התחברות
None
סעיף כו
סעיף כו
הנוטע ברשות הרבים חייב
בבלי פסחים כב: לכם - לרבות את הנטוע לרבים לצורך רבים , כגון באמצע הדרך לכל עובר . רבי יהודה אומר: להוציא את הנטוע לרבים. מאי טעמא דתנא קמא - דכתיב ונטעתם - ליחיד משמע לרבים לא משמע, כתב רחמנא לכם - להביא את הנטוע לרבים. ורבי יהודה - ונטעתם משמע בין לרבים בין ליחיד, ולכם - בין יחיד בין רבים משמע, הוי רבוי אחר רבוי, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ד: הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה שנאמר ונטעתם אפילו לרבים, בד"א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ פטור.
דרך אמונה: אבל נטע לרבים ברה"ר דעת רבנו דפטור ונראה דהטעם משום שעומד ליעקר שמקלקל את רה"ר ולא ניחא להו לרבים בזה ויש חולקים ע"ז ומחייבים:
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ערלה: ובירו' מוקי פלוגתייהו בנוטע ברה"י והוא של הרבה בני אדם כגון בירושלים והנוטע ברה"ר לצורך עצמו .
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: לא ידעתי למה כתב כן דמשמע דאפילו הנוטע לרבים ברשות הרבים חייב דלא גרע מעולה מאליו.
שו"ת שבט הלוי חלק יא סימן רמד: וראיתי בהלכה זו פליגי גאוני עולם, דלדעת הדרישה, ברשות יחיד לרבים חייב כיון דאיכא צד יחיד, וכן ברשות הרבים לצורך יחיד חייב כיון דאיכא צד יחיד, אבל אם יהי' לגמרי לרבים נטיעה לרבים ברשות הרבים פטור, ולולא דאיני כדאי היתי נוטה להחמיר כדעת הב"ח, דהסברא איפכא דרבים לצורך רבים בודאי חייב, אלא אפי' בר"ה לצורך יחיד חייב, ולענ"ד עלינו להחמיר בזה בפרט בא"י דאין לנו הכרעה דסבת רבים להלכה הוא סבת פטור ערלה, וכן סתימת השו"ע והרמב"ם דלא כתבו בר"ה שום תנאי וכס' רבינו הב"י שם, ומש"כ השו"ע ורמב"ם שם הנוטע בתוך שלו לצורך רבים, אינו נכתב לדיוקא לפטור רשות רבים לצורך רבים, וממילא יוצא דמה שנוטעים הרבה פעמים עצי מאכל סביב ברשות הרבים חייב בערלה מהלכה.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ד: הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה שנאמר ונטעתם אפילו לרבים, בד"א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ פטור.
דרך אמונה: אבל נטע לרבים ברה"ר דעת רבנו דפטור ונראה דהטעם משום שעומד ליעקר שמקלקל את רה"ר ולא ניחא להו לרבים בזה ויש חולקים ע"ז ומחייבים:
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ערלה: ובירו' מוקי פלוגתייהו בנוטע ברה"י והוא של הרבה בני אדם כגון בירושלים והנוטע ברה"ר לצורך עצמו .
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: לא ידעתי למה כתב כן דמשמע דאפילו הנוטע לרבים ברשות הרבים חייב דלא גרע מעולה מאליו.
שו"ת שבט הלוי חלק יא סימן רמד: וראיתי בהלכה זו פליגי גאוני עולם, דלדעת הדרישה, ברשות יחיד לרבים חייב כיון דאיכא צד יחיד, וכן ברשות הרבים לצורך יחיד חייב כיון דאיכא צד יחיד, אבל אם יהי' לגמרי לרבים נטיעה לרבים ברשות הרבים פטור, ולולא דאיני כדאי היתי נוטה להחמיר כדעת הב"ח, דהסברא איפכא דרבים לצורך רבים בודאי חייב, אלא אפי' בר"ה לצורך יחיד חייב, ולענ"ד עלינו להחמיר בזה בפרט בא"י דאין לנו הכרעה דסבת רבים להלכה הוא סבת פטור ערלה, וכן סתימת השו"ע והרמב"ם דלא כתבו בר"ה שום תנאי וכס' רבינו הב"י שם, ומש"כ השו"ע ורמב"ם שם הנוטע בתוך שלו לצורך רבים, אינו נכתב לדיוקא לפטור רשות רבים לצורך רבים, וממילא יוצא דמה שנוטעים הרבה פעמים עצי מאכל סביב ברשות הרבים חייב בערלה מהלכה.
