התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן נח
הרב יעקב חיים סופר
סימן נח
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] נפולה אסורה כיצד בהמה שנפלה וכו' ושחטה מיד טרפה אעפ"י שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו איבריה. ואין טעם בטרפות שהלכה למשה מסיני הם. רש"י חולין מ"ב ע"א. וכ"כ הר"ן.
סעיף קטן ב
ב) שם. אם יש מכריסה עד המקום שנפלה עשרה טפחים חיישינן וכו' השור אם נפל לבור עמוק חמשה טפחים ג"כ חוששין יען כי יש מכריסה עד רגליה יותר מד' טפחים. כריתי ופליתי או' ב' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם. ואם היתה שוכבת ונתגלגלה ונפלה צריך שיהיה גובה המקום י"ט. ובפחות מעשרה דעת האחרונים אפי' לא עמדה ושהתה מעל"ע והסומך על האחרונים אין לתפוש עליו. אמנם התב"ש לעיל סי' ל"ב סבר דגם בפחות מיו"ד ואיכא רעותא שאינה יכולה לילך חיישינן לפסיקת החיט. כ"כ בשו"ת נוב"י י"ד סי' כ"ב. מחב"ר או' ב' ונראה מדבריו שאם היה המעשה בא לידו היה מטריף כדעת התב"ש אלא שאין לתפוס על מי שהורה כדברי האחרונים. יא"פ. ועיין לעיל סי' ל"ב או' מ"ב.
סעיף קטן ד
ד) שם. והא דבעינן גובה י"ט דוקא בנפלה מעצמה וכו' פי' בלא דעתה אבל מדעתה אמודי אמוד נפשה וכדלקמן סעי' י"א. פר"ח או' א' פר"ת או' ב' שה"מ או' ב' זר"א או' ש"ך. זב"ת או' ב' ענ"ה סי' מ"א או' ב' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ה
ה) שם. או הפילוה אחרים וידעה שרוצים להפילה וכו' הכא מיירי כגון דלית לה מידי למיסרך משו"ה או איכא י"ט טרפה ומ"מ לא הויא כנפילה בבת אחת דמתאמצת היא בכל כחה כשרוצים להפילה בכח והילכך בפחות מי"ט שרי אבל הפילוה בבת אחת היינו בבת א' ממש כגון שהפילוה פתאום או שקשרו רגליה והפילוה וכה"ג הילכך אפי' בפחות מי"ט חוששין. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגב"י סוף או' ח' פר"ח או' ב' פר"ת או' ד' הל"פ בסעי' א' זר"א או' שכ"א. שה"מ או' ג' חכ"א כלל כ"ו או' ה' זב"ת או' ג' ואו' ו' ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' ג' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) והא דהפילוה אחרים בבת אחת חיישינן אפי' בפחות מי"ט מסתברא דבעינן מיהו ד"ט שיעור מכריסה לארץ וכל פחות מזה מסתברא דלא מתסרא. פר"ת שם. זב"ת או' ז' ענ"ה שם. זב"צ או' ו' וכתב והגם דהמש"ז או' א' גמגם בזה מ"מ הסברא כך היא.
סעיף קטן ז
ז) והיכא דנפלה ע"י רוח חזק דינה כהפילוה אחרים. דעת תורה ססי' זה. דר"ת או' י"ב.
סעיף קטן ח
ח) שם הגה. ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף וכו' ר"ל דגם בעוף אם הפילוה אחרים בבת אתת חיישינן אפי' בפחות מי"ט ואם נפלה מעצמה י"ט כמ"ש לקמן או' י"ב ואו' י"ג יעו"ש.
סעיף ב'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ב'] העוף שדרסו אדם וכו' הגה. וכן אם נפל אבן וכו' ובאבן אין חילוק בין גובה י"ט לפחות מי"ט אלא הכל לפי האבן אם היא גדולה או קטנה. כלבו דלא כהראב"ד. ב"י. ד"מ או' א' וכ"כ רש"ל פא"ט סי' ס"ב. דיפה כתב הכלבו. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ב וכתב ודלא כהב"ח שהסכים להראב"ד. כנה"ג בהגב"י או' ט' וכתב שכ"כ הל"ח או' קע"ד. פר"ח או' ג' פר"ת או' ה' וכתב והכל לפי ראות עיני המורה. הל"פ בסעי' ב' בל"י או' ד' כריתי או' ד' מש"ז או' ב' ובשפ"ד או' ב' זר"א או' שכ"ד. שה"מ או' ד' חכ"א כלל כ"ו או' יו"ד. זב"ת או' ט' ענ"ה שם או' ד' תו"ז סי' ע"ה או' ט' ביא"ב בשפ"ז או' ה' זב"צ או' ח'.
