התחברות
None
סעיף י"ג
סעיף י"ג
חלוקת שנות הערלה לשותף גוי צריכה* תנאי מראש
בבלי עבודה זרה כב. : הנהו מוריקאי זורעי גנות כרכום דעובד כוכבים נקיט בשבתא וישראל בחד בשבתא, אתו לקמיה דרבא, שרא להו. איתיביה רבינא לרבא: "ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות, לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול, ואם התנו מתחלה - מותר, ואם באו לחשבון לאו אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר לרש"י בשבת והתנו מתחילה מותר לבוא חשבון אח"כ, וראה ראב"ד כלומר אם קיבלו סתם ועשו סתם ועייל העובד כוכבים בשבת וישראל בחול ולא צווהו ישראל ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול. - אסור!"איכסיף. לסוף איגלאי מלתא דהתנו מעיקרא הוו. רב גביהה מבי כתיל אמר: הנהו שתילי דערלה הוה, עובד כוכבים אכיל שני דערלה וישראל שני דהתירא, אתו לקמיה דרבא, שרא להו דהיתר גמור הוה דהא אף על גב דקיבלוה יחד לכתחילה ואמר לו ישראל היה אתה עובד בג' שנים הללו ואני ג' אחריהם אין כאן איסור שליחות דהא ישראל נמי שרי לעובדה ואי משום אכילה שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה שמכרן אין זה נהנה שכן המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל. . והא אותביה רבינא לרבא! וא"כ מאי תיובתא? גבי שבת איסור שליחות במלאכה מה שאין כן בערלה לסיועי סייעיה מדקתני התנו לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואף על גב דמטיא הנאה לישראל וה"ה לערלה. והא אכסיף! לא היו דברים מעולם. איבעיא להו: סתמא מאי? שקיבלו סתם ועשו סתם עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת ולא אמר ישראל מעולם טול אתה את השבת ואני בחול מהו לחלוק סתם בשוה ולא יזכיר ישראל את השבת ת"ש: אם התנו מתחילה - מותר, הא סתמא אסור . אימא סיפא: אם באו לחשבון - אסור, הא סתמא מותר! דאף בשעת חלוקה סתם מותר אלא מהא ליכא למשמע מינה.
רא"ש מסכת עבודה זרה פרק א סימן כה: רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתילי דערלה הוה דעובד כוכבים אכל שני ערלה וישראל אכל שני דהיתירא. ואפילו לא התנו מעיקרא יכול הישראל לומר טול אתה שני ערלה ואני שני היתר. דאיסור של שליחות ליכא דגם הישראל מותר בעבודת שני הערלה. ואי משום אכילה דישראל אוכל כנגדו ונמצא נהנה מפירות שני ערלה שנתן הישראל חלקו בהם לעובד כוכבים כדי שיתן לו כנגדו בשני היתר. כיון שהישראל אינו עובד הגפן בשני ערלה אין לו לישראל כלום בפירות כ"א לעובד כוכבים שכן מנהג השתילים בשנה שהוא עובד אוכל הפירות בשכר עמלו ואין לשותפו חלק בפירות. איבעיא להו סתמא מאי. תא שמע אם התנו מתחילה מותר הא סתמא אסור. אימא סיפא אם באו לחשבון אסור הא סתמא מותר. אלא מהא ליכא למישמע מיניה. כיון דלא איפשטא ספיקא דרבנן היא ואזלינן בה לקולא .
חידושי הראב"ד ע"ז כב.: ואם באו לחשבון אסור אע״פ שהתנו מתחילה שחלקו לימים, הואיל ולסוף הם מחשבין מה מכר זה בשבת ומה מכר זה בחול, ואם הותיר הגוי במכירת השבת ימכור ישראל כנגדו בחול שני ימים. אע״פ שחולקין לימים יש לו חשבון על זה, וכיון שמתחילה לא היה יודע שיותירו אחד על חבידו של שבת על של חול ולא של חול על של שבת והשתא איתחזי להו הכי, בשעה שבאין לחשבון ומשלים א׳ להכירו השתא הוא דקא מתנו .
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה יד : נכרי וישראל שהיו שותפין בנטיעה אם התנו מתחלת השותפות שיהיה הנכרי אוכל שני ערלה וישראל אוכל שלש שנים משני היתר כנגד שני הערלה הרי זה מותר, ואם לא התנו מתחלה אסור ובלבד שלא יבאו לחשבון, כיצד כגון שיחשוב כמה פירות אכל הנכרי בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות אם התנו כזה אסור שהרי זה כמחליף פירות ערלה.