נטיעת גזלן חייבת
משנה ערלה א משנה ב: הנוטע ברה"ר לצורך עצמו והעובד כוכבים שנטע בשדה של ישראל והגזלן שנטע שגזל קרקע ונטעה, ונתיאשו הבעלים ממנה והנוטע בספינה אף על פי שאינה נקובה, אם היא של חרס לפי שאין כלי חרס עומד בפני השרשים והן מפעפעין דרך החרס ויונקים מן הקרקע (ירושלמי). אבל של עץ בעי נקיבה . והעולה מאליו חייב בערלה.
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ב: במשנה, הגזלן חייב בערלה. דנה הגמרא, איך מדובר כאן? אם בשגזל קרקע? ויש קרקע נגזל?! הרי הקרקע בחזקת בעליה עומדת ? אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזל יש יאוש לקרקע כמו שאמר במסכת כלאים דף לד ע"א, האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו וכו' מאימתי הוא נקרא אנס משישקע. ובגמרא, ויש קרקע נגזל? אמר רבי לא אף על פי שאין קרקע נגזל יש ייאוש לקרקע, ובכה"ג שנשתקע שם הבעלים קרקע נגזלת .21
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: נראה ליישב דמשמע ליה לרשב"א (ר' שמעון בן אליעזר בירושלמי ערלה א ב) דגזלן שנטע דחייב היינו בגזל נטיעות ונטען ומאי דמשמע דאי אייאוש פטור אפשר דהיינו מדכתיב לכם ודריש משלכם ולא מן הגזל וכשלא גזל חייב אפילו ברשות הרבים מדכתיב ונטעתם לשון רבים. ומה שכתב דרשות הרבים לא שייך ביה יאוש דמאן מייאש? י"ל דקרקע של ד' או ה' אחין או שותפין מיקרי שפיר הרבים ושייך בהו יאוש:
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ב: במשנה, הגזלן חייב בערלה. דנה הגמרא, איך מדובר כאן? אם בשגזל קרקע? ויש קרקע נגזל?! הרי הקרקע בחזקת בעליה עומדת ? אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזל יש יאוש לקרקע כמו שאמר במסכת כלאים דף לד ע"א, האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו וכו' מאימתי הוא נקרא אנס משישקע. ובגמרא, ויש קרקע נגזל? אמר רבי לא אף על פי שאין קרקע נגזל יש ייאוש לקרקע, ובכה"ג שנשתקע שם הבעלים קרקע נגזלת .21
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: נראה ליישב דמשמע ליה לרשב"א (ר' שמעון בן אליעזר בירושלמי ערלה א ב) דגזלן שנטע דחייב היינו בגזל נטיעות ונטען ומאי דמשמע דאי אייאוש פטור אפשר דהיינו מדכתיב לכם ודריש משלכם ולא מן הגזל וכשלא גזל חייב אפילו ברשות הרבים מדכתיב ונטעתם לשון רבים. ומה שכתב דרשות הרבים לא שייך ביה יאוש דמאן מייאש? י"ל דקרקע של ד' או ה' אחין או שותפין מיקרי שפיר הרבים ושייך בהו יאוש:
ספינה של עץ ושל חרס
בבלי גיטין ז: עפר חו"ל הבא בספינה לארץ וזרעו בספינה וצמחה, והספינה של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות (דף פד: ) . חייב במעשר ובשביעית, א"ר יהודה: אימתי? בזמן שהספינה גוששת מגששת בקרקע שאין המים עמוקים , אבל אין הספינה גוששת - פטור.
בבלי מנחות פד: תני חדא: שבגג ושבחורבה שבעציץ ושבספינה - מביא וקורא, ותניא אידך: מביא ואינו קורא; ... ספינה אספינה לא קשיא: כאן בספינה של עץ, כאן בספינה של חרס מביא וקורא משום דשל ארץ היא .
