התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן צה
הרב יעקב חיים סופר
סימן צה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] דגים שנתבשלו או שנצלו בקדרה של בשר וכו' ודוקא אם כבר נתבשלו בדיעבד מותר לאכלם בכותח לכתחלה אבל אינו מותר לבשלם בקדרה של בשר ע"ד לאכלם בכותח. ש"ך סק"ג. פר"ח או' א' בל"י או' ג' כריתי או' א' ער"ה או' ה' קהלת יהודה בסעי' זה. והגם דבב"י בבד"ה כתב דאפי' לכתחלה נמי מותר לבשל בכלי חלב דבר שרוצה לאכול עם חלב נראה כשחבר הש"ע חזר בו וחשש לדברי האוסרים לבשל לכתחלה וע"כ כתב בש"ע לשון דיעבד דהש"ע חיברו אחר בד"ה כמ"ש הרב יד מלאכי בכללי הש"ע או' ט"ו ורב חיד"א בשם הגדולים מע' ספרים או' ע"ה שבאו' ש' יעו"ש. וכ"ז לפסק הש"ע והרמ"א מחמיר יותר כמ"ש אח"כ בהגה לסעי' ב'.
סעיף קטן ב
ב) ולפ"ז אסור לחמם מים לכתחלה בכלי בשר שהוא ב"י כדי ללוש בהם פת מפני שכמה פעמים אוכלים פת עם הגבינה. דבר משה חי"ד סי' ט' שו"ג מחו' סוף או' א' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ג
ג) אבל אם הכלי אינו ב"י דהוי נותן טעם לפגם וגם נ"ט בר נ"ט והוי תרתי לטיבותא מותר לכתחלה לחמם מים כדי לאפות הפת. בית דוד חי"ד סי' מ"ב. והגם דבתשו' דבר משה שם החמיר גם בזה מ"מ כיון דאיכא כמה פו' דמתירין לכתחלה אפי' בב"י כמ"ש ב"ד שם א"כ די בחומרת ב"י אבל באינו ב"י יש להתיר וכן הסכים זב"צ או' ד' ועיין לקמן בהגה סעי' ב'.
סעיף קטן ד
ד) ויש מי שיש לו כלי מיוחד ליחם מים ללוש ואין משתמשים בו לא בשר ולא חלב ותע"ב. שו"ל שם.
סעיף קטן ה
ה) ואם עבר ובישל או צלה לכתחלה על דעת לאוכלם בכותח אפ"ה מותר לאכלם בכותח ולא קנסינן ליה אפי' עבר במזיד ודלא כמנחת כהן ח"א פי"ב שאוסר. פר"ח או' א' לה"פ או' ג' כריתי או' א' קהלת יהודה בסעי' זה. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) שם. רחוצה יפה וכו' וסתם כלי רחוצה יפה עד שידע בבירור שאינה רחוצה יפה דסתם כלים מודחים הם. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. פר"ח או' ב' מנ"י על התו"ח כלל נ"ח או' י"ז. לה"פ או' א' בל"י או' א' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ב' חו"ד או' א' שפ"ד או' א' קה"י שם. בי"צ בעמ"ז או' א' זב"צ או' ו' ועיין לקמן סי' ק"ג או' מ"ב.
סעיף קטן ז
ז) שם. מותר לאכלם בכותח. ואין חילוק בין שיהיו דגים יבישים או לחים כגון שהועלו תוך רוטב. או"ה כלל ל"ד סוף דין א' כנה"ג בהגה"ט או' ב' בל"י או' ב'.
סעיף קטן ח
ח) שם. מותר לאכלם בכותח משום דהוי נ"ט בר נ"ט וכו' פי' דתחלה אין ממשות של בשר רק טעם דהיינו הבשר נתן טעם בקערה והקערה בדגים ועדיין כלו היתר וטעם קלוש כזה אין בו איסור. ט"ז סק"א. וה"ד בב"ח אבל באיסור אפי' כמה פעמים נ"ט בר נ"ט אסור הכל. ב"י בשם הר"ן. ט"ז שם. כנה"ג בהגב"י או' כ"ד בשם כמה פו'. פר"ח או' ג' לה"פ או' ב' חכ"א כלל מ"ח או' י"ז. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן ט
ט) שם. מותר לאכלם בכותח משום דהוי נ"ט וכו' ואם טעם הבשר נרגש בדגים אסור לאכלם בכותח אלא שא"צ לטעום קודם. רש"ל פכ"ה סי' ס"א. ער"ה או' ג' אבל הפר"ח שם כתב דאפי' נרגש טעם הבשר בדגים מותר לאכלם בכותח דכיון דהוו ב' טעמים של היתר הוקלש הטעם ואין בו כדאי לאסור. וכ"כ בית אפרים חי"ד סי' ל"ז דף ל"ב ע"א ד"ה ונחזור דבנ"ט בר נ"ט נקלש הטעם ואעפ"י שמרגישין בו קיוהא בעלמא הוא ולא חיישינן ליה יעו"ש. זב"צ או' ז'.
סעיף קטן י
י) שם. משום דהוי נ"ט בר נ"ט וכו' ואין להתיר משום נ"ט בר נ"ט חד בעיסא של פשטיד"א (כגון שאפו עוגה אצל פשטיד"א) ומשם בעוגה דה"ד פליטת טעם בכלי (ומכלי לאוכל) אבל מאוכל לאוכל הכל חשוב טעם אחד. שע"ד סי' ס' או' ג' כנה"ג בהגב"י או' כ"ו. מש"ז או' א' חו"ד או' ב' קה"י בסעי' זה. זב"צ או' ח' וכתב ודלא כהר' פני אריה סי' מ"ח ומ"ט והביאו פ"ת או' א' דס"ל דגם מאוכל לאוכל אמרינן נ"ט בר נ"ט יעו"ש.
