התחברות
None
סעיף ו
סעיף ו
פירות שנה רביעית קדש
ויקרא פרק יט, כד: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'.
בבלי קידושין נד: כרם רבעי - ב"ש אומרים: אין לו חומש המחלל פירותיו להעלות הדמים לירושלים אין צריך להוסיף חומש ואפי' בעליו ואין לו ביעור בשנה שלישית וששית של שמיטה שהמעשרות מתבערים מן הבית שאסור להשהותן יותר כדכתיב כי תכלה לעשר וגו' , וב"ה אומרים: יש לו... מ"ט דב"ה? גמרי קודש קודש ממעשר, מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור, אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור.
בבלי קידושין נד: כרם רבעי - ב"ש אומרים: אין לו חומש המחלל פירותיו להעלות הדמים לירושלים אין צריך להוסיף חומש ואפי' בעליו ואין לו ביעור בשנה שלישית וששית של שמיטה שהמעשרות מתבערים מן הבית שאסור להשהותן יותר כדכתיב כי תכלה לעשר וגו' , וב"ה אומרים: יש לו... מ"ט דב"ה? גמרי קודש קודש ממעשר, מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור, אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור.
נטע רבעי מותר לאחר הפדיון מיד*
תוספותמסכת ראש השנה דף י עמוד א : ויש הלכות גדולות שכתוב בהם ופירות שנה רביעית בתר דפריק להו אסורין עד דנפקא ועיילא חמישית ושבוש הוא דבהני לא איירי בשמעתין כלל. דאותן שחנטו ברביעית קודם ט"ו בשבט אסורין לעולם והחנוטין ברביעית אחר ט"ו בשבט שרו לאחר פדייה לאלתר.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: כתב הרמב"ם בפרק י מהלכות מאכלות אסורות (הי"ח) הורו מקצת הגאונים שאף על פי שפדה פירות שנה רביעית או חללן אסור לאכלן עד שתכנס שנה חמישית ודבר זה אין לו עיקר ויראה לי שזו שגגת הוראה ופסוק הטעם לפי שכתוב ובשנה החמישית תאכלו את פריו ואין ענין הכתוב אלא שבשנה החמישית תאכלו את פריו בלא פדיון ככל חולין שבעולם ואין להוראה זו עיקר עכ"ל. וגם הרא"ש בסוף הלכות ערלה (סי' ט) כתב שאותה הוראה נמצאת בקצת הלכות גדולות (סי' ו) וכתב שהיא שיבוש.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: כתב הרמב"ם בפרק י מהלכות מאכלות אסורות (הי"ח) הורו מקצת הגאונים שאף על פי שפדה פירות שנה רביעית או חללן אסור לאכלן עד שתכנס שנה חמישית ודבר זה אין לו עיקר ויראה לי שזו שגגת הוראה ופסוק הטעם לפי שכתוב ובשנה החמישית תאכלו את פריו ואין ענין הכתוב אלא שבשנה החמישית תאכלו את פריו בלא פדיון ככל חולין שבעולם ואין להוראה זו עיקר עכ"ל. וגם הרא"ש בסוף הלכות ערלה (סי' ט) כתב שאותה הוראה נמצאת בקצת הלכות גדולות (סי' ו) וכתב שהיא שיבוש.
מעשר שני פודים לכתחילה במחובר לקרקע
תוספתא מסכת מעשר שני פרק ההלכה יט : בית שמיי אומ' אין פודין אותו ענבים אלא יין ובית הלל אומ' יין וענבים אבל הכל מודין שאין פודין במחובר לקרקע .
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט הלכה ב : הרוצה לפדות נטע רבעי פודהו כמעשר שני, ואם פדהו לעצמו מוסיף חומש, ואין פודין אותו עד שיגיעו לעונת המעשר שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שיעשה תבואה, ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני והרי הוא ממון גבוה כמעשר, לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר, ודינו בשאר הדברים לענין אכילה ושתיה ופדייה כמעשר.
