התחברות
None
סעיף כב
סעיף כב
עיקר היתר שהוסיף באיסור אחד ממאתיים נאסר
בבלי מנחות סט: בעי ר"ש בן פזי: שיבולת שהביאה שליש קודם לעומר, ועקרה ושתלה לאחר העומר והוסיפה, מהו? בתר עיקר אזלינן ושרייה עומר, או דלמא בתר תוספת אזלינן ועד שיבא עומר הבא? תפשוט ליה מהא, דאמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן: ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות, אפילו הוסיף במאתים - אסור, ואמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: בצל ששתלו בכרם ונעקר הכרם, אפי' הוסיף במאתים - אסור! היא גופה קא מיבעיא ליה: מפשט פשיטא להו לרבנן דבתר עיקר אזלינן, לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא, או דלמא ספוקי מספקא להו, ולחומרא אמרינן, לקולא לא אמרינן? תיקו.
משנה ערלה פרק א משנה ה : אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה ושניהם, הזקנה והבריכה הוו כאילו נטעו עתה ומונים להם שלש שנים משעה שנעקר האילן הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה ... וכן בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור אם תלשן מיד, הן מותרין מפני שגדלו בהיתר. ואם הניחן באילן וגדלו לאחר שנפסקה ואין בפירות שגדלו כבר מאתים לבטל התוספת, אסור, דערלה אוסרת עד מאתים. והוא הדין באילן זקן שנעקר ובו פירות, וחזר ושתלו :
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א: בריכה שנפסקה. אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן דאמר רבי יסי בשם רבי יוחנן בצל שעקרו, עישרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו מעשר גם את העיקר, כי כיון שהשריש הרי זו כזריעה חדשה. גר"א: הירושלמי פשט את ספק הגמרא במנחות שדווקא לחומרא הולכים אחר העיקר ולא לקולא.
רמב"ם על משנה מסכת ערלה פרק א משנה ה : וכבר ביארנו שהפירות שבבריכה אינן חייבין בערלה כל זמן שעיקר הענף מחובר באילן הראשון כלומר בזקנה, ואם היו בו פירות ונכרתו קצות הענפים מן הזקנה הרי זו חייבת בדין הערלה מכאן ולהבא כמו שאמר מונה משעה שנפסקה, ומותר לאכול אותם הפירות מיד מפני שגדלו בהתר, ואם הניח אותן הפירות עד שהוסיפו אחר שנפסקה אחד ממאתים שהוא שעור איסור הערלה כמו שיתבאר, הרי נאסרו אותן הפירות ונעשו ערלה.
משנה ערלה פרק א משנה ה : אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה ושניהם, הזקנה והבריכה הוו כאילו נטעו עתה ומונים להם שלש שנים משעה שנעקר האילן הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה ... וכן בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור אם תלשן מיד, הן מותרין מפני שגדלו בהיתר. ואם הניחן באילן וגדלו לאחר שנפסקה ואין בפירות שגדלו כבר מאתים לבטל התוספת, אסור, דערלה אוסרת עד מאתים. והוא הדין באילן זקן שנעקר ובו פירות, וחזר ושתלו :
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א: בריכה שנפסקה. אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן דאמר רבי יסי בשם רבי יוחנן בצל שעקרו, עישרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו מעשר גם את העיקר, כי כיון שהשריש הרי זו כזריעה חדשה. גר"א: הירושלמי פשט את ספק הגמרא במנחות שדווקא לחומרא הולכים אחר העיקר ולא לקולא.
רמב"ם על משנה מסכת ערלה פרק א משנה ה : וכבר ביארנו שהפירות שבבריכה אינן חייבין בערלה כל זמן שעיקר הענף מחובר באילן הראשון כלומר בזקנה, ואם היו בו פירות ונכרתו קצות הענפים מן הזקנה הרי זו חייבת בדין הערלה מכאן ולהבא כמו שאמר מונה משעה שנפסקה, ומותר לאכול אותם הפירות מיד מפני שגדלו בהתר, ואם הניח אותן הפירות עד שהוסיפו אחר שנפסקה אחד ממאתים שהוא שעור איסור הערלה כמו שיתבאר, הרי נאסרו אותן הפירות ונעשו ערלה.
