התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן צז
הרב יעקב חיים סופר
סימן צז
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אין לשין עיסה בחלב וכו' וה"ה בשומן אווז וכיוצא ואף דהוי רק דרבנן מ"מ לא הוי גזירה לגזירה דקרוב לטעות שעל הלחם יחיה האדם ודרכו לאכול עם בשר וחלב ובשמים. שפ"ד או' א' ערוך השלחן או' ג' זב"צ או' א' וה"ד אם השמנונית הוא דבר מועט שנבלע בפת ולא מינכר אסור באכילה אבל אם השמנונית ניכר והרי הוא על פני הפת אין כאן בית מיחוש ושרי באכילה. פר"ח סוף או' ג' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' שפ"ד שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן ב
ב) מדוכה שדוכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר הן עם חלב ופעם א' דכו שם שום עם מרק משל שומן אווז נראה שאותה מדוכה אסורה לדוך בה עוד בשמים אפי' לאכול בבשר שמא יבא לאכול בחלב וצריכה הכשר דוקא ואפי' בדיעבד אסור בלא הכשר. ט"ז סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' בל"י או' א' פר"ת או' א' מש"ז או' א' ער"ה או' ב' מיהו הפר"ח או' א' חלק על דברי הט"ז הנז' וכתב דמותר לדוך באותה מדוכה בשמים פעם אחרת כדי לאכול עם בשר ולא חיישינן שמא ידוך בה בשמים לחלב דאין לנו לגזור גזירות מדעתינו ולא חששו אלא בפת משום דהוא עיקר חיות האדם ורגיל לאכול עם בשר ועם חלב גזרינן אבל מדוכה זו שרוצה ליחדה לבשר מותר ולא גזרינן. וכ"כ מנ"י על התו"ח כלל ס' או' ג' לה"פ או' א' שו"ג או' ג' ברכ"י בשיו"ב או' ג' חו"ד או' א' חכ"א כלל ן' או' ז' ערוך השלחן או' ב'.
סעיף קטן ג
ג) שם. ואם לש כל הפת אסור אפי' לאכלה לבדה. גזרה שמא יאכלנה עם בשר. ש"ך סק"א. חו"ד או' ג' שפ"ד או' א' ערוך השלחן או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. ואם לש כל הפת אסור וכו' ודוקא כשיש בה חלב הרבה שאינה מתבטלת אבל אם אין בה חלב הרבה שמתבטל החלב בקמח (כגון שיש ס') מותר לאכלה עם בשר וכ"ש לאכלה לבדה. מהרימ"ט חי"ד סי' י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח או' א' בל"י או' ב' כריתי או' ד' ברכ"י בשיו"ב או' ד' חכ"א כלל ן' או' ד' ערוך השלחן או ז' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ה
ה) מיהו לערב לכתחלה מעט חלב תוך הקמח ויבטלנו בס' כדי לאכלו עם בשר אסור דהוי מבטל איסור לכתחלה. מש"ז או' א' ער"ה או' א' וכתב ודלא ככנה"ג בתשו' סי' קל"ו שהתיר. זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ו
ו) ולערב לכתחלה מעט חלב תוך הקמח פחות מס' או עם היין כדי לתקנו אסור ואע"ג דרוצה לאכלו או לשתותו לבדו מ"מ כיון דדרך הפת לאכלו עם בשר אף דהשתא היתר הוא כיון דסופו לאכלו עם בשר הו"ל מבטל איסור לכתחלה. וכן ביין כיון דדרך לשתותו עם בשר אסור לערבו. צ"צ סי' ף' מנ"י על התו"ח כלל ס' או' א' ער"ה שם. ויש מתירין. מהרימ"ט שם. כנה"ג שם או' ג' ברכ"י בשיו"ב שם. חו"ד בביאור' או' ב' ועיין מש"ז שם ובדברינו לאו"ח סי' תמ"ז או' ק"ע. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה לכתחלה אין לעשות ואם כבר עשה אין לאסור.
סעיף קטן ז
ז) שם. ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת וכו' והתו"ח כלל ס' דין ב' כתב כל שהוא דבר מועט ונאכל ליומיה לא חיישינן ביה לתקלה. שפ"ד או' א' חו"ד או' ד' ובביאו' או' ג' ערוך השלחן או' ד' אבל דעת הש"ע משמע דוקא כדי אכילה בבת אחת וכ"כ השפ"ד שם. דכ"ה דעת הש"ע. יד יהודה בקצר או' ו' וא"כ לספרדים שקבלו חומרות הש"ע אין להתיר אלא דוקא כדי אכילה בבת אחת.
