש. וכ"כ שמירה מעליא על שמירת הנפש שם או' ג' בשם דבר משה מה"ק סי' ח"ן ששמע מהרב שר שלום זלה"ה שהיה כמתרעם על דברי חכ"א הנז' ואמר אדרבא בעל חכ"א עעה בפשע דברי הס"ח יעו"ש. ועיין עו"ש בשמירה מעליא שהביא עוד כמה רבנים דלא בעינן משולשים כפשט דברי ר"י חסיד ודלא כחכ"א יעו"ש.
סעיף קטן קכו
קכו) אך באם היה לאחד מהם עוד שם א' צוה שיהא נקרא בשם ההוא הנוסף לבד ואמר דבכה"ג לא מיקרי שמותיהן שוים וצוה להתקשר יעו"ש. דבר משה שם בשם רב שר שלום זלה"ה. שמירה מעליא שם. מיהו משאר פו' אחרים כתב שמירה מעליא שם דאם אין השמות שוים ממש כגון שהאחת נקראת רחל והשנית רבקה רחל אין לחוש דאין זה שמותיהן שוות כלל יעו"ש.
סעיף קטן קכז
קכז) וכתב עו"ש שמירה מעליא בשם השיב משה סי' ס"ט דמלשון הצוואה דכתב סתם שלא יהא שם אשתו כשם אמו ושמו כשם חמיו משמע דאפי' אינם קיימים ג"כ יש לחוש לזה יעו"ש.
סעיף קטן קכח
קכח) ומי שרוצה לדבק בבן טובים בחור וטוב אלא דחייש מ"ש העולם משום דשם הבחור כשם החותן ושם אמו כשם אמה של המשודכת הנה מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה ובפרט דאיכא כאן זכות תורה דאפי' אדבית עלי מתכפר בתורה ובגמ"ח וכו' תשו' חת"ס חאה"ע סי' קט"ז. פ"ת באה"ע סי' ב' או' ז' שמירת הנפש שם. [וע"ע שו"ת יביע אומר ח"ב חאה"ע סי' ז' הנ"ל שהאריך בזה והעלה להקל כאמור ודלא כמ"ד דיש למחות ביד המיקל בזה ע"ש.]
סעיף קטן קכט
קכט) השמות הללו אין להקפיד רק על שם העצם הניתן בעת לידה אבל אם נשתנה שמו בעת חליו שברכו אותו בשם אחר כנהוג אין להקפיד אם רוצה לשדך עם איש אחד ששמו ג"כ כן כי כוס של ברכה אין מצטרף רק לטובה כדאיתא בפסחים דף ק"ט. תשו' נוב"י מה"ת חלק אה"ע סי' ע"ט. שמירת הנפש או' ח"ף.
סעיף קטן קל
קל) וכתב שם הנוב"י דאין להקפיד על כמה דברים אשר נכתבו בצוואת ר"י החסיד כי יש כמה דברים אשר הם היפך דברי התלמוד כי כתב שם או' כ"ה שלא ישא אדם בת אחותו ובתלמוד איתא שמצוה לישא בת אחותו אך החסיד כתב זה רק לבניו ולדורותיהם אשר ידע כי לא יצליחו בזיווגם כאלו אבל לא לכל העולם יעו"ש. שמירת הנפש שם. וכ"כ בשמירה מעליא שם או' נ"ג כי כן ס"ל לרמ"א בש"ע אה"ע סי' ב' סעי' ו' בהגה וסיים וע"כ מטעם זה של הנוב"י אין חוששין עתה לדברי ר"י חסיד בזה אפי' חסידים הקדושים אשר אין דרכם לזוז אפי' כ"ש מדברי ר"י חסיד יעו"ש.
סעיף קטן קלא
קלא) לא ישאו ב' אחים אשה ובתה. ולא ינשאו ב' אחיות לאב ובנו. צוואת ר"י חסיד או' ל"א ואו' ל"ב.