סעיף קטן יא
יא) ונראה ברור דדוקא טעם ראשון בכלי וטעם ב' באוכל הוקלש טעמו אבל טעם ראשון באוכל ואח"כ בכלי ומשם לבשר או לחלב אסור דכל שהוא באוכל הוא הוי כממש. מש"ז שם. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן יב
יב) ועוד נ"ל דלא הוי נ"ט בר נ"ט בשעת בישול כגון אם נפל חלב על הקדרה שמבשלין בה דגים (לאו דוקא אלא לדוגמא דהא אין מבשלים דגים עם בשר) כנגד הרוטב ואח"כ בישלו הדגים עם בשר אפי' בדיעבד אסור אם לא היה ס' בבשר נגד החלב שנפל בראשונה על הקדרה ולא אמרינן כיון שנפל על הקדרה ודרך הקדרה נכנס להדגים הוי נ"ט בר נ"ט דכיון שנפל בשעת הבישול ובישול מפעפע בכל הכלי חשבינן כאלו נפל לתבשיל והוי טעם ראשון. חו"ד בביאו' או' א' ומיהו בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ל"ז השיג עליו וכתב דגם בנדון זה אמרינן נ"ט בר נ"ט ומותר לבשלם עם בשר יעו"ש באמצע התשו' והב"ד פ"ת או' א' וכן בהגהות מהרש"ק על הפרמ"ג רסי' זה ובספרו טוטו"ד תליתאה סי' קס"ט ובס' דברי יוסף סי' תרנ"ח ובס' שם אריה חו"מ בהוספות סי' יו"ד השיגו ג"כ על דברי חו"ד הנז' והעלו דגם בשעת בישול שייך דין נ"ט בר נ"ט יעו"ש וכן בהגהות אמרי ברוך על החו"ד העיר על דברי החו"ד הנז' מדברי הר"ן פכ"ה דלא משמע כדברי החו"ד יעו"ש אמנם בסוף ספר דרוש וחדוש מהגאון רעק"א בתשו' דפירות יבשים שנתייבש בתנור באמצע התשו' משמע שגם הוא מסכים לסברא זו של החו"ד דבשעת בישול לא שייך נ"ט בר נ"ט יעו"ש וכ"כ ביד יהודה בפי' הארוך או' ז' והשיג על דברי בית אפרים הנז' וכתב דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ויש לחוש להחמיר מספיקא לדעת החו"ד יעו"ש והב"ד דר"ת או' ז' נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא וע"כ לכתחלה אין לבשל עם בשר ובדיעבד אם כבר בישל ויש הפ"מ יש לסמוך אמתירין.
סעיף קטן יג
יג) שם. ואם לא היתה רחוצה יפה אם יש בממש שעל פי הקדרה יותר מאחד בס' וכו'. וה"ד כגון דידעונן בודאי שיש בלכלוך יותר מא' בס' בדגים אבל מסתמא אמרינן דיש ס' משום דמסתמא בכל הקדרה יש ס' בתבשיל נגד שמן הדבוק בדפנותיו. או"ה כלל ל"ג דין ב' מנ"י על התו"ח כלל נ"ז או' י"א. שפ"ד או' א' וכתב ודלא כפר"ת או' ג' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן יד
יד) ומיהו אם בישל דגים מעט בתוך קדרה גדולה בזה לא אמרינן דסתם בישול יש בו ס' נגד הלכלוך משום דהתבשיל מעט ובודאי לא יש בו ס' נגד הלכלוך. זב"צ שם. והיינו בסתמא אבל אי ידעינן דלא היה שם לכלוך כ"א מעט מזער ויש ס' בדגים כנגדו מותר לאכלם בכותח.
סעיף קטן טו
טו) וה"ד אם נתבשל בקדרה אמרינן בסתם כלים יש ס' בתבשיל נגד הלכלוך אבל במי הדחה וסתם כלים אין במי הדחה ס' כנגד השמנונית שעליה. או"ה כלל ל"ד דין י"ז. מנ"י שם או' י"ח. שפ"ד שם. זב"צ או' י"ב. טז)
טו) ודגים חמים שעלו בקערה צוננת אף דאיכא ס' נגד הדבוק מ"מ כיון דאינו בולע רק כדי קליפה ולא מבליע בכולו כיון שהקערה צוננת א"כ אף דאיכא ס' בכל הדגים נגד השומן מ"מ אסור לאכלם בחלב. מנ"י שם או' י"א. זב"צ או' י"ג. ור"ל כיון שהם בעין ולא נתערבו ע"י בישול.
סעיף קטן טז
סעיף קטן יז
טוב) שם. יותר מאחד מס' בדגים וכו' קאי אנצלו אבל בנתבשלו ס' בדגים ובמים סגי דמוליך הטעם בשוה. שפ"ד סוף או' א'.
סעיף ב'
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ב'] ביצה שנתבשלה במים בקדרה חולבת מותר לתת אותה וכו' ואפי' ביצה קלופה שנתבשלה במים בקדרה חולבת מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אם הקדרה רחוצה יפה. ש"ך סק"ב. חו"ד או' ג' שפ"ד או' ב' זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן יט
יט) שם. מותר לתת אותה בתוך התרנגולת אפי' לכתחלה. דהא נ"ט בר נ"ט הוא כדגים שעלו בקערה. ב"י בשם תשו' הרשב"א.