בבלי בבא קמא סט.: והצנועין מניחין את המעות, ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו! ... אמרי: לא תימא כל הנלקט מזה, אלא אימא כל המתלקט מזה שעתידין ללקוט .
תוספות מסכת בבא קמא דף סט עמוד א : אימא כל המתלקט - משמע דחל פדיון במחובר לקרקע שהרי קודם לקיטה היה מתחלל שהרי אחר שנלקט שבא לרשות אחרים אין לבעלים כח בהן לחלל ותימה דבתוספתא משמע דאין חילול במחובר דתניא בסוף מעשר שני כרם רבעי ב"ש אומרים אין פודין אותם ענבים אלא יין וב"ה אומרים ענבים ויין והכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע ונראה דטעמא דילפינן קדש קדש ממעשר. ויש לומר דהתם לא הוי טעמא אלא משום דמחובר אין דמיו ידועין ולכך אין פודין אפילו על פי שלשה והיינו נמי טעמא דב"ש.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשמד : ופדיון אפשר דאינו במחובר וכדתניא בתוספתא דמעשר שני. ב"ש אומר אין פודין אותו בענבים אלא יין וב"ה אומר יין וענבים. הכל מודים שאין פודין אותו במחובר. וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ובתוספות הכי אסיק דפודין במחובר ומעשים בכל יום כן. וכן נראה מדברי רב אחא משבחא ז"ל. וההיא דאין פודין במחובר כתב רב אחא ז"ל דטעמא משום דלא בקיאי בשומא בעודו במחובר מידי דהוה אענבים לב"ש. וההיא דאמרינן בצנועין דמחללין במחובר כדאמרי' במרובה (דף ס"ט ב') . התם תקנתא עבוד שלא יכשלו. והילכך בזמן הזה דקיי"ל כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל מוקמינן ליה אדינא דאורייתא ואף במחובר שפיר דמי.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : דהא דאמרינן דאין פודין אותו במחובר היינו דוקא לפדותו שיחול החילול בעודו מחובר אבל לפדותו בעודו מחובר ומפרש שלא יחול החילול עד שיתלקט שפיר דמי ובהדיא תנן בפרק בתרא דמעשר שני (ה', ד' שעוסקת בשומת פירות מעשר המחוברים לקרקע) כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל על פי שלשה וכו' ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו מכך וכך סלים בסלע... ואף על פי שכתב הרמב"ם בפרק י' מהלכות מאכלות אסורות (הי"ז) כיצד פודין פירות נטע רבעי בזמן הזה אחר שאוסף אותם מברך וכו' וגם הרא"ש כתב בסוף הלכות ערלה (סו"ס ט) ולאחר שנלקט כל הכרם מחלל כל הענבים על פרוטה א' אורחא דמילתא נקטו ולאו דוקא .... ועוד דטעמא דאין בקיאין בשומא בעודו במחובר לא שייך אלא בזמן שהיו מעלין הפירות או דמיהן לאכלן בירושלים אבל האידנא דאי אפשר להעלותם מפני הטומאה ודמי פדיונם הולכים לאיבוד ולפיכך הם נפדין בשוה פרוטה מה לנו אם אין בקיאין בשומא הילכך יכולין לפדותן בעודן מחוברים ומכל מקום יפרש שלא יחול החילול עד שיתלקט ושפיר דמי למיעבד הכי כדי שלא יכשלו בהם ונראה שלא ישליך הפדיון לאיבוד עד שיגמור ללקט כל הכרם שאם לא כן הנלקט באחרונה על מה יחול קדושתו?
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט הלכה ב : הרוצה לפדות נטע רבעי פודהו כמעשר שני, ואם פדהו לעצמו מוסיף חומש, ואין פודין אותו עד שיגיעו לעונת המעשר שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שיעשה תבואה, ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני והרי הוא ממון גבוה כמעשר, לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר, ודינו בשאר הדברים לענין אכילה ושתיה ופדייה כמעשר.