סעיף קטן ח
ח) ונראה דכדי אכילה בבת אחת היינו לכל אחד ואחד מבני הבית וכן ליומיה שכתב התו"ח היינו לכל אחד ואחד מבני הבית והוא פשוט. ואח"כ ראיתי שכ"כ ערוך השלחן שם להקל בזה.
סעיף קטן ט
ט) שם. ואם היה דבר מועט וכו' פת שזבה תחתיו חלב יכול לחלק הפת לבעלי בתים לכל בעה"ב ככר א' והוי דבר מועט. פליתי בשם זקנו הגאון אלא שכתב עניו וצ"ע רק אם יש עוד צד להקל כדאי לסמוך עליו עכ"ל מיהו השפ"ד או' א' כתב על דברי הפליתי הנז' דאין לעשות מעשה כן לחלק להרבה ב"ב. וכ"כ החו"ד בביאו' או' ה' לב"ש בחי' דינים ליו"ד בביאו' או' קל"ט. פ"ת או' ג' ובהפ"מ יש להקל והיינו שיעשה סי' בכל ככר וככר דאם זב תחתיו שומן יתחוב בכל ככר עצם לסימן ואם זב חלב אז ימשח מלמעלה בגבינה וכיון שעושה ב' דברים (ר"ל לחלקו להרבה ב"ב ולעשות ג"כ סימן) יש להתיר ודוקא בזב תחתיו אבל לכתחלה לא יסמוך ע"ז כיון שהוא מפורש בגמ' חכ"א כלל ן' או' ה'.
סעיף קטן י
י) מיהו אם נתערב ככר א' בלוע מבשר עם ככרות אחרים יכול לחלק כל הפת לב"ב הרבה באופן שיהיה בכל מקום פת מועט. לב"ש שם או' מ"א. פ"ת או' ב'.
סעיף קטן יא
יא) ואם לש פת עם חלב בשוגג שלא ידע מאיסור זה או נפל בשוגג מי אסור או לא קנסו כ"א היכא שעבר במזיד אאיסורא דרבנן לא בשוגג ומסתימת הפו' משמע אף בשוגג אסור כל שלא שינה צורת הפת וצ"ע. שפ"ד שם. פ"ת שם. וערוך השלחן או' ח' כתב דאין כאן ספק דלא חילקו חז"ל בזה ובכל אופן אסור יעו"ש. ומ"מ נראה דבכה"ג מותר למוכרו לב"ב הרבה ככר לכל א' כדי שיהא מועט לכל א' וגם שיניח בו סי' כנז' באו' הקודם.
סעיף קטן יב
יב) שם. או ששינה צורת הפת וכו' והא דמועיל שינוי ה"ד בביתו אבל לעשות פת מרובה למכור בשוק אסור דיש לחוש לארחי ופרחי דאתו מעלמא דהם לא יודעים שדרך בני העיר ללוש אותם בחלב או באליה דהם לא יכירו בשינוי ואף על סמך שיודיעם אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע. מהרימ"ט חי"ד סי' י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ד' פר"ח או' א' פר"ת או' ב' מנ"י על התו"ח כלל ס' או' ד' בל"י סוף או' ד' חו"ד או' ה' חכ"א כלל ן' או' ג' פ"ת או' ג' בי"צ בעמ"ז סוף או' ד' ערוך השלחן או' ז' ומיהו בדיעבד לא אסרינן משום חששת ארחי ופרחי. פר"ת שם. ומ"מ צריך להודיעם.
יב) ובעיר מולדתי ויניציא"ה עושין גלוסקאות קטנות מאד ולשין אותם בחמאה ומוכרין בחנות והנה יש בדבר כמה טעמים להתיר חד דהו"ל שינוי כעין תורא ולא' מבני העיר ליכא למיחש שהרי נתפרסם המנהג ולארחי ופרחי ליכא למיחש שהרי ניכר ונרגש בהם ריח וטעם החמאה ועוד איכא טעמא אחרינא להיתר דהיינו שיש בתוכם סוק"ר וכיון דיש בתוכם מיני מתיקה אין דרך לאוכלן עם בשר. מזמור לדוד בסי' זה. ועיין לקמן או' ט"ו.
