התחברות
פסקים, מנהגים וליקוטי פוסקים על סדר סימנים נבחרים בשולחן ערוך יורה דעה עם הרחבות על פי דעת האר"י ז"ל
סימן סה
הרב יעקב חיים סופר
סימן סה
סעיף א'
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] יש חוטין שאסורים משום דם שבהם כגון חוטין שביד וכו' ואף כששחט הורידין שבצואר כמ"ש לעיל סי' ס"ב אסורים חוטין אלו לפי שאינן נגררין דרך הורידין. ב"י בשם הרשב"א והר"ן. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' שפ"ד או' א' ביא"ב בשפ"ז או' א' זב"צ או' ב' ובין בעוף ובין בבהמה הדין שוה בהם. ביא"ב שם. ור"ל דגם בעוף אפי' שחט הורידין שבצואר צריך לחתוך אלו החוטין. וכ"כ זב"צ שם. ועיין לקמן סעי' ג'.
סעיף קטן ב
ב) שם. ובלשון ובצואר וכו' כתב כנה"ג שבקצת מקומות אין נוטלין חוטי הלשון ואיני יודע למה ובס' הזכרונות מתרעם ע"ז וכן בנ"ש סי' מ"א וכן נוהגין במדינתינו שמחמירין בזה לנוטלן. בל"י או' א' מחב"ר או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ב' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם בהגה. וכן נוטלין חוטין אחורי האזנים. לפי שהם מלאים דם אבל בב"י כתב בשם הר"ן ששאר חוטין אעפ"י שנראה בהם דם א"צ לחותכן דשומנא בעלמא הם ומשו"ה מסיק רמ"א דאינו אלא חומרא. ט"ז סק"א. פר"ה או' ג' כריתי או' א' מש"ז או' א' חכ"א כלל כ"ח או' ט"ו. ביא"ב באד"ז או' א' זב"צ או' ג' ואם לא נטלן ובשלן א"צ ס' מש"ז שם. ביא"ב שם.
סעיף קטן ד
ד) שם. וקרום של המוח שבקדקד. כתב הט"ז סק"ב שמותר לצלות כבד כשהיא מוכרכת בנייר על האש ולא אמרינן דהנייר מפסיק בין הכבד ובין האש והוי כבישול. אבל המש"ז או' ב' פקפק בזה ואף הגאון מהר"ר עוזר תמה על הט"ז בזה דמשמע מדבריו דה"ה בשר הנצלה בנייר וכתב דפשיטא דבשר או מוח הנצלה מכורך בנייר דאסור אף בדיעבד וכן בכבד. מחב"ר או' ב' וכ"כ בינת אדם בשער או"ה או' מ"א דכבר שכרכו בנייר וצלאו אסור דלא כט"ז. וכ"כ תשובה מאהבה ח"א סי' פ"ד להשיג על דברי הט"ז הנז' והב"ד פ"ת סי' ע"ג או' א' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ה
ה) שם הגה. ואם לא נטלם ובשלם בלא חתיכה צריך ס' וכו' ובחוטי צואר א"צ ס' משום דמנתח הבהמה אבר אבר סגי בהכי אלא דלכתחלה צריך ליטלם. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ו' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' כריתי או' ב' שפ"ד או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ג' זב"צ או' ה' אבל אם בהמה שלם בלי נתוח צריך ג"כ ס' ש"ך שם. פר"ח שם. כריתי שם. ביא"ב שם.
סעיף קטן ו
ו) שם בהגה. ובצלי סגי בקליפה. וגם במליחה צריך קליפה. תו"ח כלל ל"ד או' ג' ומיהו בין בצלי בין במליחה חומרא בעלמא ומדינא שרי ונ"מ דאם לא קלפוהו ובשלוהו כך מותר בדיעבד. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ז' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' כריתי או' ג' שפ"ד או' ה' חכ"א כלל כ"ח או' ט"ו. זב"צ או' ו'.
סעיף ב'
סעיף קטן ז
ז) [סעיף ב'] הרוצה לצאת ידי חתיכת חוטין אלו וכו' בחוטי היד היינו כשאין חותכין היד מן הזרוע אבל כשחותכין היד מן הזרוע שוב א"צ לחתוך לא הבשר ולא העצם. שו"ג או' י"ג.
סעיף קטן ח
ח) שם. אלא יחתוך הבשר והעצם לשנים. ומנהג בגדאד יע"א אעפ"י שמנהגם להוציא כל החוטין אף מחלק הפנים אפ"ה אין מניחין עצם שלם אלא משברים כל העצמות. זב"צ או' ז'.
