התחברות
None
סעיף ה
סעיף ה
נטע מט"ז אב עד סוף אלול
ירושלמי ראש השנה פרק א הלכה ב פני משה : כיצד לנטיעה ? באיזה ענין אמרו שבא' בתשרי ר"ה הוא לנטיעה ? תני 'הנוטע והמבריך והמרכיב ל' יום לפני ר"ה כשיגיע א' בתשרי שהוא ר"ה לנטיעות ועלתה לו שנה שלימה מותר לקיימו בשביעית. פחות מל' יום לפני ר"ה ולא עלתה לו שנה שלימה לערלה עד אחד בתשרי הבא אסור לקיימן בשביעית. אבל אמרו פירות נטיעה זו שנטעה ל' יום לפני ר"ה אסורין עד ט"ו בשבט .' מ"ט ר' יסא בשם ר' יוחנן ו בשנה הרביעית ' וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'' דלפעמים בשנה הרביעית ג"כ אסורין משום ערלה . מה את ש"מ אמר רבי זעירא שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה. אמר רבי בא בר ממל קומי ר' זעירה נראים דברים בשנטעו שלשים יום לפני ר"ה דבדוקא אמרו בשנטעו ל' יום לפני ר"ה דפירות נטיעה זו הוא דאסורין אחר ר"ה של שנה הג' עד ט"ו בשבט: אבל אם נטעו פחות משלשים יום לפני ר"ה. איתא חמי שנה שלימה (לא) עלתה לו ואת אמר הכין?! גרסת הראב"ד: "שנה שלימה מונין לו ותימר הכי?" כלומר דמכיון שעברו עליהן ג' שנים שלימות מהיכי תיתי יהי' אסורין משום ערלה עד ט"ו בשבט? א"ל ר' זעירה ואין כיני ואפילו נטעו שלשים יום לפני ר"ה יהא אסור עד ל' יום לפני ר"ה ואף על פי שעברו עליהן ג' שנים והיינו שתי שנים עם אותן שלשים יום שלפני ר"ה הקודמין והן נחשבין לשנה אפ"ה אסורין הן כל שנה הרביעית עד שלשים יום האחרונים שלפני ראש השנה שאז הן ג' שנים שלימות מיום אל יום?! מאי כדון והשתא בעינן טעמא דקאמרת שאינו אסור אלא עד ט"ו בשבט שלאחר ראש השנה של שנה השלישית שהיא רביעית עם הל' יום הקודמין א"ר מנא מכיון שהוא עומד בתוך שנתו של אילן משלים שנתו היינו טעמא מכיון שהגיע לט"ו בשבט שהוא שנתו של אילן משלים הוא שנתו והיינו כמו שעברו עליהן ג' שנים מיום אל יום דמי ודי לנו בזה שנחמיר לאסור מר"ה של אחר שנת השלישית שהיא רביעית עד ט"ו בשבט וטפי מהכי לא מחמרינן: .
טור יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד: ואם נטע ביום ט"ז ומיום ששה עשר ואילך מונה מר"ח תשרי הבא שלש שנים שלימים ולאחר ראש חדש תשרי של שנה רביעית כל הפירות שיחנטו בו קודם ט"ו בשבט יש להם גם כן דין ערלה אף שנגמרים אח"כ לא שנא היו שלשה שנים שלימים ערלה כגון שנטע מששה עשר באב ואילך לא שנא היו מקוטעים כגון שנטע מקודם י"ו באב.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט
הלכה יא: נטען בי"ו באב משנת עשר לא עלתה לו שנת עשר אלא הרי הוא ערלה שנת י"א וי"ב וי"ג כולה, והרי הוא נטע רבעי מראש השנה של שנת י"ד עד סופהולא עד טו בשבט הבא .
הלכה יב: נטע הנטיעה מראש חדש תשרי עד ט"ו בשבט מונה לה ג' שנים מיום ליום לערלה ומיום ליום לרבעי כסף משנה: מיום הנטיעה ועוד י"ד ימים של קליטה . גר"א: דוקא לחושבן שנה חשבינן ימי קליטה דלא ככ"מ שם וכ"ה בת"כ הנ"ל ובירושלמי פ"ק דערלה מאימתי כו' משעת נטיעה , וראיתי לגאונים דברים בחשבון ערלה ורבעי אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן ובודאי טעות סופרים הם והאמת כבר ביארנו דרכה.
ראיות לשיטת הרמב"ם
ראב"ד הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט הלכה י"א:
טור יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד: ואם נטע ביום ט"ז ומיום ששה עשר ואילך מונה מר"ח תשרי הבא שלש שנים שלימים ולאחר ראש חדש תשרי של שנה רביעית כל הפירות שיחנטו בו קודם ט"ו בשבט יש להם גם כן דין ערלה אף שנגמרים אח"כ לא שנא היו שלשה שנים שלימים ערלה כגון שנטע מששה עשר באב ואילך לא שנא היו מקוטעים כגון שנטע מקודם י"ו באב.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט
הלכה יא: נטען בי"ו באב משנת עשר לא עלתה לו שנת עשר אלא הרי הוא ערלה שנת י"א וי"ב וי"ג כולה, והרי הוא נטע רבעי מראש השנה של שנת י"ד עד סופהולא עד טו בשבט הבא .
הלכה יב: נטע הנטיעה מראש חדש תשרי עד ט"ו בשבט מונה לה ג' שנים מיום ליום לערלה ומיום ליום לרבעי כסף משנה: מיום הנטיעה ועוד י"ד ימים של קליטה . גר"א: דוקא לחושבן שנה חשבינן ימי קליטה דלא ככ"מ שם וכ"ה בת"כ הנ"ל ובירושלמי פ"ק דערלה מאימתי כו' משעת נטיעה , וראיתי לגאונים דברים בחשבון ערלה ורבעי אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן ובודאי טעות סופרים הם והאמת כבר ביארנו דרכה.