הר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף ז עמוד א : וראיתי להר"ם במז"ל ... ובודאי שדבריו מחוורים שמכיון שקבלו ישראל ועובד כוכבים שדה זו בשותפות זכה ישראל בחציין של פירות הללו ואם יאמר לו להעובד כוכבים טול אתה חלקך בשני ערלה ואני בשנים של היתר נמצא שנוטל חלופי ערלה.... ונראה לי שהוא ז"ל מפרש אותו כך רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתלי דערלה הוו וכיון שכן רבא ודאי לא שרא אלא בהתנו מעיקרא דבשלמא בשבת כדקא סלקא דעתך מעיקרא לרבא הך ברייתא דישראל וגוי לא סבירא ליה והוה סבירא ליה דעובדא דמוריקאי דגוי לקיט בשבתא שריא דגוי אדעתא דנפשיה עביד והוה ליה כאריס וישראל כי קא מתהני הנאה דממילא הוא אבל בשתילי דערלה אפילו לא שמיע ליה הך ברייתא יודע היה רבא שפירות ערלה אסורים בהנאה ואי אפשר להתיר להחליף אותם לכתחלה ולהכי קאמר דודאי בהתנו מתחלה שרא ולא אותביה אלא סייעיה ולא היו דברים מעולם דאיכסיף.
סיכום הראשונים:
1. בערלה - אם לא עשו תנאי מתחילה:
לרש"י ורא"ש עדיין מותר לחלק השנים ביניהם. כיון שאין איסור עבודה בערלה ממילא אין פה בעייה של שליחות וכל אחד אוכל שנות עבודתו.
לרמב"ם גם בערלה חייב תנאי מתחילה, אחרת ישראל זוכה בחצי מפירות הערלה ונמצא שכשלוקח שאר שנים במקומם נהנה מחלופי ערלה.
2. בשבת - אם התנו מתחילה שישראל נוטל ימי חול:
לרש"י מותר גם לבוא חשבון אח"כ על הכמות כי לשון הגמרא"אם באו חשבון"לא מתייחס לעשו תנאי והוא כמתַנַה שנותן לו הגוי.
לראב"ד אסור לבוא חשבון אפילו כשהתנו מתחילה כיון שמוכח למפרע שהתנו לעשות חשבון שאסור.
ויש מחלוקת בדעת הרמב"ם בשבת.
רא"ש מסכת עבודה זרה פרק א סימן כה: רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתילי דערלה הוה דעובד כוכבים אכל שני ערלה וישראל אכל שני דהיתירא. ואפילו לא התנו מעיקרא יכול הישראל לומר טול אתה שני ערלה ואני שני היתר. דאיסור של שליחות ליכא דגם הישראל מותר בעבודת שני הערלה. ואי משום אכילה דישראל אוכל כנגדו ונמצא נהנה מפירות שני ערלה שנתן הישראל חלקו בהם לעובד כוכבים כדי שיתן לו כנגדו בשני היתר. כיון שהישראל אינו עובד הגפן בשני ערלה אין לו לישראל כלום בפירות כ"א לעובד כוכבים שכן מנהג השתילים בשנה שהוא עובד אוכל הפירות בשכר עמלו ואין לשותפו חלק בפירות. איבעיא להו סתמא מאי. תא שמע אם התנו מתחילה מותר הא סתמא אסור. אימא סיפא אם באו לחשבון אסור הא סתמא מותר. אלא מהא ליכא למישמע מיניה. כיון דלא איפשטא ספיקא דרבנן היא ואזלינן בה לקולא .
חידושי הראב"ד ע"ז כב.: ואם באו לחשבון אסור אע״פ שהתנו מתחילה שחלקו לימים, הואיל ולסוף הם מחשבין מה מכר זה בשבת ומה מכר זה בחול, ואם הותיר הגוי במכירת השבת ימכור ישראל כנגדו בחול שני ימים. אע״פ שחולקין לימים יש לו חשבון על זה, וכיון שמתחילה לא היה יודע שיותירו אחד על חבידו של שבת על של חול ולא של חול על של שבת והשתא איתחזי להו הכי, בשעה שבאין לחשבון ומשלים א׳ להכירו השתא הוא דקא מתנו .