סעיף קטן כ
ך) שם. אבל אם נתבשלה בקדרה עם בשר ואפי' בקליפה אסור וכו' שקליפת הביצה בבירור מנוקבת היא וכשאדם מבשלה תוך יורה של צבעים תמצא הביצה עצמה צבועה מאותו צבע ולכן אסרו חכמים ביצת אפרוח והתירו ביצה אסורה שזו פולטת ציר של אפרוח וזו אינה פולטת אלא זיעה בעלמא. ב"י בשם תשו' הרשב"א הנז' ט"ז סק"ב. ומה שהקשה ע"ז הט"ז שם עיין בדברינו לעיל סי' פ"ו או' מ"ד מ"ש בשם האחרונים יעו"ש.
סעיף קטן כא
כא) שם הגה. ויש מחמירין בצלייה ובישול וכו' והמנהג לאסור לכתחלה וכו' לאכלו בכותח ובדיעבד מותר אם נתן בכותח. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ד' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' כריתי או' ד' וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל אבל לפסק הש"ע מותר לאכלם בכותח אפי' לכתחלה רק דאין לבשלם לכתחלה כדי לאכלם בכותח וכמ"ש לעיל או' א' יעו"ש.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. ובדיעבד מותר וכו' ורש"ל באו"ש (על שע"ד) ובספרו יש"ש פכ"ה סי' ס"ג אוסר אפי' בדיעבד בנצלו מדינא ואינו עיקר. פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' אמנם הבל"י או' ד' כתב דכמה פו' סוברים כרש"ל וע"כ כתב דלא כפר"ח שכתב ואינו עיקר יעו"ש ומ"מ לענין דינא ק"ל כדברי הש"ע ורמ"א שאין מחלקין בין בישול לצלוי רק המחמיר כרש"ל באין הפ"מ תע"ב ודוקא להחמיר לעצמו אבל לא להורות לאחרים.
סעיף קטן כג
כג) ודוקא שצלו דגים בשפוד שצלו בו בשר או שחתך דגים רותחים בסכין שחתך בו בשר אבל צלה דגים בקדרה שבישל בה בשר מותר. וכן אם בישל דגים בקדרה שצלו בה בשר אף שהדגים מותרים בחלב מכל מקום הרוטב של דגים אסור בחלב דברוטב ליכא רק טעם ב' והוי כמו נצלו אבל בישל דגים בקדרה שבישל בה בשר אף הרוטב מותר בחלב כיון שהטעם בשר נבלע בכלי ע"י בישול. חו"ד או' ה' פ"ת או' ד' וכ"ז לדברי רש"ל וגם מ"ש מותר לאכול בחלב לדברי רמ"א דוקא בדיעבד אם נתן בחלב מותר לאכלם כנז'.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. אבל ליתנן בכלי שלהם מותר לכתחלה ור"ל אם בישל דגים או ירקות בקדרה של בשר וליתנם אח"כ בכלי חלב או שבישל בכלי חלב וליתנם אח"כ בכלי בשר מותר לכתחלה גם לדעת המחמירים.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. אבל ליתנם בכלי שלהם מותר לכתחלה. דבזה אנו סומכין על המתירין גם בבישול וצלייה נ"ט בר נ"ט. ט"ז סק"ה. לה"פ או' ח' ביאור הגר"א או' ח'.
סעיף קטן כו
כו) ומסתברא שאף לכתחלה מותר לבשלם בקדרה של בשר ע"ד ליתנם בכלי של חלב. פר"ח או' ז' לה"פ או' ט' ומיהו המש"ז או' ה' כתב דיש לאסור רק לכבוד שבת וכדומה המיקל לבשל תחלה במחבת בשר ב"י לערות בכלי חלב או להיפך אין גוערין בו.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. אבל ליתנם בכלי שלהם מותר לכתחלה. היינו שלא ע"י עירוי אבל בדרך עירוי כתב לקמן בהגה בסעי' ג' שאוסר הכלי אלא שאין טעם לדבריו כלל לאסור ע"י עירוי וכן דעת האו"ה ושאר האחרונים וגם בתשו' משאת בנימין בסי' ך' כתב שכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין יעו"ש. פר"ח או' ה' וכ"כ הש"ך סק"ה בשם כמה פו' דאין לאסור ע"י עירוי. לה"פ או' ז' בל"י או' ה' כריתי או' ה' מיהו בתו"ח כלל נ"ז סוף דין י"ב כתב וכמדומה לי שלא נהגו להקל בכה"ג אמנם בהפ"מ או לעת הצורך יש להקל. והב"ד הש"ך שם. וכן הסכים השפ"ד או' ה'.
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. וכן אם לא נתבשלו או נצלו תחלה רק עלו בכלי של בשר מותר לאכלן עם חלב וכו' והיינו שאחד מהם הכלי או הדגים חמים אבל אם שניהם חמים הו"ל כנצלו. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ח' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ז' כריתי או' ו' חו"ד או' ז' ומ"ש הו"ל כנצלו ר"ל ולרש"ל שכתבנו לעיל או' כ"ב אסור אפי' בדיעבד לאכלם בכותח ולדברו מור"ם מותר בדיעבד ולדברי הש"ע אפי' לכתחלה והיינו אם לא היה שם רוטב אבל אם היה שם רוטב הו"ל כנתבשלו וכ"כ השפ"ד או' ה' ור"ל ואז אפי' לרש"ל מותר בדיעבד.