סעיף קטן י
י) כל דבר שמחליק זה מזה ואינן נכבשין ביחד והנופל נשמט והולך אין חבט. חולין נ"ב ע"א. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. ביא"ב שם. ועי"ש עוד בגמ' כמה חילוקים. ועיין לקמן או' מ"ז.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. וכן בבהמה וכו' אכולה מלתא דלעיל קאי. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ג' פר"ח או' ד' זר"א או' שכ"ב. שה"מ או' ה' ענ"ה שם או' ג' ור"ל דבבהמה נמי אם ראויה להתרסק באותה רציצה ודריסה דינה כנפילה ובעינן שיהוי ובדיקה. שפ"ד או' ג' ביא"ב שם. זב"צ או' ט' ועיין לקמן או' י"ד.
סעיף קטן יב
יב) וכן הדין בעוף אם הפילוה אחרים בבת א' אפי' פחות מי"ט או נפלה מעצמה י"ט חוששין ואע"ג דהעוף יש לו כנפים ופורחת ומצלת עצמה מן הנפילה אפי' בכנף א' כמ"ש לקמן סעי' ח' מ"מ כשנפלה ונחבטה ע"ג קרקע ולא הלכה חוששין לה משום רסוק איברים. כ"כ הזר"א שם דכל שלא הלכה אין לחלק בין עוף לבהמה. וכ"כ הער"ה או' ב' שו"ג או' ה' תו"ז שם או' ז' והגם שכתב הכנה"ג בהגה"ט או' ד' משם מהר"ש הלוי חי"ד סו' כ"ג דוקא בהפילוה אחרים דעת האחרונים הנז' דאין לחלק בין הפילוה לנפלה מעצמה אלא דכל שלא הלכה חוששין. וכן הסכים זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יג
יג) והכלל העולה בזה דבעוף נמי תליא בהליכה ומ"ש הלה"פ או' ג' בשם פני יצחק דבעוף דינו כבהמה ה"ד בנדבקים שני כנפיו יוכ"כ הבל"י או' ג' כבר דחה דבריהם הזר"א או' שכ"ג וכתב דהוא נגד הטור והב"י והד"מ דמבואר מדבריהם דגם בנפילת העוף חיישינן לריסוק איברים יעו"ש. וגם מ"ש השפ"ד או' ג' דבעוף לא שייך ביה גובה עשרה אפי' שני כנפיו קשורים וכו' כבר כתב עליו בשו"ת השיב משה סי' ל"א דשגה בזה יעו"ש. וכן הרב אם לבינה או' ג' כתב על דברי השפ"ד הנז' דהם הפך דברי הש"ע סעי' ח' יעו"ש. וכן המק"מ או' ה' כתב להשיג עליו מכמה פו' יעו"ש. גם הדע"ק או' ב' כתב לדחות דברי הבל"י והשפ"ד הנז' וכ"כ השו"ג סוף או' ו' וסוף או' ז' דלענין מעשה אין לנו עסק בכל אלו החילוקים אלא הכל תלוי בהלכה או לא הלכה. וכן הסכים התו"ז סי' ע"ה או' ח'. זב"צ או' י"א.
סעיף ג'
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ג'] נפולה שאמרנו וכו' צריך לבדקה וכו' ואנן לא בקיאין בבדיקה ואין להתיר אלא בהלכה כמ"ש לקמן סעי' ו' בהגה. יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן טו
טו) ואם נתערבה נפולה זו האסורה מספק באחרות כשרות יש להחמיר. מש"ז סוף או' א' מחב"ר או' ה' ער"ה או' ג' זב"צ או' י"ג. ור"ל יש להחמיר עד שילכו ד"א הילוך יפה.
סעיף קטן טז
טז) שם. שנתרסק אבר מאיברים שבפנים ונפסדה צורתו וכו' אבל אם לא ראינו שנפלה אין חוששין אלא תלינן זה בדבר אחר כגון ע"י חולי שאין חוששין משום רסוק איברים והפסד צורה אלא א"כ ידוע שנפלה. ט"ז סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' י"ג. פר"ח או' ז' פר"ת או' ח' כריתי או' ו' מש"ז או' ג' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן יז
טוב) שם הגה. ואם הוכה עוף נגד ריאה שלו צריך בדיקה בריאה והלכך לדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טרפה. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ח' לה"פ או' ד' בל"י או' ה' כריתי או' ח' שפ"ד או' ד' זר"א או' שכ"ו. שה"מ או' יו"ד. חכ"א כצל כ"ו או' יו"ד. זב"ת או' ט"ז. ענ"ה שם או' ז' תו"ז שם או' ט"ז. ואף דבאבר א' אנו בקיאין בנקב משהו במקום ידוע וכ"ש קרע גדול מ"מ הא המחבר סתם כהר"מ דצריך בדיקה משום שינוי מראה והפסד צורתו ובזה א"א בקיאין אף באבר א' שפ"ד שם. וגם ההילוך לא מהני כיון שאין הרעותא רק באבר אחד. דג"מ. פר"ח שם. זב"צ או' ט"ו. מיהו החכ"א שם כתב על דברי הפר"ח הנז' דצ"ע וכ"כ הזר"א שם להתיר בהלכה וכתב דכ"מ מדברי הש"ע והגה סעי' ו' דסתמו יעו"ש וכ"כ מק"מ בספרו גידולי הקדש סי' ל' או' א' דגם בעוף מהני הילוך ודלא כהדג"מ.