סעיף קטן קלב
קלב) לא ישא ב' אחיות זו אחר זו אם היה לו בנים מהראשונים כי אחז"ל אחד ממאה זוכה להוליד בנים מב' אחיות אבל אם לא היה לו בנים מהראשונה אז יכול ליקח השניה. ס"ח סי' תע"ז. ובכנה"ג אה"ע סי' ס"ב כתב ע"ז להיפך שמענו מעובדא דיוסף הכהן שמתה לו אשתו ואמר לאחותה לכי ופרנסי את בני אחותך. שמירת הנפש או' ץ'. ובס' שבעים תמרים או' ל' כתב לתרץ ומסיים דזה יתפרד לג' ראשים שיש להתיר בהם. א' באם אין לו בנים מהראשונה שרי לישא אחותה ב' ואפי' ביש לו בנים מהראשונה רק שהם קטנים וצריכין לפרנסם מותר לו ג"כ לישא אחות אשתו ג' ואפי' ביש לו בנים גדולים מהראשונה שא"צ לפרנסם רק אם אחותה שנושא עתה שוב אינה ראויה להוליד י"ל ג"כ דאין חשש בזה לישא אותה. וחשש הברור לאסור בזה הוא דוקא באם הראשונה הניחה לו בנים גדולים שא"צ לפרנסם ע"י אם והשנית אחותה ראויה להוליד יעו"ש. שמירה מעליא על דברי שמירת הנפש שם או' נ"ה. [ועמ"ש בזה בשו"ת בית שערים חיו"ד סי' קצ"ז. ע"ש.].
סעיף קטן קלג
קלג) וגם יש ליזהר שלא ישא אדם אשתו שניה ששמה כשם אשתו הראשונה. וכן אשה לא תשא בעל ב' ששמו כשם בעל הראשון. שמירה מעליא שם בשם ס' חכמת הנפש.
סעיף קטן קלד
קלד) אם א' קרא שם בנו הנולד לו כשם אביו הנפטר ולא הצליח וגם אחיו קרא שם בנו הנולד לו כשם אביו וגם הוא לא הצליח האח הג' או הד' לא יקרא לבנו הנולד כשם אביו דבתרי הוי חזקה וכ"ש אם ג' לא הצליחו עדיין לא יקראו עוד כל המשפחה באותו השם דבתלתא הוי חזקה לכ"ע. כן נעשה מעשה בעירנו ולא הצליחו כלל וכ"נ מס"ח סי' רמ"ד עי"ש. זב"צ או' פ"ב. ולא דוקא אביו אלא ה"ה אחר אם קראו בשמו ולא הצליחו לא יקראו עוד בשמו כמבואר בס"ח שם יעו"ש.
סעיף קטן קלה
קלה) סגולה למי שבניו מתים כשהם קטנים אשר עשה הגאון ר"א מווילנא ז"ל לבתו וכך אמר שהילד אשר יולד לה יקראוהו בשם אחיו המת אשר מת לפניו באחרונה עם עוד הוספה שם שני חדש ושם החדש לראשונה ושם המת לאחרונה דרך משל אם הילד שנפטר לפניו היה שמו ראובן יקראו לשני שמעון ראובן וכן עשתה בת הגאון ז"ל שהנער המת היה שמו דוב בער וקראו לשני זלמן בער ונתקיים הוא וגם אשר הולידה אחריו ילדים אחרים וכן עשו כן כמה בני אדם שלא נתקיימו בניהם וסגולה זו עמדה להם להיות להם זרע של קיימא. וכן ראיתי גם אני כמה שעשו כן והועיל בעזה"י. כ"כ מהר"ר דוד לוריא מביחאב בס' עליות אליהו בהגהו' או' נ"א. זב"צ או' פ"ג.
סעיף קטן קלו
קלו) אשה שהוחזקה שבניה מתים מחמת הנקתה משום שאמרו הרופאים שחלבה ארסיי ומזיק לילדים לא תניק את בניה עוד אלא תשכור להם מינקת תשו' ח"צ סי' ס"ד ותשו' חת"ס חלק אה"ע סי' קל"ו. ואני בזכרוני שבאתה אשה עם שני בניה לפני אדמו"ר הרב הצדיק ז"ל ובכתה לפניו במר נפשה שיתפלל עבורה אשר שני בניה היו אלמים והיה להם חוש השמיעה רק שלא היו יכולים לדבר ואמר לה אדמו"ר ז"ל אשר לא תניק בעצמה הילדים שיהיה לה עוד כי זה בא מחמת חלבה. שמירת הנפש או' ח"י.
סעיף קטן קלז
קלז) מי שמתו בניו ר"ל ילך למדינה אחרת שהמקום גורם. ס"ח סי' רמ"ו. או ימכור את בנו לחבירו בעד שקל או איזה דבר מאכל ויחיה. ס"ח סי' רמ"ה. שמירת הנפש או' קע"ט.
סעיף קטן קלח
קלח) תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה ע"י לילית או ר"ר תינוק זה בטוח מכל אלו בסגולת לבישת פשתן וסגולת לבישת בגדי פשתן שלובש בגדי פשתן לבדו ולא מין אחר עמו אבל נתערב מין אחר אפי' חוט א' פוסל בו. פ"ת לקמן סי' שנ"ב או ב' בשם ילקוט הראובני פ' מקץ.
