התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן לה
הרב יעקב חיים סופר
סימן לה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] ריאה שניקבה טרפה. מפני שרוח יוצא דרך שם ואינה יכולה לחיות. לבוש. זב"ת או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. ריאה שניקבה טרפה. ודין ניקבה הריאה מבואר לקמן סי' ל"ו. וטעם שכתב מרן ז"ל סעי' זה כאן לומר דטעם טרפות הסדור בסי' זה הוא מטעם ניקבה הריאה. פר"ת או' א' זב"ת שם.
סעיף קטן ג
ג) ודע דהריאה מניפה ללב שלא ישרף מחום הטבעי והריאה דומה לנוד נפוח שאם מינקב בו נקב קטן משהו כל הרוח יוצא דרך שם ונשאר כמת וא"כ אינו יכול הריאה להניף ללב ועתיד לישרף ולמות ואע"ג דנקב זה כבר הוא סתום בסירכה או בבועה או במראה פסולה וכיוצא מן הטרפיות שית' לקמן הא ק"ל דקרום שעלה מחמת מכה לא כלום הוא שסופו ליסתר ולישאר הנקב פתוח כדלקמן סי' ל"ו סעי' ג' וזהו טעמו של כל טרפיות הריאה. שו"ג או' א'.
סעיף קטן ד
ד) ריאה שניקבא טרפה הל"מ וכל טריפות הריאה שית' בסימנים אלו כולם מחמת נקובה הם דק"ל לחז"ל שאם לקתה באחת מאותן לקותות סופה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי לכן כל הטריפות שיתבארו בה דאו' הם. שמ"ח או' א' חכ"א כלל ט' או' א' בי"צ או' א' קומץ ריש הסי'.
סעיף ב'
סעיף קטן ה
ה) [סעיף ב'] חמשה אוני אית לריאה וכו' ולמטה יש אומות גדולות א' לימין וא' לשמאל. ופי' אוני אוזן כי תרגום של אוזן אוני. ואומה נקראת הגדולה מלשון אם שהאונות נפרדות ממנה והיא עיקר הריאה. כ"כ הרא"ש גבי תרתי אונא דסריכן בשם ר"ת. ואונות ואומה הכל בשם ריאה. וי"מ שנקראת ריאה ע"ש שרואין ומעיינים בבדיקתה. פרישה או' א' ובגמ' פא"ט דמ"ט ע"א אמרינן למה נקרא ריאה שמאירה את העינים כלומר שהאוכל אותה ע"י סימנים המאירים את העינים אף היא מסייעת עמהן. כנה"ג בהגה"ט או' ד'.
סעיף קטן ו
ו) שם. ונקראת עינוניתא דוורדא. כמו אינוניתא אונא קטנה דוורדא על שם קלישתא ואדומה. רש"י חולין מ"ז ע"א. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ב.
סעיף קטן ז
ז) שם. ואם חסרה אחת מימין או מהשמאל וכו' ואפי' איכא ד' בימין אי חסרה א' בשמאל טרפה. ש"ך סק"ג. כנה"ג שם או' י"א. פר"ח או' ג' פר"ת או' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' כריתי או' א' שמ"ח או' כ"ג. לב"ש או' מ' שפ"ד או' ג' זב"ת או' ד' בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' א' קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' ב' שש"א סוף או' ב' ובספרו ענ"ה סי' ט' או' ב' זבח שמואל דף י"ז ע"ב. זב"צ או' א'.
סעיף קטן ח
ח) חסרה האומה טרפה בין משמאל בין מימין. תב"ש או' ב' מש"ז או' ב' שה"מ או' ה' ער"ה או' ב' שש"א או' ג' ענ"ה שם או' ג' אמרי טוב על בדיקות מהרי"ו או' ד' זב"ש דין ט"ו. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ט
ט) שם. או שהיו שנים מימין ושלשה משמאל טרפה. וה"ה נמי ד' בשמאל וג' בימין הוי חליף וטרפה כמ"ש הרב בהגה סעי' ה' ש"ך סק"ד. ועיין לקמן או' פ"ד.
סעיף קטן י
י) שם הגה. צורות האונות של ימין אינן דומות לשל שמאל ואם נתחלף צורתן טריפה וכו' כל זה נקרא חליף וטרפה. אבל רש"ל ביש"ש פא"ט סי' נ"ד כתב דכל אלו לא נקרא חליף וכשרה. וכ"כ הפר"ח או' ה' פר"ת או' ג' שה"מ או' ו' זב"ת או' ו' וכ"כ השו"ג או' ו' דארבעה טרפיות הללו שמנה הרב ז"ל לא נהגו כן במקומו בני ספרד. וכ"כ זב"צ או' ד' דמנהג בגדאד יע"א להתיר בכל חילופים אלו כס' רש"ל ודעמיה. ומנהג בני אשכנז נכתוב באו' שאח"ז.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. כל זה נקרא חליף וטרפה. וכ"כ הלבוש. והב"ח הביא דברי רש"ל הנז' וכתב ומ"מ היכא דליכא הפ"מ אין להורות היתר במה שנהגו לאסור אע"ג דמדינא ליכא איסורא עכ"ל והב"ד הט"ז סק"ב והש"ך סק"ה. וכ"פ חכ"א כלל ט' או' ז' אבל דעת הפליתי או' א' והכריתי או' י"ג להחמיר אפי' בהפ"מ וכתב דאין לפרוץ גדר בחומרא שקבלה בידינו מראשונים הגאונים יעו"ש וכ"פ השמ"ח או' כ"ו ועיין בתב"ש או' ה' מ"ש להשיג על דברי הב"ח והפר"ח הנז' יעו"ש. וכן הסכים הלב"ש או' מ"ט. בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' ד' ואו' ה' קומץ או' ו' אהל יצחק סי' ו' או' ב' זב"ר סי' ד' או' ד'.
סעיף קטן יב
יב) ואי ליכא חליף רק שניהם שוים כגון אונות דימין ודשמאל כולם בצורה אחת כדימין או כולם כדשמאל א"נ אותן אונות או אומות הראיות להיות גדולה מחברתן הם שוים לחברתן יש להתיר בהפ"מ. שמ"ח שם. בי"צ שם או' ו' ובספרו אהל יצחק שם או' ג' קומץ שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ב.
סעיף קטן יג
יג) ודוקא שינויים הללו פוסלים באונות מטעם חליף אבל שינוי לצורה אחרת שאינה כצורה שכנגדה כגון שדרך האונות להיות משוכים וחדודים ועתה הם עגולים אפי' כוורדא ובענין אחר אין זה פוסל בה כיון דאין בה משום חילוף אונות או אומות. שמ"ח שם. קומץ או' ה' אהל יצחק שם. זב"ר שם בתמידים או' כ"ג. וכ"ז לבני אשכנז אבל בני ספרד בלא"ה נוהגין להכשיר כמ"ש לעיל או' יו"ד.
סעיף קטן יד
יד) ואם האונה למטה והאומה למעלה הוי חליף וטרפה. רש"ל פא"ט סי' ל"ד. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ה. והפר"ח או' ה' כתב דאנן מכשירין אף בכה"ג. וכ"כ הזב"ת או' ו' ענ"ה סי' יו"ד או' ט"ז. וכ"כ זב"צ או' ה' דמנהגם להכשיר כס' הפר"ח ודעמיה רק אם יש עוד ריעותא אחרת אפי' דלא מטריף בשבילה מ"מ הו"ל תרתי דריעותא ומנהגם להטריף. וזהו למנהג הספרדים אבל רבני אשכנז האחרונים פסקו כרש"ל להטריף אם האונה למטה והאומה למעלה. שמ"ח או' כ"ו. בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' ה' ובספרו אהל יצחק סי' ו' או' ב' קומץ או' ד' זב"ר שם או' ו'.
סעיף קטן טו
טו) אם נעשו האונות גדולים כאומה דעת הפר"ח או' ג' להטריף דהוי חליף אבל הזב"ת או' ו' דחה דבריו יעו"ש וכן עיקר למנהג שאין אוסרים בשינוי תואר כלל. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן טז
טז) שם. והוורדא אם חסרה וכו' והטעם דכיון דיש בהמות שאין להם וישנה במקצתן אין להטריף בשום שינוי שימצא בה בין שאין לה כלום ובין שימצאו ב' וג' ב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"ג. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' שה"מ או' ז' זב"ת או' ז'.
סעיף קטן יז
טוב) שם. או אם יש לה שתים. ואפי' אינם עומדות זו אצל זו. ש"ך סק"ו. שה"מ סוף או' ח' זב"ת שם.
סעיף קטן יח
חי) שם. והוורדא אם חסרה או אם יש לה שתים וכו' כשרה. וכ"ה מנהגינו. שו"ג סוף או' ז' זב"ת או' ו' ענ"ה סי' י"ב או' א' תו"ז סי' פ"ז או' ג' זב"צ או' ז' ואין שום שנוי פוסל בוורדה בין אם נמצאו ב' וורדות בין שינתה מקומה או תאורה או שיעורה בין אם לא נמצא לה כיס בין אם נמצאת בב' כיסין מנהגינו להתיר. זב"צ שם. והוא מדברי מור"ם בהגה שכתב אבל במקומות שמכשירים גם כל אלו החילוקים הם כשירים. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' זב"ת או' ט'.
סעיף קטן יט
יט) שם הגה. ובמדינות אלו נהגו להטריף וכו' ר"ל במדינות אשכנז אבל במדינות ספרד נוהגין להכשיר כדברי הש"ע כמ"ש באו' הקודם.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. בין נמצאו ב' וורדות וכו' היינו בבהמות אבל בחיות יש להכשיר שרוב חיות יש להם ב' ורדות. תב"ש או' מ"ב. דג"מ. קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' ג' בי"צ סי' ל"ה ח"ז בעמ"ז או' א' מק"מ או' קי"ב. אהל יצחק סי' ז' או' א' ודוקא לענין יתרת הורדות יצאו מכלל בהמה אבל לענין חסר הורדא או שינוי צורה ושינוי מקום אוסר גם בחיה. קומץ שם. אהל יצחק שם. בי"צ שם. מק"מ שם.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. בין נמצאו ב' ורדות וכו' אנו אוסרים בזה מטעם דהוי חסרא הוורדא במקום הראוי דכיון דיש יתר כנטול דמי. וכן בשינתה מקומה דהיינו שעומדת בצד שמאל ולפ"ז אין טריפות דוורדא אלא כששניהם במקום הורדה ואין להם שורש א' כעובי האצבע אחר הנפיחה. ומ"מ אם משכחת אונה יתירה בפנים אפי' במקום הראוי להיות ורדא אין כאן פיסול דב' וורדות אין כאן דצורת האונה אינה דומה לוורדא. וה"ה אם נמצאו ב' ורדות א' בימין וא' בשמאל דלא שייך יתר כנטול דמי כיון שאין היתרת עומדת במקום הראוי לה ומטעם יתרת אין פסול דהא מקמא היא וכבר העיד עלינו רמ"א שהמנהג להכשיר בכל יתרת מקמא דמשמע דאפי' בלא דרי דאונה. ט"ז סק"ד. לה"פ או' ט' בל"י או' ז' ומיהו מ"ש הט"ז להכשיר בב' ורדות א' בימין וא' בשמאל השמ"ח או' כ"ח חולק ומטריף אם נמצא ורדא בשמאל משום דלא דמי ליתרת מקמא דאורחא בהכי יעו"ש. וכ"כ הלב"ש סוף או' ס"ג. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' א' ובעמ"ז שם סוף או' ב' ובספרו אי"צ סי' ז' או' א' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' א' זב"ר סי' ג' או' ז' וה"ד ביש לה קצת צורת וורדא אבל אם אין בה צורת וורדא כלל כשרה. בי"צ שם או' ב' אהל יצחק שם או' ב' זב"ר עם.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. או אם חסרה. ואם היא פחותה מעלה של הדס לאחר נפיחה טרפה. ש"ך סק"ז בשם האגור. לה"פ או' יו"ד. שמ"ח או' ל"א. שפ"ד או' ז' חכ"א כלל ט' או' כ"א. בי"צ שם או' ד' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ב' זב"ר סי' ב' או' ב' ושיעור עלה של הדס עיין לקמן או' נ"ח.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. או ששינתה מקומה. שדרכה לעמוד למטה מן האונות ויש לה חריץ וכשנופחין הריאה החריץ מכוון נגד החיתוך שבין אומה לאונה וגבה נגד הלב ופניה נגד הכליות. ואם נהפכה כגון שהחריץ נגד הלב וגבה נגד החיתוך טרפה. אבל אם החריץ הפוך מעט למעלה נגד האונות או למטה לאומה כשרה. מהרי"ו סי' ג' או' ב' ד"מ או' ג' ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' ורש"ל פא"ט סי' ל"א כתב מה בכך שהחריץ הפוך אין זה אלא אבוד ממונם של ישראל ויש לבטל המנהג עכ"ל והב"ד הש"ך שם. פר"ח שם. וכתב עליי הפר"ח שם דיפה כתב. והב"ד לה"פ או' י"א. בל"י או' ח' ובהפ"מ יש לסמוך על המקילין. חכ"א כלל ט' או' ך' פ"ת או' א' והתב"ש או' מ"ז הסכים לביה"ל שהשוחטים בזמן הזה נוהגים להטריף יעו"ש. שפ"ד או' ח' וכ"כ הלב"ש או' ס"ז דהמנהג לאסור בהיפוך גם בהפ"מ. בי"צ סי' ל"ה ח"ז בתה"ב או' ו' וכ"כ הקומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' ו' דהמנהג להטריף. וכ"כ אהל יצחק סי' ז' או' ה' זב"ר סי' ב' או' ח'.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. וכן אם שיגתה תוארה וכו' דהוי כחסרה ורדא כיון דאין לה תואר ורד וצ"ל עגולה כמו ורד ולא חדודה וגם לא גדולה כמו אונה הסמוכה לאומא. כריתי או' ז' ועיין עוד באו' שאח"ז.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. וכן אם שינתה תוארה וכו' ואם אין לה חריץ כתואר עינוניתא דורדא טרפה ואם היא גדולה יותר מדאי כאונא הסמוכא לאומא או שינתה תוארה שיש לכל ורדא או שפחותה מעלה הדם בנפיחה טרפה. ל' תואר ר"ל צורתה הרגיל בה וא"כ כשהיא משוכה וחדודה כאונה ולא עגולה יש להטריפה. אגור סי' אלף ק"י. והב"ד ב"י. ומדברי התו' פא"ט (דף מ"ז ע"א) והמרדכי גבי עינוניתא דכל חויא ברייתא הכי אית להו נראה דאם שינתא תוארה בענין שאפי' רק גדולה כאחד משאר אונות טרפה. וכ"כ האגודה והרשב"א בחי' שם. וכ"כ רש"ל בבדיקות שלו שמ"כ בשם ספר איש זקן א' חכם שאם היא גדולה אפי' כמו אונא האמצעית של ימין טרפה וכ"מ ברש"ל פא"ט סי' ל"א שכתב ואם היא גדולה יותר מדאי טרפה ומדלא נתן שיעור אלמא כל שנשתנה גדלותה טרפה. וכ"נ דעת הרב בהגה שכתב סתם דאם שינתה תוארה טרפה. מיהו ראיתי הרבה בודקים מקילים בזה ולא מטריפין אלא כשהיא גדולה כ"כ כאונא הסמוכה לאומא וכן דעת מהרי"ו. ונראה דאפי' למאי דמכשירין יתרת מקמא בסעי' ג' מ"מ שינתה תוארה וגדולה כ"כ טרפה דהוי כמו חסרה הוורדא דזה אונא הוא ולא וורדא וכ"נ דעת הרב בהגה. ש"ך סק"ט. נמצא דיש פלוגתא בזה די"א דאין להטריף כ"א שהיא גדולה כמו אונא הסמוכה לאומא וי"א אפי' כמו אונא האמצעית וכ"כ השמ"ח או' ל"א דאם היא גדולה אפי' כאונא האמצעית של ימין אעפ"י שיש לה כל צורות וורדא טרפה ובהפ"מ אין לאסור כ"א כשהיא גדולה כאונה הימנית הסמוכה לאומא. וכן הסכים הלב"ש או' ע' בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ד' קומץ שם או' ז' אהל יצחק שם או' ו'.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע. ואין חילוק בין בבהמה דקה בין בגסה לעולם משערינן כעובי אצבע. ש"ך סק"י. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ג. כריתי או' ח' שמ"ח שם. שפ"ד או' יו"ד. זב"ת או' יו"ד. בי"צ שם. זב"ר סי' ג' בתמימים או' פ"א.