סעיף קטן יח
חי) וכן אם נפלה מן הגג צריכה בדיקה בריאה. ב"ח. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שה"מ שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. וא"כ לדידן דלא בקיאין בבדיקה טרפה. וה"ד בנפלה בלי ידיעתה או שהפילוה אחרים בבת אחת כמ"ש לעיל או' י"ב.
סעיף קטן יט
יט) והא דאמרינן דאם הוכתה עוף נגד הריאה כיון שאין אנו בקיאין בבדיקה טרפה ה"ד עוף שהריאה נחבאת בין הצלעות אבל בבהמה צלעותיה מגינות עליה ודינה כשאר איברים, חכ"א שם. מיהו המק"מ או' ט' כתב דאין חילוק בזה ובהמה דינה כעוף אלא שהדע"ק או' ד' כתב נגיחה נגד ריאה דבהמה או עוקץ עץ מגדר קנים וכוותיה אף שהעור שלם אם הבשר שבין הצלעות נקרע יש להחמיר והביאו מק"מ שם ומשמע דוקא נקרע הבשר אבל אם לא נקרע דינו כשאר האיברים כדברי החכ"א ונ"מ לדידן שאין בקיאין בבדיקת האיברים שאם הלכה הבהמה יש להכשיר אף לדעת המחמירין בעוף.
סעיף קטן כ
ך) בהמה שהוכתה על ראשה ומתוך ההכאה רבצה במקומה ושחטוה מיד בלא עמדה ובלא הלכה דינה כדין נפלה שחוששין לריסוק איברים ולדידן דלא בקיאינן בבדיקה טריפה. תורת חסד סי' ו' שו"ג או' ט"ו. מיהו החק"ל חי"ד סי' כ"א דף ל"א ע"א כתב לדחות דברי התו"ח הנז' וכתב דכיון דלא הוכתה אלא באבר א' לא חיישינן לריסוק איברים וכשרה. אמנם המק"מ או' ז' הביא פלוגתא בנפילה גבי מוח אם צריך בדיקה וכתב דאפי' להמקילין בנפולה בהכה נגד המוח גרע וכ"כ בספרו גידולי הקדש סי' ל' או' א' והביא עוד שם ראיות לדבר וגם הביא תשו' הרשב"א ח"ג סי' רט"ו שכתב דאם הכו על המוח ביחוד חיישינן לנקיבת הקרום יעו"ש והב"ד זב"צ או' י"ז וכתב דאלו ראה החק"ל תשו' הרשב"א הנז' הוה הדר ביה וע"כ יש להחמיר. ור"ל יש להחמיר ולאסור לפי שאין אנו בקיאין בבדיקה וכמ"ש בגה"ק שם. ועיין לעיל סי' ל"א או' ל"א.
סעיף קטן כא
כא) בהמה שהיתה תחת הגשר וגררוה משם יש לחוש שנחבטה בשדרתה בגשר כשהגביהה וע"כ נכון לבדוק החוט. דע"ק או' ד' מק"מ או' ו' זב"צ או' י"ח.
סעיף ד'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ד'] אם עמדה תוך מעל"ע וכו' ואפי' עמדה ושהתה מעל"ע צריכה בדיקה ולדידן דאין אנו בקיאין בבדיקה לא מהני עמדה וגם שהתה רק הלכה. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ט' שפ"ד או' ה'.
סעיף ה'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ה'] יש מי שאומר שכל שעמדה והלכה וכו' אין חוששין לה. וכתב הב"ח במסקנא דלא נקרא הלכה אלא כשעמדה מעצמה והלכה אבל העמידוה והלכה לא יצאה מחזקת נפולה אעפ"י שהלכה ד"א הילוך יפה. אבל הש"ך סק"ו כתב עליו דלא נהירא דבהלכה א"צ בדיקה אפי' העמידוה אחרים ועמדה אורחא דמילתא נקט. וכ"כ הפר"ח או' י"א. הל"פ בסעי' ג' לה"פ או' ה' בל"י או' ו' שה"מ או' י"ד. זר"א או' שכ"ז. מש"ז או' ז' חכ"א כלל כ"ו או' א' זב"ת או' י"ט. ענ"ה סי' מ"א או' י"ב. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן כד
כד) שם. אין חוששין לה. דכל שהלכה בידוע שאין לה רסוק גדול המביא לידי טריפות אלא חוזר לבריאותו. ב"י בשם הרשב"א. ט"ז סק"ז. זב"ת או' ך' ביא"ב בשפ"ז או' י"ב.