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה יד : נכרי וישראל שהיו שותפין בנטיעה אם התנו מתחלת השותפות שיהיה הנכרי אוכל שני ערלה וישראל אוכל שלש שנים משני היתר כנגד שני הערלה הרי זה מותר, ואם לא התנו מתחלה אסור ובלבד שלא יבאו לחשבון, כיצד כגון שיחשוב כמה פירות אכל הנכרי בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות אם התנו כזה אסור שהרי זה כמחליף פירות ערלה.
הר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף ז עמוד א : וראיתי להר"ם במז"ל ... ובודאי שדבריו מחוורים שמכיון שקבלו ישראל ועובד כוכבים שדה זו בשותפות זכה ישראל בחציין של פירות הללו ואם יאמר לו להעובד כוכבים טול אתה חלקך בשני ערלה ואני בשנים של היתר נמצא שנוטל חלופי ערלה.... ונראה לי שהוא ז"ל מפרש אותו כך רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתלי דערלה הוו וכיון שכן רבא ודאי לא שרא אלא בהתנו מעיקרא דבשלמא בשבת כדקא סלקא דעתך מעיקרא לרבא הך ברייתא דישראל וגוי לא סבירא ליה והוה סבירא ליה דעובדא דמוריקאי דגוי לקיט בשבתא שריא דגוי אדעתא דנפשיה עביד והוה ליה כאריס וישראל כי קא מתהני הנאה דממילא הוא אבל בשתילי דערלה אפילו לא שמיע ליה הך ברייתא יודע היה רבא שפירות ערלה אסורים בהנאה ואי אפשר להתיר להחליף אותם לכתחלה ולהכי קאמר דודאי בהתנו מתחלה שרא ולא אותביה אלא סייעיה ולא היו דברים מעולם דאיכסיף.
סיכום הראשונים:
1. בערלה - אם לא עשו תנאי מתחילה:
לרש"י ורא"ש עדיין מותר לחלק השנים ביניהם. כיון שאין איסור עבודה בערלה ממילא אין פה בעייה של שליחות וכל אחד אוכל שנות עבודתו.
לרמב"ם גם בערלה חייב תנאי מתחילה, אחרת ישראל זוכה בחצי מפירות הערלה ונמצא שכשלוקח שאר שנים במקומם נהנה מחלופי ערלה.
2. בשבת - אם התנו מתחילה שישראל נוטל ימי חול:
לרש"י מותר גם לבוא חשבון אח"כ על הכמות כי לשון הגמרא"אם באו חשבון"לא מתייחס לעשו תנאי והוא כמתַנַה שנותן לו הגוי.
לראב"ד אסור לבוא חשבון אפילו כשהתנו מתחילה כיון שמוכח למפרע שהתנו לעשות חשבון שאסור.
ויש מחלוקת בדעת הרמב"ם בשבת.
שו"ע י"ג: נכרי וישראל שהיו שותפין בנטיעה, אם לא התנו מתחלה 11 , אסור. לאכול אח"כ העובד כוכבים שני ערלה והישראל שני היתר כנגדן. כרמב"ם כיון שכבר זכה בחצי מפירות הערלה ועכשיו נהנה מחלופיהן, ר"ן. ולא כרש"י ורא"ש שהתירו ללא תנאי בתחילה כשלא עושה חשבון.
ואם התנו מתחלת השותפות שיהא העובד כוכבים אוכל שני ערלה וישראל אוכל ג' שנים משני היתר כנגד שני ערלה, ה"ז מותר, ובלבד שלא יבואו לחשבון. כיצד, כגון שיחשוב כמה פירות אכל העובד כוכבים בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות, שזה אסור מפני שהוא כמחליף פירות ערלה.
הגה : ויש מתירין בערלה שאין בה איסור עבודה וממילא אין בעיית שליחות. וגם לא קיימת בעיית הנאה כי מקובל שהעובד הוא האוכל אפילו לא התנו מתחלה, רק שהישראל אומר לעובד כוכבים: טול אתה שני הערלה ואני אטול שני היתר כנגדן (טור והרא"ש). אבל לבוא חשבון בכמויות אסור לכו"ע, ש"ך. ויש סוברים שלרמב"ם מותר כשהתנו מתחילה. ב"ח. 12
ואם התנו מתחלת השותפות שיהא העובד כוכבים אוכל שני ערלה וישראל אוכל ג' שנים משני היתר כנגד שני ערלה, ה"ז מותר, ובלבד שלא יבואו לחשבון. כיצד, כגון שיחשוב כמה פירות אכל העובד כוכבים בשני ערלה עד שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות, שזה אסור מפני שהוא כמחליף פירות ערלה.