סעיף קטן קלט
קלט) מעשה בבחור א' שהיה נטוי למות אמר תפדוני תפדוני כך היה צועק אמרו לחכם מה הוא אומר א"ל שמא בכור הוא אמרו כן אמר להם לפדותו ויחיה מיד נתנו לכהן ה' סלעים וחיה כ"ה שנים אח"כ. ס"ח סי' של"ד. שמירת הנפש או' ק"ף. ונראה דבודאי שלזה עשו לו פדיון בזמנו אלא שלא עשו כראוי וע"כ יש ליזהר הרבה בפדיון הבן לעשות אותו כראוי בנתי שום חשש ויתן לכהן ה' סלעים במתנה גמורה ולא יחזור לקבלם מן הכהן במתנה כי זה מועיל לחיות הילד. ועוד עיין מה שכתבתי בסה"ק חקי חיים דרוש א' לפדיון הבן יעו"ש.
סעיף קטן קמ
קמ) אם אדם א' חלם חלום רע ובא אחר וקנה החלום ממנו יכנס במקומו. וכן אם א' חולה ובא וקנה החולי ממנו יכנס במקומו ס"ח סי' תמ"ה. וגם אני שמעתי מאדם גדול שראה בעיניו גוי שמכר החולי והמוכר נתרפא והקונה תכף נלכד בחולי ר"ל. פי' אזולאי על ס"ח שם.
סעיף קטן קמא
קמא) לא ילבש מנעלים של מת ומעשה בא' שנתנו לו מנעלים של מת ורצה לתת אותם לעני א"ל ואהבת לרעך כמוך אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי ויתן המעות לעני. ס"ח סי' תנ"ד. ור"ל דוקא לנכרי שקונה לעצמו שלא ימכרם. פי' על ס"ח שם.
סעיף קטן קמב
קמב) לא יאכל בשר בעוד שמסתלקת ההבל בין צלי בין מבושל. שמירת הנפש או' כ"ז בשם ס' אור חדש. יפ"ל ח"ג או' י"א. וכן יש ליזהר שלא לאכול ולא לשתות דבר שהוא חם ביותר. שמירה מעליא שם או' י"ב.
סעיף קטן קמג
קמג) ולא יאכל תבשיל מקדרה שלא בשלו בה ל' יום. שמירת הנפש שם בשם הנז'. יפ"ל שם. וכמדומה שאין העולם נזהרין בזה שהרי מחזיקין כנים מפסח לפסח. שמירה מעליא שם או' י"ג. וכ"פ היפ"ל שם דהעולם לא זהירי בזה. ונראה דה"ד אם לא רחצו אותה קודם בישול אלא סמכו על רחיצה ראשונה אבל אם רחצו אותה היטב אחר ל' ואח"כ בשלו בה לית לן בה.
סעיף קטן קמד
קמד) מי שאוכל פת של חטים חמה ביותר קשה לחולי השניים. יומא פ"ד ע"א ופרש"י שם. מיהו במס' ע"ז דף כ"ח ע"א איתא דחולי זה הוי מקרירי קרירי דחיטי ומחמימי חמימי דשערי. ופרש"י שם מקרירי קרירי דחיטים מאכל של חיטים ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף עכ"ל וע"כ יש ליזהר בזה ובזה וגם שלא לאכול פת חמה ביותר לא של חיטין ולא של שעורין וכבר כתבנו לעיל או' קמ"ב שלא לאכול ולשתות כל דבר שהוא חם ביותר שמזיק ח"ו.
סעיף קטן קמה
קמה) אין לשרוף שערות הזקן שהוא קשה לקבורת בנים ב"מ. כ"כ הרב יד נאמן די"ד ע"ח בשם המקובלים ז"ל. יפ"ל שם או' כ"ג.
סעיף קטן קמו
קמו) לא יאכל אדם לב בהמה דקשה לשכחה כדאיתא בסוף מס' הוריות. וה"ה לב חיה ועוף כמ"ש לעיל סי' ע"ב או' ו' יעו"ש. והא דאיתא לעיל סוף סי' י"א בהגה מקצת שוחטין נזהרין וכו' אם לא שאוכלין מלבה וכו' י"ל ה"ד ברגיל לא כל בעיתים רחוקות וגם לפי הטעם שכתבנו לעיל סי' ע"ב או' ו' משום ר"ר י"ל בדבר מועט ליכא למחש. [וכ"כ שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ח' אות ג'. וע"ש היטב. ודו"ק.].