עיקר איסור שהוסיף בהיתר אסור לעולם
cckh bsrho bz: hangtk tha fpr hnt’ utnrh kv tha fpr shnt’ vgkv chsu: cmk ageru בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו, והכי קא מיבעיא ליה: גידוליו היתר ועיקרו אסור, כיון דרבו גידוליו מעיקרו, אותן גידולי היתר מעלין את האיסור, או לא? אתא לקמיה דרבי אמי, לא הוה בידיה; אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא, פשט ליה מן הדא, דאמר רבי חנינא תריתאה אמר רבי ינאי : בצל של תרומה שנטעו, ורבו גידוליו על עיקרו - מותר. א"ל ר' ירמיה , ואיתימא רבי זריקא : שביק מר תרין ועביד כחד. מאן נינהו תרין? א"ר אבהו א"ר יוחנן : ילדה שסיבכה בזקינה ובה (בילדה) פירות, אף על פי שהוסיפה מאתים דשאר ערלה בטלה במאתים – אסור אלמא דלא אתו גידולין דהיתר ומעלין את האיסור; וא"ר שמואל בר רבי נחמני א"ר יונתן : בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם - אסור.
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ערלה : וכן אילן זקן שנעקר ובו פירות וחזר ושתלו כך הוא דינו שאם מוסיף מאתים אסור אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן הפירות של הענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה שאין גדולי היתר מעלין את האיסור.
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות ערלה : וכן אילן זקן שנעקר ובו פירות וחזר ושתלו כך הוא דינו שאם מוסיף מאתים אסור אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן הפירות של הענף אסורים לעולם אפילו גדלו הרבה שאין גדולי היתר מעלין את האיסור.
גידולי ההיתר* לא נאסרים בעיקר איסור
הר"ן מסכת נדרים דף נז עמוד ב: ורבו גדוליו על עיקרו - לאו רבייה בלחוד קאמר אלא רבייה שכיוצא בה במידי דאתי מעלמא היה בה כדי לבטל את האסור מיהו בגדולין מספקא ליה אי גדולי היתר מעלין את האיסור או לא ונ"ל דעיקר ספיקיה אי אמרינן דגידולין כיון שנמשכין ויוצאין מן העיקר שאינו כלה אי הוו להו כעיקר ואסירי אי הוו להו כהיתר ומעלין את האסור ובדין הוא דהוה ליה למיבעי גידולין עצמן שרו או אסירי מיהו הא בהא תליא דאי גידולי היתר מעלין את האיסור פשיטא דשרו ואי אין מעלין פשיטא דאסירי דאי שרו היו מעלין כך נראה בעיני ובסמוך תראה מה שהזקיקני לפרש כך.
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף נז עמוד ב: גידוליו היתר ועיקרו אסור. פשיטא לי דגדוליו מותרין אפי' לא רבו כי העיקר אינו יכול לבטל הגידולין כדדרשינן בחולין נמצא בפסחים כה.: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור "כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו: בהשרשה. זרוע ובא: הוסיף – אין. לא הוסיף מאתיים - לא"אלמא אף על גב שגדל האיסור מעט מעט לא אמרינן קמא קמא בטיל וה"ה נמי גידולי היתר בעיקר האיסור לא בטלי כי קא מבעיא לי אם רבו גידולי היתר על העיקר אם מבטלין אותו ברוב ואף על גב דעיקר לא מבטל גידולין היינו משום שגידולין חשיבי שתמיד גדלין והולכין או דילמא כי היכי דלא מבטל עיקר לגידולין הכי נמי לא מבטלין גידולין לעיקר ולא דמי לשאר איסורין שמבטלין ברוב משום דהנך לא מתערבי לגמרי יחד אלא נתוספו גידולין על העיקר:
פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף נז עמוד ב: גידוליו היתר ועיקרו אסור. פשיטא לי דגדוליו מותרין אפי' לא רבו כי העיקר אינו יכול לבטל הגידולין כדדרשינן בחולין נמצא בפסחים כה.: המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף מאתים - אסור "כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו: בהשרשה. זרוע ובא: הוסיף – אין. לא הוסיף מאתיים - לא"אלמא אף על גב שגדל האיסור מעט מעט לא אמרינן קמא קמא בטיל וה"ה נמי גידולי היתר בעיקר האיסור לא בטלי כי קא מבעיא לי אם רבו גידולי היתר על העיקר אם מבטלין אותו ברוב ואף על גב דעיקר לא מבטל גידולין היינו משום שגידולין חשיבי שתמיד גדלין והולכין או דילמא כי היכי דלא מבטל עיקר לגידולין הכי נמי לא מבטלין גידולין לעיקר ולא דמי לשאר איסורין שמבטלין ברוב משום דהנך לא מתערבי לגמרי יחד אלא נתוספו גידולין על העיקר:
כיצד משערים במאתיים
תלמוד ירושלמי מסכת כלאים פרק ה הלכה ה : כיצד הוא בודק? רב ביבי בשם רבי חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף:
משנה כלאים ה ה: הרואה ירק בכרם ואמר"כשאגיע לו אלקטנו" - מותר. "כשאחזור אלקטנו" - אם הוסיף במאתים אסור אף על פי שהוסיף מאתים עד שלא הגיע לו מותר, מאחר שאינו מתעצל בכלאים, אבל כשאחזור אסור משום דנתעצל ונתייאש
רא"ש מסכת כלאים פרק ה : פי' לוקח ירק אחד ומשער אותו שהוא כמו ירק אחר מאותו המין שהוא מחובר לא פחות ולא יותר אלא כמוהו. ושוהה כפי הזמן שנשתהה אותו ירק בכרם לאחר שיאמר לכשאחזור אלקטנו עד שעת לקיטתו, אם הוסיף המחובר אחד ממאתים על אותו שנלקט בידוע שהוסיף הנלקט (הקודם שנתעצל בלקיטתו) אחד ממאתים, ולישנא דזה פוחת זה מוסיף אינו מיושב דהו"ל למימר מה שזה מוסיף כן הוסיף זה.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ההלכה כב: וכיצד משערין שיעור זה, רואין אם נחתך ירק זה או מין תבואה זה מן הארץ בכמה זמן ייבש , הגע בעצמך שיבש עד שלא תשאר בו לחה במאה שעה, אם נשתהה בארץ משהגיע לו חצי שעה הרי הוסיף במאתים לאסור, ואם שהה פחות מחצי שעה מותר. הרמב"ם הסביר לפי פשט דברי רב ביבי שהבדיקה נעשית בהפחתת משקל.
הלכה כא השגת הראב"ד: א"א עיקר הדברים הללו בירושלמי"כיצד בודקין רב ביבי בר חנינא אמר עוקר אחד ומניח אחד כל מה שזה פחות זה מוסיף"ועל דבר זה בנה בנינו ולא האיר דבריו כל הצורך עד שריבה עליו תחבולה גדולה, ואומר אני אפי' בחצי שעה יוכל לדעת. כיצד? עוקר שתי שבלים או כמה שירצה ושוקל אותם בשעת עקירה ולחצי שעה ישקול אותם ואם היו עשרים אוקיאות ועכשיו פחתו אוקיא הרי שבחצי שעה ג"כ הוסיפו הנטיעות אוקיא הנה כי כל הנטיעות הוסיפו אחד על עשרים וכן למאה אוקיאות וכן למאתים.
סיכום שיטות מדידה בנתעצל
"לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף"
רא"ש: בודקים כמה הוסיף פרי מחובר באותו פרק זמן.
רמב"ם: בודקים בכמה זמן מתייבש פרי קטוף לגמרי ומחלקים לחשב כמה הוא מתייבש בפרק הזמן שהמתין. וזהו גם מה שהוסיף בזמן זה.
ראב"ד: בודקים כמה התייבש פרי קטוף בזמן קצר ועושים מכפלות לחישוב הזמן המלא.