הגה : ויש מתירין בערלה שאין בה איסור עבודה וממילא אין בעיית שליחות. וגם לא קיימת בעיית הנאה כי מקובל שהעובד הוא האוכל אפילו לא התנו מתחלה, רק שהישראל אומר לעובד כוכבים: טול אתה שני הערלה ואני אטול שני היתר כנגדן (טור והרא"ש). אבל לבוא חשבון בכמויות אסור לכו"ע, ש"ך. ויש סוברים שלרמב"ם מותר כשהתנו מתחילה. ב"ח. 12
התנו מתחילה ואח"כ באו חשבון לרמב"ם
רמב"ם הלכות שבת פרק ו הלכה יז : המשתתף עם הגוי במלאכה או בסחורה או בחנות, אם התנו בתחלה שיהיה שכר השבת לגוי לבדו אם מעט אם הרבה ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו מותר, ואם לא התנו בתחלה, כשיבואו לחלוק נוטל הגוי שכר השבתות כולן לבדו והשאר חולקין אותו, ואינו מוסיף לו כלום כנגד יום השבת אלא א"כ התנה בתחלה, וכן אם קבלו שדה בשותפות דין אחד הוא.
מגיד משנה הלכות שבת פרק ו הלכה יז : רבינו ז"ל לא הזכיר באו לחשבון. נראה שהוא מפרש כפירש"י ז"ל שפירש דה"ק אם לא התנה מתחלה וגם לא אמר לו טול אתה חלקך בשבת ואני בחול אלא שעמד זה ונטל את חלקו מעצמו בשבת ולסוף באו לחשבון אסור דנכרי שלוחיה הוה בשעת העבודה, אבל אם התנו מתחילה אז בשעת העבודה אינו שלוחו ומותר.
בית יוסף אורח חיים סימן רמה: א (ב) ועל ואם באו לחשבון פירש רש"ילאו להתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קבלוה סתם ועשו סתם ונטל הגוי בשבת וישראל בחול ולא צוהו ישראל ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדך ימי החול אסור דשכר שבת הוא נוטל דגלי דעתיה דגוי שלוחו היה וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם בפ"ו (הי"ז) וכמ"ש הרב המגיד וכ"כ רבינו ירוחם בחי"ב (ני"ב פב סוע"ב) וכן נראה מדברי סמ"ג (שם) והתרומה (סי' קמו) וכ"כ רבינו ודלא כפירוש הראב"ד (חי' ע"ז כב. ד"ה ואם) שהזכיר הר"ן (ע"ז ז. דיבור ראשון) דאם באו לחשבון אהתנו מעיקרא קאי כלומר אף על פי שהתנו אם אח"כ יבואו לחשבון ותהא חלוקתן שוה אסור דכיון שבאו לחשבון אשתכח דמעיקרא הערמה בעלמא הוה אלא שאם התנו מותר בכל אופן בשבת ואפילו באו חשבון אח"כ.
ב"ח יורה דעה סימן רצד : ומשמע מדבריו לשם דדוקא בהתנו מתחלה גם כן בזה שיבואו לחשבון וכו' כלומר שבזמן התנאי כבר סיכמו להתחשבן אבל אם לא התנו מתחלה אלא שהגוי יאכל שני ערלה וישראל יאכל ג' שנים משני היתר כנגדן אם כן מדינא אין שם חיוב חשבון הילכך אפילו באו לחשבוןבשלב מאוחר יותר אין שם איסור דמתַנה היא זו שמְוותר הגוי כנגדו שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות שאכל גוי בשני ערלה.