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ערלה : והנוטע בספינה (משנה שם) אף על פי שאינה נקובה אם היא של חרס ומפרש בירו' שאין כלי חרס עומד בפני השרשין והן מפעפעין דרך החרס ויונקין מן הקרקע. אבל של עץ בעי נקיבה.
תוספות מסכת מנחות דף פד עמוד ב : כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס - פי' בקונטרס ספינה של חרס מביא וקורא והא דלא משני אידי ואידי בספינה של עץ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דאין דרך ספינה להיות נקובה שלא יכנסו בה המים. והשתא לא הוי דומיא דאינך שינויי דבכולהו מזכיר ברישא ההוא דמביא וקורא וכמו כן פי' בפ"ק דגיטין (דף ז: ) גבי עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר... פירש שם בקונטרס דספינה דלעיל של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות והקשה ר"ת דבפ"ב דגיטין (דף כא: ) אמרי' כתבו על חרס של עציץ נקוב משמע דחרס בעי נקיבה ואמרינן בסוף המצניע (שבת דף צה: ) ה' מדות בכלי חרס ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר את הזרעים ועוד דסתם עציץ של חרס הוא כדמשמע בפרק שמנה שרצים (שם דף קח.) מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא כו' ופריך עלה מהתולש מעציץ נקוב וסתם חצבא דחרס הוא... ונראה לר"ת דבשל חרס מהניא נקיבה אבל בשל עץ אפי' נקוב לא מהני מידי ... תחילה היה רגיל ר"ת לפרש דבשל עץ אפי' נקיבה לא בעי דמתלחלח מן הקרקע יותר משל חרס ונקיט השתא ברישא ההוא דמביא וקורא כמו באינך.
בבלי מנחות פד: תני חדא: שבגג ושבחורבה שבעציץ ושבספינה - מביא וקורא, ותניא אידך: מביא ואינו קורא; ... ספינה אספינה לא קשיא: כאן בספינה של עץ, כאן בספינה של חרס מביא וקורא משום דשל ארץ היא .
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ערלה : והנוטע בספינה (משנה שם) אף על פי שאינה נקובה אם היא של חרס ומפרש בירו' שאין כלי חרס עומד בפני השרשין והן מפעפעין דרך החרס ויונקין מן הקרקע. אבל של עץ בעי נקיבה.
תוספות מסכת מנחות דף פד עמוד ב : כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס - פי' בקונטרס ספינה של חרס מביא וקורא והא דלא משני אידי ואידי בספינה של עץ כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה משום דאין דרך ספינה להיות נקובה שלא יכנסו בה המים. והשתא לא הוי דומיא דאינך שינויי דבכולהו מזכיר ברישא ההוא דמביא וקורא וכמו כן פי' בפ"ק דגיטין (דף ז: ) גבי עפר חוצה לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר... פירש שם בקונטרס דספינה דלעיל של חרס היא ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות והקשה ר"ת דבפ"ב דגיטין (דף כא: ) אמרי' כתבו על חרס של עציץ נקוב משמע דחרס בעי נקיבה ואמרינן בסוף המצניע (שבת דף צה: ) ה' מדות בכלי חרס ניקב כשורש קטן טהור מלהכשיר את הזרעים ועוד דסתם עציץ של חרס הוא כדמשמע בפרק שמנה שרצים (שם דף קח.) מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא כו' ופריך עלה מהתולש מעציץ נקוב וסתם חצבא דחרס הוא... ונראה לר"ת דבשל חרס מהניא נקיבה אבל בשל עץ אפי' נקוב לא מהני מידי ... תחילה היה רגיל ר"ת לפרש דבשל עץ אפי' נקיבה לא בעי דמתלחלח מן הקרקע יותר משל חרס ונקיט השתא ברישא ההוא דמביא וקורא כמו באינך.