סעיף קטן כט
כט) שם בהגה. וכל זה כשהמאכל אינו דבר חריף וכו' ובענין דבר חריף ית' לקמן סי' צ"ו כי שם מקומו יעו"ש.
סעיף קטן ל
ל) ואם יש במאכל דבש מבטל טעם החריפות. תו"ח כלל פ"ה סוף דין כ"א. הל"פ או' י"ב. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן לא
לא) כסכוסו שנתנוהו על קדרה של בשר לקלוט ההבל כמנהג והן בעודנו רותח נתנוהו בתוך קערה חולבת יטול ממה שיש באמצע הקערה דלא נגע בדופני הקערה ואוכלו והשאר הוא אסור. הרדב"ז בתשו' דפוס וניציא סי' ר"י יעוש"ב. ברכ"י בשיו"ב או' ב' ער"ה או' י"א.
סעיף קטן לב
לב) ואם לא היה הכסכוסו מונח ע"פ קדרה של בשר אלא שהוא רותח ונתנו בקערה של בשר ואח"כ נתנו בקערה חולבת מותר לאכלו עם בשר או עם חלב. הרדב"ז שם. ופשוט הוא דאף לכתחלה מותר ליתנו בקערה חולבת או לאכלו בחלב לכ"ע. ער"ה או' י"ב.
סעיף ג'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ג'] קערות של בשר דהודחו ביורה חולבת וכו' אפי' שניהם ב"י מותר וכו' היינו בדיעבד אבל לכתחלה אין להדיחן אפי' לדעת הש"ע. ש"ך סק"ט. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט"ו. חו"ד או' י"א. שפ"ד או' ט' ער"ה או' י"ג. זב"צ או' כ"ג. ועיין לעיל או' א'.
סעיף קטן לד
לד) שם. והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן. ומסתמא אמרינן דשומן דבוק בהן דהא השתא הוא דמדיחן. ש"ך סק"א. פר"ח או' י"ב. מנ"י על התו"ח כלל נ"ז או' י"ז. כריתי או' ז' שפ"ד או' י"א. חכ"א כלל מ"ח או' ח' זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לה
לה) שם. ואם היה שומן דבוק בהן וכו' פי' אם היו שניהם ב"י אפי' אין שומן רק באחד מהן הכל אסור לפי שהמים מקבלים טעם ראשון הבא מן הממש ואוסרים הכלים לפי שאין כאן נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ועוד שהשומן נוגע בכלי האחד ונאסר הכלי וחוזר ואוסר הכל. ואם יש שומן בשניהם אסורים אפי' אינם ב"י. היה שומן בא' מהן ושניהם אינם ב"י הכלי שיש בו שומן מותר לפי שטעם הנפלט מכלי האחר הוא פגום והכלי האחר אסור לפי ששומן שבכלי זה אוסרו והמים אינם נאסרים מפליטת אותו כלי לפי שאין שם איסור בשר בחלב כיון שהאחד פגום והשני מושבח. ואם הכלים אחד הוא ב"י והאחד אינו ב"י ויש שומן בא' מהם אם השומן הוא באותו שאינו ב"י הכל אסור לפי שהשומן אוסר הכלי שהוא ב"י והמים נאסרים מפליטת הכלי האסור שהרי הוא חתיכה דנבילה וחוזרים המים ואוסרים הכלי שאינו ב"י אבל אם השומן דבוק בכלי שהוא ב"י הוא מותר לפי שפליטת הכלי האחר הוא פגום ואינו אוסר והכלי האחר שאינו ב"י אסור לפי שהשומן אוסרו. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' יו"ד כריתי או' ח' חו"ד או' י"ב. שפ"ד או' יו"ד. חכ"א כלל מ"ח או' ח' ואו' ט' זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לו
לו) והא דאסורים הכלים לאו דוקא לבשר או חלב אלא גם לשאר דברים משום שבלועים מבשר וחלב ונעשו נבילה. שפ"ד שם. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לז
לז) שם. צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שע"פ הקערה. ואם שניהם אינם מקונחים אי איכא במים ובמה שדבוק בכלי של בשר כדי לבטל הלכלוך של חלב וכן במה שדבוק בכלי חלב והמים יש ס' נגד השומן הוי כשניהם מקונחים ומותר דאיסורים מבטלים זה את זה כמ"ש סי' צ"ח סעי' ט' מנ"י על התו"ח כלל נ"ז או' ט"ז. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן לח
לח) שם הגה. ויש אוסרים אפי' אין שומן דבוק בהן. וכתב זב"צ או' כ"ט דגם לספרדים דק"ל כפסק הש"ע דאפי' שניהם ב"י הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ומותר הכל מ"מ המחמיר תע"ב מפני שהאוסרים הם רבים כמ"ש הכנה"ג בהגב"י או' ל"ז ועוד דאפי' רבני הספרדים שהם מהראנ"ח ח"ב סי' ס"ח ומהרימ"ט סי' קכ"ב כתבו דראוי להחמיר והגם דלהוראה אנו מורים כס' מרן ז"ל וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ג' משם הרב בית יהודה ז"ל דהמנהג כמרן ז"ל מ"מ הנזהר בזה תע"ב עכ"ד.
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. אלא א"כ אחד מן הכלים אינו ב"י וכו' שאז כל הכלים מותרים שהרי בכאן לכ"ע לא נאסרו המים לפי שאין כאן איסור בב"ח כיון ששני הטעמים א' פגום ואחד מושבח ואף הכלי שאינו ב"י מותר שהרי קיבל טעם מן המים דהוו נ"ט בר נ"ט דהיתרא. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"ז.