ש"ך יורה דעה סימן רצד ס"ק כז : אבל לי נראה ברור שהוא מפרש האי דקאמר בש"ס ואם באו לחשבון אסור דלא כפרש"י אלא כפי' הראב"ד שהביא הר"ן דאהתנו קאי וס"ל דה"פ מה שאמרנו ואם התנו מותר היינו דוקא בשהתנו שיאכל העובד כוכבים שני ערלה והישראל שני היתר בין מעט בין הרבה ולא דקדקו בחשבון אבל אם באו בחשבון דהיינו שהתנו כזה שיאכל העובד כוכבים בימי איסור עד שיאכל הישראל כנגד אותן הפירות אם התנו כזה אסור דדוקא כשהתנו סתמא שיטול העובד כוכבים בשבת והישראל בחול בין מעט בין הרבה אם כן הוי השדה בימי איסור של עובד כוכבים ואין לישראל חלק בו וכן היתה השדה בימי היתר של ישראל לגמרי אבל כשהתנו שיחשבו אח"כ א"כ הוי כמחליף פירות ערלה ואינו חשוב תנאי. 13
ט"ז יורה דעה סימן רצד ס"ק כ : ...ודקדק מו"ח... ולעד"נ שזה אסור דכיון שחולקים ביחד פירות אומרים כן בפירוש יהיה מאיזה צד שיהיה מ"מ אי לאו שאוכל עובד כוכבים פירות איסור לא היה מסכים ליתן לו כ"כ פירות של היתר וכיון שאומר כן בפירוש הוה כמחליף כו' ורמב"ם דכ' אם התנו בזה הוא לרבותא דאף ע"פ דברישא אמר דהתנו תחלה מהני מ"מ תנאי כזה לא מהני אפילו בתחלה וכ"ש בלא התנו תחלה וכן מוכח כוונת הרמב"ם שהרי בפ"ו מהל' שבת כ' ג"כ דינים אלו ולא כ' שם אלא אם התנו תחלה שיהיה שכר שבת לעובד כוכבים לבדו אם מעט אם הרבה ושכר יום א' כנגדו לישראל לבדו מותר עכ"ל. ואם איתא דיש כאן היתר כשבאו לחשבון אם לא התנו תחלה היה לו להודיענו זה גם לענין שבת אלא פשוט שלרבותא כ' כאן כן וגם בהל' שבת קמ"ל רבותא זאת דצריך שבתנאי הראשון יהיה בדרך זה שלא יהיה ע"פ החשבון של השכר אלא הן רב הן מעט ואם לא עשה כן לא מועיל התנאי שלו תחלה וכ"ש אם לא התנה שאסור אח"כ לעשות ע"פ החשבון וכן משמעות הטור בהדיא שכ' אפילו התנו תחלה אם באו לחשבון כו' אסור וכן הש"ע כאן כ' ובלבד שלא יבואו לחשבון משמע בכל גווני וכן עיקר הן כאן הן לענין שבת כנלע"ד:
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס"ק מא : מפרש ואם באו כו' קאי אפי' אהתנו.
מגיד משנה הלכות שבת פרק ו הלכה יז : רבינו ז"ל לא הזכיר באו לחשבון. נראה שהוא מפרש כפירש"י ז"ל שפירש דה"ק אם לא התנה מתחלה וגם לא אמר לו טול אתה חלקך בשבת ואני בחול אלא שעמד זה ונטל את חלקו מעצמו בשבת ולסוף באו לחשבון אסור דנכרי שלוחיה הוה בשעת העבודה, אבל אם התנו מתחילה אז בשעת העבודה אינו שלוחו ומותר.
בית יוסף אורח חיים סימן רמה: א (ב) ועל ואם באו לחשבון פירש רש"ילאו להתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קבלוה סתם ועשו סתם ונטל הגוי בשבת וישראל בחול ולא צוהו ישראל ובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדך ימי החול אסור דשכר שבת הוא נוטל דגלי דעתיה דגוי שלוחו היה וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם בפ"ו (הי"ז) וכמ"ש הרב המגיד וכ"כ רבינו ירוחם בחי"ב (ני"ב פב סוע"ב) וכן נראה מדברי סמ"ג (שם) והתרומה (סי' קמו) וכ"כ רבינו ודלא כפירוש הראב"ד (חי' ע"ז כב. ד"ה ואם) שהזכיר הר"ן (ע"ז ז. דיבור ראשון) דאם באו לחשבון אהתנו מעיקרא קאי כלומר אף על פי שהתנו אם אח"כ יבואו לחשבון ותהא חלוקתן שוה אסור דכיון שבאו לחשבון אשתכח דמעיקרא הערמה בעלמא הוה אלא שאם התנו מותר בכל אופן בשבת ואפילו באו חשבון אח"כ.
ב"ח יורה דעה סימן רצד : ומשמע מדבריו לשם דדוקא בהתנו מתחלה גם כן בזה שיבואו לחשבון וכו' כלומר שבזמן התנאי כבר סיכמו להתחשבן אבל אם לא התנו מתחלה אלא שהגוי יאכל שני ערלה וישראל יאכל ג' שנים משני היתר כנגדן אם כן מדינא אין שם חיוב חשבון הילכך אפילו באו לחשבוןבשלב מאוחר יותר אין שם איסור דמתַנה היא זו שמְוותר הגוי כנגדו שיאכל ישראל כנגד אותן הפירות שאכל גוי בשני ערלה.