סעיף קטן קמז
קמז) לא תלך המינקת מגולה בדדיה כי עי"ז מזיק החלב וכן לא תניק האשה בפני אנשים ותשמור עצמה מכעס שמפסיד החלב. ס' זכירה. שמירת הנפש או' ט"ז.
סעיף קטן קמח
קמח) ואם אירע לה פחד ובהלה מכל דבר לא תניק את התינוק באותה שעה עד שתנוח ואחר שיעבור הפחד תחלוב מעט מדדיה בחוץ ואח"כ תניק וזה בדוק ומנוסה. זב"צ או' ץ'.
סעיף קטן קמט
קמט) אשה שהתחילה להניק את בנה תתחיל להניק מדד שמאל תחלה. צוואת ר"י החסיד או' ס"ט. שמירת הנפש או' י"ז.
סעיף קטן קנ
קנ) לא יאכל אדם ירק שנפל מהשלחן משום דקשה לריח הפה. חולין ק"ה ע"ב. ובס' מנורת המאור כלל א' ח"א פ"ו העתיק דברי הש"ס בנוסח זה האי דלא אכלי מידי דנפל מפתורא לארעא וכ"ה גי' השל"ה בשער האותיות ובמדרש תלפיות ענף אכילה יעו"ש ולפ"ז לאו דוקא ירק אלא ה"ה כל דבר. אבל בסידור עמודי שמים לרב יעב"ץ כתב כגירסא שלפנינו דאכיל ירקא דנפל מתכא לארעא וכ"ה בהגהו' הרש"ש על הש"ס שם בשם ע"י יעו"ש. והעולם אין נזהרין בזה ונראה הטעם משום דאין סברא לומר דבפעם א' יהיה ריח הפה או לעתים רחוקות אלא דוקא אם מתמיד בזה וע"כ אין חוששין אם יארע כן פעם אחת בחדש או בשבוע.
סעיף קטן קנא
קנא) מי שרואה דבר מאכל ונתאווה לו ואינו אוכלו הוא סכנה וסגולה לזה כל רוק שיבא לו בפיו עי"ז לא יבלע אלא ישליך מפיו. כתובות ס"א. שמירת הנפש או' כ"ה.
סעיף קטן קנב
קנב) לא יאכל פת שלא בישל כל צרכו שקשה ללימוד ר"ל שקשה לשמוע. הוריות י"ג ע"ב ופרש"י שם.
סעיף קטן קנג
קנג) המאכיל דם אדם לחתול נעשה חלש אותו אדם. רש"י שבת ע"ה ע"ב בסוף העמוד ד"ה כיון דחלשא. ותו' נדה י"ז ע"א ד"ה שורפן. שמירת הנפש או' ל"ב.
סעיף קטן קנד
קנד) ולא ישרוף כל דבר הבא מן האדם כי הוא ניזוק. תו' שם. ועיין לעיל או' קמ"ה.
סעיף קטן קנה
קנה) האידנא אין מתענין כלל בשעת הדבר דמנוסה הוא כשאינו אוכל ושותה קולט ח"ו שינוי האויר כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תעק"ו או' ו' יעו"ש. ולענין ט"ב עיין בדברינו לשם סי' תקנ"ד או' נ"ה שכתבנו שיאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורים בש"ע סי' תרי"ח לגבי חולה ביוה"כ יעו"ש.
סעיף קטן קנו
קנו) ולענין יוה"כ עיין חת"ס ח"ו סי' כ"ג שכתב שרופאים מומחין אמרו שהיוצא מפתח ביתו אליבא ריקנייא בעידן מגפת הקוליר"א רח"ל דמו בראשו ופסק שם שביוה"כ ישתה הקאו"י או טא"י או מרק פחות מכשיעור מלא לוגמיו וישהה בין שתיה לשתה כדי אכילת פרס שהוא לכל היותר ט' מינוטין לחומרא יעוש"ב. אמנם קשה להתיר ביוה"כ שהוא בעונש כרת אם לא ע"י שאילת רופאים מומחים שבאותו זמן ובאותו מקום שהענין ישתנה ע"י הזמן והמקום. [וע' בשדי חמד מע' בין המצרים ר"ס ב].
סעיף קטן קנז
זקנ) היודע בשורה טובה לחבירו לא יאמר לו בפעם אחד. רב אלשיך פ' ויגש ע"פ ויגידו לו. שמירת הנפש או' מ"ג.
סעיף קטן קנח
קנח) אם ידעת בשורה טובה לחבירך מהר ימהרנה לו והזהר מלבשר בשורה רעה וכתיב ומוציא דבה הוא כסיל. צפורן שמיר או' קע"א.