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. אלא א"כ אחד מן הכלים אינו ב"י מבליעת כלי ראשון. וכיון שידוע שנשתמש באותו מעל"ע חיישינן למה שדרך להשתמש בו וחיישינן לכ"ר אבל כשאין ידוע אם נשתמש בו כלל באותו מעל"ע אמרינן דסתמו אינו ב"י. חו"ד או' י"ד.
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה. אלא א"כ אחד מן הכלים אינו ב"י מבליעת כלי ראשון. וכתב האו"ה דאין חילוק בין הדיח קערות עם קערות או כפות עם כפות או טעלי"ר עם טעלי"ר ולא אמרינן דמה שתשמישו בכלי שני אינו אוסר עכ"ל וה"ד מן הסתם דחיישינן שמא השתמש בכף או בטעלי"ר בכ"ר אבל אם ברי לו שלא נשתמש בכף או בטעלי"ר רק בכלי שני תוך מעל"ע ודאי אינו אוסר בדיעבד. והכי נהוג. תו"ח כלל נ"ז דין י"ג. ש"ך ס"ק י"ג. ופשוט הוא לדעת המחבר ושאר האחרונים אבל לשיטתי אין הדין אמת אלא כל שנשתמש בחום שהיס"ב מעל"ע אוסר. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"א. וכתב וכן אנו נוהגין בדין זה כפר"ח וה"ה לענין כ"ש כל זמן שהיס"ב וכ"ש לענין עירוי. ועיין לעיל סי' ס"ח או' ט"ל ולקמן סי' ק"ה סעי' ב'.
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה. ואז כל הכלים מותרים. אותו שהוא ב"י מותר דהא פגם הוא מקבל ואותו שאינו ב"י ג"כ אינו נאסר מן אותו שהוא ב"י דנותן טעם בר נ"ט הוא ועדיין היתר הוא. ט"ז סק"ט. לה"פ או' י"ט. חו"ד או' ט"ו. חכ"א כלל מ"ח או' יו"ד.
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. והמים נוהגים בו איסור לכתחלה. דהואיל ואינו מאכל אלא מים גרידא הוי כלכתחלה ואסרינן הואיל ובלוע מאיסור פגום. תו"ח כלל נ"ז דין י"ד בשם או' אבל ודאי מדינא מותר לאכלו עם מין הכלי שהוא ב"י כגון אם הוא של בשר מותר לאכלו עם בשר. ש"ך ס"ק י"ד פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ך' חכ"א שם או' י"א.
סעיף קטן מד
מד) ויש ללמוד מזה אם תחבו כף של בשר ב"י לקדרה של חלב שאינו ב"י מלא מים או אפכא אע"ג דלא נאסרו הכלים המים מיהא אסורים וכן אם הוא מאכל כגון קטניות או ירקות וכדומה אע"ג דאין המאכל נאסר מ"מ אין לאכלו לא עם בשר ולא עם חלב דהואיל ויכול לאכלו בלא זה הוי כלכתחלה. תו"ח שם. משמע הא אם אינו יכול לאכלו כ"א עם בשר או עם חלב שרי. וכ"כ החכ"א שם. וכן אם כבר נתערב עם בשר או עם חלב שרי כמ"ש בריש הגה לסעי' ב' וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל אבל לדברי הש"ע אפי' לכתחלה מותר לאכלם עם בשר או עם חלב.
סעיף קטן מה
מה) שם בהגה. אבל אם שניהם ב"י והדיח אותם ביחד בכ"ר הכל אסור והכי נוהגין וכו' היינו מנהג אשכנזים אבל מנהג הספרדים כדברי הש"ע דהכל מותר המים והכלים וכ"כ זב"צ או' ל'.
סעיף קטן מו
מו) שם בהגה. ודוקא שהודחו ביחד ובכ"ר אבל אם הודחו זה אחר זה. אפי' בכ"ר דזה הוי נ"ט בר נ"ט כיון שלא נתערבו הטעמים. ט"ז ס"ק י"א. לה"פ או' כ"ג.
סעיף קטן מז
מז) שם בהגה. או בכלי שני אפי' ביחד הכל שרי. ואפי' אם היו מלוכלכות כמ"ש אח"כ גבי עירוי וכ"ש הוא דהא עירוי חמור מכלי שני לדידן. ורש"ל פכ"ה סי' ס"ד חולק על זה ונראה להכריע בזה למעשה דבעירוי יש לאסור שניהם אם היה שם שיורי מאכל משניהם ואם הא' מלוכלך והב' נקי אז נאסר הנקי אבל בכ"ש אין אוסר שיורי מאכל כיון דק"ל כ"ש אפי' היס"ב לא מבליע ולא מפליט כמ"ש בתו"ח כלל נ"ז. ט"ז ס"ק י"ב. לה"פ או' כ"ב.
סעיף קטן מח
מח) שם בהגה. ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב דינו ככ"ר וכו' ובתו"ח שם דין י"ב משמע להדיא דבין מערה מכלי של בשר מקונח ב"י על כלי חלב ובין מערה מים שאינן לא של חלב ולא של בשר על כלים של בשר יחד ששומן דבוק בהן יש להתיר במקום הפ"מ או לצורך ושלא בכה"ג יש לאסור הכל. ש"ך ס"ק י"ז. ועיין לקמן או' נ"ב.