סעיף קטן יג
יג) שם. או' ששינה צורת הפת וכו' ביסקוגו"ס (והוא מין רקיקין) שעושין בחלב אסורין והגם דהם משונים בצורתן לא מיקרי זה כעין תורא שאמרו בש"ס דשרי דהא עושין תדיר בצורה זו גם בלא חלב ויש לחוש שמא יטעה ויבא לאכול אותם שהם עם חלב עם בשר. ברכ"י בשיו"ב או' א' יא"פ בסוף סי' זה. וע"כ במדינתנו שעושין רקיקין דקים וגם עושין פת אפ"ה הרקיקין אסור ללושם עם חלב דהגם שהם משונים משאר פת מ"מ דרך הרקיקין כמו הפת נאכלם עם חלב או עם בשר. זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יד
יד) והא דמהני שינוי בפת מרובה ה"ד ששינה בשעת אפיה אבל אח"כ אינו מועיל כיון שכבר נאסר. חו"ד או' ה' פ"ת או' ג' בינת אדם בשער או"ה סי' נ"א. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן טו
טו) גלוסקאות של אלחש"ו אף שהיה בהם אליה בכדי נתינת טעם מותרים לפי שאין דרך לאכלם עם גבינה מאחר שממולאים מיני מתיקה. מהרימ"ט שם. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח סוף או' א' לה"פ סוף או' א' בל"י או' ב' שו"ג מחו' או' ב' פ"ת שם. חכ"א כלל ן' סוף או' ג' ערוך השלחן או' ז' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן טז
טז) בארץ הצבי ובטורקיאה נהגו לעשות בוריקא"ס ממולאים בבשר וכן עושים מלאות ביצים או ירק וגבינה וכיוצא והמנהג על הרוב לעשות של גבינה בשנוי על דרך כעין תורי וצריך להזהיר על זה. ברכ"י בשיו"ב או' ב' וצ"ל דשל בשר הם ניכרים אבל של גבינה דמעורבים עם ירק צריך שינוי שמא יבא לאכלם עם בשר.
סעיף קטן יז
טוב) חטים שנשפך עליהם חלב אסור לטוחנן ולאכלם עם בשר והדחה לא סגי מאחר דאית בהו בקעים. מרדכי פ' כ"ש. משמע הא לאוכלם לבדם שרי. וה"ד אם הוא דבר מועט או ששינה צורת הפת אבל בלא"ה אסור לאכלו אפי' לבדו. ער"ה או' ד' וכ"ה לקמן סי' קל"ד סעי' י"א לגבי יי"נ שנפל ע"ג חטים יעו"ש רק דהתם אסורים באכילה והכא מותרים רק החשש שמא יאכלם עם בשר וע"כ צריך שנוי.
סעיף קטן יח
חי) שם. כיוצא בו אין אופין פת בתנור שטחו באליה וכו' ואע"ג דיש ס' נגד השומן מ"מ כיון שהאיסור עומד במקומו שהרי הוא במקום דביקת הפת לתנור לכך כל הפת אסורה. מנ"י על התו"ח כלל ס' או' א' ועיין לקמן או' ך'.
סעיף קטן יט
יט) וה"ד אם עשה כן לכתחלה דהוי כמבטל איסור בידים אבל בשוגג שלא ידע שטחו התנור וכיוצא ואפה פת י"ל דמהני טעימה ואפי' לאכלו עם חלב שרי. מש"ז סוף או' א' אמנם החכ"א כלל ן' או' ד' ובבינת אדם סי' ן' כתב אף בטעימה אין להתיר רק לאכלו לבדו. וכן הסכים זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כ
ך) ובלא טעימה נמי אם יש ס' בפת נגד השומן אינו אוסר אלא כדי נעילה. מש"ז שם. וכ"פ בתשו' בית אפרים סי' ל"ז דאם יש ס' סגי בנעילת מקום. וכ"ה לקמן בסי' ק"ס סעי' ה' דכל דבר שיש לו פעפוע ויש ס' בחתיכה כנגד האיסור סגי בנטילת מקום יעו"ש והגם שמדברי המנ"י שכתבנו לעיל או' ח"י משמע דאסור לגמרי מ"מ כיון דהש"ע והגה ושאר אחרונים ס"ל דסגי בנ"מ אי איכא ס' הכי נקטינן. והיינו דאיכא בכל ככר וככר ס' כנגד השומן ואז סגי בנטילת מקום.
סעיף קטן כא
כא) שם. ואם אפאו דינו כעיסה שנילושה בחלב. ומ"מ מותר למוכרו לעכו"ם משום דהוי ס"ס ספק שגוי זה ימכרנו לישראל או לא ואת"ל ימכרנו לישראל ספק אם יאכלנו עם בשר. וכ"ז אם כבר עשאו אבל אסור לעשותו לכתחלה למכרו לעכו"ם. פר"ת או' ג'.