סעיף קטן כז
כז) ועובי אצבע היינו שיעור גובה השורש של שניהם קודם שמתחלקים צריך שיהיה כאצבע. ט"ז סק"ה. פר"ח שם. לה"פ שם. זב"ר שם או' ט' זב"ת שם.
סעיף קטן כח
כח) אבל אם הם ב' ורדות חלוקות במקום עיקר ואח"כ חוזרים ומתחברים יחד ונעשים אחת כיון שבמקום השורש אינם מחוברים יחד בשיעור אצבע טרפה דהכל הולך אחר השורש וגם אפשר לתלות שנסרכו להדדי. בי"צ שם בעמ"ז או' י"ז. קומץ שם בעשרון או' י"ז. אהל יצחק שם בזב"ת או' ט"ז. זב"ר סי' ג' בתמימים או' ע"ח.
סעיף קטן כט
כט) זה שאמרנו אם יש להם שורש א' אין הדברים אמורים אלא אם שניהם מונחים בכיס א' אבל אם הם מונחים בשני כיסים יש להטריף. אהל יצחק שם. מיהו הבי"צ שם או' ה' כתב בין מונחים שניהם בכיס א' בין מונחים בשני כיסים כשרה. והקומץ שם או' ט' כתב דאם כל א' מונח בכיס א' אין להכשיר כ"א בהפ"מ. ואם א' יש לה כיס והשניה אין לה כיס אין להכשיר אלא בהפ"מ. בי"צ שם.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע. וכל היכא שנזכר בסי' זה כעובי אצבע היינו אגודל בינוני ואין הכונה על עוביו של האגודל כ"א על רחבו ואמקום הרחב שבו. שמ"ח או' ל"ח. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' י"א. קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' כ"ג. אהל יצחק סי' ז' או' יו"ד. זב"צ אי' מ"ב. ועיין בדברינו לאו"ח סי' י"א או' י"ד ואו' ט"ו.
סעיף קטן לא
לא) שם בהגה. אעפ"י שיש בו סדק כשר. פי' בשורש הנשאר. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"א. כריתי או' ט' שפ"ד או' י"א. זב"ת או' י"א. ואפי' שיש לשניהם תואר ורדא כשר. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. תב"ש או' נ"ג. בי"צ שם או' יו"ד. אהל יצחק שם או' ד' זב"ר סי' ג' או' ח' וכ"ש כשאין לכל א' תואר ורד כ"א ע"י צירוף דכשר. זב"ר שם בתמידים או' ס"ט. אבל אם אין להם שורש א' כעובי אצבע אע"ג דע"י צירוף הוא א' דבכל א' יש חצי תואר ורד מ"מ טרפה. בי"צ שם.
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. ואם אחד הפוך והשני אינו הפוך וכו' אדסמוך ליה דיש להם שורש א' קאי דאלו באין להם שורש א' פשיטא דאפי' שניהם אינם הפוכים טרפה דהו"ל שני ורדות. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' י"ב. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' י"ב. ביאור הגר"א או' יו"ד. זב"ת או' י"ב.
סעיף קטן לג
לג) שם בהגה. הולכין אחר היותר גדולה וכו' וה"ה בשניהם שוים טרפה ואינו כשר עד שההפוכה תהיה קטנה משאינה הפוכה. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"ג. שמ"ח או' ל"ב. שפ"ד או' י"ג. זב"ת או' י"ג. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ה' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' יו"ד. אהל יצחק סי' ז' או' ג' זב"ר סי' ג' או' ח'.
סעיף קטן לד
לד) ואם שינתה תוארה דינה כהפוכה. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. זב"ת שם. בי"צ שם קומץ שם. זב"ר שם. ור"ל דהולכין אחר הגדולה ואם היא בתואר ורד כשרה. וכ"ז בשורש א' להם ואם אין להם שורש א' באחד הפוכה טרפה. שפ"ד שם. ואם א' שינתה מקומה אף שהיא קטנה יש להחמיר. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ובהפ"מ יש להכשיר בקטנה ששינתה מקומה. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שה בשמ"ח הנדפס עם הלב"ש. בי"צ שם. וכ"כ זב"ר שם בתמימים או' ע"ד בשם כמה פו' דמקילין בשינתה מקומה הקטנה כמו בהפוכה ושינתה תוארה יעו"ש וע"כ נראה דבהפ"מ יש להכשיר.
סעיף קטן לה
לה) ואם שני הורדות הנ"ל המה נסרכין זה לזה ממעכין לפי מנהג שלנו שאנחנו ממעכין אף בגנב (הוורדא קורין אותה גנב לפי שהיא נחבאת כגנב) ובודקין. לה"פ או' ט"ז. והוא ע"פ המנהג שכתב בהגה לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג יעו"ש. ובש"ע שם סעי' ו'.
סעיף קטן לו
לו) ודע דבכל דיני שני ורדות שנתבארו בסי' זה הן בשורש א' הן באין להם שורש א' כל א' כפי דינו אין חילוק בין ב' ובין ג' או ד' בכל גווני דינם כמו בב' ורדות. לב"ש בהגהתו לשמ"ח סוף או' ל"ב. מק"מ או' קל"ב.
סעיף קטן לז
לז) שם בהגה. הורדא דרכה להיות בכיס ואם לא נמצא לה כיס וכו' דכל זה בכלל שינתה צורתה. ביאור הגר"א. והשפ"ד או' י"ב כתב ב' טעמים א' להצילה מרחיפת הריאה שלא תינקב והב' דקים להו דכל ורדא בלא כיס סופה לינטל יעו"ש.
סעיף קטן לח
לח) שם בהגה. ואם לא נמצא לה כיס וכו' ואם הכיס נקב מפולש כ"ע מודים דכשרה. שו"ת ארבעה טורי אבן סי' י"ט והסכים עמו אביו הגאון מוהר"ר אלעזר רוקח ז"ל יעו"ש. פ"ת או' ב' וכ"כ המש"ז או' ג' לב"ש סי' ל"ו או' ו' ועיין לקמן או' נ"ב.
סעיף קטן לט
טל) שם בהגה. ואם לא נמצא לה כיס וכו' ורש"ל פא"ט סי' ל"ב פסק דאפי' אין לה כיס כלל כשר וכ"ש אם יש לה ב' כיסים או שאינה מונחת בכיס. גם בתשו' משאת בנימין סי' ס"א הסכים לרש"ל אלא שכתב מאחר שכבר נהגו בארצות הללו לאסור כשחסר הכיס או שאינה מונחת בכיס אין לשנות המנהג דלא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור וכו' אך בנמצא שני כיסים האריך להתיר יעו"ש כי דבריו נכונים אלא שכל הבודקים נוהגין להטריף וכ"כ בבדיקת הר"ץ ומהר"מ דכן נוהגין וקשה להקל נגד המנהג אם לא בהפ"מ וכה"ג. ש"ך ס"ק י"ד. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ד. ומיהו מ"ש הש"ך דאין להקל נגד המנהג אם לא בהפ"מ וכה"ג דעת השפ"ד או' י"ד דלא קאי כ"א ביתיר כיס לא בחסר כיס דאין להתיר אף בהפ"מ וכ"כ הלב"ש או' ף' פ"ת או' ג' אבל מדברי הלה"פ שם משמע דקאי גם אחסר כיס וכ"כ הבל"י שם וכ"ה דעת חכ"א כלל ט' או' כ"ו. מיהו דעת התב"ש או' מ"ז להחמיר בכל זה אף בהפ"מ וכ"ה דעת הלב"ש שם. בי"צ סי' ל"ה ח"ז או' ו' קומץ כלל ה' מסי' ל"ה או' י"ב. אהל יצחק סי' ז' או' ז' זב"ר סי' ג' או' יו"ד. ונראה דבהפ"מ וגם שעת הדחק יש לסמוך על המתירין ביש לה ב' כיסים. ועיין לקמן סי' מ"א או' ס"ו.
סעיף קטן מ
מ) שם בהגה. או שיש לה שני כיסין וכו' ודוקא יתיר בצד ימין משום דכל יתר כנטול דמי אבל מצד שמאל כשר ודוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא דאל"כ אסור משום יתיר ורדא. ש"ך ס"ק ט"ו. לה"פ או' י"ח שמ"ח או' ל"ג. בי"צ שם. אהל יצחק שם. זב"ר שם. ומיהו מ"ש בש"ך ודוקא כשאין לכיס שבשמאל חלק ורדא וכו' משמע הא אם יש בו צורת אונה כשר וכ"כ הקומץ שם דאם נמצא בכיס שמאל תואר יתרת ממש יש להכשיר בהפ"מ אבל השמ"ח שם כתב דאין להכשיר כ"א בכיס ריק ואין שום יתרת בתוכו. וכ"כ הבי"צ שם. אי"צ שם. זב"ר שם.
סעיף קטן מא
מא) שם בהגה. או שיש לה שני כיסין. ואם שניהם בימין בין שהורדא מונחת בשתיהן ובין בזו או בזו ובין שאינה מגעת להשני כלל להיות מונח בתוכו טרפה. שמ"ח שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם. זב"ר שם. ולא הוי יתיר כיס אלא כשיש לו גיד שפה לפיו כדרך הכיס דורדא אבל אם אין לו גיד הו"ל דלדול בעלמא ומ"מ אם הכיס דוורדא אין לו שפה זו אינה אסורה מחמת חסרון כיס כיון דמונחת בתוכו כראוי. שמ"ח או' ל"ד. בי"צ שם או' ז' קומץ שם או' י"ג. אי"צ שם בזב"ת או' י"ח. זב"ר שם או' י"א.
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה. או שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו וכו' כלומר שיש לה כיס ואינה מונחת בתוכו דהיינו שאף כשמניחין אותה בתוכו חוזר ויוצא כשנופחין הריאה. ש"ך ס"ק ט"ז. לה"פ או' י"ט. שמ"ח שם. שפ"ד או' ט"ז. חכ"א כלל ט' או' כ"ז. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. אבל במקומות שמכשירים גם כל אלו החילוקים הם כשרים. וכ"כ לעיל או' ח"י יעו"ש.
סעיף קטן מד
מד) שם בהגה. אם חסר מקצת מן הוורדא יש לבדוק באונות וכו' אע"ג דלעיל כתב דאם אין לה תואר ורד דטרפה הכא מיירי בכה"ג שמצרפין יחד השני חתיכות ונראה לעין שיש תואר ורד בין שניהם א"נ כשהשאר יש בו תואר. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ד. זב"ת או' ט"ז.
סעיף קטן מה
מה) שם בהגה. או באומה מצד שמאל וכו' ולא דמי זה לנמצא העינוניתא בצד שמאל דהכא השורש עומד במקום הראוי אלא שחסר קצת בראש העינוניתא וכך הוא רגיל למצוא בצד שמאל והיינו רבותייהו וכן בא מעשה לידי כמה פעמים. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ו. כריתי או' י"ב. שמ"ח או' ל"ו. שפ"ד או' י"ט. בי"צ שם או' ח' קומץ שם או' ט"ו. אי"צ שם או' ח'.
סעיף קטן מו
מו) שם בהגה. או באומה מצד שמאל וכו' וכ"ש מצד ימין. בל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.
סעיף קטן מז
מז) ואם יש לחתיכה זו כיס בפ"ע הו"ל כשתי ורדות וטרפה וכן אם נחלקו לג' אפי' בלא כיס יש להטריף. שמ"ח שם. בי"צ שם. קומץ שם. אי"צ שם.
סעיף קטן מח
מח) שם בהגה. י"א דכשר וכו' ואין להקל אלא בשעת הדחק או הפ"מ. שבו"י ח"ב ססי' ס' פ"ת או' ד' וכ"כ חכ"א כלל ט' או' כ"ח דאין להתיר בזה אפי' בגדיים וטלאים כ"א בהפ"מ.
סעיף קטן מט
מט) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' זה לא קאי אמ"ש בנמצא חסירה או שני ורדות או שינתה מקומה דטרפות זה הוזכר ברש"י ובתו' פא"ט אלא אשאר דינים שזכר בהגה קאי. ש"ך סק"ו. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' ט"ז.
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' כתב רש"ל בבדיקות כל מה שכתבו להקל בין בחילופים שלא הוזכר בש"ס או בגדלות דעינוניתא דוורדא ה"ד דליכא שום ריעותא בריאה במילתא אחריתא אבל אם אית בה ריעותא אחריתי אפי' במילתא שאנו מכשירין מ"מ מאחר דאיכא צד חומרא להטריף לאיזו מאן דהוא אפי' דלא כהלכתא מ"מ בכל שהוא מצטרף לסייע ידי האוסרים ואמרינן לקותא היא וטרפה עכ"ל וכה"ג כתב הר"ץ גבי מעשה שבא לידו כבש עם ב' כיסים יעו"ש. ש"ך ס"ק כ"ב. וכ"כ הט"ז הט"ז סוף סק"ב. שפ"ד או' כ"ב. ומיהו הפר"ח או' ט"ל כתב על דברי רש"ל הנז' דאין טעם לזה. וית' מזה לקמן בדין תר"ל.
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. וכל אלו הדברים יש להקל וכו' ועכשיו בזה"ז נוהגין השוחטים והבודקים להטריף הכל ואין עושין במדינות אלו שום שאלת חכם כדי להתיר. ביה"ל או' א' וכן הסכים התב"ש או' מ"ז. בי"צ שי' ל"ה ח"ז בעמ"ז או' כ"ג. אי"צ סי' ז' בזב"ת או' י"ז.
סעיף קטן נב
בנ) אם נמצאת הוורדא נקובה אעפ"י שהכיס שלה סותם את הנקב טריפה. הרמב"ם פ"ח מה"ש ה"א. כנה"ג בהגה"ט או' ט' פר"ח סי' ל"ו סוף או' א' לה"פ שם או' א' בל"י בסי' זה או' ו' מש"ז או' ג' לב"ש סי' ל"ו או' ו' זב"צ שם או' י"ב. ועיין לקמן סי' ט"ל סעי' ו'.
סעיף קטן נג
גנ) נוהגין להסיר הוורדא ולהשליכה ולא לאכלה משום מיאוס אבל אין איסור בדבר כמ"ש לקמן סי' ס"ה סעי' ד' בהגה יעו"ש.
סעיף ג'
סעיף קטן נד
דנ) [סעיף ג'] נתוספו האונות במנינם וכו' שהיו ד' מימין או ג' משמאל. טור. לבוש. זב"ת או' י"ט.
סעיף קטן נה
הנ) שם. נתוספו האונות במנינם וכו' ואם נמצא יתרת בערוגה שהיא למעלה מהאונות סמוך לשדרה לפנים מן הריאה מ"כ דכשר ולי נראה דטרפה שזהו נכלל טפי בכלל ע"ג שאמר התלמוד ממה שנכלל בגוואי. ט"ז ס"ק י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ו ואו' ל' פר"ח סוף או' י"ז. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' כ"ב. שמ"ח או' י"א. שה"מ או' כ"ו. מטה יוסף סי' ז' דף ל"ו ע"ב. שו"ג או' י"ב וכתב וכן המנהג להטריף. חכ"א כלל ט' או' ח' אי"צ סי' ג' או' א' זב"ר סי' ג' או' א' ובתמידים שם או' ו' תו"ז סי' ס' או' ט' זב"צ או' ח' וכתב ודלא כזב"ת או' ך' ועיין לקמן או' ק"ל.
סעיף קטן נו
ונ) יתרת ע"ג ערוגה והיא פחותה מט"ד כשרה. תב"ש או' י"ד וכתב ודלה כעי"צ שמטריף יעו"ש. וכן הסכים הלב"ש או' י"ז. בי"צ סי' ל"ה ח"ג בעמ"ז או' א' אי"צ שם בלק"י או' א' זב"ר שם. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן נז
זנ) שם. אם היתה האונה היתרה בצד האונות או מלפני הריאה שהיא לעומת הלב וכו' והטעם דכשעומדת בצד פנים כיון שאינה דופקת על הצלעות אינה עתידה להתפרק וכשרה אבל כשהיא על גבה דופקת ומתחככת בצלעות וסופה להתפרק. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. שו"ג או' י"א.