סעיף קטן מט
מט) שם בהגה. ואם עירה מכ"ר של בשר וכו' ואפי' במערה מכלי של איסור על כלי של היתר אין לאסור רק הכלי שבא קלוח העירוי עליו. תו"ח שם בשם או"ה. ש"ך ס"ק י"ח. בל"י או' י"ג. חו"ד או' י"ח. ומיהו כל זמן שלא נפסק העמוד אף שנזחל ונח המים על כלי צוננת ומגיע לכלי אחר הכל חשוב עירוי. שפ"ד או' י"ח.
סעיף קטן נ
נ) ואם כ"ר של בשר שהוא מערה ממנו הוא מלוכלך וכ"ש של חלב הוא ג"כ מלוכלך ג"כ הדין כן שכלי של חלב נאסר מכח עירוי אבל כ"ר של בשר לא נאסר דלא אמרינן שיאסר כלי בשר משום ניצוק דהוא חיבור ויאסור הכלי חלב לכלי של בשר משום ניצוק והו"ל כאלו הדיחם יחד זה אינו דניצוק לא הוי חיבור לענין איסור. מנ"י שם או' כ"ד וכתב שכ"פ רש"ל פג"ה סי' ל"ז דניצוק לא הוי חובור לענין איסור. וכ"נ ממ"ש הכנה"ג בהגב"י או' נ"ד בשם המ"ב. זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב וכו' כגון מקדרה חדשה או שלא נשתמש בה רק ירקות וכיוצא בהן או שאינה ב"י. ש"ך ס"ק י"ט. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' ט"ו.
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. ואפי' שומן דבוק בהם הכל שרי דאין עירוי ככ"ר ממש וכו' דין זה צ"ע דהא ק"ל דעירוי אוסר כדי קליפה וע"כ לאסור בהשומן דבוק בהם כדי קליפה מיהו היכא דהם נקיים ודאי יש להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט אבל היכא דהוי כלי של איסור דלא שייך ביה נ"ט בר נ"ט נראה דאפי' נקי אסור וצ"ע בזה דאפשר דאפי' מבשל לא מבשל כולי האי שיפליט מן הכלי ויבליע בכלי. ולפ"ז גם בכלים של בשר וחלב שא' מהם נקי וא' מהם אינו נקי שהנקי אסור ושאינו נקי צ"ע ויש להחמיר בשניהם (ר"ל בכלי של איסור ובכלי שאינו נקי) במקום שאין הפ"מ ש"ך ס"ק ך' כנה"ג בהגב"י או' נ"ג. מנ"י על התו"ח כלל נ"ז או' כ"ג. חו"ד או' י"ט. מיהו דעת הפר"ח או' י"ז להחמיר בזה גם במקום הפ"מ. וכ"ה דעת הכריתי או' י"א. שפ"ד או' ך' והיינו לאסור כדי קליפה דעירוי אינו אוסר רק כדי קליפה כמ"ש לעיל סי' ס"ח סעי' יו"ד. וכ"מ מדברי הכריתי שם. וכ"כ השפ"ד שם. ועיין בדברינו לשם סי' ס"ח או' מ"ד.
סעיף קטן נג
גנ) ואם יש ס' במי הדחה כנגד קליפת האחד די. שפ"ד שם. זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן נד
דנ) שם בהגה. ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר לא חיישינן וכו' ואפי' אם רגילין באותו בית להדיח בכלי ראשון מותרין מכח ס"ס ספק שמא לא הודחו עמהם ואת"ל הודחו שמא לא היתה ב"י. ט"ז ס"ק י"ד בשם או"ה. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' י"ז. חו"ד או' ך' משמע הא אי ידעינן ששמשו בה מעל"ע אסור בחד ספק מיהו יש עוד טעם אחר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ולפ"ז אפי' בחד ספק שרי. מש"ז או' י"ד. אבל הפר"ח או' י"ח כתב להחמיר כדברי האו"ה דאי הוו ב"י אין לסמוך להתיר. לה"פ שם מש"ז שם. ונראה כיון דיש מתירין בחד ספק ויש מחמירין דכל כלי דיכול להגעיל צריך להגעיל ובכלי חרס דאינו יכול להגעיל צריך להמתין להשתמש עד אחר מעל"ע והוי כדיעבד ומותר להשתמש אח"כ אפי' לכתחלה. בל"י שם.
סעיף קטן נה
הנ) וכל זה לסברת מור"ם ז"ל אבל לפסק הש"ע אפי' אם הודחו שניהם ביחד מותר כמ"ש בש"ע ריש סעי' זה. ומיהו אם הכלים מלוכלכים או אפי' איכא כלי א' שהוא מלוכלך אסורים אפי' לפסק הש"ע דהשתא ליכא אלא ספק א' ספק הודחו ביחד או לא דספק ב"י או אינו ב"י ליכא דבשומן אין חילוק בין ב"י לאינו ב"י ומשו"ה הכלים אסורים. כ"מ מדברי הפר"ח סוף או' י"ח וכ"כ זב"צ או' ל"ו. והיינו בדליכא ס' במי הדחה נגד השומן וכמ"ש בש"ע בסעי' זה.