ראיות לשיטת הרמב"ם
ראב"ד הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט הלכה י"א:
- א"א דבר זה הוציא מן הירושלמי של מסכת ר"ה כשאמרה הברייתא פירות נטיעה זו אסורה עד ט"ו בשבט א"ר בא בר ממל קומי רבי זעירא נראים דברים בשנטע שלשים יום לפני ר"ה אבל אם נטע פחות מל' יום לפני ר"ה שנה שלימה מונין לו ותימר הכי אלמא כל היכא שיש לו ג' שנים שלימות אין מוסיפין לו,
- והאי סברא מסתייעא מדקתני שם ופירות נטיעה זו שנטעה קודם טו, באב אסורים עד טו בשבט מכלל דאיכא נטיעה דלא אמרינן הכי.
- ועוד מדאמרינן פעמים שברביעית ועדיין אסורה משום ערלה פעמים הוא דאמרינן הכי ולא כל שעה.
- ומאי דאקשו עלה אי הכי אפילו נטעו שלשים יום לפני ר"ה יהא אסור עד שלשים יום לפני ר"ה כלומר כיון דקפדינן על ג' שנים שלימות ולמה אין מוסיפין לה אלא עד שבט תהא אסורה עד שלשים יום לפני ר"ה של שנה רביעית שלא יהו שנים מקוטעות מאי כדון א"ר מונא מתוך שעומד בתוך שנתו של אילן משלים שנתו פירוש שנתו של אילן והוא שבט כלומר די לנו בכך עתה לזה הטעם דוקא בשנטעה ל' יום לפני ר"ה מוסיפין לו עד שבט אבל פחות מל' יום הואיל ויש לה ג' שנים שלימות חוץ מקליטתה אין מוסיפין לה כלום אלא מראש תשרי לראש תשרי.
הר"ן על הרי"ף מסכת ראש השנה דף ב עמוד ב :
והא דאמרי' ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט. איכא מ"ד דדוקא נטיעה שהקלנו עליה בתחלתה שעלו לה שלשים יום לשנה שלימה ולפיכך מחמירין עליה בסופה להמשיך שנתה עד ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן והיינו דאמרינן פירות נטיעה זו דמשמע דוקא זו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי אבל הר"ז הלוי ז"ל כתב שכך הדין בכל נטיעה ואפילו באותה שלא הקלנו עליה בתחלתה וכי קאמר ופירות נטיעה זו היינו לומר שהנטיעה שהיא גורמת לה איסור ערלה היא מושכתה עד ט"ו בשבט. ופלוגתא היא בירושלמי ... וה"נ מסתברא משום דהא מילתא בטעמא תליא ולאו משום חומרא בעלמא והיינו טעמא דמילתא דכיון דאילן גדל על רוב מים של שנה שעברה וכל שהוא חונט בין בתשרי לט"ו בשבט היינו מחמת יניקת מים שלפני ר"ה ומאותה יניקה חנטו פירות הללו ולפיכך הרי הן כאילו חנטו קודם תשרי דחנט' זו משרף שלפני תשרי הוא וכיון דהיינו טעמ' דמילתא ליכא לאפלוגי בין נטעה שלשים יום לפני ר"ה או פחות מכן וכי תימא אי הכי דכולהו נטיעות אסורין עד ט"ו בשבט למאי אמרי' ר"ה של נטיעה תשרי י"ל דנפקא מינה שאם עשו לה ט"ו בשבט ר"ה היינו אומרים שאילו נטעה ל' יום קודם ט"ו בשבט עלתה לו שנה:
זמן הנטיעה | אב א | אלול א | תשרי ב | חשון ב | כסליו ב | טבת ב | שבט ב | אדר ב | ניסן ב | אייר ב | סיון ב | תמוז ב | אב ב | אלול ב | שנה ג | תשרי ד | חשון ד | כסליו ד | טבת ד | שבט ד | אדר ד | ניסן ד | אייר ד | סיון ד | תמוז ד | אב ד | אלול ד | תשרי ה | חשון ה | כסליו ה | טבת ה | שבט ה | תקופת מינימום בחודשים | |
עד ט"ו באב | ... | 30 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
ט"ז אב עד סוף אלול | טור, רז"ה | 40.5 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
ט"ז אב עד סוף אלול | רמב"ם | 37~ | ||||||||||||||||||||||||||||||||
ר"ה עד ט"ו בשבט | טור, רז"ה | |||||||||||||||||||||||||||||||||
ר"ה עד ט"ו בשבט | רמב"ם | 36 |
שו"ע ה': הא דאמרינן שלאחר ר"ח תשרי של שנה רביעית כל הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט יש להם גם כן דין ערלה אף על פי שנגמרים אח"כ, דוקא בנטיעה שהקלנו עליה בתחלתה כר' בא בר ממל בירושלמי, רש"י ורמב"ם שכיון שעברו עליה מ"ד יום עלתה לה שנה ואפי' נטעו קודם ראש השנה הרבה יותר ממ"ד יום כגון חמשה עשר בשבט או יותר, ש"ך , לפיכך החמרנו עליה בסופה , הא לאו הכי, לא 4ודי בג' שנים שלימות מיום ליום. כרמב"ם. ואם זרע לאחר ט"ז אלול עד סוף שנה רביעית. וי"א דלא שנא 5כר' זעירה. רז"ה , טור, ר"ן . כיון שהסברא היא שאילן עד טו בשבט גדל על רוב מים של שנה שעברה, אין לחלק. ר"ן. וכן החמיר החזו"א וכרם ציון.