סעיף קטן כה
סעיף קטן כו
סעיף קטן כז
סעיף ו'
סעיף קטן כח
כח) שם. אפי' נמצא שינוי באיבריה אין חוששין לה. ומ"מ המחמיר בזה לעצמו תע"ב. ב"י בשם הרשב"א. ט"ז שם. הל"פ בסעי' ד'.
כו) [סעיף ו'] הלכה כשרה וא"צ בדיקה וכו' אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיקה. ודוקא שנפלה וצולעת אבל צולעת ולא נודע שנפלה אמרינן שגרונא היא דנקטה וא"צ בדיקה כדלעיל ססי' ל"ב. ש"ך סק"ח. פר"א או' י"ד. הל"פ שם. לה"פ או' ו' כריתי או' י"ב. זר"א או' שכ"ח. שה"מ או' ט"ז. שפ"ד או' ח' חכ"א שם או' ב' זב"ת או' כ"ה. ענ"ה שם או' י"א ביא"ב שם או' י"ג. זב"צ או' כ"א.
כז) עוף שחבטוהו בקרקע והלכה הילוך יפה זולתי מנענעה בראשה כאיש נדהם שיכור מיין ושחטוהו ובשלוהו בלי בדיקה אין בנענוע זה חששא לאסרה. מהר"ש הלוי חי"ד סי' כ"ג. כנה"ג בהגב"י או' ל"ז. לה"פ או' ז' בל"י או' ז' זר"א או' שכ"ט אלא שכתב דצריך לבדוק המוח משום מים. זב"צ או' כ"ב. ונראה דה"ד לכתחלה דלא דמי למ"ש לעיל סי' ל"ב או' ס"א. ועיין לעיל סי' ל"א או' כ"ב.
כח) שם הגה. וי"א דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה ואין להתיר רק בהלכה וכו' וכ"ה הסכמת האחרונים כמ"ש לעיל או' כ"ב ואו' י"ד וכמה מקומות.
סעיף קטן כט
כט) שם בהגה. ולא נקרא הלכה אלא כשהלכה ד"א הילוך יפה כמו שהלכה קודם וכו' שור שהיה כחו חזק בהלוכו יותר מסתם שוורים ונפל ואח"כ הולך רק כדרך שאר שוורים הגם שמדברי רמ"א משמע דדוקא כשהולך כמקדם מ"מ משמעות הפו' דכל שאינו צולע מקרי הילוך יפה ואו"ה יחיד הוא בזה וא"כ בהפ"מ יש לסמוך עכ"פ על בדיקתנו. שו"ת הגר"א ססי' פ"ג. פ"ת או' ז' זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. ולא נקרא הלכה אלא כשהלכה ד"א הילוך יפה וכו' וה"ה בעוף אם הלכה מותרת. מהר"ש הלוי חי"ד סי' כ"ג. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לא
לא) נתן לב לראות שאינה חולה והולכת יפה הגם שלא ידע אז הנפקותא להיתרא עי"ז לא הוי מילתא דלא רמיא. דע"ק או' ה' מק"מ או' י"ב. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לב
לב) אם נשברו רגליה במקום שכשר ואפשר להבחין הילוך יפה להוציא מדין נפולה כשיניחו תחת רגל השבור אופן המסבב ותלך עי"ז יפה בשאר רגליה אפ"ה חוששין לה. דע"ק שם. מק"מ שם. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לג
לג) ובתשו' השיב משה סי' ל"א כתב השואל דבצולעת רק על רגל א' השבור ובהשאר מהלכת יפה מהני ובסוף תשובתו הסכים לו אלא שהמק"מ שם הניח דבריו בצ"ע וע"כ כתב שם זב"צ דיש להחמיר.
סעיף קטן לד
לד) אם בשעה שנפלה תכף ומיד הלכה בבהלה הילוך במרוצה ונראה מזה שעדיין לא הרגישה בכאב שלה ואחר שנחה מעט הרגישה בכאב שלה ואינה יכולה לילך עוד כמו שרגילות אצלנו לאחר שנשחט התרנגול הולך תכף ומיד אחר השחיטה במרוצה משום שעדיין לא הרגיש בשחיטה וזו נמי הנפולה דכוותה נסתפקו בזה חכמי הישיבה ונשאר הדבר בספק. זב"צ או' כ"ח. ונראה דיש להחמיר משום דדבר זה מצוי ועוד כיון דאח"כ אינה יכולה להלך יפה סופו מוכיח על תחלתו שלא הלכה בתחלה אלא מחמת שעדיין לא הרגישה בכאב.