סעיף קטן נח
חנ) שם. או מלפני הריאה לעומת הלב וכו' הרוקח הביא בשם כמה רבנים דכל מקמא שרי בין לצד ימין בין לצד שמאל ומ"מ דעתי להטריף זולתי במקום שכבר נתפשט שם ההיתר שאין לבטל מנהגם. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' כ"ה. זב"ת או' ך' וכן נוהגין במדינות אשכנז להכשיר יתרת מקמא כמ"ש בהגה סוף הסעי' וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן נט
טנ) שם. והוא שתהיה כעלה של הדס וכו' ושיעור טרפא דאסא י"א שהוא כצפורן של אגודל וי"א כפרק אמצעי של אגודל. בדיקות מהרי"ו סי' ב' סוף סעי' א' ד"מ או' י"ב. ולכן בכ"מ שנזכר שיעור ט"ד יש לפסוק כסברא החמורה שבשניהם. שמ"ח או' ז' מש"ז או' י"ג. חכ"א כלל ט' או' ג' בי"צ סי' ל"ה ח"ב או' ו' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ב' ענ"ה סי' ט' או' ה' והיינו היכא דנתקטנה אחת מהן בעינן דוקא להיית כפרק אמצעי !וביתיר במקום המטריף נקטינן דהפי' הוא רק כצפורן אגודל בתר נפיחה טרפה. קומץ שם. זב"צ או' יו"ד. וכתב שם הרב זב"צ ודלא כהפר"ח דעשה שיעור אחר מדעתו גם דלא כהתו"ז סי' ס' או' ג' שהמציא סברא אחרת מדעתו אלא מ"ש בשם הפו' הנז' הוא העיקר יעו"ש.
סעיף קטן ס
ס) ובכל זה אין שום חילוק בין גסה לדקה ואפי' בגדיים וטלאים הרכים אך בתוך ל' ללידתן אם נתקטן בהם א' מכל אלו דיש להקל ולשער בצפורן אצבע משום דאמרינן בהו שסופו להתגדל ולעמוד על שיעורו. קומץ שם או' ג' מיהו במק"מ או' כ"ט כתב דאין להקל ולשער בגדיים וטלאים בצפורן אצבע אלא בהפ"מ.
סעיף קטן סא
סא) וכשאנו מודדים ט"ד אין אנו מודדים אותה מבחוץ שמבחוץ נראית גדולה אלא מעיקר חתוכה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ה. שו"ג או' י"ג. קומץ שם.
סעיף קטן סב
סב) אם נמצא יתרת על גבה פחות מט"ד וא"א לנפחה לראות אם עולה בנפיחה ותהא כט"ד או לא שכבר נחתכה או שיש בזה היתרון מקום אטום עם לחה דא"א לעמוד בה בנפיחה ונאבדה בדיקתה כשרה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. כנה"ג בהגב"י או' ס"ח בשם מהר"י סמוט. וה"ד אם נודע שלא היה בה כשיעור קודם נפיחה דאמרינן דגם אחר נפיחה אין בה שיעור אבל אם נאבדה ולא נודע אם היה בה שיעור טרפה. ער"ה או' ח' והשמ"ח או' י"ד אסר אפי' אם בדקוהו קודם שנאבד ואין בו כט"ד עי"ש ונראה דבכה"ג דבדקיהו קודם שנאבד יש להתיר כמ"ש הכנה"ג ומ"מ נראה ודאי דאם נראה באומדן דעתא דאחר הנפיחה תהיה כט"ד כגון דגדולה קצת וקודם נפיחה קרובה לט"ד טרפה דודאי אחר הנפיחה נגדלת קצת. שש"א או' ו' וכ"כ בספרו ענ"ה סי' י"א או' ט"ו. זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן סג
סג) וכל זה הוא דוקא ביתרת מגבה אבל אם א' מהאונות היא פחותה מט"ד וצריך לנופחה כמ"ש לקמן סעי' ו' אז הוא הדין בהפך שאם נודע בודאי שהוא פחותה מט"ד קודם שנפחוה ונאבדה יש להטריף. ובדין של הער"ה שלא נודע אם היה בה כשיעור ונאבדה ג"כ טרפה. ובדינו של השש"א דאם נראה באמדן דעתא דאחר הנפיחה תהיה כט"ד כגון שרואין אנחנו דהיא עכשיו קודם הנפיחה היא קרובה לט"ד יש להסתפק בזה דנוכל לומר שהיא כשרה ומ"מ לדינא צ"ע. זב"צ או' י"ג. ונראה כיון די"א דשיעור ט"ד כצפורן אגודל כמ"ש לעיל או' נ"ט ובזה ראינו קודם נפיחה באמדן דעתא שהיא קרובה לט"ד שהוא פרק אמצעי של אגודל בהפ"מ יש להכשיר.
סעיף קטן סד
סד) שם בהגה. וכשנופחין אותה נוטה לקמא כשר. מדברי המ"כ שהביא ב"י ומדברי המרדכי שהביא הר"ץ משמע דכיון שנמצא יתרת צריך לנפחה ולראות אי נוטה לקמא או לגבה. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ך' כריתי או' י"ג. שפ"ד או' כ"ג. ומיהו אם לא נפחוה אין להחמיר דאין דרך אונה להתעקם ואין לחוש מן הסתם זולת היכא שראינו שיש ריעותא דנוטה לגבה או שיוצאה מגבה דאז אם לא נפחוה אסורה דשמא אי נפחי לה הוי כט"ד. שמ"ח או' י"ד ובתב"ש או' י"ח. שפ"ד שם. בי"צ סי' ל"ה ח"ג או' ה' קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ה' אי"צ סי' ג' בזב"ת או' ד' זב"ר סי' ג' או' ב' ועיין לקמן סי' ט"ל סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן סה
סה) שם בהגה. ואם נוטה לגבה טרפה. דוקא בליטה יתירה כט"ד אבל נתעקמה והולכת קצת למעלה אין כאן בית מיחוש. ש"ך ס"ק כ"ד. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"א. שמ"ח או' י"ג. שפ"ד או' כ"ד. זב"ת או' כ"ה. בי"צ שם או' ד' קומץ שם או' ג' זב"ר שם.
סעיף קטן סו
סו) וכן אם אין כאן יתרת רק שאונא א' מושרשת במקומה כראוי ומתעקמת לגבה כשרה ובהא אפי' העיקום בולט כט"ד כשרה דדוקא יתרת דבלא"ה רעועה היא וכי נוטה לגבה סופה להתפרק אבל כולהו אונית הראויות לה לאו ריעי נינהו וכיון שמושרשת במקומה אין הנטייה מקלקלה יכן אפי' שרשה גבוה מאותה שאצלה כט"ד אינו מזיק. שמ"ח שם. שפ"ד שם. בי"צ שם. קומץ שם או' ד' אי"צ שם או' ג' זב"ר שם.
סעיף קטן סז
סז) שם בהגה. ובמדינות אלו המנהג להכשיר יתרת מקמא וכו' וכ"ה מנהג הספרדים כמ"ש לעיל או' נ"ח יעו"ש.
סעיף ד'
סעיף קטן סח
סח) [סעיף ד'] נמצאת אונה יתרה בסוף שיפולי האומה כשרה. ואפי' האוסרים יתרת מקמא מכשרי בהאי משום דהאי קיימי בדרי דאוני מקרי. ב"י. רש"ל פא"ט סי' ל"ד. ש"ך ס"ק כ"ו. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' כ"ג. כריתי או' ט"ו. שפ"ד או' כ"ו. זב"ת או' כ"ו ביאור הגר"א או' ט"ז. חכ"א כלל ט' או' יו"ד.
סעיף קטן סט
סט) ואפי' היא יש לה סנפון וא' מהדרי אין לה כשרה. מק"מ או' מ"ד. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן ע
ע) שם הגה. דזה מקרי בדרי דאוני. ואם עומדת בדרי דאוני אפי' גדולות אפי' יש בכל צד יותר מחמשה אונות אפי' עומדים היתרים למטה מאומא בדרא דידה או שני אומות גדולות בצד אחד הכל אורחא הוא וכשרה רק שלא יהיה אונות בצד שמאל יותר מבצד ימין דכה"ג חליף מקרי וטרפה. שמ"ח או' י"א. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם או' א' זב"ר שם. ענ"ה סי' י"א או' א' ועיין לקמן או' פ"ד ואו' פ"ה.
סעיף ה'
סעיף קטן עא
עא) [סעיף ה'] אונה של ימין וכו' אם ימצא על גבה כט"ד כשרה. וה"ה אפי' יותר מט"ד. לבוש. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' כ"ד. שפ"ד או' כ"ז. שה"מ או' ל"ב. זב"ת או' כ"ט. חכ"א כלל ט' או' י"א. ענ"ה שם סוף או' ח' זב"צ או' ך'.
סעיף קטן עב
עב) ואע"ג דיתרת למעלה מחציה ברגל חמור כשרה מ"מ אינו משלים אם היה חסר אונה א' כנה"ג בהגה"ט או' י"א. שו"ג מתו' או' ח' זב"ת או' ל' לב"ש או' ט"ו. בי"צ סי' ל"ה ח"ד בעמ"ז או' א' פרי תבואה או' ל"א וחלק על הפליתי שהכשיר. והב"ד ענ"ה סי' ט' או' י"ח. וכן הלב"ש שם דחה דברי הפליתי הנז'
סעיף קטן עג
עג) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. מפני דוחק החזה. ב"י. ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ה. זב"ת שם. והלכך לאו יתרת הוא אלא בתולדה ולא יתחכך ע"ג צלעות משא"כ יתרת ע"ג שלה כאורחיה וטרפה. שפ"ד או' כ"ח. והא דיתרת ע"ג טרפה אית ביה ט"ד כמ"ש בסעי' ג'.
סעיף קטן עד
עד) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. עיין בתשו' גבעת שאול סי' נ"ו שמעשה בא לפניו שנמצא באונא זו על חודה ממש באותו צד שלצד הקנה בליטה קטנה פחות מט"ד והיתה שוה ממש לאונה שעלתה בנפיחה בשוה רק שסירכא יוצא מאותה בליטה לשומן החזה והסירכא עברה ע"י מיעוך והכשיר וכתב שאין לאסור משום תרתי לריעותא דכיון שדרכה ליפצל לא מקרי ריעותא כלל יעו"ש. פ"ת או' ז' והיינו להנוהגין להקל במיעוך כמ"ש לקמן סי' ט"ל סעי' י"ג בהגה אבל לדעת האוסרים במיעוך כמ"ש שם בהגה ובש"ע שם סעי' יו"ד בלא"ה אסורה משום הסירכה.
סעיף קטן עה
עה) שם בהגה. מפני שכן דרכה ליפצל. ואין חילוק דבין מגבה בין מקמא כשרה. ב"ח. בל"י או' כ"ה וכתב ודלא כהלה"פ או' ל"א שכתב בשם שחיטות שדוקא מגבה ולא מקמא מפני שמתחכך בגרגרת דהא מסתימת הש"ע משמע דאין חילוק יעו"ש. מיהו השמ"ח או' ט"ז ובתב"ש או' ך' כתב לאסור אם היא מקמא כדברי השחיטות הנז' ולענין דינא כתב המש"ז או' ח' באין הפ"מ יש לשמוע לדברי המחמירין. וכ"כ הלב"ש או' כ"ז. תשו' מאהבה בסי' זה. פנים מאירות ח"ב ססי' קנ"ז וכתב שכן הסכימו עמו כל חכמי העיר להכשיר בהפ"מ. קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ז' וכתב כן שם בעשרון או' ט' בשם כמה פו' זב"ר סי' ג' בתמידים או' י"ב. ענ"ה סי' י"א או' ט' זב"צ או' כ"ה וכתב שכן עשו מעשה בעיר בגדאד יע"א והכשירו בהפ"מ. אמנם אם יש עוד ריעותא אסור אפי' בהפ"מ. מש"ז שם. תשו' מאהבה שם. זב"צ שם.
סעיף קטן עו
עו) שם. ויש מי שאומר וכו' הא דכתב זה בשם יש מי שאומר לאו משום דאיכא פלוגתא בזה אלא שכן דרכו של הרב"י דסברא יחידות נמי כותב אותה בשם יש מי שאומר וזה הסברא כתב אותה ב"י רק בשם א"ז.
סעיף קטן עז
עז) שם. דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טרפה. כי אין שם שום דוחק. ב"י בשם א"ז.
סעיף קטן עח
עח) שם. דדוקא למעלה מחציה וכו' בבדיקות מהרי"ו הביא ע"ז ב' פירושים האחד פי' החציה הוא לצד חוד האונה אבל אם נמצא לצד שורש האונה טרפה ולפ"ז יהיה שיעור החצי ברוחב האונה. וי"א דאף באורך האונה משערין דהיינו אותו החצי ברוחב שהכשרנו לאו כולו אלא דוקא חצי ארכו דהיינו לצד הקנה אבל לא החצי השני שהוא לצד הריאה ויש להחמיר כסברא אחרונה. ט"ז סק"ח. פר"ח או' כ"ג. מש"ז או' ח' זב"ת או' ל"ב. נמצא דאין כשר אלא חלק רביעי מאונא העליונה. מש"ז שם. זב"צ או' כ"ב וכתב שכן מנהגם. והשמ"ח או' ט"ו כתב דדוקה בחציה לצד החוד אבל בחציה לצד השורש לא ודוקא חוץ לחריץ ההולך שם מלמעלה למטה באלכסון אבל מהחריץ ולצד השורש לא דבמקומות אלו אין שם דוחק עכ"ל וכ"כ הבי"צ סי' ל"ה ח"ד או' ב' קומץ שם או' ו' אי"צ סי' ה' או' ב' זב"ר סי' ג' סוף או' א' וא"כ כל אחד יעשה כחומרת מקומו. ומה שנגד החריץ עצמו אוסר. קומץ שם.
סעיף קטן עט
עט) שם. דדוקא למעלה מחציה אבל למטה מחציה טרפה. לכאורה ק' דיוקא אדיוקא דמתחלה כתב דדוקא למעלה מחציה משמע דאם היא באמצע ממש טרפה ואלו מסוף דבריו שכתב אבל למטה משמע דבאמצע כשרה ולכן נראה דדיוק ראשון עיקר דאם היא באמצע ממש טרפה. שה"מ או' ל"ד. זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן פ
פ) ואם נמצא יתרת ע"ג המקום שמפסיק בין מעלה למטה הנקרא חוטם נפחינן לריאה ורואים אם יש משורשה ועיקרה לצד מטה כט"ד טרפה ואם לאו כשרה אעפ"י שביתרון הוא גדול כיון שאינו משורש למטה כט"ד כשרה. מהר"י פיגון ז"ל וכ"כ כנה"ג בהגה"ט או' ל"א בשם מהר"ש גאון ז"ל. שו"ג מחו' או' ג' זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן פא
פא) כפתור מבשר הריאה תלוי בשיפולי אונא העליונה ואין בו כט"ד כשר. דע"ק או' ט' מק"מ או' נ"ג. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן פב
פב) שו"ב אומרים שברוב יש בחודי אונא עליונה הימנית בליטות ואינם רעותא כלל. דע"ק או' י"א. מק"מ או' נ"ה. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן פג
פג) שם הגה. הא דמכשרינן יתרת בדרי דאוני מ"מ בעינן שלא יהיו יותר וכו' דאם לא כן הוי חליף. ביאור הגר"א או' י"ז.
סעיף קטן פד
פד) שם בהגה. מ"מ בעינן שלא יהיו יותר אונות בשמאל מבימין וכו' והפר"ח או' כ"ד כתב שבצד ימין איכא תלתא אוני כדינו אף אם יהיו יותר בצד שמאל לא מקרי חליף וכשרה. והב"ד הפליתי או' ג' ובכריתי או' ט"ז וכתב דבמקום הפ"מ יש לסמוך עליו. וכ"כ שה"מ או' ל"ה דבשעת הדחק הרבה יש להקל. וכ"כ חכ"א כלל ט' או' ו' אבל הלבוש פסק כדברי מור"ם ז"ל וכ"ה דעת הב"ח. ש"ך סק"ד. וכ"פ השמ"ח או' כ"ג ועי"ש בתב"ש או' ל' שהשיג על דברי הפר"ח הנז' בי"צ סי' ל"ה ח"ו או' א' קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' ג' אי"צ סי' ו' או' א' זב"ר סי' ד' או' א' שש"א או' ד' ובספרו ענ"ה סי' יו"ד או' ג' זר"א או' ל"ב. וכ"כ לעיל או' ע' יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' כ"ט דמנהגם להטריף אפי' בהפ"מ אם נמצא בשמאל יותר מימין.
סעיף קטן פה
פה) מצאתי בליקוטים שאין להכשיר רק עד עשרה אונות בשני צדדים דהיינו חמשה בכל צד ואם יש יותר טרפה כיון שיש יותר מחשבון האונות בכל צד סי' גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ע"כ. ולפ"ד שאינו בנמצא ואם הוא בנמצא יהא רעוא שיבא לידי ואיזבין מניה דשופרי שופרי כי בודאי א' מן המבהילין בדה זאת מלבו. רש"ל פ"ג דחולין סי' כ"ט. ב"ח. ט"ז סק"ט. ש"ך ס"ק ל"א. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. פר"ח שם. מש"ז או' ט' ובשפ"ד או' ל"א. זב"ת או' ל"ג. קומץ שם. זב"צ או' ל' וכ"כ לעיל או' ע'.