נטע בתוך בית חייב בערלה
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ב : רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה נאמר בו ונטעתם, ונטיעה בתוך הבית נטיעה היא ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה . ובשביעית צריכ' יש ספק דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' ומשמע מכל מקום, ומצד שני וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור:
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ט: אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה, זה שנטעו עכו"ם עד שלא באו אבותינו לארץ פטור, אבל משבאו לארץ אף מה שנטעו עכו"ם חייב שנאמר כי תבאו אל הארץ ונטעתם משעת ביאה.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ט: אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה, זה שנטעו עכו"ם עד שלא באו אבותינו לארץ פטור, אבל משבאו לארץ אף מה שנטעו עכו"ם חייב שנאמר כי תבאו אל הארץ ונטעתם משעת ביאה.
נטע על הגג או בעציץ שאינו נקוב חייב*
שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ד : וששאלת בכרם הנטוע על הגג ובנין הכרם כך הוא בנה תחלה הגג בקורות גדולות ובנסרים מדובקין זה בזה ואחר כך רצפו כלו ברובדין של אבן ומלאו עפר ונטע כרם. וראית לדמות לעציץ שאינו נקוב שפטור מן התרומה וכן יהיה פטור מן הערלה.
תשובה יראה לי דכל כה"ג חייב בתרומה ובערלה. דלא איירי בגמרא לפטור אלא מן הזרוע בדבר המטלטל כגון עציץ וספינה דלא הוי זרוע בארץ ואין דרך לזרוע כך. ולא חייבה התורה להפריש מעשר אלא תבואת זרעך כדרך שהעולם זורעין והיוצא השדה שנה שנה וגו' ואין דרך לזרוע בדבר המטלטל. אבל כשהוא נקוב חשוב כמחובר לארץ כי השרשים יונקים יתקיימו מלחלוחית הארץ וקרינן ביה היוצא השדה וגם דרך לזרוע כך... וכן לענין שבת ... וכן לענין טומאה...
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס"ק סג: ראייתו של הרא"ש ממ"ש בפ"ה דמעשרות בצלים שהשרישו כו' ולמד דאף בתרומות ומעשרות חייב כמש"ש בתשובה. אבל הוא תמוה דדוקא לענין טומאה אמרו ולא לתו"מ כמ"ש בתוספתא פ"ג דמעשרות.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ח : הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה , אף על פי שאינו כארץ לזרעים הרי הוא כארץ לאילנות.
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ב: רבי יצחק בר חקולה בשם חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה אף שלגבי מעשרות אינו חייב אלא בעציץ נקוב, זה רק לזרעים. אבל לנטיעת אילן לא צריך עציץ נקוב. רבי יוסי אמר מפני שהשרשין של האילן, שהם חזקים משרשי זרעים מפעפעין אותו. רבי יונה מפיק לישנא אומר את הטעם שנטיעה בעציץ חייבת בערלה בלשון אחר כלי חרש עומד בפני שרשין?!
תשובה יראה לי דכל כה"ג חייב בתרומה ובערלה. דלא איירי בגמרא לפטור אלא מן הזרוע בדבר המטלטל כגון עציץ וספינה דלא הוי זרוע בארץ ואין דרך לזרוע כך. ולא חייבה התורה להפריש מעשר אלא תבואת זרעך כדרך שהעולם זורעין והיוצא השדה שנה שנה וגו' ואין דרך לזרוע בדבר המטלטל. אבל כשהוא נקוב חשוב כמחובר לארץ כי השרשים יונקים יתקיימו מלחלוחית הארץ וקרינן ביה היוצא השדה וגם דרך לזרוע כך... וכן לענין שבת ... וכן לענין טומאה...
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס"ק סג: ראייתו של הרא"ש ממ"ש בפ"ה דמעשרות בצלים שהשרישו כו' ולמד דאף בתרומות ומעשרות חייב כמש"ש בתשובה. אבל הוא תמוה דדוקא לענין טומאה אמרו ולא לתו"מ כמ"ש בתוספתא פ"ג דמעשרות.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ח : הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה , אף על פי שאינו כארץ לזרעים הרי הוא כארץ לאילנות.