סעיף קטן לה
לה) שם בהגה. ואם הלכה ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת. ונת' לעיל סי' י"ז.
סעיף ז'
סעיף קטן לו
לו) [סעיף ז'] עוף שנחבט על פני המים וכו' שנפל על כרחו על פני הנהר ואיכא למיחש לריסוק. רש"י חולין נ"א ע"ב. וכ"כ הר"ן. והיינו שנחבט בכח אדם עד שלא עצר כח בכנפו למנוע החבטה. פר"ת או' ט"ו. זב"ת או' כ"ט ואו' ל'
סעיף קטן לז
לז) שם. עוף שנחבט ע"פ המים וכו' וה"ה לגדיים וטלאים. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. שו"ג או' כ"ב. זר"א או' ש"ל. ענ"ה שם או' י"ד. זב"צ או' ל'.
סעיף קטן לח
לח) שם. אם שט מלא קומתו ממטה למעלה וכו' צד שממנו בא המים נקרא מעלה וצד שנשפכים שם נקרא מטה. פר"ת או' ט"ז. זב"ת או' ל"א.
סעיף קטן לט
טל) שם. אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו. דהרי הוא מתגבר כנגד כח המים המורידים אותו והוא עולה. פר"ת שם. זב"ת או' ל"ב. והרי זה כהילוך וא"צ בדיקה. טור. לבוש.
סעיף קטן מ
מ) שם. אבל אם שט מלמעלה למטה עם הילוך המים חוששין לו. דאמרינן המים הוא שמוליכין אותו. פר"ת שם. זב"ת או' ל"ג.
סעיף קטן מא
מא) ואם המים עומדים במקומם כגון אגמים כל ששט מלא קומתו אפי' מלמעלה למטה שפיר דמי. ב"י. ש"ך סק"י. פר"ח או' ט"ז והשיג על הב"ח שאוסר. וכ"כ שה"מ או' י"ח להשיג על דברי הב"ח הנז' פר"ת שם. בל"י או' ט' שפ"ד או' יו"ד. זר"א או' ש"ל. זב"ת או' ל"ד. ענ"ה שם. או' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו. זב"צ או' ל"א. ודוקא לא משכי אפי' קצת אבל אי משכי אפי' קצת כגון נהרות וימים הגם דמחזו דקיימי ממשכי נינהו וחיישינן. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. זב"צ שם. ומי בור ומי מערה יש להתיר בשט מלא קומתו בכל גוונא. שה"מ שם.
סעיף קטן מב
מב) הלכך תרנגולת שנפלה לבור כיון ששט ע"פ המים הילך והילך שוחטין אותה מיד וכן עיקר. שו"ג או' כ"ג. תו"ז סי' ע"ה או' כ"ז וכתב וכן המנהג להתיר. וה"ד שנפל מעצמו בלי כונתו או שהפילו אדם כמ"ש לעיל או' ל"ו אבל אם קפץ מעצמו לבור אפי' לא שט כלל לא חיישינן משום דאמיד נפשיה כמ"ש לקמן סעי' י"א. וה"ד אם הבור הוא רחב כדי שיוכל לאמוד נפשיה וגם הבור אינו חשוך אלא שיש בו אור כדי שיוכל לראות התרנגול. זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן מג
מג) ואם. נפלה לבית הכסה הגה דהוא מיא דקיימי כיון דלא ברירא מילתא דשט היטב ע"פ הצואה בעינן שילך אחר הוצאתו בחוץ הילוך יפה. תו"ז שם או' כ"ח. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן מד
מד) שם. ואם קדם לתבן או קש וכו' כלומר דאם איתא דהילוך המים הוא דהוליכו העוף ולא מכחו הו"ל לילך העוף והתבן ע"פ המים בשוה אבל כשקדם העוף לתבן מוכחא מילתא דמכחו הוא הולך ולא נתרסקו איבריו. שו"ג או' כ"ה.
סעיף קטן מה
מה) שם. ואין חוששין לו. כתבו הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן דבכל מקום שאמרו אין חוששין מותר מיד וא"צ בדיקה וכל מקום שאמרו חוששין דינו כנפולה ממש. ער"ה או' ט' תו"ז שם או' כ"ג.
סעיף ח'
סעיף קטן מו
מו) [סעיף ח'] דבקו כנפיו בדבק וכו' גלוד"א בלע"ז וטחין אותו בדף קטן והעוף שוכן עליו ומידבק בו ופורח עם הדף ונופל לארץ. רש"י חולין נ"ב ע"א. פר"ח או' י"ז. בל"י או' י"א. זב"ת או' ל"ו.