סעיף ד'
סעיף קטן נו
ונ) [סעיף ד'] יראה לי שאם נתנו אפר במים וכו' דע"י האפר הוא נותן טעם לפגם. הנה הט"ז ס"ק ט"ו והש"ך ס"ק כ"א פקפקו בדין זה והניחו בצ"ע. והפר"ח או' י"ט כתב ליישב דברי הש"ך וכתב דבהפ"מ יש לסמוך אדברי הש"ע. וכ"כ החו"ד או' כ"א אמנם בתשו' חכם צבי סי' ק"א כתב לדחות דברי הש"ך הנז' והסכים להלכה ולמעשה כדברי הש"ע דהאפר פוגם. וכן בתשו' צ"צ סי' צ"א מתיר בפשיטות כדברי הש"ע דהאפר פוגם והב"ד הפר"ח שם ומשמע דמסכים לדבריו שהביאו באחרונה. וכ"ה דעת הפר"ת או' ו' וכן העלה בתשו' בית דוד חי"ד סי' מ"א כדעת הש"ע. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' מ"ו דהל"ח ודמש"א קבלו דברי הש"ע בסבר פנים יפות וכן נוהגין בהרבה מקומות. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב או' ד' דלענין הלכה אנן אתכא דריש גלותא מרן סמכינן דשלמים וכן רבים סברי כדעתו ומה גם דפשט המנהג כדעתו ז"ל כמ"ש הכנה"ג שנהגו כמרן ז"ל יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל מ"ח או' ט"ו. ערוך השלחן או' כ"ד. וכ"כ זב"צ או' ל"ח דכן נהגו במדינתנו ואין פוצה פה ומצפצף וכל פעם ששולקים הרבה ביצים ביחד נוהגים כל הנשים שמניחים בתוך המים אפר והיינו משום דחוששים שמא ימצא בהם ביצה א' שיש בה דם או אפרוח וכשמניחין אפר אפי' אם נמצא בהם כך שאר הביצים מותרים משום דטעם היוצא מן הביצה האסורה נפגמה ע"י האפר וכן מורים ובאים בכל יום עכ"ל. וכ"כ הרב עדות ביהוסף סאמון סי' מ"ב דכן נוהגין במערב כשיש חופה או מילה ששולקין הרבה ביצים לחלק לבני אדם נותנין אפר בתוך המים ששולקין בהם הביצים ואז כשנמצאת בין הביצים ביצה שיש בה דם או אפרוח מתירים שאר הביצים שהרי מה שפלטה הביצה היה טעם פגום ע"י האפר הנבלע בה יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט חי"ד סי' י"א או' כ"א והרב בן א"ח פ' בחקותי או' י"ב וכתב שם בן א"ח דכן מנהג עיר בגדאד יע"א וכתב עוד שם בן א"ח דגם לפי המנהג צריך להניח האפר בתוך המים שירתיח על האש קודם שיניחו הביצים וגם צריך להניח אפר הרבה שיהיה טעמו ניכר במים אלא שסיים דשומר נפשו יחוש בזה כי יש פתחון פה לחלק בין דין ביצים הנז' ובין דין שכתב מרן ז"ל בסי' צ"ה יעו"ש. מיהו הברכ"י בסי' ק"ז או' א' כתב דאם נתן אפר על הביצים בקדרה מותר לכ"ע אפי' לכתחלה. וכ"כ הער"ה שם או' א' קהלת יהודה שם. והבאנו דבריהם לקמן סי' ק"ז או' ד'.
סעיף קטן נז
זנ) וכתב עו"ש עדות ביהוסף דאם היו הביצים שלוקות במים ואפר קודם נתינתן בתוך החמין מותר החמין אפי' נמצא אפרוח בביצה דע"י האפר נותן טעם לפגם. ועוד כתב טעם אחר להתיר אף אם לא נשלקו הביצים באפר אם עדיין לא נגמרה צורת האפרוח משום דאין לך דבר מאוס וסרוח ממנו יעו"ש והב"ד עיקרי הד"ט שם.
סעיף קטן נח
חנ) ולפ"ז אין איסור אם נפל בורית שקורין זיי"ף (וערבי צאבו"ן) העשוי מחלב לתוך התבשיל שהרי הבורית יש בו אפר כשעושין אותו מחלב. ט"ז ס"ק ט"ו. צ"צ סי' צ"א. חכם צבי סי' ק"א. מנ"י על התו"ח כלל נ"ח או' כ"ו. מש"ז או' ט"ו. תשו' מאהבה ח"ב סי' זה. ערוך השלחן סוף או' כ"ד. זב"צ או' ל"ח.
סעיף קטן נט
טנ) ואם בלע הכלי ב"י דבר פגום אף הטעם שהוא בלוע בתוך הכלי ג"כ נפגם ולפ"ז ביורה זו שהיא חולבת ב"י שהדיח בה קדרות של בשר שיש בהן שומן והניח בה אפר גם היורה שהיא חולבת נפגמה ואם בישל בה אח"כ בשר מותר התבשיל וכן כלי איסור שבשלו בו דבר הפגום פוגם הבלוע בכלי ואם בשלו בו אח"כ תבשיל של היתר מותר התבשיל. בית דוד חי"ד סי' מ"א בשם מהריק"ו. וכ"כ בית יהודה ח"א דף קי"ד ע"ג סי' ב' וח"ב סי' ע"ז. אבל בשם מהרש"י כתב ב"ד שם דהא דפוגם האפר ה"ד לשומן שבעין שהיה בקדרה שהוא בחוץ נפגם באפר אבל טעם הבלוע בתוך דופני הקדרה לא נפגם ונותן טעם ואוסר ולפ"ז ביורה זו שהיא חולבת וב"י והדיחו בה כלים של בשר שיש בהם שומן בעין אסור לבשל בה בשר ואם בשלו בה התבשיל אסור אבל יכול לבשל בה תבשיל של חלב משום דלא בלעה מן השומן של בשר שהוא בעין אלא טעם פגום שנפגם באפר וכן כלי איסור שבשלו בו דבר פגום והוא ב"י אם בשלו בו אח"כ דבר היתר אסור. וכ"ה דעת ב"ד שם כסברא זו. דבר משה סי' יו"ד. דבר שמואל סי' פ"ח. קול אליהו ח"א חי"ד סי' י"א. ער"ה או' טו"ב.