ש"ך יורה דעה סימן רצד ס"ק כז : אבל לי נראה ברור שהוא מפרש האי דקאמר בש"ס ואם באו לחשבון אסור דלא כפרש"י אלא כפי' הראב"ד שהביא הר"ן דאהתנו קאי וס"ל דה"פ מה שאמרנו ואם התנו מותר היינו דוקא בשהתנו שיאכל העובד כוכבים שני ערלה והישראל שני היתר בין מעט בין הרבה ולא דקדקו בחשבון אבל אם באו בחשבון דהיינו שהתנו כזה שיאכל העובד כוכבים בימי איסור עד שיאכל הישראל כנגד אותן הפירות אם התנו כזה אסור דדוקא כשהתנו סתמא שיטול העובד כוכבים בשבת והישראל בחול בין מעט בין הרבה אם כן הוי השדה בימי איסור של עובד כוכבים ואין לישראל חלק בו וכן היתה השדה בימי היתר של ישראל לגמרי אבל כשהתנו שיחשבו אח"כ א"כ הוי כמחליף פירות ערלה ואינו חשוב תנאי. 13
ט"ז יורה דעה סימן רצד ס"ק כ : ...ודקדק מו"ח... ולעד"נ שזה אסור דכיון שחולקים ביחד פירות אומרים כן בפירוש יהיה מאיזה צד שיהיה מ"מ אי לאו שאוכל עובד כוכבים פירות איסור לא היה מסכים ליתן לו כ"כ פירות של היתר וכיון שאומר כן בפירוש הוה כמחליף כו' ורמב"ם דכ' אם התנו בזה הוא לרבותא דאף ע"פ דברישא אמר דהתנו תחלה מהני מ"מ תנאי כזה לא מהני אפילו בתחלה וכ"ש בלא התנו תחלה וכן מוכח כוונת הרמב"ם שהרי בפ"ו מהל' שבת כ' ג"כ דינים אלו ולא כ' שם אלא אם התנו תחלה שיהיה שכר שבת לעובד כוכבים לבדו אם מעט אם הרבה ושכר יום א' כנגדו לישראל לבדו מותר עכ"ל. ואם איתא דיש כאן היתר כשבאו לחשבון אם לא התנו תחלה היה לו להודיענו זה גם לענין שבת אלא פשוט שלרבותא כ' כאן כן וגם בהל' שבת קמ"ל רבותא זאת דצריך שבתנאי הראשון יהיה בדרך זה שלא יהיה ע"פ החשבון של השכר אלא הן רב הן מעט ואם לא עשה כן לא מועיל התנאי שלו תחלה וכ"ש אם לא התנה שאסור אח"כ לעשות ע"פ החשבון וכן משמעות הטור בהדיא שכ' אפילו התנו תחלה אם באו לחשבון כו' אסור וכן הש"ע כאן כ' ובלבד שלא יבואו לחשבון משמע בכל גווני וכן עיקר הן כאן הן לענין שבת כנלע"ד:
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס"ק מא : מפרש ואם באו כו' קאי אפי' אהתנו.
- ↩
ש"ך: "צריך עיון בא"ח סי' רמ"ד סעיף ג"'. ושם: אם בנו אינם יהודים לישראל בית בשבת, באיסור, נכון להחמיר שלא יכנסו בו. הגה: מיהו אם התנה ישראל עם א"י שלא לעשות לו מלאכה בשבת, והאינו יהודי עשאה בעל כרחו למהר להשלים מלאכתו, אין לחוש (מרדכי ריש פרק מי שהפך ורבי' ירוחם ובית יוסף, וע"ל סימן תקמ"ג). - ולא ידעתי מה כוונתו להקשות.
- ↩
ההיתר לבוא חשבון לאחר תנאי נאמר במ"מ ובב"י בהלכות שבת. אך בב"ח נכתב גם בדין ערלה. ובספר פרשת מרדכי או"ח י"א כתב לחלק, שבשבת העיקר שלא יראה כשכר שבת וממילא התנאי בתחילה מועיל. אומנם בערלה יש בעיה של חליפין בעצם ולכן חשבון לעולם אסור. ילקו"י רס"ב.
- ↩
לכאורה הש"ך אוסר בפירוש רק כשהתנאי ההתחלתי היה עם חשבון. אמנם בראב"ד נראה שגם כשהתנאי ההתחלתי היה תקין ומאוחר יותר נעשה חשבון, בטל התנאי למפרע. והש"ך מעמיד את הרמב"ם כראב"ד.