סעיף קטן מז
מז) שם. ונחבט. פי' שנחבט על דבר קשה כמ"ש בש"ע סעי' ב' ומהו דבר קשה ומהו דבר רך. דבר רך כגון טלית כפולה או אעפ"י שאינה כפולה ואינה מתוחה יפה וכן רשתות העשויות קשרים קשרים ומרוחקים זמ"ז וכן חבילות של פשתן שבאמצע הם קשורים בב' הצדדין שאין שם קשרים וכן פשתן דדיק ונפיץ ונעורת דקה מן הדקה וכן חריות של דקל לאחר שנעשו רצועות שהן רכות וכן אפר שלא נרקדה בנפה ותבן שאינו עשוי חבילות וכן חול הדק בכל הני לא חיישינן. באבק דרכים חיישינן. חיטי וכל מינייהו חיישינן אבל שערי וכל מינייהו וכן כל מילי קטניות כגון עדשים ואורז ודוחן לא חיישינן לבד מן רוביא דהיינו תלתן ובר מן חפצי וחמצי. זה הכלל כל דבר שמחליק זמ"ז ואין נכבשין יחד והנופל עליהם נשמט והולך אין בו משום ריסוק איברים הא לא"ה יש בו משום ריסוק איברים. פר"ח שם. !בל"י שם.
סעיף קטן מח
מח) שם. אם שני כנפיו נדבקו וכו' ואם נדבק כנף א' וכנף הב' לא נדבק כולו אלא חלק ממנו ונשאר קצת ממנו ומעופף בו אפ"ה חיישינן. פר"ת או' י"ז. זב"ת או' ל"ח. ענ"ה סי' מ"א או' ט"ו. זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן מט
מט) ושיעור נפילת שנדבקו ב' כנפיו הוא ג"כ דוקא י"ט כמו בבהמה ובדיקתו בהילוך ד"א ביבשה כמו בבהמה. או"ה כלל נ"ו או' ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' נ"ג ואו' נ"ד. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן נ
נ) שם. וצריך בדיקה. והיינו לדעת הש"ע דבקיאין בבדיקה אבל לדידן דאין בקיאין אין להתיר רק בהלכה כמ"ש לעיל סעי' ו' בהגה. וכ"כ השו"ג או' כ"ו.
סעיף ט'
סעיף קטן נא
נא) [סעיף ט'] זכרים המנגחים זא"ז וכו' כגון שוורים או תישים או כבשים שיש להם קרנים. רי"ו נתיב ט"ו או' י"ז. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. שה"מ או' ך' תו"ז סי' ע"ה או' ל' זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן נב
בנ) שם. ונפלו לארץ חוששין להם. ואעפ"י שכתב בסעי' יו"ד שאם יודע שיפילוהו נועץ צפרניו וכו' שאני הכא שכל א' חושב שהוא ינצח חבירו ויפילו. ט"ז סק"ט. כריתי או' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' י"ח.
סעיף קטן נג
גנ) שם. ונפלו לארץ חוששין להם. אפי' בפחות מי"ט. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ח. פר"ת או' י"ט. הל"פ בסעי' ז' לה"פ או' יו"ד. בל"י או' י"ב. מש"ז או' ט' שפ"ד או' י"א. שו"ג או' כ"ז. שה"מ שם. זר"א או' של"ב. זב"ת או' ט"ל. זב"ש או' י"א. ענ"ה שם או' ט"ז. תו"ז שם. ביא"ב שם. זב"צ או' ל"ח. ומיהו בעינן ד"ט כשיעור שמכריסה של בהמה למטה. פר"ת שם. זב"ת שם.
סעיף קטן נד
דנ) ואפי' לא היו מנגחים אלא א' היה מנגח וא' מתנגח ומיואש מלנגח אפ"ה כיון שבעל כרחו מפילו בבת א' חוששין. פר"ת שם. זב"ת שם. זב"צ או' ט"ל.
סעיף יוד'
סעיף קטן נה
הנ) [סעיף יוד'] שור שהרביצוהו לשחיטה אעפ"י שנפל וכו' ולא דמי לזכרים המנגחים זא"ז דהכא כיון שמרגיש שרוצים להפילו נועץ צפרניו משא"כ התם דאדרבא כ"א רוצה להפיל חבירו. ב"י. רש"ל פא"ט סי' ס"ד. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ב. שו"ג או' כ"ט.
סעיף קטן נו
ונ) שם. אין חוששין לו מפני שנועץ צפרניו וכו' ואפי' נשמע ג"כ קול יללתו כשנפל ואעפ"י שגבוה י"ט אין חוששין לו. כנה"ג בהגב"י או' מ"א. פר"ח אר' י"ט. פר"ת או' ך' כריתי או' ט"ו. שה"מ או' כ"א. זר"א או' של"ג. זב"ת או' מ' תו"ז שם או' ל"א. זב"צ או' מ'.