סעיף קטן פו
פו) ואם היה ג' בימין וד' בשמאל וצמקה א' מן השמאל טרפה. שפ"ד או' ה' ובסי' ל"ו או' כ"ט. לב"ש או' קי"ד. בי"צ שם בעמ"ז או' ב' קומץ בדיני תר"ל או' נ"ה. אי"צ שם בזב"ת או' י"ג. זב"ר שם במוספים או' ב' ענ"ה סי' יו"ד או' ט' זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן פז
פז) ואי איכא ג' בימין וג' בשמאל ועוד א' בשמאל בסוף שפולי אומה יש להקל בהפ"מ דוקא. שמ"ח או' כ"ד. לב"ש או' מ"ב. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם. זב"ר שם או' ב' ענ"ה שם או' ז' זב"צ או' ל"ב. ואם עבר עליה י"ב חדש משנולדה שרי אפי' באין הפ"מ כמו בכל ספק טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ד'.
סעיף קטן פח
חפ) ואי איכא ד' בשמאל וג' בימין וא' בימין סוף שיפול האומא אין להקל אפי' בהפ"מ דאינה משלמת דיתיר אימא מקרי. שמ"ח שם. בי"צ שם או' ב' אי"צ שם. ענ"ה שם. והיינו לנוהגין כדברי מור"ם ז"ל בהגה סעי' ט' דאם חסרה אונה אין זו משלמת וא"כ הו"ל שמאל יותר מימין וטרפה אבל לנוהגין כדברי הש"ע שם דאם חסרה אונה זו משלמת א"כ ה"ה הכא הו"ל שוה בשוה וכשרה וכ"כ זב"צ או' ל"ג. ועוד הא איכא דעת הפר"ח דמכשיר ביתיר בשמאל מימין אי איכא ג' בימין כמ"ש לעיל או' פ"ד והגם דלא ק"ל בהא כוותיה מ"מ לסייעתא מיהא הוי לנוהגין כדברי הש"ע.
סעיף קטן פט
טפ) ואי איכא ג' בימין וג' בשמאל ויתרת מקמא בשמאל או אפי' ב' בשמאל וב' יתרת מקמא בשמאל יש להחמיר אפי' בהפ"מ אפי' לדידן דמקילין ביתרת מקמא דהא בלא"ה רבו האוסרים יתרת מקמא והכא איכא עוד טעם לאסור משום חליף ומה"ט נמי איפכא אי איכא ג' בימין וד' בשמאל ויתרת מקמא בימין כיון דנצטרף ריעותא דחליף בהדי חומרא דיתרת מקמא יש להחמיר אפי' בהפ"מ אפי' לדידן. שמ"ח שם. בי"צ שם או' ג' אי"צ שם. אמנם השפ"ד או' ה' כתב דג' מימין וב' יתרת משמאל יש להכשיר בהפ"מ יעו"ש. וכ"פ זב"ר סי' ד' או' ב' והלב"ש או' מ"ג מכשיר בזה אפי' באין הפ"מ וכ"מ בש"ע סעי' ג' דכל יתרת מקמא אינו פוסל בין בימין בין בשמאל בין א' בין ב' וכמ"ש לעיל או' נ"ח בשם הרוקח יעו"ש. ומיהו באיכא ג' בימין וד' בשמאל ויתרת מקמא בימין בזה נראה להחמיר כיון דנתוספו אונות דשמאל על הימין ויתרת מקמא אינה משלמת לאונה.
סעיף קטן צ
צ) שם בהגה. ואם נראה באונה אחת כמין סדק מצטרף להכשיר. כמ"ש לקמן בסעי' ח' יעו"ש. ש"ך ס"ק ל"ב.
סעיף קטן צא
צא) שם בהגה. אבל לא להטריף וכו' כגון אם יש בצד שמאל אונה וג' סדקים אמרינן דסדק א' מועיל להכשיר והאחרות אינן כלום לחשבו חליף ולא ממ"נ אי נחשב סדק לאונה הוי חליף דהוי ד' בשמאל וג' בימין אלא אין חוששין בסדקין כלל להטריף. ש"ך ס"ק ל"ג. בל"י או' כ"ח. שמ"ח או' כ"ה. שו"ג או' כ"ב. חכ"א כלל ט' או' י"ח. אי"צ סי' ב' או' ג' זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן צב
צב) ואי איכא בימין ב' אונות גדולות והג' ניכר בה חיתוך כדי להכשיר על ידו והיה שם שינוי אחר שבצד שמאל היו ג' אונות יש להחמיר בזה דאיכא תרתי לריעותא. ט"ז סק"י. שמ"ח שם. והלב"ש בהגהתו על השמ"ח שם כתב דיש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ המש"ז או' יו"ד. חכ"א שם. אבל הרב"י בסוף הסי' כתב דדבר פשוט הוא שאין בזה שום צד איסור. וכ"כ הש"ך בנה"כ דכן עיקר וכן נוהגין בקאראקה ודלה כרש"ל פא"ט סי' ל"ג וב"ח שמחמירין בזה יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח סוף או' ל"ח. לה"פ או' ל"ו. בל"י או' כ"ח. זב"צ או' ל"ה וכתב שכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א.
סעיף קטן צג
צג) ואם היה בצד ימין ב' אונות וב' סדקים אף שהיה בצד שמאל ג' אונות ממש מ"מ כיון שע"י הסדקים ודאי יש בימין יותר מבצד שמאל אין כאן שום ריעותא ואפי' לדעת רש"ל וט"ז כשר. דג"מ. פ"ת או' ט' יד אליהו או' ל"ד. וכ"ה דעת הלב"ש כמ"ש באו' שאח"ז מיהו הר' פרי תבואה או' ע"ד חולק ומטריף בזה וע"כ כתב המנ"י ענף ה' או' ה' דיש לסמוך על המתירין בהפ"מ ובמקומות שנהגו להכשיר בזה אף באין הפ"מ אין לסתור מנהגם. וכ"כ דר"ת או' רל"ו.
סעיף קטן צד
צד) והיכא דיש ד' בשמאל ובימין יש ג' ואחד מהם יש בה סדק כשר בלי הפ"מ. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. מק"מ או' צ"א. זב"צ שם וכתב וכן מנהגם להכשיר ודלא כהר' פרי תבואה או' ע"ה שהטריף בזה. אבל אם בשמאל ד' ובימין ב' עם ב' סדקים אין להתיר אלא בהפ"מ ואם בשמאל ה' ובימין ג' עם ב' סדקים כשר בלי הפ"מ. לב"ש שם. והא דכתב זה אפי' בלא הפ"מ משום דיש לצרף לזה דעת הפר"ח שכתבנו לעיל או' פ"ד דס"ל דכל שיש ג' בימין אפי' יש יותר בשמאל כשרה יעו"ש.
סעיף קטן צה
צה) שם בהגה. דאין חוששין בסדקין להטריף. בין שהסדק ניכר מב' עברי האינא אי שהילך דרך השיפול מצד קמא לגבה ובין שהוא רק מצד אחד והולך על פני כל משך אורך האונא עד שלא נשאר אפי' שורש כעובי אצבע בלא סדק בכל אלה מועיל ולא מזיק. קומץ כלל ד' מסי' ל"ה או' י"ט. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן צו
צו) ואפי' לא ניכר הסדק עד אחר הסתכלות היטב נגד השמש מהני. רא"פ או' קמ"ד. מק"מ או' יו"ד. זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן צז
צז) שם בהגה. אונה שנתפצלה ויש לה שורש א' כעובי אצבע אינה נחשבת אלא לא' היינו להטריף אבל להכשיר פשיטא דלא גרע מהכשר סדק דסעי' ח' ש"ך ס"ק ל"ד. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' ל"ח. כריתי או' י"ט. שפ"ד או' ל"ד. שה"מ או' ל"ז. זר"א או' ל"ח. זב"ת או' ל"ה. בי"צ חלק ה' או' ה' זב"צ או' ל"ח. והכי פירושו אם יש ג' אונות גמורות בצד שמאל ואונא א' נתפצלה לב' ונשאר כעובי אצבע ובצד ימין יש ג"כ ג' אונות גמורות דלא תימא דהוי יותר בצד שמאל מבצד ימין ולהוי טרפה אלא כיון שנשאר השורש כעובי אצבע אינה נחשבת אלא א' והוי שוה בשוה וכשרה אבל להכשיר כגון שיש בצד שמאל ב' אונות ובצד ימין יש ג"כ ב' אונות ואונא א' שבצד ימין נתפצלה לב' ונשאר כעובי אצבע לא גרע מהכשר סדק ונחשב לג' אונות וכשרה. בי"צ שם בעמ"ז או' ט' זב"צ שם.
סעיף קטן צח
צח) שם בהגה. ויש לה שורש א' כעובי אצבע וכו' ואפי' אם יש בהשורש סדק עד למטה כשרה כמ"ש מור"ם ז"ל לעיל בהגה סעי' ב' גבי ב' ורדות יעו"ש. בית מאיר בסעי' זה. זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן צט
צט) אונא שנתפצלה לשנים בעובייה אם שורש א' להם כעובי אצבע נחשבים לא' ואם לאו אם החיצונה שורשה בולט לחוץ אפי' פחות מט"ד והפנימית שוה מקמא לשאר אונות שבצדה מזה נראה שהפנימית היא האונה הראויה להיות והחיצונה היא יתרת מגבה וטרפה. ואי אפכא הרי הפנימית יתרת מקמה ולדידן דמכשירין יתרת מקמה כשרה. ואם שניהם אינם בולטים כשרה דהא קיימו בדרא דאוני. ואם שניהם בולטים זו לקמה וזו לגבה יש להחמיר. שמ"ח או' כ"ב. בי"צ שם. מנ"י או' י"ד. מיהו מ"ש ואי אפכא וכו' כשרה הלב"ש או' ל"ג חולק וכתב דבכה"ג הוי ספק טרפה וכ"כ הבי"צ שם אך אם עבר עליה י"ב חודש ה"ז כשרה. לב"ש שם. וכ"כ הבי"צ שם בתה"ב או' ו' מנ"י שם. והיינו שעברו עליה י"ב חודש משנולדה.
סעיף קטן ק
ק) פיצול זה דעובי בין שיש להם שורש א' בין אין להם אף אם שניהם אינם בולטים אינו משלים חסרון כגון אם חסר א' מן האונות אין זה משלים. לב"ש או' ל"ה בי"צ חלק ה' או' ו'
סעיף קטן קא
קא) שם בהגה. ויש להם שורש א' כעובי אצבע וכו' ואם אין להם שורש א' כאצבע הם חשובים ב' לעולם כיון שיש בכל פיצול כט"ד. ענ"ה סי' יו"ד או' י"א.
סעיף קטן קב
קב) שם בהגה. אבל אם נמצא ע"ג הריאה מקום גבוה רחב למטה וכו' כמין הר. ב"י. זב"ת או' ל"ו. שו"ג או' כ"ג.
סעיף קטן קג
קג) שם בהגה. שאינו חד בראשו נקרא גבשושית וכשרה. ואם למעלה או למטה חד ככובע הוי יתיר וטרפה. ב"י בשם מ"כ. ט"ז ס"ק י"א. ש"ך ס"ק ל"ה. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ט"ל. בל"י או' ל' שה"מ או' ל"ח. זב"צ או' ל"ז שו"ג שם. חכ"א כלל ט' או' י"ג. ענ"ה סי' י"א או' י"א. ופי' חד למטה היינו במקום שמתחלת לעלות נראית כמין סדק שהוא חד ככובע או שרחבה למעלה יותר מתחתיה ואם היא כט"ד טרפה. שמ"ח או' י"ז. בי"צ כלל ל"ה ח"ג או' ו' קומץ כלל ב' מסי' ל"ה או' ח' ענ"ה שם. ואם היא מגבה כט"ד טרפה ומקמא דינו כשאר יתרת מקמא וכשרה. בי"צ שם בעמ"ז או' יו"ד. והיינו לדידן דמכשירין יתרת מקמא. וכ"כ זב"צ או' מ"ג. ועיין לקמן סי' ל"ז בהגה לסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן קד
קד) והטעם דכשהוא חד למעלה או למטה טרפה היינו משום שהיא דופקת בצלעות ועתיד להתפרק כמ"ש הכנה"ג בהגב"י או' ע"ז. שו"ג שם.
סעיף קטן קה
קה) ואם הוא רחב למטה ועגול למעלה כשר. ט"ז שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. מש"ז או' י"א. זב"ת שם. חכ"א שם. בי"צ שם. קומץ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן קו
קו) הכלל בזה יתרת מגבה אם יש לו צורת אונא שהוא משוך וכט"ד טרפה הא פחות מט"ד או שאין לו צורת אונא כשרה. מש"ז שם.
סעיף קטן קז
קז) אם קודם נפיחה נראה כעין בליטה חדה למעלה או למטה ואחר הנפיחה אין שם חידוד כשרה שאין משערין בריאה אלא כמו שהיא נפיחה. וכן אם נמצא שם שני בליטות קטנים רחבים למטה ולמעלה אינם עבים כדי להטריף על ידו אלא ע"י הנפיחה הן מתקרבות אחת אל אחת ומתאימות כאלו היה הכל בליטה אחת עגולה כשרה. בי"צ שם בעמ"ז או' ט' זב"ר סי' ג' במוספים או' ז' מנ"י ענף ג' או' י"א. זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן קח
קח) אם חסרה אונא א' ויש במקום ההוא כעין הר הקרוי גבשושית אין להתיר דלאו אונא הוא כ"א כשהוא חד בשרשו או בראשו וכ"ש אם במקום הראוי להיות אונא יש פיצול וגומא תחתיה שאינו משלים. שמ"ח או' ט' בי"צ ח"ב או' ח'.
סעיף קטן קט
קט) זה שאמרנו שאין להטריף אם אין הבליטה חד למעלה או למטה לא נאמרו הדברים אלא בזמן שאינה מובדלת כלל מן הריאה והוא כעין הר הבולט אבל אם הוא מובדל מן הריאה כשיעור ט"ד אעפ"י שאינו משוך וחד כצורת אונא אלא עגול או צורה אחרת הרי זה יתרת וטרפה. מנ"י שם או' י"ב. זב"ר שם בתמידים או' ל"ג. מק"מ או' נ"ז. והיינו אם היא מגבה אבל אם היא מקמא לדידן דמכשירין יתרת מקמא כשרה. וכ"כ זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן קי
קי) שם בהגה. ושוה לשאר הריאה וכו' משמע דאם היא קצרה מהגומא דטרפה דאז לא הוי פיצול אלא יתרת. ט"ז ס"ק י"ב. בל"י או' ל"א. בית מאיר. אמנם הש"ך בנה"כ והפר"ח או' כ"ח חלקו על דברי הט"ז הנז' וכתבו דלאו אתי למעוטי קצרה מהגומא דהגם דיתרת היא מ"מ סוף סוף אינה עתידה להתפרק כשאר יתרת וכשרה אלא אתא למעוטי כשהיא ארוכה יותר מהגומא דאז הויא טרפה יעו"ש. וכן הסכים הלה"פ או' מ' כריתי או' כ"א. שמ"ח או' י"ח. מש"ז או' י"ב. שה"מ או' מ' זב"ת או' ל"ח. חכ"א כלל ט' או' ט' זב"ש דין כ"ה. ענ"ה סי' י"א או' י"ג. מיהו הלב"ש או' ח' שבאו' כ"ח כתב דאין להקל בזה אלא בהפ"מ. וכ"כ הבי"צ חלק ה' מסי' ל"ה או' ב' קומץ כלל ג' מסי' ל"ה או' א' אי"צ סי' ד' או' ב' מנ"י ענף ד' או' ד'.