סעיף קטן כב
כב) שם הגה. ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות. והטעם עיין באו"ח סי' תצ"ד סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם כמה דינים השייכים לזה יעו"ש.
סעיף קטן כג
כג) שם בהגה. גם בשומן לכבוד שבת יש סמך לזה בפ' כל כתבי רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן קריב ליה תלת סאוי טחיי ופי' רש"י רקיקין טחין פניהם בשומן אליה ע"כ. ולכבוד שבת עשאום כדאיתא התם. פר"ח או' ב' שו"ג או' ח'.
סעיף קטן כד
כד) שם בהגה. גם בשומן לכבוד שבת. ויש ליזהר שלא יניח עד אחר שבת ומתחלה יעשה קטנים שלא ישאיר עד אחר שבת. ב"ח. בל"י או' ג'.
סעיף קטן כה
כה) שם בהגה. וכ"ש פלאדי"ן או פשטיד"א דמותרין. פלאדי"ן הוא של גבינה ופשטיד"א הוא של בשר. ומ"ש וכ"ש דמותרין לפי שהם משונים וניכרים.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. ואין לאפות שום פת עם פלאדי"ן וכו' פי' לכתחלה אין לאפות שום פת עם פלאדי"ן או פשטי"ד בתנור אפי' רחב ואינו משופע דחיישינן שמא יזוב ממנו אל הפת אבל בדיעבד אם אין התנור משופע או שהפת למעלה מן הפשטי"ד לא מחזקינן איסורא דשמא זב כיון דאפי' זב לא זב תחת הפת עצמו אבל אי חזינן דזב מן הפשטי"ד לחוץ אפי' אינו זב תחת הפת עצמו אלא הפת רחוק מן הפשטי"ד הפת אסור אפי' דיעבד. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ד' ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. ואם זב תחתיו דינו כאלו נילוש עמו. ולא בעינן שיהא נראה השומן תחת הפת ממש אלא כל שמתפשט חוץ לפשטיד"א ונבלע בתנור חיישינן שמא הלכה הבליעה עד הפת. ט"ז סק"ב. חו"ד או' ז' בי"צ בעמ"ז או' ה' ערוך השלחן או' י"א. וכ"כ באו' הקודם. מיהו הפליתי או' ג' כתב דהפת מותר דהא איכא נ"ט בר נ"ט דהיתרא הרוטב בתנור והתנור בפת וכ"כ בתשו' בית אפרים סי' ל"ז. והחכ"א כלל ן' או' א' כתב דבהפ"מ יש להתיר הפת אם לא זב תחת הפת ממש דהוי נ"ט בר נ"ט השומן בתנור והתנור בפת. ומשמע דמותר הפת היינו לאכלו לבדו או עם בשר אבל לא עם חלב. וכ"כ המש"ז או' ב' אלא דמשמע במש"ז שם דמותר לאכלו לבדו או עם בשר אפי' בלא הפ"מ. וה"ד לכתחלה אין לאכלו בחלב אבל בדיעבד אם נתנו לתוך חלב אין לאסור כיון דהוי נ"ט בר נ"ט. מש"ז שם. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן כח
כח) פת שנאפה עם עיסה שאין בה שומן בעין אלא טעם בלוע אפי' נגע בה ע"י לח רותח מותר בין עם בשר בין עם חלב דנ"ט בר נ"ט הוא אלא דלכתחלה אסור כמ"ש רמ"א לעיל סי' צ"ה סעי' ב' בהגה אבל בדיעבד אם נתנו לתוך החלב מותר לאכלו אפי' לכתחלה ולא גזרינן שמא יאכלנו בחלב כיון דבדיעבד אף אם אכלו בחלב לאו איסורא קאכיל. תשו' פני אריה ססי' מ"ח. פ"ת או' ד'.
סעיף קטן כט
כט) אם אפו בתנור פלאדי"ן של גבינה על קרקע שלו בלא כלי ואח"כ באותו מקום הושיבו שם קדרה של בשר רותחת כל שאין החלב בעין במקום ההוא בתנור מותר דהוי כשתי קדרות (לעיל סי' צ"ב סעי' ח' בהגה) של בשר ושל חלב שנוגעות זה בזה דלא אסרי אהדדי. ט"ז סק"ג. לה"פ או' א' הל"פ בסעי' א' מש"ז או' ג' חכ"א כלל ן' או' ב' וכ"כ לעיל סי' צ"ב או' ק"ג בשם כמה פו' וגם מה שהקשה הש"ך בנה"כ על דברי הט"ז הנז' כבר תרצו האחרונים כיעו"ש.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. ונוהגין לשום הטפילה בפי התנור. כוונתו לפשטיד"א כלומר שאין שמין הפשטיד"א בתוך התנור אלא בפי התנור דמשם אין הריח נכנס כ"כ וגם אין חשש שיזוב תחת הפת. ערוך השלחן או' י"א. והיינו בתנורים שפיהם מן הצד אבל בתנורים שפיהם למעלה אדרבא יניחם למטה כדי שאם יזובו יזובו למטה על האש שבקרקע התנור.
