התחברות
None
סעיף ז
סעיף ז
נטע רבעי נוהג בפירות חו"ל וי"ח
רמב"םהלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה טו : יראה לי שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל שלא אמרו אלא הערלה, וקל וחומר הדברים ומה סוריא שהיא חייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם אינה חייבת בנטע רבעי כמו שיתבאר בהלכות מעשר שני, חוצה לארץ לא כל שכן שלא יהיה נטע רבעי נוהג בה, אבל בארץ ישראל נוהג בה בין בפני הבית בין שלא בפני הבית והורו מקצת גאונים (וכן התוס' להלן) שכרם רבעי לבדו פודין אותו בחוצה לארץ ואחר כך יהיה מותר באכילה ואין לדבר זה עיקר.
בבלי ברכות לה.משנה . כיצד מברכין על הפירות?... גמרא . מנא הני מילי? דתנו רבנן: קדש הלולים לה' - מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך - והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה הלולים לשון חלולים; חד מינייהו אתא לאורויי: אחליה והדר אכליה, הוציאהו לחולין על ידי פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים, וחד: ללמדך שלא נאמרה תורת רבעי אלא בכרם, שנאמר קדש הלולים - דבר שמהללין בו טעון חלול, וזהו יין . חד: דאמר רחמנא - אחליה והדר אכליה; ואידך: דבר הטעון שירה - טעון חלול, ושאינו טעון שירה - אין טעון חלול, וכדרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן; דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין הלוים שיר של קרבן במקדש אלא על היין, כשמנסכין נסכי מזבח ? שנאמר שופטים ט, יג 'ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים', אם אנשים משמח - אלהים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין! הניחא למאן דתני נטע רבעי כולה סיומא דפרכא הוא, והכי קאמר: הניחא הא דילפת ברכה מהכא למאן דתני נטע רבעי - דאית ליה כל פירות האילן בתורת רבעי, ולא דריש מהכא דבר דטעון הלול טעון חלול - אייתר ליה חד הלול לברכה. , אלא למאן דתני כרם רבעי מאי איכא למימר הא מיבעי ליה למדרש שאין חלול אלא במקום הלול? דאתמר: רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד תני: כרם רבעי, וחד תני: נטע רבעי! ולמאן דתני כרם רבעי - הניחא אי יליף גזרה שוה, דתניא: רבי אומר, נאמר כאן: להוסיף לכם תבואתו, ונאמר להלן: ותבואת הכרם - מה להלן כרם אף כאן כרם, אייתר ליה חד הלול לברכה;
תוספותברכות לה א: ולמאן דתני כרם רבעי וכו' - ועתה קיימא לן דרבעי נוהג אף בח"ל מיהו בכרם נוהג ולא בשאר אילנות דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל. וכרם רבעי בזמן הזה מחללין על שוה פרוט' ושוחקו ומטילו לנהר וכן מפורש בשאלתות דרב אחאי.
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כד עמוד ב: רבינו יצחק הזקן ז"ל היה אומר שזו אינה ראיה מפני שנוכל לדחות ולומר שלא אמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אלא גבי צלף אם נוהג בו ערלה שנחלקו רבי אליעזר ור"ע דרבי עקיבא אומר שאינו נוהג בו ערלה אלא באביונות בלבד והתמרות והקפריסין אינם פרי לענין מעשר ולא לענין ערלה ור' אליעזר היה מחמיר ואומר שהכל פרי ובכל נוהג מעשר וערלה ואמרינן התם דבחוצה לארץ עבדינן כדברי המיקל וזורק את האביונות בלבד ואוכל את הקפריסין אבל בשאר מילי לא אזלינן לקולא דהיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : והרשב"א כתב בתשובה שטעמו של הרמב"ם מפני שלמדו בקידושין (נד: ) רבעי ממעשר שני בגזירה שוה דקדש קדש וסבר הרב ז"ל דמה מעשר שני אינו נוהג בחוצה לארץ אף הרבעי אינו נוהג בה. אבל דעת התוספותוה"ר יונה והרשב"א (שם ד"ה ולענין) והרא"ש בריש פרק כיצד מברכין דאף בחוצה לארץ נוהג אלא שכתבו שאינו נוהג אלא בכרם ולא בשאר אילנות וכן דעת רב אחא גאון.