משנה כלאים ה ה: הרואה ירק בכרם ואמר"כשאגיע לו אלקטנו" - מותר. "כשאחזור אלקטנו" - אם הוסיף במאתים אסור אף על פי שהוסיף מאתים עד שלא הגיע לו מותר, מאחר שאינו מתעצל בכלאים, אבל כשאחזור אסור משום דנתעצל ונתייאש
רא"ש מסכת כלאים פרק ה : פי' לוקח ירק אחד ומשער אותו שהוא כמו ירק אחר מאותו המין שהוא מחובר לא פחות ולא יותר אלא כמוהו. ושוהה כפי הזמן שנשתהה אותו ירק בכרם לאחר שיאמר לכשאחזור אלקטנו עד שעת לקיטתו, אם הוסיף המחובר אחד ממאתים על אותו שנלקט בידוע שהוסיף הנלקט (הקודם שנתעצל בלקיטתו) אחד ממאתים, ולישנא דזה פוחת זה מוסיף אינו מיושב דהו"ל למימר מה שזה מוסיף כן הוסיף זה.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ההלכה כב: וכיצד משערין שיעור זה, רואין אם נחתך ירק זה או מין תבואה זה מן הארץ בכמה זמן ייבש , הגע בעצמך שיבש עד שלא תשאר בו לחה במאה שעה, אם נשתהה בארץ משהגיע לו חצי שעה הרי הוסיף במאתים לאסור, ואם שהה פחות מחצי שעה מותר. הרמב"ם הסביר לפי פשט דברי רב ביבי שהבדיקה נעשית בהפחתת משקל.
הלכה כא השגת הראב"ד: א"א עיקר הדברים הללו בירושלמי"כיצד בודקין רב ביבי בר חנינא אמר עוקר אחד ומניח אחד כל מה שזה פחות זה מוסיף"ועל דבר זה בנה בנינו ולא האיר דבריו כל הצורך עד שריבה עליו תחבולה גדולה, ואומר אני אפי' בחצי שעה יוכל לדעת. כיצד? עוקר שתי שבלים או כמה שירצה ושוקל אותם בשעת עקירה ולחצי שעה ישקול אותם ואם היו עשרים אוקיאות ועכשיו פחתו אוקיא הרי שבחצי שעה ג"כ הוסיפו הנטיעות אוקיא הנה כי כל הנטיעות הוסיפו אחד על עשרים וכן למאה אוקיאות וכן למאתים.
סיכום שיטות מדידה בנתעצל
"לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף"
רא"ש: בודקים כמה הוסיף פרי מחובר באותו פרק זמן.
רמב"ם: בודקים בכמה זמן מתייבש פרי קטוף לגמרי ומחלקים לחשב כמה הוא מתייבש בפרק הזמן שהמתין. וזהו גם מה שהוסיף בזמן זה.
ראב"ד: בודקים כמה התייבש פרי קטוף בזמן קצר ועושים מכפלות לחישוב הזמן המלא.
שו"ע כ"ב: בריכה שנפסקה והתחייבה בכך בערלה והיא מלאה פירות היתר. שגדלו קודם שנפסקה וכן בשאר דוגמאות , וכן אילן זקן שנעקר ובו פירות ושתלו במקום אחר, או שלקח ענף מלא פירות מאילן זקן והרכיבו בילדה, אם נתוסף בפרי עד שאין בפרי הראשון שהוא היתר ק' ק' חלקים על התוספת, אסור כמשנה א' ה' שהפרי נשאר בהיתרו עד שמוסיף חלק מאתיים באיסור . ואם לאו, מותר.
אבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן, הפירות של הענף אסורים לעולם, אפילו גדלו הרבה שאין גידולי היתר מבטלין איסור, כר' יוחנן בנדרים נז: ורא"ש ולא כר' ינאי שם. ולעניין הגידולין עצמן השו"ע פסק כרא"ש שהקל ולא כר"ן שאסר. ש"ך. וסברת הרא"ש שכיון שאינם מעורבים באיסור אלא מתווספים עליו לא בטלים לו.
עמוד הקודםעמוד הבאאבל אם הרכיב ענף מלא פירות של ערלה בתוך אילן זקן, הפירות של הענף אסורים לעולם, אפילו גדלו הרבה שאין גידולי היתר מבטלין איסור, כר' יוחנן בנדרים נז: ורא"ש ולא כר' ינאי שם. ולעניין הגידולין עצמן השו"ע פסק כרא"ש שהקל ולא כר"ן שאסר. ש"ך. וסברת הרא"ש שכיון שאינם מעורבים באיסור אלא מתווספים עליו לא בטלים לו.