סעיף ה'
סעיף קטן ס
ס) [סעיף ה'] אין מניחין כלי שיש בו כותח אצל כלי שיש בו מלח וכו' והטעם שאם יפול שם כותח במלח נראה וניכר ולא בטיל ושמא לא ידע וימלח ממנו בשר אבל כותח הנופל לחומץ ליתא בעיניה ובטל בס' רש"י חולין קי"ב ע"א. ב"י. ט"ז ס"ק ט"ז. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' ך' ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן סא
סא) שם הגה. ודוקא אם הכלים מגולים. ולהרמב"ם אפי' מכוסים אסור שהוא סבר הטעם משום שהמלח שואב מהכמכא ואח"כ נותנין אותו בבשר ולרש"י וסיעתיה סוברים שמא יפול מהכמכא למלח ויש לחום לב' הסברות ואין להניחם בהדי הדדי אפי' מכוסות כדעת הרמב"ם וגם אין להניחם בהדי הדדי אפי' אינם נוגעות דפנותיהם זה בצד זה לחששת שמא יפול מהכמכא. וזה דוקא אם הם מגולות אבל מכוסות ומרוחקות מותר לכ"ע. פר"ת או' ז' מש"ז או' ט"ז. זב"צ או' מ"א.
סעיף קטן סב
סב) ונראה דוקא להניחו בקביעות אבל להניחו לפי שעה אדעתא ליטלו תכף ומיד שרי. פר"ת שם. וכ"כ הפר"ח או' כ"א אלא שסיים ואפשר דלא פלוג רבנן וראוי להחמיר.
סעיף קטן סג
סג) שם בהגה. ואפ"ה אם עבר ונתנן ביחד מותר וכו' דלא מחזקינן איסורא. ביאור הגר"א או' כ"ה.
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה. ואפ"ה אם עבר ונתנן ביחד מותר וכו' ולטעם הרמב"ם אם עבר והניח אצלו ודאי אסור למלוח בו בשר לכתחלה רק אם שכח ומלח בו בשר מותר בדיעבד. כנה"ג בהגה"ט או' ט'.
סעיף קטן סה
סה) וה"ד בכלי חרס אפי' עבר והניח אסור למלוח בו לכתחלה לסברת הרמב"ם אבל בשאר כלים לכתחלה אסור ובדיעבד מותר למלוח בו לכתחלה. ער"ה סוף או' י"ט. זב"צ או' מ"ד.
סעיף ו'
סעיף קטן סו
סו) [סעיף ו'] מותר ליתן בתוך תיבה כד של בשר אצל של חלב. דבשר עם חלב זהירי אינשי שלא יפול מזה לזה. ב"י. ט"ז ס"ק י"ז. ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' כ"ב. וכ"ש דמותר ליתן איסור והיתר זה אצל זה דמיזהר זהירי משא"כ מלח וכותח שניהם היתר לא אסיק אדעתיה. מש"ז או' י"ז.
סעיף קטן סז
סז) שם הגה. ויש מחמירין לכתחלה וכו' דוקא במגולין. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' כ"ג. מנ"י על התו"ח כלל ס' או' ו' כריתי או' ט"ו. חו"ד או' כ"ד. שפ"ד או' כ"ד. אבל במכוסין יש להתיר בכל ענין אפי' לכתחלה אליבא דכ"ע. מנ"י שם. ובאחד מכוסה סגי או כלי הבשר או כלי החלב. זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן סח
סח) שם הגה. ויש מחמירין לכתחלה וכו' ומיירי בחלב עב דומיא דכותח עם מלח אבל בחלב צלול ורוטב בשר דכי נפיל מהאי להאי ליתיה לאיסוריה בעיניה שרי לכ"ע דומיא לחומץ. פר"ח שם. זב"צ או' מ"ז.
סעיף ז'
סעיף קטן סט
סט) [סעיף ז'] מלח הנתון בקערה של בשר מותר ליתנו בחלב. וה"ה הנתון בקערה של איסור כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' י"ג בהגה. ש"ך סוף ס"ק כ"ה. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' ל"א. בל"י או' כ"א. חו"ד או' כ"ה. שפ"ד או' כ"ה. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן ע
ע) שם הגה. והמחמיר גם בזה תע"ב וכו' ולענין דינא לכתחלה ודאי אין ליתן מלח בכלי בשר וכ"ש בכלי איסור ובדיעבד אין איסור אפי' נתלחלח המלח דאין מליחה לכלים להפליט. שפ"ד שם. זב"צ או' מ"ט. ועיין באו"ח סי' תמ"ז סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן עא
עא) ומ"מ נכון ליחד ב' כלים למלח אחד לבשר ואחד לחלב דלפעמים בתוך הסעודה שידיו מלוכלכות מן הבשר לוקח משם מלח ואח"כ יקח לחלב וכן איפכא. רש"ל פכ"ה סי' פ"א. ט"ז ס"ק י"ח. לה"פ או' ל"ב. חו"ד שם. שפ"ד שם. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ט"ל ערוך השלחן או' כ"ו. זב"צ או' ן'.
עמוד הקודםעמוד הבא