בבלי בבא קמא סט.: והצנועין מניחין את המעות, ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו! ... אמרי: לא תימא כל הנלקט מזה, אלא אימא כל המתלקט מזה שעתידין ללקוט .
תוספות מסכת בבא קמא דף סט עמוד א : אימא כל המתלקט - משמע דחל פדיון במחובר לקרקע שהרי קודם לקיטה היה מתחלל שהרי אחר שנלקט שבא לרשות אחרים אין לבעלים כח בהן לחלל ותימה דבתוספתא משמע דאין חילול במחובר דתניא בסוף מעשר שני כרם רבעי ב"ש אומרים אין פודין אותם ענבים אלא יין וב"ה אומרים ענבים ויין והכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע ונראה דטעמא דילפינן קדש קדש ממעשר. ויש לומר דהתם לא הוי טעמא אלא משום דמחובר אין דמיו ידועין ולכך אין פודין אפילו על פי שלשה והיינו נמי טעמא דב"ש.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשמד : ופדיון אפשר דאינו במחובר וכדתניא בתוספתא דמעשר שני. ב"ש אומר אין פודין אותו בענבים אלא יין וב"ה אומר יין וענבים. הכל מודים שאין פודין אותו במחובר. וכן דעת הרמב"ן ז"ל. ובתוספות הכי אסיק דפודין במחובר ומעשים בכל יום כן. וכן נראה מדברי רב אחא משבחא ז"ל. וההיא דאין פודין במחובר כתב רב אחא ז"ל דטעמא משום דלא בקיאי בשומא בעודו במחובר מידי דהוה אענבים לב"ש. וההיא דאמרינן בצנועין דמחללין במחובר כדאמרי' במרובה (דף ס"ט ב') . התם תקנתא עבוד שלא יכשלו. והילכך בזמן הזה דקיי"ל כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל מוקמינן ליה אדינא דאורייתא ואף במחובר שפיר דמי.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : דהא דאמרינן דאין פודין אותו במחובר היינו דוקא לפדותו שיחול החילול בעודו מחובר אבל לפדותו בעודו מחובר ומפרש שלא יחול החילול עד שיתלקט שפיר דמי ובהדיא תנן בפרק בתרא דמעשר שני (ה', ד' שעוסקת בשומת פירות מעשר המחוברים לקרקע) כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסל על פי שלשה וכו' ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו מכך וכך סלים בסלע... ואף על פי שכתב הרמב"ם בפרק י' מהלכות מאכלות אסורות (הי"ז) כיצד פודין פירות נטע רבעי בזמן הזה אחר שאוסף אותם מברך וכו' וגם הרא"ש כתב בסוף הלכות ערלה (סו"ס ט) ולאחר שנלקט כל הכרם מחלל כל הענבים על פרוטה א' אורחא דמילתא נקטו ולאו דוקא .... ועוד דטעמא דאין בקיאין בשומא בעודו במחובר לא שייך אלא בזמן שהיו מעלין הפירות או דמיהן לאכלן בירושלים אבל האידנא דאי אפשר להעלותם מפני הטומאה ודמי פדיונם הולכים לאיבוד ולפיכך הם נפדין בשוה פרוטה מה לנו אם אין בקיאין בשומא הילכך יכולין לפדותן בעודן מחוברים ומכל מקום יפרש שלא יחול החילול עד שיתלקט ושפיר דמי למיעבד הכי כדי שלא יכשלו בהם ונראה שלא ישליך הפדיון לאיבוד עד שיגמור ללקט כל הכרם שאם לא כן הנלקט באחרונה על מה יחול קדושתו?
מותר* גם בא"י לחלל על שווה פרוטה לכתחילה
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : נראה מדברי ר' יונה דבחוצה לארץ דוקא מחללן על שוה פרוטה אבל בארץ ישראל אינו מחללן לכתחלה אלא בשויין ואין נראה כן מדברי הרמב"ם (פ"י ממאכ"א הי"ז) והרא"ש (ערלה סו"ס ט) שהרי כתבו סתם דבזמן הזה נפדין על שוה פרוטה ולא חילקו בין ארץ ישראל לחוצה לארץ: ומה שהביא ה"ר יונה ממסכת ערכין... הרי מבואר שלא חילקו בחילול שוה פרוטה בין חוצה לארץ לארץ אלא בין זמן שבית המקדש קיים (דאיכא פסידא) לזמן הזה ולא הוזכר חילוק בין חוצה לארץ לארץ אלא לענין שדה החרם ולא לענין נטע רבעי:
מותר* גם בארץ ישראל לחלל על פירות אחרים
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה ג: וכן אם חילל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות ה"ז מחולל, ושורף את הפירות שחילל עליהם כדי שלא יהיו תקלה לאחרים, כפדיון נטע רבעי בזה"ז כמו שבארנו בהלכות איסורי מאכלות. השגת הראב"ד מובא בהלכה ב' א"א תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזה"ז פירות על פירות אלא במעשר שני של ח"ל שעשאו כדמאי.
פירות רבעי פטורין מלקט ושכחה ופרט ועוללות כמעשר
משנה מעשר שני ה, ג: כרם רבעי בית שמאי אומרים אין הבעלים צריכין להוסיף לו חומש ואין לו ביעור דחומש וביעור לא נאמרו בכרם רבעי אלא במעשר ובית הלל אומרים יש לו דילפי קדש קדש ממעשר בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות דסברי ממון בעלים הוא והעניים פודין לעצמן ו בית הלל אומרים כולו לגת דסברי ממון גבוה הוא כמו מעשר :
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : ומ"ש הטור שאינו חייב בלקטשכחה . כן כתב הרמב"ם בפרק ט מהלכות מעשר שני (ה"ד) ונראה שטעמו משום דיליף להו מדין פרט ועוללות:
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : ומ"ש הטור שאינו חייב בלקטשכחה . כן כתב הרמב"ם בפרק ט מהלכות מעשר שני (ה"ד) ונראה שטעמו משום דיליף להו מדין פרט ועוללות:
שו"ע ו': פירות רבעי יש להם דין מעשר שני לכל דבר לחייב בחומש וביעור ולפטור מפרט ועוללות. ב"ה משנה מ"ש ה, ג,. דגמרינן קודש דכתיב ברבעי מקודש דמעשר שני, ט"ז , ובזמן הבית היו צריכין להעלותן לירושלים לאכלם שם, או לפדותם ולהעלות הפדיון שם,
והם מותרים מיד אחר הפדיון כתוס' ולא כבה"ג שממתין לחמישית .
והאידנא, שאין יכולין להעלותם לירושלים, פודים אותם אחר שיגמרו. פרי אתה פודה לא בוסר ולא פגין, ירושלמי ערלה.
ויתלשו. ל' הרמב"ם כתוספתא"הכל מודים שאין פודין במחובר"ובב"י כ' דלאו דוקא אלא יכול לפדות לכתחלה אפי' במחובר (כתוס' ורשב"א) כשמפרש שלא יחול החלול עד שיתלקט... מכל מקום נראה כיון דפשט שאר דברי הפוסקים (סמ"ג וסמ"ק ואשר"י) משמע דאין חילוק יש ליזהר לכתחלה שלא לפדות אלא בתלוש ממש אבל בשעת הדחק וכה"ג יש לפדות במחובר שלא יחול עד שתלקט, ש"ך
ויכול לפדות את כולם בשוה פרוטה, אפילו הם רבים. ואפילו בארץ ישראל. שהאיסור היה רק בזמן המקדש דאיכא פסידא דהקדש. כרמב"ם ורא"ש ולא כר' יונה. ב"י.,
וישליך הפרוטה לים הגדול והמחמירים גם לשחוק כרמב"ם הוא דווקא בחמץ, גר"א או ישחקנה ויפזרנה לרוח או ישליכנה בנהר אחר שחיקה,
ויברך בשעת פדיון קודם שישליכנו, ש"ך .: אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון רבעי,
או יפדה בפירות שישוו שוה פרוטה ואפילו בא"י כרמב"ם. ולגר"א נראים דברי הראב"ד שרק בחו"ל התירו פדיון בפירות שווה פרוטה , שהוא אחד מל"ב במעה כסף שהיא אשפיר"ו אוטמאני"ם ששוקל ט"ז גרעיני שעורה שהוא רביע דר"הם שיעור הפרוטה, משקל חצי שעורה של כסף נקי, שו"ע חו"מ פ"ח א, ש"ך (לשון עצמו) .