סעיף קטן קנט
קנט) קבלה שלא יאמר הנוסע למלוין אותו שיחזרו ממנו. ספר דרכי צדק. שמירת הנפש או' נ"א.
סעיף קטן קס
קס) הנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום. ברכות ס"ד ע"א. מו"ק דף כ"ט ע"א. שה"נ או' נ"ב. וכתב שם הר"ן בסוף מס' מו"ק אבל למי שאינו מקפיד אין הדבר מזיק כלום יעו"ש. וכ"כ בס' ליקוטי מהרי"ח דף ק"ח ע"ב הנה בודאי מי שאמרו לו לך בשלום אל יקפיד בדבר ובודאי לא יזיק לו כמ"ש הר"ן אבל האיש הפוטר את חבירו בודאי לא יאמר לך בשלום אלא לך לשלום כאזהרת חז"ל בגמ' יעו"ש. שמירה מעליא שם על שה"נ או' ל"ג.
סעיף קטן קסא
קסא) יזהר שלא יפרד מחבירו מתוך הבכיה כי הוא סכנה גדולה ואם א"א לעצור יבכה קודם הפרדם. ס' זכירה בשם המקובלים. שה"נ או' נ"ג. ולפ"ז צ"ל גבי דוד ויהונתן דבכו שניהם כמבואר בקרא היה קודם הפרידה. ס' ליקוטי מהרי"ח שם. שמירה מעליא שם או' ל"ד. ולי נראה שאדרבא דמזה ראיה שהרי נהרג אח"כ יהונתן במלחמת פלשתים ולא ראו עוד איש את אחיו.
סעיף קטן קסב
קסב) לא ילך אדם מביתו לדרך ויחזור לביתו אם שכח איזה דבר רק יעמוד לפני הבית לשאול מה שצריך. צוואת ר"י חסיד או' מ"ג. שה"נ או' נ"ז. ונראה דה"ד אם הולך לדרך מרחקים כגון לנסוע לעיר אחרת אבל הולך למקום קרוב לית לן בה.
סעיף קטן קסג
קסג) ולא ימשח מנעליו ביום שדעתו לילך לדרך. צוואת ר"י חסיד או' מ"ד. שה"נ שם.
סעיף קטן קסד
קסד) אדם שיצא לדרך או לשר אם בצאתו מבית פגע כלי ריקם אז ישוב ולא ילך אותו יום. שה"נ או' נ"ח בשם הזוהר.
סעיף קטן קסה
קסה) סכנה לעבור עם מומר בספינה א' ועם עכו"ם מותר דארז"ל (שבת ל"ב) שטנא בתרי אומי לא שליט. שה"נ או' נ"ט. ועיין בדברינו לאו"ח סי' קנ"ו סוף או' י"ד.
סעיף קטן קסו
קסו) אין לילך יחידי לבית גוי. איגרא דפרקא או' צ"ה. שה"נ או' ע"ג. וכבר בעירנו זאת (בגדאד) אירע כמה מעשיות מזה והרגו אותם כל שנה יארע מעשה מזה ע"כ מי שעושה כן וילך יחידי בבית הגוי מתחייב בנפשו ואפי' אם הגוי אוהבו אסור לו להלוך שם יחידי. זב"צ או' ק"ח.
סעיף קטן קסז
קסז) סכנה לילך יחף כשקם מהמטה בבקר. ס' הזכירה שה"נ או' מ"ז. ומיהו עיין גמ' ברכות ס' ע"ב שכתב כי מסגי לימא ברוך המכין מצעדי גבר כי סיים מסניה וכו' משמע דהיו הולכים יחף כשקמים מהמטה ועיין ב"ח באו"ח סי' מ"ו מה שהביא חלופי גירסאות בזה ועכ"פ נראה דאם הקרקע מרוצפת אבנים או קורות לית לן בה דאין שוכן שם ר"ר וכמ"ש באו"ח סי' קפ"א סעי' ב' לגבי מים אחרונים ובדברינו לשם או' י"ג יעו"ש.
סעיף קטן קסח
קסח) חמשה דברים משכחים את הלימוד האוכל ממה שאכל עכבר וממה שאכל חתול והרגיל בזתים והאוכל לב בהמה והשותה מים של שיורי רחיצה והרוחץ רגליו זו ע"ג זו וי"א אף המניח כליו תחת מראשיו. גמ' הוריות י"ג ע"ב. ובענין לב בהמה כבר כתבנו לעיל או' קמ"ו יעו"ש ובענין הזיתים י"א דוקא כשאוכלם חיים אבל כבושים לית לן בה וי"א דגם בכבושים צריך כוונה ואז אינו מזיק וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' קנ"ז או' כ"ז ועי"ש הכוונה של זיתים יעו"ש. [וע' בשו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ח' או' ד' ע"ש].