סעיף קטן לא
לא) שם בהגה. ואפי' הוא במחבת נוהגין להחמיר לכתחלה. ר"ל דאפי' כשהפשטיד"א הוא בכלי כמו במחבת וכיוצא בזה נוהגין להחמיר לכתחלה משום חשש זיבה ומשום חשש ריח. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן לב
לב) שם בהגה. ואפי' הוא במחבת נוהגין להחמיר וכו' דחיישינן שמא יזוב מאוגני המחבת בעין לחוץ מש"ז או' ג' זב"צ או' כ"ה.
סעיף ב'
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ב'] תנור שטחו באליה וכו' ואפי' בפחות מס' חו"ד או' ח'.
סעיף קטן לד
לד) שם. אין אופין בו פת עד שיסיקנו מבפנים וכו' והא דלא סגי בקינוח מפני שא"א לתנור להתקנח יפה והוה השמנונית בעין עד שיוסק. ט"ז סק"ד. פר"ח או' ד' חו"ד או' ט' ערוך השלחן או' י"ב.
סעיף קטן לה
לה) שם. ואפי' אם הוא של בוכיא. פי' שהסיקו מבחוץ אעפ"י כן צריך היסק מבפנים. פר"ח או' ה' וכן אם טחו בחמאה וכלל גדול הוא דתנור של חרס העשוי ע"י רובדים א"א להתקנח יפה וע"כ בעי הסקה. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן לו
לו) שם. ואפי' אם הוא של בוכיא. פי' הוא חלל כמין שפיתת קדרה ואופין בו בפנים וקאמר דבזה אפי' היסק לא מהני אם מסיקו בחוץ. ט"ז סק"ה. לה"פ או' ה' בל"י או' ו' מש"ז או' ה' ועיין באו"ח סי' תנ"א סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף ג'
סעיף קטן לז
לז) [סעיף ג'] פת שאפאו עם הצלי וכו' דבר ברור הוא דלא שייך ריחא אלא דוקא בתנור אבל אם נצלו זה אצל זה בלא תנור ליכא משום ריחא שהריח מתפזר והולך. קהלת יהודה בסעי' זה. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לח
לח) שם. ודגים שצלאן בתנור א' עם הבשר וכו' בכאן לא איירי אלא מדין איסורא אבל לענין סכנתא ית' לקמן רסי' קט"ז יעו"ש.
סעיף קטן לט
טל) שם. אסור לאכלם בחלב. ואע"ג דלקמן רסי' ק"ח אם צלו בשר כשרה עם בשר נבילה בתנור א' אפי' קטן מותר בדיעבד הכא כיון דאפשר לאכלו בלא חלב הוי כלכתחלה. ש"ך סק"ד. חו"ד או' יו"ד. שפ"ד או' ד' ערוך השלחן או' י"ג. קה"י שם. זב"צ או' כ"ז. ועיין לקמן סי' ק"ח או' ט'.
סעיף קטן מ
מ) שם. המחזיק י"ב עשרונים וכו' וכל עשרון הוא שיעור חלה מי"ג ביצים וחומש ביצה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ז' בל"י או' ח' חו"ד או' י"א. ערוך השלחן שם. ועיין באו"ח סי' תנ"ו סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מא
מא) שם המחזיק י"ב עשרונים וכו' וכתב בתשו' יד אליהו סי' כ"ה דא"צ שיהא קרקעיתו של תנור מחזיק כ"כ אלא שיהא כל חלל התנור מחזיק כ"כ יעו"ש והב"ד השפ"ד או' ה' וכתב ואנו אין לנו אלא כמ"ש הפר"ח בקו"א בסי' צ"ז והמנ"י כלל ל"ה בסולת בלולה שקרקעית התנור מחזיק י"ב עשרונים ושיעור הפת עבה טפח יעו"ש וית' עוד לקמן בסי' ק"ח מאו' יו"ד ואילך יעו"ש.
סעיף קטן מב
מב) שם הגה. ועיין לקמן סי' ק"ח וכו' ובדברינו לשם בס"ד.
עמוד הקודםעמוד הבא