הגה : ומטבע הרגילה במדינות אלו, החצי וי"נר, הוא יותר משוה פרוטה פודין עליו שפרוטה היא שמינית ווינר אלא שלפי שאין מטבע קטנה מחצי ווינר לכך כתב כך. אי נמי לפי מה שכתב הסמ"ע שם דבזמנינו זה שאין יכולין לקנות בפרוטה כי אם מעט מזעיר יש לומר דלא סגי בפרוטה לכך צריך כאן שיהא שוה חצי ווינר : (תה"ד סי' קצ"ב) .
פירות רבעי פטורין מלקט ושכחה ופרט ועוללות כב"ה במשנה שהוא ממון גבוה כמעשר ופטור .
עמוד הקודםעמוד הבאוהם מותרים מיד אחר הפדיון כתוס' ולא כבה"ג שממתין לחמישית .
והאידנא, שאין יכולין להעלותם לירושלים, פודים אותם אחר שיגמרו. פרי אתה פודה לא בוסר ולא פגין, ירושלמי ערלה.
ויתלשו. ל' הרמב"ם כתוספתא"הכל מודים שאין פודין במחובר"ובב"י כ' דלאו דוקא אלא יכול לפדות לכתחלה אפי' במחובר (כתוס' ורשב"א) כשמפרש שלא יחול החלול עד שיתלקט... מכל מקום נראה כיון דפשט שאר דברי הפוסקים (סמ"ג וסמ"ק ואשר"י) משמע דאין חילוק יש ליזהר לכתחלה שלא לפדות אלא בתלוש ממש אבל בשעת הדחק וכה"ג יש לפדות במחובר שלא יחול עד שתלקט, ש"ך
ויכול לפדות את כולם בשוה פרוטה, אפילו הם רבים. ואפילו בארץ ישראל. שהאיסור היה רק בזמן המקדש דאיכא פסידא דהקדש. כרמב"ם ורא"ש ולא כר' יונה. ב"י.,
וישליך הפרוטה לים הגדול והמחמירים גם לשחוק כרמב"ם הוא דווקא בחמץ, גר"א או ישחקנה ויפזרנה לרוח או ישליכנה בנהר אחר שחיקה,
ויברך בשעת פדיון קודם שישליכנו, ש"ך .: אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון רבעי,
או יפדה בפירות שישוו שוה פרוטה ואפילו בא"י כרמב"ם. ולגר"א נראים דברי הראב"ד שרק בחו"ל התירו פדיון בפירות שווה פרוטה , שהוא אחד מל"ב במעה כסף שהיא אשפיר"ו אוטמאני"ם ששוקל ט"ז גרעיני שעורה שהוא רביע דר"הם שיעור הפרוטה, משקל חצי שעורה של כסף נקי, שו"ע חו"מ פ"ח א, ש"ך (לשון עצמו) .
הגה : ומטבע הרגילה במדינות אלו, החצי וי"נר, הוא יותר משוה פרוטה פודין עליו שפרוטה היא שמינית ווינר אלא שלפי שאין מטבע קטנה מחצי ווינר לכך כתב כך. אי נמי לפי מה שכתב הסמ"ע שם דבזמנינו זה שאין יכולין לקנות בפרוטה כי אם מעט מזעיר יש לומר דלא סגי בפרוטה לכך צריך כאן שיהא שוה חצי ווינר : (תה"ד סי' קצ"ב) .
פירות רבעי פטורין מלקט ושכחה ופרט ועוללות כב"ה במשנה שהוא ממון גבוה כמעשר ופטור .