סעיף קטן קסט
קסט) הנושא אלמנה ובא עליה ביאה ראשונה בשבת הוא סכנת מיתה כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' של"ט או' ס"ב יעו"ש ומשם ואילך.
סעיף קטן קע
קע) זכר שנולד אם תקבל אותו מיד כשנולד בלבוש נקבה יהיה זנאי וכן להיפך תהיה זונה ע"כ טוב לקבל אותו בלבוש חדש. של"ה. שה"נ או' ק"ב.
סעיף קטן קעא
קעא) ג' דברים מביאים לידי חולי פדגאר"ו (הוא חולי רגלים) ההולך במנעל דחוק ומטה קצרה ותשמיש ביותר (חופת אליהו שבסוף ר"ח שער ג') וי"א אף השותה יין ביותר וכעסן גדול. ס' זכירה. שה"נ או' קי"ג.
סעיף קטן קעב
קעב) ההולך ברגליו יחפים על כנים בארץ גורם חולי שקורים געלי זוכט. שה"נ או' קי"ד.
סעיף קטן קעג
קעג) הנוגע בראשו ביד שמן עי"ז בא שחין. ואם נטף על ראש תינוק ממים שמולחין הבשר מזה בא שחין שא"א להרפא. שה"נ או' קט"ו.
סעיף קטן קעד
קעד) אין מכסין צואה באפר חם כי מזיק לגוף שהצואה יצא ממנו. ס"ח סי' תתקי"ט. שה"נ או' קכ"ג.
סעיף קטן קעה
קעה) אשה שמקשה לילד לא ידברו בעון שעשתה וכן לחולה ומי שהולך בדרך. ס"ח סי' תפ"ו. שה"נ או' קכ"ז.
סעיף קטן קעו
קעו) אשה שמאחרת טבילתה לצער את בעלה עבירה גדולה בידה וגורמת כמה רעות בעולם בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לדא כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' ר"מ או' ט"ז בשם הזוהר פ' משפטים דקי"א ע"א יעו"ש.
סעיף קטן קעז
קעז) לא יניח אדם מלזקוק עם אשתו לילה שטבלה בה. צוואת ר"י חסיד סי' מ"א. ונוהגות הנשים לשטוח עליהן בגד מבעלה כשאירע לו אונס שלא יוכל לקרב אליה. רו"ח באו"ח סי' ר"מ או' א'.
סעיף קטן קעח
קעח) אשה לא תטבול כשאין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח ואם טבלה בדיעבד תניח אצלה תינוק או תניח סכין תחת הכר. שבו"י ח"ג חי"ד סי' ע"ח. או תפרוש עליה בגד מבעלה כמ"ש באו' הקודם.
סעיף קטן קעט
קעט) סכנה לאשה כשבאה מטבילה לילך בלילה לבד וק"ו שלא תלך לשאוב מים לבדה. ס' נ"ח מאמר ג' פ"י. שה"נ או' קל"ב. ואם יש לה נר דלוק בידה מותרת. שמירה מעליא שם או' ע"ג.
סעיף קטן קפ
קפ) כל אשה שטבלה ופגע בה כלב ושמשה עם בעלה בניה מכוערים. פגעה בחמור בניה טפשין. פגעה בע"ה בניה ע"ה. פגעה בסוס טוב לולד. רוקח סי' שי"ז. ואם פגעו בה אם היא יראת שמים תחזור ותטבול כמ"ש לקמן סוף סי' קצ"ח בהגה יעו"ש ובש"ך שם או' ס"א. ונראה דה"ד אם ראתה אותם אבל אם לא ראתה אותם כגון שהיו מהלכין באותו הדרך ולא שמה לבה ולא ראתה לית לן בה.
סעיף קטן קפא
קפא) הילדים שנמצא מכסה על פניהם בשעת לידה צריך שישמרו אותם מברק ורעם. ס' זכירה. שה"נ או' קל"ו.
סעיף קטן קפב
קפב) אם מלין ב' ילדים מאדם א' ביום א' יאמר אח"כ המלאך הגואל אותי וכו' משום עיה"ר. ס' זכירה שה"נ או' קל"ז.
סעיף קטן קפג
קפג) יהיה נזהר ליקח מוהל אומן ולא יקח מוהל בשביל אהבתו אם אינו אומן ומוחזק לכך. ס"ח סי' תתקע"ז. שה"נ או' קל"ח.