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ב: רבי יצחק בר חקולה בשם חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה אף שלגבי מעשרות אינו חייב אלא בעציץ נקוב, זה רק לזרעים. אבל לנטיעת אילן לא צריך עציץ נקוב. רבי יוסי אמר מפני שהשרשין של האילן, שהם חזקים משרשי זרעים מפעפעין אותו. רבי יונה מפיק לישנא אומר את הטעם שנטיעה בעציץ חייבת בערלה בלשון אחר כלי חרש עומד בפני שרשין?!
שו"ע כ"ו: הנוטע ברשות הרבים לרש"י, ב"י, ב"ח ושבט הלוי אפילו לצורך הרבים מתחייב. ולרא"ש והדרישה דווקא לצורך יחיד , והגזלן שנטע והעובד כוכבים שנטע בין לעצמו בין לישראל שנאמר כי תבואו ונטעתם ומשעת ביאה מתחייבים מכל מקום. רמב"ם,
הנוטע בבית ועל גג שמילאו עפר ונטע בו. והנוטע בספינה, או בעציץ אף על פי שאינו נקוב , חייב. שלעניין אילנות דינו כארץ ושונה מלענין זרעים. רמב"ם. כיון שהשרשין מפעפעין אותו. ירושלמי. ולא כרא"ש שפוטר בעציץ המטלטל אלא אם הוא של חרס.
וגדר נקוב הוא כ- 2.5 ס"מ נקב. הלכות הארץ. וי"א לכתחילה 4 ס"מ. מאמ"ר לגרמ"א ב יו"ד כז.
ואפילו בעציץ עץ חייב כרמב"ם. כיון שרק בספינה מחלקים בין עץ לחרס שהמים מלחלחים אותה. ולא כרש"י ורא"ש (ע"פ ירושלמי) שדווקא בעציץ חרס חייב שהוא כארץ. גר"א.
בעציץ פלסטיק לא שייך הטעם של 'שורשים מפעפעים', ולכן לחזו"א (ערלה ל"ב) חייב מדרבנן ולגרשז"א (מנחת שלמה א, ע) מהדין לרוה"פ כמו שבכרם אינו מקדש ככה גם בערלה אין הפירות נאסרים. ונפק"מ לספירה מחדש אם ניקבו אבל לכתחילה 'צריך ודאי להחמיר ולנהוג בו איסור ערלה כהרמב"ם וכהשו"ע שפסק כמותו'.
הנוטע בבית ועל גג שמילאו עפר ונטע בו. והנוטע בספינה, או בעציץ אף על פי שאינו נקוב , חייב. שלעניין אילנות דינו כארץ ושונה מלענין זרעים. רמב"ם. כיון שהשרשין מפעפעין אותו. ירושלמי. ולא כרא"ש שפוטר בעציץ המטלטל אלא אם הוא של חרס.
וגדר נקוב הוא כ- 2.5 ס"מ נקב. הלכות הארץ. וי"א לכתחילה 4 ס"מ. מאמ"ר לגרמ"א ב יו"ד כז.
ואפילו בעציץ עץ חייב כרמב"ם. כיון שרק בספינה מחלקים בין עץ לחרס שהמים מלחלחים אותה. ולא כרש"י ורא"ש (ע"פ ירושלמי) שדווקא בעציץ חרס חייב שהוא כארץ. גר"א.
בעציץ פלסטיק לא שייך הטעם של 'שורשים מפעפעים', ולכן לחזו"א (ערלה ל"ב) חייב מדרבנן ולגרשז"א (מנחת שלמה א, ע) מהדין לרוה"פ כמו שבכרם אינו מקדש ככה גם בערלה אין הפירות נאסרים. ונפק"מ לספירה מחדש אם ניקבו אבל לכתחילה 'צריך ודאי להחמיר ולנהוג בו איסור ערלה כהרמב"ם וכהשו"ע שפסק כמותו'.
- ↩
ונראה שהיאוש הוא תנאי להחשב גזלן בקרקע אבל אינו תנאי לחיוב ערלה שהרי קודם יאוש הוא כנוטע בתוך שדה חבירו. וכן משמע בדרך אמונה - ציון ההלכה מעשר שני פרק י ס"ק צ'.