בבלי ברכות לה.משנה . כיצד מברכין על הפירות?... גמרא . מנא הני מילי? דתנו רבנן: קדש הלולים לה' - מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך - והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה הלולים לשון חלולים; חד מינייהו אתא לאורויי: אחליה והדר אכליה, הוציאהו לחולין על ידי פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים, וחד: ללמדך שלא נאמרה תורת רבעי אלא בכרם, שנאמר קדש הלולים - דבר שמהללין בו טעון חלול, וזהו יין . חד: דאמר רחמנא - אחליה והדר אכליה; ואידך: דבר הטעון שירה - טעון חלול, ושאינו טעון שירה - אין טעון חלול, וכדרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן; דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין הלוים שיר של קרבן במקדש אלא על היין, כשמנסכין נסכי מזבח ? שנאמר שופטים ט, יג 'ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים', אם אנשים משמח - אלהים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין! הניחא למאן דתני נטע רבעי כולה סיומא דפרכא הוא, והכי קאמר: הניחא הא דילפת ברכה מהכא למאן דתני נטע רבעי - דאית ליה כל פירות האילן בתורת רבעי, ולא דריש מהכא דבר דטעון הלול טעון חלול - אייתר ליה חד הלול לברכה. , אלא למאן דתני כרם רבעי מאי איכא למימר הא מיבעי ליה למדרש שאין חלול אלא במקום הלול? דאתמר: רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד תני: כרם רבעי, וחד תני: נטע רבעי! ולמאן דתני כרם רבעי - הניחא אי יליף גזרה שוה, דתניא: רבי אומר, נאמר כאן: להוסיף לכם תבואתו, ונאמר להלן: ותבואת הכרם - מה להלן כרם אף כאן כרם, אייתר ליה חד הלול לברכה;
תוספותברכות לה א: ולמאן דתני כרם רבעי וכו' - ועתה קיימא לן דרבעי נוהג אף בח"ל מיהו בכרם נוהג ולא בשאר אילנות דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל. וכרם רבעי בזמן הזה מחללין על שוה פרוט' ושוחקו ומטילו לנהר וכן מפורש בשאלתות דרב אחאי.
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כד עמוד ב: רבינו יצחק הזקן ז"ל היה אומר שזו אינה ראיה מפני שנוכל לדחות ולומר שלא אמרו כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אלא גבי צלף אם נוהג בו ערלה שנחלקו רבי אליעזר ור"ע דרבי עקיבא אומר שאינו נוהג בו ערלה אלא באביונות בלבד והתמרות והקפריסין אינם פרי לענין מעשר ולא לענין ערלה ור' אליעזר היה מחמיר ואומר שהכל פרי ובכל נוהג מעשר וערלה ואמרינן התם דבחוצה לארץ עבדינן כדברי המיקל וזורק את האביונות בלבד ואוכל את הקפריסין אבל בשאר מילי לא אזלינן לקולא דהיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : והרשב"א כתב בתשובה שטעמו של הרמב"ם מפני שלמדו בקידושין (נד: ) רבעי ממעשר שני בגזירה שוה דקדש קדש וסבר הרב ז"ל דמה מעשר שני אינו נוהג בחוצה לארץ אף הרבעי אינו נוהג בה. אבל דעת התוספותוה"ר יונה והרשב"א (שם ד"ה ולענין) והרא"ש בריש פרק כיצד מברכין דאף בחוצה לארץ נוהג אלא שכתבו שאינו נוהג אלא בכרם ולא בשאר אילנות וכן דעת רב אחא גאון.
סיכום דעות הראשונים בנטע רבעי בחו"ל
- ר"י הזקן – חייב בכל עצי הפרי. מה שהתרנו בחו"ל במחלוקת הפוסקים הוא רק לענין צלף ולא בכל ספק ולכן למרות המחלוקת נטע רבעי חייב גם בפירות חו"ל.