סעיף קטן קיא
קיא) שם בהגה. אעפ"י שאינה נכנסת תוך הגומא אלא כשמניחין היד בנחת עליה כשרה וכו' ואפי' כשמסירין היד היא חוזרת מיד ויוצאת קצת מהגומא אין להחמיר. שמ"ח שם. בי"צ שם או' א' קומץ שם. ענ"ה סי' י"א או' י"ג. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן קיב
קיב) וכל זה דוקא אם בעת שמונחת בגומא היא שוה מבחוץ לשאר הריאה ממש אבל אם היא גבוהה ובולטת למעלה אפי' כעין גבשושית שאינה חדה טרפה ואפי' אין גבהותה כט"ד רק שכל הפיצול כט"ד טרפה. שמ"ח שם. מש"ז או' י"ג. שפ"ד או' ל"ו. בי"צ שם או' ב' קומץ שם או' ב' ענ"ה שם. זב"צ או' נ"א. וי"א דאף אם אין בכל הפיצול כט"ד אין להקל אלא בהפ"מ. זב"ר סי' ג' בתמידים או' מ"ה.
סעיף קטן קיג
קיג) שם בהגה. אעפ"י שאינה נכנסת תוך הגומא אלא כשמניחין היד בנחת וכו' ואין להכשיר בכה"ג כ"א כשנמצא חוץ לגומא וע"י נפיחה נכנסת קצת בגומא אלא שעדיין בולט לחוץ וע"י הנחת יד בנחת הוא יורד לתוך הגומא. או אם נמצא תוך הגומא ומחמת הנפיחה היא יוצאת קצת ובולט למעלה וע"י הנחת יד בנחת חוזרת להיות שוה לבשר הריאה אבל אם נמצא הפיצול כולו חוץ לגומא ואינו נכנס לתוך הגומא מחמת הנפיחה כלל רק מחמת הנחת יד בנחת אין להכשיר כ"א בהפ"מ. ואם אינו נכנס גם ע"י הנחת יד בנחת רק צריך להניח ביד ממש לתוך הגומא טרפה. וכן אם נכנס ע"י הנחת יד בנחת רק שאם נופחין אותה היא עולה מחמת הנפיחה ויוצא מהגומא טרפה. דכיון כשמסירין היד היא חוזרת לצאת כולה מתוך הגומא חיישינן שתתפרק. בי"צ שם בתה"ב או' א' מנ"י ענף ד' או' ב' והמיקל בהפ"מ אף שהוא בחוץ לגמרי אחר הנפיחה רק כשמניחין ביד נכנסת לתוך הגומא לא הפסיד. מנ"י שם.
סעיף קטן קיד
קיד) אם הפיצול צד המחובר שבה למטה לצד השיפולי וצד הפרוד לצד השדרה בהא יש לחלק אם בנפיחה הולכת לתוכה ומונחת כהלכתה בלי שום תפיסת יד אדם יש להקל דכך היתה מונחת בתוכה בחיי הבהמה. אבל אם צריך להניח היד בנחת עליה אין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות מקום עמידת הפיצול וחיבורה ולפי הילוך הבהמה אם בפגעה בצלעות דוחין אותה להגומא כשרה ואם לאו טרפה, ואם אינו יכול להבחין יטריף מספק. שמ"ח או' י"ט. בי"צ שם או' ג' מנ"י שם או' ה'.
סעיף קטן קטו
קטו) שם בהגה. ואין להכשיר פיצול כזה רק מגבה וכו' ומ"מ מיחשב ריעותא ואי איכא עוד ריעותא הוי תרתי לריעותא. בית אפרים חי"ד סי' כ"ו. פ"ת או' י"א.
סעיף קטן קטז
קטז) שם בהגה. אבל מקמא הפצול נופל למטה וכו' ול"ד ליתרת מקמא דכשר דהתם יתרת האונא הוא ולא נתפצל מגוף הריאה והוא חזק אבל פיצול שנתפצל מגוף הריאה שיש גומא תחתיו וכשהופכים הריאה הפיצול נופל לגומא א"כ נראה שנתפצל מגוף הריאה ואינו חזק וסופו להתפרק וטרפה. ש"ך ס"ק ל"ז. כנה"ג בהגב"י או' פ"ד. פר"ח או' ל' לה"פ או' מ"ב. בל"י או' ל"ד. כריתי או' כ"ב. שמ"ח או' ך' שפ"ד או' ל"ז. שה"מ או' מ"ב. זר"א או' מ' זב"ת או' מ' בי"צ שם בעמ"ז או' ו' אי"צ סי' ד' בלק"י או' ו' ענ"ה סי' י"א או' י"ג. זב"צ או' נ"ח וכתב ודלא כהתו"ז סי' ס' או' ח' שכתב דאנן דמכשירין יתרת מקמא ה"נ אפי' בגומא דהוא הפך כל הפו' הנז'.
סעיף קטן קיז
קיז) ואין הפיצול פוסל אלא כשהוא כמי ט"ד דוקא ואפי' לאחר נפיחת הריאה דאז בודאי סופה להתפרק. עולת יצחק על מהרי"ו. בדין פיצול או' ד' לה"פ שם. בל"י שם. אבל השמ"ח שם כתב דאפי' פחות עט"ד יש להטריף בדליכא הפ"מ. וכ"כ המש"ז או' י"ג. בי"צ שם או' ד' קומץ שם או' ז' אי"צ שם או' ג' זב"ר סי' ג' בתמידים או' נ"ב. מנ"י שם או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' נ"ט.
סעיף קטן קיח
קיח) ואין חילוק בין פיצול מקמא דאומות או מקמא דאונות דלא כמהר"ל. עולת יצחק שם או' ג' לה"פ או' מ"א. בל"י או' ל"ג. זב"ת שם. זב"ר שם בתמידים או' מ"ח. זב"צ או' ס"ד.
סעיף קטן קיט
קיט) ואף אם הפיצול מקמא מושרשת יפה בשורש עב וחזק יש להטריף. לב"ש או' ל"ח. פרי תבואה או' ס"ג. יא"פ. בי"צ חלק ה' או' ז' קומץ כלל ג' או' ז' אי"צ שם. זב"ר שם או' ו' מנ"י שם או' יו"ד. זב"צ או' נ"ז. זולת אם אין בו כט"ד דיש להכשיר אף באין הפ"מ. לב"ש שם. בי"צ שם. מנ"י שם.
סעיף קטן קכ
קך) פיצול מקמא והוא קצר מן הגומא יש להחמיר בו דהוי ספק טרפה. לב"ש או' ט' שבאו' כ"ח. בי"צ שם בתה"ב או' ב' זב"ר שם במוספים או' י"ב. מנ"י שם או' ז' זב"צ או' ס'.
סעיף קטן קכא
קכא) פיצול מקמא והוא ארוך יותר מן הגומא או רחב יותר לכאורה היה נראה להתיר משום דהוא ודאי יתרת וכל יתרת מקמא כשרה. ומ"מ יש לאסור משום תר"ל דיתרת מקמא אע"ג דכשרה מ"מ מצטרפת לתר"ל וכן חסרון בריאה אפי' כל שהוא דאנן מכשרינן הו"ל ריעותא כיון דהרמב"ם מטריף חסרון אפי' משהו (כמ"ש לקמן סי' ל"ו סעי' ח') וא"כ זה שנדון ליתרת הו"ל תר"ל דהיינו היתרת והגומא דהא שניהם סמוכים זה על זה ואסור אפי' אין בגומא שיעור המטריף דמ"מ ריעותא היא. לב"ש או' יו"ד שבאו' כ"ח בי"צ בתה"ב שם. מנ"י שם. זב"צ שם או' ס"א. אמנם הרא"פ או' ע"ז חולק ע"ז וכתב דאין זה מקרי תר"ל משום דהיכא שמצטרפין ריעותא דפלוגתא עם ריעותא אחרת בעי שיהיו הרעותות עומדות זע"ז ממש וא"כ אע"ג דרועותא דגומא הוי חסרון מבחוץ ויש לחוש לנקב לדעת התו' מ"מ הואיל דרעותא דיתרת לאו מטעם נקב הוא בעינן שיהיו עומדות זה על גבי זה ממש וכאן עיקר היתרת הוא על השורש היוצא מהריאה שהוא סמוך להגומא ולא עליה ממש ולכן מסיק שם שלא להטריף אלא א"כ נראה לעין שהוא פיצול אבל אם נראה שהוא יתרת ואין בגומא כשיעור חסרון כשר בהפ"מ עכ"פ ואם הוא ספק יש להכשיר בהפ"מ ושעת הדחק יחד יעו"ש. זב"ר במוספים שם. מנ"י שם בביאורים או' נ"א.
סעיף קטן קכב
קכב) פיצול מקמא ברגל חמור וגומא תחתיה יש להכשיר והגם דפיצול מקמא וגומא תחתיה ק"ל להטריף זה משום שסופו להתפרק אבל כאן הגרגרת מחזיקו וגם אינו מתחכך בגרגרת כיון שגומא תחתיה. נוב"י יו"ד מה"ק סי' י"א. פ"ת או' י"ג. קומץ כלל ב' או' ז' ובעשרון שם או' ט' אי"צ סי' ה' בלק"י או' ה' זב"ר סי' ג' בתמידים או' נ"ה וכתב ודלא כלב"ש או' ך' שנסתפק בזה. זב"צ או' ס"ג.
סעיף קטן קכג
קכג) היכא דאיכא פיצול וגומא תחתיה והיא בחיתוך האונא ואפי' שורש הפיצול הוא לצד החוד יש להכשיר משום דחברתה מגנת עליה ומוכרח הוא ליפול בתוך הגומא מפני דוחק אונא שאצלה. קומץ כלל ג' או' ה' ובעשרון שם או' ז' זב"צ או' ס"ה. ועיין לקמן או' קל"ד.
סעיף קטן קכד
קכד) אם נמצא פיצול מקמא של הריאה וגומא תחתיה ויש לה כיס שמונח בתוכו אפ"ה יש להטריף משום דכיס לאו משום הגנה הוא אדרבא דגרוע הוא כי הכיס הולך ומתחכך בשורש של הפיצול ויש לחוש להתפרק והחילוק בין פיצול ליתרת דהפיצול יש לו גומא. זבח שמואל בדיני פיצול או' ב' ושם בליקוטי דינים בדיני פיצול או' ז' זב"צ או' ס"ו.
סעיף קטן קכה
קכה) אם נמצא פיצול מגבה וגומא תחתיה רק שיש נקב בגומא תחת הפיצול אלא שמכסהו וסותם את הנקב היטב ואין הפיצול יוצא אף בקצתו מהגומא כשרה. פרי תבואה או' ס"ו קומץ שם או' ו' אמנם בזב"צ או' ס"ז כתב שאין הסברא כן אלא יש להטריף אם יש נקב בגומא אפי' אם הפיצול מכסהו ודינו כדין הריאה דכתב ההגה לקמן סי' ט"ל סעי' ד' דאפי' בכסדרן אם נמצא שם נקב בפועל בין החתוכים דטרפה וכן מנהגינו בחתוכין וה"נ בפיצול דכוותה דאם יש נקב בגומא בפועל דטרפה דמ"ש דבחיתוך נמי א' מגין על חבירו עכ"ל וכ"כ מק"מ או' ס"ב לדחות סברא זו והסכים להטריף יעו"ש. ומיהו מ"ש עוד שם הקומץ דאם יוצאת מהגומא סרכא מתוך הבועה ודבוקה בתחתית הפיצול עד שאין ניכר הסירכה והבועה כלל כשר זהו הדין עמו דכשרה דכן נמי הדין בחתוכין דסרכה בחתוכין ובועה תחתיה כשרה. זב"צ שם. ועיין לקמן סי' ט"ל או' ע"ד:
סעיף קטן קכו
קכו) אם קודם הנפיחה היא רחבה מהגומא וע"י הנפיחה הפצול מתעגל ומתקצר ונכנס לתוך הגומא ושוה לשאר הריאה כשרה אבל אם הוא מתכפל ומתקמט ונכנס לתוך הגומא טרפה כיון שאינו שוה לשאר הריאה. פרי תבואה או' נ"ה. בית אברהם בלב"ת או' ל"ה וכ"כ מק"מ או' ס"א בשם פרי תבואה הנז' אלא שסיים מיהו לדעת נה"כ והפר"ח ג"ז כשר יעו"ש. ובהפ"מ יש להכשיר. זב"צ או' ס"ח.
סעיף קטן קכז
קכז) אם הפצול נוטה לתוך הגומא אע"ג דהשורש עומד ע"ג הריאה כשרה דרואים שבשר הגומא הוא. אהל ישראל או' ל"א. ביא"ב בלב"ת או' ל"ו וכתב ועכ"פ צריך שלא יהיה השורש גבוה ט"ד אם הוא בענין דאפשר להחשיבו ליתרת. זב"צ או' ס"ט.
סעיף קטן קכח
קכח) מצאתי כתוב במעשה שהיה בק"ק פבדמיי"ן בריאה שהיה עליה פצול מגבה וגומא תחתיה ועליה בועה וכשנפחו הריאה היתה שוה לשאר בשר הריאה ונופלת לתוך הגומא ורצו להטריפה מטעם תר"ל ואח"כ הכשירוה לפי שע"י הנפיחה הבשר מחפה הבועה ונעשה בהסכמת אב"ד ובני הישיבה. ביא"ב שם. זב"צ או' ע'
סעיף קטן קכט
קכט) אם בתוך הפיצול נמצא סנפון כדרך אונה נ"ל דאסור להתב"ש אפי' בשוה לגומא. רא"פ או' ע"ח בשם זבח שמואל. מק"מ או' ס"ב וכתב והכי ודאי מסתבר דהסנפון מורה שמתולדה היה זה אונא בפ"ע אלא שסיים בצ"ע. זב"צ או' ע"א.
סעיף קטן קל
קל) אם נמצא פיצול בגומא לפנים בערוגה שלצד שומן השדרה אם שורשה לצד ראש הערוגה וחודה לצד השומן אז יש להקל ע"י הנחת היד. ובשורשה לצד השומן וחודה למעלה אז בעינן דוקא כניסת עצמיות. קומץ כלל ג' או' ד' והוא ע"פ מ"ש לעיל או' נ"ה בשם הט"ז והאחרונים דערוגה חשיב מגבה וע"כ אם נמצא שם יתרת טרפה יעו"ש וע"כ הכא נמי לגבי פיצול חשיב מגבה ופיצול מגבה כשרה וכ"כ בעשרון שם או' ו' ומ"ש באהל ישראל סי' ג' או' ל"ג להטריף כתב בעשרון שם שהוא ע"פ מ"כ שכתוב בט"ז שם שדחוהו מהלכה יעו"ש. וה"כ זב"צ או' ע"ב. וכ"כ זב"ר סי' ג' בתמידים או' ל"ז בשם תשו' הר הכרמל סי' ו' להכשיר.
סעיף קטן קלא
קלא) פיצול מקמא בין הערוגות אצל שומן הלב למעלם ולא הגיעה למעלה לצד גב הריאה לצד השדרה רק בין ב' הערוגות בהדופן שלמעלה למטה והיה מושרש יפה והכשרתי כיון שלא היה שום צד סופו להתפרק בזה שהרי מלמעלה היה מושרש ומלמטה היה מפוצל וגם אם לא היה מושרש יפה והיה גומא תחתיו אין בזה צד ריעותא של פצול מקמא רק כפצול מגבה שאין בו חשש פירוק כ"ה בזה. דע"ק או' י"ב. מק"מ סוף או' ס"ה. זב"צ או' ע"ג.
סעיף קטן קלב
קלב) שם בהגה. י"א שאם נמצא יתרת נגד חריץ הורדא וכו' כלומר תחת הורדא נגד החריץ וכ"ה בד"מ. ש"ך ס"ק ל"ח. פר"ח או' ל"א. לה"פ או' מ"ד. בל"י או' ל"ה. זב"ת או' מ"א.
סעיף קטן קלג
קלג) שם בהגה. י"א דאם נמצא יתרת וכו' ואין לסמוך אזה רק בשעת הדחק וכו' והיינו במקום שאוסרים יתרת מקמא אין להכשיר זה רק בשעת הדחק אבל במקום שמכשירין יתרת מקמא פשיטא דגם זה כשר. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד או' ל"ח. חכ"א כלל ט' או' ט' זב"ת או' מ"ב. ענ"ה סי' י"א או' י"ג. בי"צ חלק ה' או' ד' קומץ כלל ג' או' ט' אי"צ סי' ד' או' ד' זב"צ או' ע"ד.
סעיף קטן קלד
קלד) מעשה היה שאונא הסמוכה לאום בצד ימין היה בליטה א' בחוד ובחוד של האום שאצלה נמצא גומא א' וכשנופחין הריאה אותה הבליטה נכנסת בתוך הגומא הנז' שהיא באום וממלאה את הגומא ויהיה שוה לבשר הריאה והכשירו חכמי הישיבה משום דבזה לא חיישינן דתתפרק כיון שנכנסת בתוך הגומא ולא חשיבא כפיצול מקמא כיון דהוי בדרי דאוני. זב"צ או' ע"ה. ועיין לעיל או' קכ"ג.