סעיף קטן קפד
קפד) לא יעשה חבירו סנדק לב' בניו אלא א"כ מת האחד. צוואת ר"י חסיד או' מ' ובזה"ז לא ראיתי חוששין לזה. שה"נ או' קל"ט.
סעיף קטן קפה
קפה) לא יאיים על התינוק שיכהו לאחר זמן אלא אם רואהו עושה מעשה רע יכהו מיד או ישתוק לגמרי ומעשה בתינוק שברח מבית הספר והפחידו אביו שיכהו הלך התינוק והמית א"ע. מס' שמחות פ"ב. שה"נ או' קמ"ו.
סעיף קטן קפו
קפו) אחז"ל מי שאינו מכבס בגדיו מביא לידי שעמום. שה"נ או' קמ"ח. [נדרים פא.].
סעיף קטן קפז
קפז) לא ישאיל אדם כיס וארנקי שלו לחבירו כי בזה הוא מוכר מזלו. ב"מ דף כ"ז. שה"נ או' קנ"ג.
סעיף קטן קפח
קפח) לא ימכור אדם קרקע הראשונה שלקח כי לא יהי' סי' טוב. קידושין דף נ"ט. ולא ימכור נחלת אבותיו. שה"נ או' קנ"ד.
סעיף קטן קפט
קפט) יוכל ללמוד מס' מו"ק וכדומה ולא יחוש משום סכנה רק ימהר ולא ידקדק כמו בשאר מסכתות. ס"ח סי' רס"א. ואם אדם לומד בנגעים או בשחין אל יהי רוקק. שם סי' תרל"ו. שה"נ או' קס"ב.
סעיף קטן קצ
קצ) ולא ישתין בלילה ע"י חור. ס' זכירה. שה"נ סוף או' רי"ב.
סעיף קטן קצא
קצא) אם אדם מספר לחבירו איך שקילל את הנכרי לא יאמר לחבירו באותו לשון עצמו שאמר לנכרי כגון אמרתי לו ארור אתה. ס"ח סי' תרל"ח. שה"נ או' רכ"ט. ור"ל אלא צריך לכנות ולומר אמרתי לו ארור הוא וכן בכל דבר של קללה לא יאמר לנוכח נגד חבירו. [וכדאיתא בשבועות ל"ו סע"א].
סעיף קטן קצב
קצב) כשאדם מודיע צערו לחבירו צ"ל לא אליכם. סנהדרין דף ק"ד ע"ב. שה"נ או' ר"ל. וכן בכל דבר שאינו טוב שאומר לפני חבירו צ"ל לא אליכם.
סעיף קטן קצג
קצג) אדם המבעית מביא ע"ע יסורין. ס' זכירה. שה"נ או' רל"א.
סעיף קטן קצד
קצד) לא ישחק בדבר המזיק כגון חרב אי ביקש וכדומה. ס' זכירה. שה"נ או' רל"ב. וכבר נעשה מעשה במדינתנו דגוי א' שהיה מתעסק ברובה א' שהיה בו כדור עופרת ונפל הכדור עליו ונהרג. זב"צ או' קמ"ג.
סעיף קטן קצה
קצה) כשהאשה מניקה את הולד ומשכה אותו ולא הניקה לערך כ"ד שעות שוב לא תניק הולד כי עי"ז יהיה רע עין. ס' זכירה. שה"נ או' רמ"ח. אלא תחלוב תחלה מן החלב שבדדיה לחוץ ואח"כ תניק אותו. ועיין לעיל או' קמ"ח.
סעיף קטן קצו
קצו) לא יאמר אדם אם אעשה כך איני יהודי כי הוא עבירה גדולה. ס"ח סי' תרל"ז. שכ"נ או' רנ"ב.
סעיף קטן קצז
קצז) לא יאמר כמו שנוהגים העולם במי שעשה לו איזה טובה אמר לו השי"ת והוא עשה לו הטובה הזאת וזה אסור דהוי משתף ש"ש וד"א. ס' בני יששכר מאמר חו' תשרי. שה"נ או' רנ"ג. ומיהו עיין תו' סנהדרין דף ס"ג ע"ב שכתבו דלא אסור אלא במידי דאלהות יעו"ש. וכ"כ שמירה מעליא או' קמ"ג על ע"ז דאשתמיט לי' דברי התו' הנז' ומ"מ נראה דהטוב לימר על ידך עשה לי השי"ת הטובה הזאת. ור"ל כדי לזכותך.
סעיף קטן קצח
קצח) מי שתולה פת בתוך הסל קשה לעניות ודוקא פת אבל בשר ודגים לית לן בה. פסחים קי"א ע"ב.