סעיף ג'
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ג'] גף העוף כיד הבהמה והלכך צריך לחתוך עצם האגפים וכו' הגה. וי"א שא"צ ליטול בעוף וכו' וכן המנהג וכו' וכן המנהג פשוט גם בזמנינו זה. ש"ך סק"ז. לה"פ או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ה' וכ"כ השו"ג או' י"ד דהמנהג כמ"ש הרב בהגה. והרדב"ז סי' ש"ג כתב שחותכין ראש הכנף בעוף ודרך שם יוצא הדם וכן דלועא. מחב"ר או' ד' וכ"כ זב"צ חו' ח' הגם דנוהגים במדינתם שאין חותכים עצם האגפים לשנים כסברת ההגה ז"ל מ"מ נוהגים שחותכין ראשי הכנף קודם מליחה כמ"ש המחב"ר בשם הרדב"ז.
סעיף קטן י
י) שם בהגה. מיהו בדיעבד אם הוסר רק הראש מן העוף סגי. עיין לעיל סי' כ"ב בהגה לסוף סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. אעפ"י שנמצאו שם חוטין אדומים. עיין לעיל סי' כ"ב או' ח"י מ"ש בשם הרדב"ז.
סעיף ד'
סעיף קטן יב
יב) [סעיף ד'] ביצי זכר וכו' אסורים לקדירה בלא קליפה. וה"ה דחתיכה ומליחה מהני בהו. ש"ך סק"ט. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' ח' בל"י או' ד' שפ"ד או' ט' ביא"ב בשפ"ז או' ז'.
סעיף קטן יג
יג) כתב הכנה"ג בהגב"י או' כ"ג דוקא ביצי גדי וטלה הא ביצי שור אף תוך ל' צריך לנקר הקרום שעליהם ולפי המנהג אף גדי וטלה נוהגין כן ומיהו דיעבד אין לאסור. שפ"ד שם. ביא"ב שם. והיינו אם הם תוך ל' כמ"ש לקמן או' ט"ז.
סעיף קטן יד
יד) שם. אבל לצלי מותרים. אף בלא חתיכה כיון דמופשטים ועומדים פניהם על פני האש. ש"ך סק"י. לה"פ או' ט' שפ"ד או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ח'.
סעיף קטן טו
טו) שם. אבל לצלי מותרים. פי' בין דתלייה בשפודא ובין אנחינהו אגומרא כדאיתא בש"ס והמחבר הביאו לקמן בסי' ס"ז סעי' ד' פר"ח או' י"א.
סעיף קטן טז
טז) שם הגה. ונהגו לנקר הביצים אף כשהם פחותים מל' יום. משום דלא פלוג כדי שלא יטעו בלאחר ל' מיהו אם נתבשלו עם הקרום והורידין ולא נחתכו מותריה דיעבד אפי' ליכא ס' דאיך מוחזקים בדם כ"כ כל שלא היה לו ל'. או"ה כלל ך' דין ה' ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ה' שפ"ד או' י"א. ביא"ב בשפ"ז או' ט' ואף ביצי שור בדיעבד תוך ל' שפ"ד שם. ביא"ב שם.
סעיף ה'
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ה'] גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה אפי' אם אין כף שלהם עגול. פרש"י היינו הנכרך סביבות עצם הקוליא בעגול אבל בעוף אינו כן שהבשר שעל הקוליא ברוחב הוא וכל דבר עגול וגבוה נקרא כף. ט"ז סק"ד.
סעיף קטן יח
חי) שם הגה. ואין חילוק בין חיה לבהמה וכו' ואפי' שומן הגיד אסור בחיה כמו בבהמה. ער"ה או' ד' בשם כמה פו' מחב"ר או' יו"ד בשם תשו' הרדב"ז סי' תר"ע. פ"ת או' ג' זב"צ או' יו"ד.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. רק מה שאסור משום חלב א"צ להסיר. ולאו דוקא חלב המכסה את הקרב וחלב הכליות אלא גם שאר חלב א"צ לנקר דכל שאסור משום תרבא מותר ער"ה או' ג' וכתב וכן דעת כל הפו' זב"צ או' י"א.
סעיף ז'
סעיף קטן כ
ך) [סעיף ז'] אינו נוהג בשליל וכו' וי"א שנוהג בו וכו' עיין לעיל סי' ס"ד או' ח'.
סעיף ח'
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ח'] בהגה ע"כ המנקר צריך לשבור ראשי העצמות וכו' והמפקפק בזה ראוי לנידוי אם אין חוזר בו. שבו"י ח"א סי' נ"ז.