- רמב"ן, רא"ש – חייב רק בכרם. כיון שנחלקו בזה בגמ' נוקטים כדעה המקלה בחו"ל.
- רמב"ם – פירות חו"ל פטורים מנטע רבעי – קל וחומר מסוריא שפטורה מנטע רבעי למרות שחייב במעשר ובשביעית שלא כחו"ל.
בחו"ל אין רבעי נוהג בגפן יחידית לרוה"ר אלא בכרם
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: וכתב עוד ( הר"ן ) בשם רב אחא דלמאן דתני כרם רבעי אין רבעי נוהג אלא בכרם שלם אבל בגפן יחידית לא והרמב"ן (ר"ה י. ד"ה אבל) הקשה עליו וכתב דאפילו בגפן יחידית נוהג רבעי והרשב"א כתב בריש פרק כיצד מברכין (שם) כדברי רב אחא וזה לשונו קיימא לן כמאן דתני כרם רבעי דכל המקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ והילכך אין נטע רבעי נוהג עכשיו אלא כרם רבעי ולא גפן יחידית אלא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ( ר"ש כלאים ד ו: כגון ג' גפנים נטועים בשורה א' ושתים בשורה שניה כנגד שתים הסמוכות מן השלש ) דהיינו כרם. וכן כתב הרב בעל המאור ז"ל עכ"ל: [בדק הבית] וכן כתב בתשובותהרשב"א שהיו מיוחסות להרמב"ן סימן קנ"ו שבחו"ל אינו נוהג אלא בכרם.
הנאה משרף פגי ערלה אסורה ובפגי רבעי מותרת
בדק הבית : כתב רבינו ירוחםנתיב ט"ו אות ל"א (קמא ע"ג) שמעמיד בשרף פגי ערלה אסור כי סמדר מותר ופגין אסור משום ערלה (ערלה פ"א מ"ז) אבל בפגין של נטע רבעי אפילו של כרם הנוהג בזמן הזה מותר כדאמרינן (ירושלמי שם פ"א ה"ה) פרי אתה פודה ולא בוסר ולא פגין עכ"ל:
שו"ע ז': דין נטע רבעי נוהג אף בחוצה לארץ כר"י הזקן. שקולת חו"ל בספק נאמר דווקא בצלף.
ויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ רמב"ם. וק"ו מסוריא שפטורה , אבל בחוצה לארץ פירות הבאים אחר שעברו שני ערלה מותרים בלא פדיון הלכך נראה דבין בכרם רבעי ובין בנטע רבעי יש לפדות בח"ל בלא ברכה, ש"ך .
( וי"א שאינו נוהג בחוצה לארץ רק בכרם, ולא בשאר אילנות דכתיב ביה הלולים ודרשינן חלולים פירוש דבר שמהללים בו טעון חילול וזהו יין שאומרים בו שירה על הנסכים, ט"ז. ע"פ ברכות לה. מחלוקת רבי חייא ורבי שמעון ברבי אם רבעי נוהג בנטיעות שאינם כרם. ומקלים בחו"ל ) (טור בשם הגאונים ורמב"ן ורא"ש וע"פ) גר"א: וכן עיקר .
עמוד הקודםעמוד הבאויש מי שאומר שאינו נוהג אלא בארץ רמב"ם. וק"ו מסוריא שפטורה , אבל בחוצה לארץ פירות הבאים אחר שעברו שני ערלה מותרים בלא פדיון הלכך נראה דבין בכרם רבעי ובין בנטע רבעי יש לפדות בח"ל בלא ברכה, ש"ך .
( וי"א שאינו נוהג בחוצה לארץ רק בכרם, ולא בשאר אילנות דכתיב ביה הלולים ודרשינן חלולים פירוש דבר שמהללים בו טעון חילול וזהו יין שאומרים בו שירה על הנסכים, ט"ז. ע"פ ברכות לה. מחלוקת רבי חייא ורבי שמעון ברבי אם רבעי נוהג בנטיעות שאינם כרם. ומקלים בחו"ל ) (טור בשם הגאונים ורמב"ן ורא"ש וע"פ) גר"א: וכן עיקר .