סעיף קטן קצט
קצט) מורסן בבית קשה לעניות. פסחים שם. ודוקא אם פיזר אותם בקרקע ונדרסים ברגל אבל אם מונחים בכלי לית לן בה. זב"צ או' קנ"ב וכ"ה מנהג העולם שאין מקפידים אלא דוקא כשהם מפוזרים ע"ג קרקע ונדרסים ברגל משום דאיכא בזיון אבל נא כשמונחים בכלי.
סעיף קטן ר
ר) מי שהולך בדרך או במקום סכנה יתן קודם לעני לחם או שום דבר מאכל אשר יכול העני להנות תיכף אבל אם יש לו בושה ליקח דבר מאכל יתן לו מעות. ס"ח סי' תתרנ"ו. שה"נ או' רס"א. ואם אין נמצא עני באותה שעה יתן ביד אחר לתת לעני תיכף כשנמצא.
סעיף קטן רא
רא) כשאדם יוצא בדרך והוא מתפחד אז כשהוא בא לבית ינער את שולי בגדיו. ס' הנהגת אדם פ"י. שה"נ או' רס"ד.
סעיף קטן רב
רב) לא יסתכל בפני אדם משוגע ובפני אדם עצב. ספר אלפא ביתא. שה"נ או' רפ"ח. וכן כשאדם בכעס אל יסתכל בו. ס"ח סי' תתשכ"ז. שה"נ או' רפ"ט.
סעיף קטן רג
רג) סכנה להביט באשה נדה. האר"י ז"ל. וצריך ליזהר מלילך בעקבא שדורסת בה. שה"נ או' רצ"ב [וע"ע בפי' הרמב"ן עה"ת ס"פ וישלח ע"פ כי לא אוכל לקום מפניך].
סעיף קטן רד
רד) לא ישתה רתיחה העולה על המשקה כי קשה לרירין היוצא מן החוטם והמנפח אותה בפיו קשה לראש והדוחה אותה לצדדין קשה לעניות. חולין ק"ה. והרתיחה הוא מה שמעלה החבית כשהוא תוסס אבל כששופך משקה ומעלה הרתיחה אינו בכלל זה אלא שנכון ליזהר גם בזה כי חמירא סכנתא. של"ה. שה"נ או' ש"ב.
סעיף קטן רה
רה) סכנה לשתות הרבה כשאדם עיף מהליכה ונמא למים רק ינוח מעט וישתה מעט מעט. וכן כשחם לאדם מאד אל ימהר לצנן גופו רק במיתון ולא ישתה מים קרים בצאתו מהמרחץ וכ"ש שלא ישתה במרחץ. הרמב"ם פ"ד מה' דיעות. שה"נ או' ש"ו. ואם צמא כשיצא מבית המרחץ ואינו יכול למנוע עצמו יערב המים ביין או בדבש וישתה. הרמב"ם שם ה' י"ז.
סעיף קטן רו
רו) מים ששתה מהם לא ירחץ בהם כי קשה לריח רע. תשו' הגאונים שבס' נהרות דמשק סי' רע"ו. שה"נ או' שי"ז.
סעיף קטן רז
רז) מים ששתה מהם לא יתן הנשאר לבהמה או לעכו"ם מחמת הברכה שבירך עליהם. שה"נ שם משם ס"ח.
סעיף קטן רח
רח) השותה מים בקערה קשה לעינים. פסחים דף קי"א. שה"נ או' שכ"ב.
סעיף קטן רט
רט) לא יישן תחת דקל יחידי ולא יפנה בין דקל לכותל. פסחים שם. שה"נ או' שכ"ט.
סעיף קטן רי
רי) ולא יישן תחת אילן של אגוז. ס' זכירה. שה"נ או' ש"ל.
סעיף קטן ריא
ריא) ולא יישן במנעלים משום שטועם טעם מיתה. יומא דף ע"ח ע"ב. שה"נ או של"ה. ומיהו ממ"ש שם בגמ' סנדל נמי אימר מאתמול וכו' ליסיים מסאני וכו' שהביא ראייה לסנדל ממסאני. ולעיל ע"א עשה חילוק בין סנדל למסאני וכתב רש"י ז"ל סנדל שהוא רחב משמע דהכא גבי שינה אין חילוק דאפי' ברחב יש קפידא יעו"ש ודוק.
סעיף קטן ריב
ריב) המחליף סנדל של שמאל בשל ימין קשה לשכחה וכן התופר בגדיו כשהוא מלובש. חופת אליהו שער ג' שה"נ או' שמ"א. ועוד עיין מזה בדברינו לאו"ח סי' קנ"ז וסי' ק"ע ועוד דברים שנכתב כל אחד במקום הראוי לו בס"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא