התחברות
None
סעיף ט"ז
סעיף ט"ז
אילן הנעקר וגוש אדמה עמו אם יכול לחיות פטור
משנה ערלה א, ג : אילן שנעקר והסלע עמו העפר שסביב השרשים קרוי סלע, לפי שהוא נעשה שם קשה כסלע. וקאמר שאם היה אותו עפר עמו והוסיף עליו עפר ונשרש שם בארץ רואים, אם יכול לחיות מן העפר שבא עמו בלא תוספת עפר אחר, [הרי] הוא כנטוע במקומו הראשון ופטור מן הערלה. ואם לאו הרי הוא כאילן העולה מאליו וחייב שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב נעקר הסלע מצדו או שזעזעתו המחרישה או שזעזעו ועשאו כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב:
המבריך והמרכיב חייב בערלה
בבלי ראש השנה ט: תנו רבנן: אחד הנוטע, אחד המבריך, ואחד המרכיב , ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה -עלתה לו שנה, ומותר לקיימן בשביעית. פחות משלשים יום לפני ראש השנה - לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימן בשביעית.
ספרא קדושים פרשה ג סוף פרק ה : ונטעתם פרט לעולה מאיליו, ונטעתם פרט למרכיב ולמבריך, מיכן אמרו סיפוק גפנים, סיפוק על סיפוק אף על פי שהבריכה בארץ מותר, רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר, מקום שכחה רע אסור, אין לי אלא שנטע אגוז ושקד, נטע ייחור מנין תלמוד לומר כל עץ.
ספרא קדושים פרשה ג סוף פרק ה : ונטעתם פרט לעולה מאיליו, ונטעתם פרט למרכיב ולמבריך, מיכן אמרו סיפוק גפנים, סיפוק על סיפוק אף על פי שהבריכה בארץ מותר, רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר, מקום שכחה רע אסור, אין לי אלא שנטע אגוז ושקד, נטע ייחור מנין תלמוד לומר כל עץ.
הר"ן על הרי"ף מסכת ראש השנה דף ב עמוד א: ואיכא למידק אשמעתין דהכא משמע דנהגא ערלה בהברכה והרכבה ואילו בספרי תניא ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ומרכיב יש לומר דהברכה אהברכה לא קשיא דההיא דספרי בשלא נפסקה מן האב והיא יונקת ממנו והא דהכא בשנפסקה א"נ לא נפסקה אלא שאינה יונקת ממנו וכל כה"ג נוהגת בה ערלה ומונין לה משעה שיונקת מעצמה ולא מן האב. ומרכיב אמרכיב נמי ל"ק דההיא במרכיב באילן הנטוע למאכל ומש"ה לא נהגא ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסבכה בזקנה בטלה כדאיתא בפרק משוח מלחמה (דף מג ב) ואפילו ילדה בילדה נמי לכי מטו שלש לילדה ראשונה, שניה נמי שריא והכי מוכח התם והא דהכא בשנטעה לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל ומש"ה אין זו בטלה לגבה ומשכחת לה נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק ואף על פי שאינו רשאי משום כלאים והכי איתא בירושלמי דתני נכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן יש בו משום ערלה מאימתי מונין לה משעת נטיעתה: ואנן לא נהיגינן השתא ערלה בהברכה ובהרכבה, וכתב הרמב"ן ... וכיון דקי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ לא נהגא ערלה בחו"ל בהברכה והרכבה כלל זהו דעת הרמב"ן ז"ל:
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן רצד אות (ה) : וכבר נתבאר לעיל דנקטינן להלכתא דאין דין ערלה במבריך ומרכיב בחוצה לארץ :
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה יד : אחד הנוטע, ואחד המבריך, ואחד המרכיב חייב, בד"א בשחתך בד אחד מן האילן והבריכו בארץ או הרכיבו באילן אחר, אבל אם מתח בד אחד מן האילן הזקן והבריך בארץ, או הרכיבו באילן אחר ועיקר הבד מעורה באילן הזקן הרי זה פטור. ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס"ק מח: והרמב"ם כתב דה"ה למרכיב (שחייב כשחתך) והוא תמוה מאד דאם הרכיב ילדה בזקנה בטלה ילדה ואפי' נקצץ ואם זקנה בילדה כ"ש שבטלה הזקנה ואפי' לא נקצץ.
משנה ערלה אה: אילן שנעקר ובו בריכה מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא שורש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן, וראש היחור נשאר מחובר באילן. ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו אף על פי שהוא יונק גם מן הקרקע. ואם נעקר אילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן הבריכה והוא חיה ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה ושניהם, הזקנה והבריכה הוו כאילו נטעו עתה ומונים להם שלש שנים משעה שנעקר האילן הבריכה שנה אחר שנה לאחר שהגדילה בריכה ראשונה לקח ממנו יחור והבריכו בארץ וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה ונפסקה מונה משעה שנפסקה. סיפוק הגפנים דרך עובדי אדמה שלוקחים זמורה ארוכה מגפן זו ומושכים אותה לגפן שבצדה ומרכיבין הזמורה בגפן וזהו הנקרא ספוק ופטור מן הערלה וסיפוק על גבי סיפוק אף על פי שהבריכן בארץ מותר רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר ומקום שכחה רע אסור וכן בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור:
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ג : מה נן קיימין באיזו מציאות חולקין חכמים ורבי מאיר במשנה? אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר. ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור. אלא כי נן קיימין בסתם. כיצד הוא יודע רבי ביבי בשם רבי חנינה אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה ואם היו העלים הפוכין כלפי הזקנה דבר בריא שהוא חי מכח הילדה. אמר רבי יודן בר חנין סימנא דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה.
משנה ערלה אה: אילן שנעקר ובו בריכה מנהג עובדי אדמה שחופרים גומא ולוקחים יחור אחד מן האילן וטומנין אותו באותו גומא ויוצא שורש היחור מצד אחר ונעשה שם אילן, וראש היחור נשאר מחובר באילן. ואין דין ערלה נוהג בו בעודו מחובר לאילן ויונק ממנו אף על פי שהוא יונק גם מן הקרקע. ואם נעקר אילן הזקן מן הקרקע ונמצא שכל חיותו ויניקתו עתה מן הבריכה והוא חיה ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה ושניהם, הזקנה והבריכה הוו כאילו נטעו עתה ומונים להם שלש שנים משעה שנעקר האילן הבריכה שנה אחר שנה לאחר שהגדילה בריכה ראשונה לקח ממנו יחור והבריכו בארץ וכן עשה כמה פעמים זה אחר זה ונפסקה מונה משעה שנפסקה. סיפוק הגפנים דרך עובדי אדמה שלוקחים זמורה ארוכה מגפן זו ומושכים אותה לגפן שבצדה ומרכיבין הזמורה בגפן וזהו הנקרא ספוק ופטור מן הערלה וסיפוק על גבי סיפוק אף על פי שהבריכן בארץ מותר רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה מותר ומקום שכחה רע אסור וכן בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור:
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ג : מה נן קיימין באיזו מציאות חולקין חכמים ורבי מאיר במשנה? אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר. ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור. אלא כי נן קיימין בסתם. כיצד הוא יודע רבי ביבי בשם רבי חנינה אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה ואם היו העלים הפוכין כלפי הזקנה דבר בריא שהוא חי מכח הילדה. אמר רבי יודן בר חנין סימנא דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה.
שו"ע ט"ז: אחד הנוטע גרעין או יחור או שעקר כל האילן ונטע במקום אחר, ואחד המרכיב יחור באילן אחר ר"ה ט. והוא שהרכיב לְנטיעה ילדה שהיא חייבת מצד עצמה או שלא מנו לה מעולם כגון שנעשתה לסייג כר"ן. ט"ז. , ואחד המבריך, דהיינו שעושה גומא אצל האילן ומשפיל אחד מענפי האילן ומטמין אמצעיתו בגומא וראשו יוצא מהצד האחר ונעשה אילן, כולם חייבים בערלה ודוקא שחתכו מצד זה מעיקר האילן, או שאינו יונק ממנו אבל כל זמן שהוא מחובר ויונק ממנו חשוב כאחד מענפיו, ופטור. וגם מחובר מתחייב כשמפסיק לינוק, כירושלמי הובא בר"ן וב"י. ט"ז .
ואם לאחר שגדל הענף שהבריך, הבריך ממנו עוד ענף אחר בארץ ועשה כן כמה פעמים זה אחר זה, כל זמן שהראשון מחובר לעיקר האילן כולם פטורים. הפסיק הראשון מעיקר האילן, חייבים, ומתחילים למנות להם משעה שהפסיק, והעיקר פטור. כמשנה ערלה א, ה. הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה
ואם נעקר העיקר מהקרקע חוזר להיות טפל לענף שהבריך ומונין בין לעיקר בין לענף משעה שנעקר שם: אילן שנעקר ובו בריכה חזרה הזקנה להיות כבריכה .
עמוד הקודםעמוד הבאואם לאחר שגדל הענף שהבריך, הבריך ממנו עוד ענף אחר בארץ ועשה כן כמה פעמים זה אחר זה, כל זמן שהראשון מחובר לעיקר האילן כולם פטורים. הפסיק הראשון מעיקר האילן, חייבים, ומתחילים למנות להם משעה שהפסיק, והעיקר פטור. כמשנה ערלה א, ה. הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה
ואם נעקר העיקר מהקרקע חוזר להיות טפל לענף שהבריך ומונין בין לעיקר בין לענף משעה שנעקר שם: אילן שנעקר ובו בריכה חזרה הזקנה להיות כבריכה .