התחברות
None
סעיף כה
סעיף כה
הנוטע בתוך שלו לרבים חייב
משנה ערלה א משנה ב: עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור דכתיב כי תבואו אל הארץ ונטעתם, פרט לנטעו עובד כוכבים עד שלא באו לארץ. נטעו אף על פי שלא כבשו בין ישראל בין עובדי כוכבים לאחר שבאו לארץ חייב. הנוטע לרבים שנטע ברשותו לצורך רבים חייב דכתיב יהיה לכם ערלים להביא הנטוע לרבים ר' יהודה פוטר סבר ונטעתם נמי משמע לרבים ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.
בבלי פסחים כב: ואלא השתא דכתיבי הנך קראי, לכם למה לי? - לכדתניא: לכם - לרבות את הנטוע לרבים לצורך רבים, כגון באמצע הדרך לכל עובר. . רבי יהודה אומר: להוציא את הנטוע לרבים. מאי טעמא דתנא קמא - דכתיב ונטעתם - ליחיד משמע לרבים לא משמע דאין דרך רבים לנטוע, ולכל חד וחד קאמר ונטעתם , כתב רחמנא 'לכם' - להביא את הנטוע לרבים. ורבי יהודה - ונטעתם משמע בין לרבים בין ליחיד, ולכם - בין יחיד בין רבים משמע, הוי רבוי אחר רבוי, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ב : דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו של רבי יהודה הנוטע לרבים חייב בערלה. עלה מאיליו פטור מן הערלה. ורשב"א מסביר הנוטע לרבים חייב ברשות הרבים פטור. הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו. לרשות הרבים פטור. כלומר, אם נטע לרבים ברשות הרבים, מודה ר' יהודה שפטור. ומתי אמר הנוטע לרבים חייב, כשנטע בתוך שלו ומסר את הנטיעות לרבים. אבל אם נטע ברשות הרבים, יהיה פטור.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ד : הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה שנאמר ונטעתם אפילו לרבים, בד"א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ פטור.
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס"ק סא: כרשב"א בירושלמי הנ"ל ולא ידעתי טעמא אפשר דמפרש שרשב"א מפרש למתני' ולא משמע הכי דרשב"א קאמר משמיה דר"י דפוטר בנוטע לרבים והוא מפליג בכך.
טור יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד: הנוטע בתוך שלו לצורך רבים חייב וכתב הרמב"ם בד"א בא"י אבל בח"ל פטור וא"א ה רא"ש ז"ל לא חילק בזה:
בבלי פסחים כב: ואלא השתא דכתיבי הנך קראי, לכם למה לי? - לכדתניא: לכם - לרבות את הנטוע לרבים לצורך רבים, כגון באמצע הדרך לכל עובר. . רבי יהודה אומר: להוציא את הנטוע לרבים. מאי טעמא דתנא קמא - דכתיב ונטעתם - ליחיד משמע לרבים לא משמע דאין דרך רבים לנטוע, ולכל חד וחד קאמר ונטעתם , כתב רחמנא 'לכם' - להביא את הנטוע לרבים. ורבי יהודה - ונטעתם משמע בין לרבים בין ליחיד, ולכם - בין יחיד בין רבים משמע, הוי רבוי אחר רבוי, ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט.
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה ב : דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו של רבי יהודה הנוטע לרבים חייב בערלה. עלה מאיליו פטור מן הערלה. ורשב"א מסביר הנוטע לרבים חייב ברשות הרבים פטור. הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו. לרשות הרבים פטור. כלומר, אם נטע לרבים ברשות הרבים, מודה ר' יהודה שפטור. ומתי אמר הנוטע לרבים חייב, כשנטע בתוך שלו ומסר את הנטיעות לרבים. אבל אם נטע ברשות הרבים, יהיה פטור.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ד : הנוטע לרבים בתוך שדהו חייב בערלה שנאמר ונטעתם אפילו לרבים, בד"א בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ פטור.
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס"ק סא: כרשב"א בירושלמי הנ"ל ולא ידעתי טעמא אפשר דמפרש שרשב"א מפרש למתני' ולא משמע הכי דרשב"א קאמר משמיה דר"י דפוטר בנוטע לרבים והוא מפליג בכך.
טור יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד: הנוטע בתוך שלו לצורך רבים חייב וכתב הרמב"ם בד"א בא"י אבל בח"ל פטור וא"א ה רא"ש ז"ל לא חילק בזה:
שו"ע כ"ה: הנוטע בתוך שלו לצורך רבים, חייב. כרמב"ם ורע"ב שדברי המשנה לחייב דווקא בתוך שלו. אמנם לרש"י, גר"א וחזו"א גם הנוטע לרבים ברה"ר חייב.
כחכמים במשנה ומריבוי המילים"ונטעתם"ו"לכם". פסחים כב: וכהסבר רבי שמעון בן אלעזר בירושלמי שמדובר בנוטע בתוך שלו. 20
כחכמים במשנה ומריבוי המילים"ונטעתם"ו"לכם". פסחים כב: וכהסבר רבי שמעון בן אלעזר בירושלמי שמדובר בנוטע בתוך שלו. 20
- ↩
והגר"א כאן הקשה שדברי רשב"א מתייחסים לר"י במשנה שפוטר בנוטע לרבים וכיצד דבריו עולים להסבר ההלכה כחכמים שמחייבים?