סעיף ו'
סעיף קטן קלה
קלה) [סעיף ו'] אחת מהאונות שהיא פחותה מכעלה הדס אחר שנפחוה וכו' והא דט"ד הוי לאחר נפיחה כתבוה התו' וכל המחברים והטעם הוא דהריאה בחיי הבהמה נפוחה היא הילכך אזלינן בכולה מילתא בתר נפיחה וכן בדין מראות הפוסלים הוי דוקא בתר נפיחה. ב"ח. וכ"ה לקמן בהגה סעי' ח' וכ"כ השמ"ח או' ה' פת"ב או' כ"ט. בי"צ ח"ב או' ה' מנ"י ענף ב' או' י"ז.
סעיף קטן קלו
קלו) אונא שהיתה פחותה מט"ד ויש בה בועא ועי"ז יש בה שיעור ט"ד אם יש בה חוט בשר מקיף חשבינן לבועא כבשר וכשרה ואם אין בה חוט בשר מקיף טרפה. כנה"ג בהגב"י או' ס"ט. שפ"ד או' מ' וכתב הטעם משום דכיון דיש חוט בשר מקיף לסוף הדרא בריא והוי אונא שלימה כט"ד יעו"ש. שו"ג מחו' או' ה' ער"ה או' ט' שה"מ או' ל"א. שש"א או' ה' ובספרו ענ"ה סי' ט' או' ה' בי"צ סי' ל"ה חלק ג' בתה"ב או' ג' קומץ כלל א' מסי' ל"ה או' ו' אי"צ סי' ב' בזב"ת או' א' זב"ר סי' ב' במוספים או' ד' מנ"י ענף ב' או' ך' ומ"מ אם יש אונא פחותה מט"ד והבועא משלמת צריך שיהיה עם הבועא יותר מט"ד ולשער דאם יתרפא הבועא ועתיד המוגלא להתמעט שיהא נשאר אח"כ כט"ד דאי לא"ה יש להטריף. בי"צ שם. וכן הסכים זב"צ או' ע"ו. ולפ"ז נתתה דבריך לשיעורין דאיך נדע כמה יחסר כדי לשער שיהיה יותר גדול וע"כ י"ל ע"פ מ"ש לעיל או' נ"ט דיש פלוגתא בקשר גודל די"א שיעורו בצפורן גודל וי"א בפרק אמצעי של גודל וע"כ הכא יש למדוד שתהא האונא עם הבועא יותר מפרק אמצעי של גודל והאונא עצמה בלי הבועא יותר משיעור צפורן גודל כדי שאף שנאמר כשתתרפא ילך כל מקום הבועא לפחות ישאר שיעור למ"ד.
סעיף קטן קלז
קלז) אונא שהיא פחותה מט"ד ויש עליה טינר משלימה כשרה אפי' בלא חוט בשר מקיף. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ו. שש"א שם ובספרו ענ"ה שם. מיהו השו"ג שם כתב דגם בטינר בעינן חוט בשר מקיף. והמק"מ או' כ"ה כתב דבטינרי יש להקל בהפ"מ ושעת הדחק אף בלא היקף חוט בשר. וכ"כ זב"צ או' ע"ז.
סעיף קטן קלח
קלח) אם יש יתרת על גבה שאין בה כט"ד רק ע"י בועא שבה בין אם יש לבועא חוט בשר מקיף בין אין בה טרפה דכיון שהבועא משלימתה לט"ד טרפה. כנה"ג שם או' כ"ה. מש"ז או' י"א. שו"ג או' י"ד. שש"א או' ה' תו"ז ס"י"ג או' ב' זב"צ או' ע"ח וכתב ודלא כהער"ה או' ט' שהכשיר באין חוט בשר מקיף. ומ"מ יתרת אפי' פחות מט"ד הוי רעותא ואם יש עליה בועא הוי תר"ל וטרפה. מש"ז שם. ענ"ה סי' י"א או' י"ב. זב"צ שם. ועיין לקמן בדיני תר"ל או' כ"א ואו' כ"ב.
סעיף קטן קלט
קלט) אונא חנוקה ואין כט"ד רק בצירוף ב' החלקים ושרשם א' כאצבע מהני. ואם אינו כאצבע צריך שיהיה בחלק א' לבדו עם השורש כט"ד דחלק הב' עד השורש כליתיה. מק"מ או' כ"ו בשם רא"פ או' פ"ט. זב"צ או' ע"ט.
סעיף ז'
סעיף קטן קמ
קמ) [סעיף ז'] חסרה א' מאונות הימין הורדא משלמת. הגה. וי"א דאינה משלמת והכי נהוג. מנהג הספרדים כדברי הש"ע דהורדא משלמת כמ"ש השו"ג או' כ"ו וכ"כ זב"צ או' פ"א. ומנהג אשכנזים כדברי מור"ם ז"ל שאינה משלמת.
סעיף קטן קמא
קמא) שם. חסרה א' מאונות הימין הורדא משלמת אבל אם חסרה אונא מהשמאל והורדא בימין כדרכה אין משלמת לחסרון השמאל. וכן אם חסרה אונא מן השמאל ונמצא ורדה בשמאל אין הורדא משלמת. ב"י. והב"ח כתב דאם חסרה אונא בשמאל ויש ורדא בשמאל דמשלמת וכ"ה דעת הפר"ח או' ל"ב. אמנם הפר"ת או' י"ג כתב כדברי ב"י דאינה משלמת וכתב על דברי הפר"ח דליתא. וכ"כ השו"ג או' כ"ז דאינה משלמת. אבל השה"מ או' מ"ד הסכים לדברי הב"ח והפר"ח דמשלמת. וכ"כ הזב"ת או' מ"ה. ענ"ה סי' ט' או' ז' וכתב שם הזב"ת דכן הם נוהגין וכתב להוכיח כן מדברי עוד פו' יעו"ש וע"כ נראה דיש להלוך בזה אחר המנהג כל מקום לפי מנהגו אם להקל אם להחמיר ואם אין מנהג בהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך על המתירין.
סעיף קטן קמב
קמב) וכתב עוד שם הב"ח דאפי' חסרה האונא שבימין נראה שהורדה שבשמאל משלמת חסרונה. אבל הפר"ח שם חולק וכתב שאינה משלמת. וכ"כ הפר"ת שם. זב"ת שם. זב"צ או' פ"ה.
סעיף קטן קמג
קמג) ואם חסרו מצד ימין ב' אונות ולא נמצא כ"א אונא א' וב' ורדות אינם משלימות לב' אונות. כנה"ג בהגב"י או' ץ'. שו"ג או' כ"ז. ער"ה או' י"ג. לב"ש או' י"ד. זב"ש או' כ"ד. ענ"ה שם או' ח' זב"צ או' פ"ו וכתב ודלא כשה"מ שהקל.
סעיף קטן קמד
קמד) וכן אם חסרו ב' אונות מצד ימין ויש שם יתרת מקמא וורדא אין משלימין וטרפה. לב"ש שם. זב"צ או' פ"ז.
סעיף קטן קמה
קמה) אם חסרה אונא א' מימין וחסרה הורדא ג"כ ונמצאת יתרת מקמא כט"ד משלים במקום אונא דאמרינן זאת היא הורדא ואעפ"י שאין לה צורת ורדא ואינה במקום ורדא לפי שאין שינוי פוסל בורדא לדידן. מהר"י פיגו"ן ז"ל במנהגי ב"י שבידיני. שו"ג במחו' או' ו' שה"מ סוף או' מ"ד. זב"ת סוף או' מ"ה. זב"ש או' ה' זב"צ או' פ"ח. ועיין לעיל או' י"ח.
סעיף קטן קמו
קמו) ואם חסרה האומה דימין אין הורדא משלמת וטרפה. כנה"ג בהגה"ט סוף או' כ"א. שה"מ או' ה' שש"א או' ג' ובספרו ענ"ה סי' ט' או' ד' אמנם השו"ג במחו' או' ז' כתב שהורדא משלמת במקום אומה וכשרה ומ"ש הכנה"ג ששמע מבודק מומחה שנוהגין בשאלוניקי להטריף שקר ענה בו אותו בודק וכו' יעו"ש. וכ"כ הזב"ת סוף או' מ"ד דהורדה משלמת לאומא. וכ"כ יד דוד בהגה"ט ובהגב"י או' ד' זב"צ או' פ"ט וכתב וכן עיקר.
סעיף ח'
סעיף קטן קמז
קמז) [סעיף ח'] ריאה שאין לה חתוכה דאונא טרפה. מעשה ששחטו פרה שמינה וכשבדקוה לא מצאו בריאה לא אומא ולא אונא ולא ורדא ולא שום סדק רק היתה כולה חלקה והיתה כחתיכת בשר אחד והיה שם בודק א' ולקח סכין חד וחתך בקרום העליון פי' באותו הלבוש והכיסוי העליון שנתקרם עליה ופתח אותו בנחת והיה קולף אותו ופושטו בנחת ומפרידו כולו מעליה ואז ראו אותה הריאה כשאר הריאות והכשירוה. רש"ל פא"ט סי' ל"ה. ט"ז ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' ק"ו. לה"פ או' מ"ח. תב"ש או' מ"ב. חכ"א כלל ט' או' ט"ו. זב"ת או' נ"ג. ענ"ה סי' יו"ד או' י"ז. בי"צ סי' ל"ה חלק ח' או' ב' קומץ כלל ו' או' א' אי"צ סי' ח' בלק"י או' ה' תו"ז סי' פ"ז או' י"א. וגם אני בארץ מולדתי פיס יע"א בא לידי מעשה כזה ממש והכשירוה ואמר הבודק שזה בא מחמת ששתה מי משרת הפשתן כי היה הבודק רופא מובהק. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י. מחב"ר או' א' והתב"ש שם כתב דהקרום הזה נתקרם עליה מחמת שמנונית וכדומה. זב"צ או' ץ'. והאות לזה שאותו הקרום רפה ומתנועעת בהולכת היד עליה. קומץ שם. ועיין לקמן סוף או' קנ"ח.
סעיף קטן קמח
קמח) ואף אם הריאה תחתיה בלא חיתוך אונות גמורות כ"א סדקים המורים על כל אונא ואומות שפיר דמי. פרי תבואה או' קכ"ט. קומץ שם. מק"מ או' קס"ח. וטעמו משום דדל קרום שלישי מהכא והו"ל כמו כל הריאות שמהני בהו סדקים. קומץ שם בעשרון או' ג' זב"צ או' צ"א.
סעיף קטן קמט
קמט) ואם יש צלקת כעין קמטים תחת הבשר ההוא כשרה. מש"ז או' י"ד. פרי תבואה או' קכ"ח. ביא"ב או' מ"ג. מק"מ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' צ"ב.
סעיף קטן קנ
קנ) ונראה דלא מתכשרא כ"א אחר שנפחוה אחר הסרת הקרום ויראו שאין בה טרפות דאי לא נפחוה יש לחוש שמא מחמת נקב שבה או שאר טרפות קרם עליה עור זה. שמ"ח שם. בי"צ שם בתה"ב או' א' קומץ שם או' ב' אי"צ שם. ואם לא נפחוה אפי' בדיעבד טרפה. תב"ש או' נ"ח. קומץ שם. אי"צ שם. זב"צ או' צ"ד.
סעיף קטן קנא
קנא) ואפי' עור זה דבוק או סרוך לדופן או לאיזה מקום יש להכשיר כל שאין הסרכה מהריאה עצמה. שמ"ח שם. בי"צ בתה"ב שם. ענ"ה שם. והיינו אף שאינו עובר ע"י מיעוך יש להכשיר דקרום זה לאו מאונא הוא. מש"ז או' י"ד. בי"צ בתה"ב שם. ביא"ב שם.. ענ"ה שם. זב"צ או' צ"ה.
סעיף קטן קנב
קנב) ואם כשנופחין אותה עולה זה הקרום בנפיחה ודאי היא טרפה דלא גרע מסרכה תלויה העולה בנפיחה. והנפיחה תהיה כדרכה לא בחוזק ואם עלה הקרום בנפיחה כדרכה אין שום סברא להכשיר בזה. עצ"ל בסעי' זה. זב"צ או' צ"ו.
סעיף קטן קנג
קנג) שם. ריאה שאין לה חתוכה דאונא טרפה. דהיינו שמשני צדדין אינן יכולין להכיר האונות טרפה משום שינוי בריאה. עולת יצחק על סעי' זה או' ב' לה"פ או' מ"ח. זב"ת או' מ"ו.
סעיף קטן קנד
קנד) שם. ואם סדק כמראה הפרש ביניהם וכו' ודוקא כשהסדק עומד במקומו הראוי להיות אבל שאר סדקים אינם מועילים. מהרי"ו בה' בדיקות. רש"ל פא"ט סי' ל"ה. ש"ך ס"ק מ"ג. כנה"ג בהגב"י או' צ"ה. פר"ח או' ל"ד. לה"פ או' מ"ט בל"י או' ט"ל. שמ"ח או' ד' שפ"ד או' מ"ג. שה"מ או' מ"ו. זב"ת או' מ"ח. חכ"א כלל ט' או' ט"ו. פרי תבואה או' קכ"א. ביא"ב או' מ"ב. בי"צ ח"ב או' ג' ענ"ה סי' ט' או' יו"ד. זב"צ או' צ"ט.
סעיף קטן קנה
קנה) ודוקא סדק כעין חתוך מועיל להכשיר אבל אם הסדק רחב וחלק למטה שנראה כעין חסרון מבחוץ ולא כשתים דבוקות אינו כלום להכשיר על ידו אעפ"י שהוא ארוך. שמ"ח שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' ביא"ב בלב"ת או' מ"ב קומץ כלל א' או' ז' ענ"ה שם. מנ"י ענף ב' או' ג' זב"צ או' ק'.
סעיף קטן קנו
קנו) שם. כשיעור עלה הדס וכו' הגה. ויש מכשירין בהיכר או סדק כל שהוא וכו' והשמ"ח שם חולק וכתב דאין להקל כ"א כשהסדק ארוך ברובו של מקום הראוי להיות פרוד למעלה או למטה (ר"ל בין שהסדק מקמא או מגבא) ורחבו ועמקו כל שהוא או אם יש סדק שארכו ועומקו כשיעור אורך ורוחב ט"ד יעו"ש ובתב"ש או' ח' וכ"כ הלב"ש על השמ"ח שם. וכ"כ הבי"צ שם. פרי תבואה או' ו' ביא"ב בלב"ת שם אלא שכתב שם בפרי תבואה דבהפ"מ ושעת הדחק יש להקל אף שאין באורך הסדק כשיעור ט"ד ע"י בודק מומחה שיודע להבחין שזה הסדק אינו מן השריטות הרגילים להיות בריאה ביא"ב בלב"ת שם. וכ"כ בקומץ שם דבהפ"מ יש להקל אפי' אין עמקו כשיעור ט"ד ובהפ"מ ודחק יחד יש להקל אף אם גם ארכו כל שהוא. וכ"כ המנ"י ענף ב' או' ד' וכ"ז לבני אשכנז שנוהגין כדברי מור"ם ז"ל וכתב בהגה להכשיר בהפ"מ בסדק כל שהוא אבל לבני ספרד שנוהגים כדברי הש"ע וס"ל דבעינן דוקא ארכו כט"ד אין להכשיר בשום אופן אם אין באורך הסדק כשיעור ט"ד אפי' בהפ"מ ושעת הדחק רק אם כבר נהגו כך להקל משנים קדמוניות וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ו ומשם ואילך יעו"ש.
סעיף קטן קנז
קנז) והיכר סדק מהני בין אם הריאה כולה דבוקה בין אם הריאה פרודה ודוקא ב' אונות דבוקות להדדי. ש"ך ס"ק מ"ד בשם כמה פו' ודלא כרש"ל פא"ט סי' ל"ה. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ז. לה"פ או' ן' בל"י או' מ' זב"ת או' מ"ח. ענ"ה סי' ט' או' יו"ד. פרי תבואה או' ח' קומץ כלל א' או' ח' זב"צ א' ק"א.