סעיף יוד'
סעיף קטן כב
כב) [סעיף יוד'] גיד הנשה מותר בהנאה. ויש אוסרים אותו בהנאה כמ"ש בטור וב"י וסיים הב"י ולכן טוב ליזהר. וכ"כ הב"ח דנכון להזהר בדבר. ומיהו אף לסברא זו כתבו התו' (חולין צ"ט ע"ב) דאין לתמוה על מה שמוכרין ניקור בשר לעכו"ם אעפ"י שמעורב בו גיד דעכו"ם אין נותן מעות אלא על דבר שיש בו טעם ולא על הגיד ומיהו ירך שלימה אסור לשלוח לעכו"ם לפי שמתכבד בו טפי כשהוא שלם עכ"ל והב"ד ב"י והפר"ח או' ט"ז וכתב שם הפר"ח ומיהו שומנו של גיד לכ"ע שרי בהנאה יעו"ש.
סעיף יא'
סעיף קטן כג
כג) [סעיף יא'] שולח אדם לעכו"ם ירך וכו' ואם נותנה לו בפני ישראל ואומר לו שהיא כשרה וכו' ולשיטה זו מותר למכור להם נבלות וטרפות אפי' בפני ישראל ואפי' בסתם כיון שאינו אומר לו שהיא כשרה וזה דעת רבים מן המפרשים וכן עמא דבר. פר"ח או' י"ז.
סעיף קטן כד
כד) שם. ואם נותנה לו בפני ישראל וכו' אבל אם אין נותנה לו בפני ישראל מותר. ער"ה או' ח'.
סעיף יד'
סעיף קטן כה
כה) [סעיף יד'] הטבחים נאמנים על גיד הנשה וכו' וכל יר"ש לא יאכל בשר המנוקר עד שרואה אחריו מנקר אחר רש"ל פ"ק דחולין סי' ב' ט"ז סק"ז. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' ז' וה"ד במקומות שאוכלים האחוריים אבל במקומות שאוכלים רק חלק הפנים אין להחמיר. דר"ת או' צ"ג. ועיין בישועות יעקב לעיל סי' ס"ד או' ב' שכתב שבק"ק לבוב שנהגו לנקר בשר האחוריים תיקון הוא שלאחר שנקרוהו המנקרים יהיה א' בודק ורואה הבשר לאחר הניקור אם לא נשאר קצת חלב והוא נקרא ראש המנקרים יעו"ש. דר"ת שם.
סעיף קטן כו
כו) שם. אלא א"כ היה מוחזק בכשרות. והלוקח בשר ושלחו ביד א' מע"ה ה"ז נאמן עליו ואעפ"י שאינו מוחזק בכשרות אין חוששין לו שמא יחליף ואפי' עבדי ישראל ואמהותיהן (שמלו וטבלו לשם עבדות) נאמנין בדבר זה אבל לא לעכו"ם שמא יחליף. הרמב"ם פ"ח מה' מ"א ה' יו"ד. טור וב"י. ועיין לקמן סי' קי"ח ובדברינו לשם בס"ד היאך יוכל לשלוח בשר ע"י עכו"ם יעו"ש.
סעיף קטן כז
כז) קבלתי שאין הנשים נאמנות על ניקור האחוריים כי אין לך מלתא דטריחא יותר ממנו ומתוך עצלותם לא יפשפשו כ"כ ולא ינקרו כפי הצורך ומ"ש המחברים שהנשים נאמנות בניקור בסתם ניקור קאמר דהיינו הפנים אבל לא האחוריים א"נ נאמנות לומר שהיא מנוקרת ולא שמנקרות הן בעצמם א"נ היינו בימים הקדמונים רש"ל פ"ק דחולין סי' ב' כנה"ג בהגב"י או' ס"ד. לה"פ ט"ו. בל"י או' ז' ומ"ש המחברים שהנשים נאמנות בניקור וכו' הוא ע"פ מה דאיתא בב"י סי' ס"ד יעו"ש. וע"כ יש לתקן בכל מקום שלא להניח נשים מנקרות כ"א דוקא אנשים כשרים וע"ד מ"ש לעיל סי' ס"ד או' כ"א ואו' כ"ב יעו"ש.
סעיף קטן כח
כח) עבדים ושפחות שלא מלו וטבלו לשם עבדות אינן נאמנים על הניקור אפי' בדיעבד אבל לכתחלה מוסרים להם לנקר ואחד עומד על גביהן. הרדב"ז ח"א סי' קמ"ו. כנה"ג שם או' ס"ה. ומיהו צ"ל אותו העומד שיודע דיני ניקור דאל"כ כל מה שינקרו יסבור שהוא טוב ומה הועיל עומד על גביהן. ודיני מילה וטבילה לשם עבדות עיין לקמן סי' רס"ז.
עמוד הקודםעמוד הבא