סעיף קטן נז
זנ) שם. הגה. ודוקא שלא קשרו כל רגליו כשהפילוהו. משמע אפי' שלש רגליו קשורים אין חוששין. וכ"כ הב"ח. ש"ך או' י"ג. פר"ח או' ך' שה"מ או' כ"ב. ורש"ל שם כתב דיש מקומות שקושרים רק ג' רגלים לחוד ולא הרביעי ואף בזה לא יצאו ידי חובתם. והב"ד הט"ז ס"ק י"א וכתב שראה בקהלות אחרות שאין קושרין רק ב' רגלים ודוחפין אותה עד שתפול וכתב וכן ראוי לעשות. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ג וכתב דיש לקשור שנים הראשונים. וכ"כ המש"ז או' י"א המנהג הנכון שלא לקשור רק ב' ידים שאז יש לה לנעוץ או שלא לקשור החבל בכח וכ"כ הזב"ת סוף חו' מ"א דהמנהג היפה דאין לקשור רק ב' ידים לבד. ובדיעבד אם קשרו ג' רגלים יש להכשיר כיון דיש מתירין אפי' לכתחלה כנז' וכ"כ חכ"א כלל כ"ו או' ו'.
סעיף קטן נח
חנ) ואם קשר כל הרגלים והפילו צריך להתיר החבל ולראות אם יעמוד וילך. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' מ"ו. שו"ג מחו' או' ג' וכתב ומשמע דתרתי בעינן דתעמוד ותלך אבל בעמדה לבד לא סגי. תו"ז סי' ע"ה או' ל"ג. זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן נט
טנ) ואם נשא הטבח כבש על צוארו ומשליכו לארץ ודאי חוששין דהוי גבוה יותר מי"ט אבל אם אחז ברגלי הבהמה ומכובד נפלה לארץ לא חשבינן אלא ממקום אחיזה בידיו. ש"ך ס"ק י"ד דלא כב"ח. כנה"ג בהגב"י או' מ"ז. כריתי או' י"ח. שה"מ או' כ"ג וכתב דלא כפר"ח שהסכים להב"ח. חכ"א שם או' ז' והיינו שלא נתכוון להפיל אבל אם נתכוון להפיל אפי' בדליכא י"ט טריפה. כריתי שם.
סעיף קטן ס
ס) וכתב זב"צ או' מ"ד דמנהג בגדאד יע"א שאוחזין הכבש בידיו וברגליו אבל לא חובטין אותו לארץ בכח אלא בנחת ואם אירע שחבטו אותו לארץ בכח גוערין בהם אבל לא אוסרין אותו עכ"ל ונראה הטעם שאין אוסרין אותו משום דמסתמא מידו לארץ ליכא י"ט וגם אין כונתו להפילו רק להשכיבו לשחיטה.
סעיף קטן סא
סא) שם בהגה. אבל אם כל רגליו קשורים בשעה שמפילין אותו חוששין לו. אפי' בפחות מי"ט כיון שהפילוהו אחרים. ש"ך ס"ק ט"ו. כנה"ג בהגב"י סוף או' מ"ה. פר"ח או' כ"א. שפ"ד או' ט"ו. שה"מ או' כ"ד. בי"צ או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' כ"ב. זב"צ או' מ"א. וה"ד בהפילוהו בבת א' אבל אם הפילוהו לאט לאט איץ חוששין. שה"מ שם. זב"נ שם.
סעיף יא'
סעיף קטן סב
סב) [סעיף יא'] קפצה מדעתה וכו' וטעמא משום דכל שהוא לדעתה מסתמא קודם שתרד אמדה נפשה שלא תתרסק מאותו גובה. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק י"ב. פר"ח או' כ"ג.
סעיף קטן סג
סג) שם. לא שנא מארובה שבאמצע הגג דלית לה מידי למסרך אפ"ה אין חוששין משום דאמדה נפשה. חולין נ"א ע"א. ש"ך ס"ק י"ז פר"ח או' כ"ב. בל"י או' י"ד. שה"מ או' כ"ו.
סעיף קטן סד
סד) שם. לפיכך אם הניחה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין לה. ואפי' אינה יכולה לילך ואפי' נמצא שנוי באיבריה. פי"ח או' כ"ג שה"מ או' כ"ז. זב"ת או' מ"ג ענ"ה שם או' י"ט. תו"ז שם אי' ל"ד. והמחמיר בזה בנמצא שנוי באיבריה תע"ב. פר"ת או כ"ב. זב"ת שם. זב"ש או' י"ג. זב"צ או' מ"ו.
סעיף קטן סה
סה) והא דאמרינן שאפי' אינה יכולה לילך אין חוששין ה"ד עמדה או ששחטה מיד ולא ידע אם יכולה לעמוד אבל אם ודאי אינה יכולה לעמוד צריכה בדיקה. ער"ה או' יו"ד משם ראב"ן סי' רמ"ט. ענ"ה שם. וא"כ לדידן דלא בקיאינן בבדיקה אסורה. והגם דהמש"ז או' י"ב התיר בלא עמדה היינו משום דלא ראה דברי ראב"ן ואפשר דאלו היה רואה דברי ראב"ן הוה הדר ביה וע"כ יש להחמיר. זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן סו
סו) בהמה או עוף שנקשרו רגליה כמו שמוליכין לשחיטה והניח על השלחן וכיוצא בו ומצאה למטה ודאי חוששין וצריך להתירה ולראות אם תלך הילוך יפה ד"א. חכ"א כלל כ"ו סוף או' ח' אכן הרב זב"צ או' מ"ח כתב בשם ח"ר נסים הלוי ז"ל דבעוף אפי' קשור לא חיישינן משום דפורח בכנפיו.
סעיף קטן סז
סז) מעשה שהיה בעי"ת בגדאד יע"א שצבי א' קפץ מאליו מן הגג עד החצר ולא היה יכול לילך והגג שקפץ ממנו היה מוקף גדר באופן שכשהצבי הוא עומד בגג אינו יכול לראות החצר ולאמוד נפשו שהגדר חוצץ בפניו והצבי הנז' קפץ קפיצה גדולה מן הגג ועבר את הגדר הנז' ונפל לחצר ומכח הנפילה הנז' אינו יכול להלך ובאו ושאלו בבה"מ ואסרוהו משום דכאן לא שייך לומר אמדה נפשה שהגדר חוצץ. זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן סח
סח) ואם א' רץ אחרי צבי וקפץ מלמעלה למטה חוששין לו משום דזה לא מקרי מדעתה אלא בעל כרחה דרצו אחריה. זב"צ או' ן'.
סעיף קטן סט
סט) טלאים שמחביצים אותם בשעת הבאתם ע"ג בהמה עד שבשעת שחיטה נמצא בשרם אדום כאלו דם שנצרר אין לחוש לריסוק איברים. הרשב"ץ ח"ג סי' רס"ח. ער"ה או' י"א ענ"ה שם או' כ"ז. זב"ש או' ט"ו. זב"צ או' נ"א.
סעיף יב'
סעיף קטן ע
ע) [סעיף יב'] גנבים שגנבו בהמה מהדיר וכו' אין חוששין וכו' והגם דאיכא למיחש שמא מחמת ביהול לא מכווני להפילה בדיוק או דלמא הגם דאיכווני דלמא אתרמי ואיתהפיך עכ"ז מחזקינן ליה דמקיימי מחשבתייהו דהשבון ומקמינן לה אחזקה דכשרות. פר"ת או' כ"ד זב"ת או' מ"ד.
סעיף קטן עא
עא) שם. מפלי שהם מכוונים להפילה על מתניה וכו' ואם נפלה פתאום על מתניה אין חוששין. ש"ך ס"ק י"ח דלא כרוקח. וכ"נ דעת הכנה"ג בהגה"ט או' י"ח. שו"ג מחו' או' א' תו"ז סי' ע"ה או' ד' זב"צ או' נ"ב.
סעיף קטן עב
עב) ואם נפלה פתאום וספק אם נפלה על מתניה או על צלעותיה חוששין. כנה"ג בהגה"ט או' י"ח. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ד דלא כיש מתירין שהביא הרוקח בסי' שפ"ז. וכן הסכים השו"ג שם לאסור. תו"ז שם או' ה' זב"צ או' נ"ג.
סעיף קטן עג
עג) שם. מפני שמכוונים להפילה וכו' משמע הא מספיקא אסור דשמא או מסתמא הפילוה על צלעותיה ש"ך ס"ק י"ח. שה"מ או' כ"ח. וכן מוכח ממ"ש באו' הקודם.
סעיף קטן עד
עד) שם. אם מחמת תשו' וכו' מותרת וכו' מחמת יראה חוששין לה. ואם ספק אם החזירה מחמת תשו' או מחמת יראה חוששין לה. פר"ת או' כ"ג. הל"פ בסעי' יו"ד. שה"מ או' כ"ט. זב"ת או' מ"ה. זב"ש או' יו"ד. ענ"ה שם או' ך' זב"צ או' נ"ד. ודוקא דאיכא צדדי יראה אבל בלא"ה תלינן בתשו' פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. ועיין לעיל או' מ"ה.
עמוד הקודםעמוד הבא