סעיף קטן קנח
קנח) ריאה שאין לה חיתוך אונות יגביה אותה כנגד השמש ואז יכול לראות אם יש שם סדקים. מהר"א אזולאי בהגהו' כ"י משם ס' תיקון הזבח. מחב"ר או' ה' וכ"כ התב"ש סוף או' נ"ו משם ס' בית לחם וכתב עליו אם כונתו לראות סדק מבחוץ פשוט הוא ואם כונתו לראות סדק תחת העור לא מהני דמ"מ שיעא כאופתא הוא וגרע מהיכר סדק. ואפשר כונתו שאח"כ יעשה כמ"ש לקמן סעי' מ"ב עכ"ל ור"ל שאח"כ יעשה !כמפשה שכתבנו לעיל או' קמ"ז יעו"ש. והב"ד השפ"ד או' מ"ז. פת"ב או' קכ"ד. בי"צ חלק ח' בעמ"ז או' ג' קומץ כלל ו' בעשרון או' ג' אי"צ סי' ח' בלק"י או' י"א. וירצה בזה שאם מפשיט העור העליון כולו חזינן שאין לקרום ההוא שייכות עם הריאה משא"כ כשרואה נגד השמש שיש סדק בפנים ובחוץ שלם אף שמפרידין בסכין בקרום העליון ולא מפקא זיקא לא מיבעיא לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה אלא אפי' מדינא דגמ' טרפה הוי דקרום העליון של ריאה הוי שיעא כאיפתא ומה דלא מפקא זיקא דקרום התחתון שלם הוא וא"כ ודאי הוי שיעא כאופתא. שפ"ד שם. וכ"כ זב"צ או' ק"ב דלא מהני הפשטת העור במעשה שכתבנו לעיל או' קמ"ז אלא א"כ הוא קרום ג' בפ"ע לא מן הריאה יעו"ש וכבר כתבנו לעיל סוף או' קמ"ז סי' לזה הקרום יעו"ש.
סעיף קטן קנט
קנט) ואם נראה כעין שרטוט כל שהוא אפי' שלא במקום חתוכי דאוני ולמטה נראה כעין שרטוט כל שהוא מכוון כנגד שרטוט של מעלה כל שהוא כשרה דמוכחא מילתא דעתיד להיות חתוכי דאוני. מחב"ר שם בשם מטה יוסף. אבל הפת"ב או' כ"ה כתב שאין לסמוך ע"ז כלל. ביא"ב בלב"ת או' מ"ד. ועיין לעיל או' קנ"ד.
סעיף קטן קס
קס) שם בהגה. האונה התחתונה של ימין וכו' ורש"ל פא"ט סי' ל"ה חולק אכל זאת וכתב דלא יצא מכלל אופתא אם לא בהיכר סדק והיכר חיתוך אונות וכ"ש שלא יועיל מה שאומרים הבודקים המומחים שיש לכל אונא ואונא סנפון בפ"ע וא"כ רואים אחר אותן הסמפונות אם הם כדרכן ובמקומן ומכשירין אפי' בלא היכר סדק יעו"ש. והב"ד הש"ך או' מ"ה וכתב דבשתי אונות הדבוקות יש להכשיר ע"י סנפון כרמ"א וכן נהגו כל הבודקים אבל כשכל הריאה דבוקה בהא ודאי אין להכשיר ע"י סנפון וכה"ג רק בהיכר סדק וחיתוך יעו"ש. לה"פ או' נ"א. בל"י או' מ"א. פת"ב או' ך' ביא"ב או' מ"ד. אי"צ סי' ח' או' ה' קומץ כלל א' או' יו"ד. זב"ר סי' ב' או' ו'.
סעיף קטן קסא
קסא) ואי איכא ג' אונות דבוקות או ב' אונות ואומא או ד' דבוקות בשנים אין להכשיר ג"כ כ"א ע"י סדק ואפי' האחרים פרודות כראוי ומ"מ בשעת הדחק יש להקל אפי' בכה"ג. שמ"ח או' מ' ביא"ב בלב"ת או' מ"ד. בי"צ חלק ח' או' א' אי"צ שם או' ו' קומץ שם.
סעיף קטן קסב
קסב) ואין להתיר בסי' אלו אפי' במקום שנהגו ואפי' ע"י היכר סדק כ"א ע"י בקי ורגיל טובא בבדיקות הריאה ובהאסף כולהו טבחי דמתא כי בקל יכול לפגוע באיסור חסרה אונא שהוא דאו' שמ"ח סוף או' ג' פת"ב או' כ"ז. בי"צ ח"ב או' ב' אי"צ שם או' ד' וכ"ז לנוהגין כדברי מור"ם ז"ל אבל מנהג הספרדים להחמיר כדברי הש"ע כמ"ש לקמן או' קס"ד.
סעיף קטן קסג
קסג) שם בהגה. ואפי' היכר ע"י הסימפון וכו' ודוקא סמפונות היוצאיה מן הקנה לריאה אבל שאר סמפונות אינם מועילים. ביא"ב או' מ"ד.
סעיף קטן קסד
קסד) שם בהגה. ואפי' היכר ע"י הסימפון וכו' ואנחנו אין לנו אלא פסק המחבר שאין להכשיר אלא ע"י שיעור סדק כט"ד ולא סגי בהיכר דסינפון או שאר היכרים. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' נ"ב. שה"מ או' מ"ז. זב"ת או' נ"ב. ענ"ה סי' ט' או' י"ג. זב"צ או' ק"ד. ועיין לעיל סוף או' קנ"ו.
סעיף קטן קסה
קסה) אע"ג דלכל אונה יש סימפון בפ"ע מ"מ אי אירע דנבדקה אונא א' ולא מצאו לה סמפון כשרה דלא קפדינן כ"א אאונא. אבל ריאה שחסרה והוכשרה ע"י היכר סדק או שאר היכרים ואירע דבדקוה ולא מצאו ב' סמפונות שתחלק לב' אונות אין להקל כ"א בהפ"מ ושעת הדחק. שמ"ח או' יו"ד. פת"ב או' יו"ד. קומץ כלל א' או' י"א. אי"צ סי' ב' בלק"י או' י"א. מנ"י ענף ב' או' ח' מיהו בס' גבעת שאול סי' ע"ה מכשיר אף בלא הפ"מ ושעת הדחק והב"ד פ"ת או' י"ד והלב"ש או' ט"ז וכתב שם הלב"ש דהמקל כדברי גבעת שאול לא הפסיד. ביא"ב בלב"ת או' ג' שבאות מ"ד. בי"צ ח"ב בתה"ב או' ד' זב"ר סי' ב' במוספים או' יו"ד.
סעיף קטן קסו
קסו) אונא שאין לה סמפון אין זה נחשב ריעותא ולכן אעפ"י שיש עליה ריעותא אחרת אין מצטרפין. פת"ב בדיני תר"ל שבסוף סי' ט"ל או' נ"ו. ביא"ב בסי' זה בשפ"ז או' ג' שבאו' מ"ד. זב"צ או' ק"ו.
סעיף קטן קסז
קסז) אם חסרו א' מהאונות וא' מהאונות גדולה במראה ובמשך כשיעור ב' אונות נדונות כשנים ואפי' בלא סדק כשרה. כנה"ג בהגב"י או' צ"ט בשם הרוקח. אבל הפר"ח או' ל"ז כתב דאין לסמוך על זה. שמ"ח או' ג' זב"ת או' נ"ג. פת"ב או' ה' בי"צ חלק ב' או' א' קומץ כלל א' או' ד' זב"ר סי' ב' או' ג' מנ"י ענף ב' או' ג' זב"צ או' ק"ז.
סעיף קטן קסח
קסח) ואם יש סדק בא' מהם במקום שדרך להיות מפוצל אעפ"י שאינה גדולה ורחבה כשנים כשרה רק שיהיה בה כשיעור ט"ד לזה וכשיעור ט"ד לזה. פת"ב שם ורא"פ שם או' ז' בי"צ שם. קומץ שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זב"צ או' ק"ח.
סעיף קטן קסט
קסט) שם בהגה. וכל אלו הדברים בדקינן ומשערינן אחר שנפחו הריאה וכו' עיין לעיל או' קל"ה.
סעיף קטן קע
קע) שם בהגה. י"א דבגדיים וטלאים אין להטריף וכו' ואין נקראים רכים לענין זה רק תוך ל' ללידתן וגם נגררין אחר אמן שמניקתן אבל לאחר ל' יום אעפ"י שנגררין אחר אמן ומניקתן אפ"ה חשיבי כגדולים ומן הסתם אמרינן דהוא לאחר ל' יום דהיא גופא קולא גדולה להקל בדבר שלא נמצא בש"ס ופו' והבו דלא להוסיף עלה אלא בידעינן בודאי דהוא תוך ל' אבל מספק אסור. ש"ך ס"ק מ"ו. כנה"ג בהגה"ט או' מ' לה"פ או' נ"ד. בל"י או' מ"ב. שפ"ד או' מ"ו. שו"ג או' ל"ו. חכ"א כלל ט' או' י"ז. זב"ת או' נ"ג. מיהו השמ"ח או' מ"ג כתב דבהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך להתיר אפי' קצת אחר ל' כ"ז שנקראים בלשון בני אדם גדיים וטלאים כ"מ לפי לשונו. וכ"כ פת"ב או' קל"ב. ביא"ב בלב"ת או' ב' שבאות מ"ה. בי"צ חלק ח' בתה"ב או' ב' קומץ כלל ו' או' ד' זב"ר סי' ב' בתמידים או' מ"ז. ומ"מ אין להקל אם עבר ה' חדשים משעת הלידה ואם אין ידוע שעת הלידה יש להקל בהפ"מ ושעת הדחק עד תמוז ויש מקומות עד אב והמחמיר תע"ב. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י ענף ז' או' י"ד ועיין עוד לקמן או' קע"ד.
סעיף קטן קעא
קעא) ואם בצד אחד יש להם חתוכי דאוני ובצד השני אין להם טרפה דכאן אין לומר מחמת קטנות לית להו. ט"ז ס"ק ט"ז. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח או' ל"ז. לה"פ שם. בל"י שם. שמ"ח שם. מש"ז או' ט"ז. חכ"א שם. זב"ת שם. פת"ב או' קל"ג. ביא"ב בשפ"ז או' מ"ה. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' קומץ שם או' ה' אי"צ סי' ח' או' ז' ענ"ה סי' ט' או' י"ד. מנ"י שם או' ז' זב"צ או' קי"א.
סעיף קטן קעב
קעב) אבל אם כולה חלקה ובצד א' יש סדקים ובצד ב' אין סדקים אין להטריף בשביל זה דסדק מועיל להכשיר ולא להטריף. מש"ז שם. פת"ב שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ בעמ"ז שם. קומץ שם. אי"צ שם בלק"י או' י"ד. ענ"ה שם. מנ"י שם. זב"צ או' קי"ב. מיהו כתב הפת"ב שם דאין להכשיר בזה אלא בהפ"מ. וכ"כ הקומץ שם. מנ"י שם.
סעיף קטן קעג
קעג) היתר זה דגדיים וטלאים יש מקומות שאין נוהגין כן (ביה"ל או' ג') רק מפרידין באצבע כל אונה מחברתה לראות אם הם פרודות ע"י עור לכל אחד ואין לשנות היכא דנהוג כן ואפי' במקום שאין מנהג המחמיר תע"ב. שמ"ח או' מ"ד. פת"ב או' קל"א. ביא"ב בלב"ת או' א' שבאו' מ"ה. בי"צ חלק ח' בעמ"ז או' ד' קומץ כלל ו' או' ו' זב"ר סי' ב' בתמידים או' מ"ה. מנ"י שם או' ט'.
סעיף קטן קעד
קעד) שם בהגה. י"א דבגדיים וטלאים אין להטריף וכו' והפר"ח או' ל"ז כתב דאין לסמוך על הני י"א. וכ"כ הפר"ת או' ט"ו דאין לסמוך על סברא זו אלא כשימצאון כל הגדיים לפנינו במציאות זה אז סמכינן על סברא זו אבל אם ימצאון קצת גדיים בחיתוך אונות לא סמכינן להתיר דאמרינן אינך טרפה נינהו עכ"ל. וכ"כ פת"ב שם דבמקום שהגדיים והטלאים רובם בחיתוך אונות כדרכם אם נמצא קצת בלא חיתוך אונות אין להקל כ"א כשנפרדים באצבע כמ"ש באו' הקודם. וכ"כ ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם.
סעיף קטן קעה
קעה) שם בהגה. י"א דבגדיים וטלאים אין להטריף וכו' ודוקא בגדיים וטלאים דמין דקות הן אבל לא בעגלים דמין גסות הן. מכתב מאליהו בדין אופתא או' ט' ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ בעמ"ז שם. קומץ שם או' ה' אי"צ סי' ח' או' ז' מנ"י שם או' יו"ד. זב"צ או' קי"ד.
סעיף קטן קעו
קעו) הבופל"ו רובם ככולם אין להם חתוכי דאוני וכשרה כי כך רביתייהו. שו"ג מחו' או' יו"ד. זב"ת או' מ"ח. תו"ז סי' פ"ז או' י"ב. זב"צ או' קט"ו. ועיין לעיל סי' כ"ח או' כ"ב.
סעיף ט'
סעיף קטן קעז
קעז) [סעיף ט'] אם בצד א' של הריאה חסרה אונה א' וכו' והיינו מצד שמאל דאם היה מצד ימין הורדא משלמת חסרון האונה כדלעיל סעי' ז' שו"ג או' ל"ז. וזהו לדברי הש"ע שם כיעו"ש.
סעיף קטן קעח
קעח) שם. היתה בליטה גדולה. דאותה בליטה חשיבה אונא. ב"י. ומקרי נמי בדרי דאוני דאומא נמי מקרי אונא. זב"ת או' נ"ד.
סעיף קטן קעט
קעט) שם הגה. ויש נוהגין להטריף וכו' וכתב בזב"צ או' קט"ז דמנהגם להכשיר כדברי הש"ע. והיינו למנהג הספרדים אבל מנהג האשכנזים להטריף כדברי מור"ם ז"ל וכמ"ש באו' שאח"ז.
סעיף קטן קפ
קפ) שם בהגה. ויש נוהגים להטריף וכו' וכ"כ הר"ץ ושאר האחרונים שכן נוהגין להטריף. ש"ך ס"ק מ"ז. לה"פ או' נ"ה. בל"י או' מ"ג. שמ"ח או' ח' בי"צ חלק ב' או' ז' אי"צ סי' ג' או' ו' זב"ר סי' ב' או' ד' מנ"י ענף ב' או' י"ט.
סעיף קטן קפא
קפא) אם נמצאו האונות בשלימות אלא שאחת מהנה פחותה מט"ד ובאונה שבצדה יש סדק המועיל שנת' ענינו לעיל כשרה. פת"ב או' ט' ער"ה סי' ט' או' י"ז. זב"צ או' קי"ז.
סעיף קטן קפב
קפב) ריאה שהיה לה בצד שמאל בליטה מן האומא בחתוך שבין אונא לאומא ממש במקום שדרך הורדא להיות עומדת כנגדו בצד ימין ואותה בליטה היה לה כיס גמור ומונחת בכיסה ולא היה לה צורת ורד כלל וגם היתה שוה לאומא מצד קמא כאלו היתה חתוכה ממנה כשרה. ב"ח. ט"ז ס"ק י"ז. פר"ח או' ל"ח. לה"פ שם. בל"י שם. זב"צ או' קי"ח.
סעיף קטן קפג
קפג) מעשה שבצד ימין חסרה אונא א' ובסוף האומא של אותו הצד היה כמראה סדק הראוי להיות כדינו והטריפוה יען שכתבנו לעיל (או' קנ"ד) בשם האחרונים דהסדק אינו מכשיר אלא דוקא שהיה במקום הראוי להיות שם חתוכי אונא אבל במקום אחר אינו מועיל והכא אין ראוי להיות שם אונא ואע"ג דאם היה שם אונא מכשרינן כמ"ש בש"ע מ"מ אין דרך להיות שם אונא וטרפה. זב"צ או' קי"ט. ור"ל דאף למכשירין אונא בסוף אומא כדברי הש"ע בכה"ג יש להטריף. ובפרט שבעיקר הדין שכתב הש"ע יש חולקים בכה"ג בודאי יש להטריף.
סעיף יוד'
סעיף קטן קפד
קפד) [סעיף יוד'] אין כל הדברים הללו אמורים אלא בבהמה וחיה אבל העוף אין לו וכו' אבל שאר טריפות הריאה שיתבארו בסימנים שלפנינו הבאים מחמת נקובת הריאה או חסרונו כולם שייכים גם בעוף רק שא"צ לבדוק אחריהם דלא שכיח בהם. שמ"ח או' מ"ה. פת"ב או' קל"ז. ומשמע הא אם נמצא יש להטריף והוא פשוט.
סעיף קטן קפה
קפה) ודע דעוף פוסל בריאה שלו כל הטרפות שפוסל בבהמה מראות ובועות וסירכות זולת אין לו מנין אונות כמו בבהמה ומיהו א"צ לבדוק דלא הוי מיעוט המצוי כמו בבהמה. ומ"מ לצלעות מקום שהריאה נחבאת שם דבוקה היא והכי רביתייהו אלא מחוץ אם נסרכה למקום אחר אסור. שפ"ד או' מ"ז לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. ביא"ב בשפ"ז או' מ"ז. בי"צ חלק ח' בחה"ב או' ב' מנ"י ענף ז' או' י"א. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן קפו
קפו) שם. אבל העוף אין לו חיתוך אונות וכו' ודוקא חתוך אונות אינו פוסל בעוף אבל ניקבה הריאה או דאית קוץ מבחוץ כנגד הריאה חיישינן לנקיבת הריאה וטרפה כדלקמן סי' נ"ג. שו"ג או' ט"ל. זב"צ שם.
דיני תר"ל לסימן ל"ה
א) שורש ומקור דין תר"ל הוא ממ"ש בש"ע סי' ל"ז סעי' ב' דסרכה תלויה יוצאת מן הבועה טרפה. וממ"ש מור"ם ג"כ שם בהגה להטריף בועה בגבשושית יעו"ש וכ"כ הט"ז שס סק"ג דמזה למדו הבודקים להטריף בכל מקום שיש ב' לקותות. וכ"כ המש"ז שם בהקדמת תר"ל ד"ה ודע. וכ"כ הקומץ סי' ט"ל בהקדמת כללי תר"ל. וכן מצינו במס' קידושין דף ע"ט ע"א ובמס' נדה דף ב' ע"ב דאסרי בתר"ל יעו"ש.
ב) כל מלתא דמצינו פלוגתא בש"ס או בפו' אף דלא ק"ל כן מ"מ ריעותא מקרי כיון דיש מטריפין ובהצטרף אליה עוד ריעותא הוי תר"ל. מש"ז שם. בי"צ סי' ט"ל חלק י"ב בפתיחה לתר"ל כלל א' קומץ כלל ט"ל בכללי תר"ל או' ד' אי"צ סי' ך' כלל א' זולת כשהמטריף הוא יחיד דאז דלא נחשב לריעותא כלל. קומץ שם.
ג) תר"ל לא הוי אלא בעומדין זו ע"ג זו. ואם הם סמוכים זו אצל זו עד שאין הפרש כלל ביניהם מצטרפי ג"כ להיות תר"ל אבל אם יש הפרש אין מצטרפין וזה ההפרש צריך שיהיה בשר הריאה שם בריא. ביא"ב בסי' זה בפתיחה לתר"ל או' ב' בי"צ שם כלל ב' אי"צ שם כלל ב' קומץ שם או' ג' מזבח העולה סי' מ"ב או' ג' כר"ש בסי' זה בדיני תר"ל או' ב'.
ד) תר"ל לא הוי אלא דוקא אם כל אחד משם אחד כמו בועא וסרכא וכדומה אבל אם שניהם משם אחד כגון ב' בועות סמוכות ממים זכים במקום שנהגו להקל בהם מצד סמיכי או ב' מראות כשרות הסמוכות זו לזו לא הוי תר"ל. מש"ז שם. ביא"ב שם או' ד' בי"צ שם כלל ג' אי"צ שם כלל ד' מזבח העולה שם או' ה' כר"ש שם או' ג' ועיין לקמן סי' ל"ז סעי' ג' ובהגה שניא.
ה) תר"ל לא הוי אלא היכא שמעידין עדות מכוונת או שיש כאן נקב או שסופו להתקלקל הא אם אין עדותן מכוונת לא הוי תר"ל. מש"ז שם. ביא"ב שם או' ה' בי"צ שם כלל ד' קומץ שם או' ב' אי"צ שם כלל ג' מזבח העולה שם או' ד' כר"ש שם או' ד'.
ו) ספק תר"ל כשר ודוקא ספיקא דפלוגתא או ספק אחר אבל אם נסתפק לו בדבר אחד אי מקרי ריעותא הוי ספק חסרון ידיעה דאם הוא אינו יודע להכריע יכריע מי שדעתו שלימה ולא מקרי ספק. ביא"ב שם או' ו' בי"צ שם כלל ה' מזבח העולה שם או' ח' כר"ש שם או' ה'.
ז) צריך שתדע כי כל שינוי שנמצא בריאה תתחלק לד' דברים יש שנקראים ריעותא גמורה או ריעותא גדולה כגון סרכא שלא כסדרה או יתרת מקמא וכדומה. ויש שנקראים ריעותא סתם כגון סרכא תלויה או גבשושית מגבה כט"ד וכדומה. ויש שנקראים ריעותא כל דהו כגון צמקה במקצת או טינרי או מורסא וכדומה. ויש שאפי' ריעותא כ"ד לא הוי כגון סרכא תלויה או ממקום למקום העוברת ע"י נפיחה וכדומה. ודיניהם כך הוא. ריעותא גדולה אפי' עם ריעותא כ"ד נמי מצטרף להיות תר"ל וטרפה. וסתם ריעותא מצטרף עם סתם ריעותא לתר"ל אבל אינו מצטרף עם ריעותא כל דהו וכ"כ שני רעותות כ"ד שאינם מצטרפין לתר"ל. ומה שאינו אפי' ריעותא כ"ד אינו מצטרף אפי' בהדי ריעותא גדולה. ביא"ב שם או' יו"ד. בי"צ שם כלל ו' קומץ שם או' ו' מזבח העולה שם או ב' כר"ש שם או' ו' אי"צ סי' כ"א בזב"ת או' מ"ד.
ח) בועא על יתרת בדרי דאונא הוי תר"ל וטרפה. שמ"ח סי' ל"ז או' ה' מש"ז סי' ל"ז בדיני תר"ל או' ו' אמנם הלב"ש בסי' ל"ה או' צ"ב חלק על דברי השמ"ח הנז' וכתב דלא הוי תר"ל וכשרה כי אין יתרת בדרי דאונא ריעותא כלל. והב"ד זב"צ בסי' זה בדניי תר"ל או' א' וכתב דכן מנהגם להכשיר כס' הלב"ש. אבל הקומץ שם או' ה' כתב כדברי השמ"ח דהוי תר"ל וכ"כ האי"צ סי' כ"א או' ג' וע"כ יש להחמיר אם לא בהפ"מ ושעת הדחק או במקום שכבר נהגי כהלב"ש.
ט) אמנם יתרת מקמא שיש עליה בועא או סרכא תלויה או שאר ריעותות הוי תר"ל וטרפה כמ"ש השמ"ח שם. וכ"כ הלב"ש שם או' קי"א. עצ"ל סי' ט"ל בדיני תר"ל או' ע"א. ביא"ב בדיני תר"ל שם או' ד' בי"צ שם או' ב' קומץ שם אי"צ שם.
י) ודוקא אם היא כמדת פרק אמצעי של גודל אחר הנפיחה אבל פחות מזה אף אם היא כצפורן אגודל יש להכשיר. לב"ש שם. ביא"ב שם בדיני תר"ל או' ה' בי"צ שם בדיני תר"ל או' ג' קומץ שם בדיני תר"ל או' ס"ה. מזבח העולה סי' מ"ג או' ח' זב"צ שם או' ג' ועיין לעיל או' נ"ט.
יא) יתרת מקמא שיש עליה טינר לא הוי תר"ל וכשר. לב"ש שם או' ק"ט. עצ"ל שם או' פ"א. בי"צ שם או' ב' זב"צ או' ד' אבל ביא"ב שם או' ד' כתב דגם בטינרי ע"ג יתרת מקמא אין להכשיר כי אם בדאיכא עור צד היתר כל דהו. וכ"כ הקומץ שם או' ה' דיתרת מקמא שהיא כפרק אמצעי של אגודל מיקרי ריעותא גדולה להצטרף אף עם ריעותא קטנה כמו טינרי ומורסא והדומה להן אבל פחות מזה אינו מצטרף לשום ריעותא. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אין להכשיר כ"א בהפ"מ ושעת הדחק.
יב) אם יש יתרת בדרי דאוני ויוצא ממנה יתרת מקמא לא הוי תר"ל וכשרה. לב"ש שם או' קי"ג. ביא"ב שם או' ו' בי"צ שם או' ג' זב"צ או' ה'.
יג) היכא שיש בימין ג' אונות ובשמאל ד' אונות וא' מאונות השמאלים צמקה כולה או רובה טרפה. לב"ש שם או' קי"ד. עצ"ל שם או' פ"ב. ביא"ב שם או' ז' בי"צ שם או' ד'.
יד) אמנם כשיש יתרת בדרי ויש בא' מהם שינוי לגריעותא עד שניכר שזו היא היתרת כגון מצד קטנותה או מצד שאין לה סנפון ואותה היתרת צמקה בהא יש להכשיר. לב"ש שם או' קט"ז. עצ"ל שם. ביא"ב שם. בי"צ שם. זב"צ או' ז'.
טו) ואי איכא ג' בימין וד' בשמאל וצמקה א' משמאל טרפה כמ"ש לעיל או' פ"ו.
טז) יתרת מקמא שצמק מקצתו ולא רובו לדידן שמכשירין יתרת מקמא כשר גם בזה ומכ"ש ביארת בדרי שצמק מקצתו שאין בו שום צד איסור. אכן ביתמ"ק שצמקה כולה או רובה טרפה. והגם דביתרת בדרי דאוני כה"ג היכא שיש עוד צד היתר המיקל לא הפסיד בהא אין להקל כלל. לב"ש שם או' קי"ז ואו' קי"ח. עצ"ל שם או' פ"ג. ביא"ב שם או' ח' בי"צ שם או' ה' זב"צ או' ט' ואו' יו"ד.
טוב) מיהו אם היתמ"ק אין לה סמפון או שהיא קטנה מאד וצמקה כולה או רובה יש להקל בהפ"מ עכ"פ. לב"ש שם או' קי"ט. עצ"ל שם. ביא"ב שם. זב"צ או' י"א.
חי) צמקה הורדא רובא ונשאר בשורש שלה כט"ד קיים כשר בהפ"מ ומ"מ ריעותא גדולה מקרי ואם תצטרף לה אפי' ריעותא כ"ד הוי תר"ל וטרפה. ביא"ב שם. בי"צ שם.
יט) חסר אונא והוכשרה ע"י סדק כמ"ש בש"ע סעי' ח' ויש בועא או שאר ריעותא במקום הסדק לא מקרי תר"ל. לב"ש שם או' ק"ך. עצ"ל שם או' פ"ד. ביא"ב שם או' ט' בי"צ שם או' ו' זב"צ או' י"ב.
ך) מיהו אם יש יתמ"ק שם בזו שהוכשרה ע"י סדק צ"ע. לב"ש שם. ביא"ב שם. והבי"צ שם כתב דיש להטריף. והיינו אם יש ביתמ"ק כפרק אמצעי של אגודל. ביא"ב שם.
כא) יתרת מגבה פחות מט"ד מקרי ריעותא ואם יש עליו שום ריעותא טוי תר"ל. לב"ש שם או' קכ"א. עצ"ל שם או' ע"ב. בי"צ שם או' ז' זב"צ או' י"ד. וכ"כ לעיל סיף או' קל"ח.
כב) ודוקא אם הרעותא היא עליה ממש אבל אם הריעותא סמוכה לה לא מקרי תר"ל וכשר. עצ"ל שם או' ע"ה. קומץ בדיני תר"ל או' ס"ב. זב"צ או' ט"ו.
כג) יתרת מקמא ברגל חמור יש להכשיר בהפ"מ ואם יש עליה עוד ריעותא הוי תר"ל וטרפה כמ"ש לעיל או' ע"ה.
כד) גבשושית מגבא כט"ד הוי רעיתא ופחות מזה לא הוי רעותא. מש"ז שם בדיני תר"ל או' ב' לב"ש שם או' קכ"ו. עצ"ל שם או' ק' ביא"ב שם סוף או' יו"ד. בי"צ שם. קומץ שם או' ל"א. זב"צ או' י"ז. ומקמא אפי' יותר מט"ד לא הוי רעותא. לב"ש שם. עצ"ל שם. ביא"ב שם. בי"צ שה. קומץ שם. ועיין לעיל סעי' ה' בהגה מהו גבשושית וית' עוד לקמן סי' ל"ז סעי' ב' בהגה בדיני גבשושית יעו"ש.
כה) פיצול מגבא לא מקרי רעותא ואפי' אם הפיצול קצר מהגומא שאנו מכשירין בהפ"מ אינו מצטרף !לתר"ל. לב"ש שם או' קכ"ז. אבל ביא"ב שם או' י"ג. כתב ע"ז צ"ע. וכ"כ בי"צ שם או' ט' וכ"כ הקומץ או' קכ"ב דאם הפיצול כשיעור ט"ד אף כצפורן של אגודל אחר נפיחה סתם רעותא מקרי להצטרף עם גילו להיות תר"ל אפי' בהפ"מ ועי"ש בעשרון או' א' וע"כ יש להחמיר אבל אם הפיצול שוה לבשר הריאה לא הוי רעותא כמ"ש הבי"צ שם.
כו) פיצול מקמא פחות מט"ד שאנו מכשירין בהפ"מ מקרי רעותא ומצטרף. לב"ש שם או' קכ"ח. ביא"ב שם או' י"ד. בי"צ שם. קומץ שם או' קכ"ג. זב"צ שם או' י"ט.
כז) ואם הפיצול ארוך או קצר מהגומא זה גופא הו"ל תר"ל. רק כשנראה שהיא יתרת ולא פיצול יש מקום להקל בהפ"מ. קומץ שם. ועיין לעיל או' ק"ך ואו' קכ"א.
כח) שני ורדות במקומות ואופנים שנת' לעיל דכשר אי איכא בועא או שאר ריעותא בחדא מינייהו או בתרווייהו אסור וכ"ש אם יוצא מא' מהם סירכא הצריכה מיעוך טרפה. לב"ש שם או' ק"ל. עצ"ל שם או' פ"ו. ביא"ב שם או' ט"ז. בי"צ שם או' יו"ד. קומץ שם או' מ"ז. זב"צ או' כ"א.
כט) אכן ב' ורדות בשורש א' ואפי' אם א' מהם הפוכה באופן שמכשירין כגון שהקטנה הפוכה כ"ז לא מקרי רעותא כלל ואם עומד רעותא אפי' על הפוכה כשר. מש"ז שם בדיני תר"ל או' י"א. לב"ש שם או' קל"א. עצ"ל שם או' פ"ו. ביא"ב שם או' ט"ז. בי"צ שם. ואפי' בלי הפ"מ. לב"ש שם. עצ"ל שם. ביא"ב שם.
ל) ואם הרעותא הוא על החריץ או סמוך לו ממש יש להחמיר שכיון שהורדא הפוכה ואין החריץ במקומה ה"ז כרעותא על חריץ וקמט במקום שאין ראוי להיות והוי תר"ל. פת"ב בדיני תר"ל או' נ"ח. ביא"ב שם. מיהו הקומץ שם או' מ"ו ובעשרון שם או' ג' כתב דמסתימת המש"ז והלב"ש משמע דגם בזה יש להכשיר ואפי' בלי הפ"מ וע"כ כתב דבהפ"מ יש להקל יעו"ש.
לא) וכן ברעותא דכיס כגון חסר כיס או יתיר כיס בכל אופנים שהכשרנו לעיל אינו מצטרף להדדי שום ריעותא אף באין הפ"מ. לב"ש שם. עצ"ל שם או' פ"ז. פת"ב שם או' נ"ט. ביא"ב שם או' י"ז. בי"צ שם בביאור או' א' שבאו' יו"ד. קומץ שם או' מ"ז. זב"צ או' כ"ג. ואפי' נמצא נקב בכיס היתר אין בו משום תר"ל. פת"ב שם. ביא"ב שם. בי"צ שם.
לב) אם חסר מקצת הורדא ונמצא החתיכה החסירה בימין או בשמאל שהיא כשרה אם יש עליה איזה ריעותא דינו כדין רעותא על יתמ"ק ( דהוי תר"ל כמ"ש לעיל או' ט') ודוקא אם היא כפרק אמצעי של אגודל. לב"ש שם או' קל"ו. עצ"ל שם או' ץ' ביא"ב שם או' י"ט. בי"צ שם או' י"א. קומץ שם או' נ"א. זב"צ שם או' כ"ד.
לג) אם חסרה הורדא לגמרי או שלא היה בה כשיעור ט"ד אם נמצא שם רעותא אינו מצטרף לתר"ל דלנוהגין כדברי הש"ע סעי' ב' בורדא כל חסר וחליף ויתיר לא הוי רעותא להצטרף. זב"צ או' כ"ה. וישמע חכם ויוסף לקח.
עמוד הקודםעמוד הבא