התחברות
None
סעיף ג
סעיף ג
דין הקפריסין והתמרות וערלה בחו"ל
בבלי ברכות לו. אמר רב יהודה אמר רב : צלף 1 של ערלה בחוצה לארץ - זורק את האביונות (הפרי)ואוכל את הקפריסין . למימרא, דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי? ורמינהו: על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה, ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ! - הוא דאמר כרבי עקיבא; דתנן, רבי אליעזר אומר: צלף - מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין, רבי עקיבא אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד, מפני שהוא פרי. - ונימא: הלכה כרבי עקיבא! - אי אמר הלכה כרבי עקיבא, הוה אמינא - אפילו בארץ, קמשמע לן: כל המיקל בארץ - הלכה כמותו בחוצה לארץ דכיון דאינה מן התורה, הלך אחר המיקל. , אבל בארץ לא. - ונימא: הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ, דכל המיקל בארץ - הלכה כמותו בחוצה לארץ! - אי אמר הכי, הוה אמינא: הני מילי - גבי מעשר אילן, דבארץ גופא מדרבנן, אבל גבי ערלה דבארץ מדאורייתא - אימא בחוצה לארץ נמי נגזור, קמשמע לן.
רי"ף מסכת ברכות דף כה עמוד ב : אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ג : והצלף חייב בערלה האביונות בלבד אבל הקפריסין מותרות .
רדב"ז שם: סבר לה כר"ע דאמר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי ולא חילק בין הארץ לחוצה לארץ ועוד בח"ל הוה .
צל"ח מסכת ברכות דף לו עמוד א : ועלה בדעתי לומר דהרמב"ם לשיטתו, דאיהו פסק בפ"א מתרומות הלכה כ"ו דתרומה בזמן הזה דרבנן ולא משום דנתבטלה קדושת עזרא אלא שלא נתקדשה כלל לענין תרומות אפילו בימי עזרא, "שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כמו בירושה ראשונה בימי יהושע וכמו שהן עתידין בירושה שלישית לא כמו שהיתה בימי עזרא ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן התורה " .
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כה עמוד ב : פי' צלף הוא אילן קטן ונקרא בערבי אלקפא"ר ומפני שהוא קטן היו מסופקים ב"ש אם נדון אותו כמו ירק והיו אומרים דמספק דיינינן ליה כירק והוי כלאים בכרם ולענין ערלה דיינינן ליה כאילן ונוהגין בו ערלה וב"ה אומרים דודאי אילן הוא שהשרשים נשארין בו בכל שנה וגדל בו הפרי לשנה אחרת ואינו נוהג בו אלא דין ערלה בלבד.
ובצלף יש בו שלשה מינין, תמרות ואביונות וקפריסין והתמרות הם רכים כמו לולבי גפנים וראוין לאכילה והאביונות הוא הפרי עצמו והקפריסין הם שומרי הפרי ואומר' שזהו הנץ שלהם שעומד קצתו ע"ג הפרי והוא ראוי לאכילה ונחלקו ר' אליעזר ורבי עקיבא גבי מעשר דר' אליעזר סבר הכל דיינינן ליה פרי ומתעשר תמרות ואביונות וקפריסין ור"ע סבר שאינו נוהג בו מעשר אלא באביונות בלבד והשאר לא נדון אותו כפרי לא לענין מעשר ולא לענין ערלה ורב אמר כיון שאנו רואין שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא דר' אליעזר לחומרא ור"ע לקולא בחוצה לארץ נפסוק הלכה כדברי המיקל ולא נדון אותו כפרי לענין ערלה אלא האביונות בלבד וזורק את האביונות ואוכל את הקפריסין:
ותימה הוא למה סתם דבריו הרי"ף ז"ל ולא כתב בפירוש צלף של ערלה בחו"ל ... ועל כרחן אית לן למימר שכוונת הרי"ף ז"ל לא היתה להתיר אפי' בא"י דכיון שרב לא אמר אלא בחו"ל היאך יכול להקל ולהתיר בשם רב מה שהוא לא היה מתיר ואפשר שמפני שהביא המעשה דרב אשי שהיה בח"ל לא הוצרך לפרש יותר. מפי מורי הרב נר"ו.
רא"ש מסכת ברכות פרק ו סימן ג: וכתב רב אלפס ז"ל וכן כתוב במקצת ספרים נוסחא מבעל ה"ג והלכתא זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פירא הוא גבי ברכה נמי לאו פירא הוא ולא מברכינן עליהם ב"פ העץ אלא בורא פרי האדמה. ולא נהירא דמשמע דהא דאכיל מר בר רב אשי קפריסין לאו משום דהלכה כר"ע אלא משום דהמיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל 2 . וכיון דבא"י פירא הוא לענין ברכה נמי פירא הוא ואין חילוק בברכה בין חו"ל לא"י וקי"ל כההיא ברייתא דעיקר היא דפרכינן מינה לרב לעיל ומשמע דרב ס"ל כוותיה אלא דמיקל כר"ע בחו"ל.
סיכום דעות בצלף
רי"ף מסכת ברכות דף כה עמוד ב : אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ג : והצלף חייב בערלה האביונות בלבד אבל הקפריסין מותרות .
רדב"ז שם: סבר לה כר"ע דאמר אין מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי ולא חילק בין הארץ לחוצה לארץ ועוד בח"ל הוה .
צל"ח מסכת ברכות דף לו עמוד א : ועלה בדעתי לומר דהרמב"ם לשיטתו, דאיהו פסק בפ"א מתרומות הלכה כ"ו דתרומה בזמן הזה דרבנן ולא משום דנתבטלה קדושת עזרא אלא שלא נתקדשה כלל לענין תרומות אפילו בימי עזרא, "שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כמו בירושה ראשונה בימי יהושע וכמו שהן עתידין בירושה שלישית לא כמו שהיתה בימי עזרא ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן התורה " .
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כה עמוד ב : פי' צלף הוא אילן קטן ונקרא בערבי אלקפא"ר ומפני שהוא קטן היו מסופקים ב"ש אם נדון אותו כמו ירק והיו אומרים דמספק דיינינן ליה כירק והוי כלאים בכרם ולענין ערלה דיינינן ליה כאילן ונוהגין בו ערלה וב"ה אומרים דודאי אילן הוא שהשרשים נשארין בו בכל שנה וגדל בו הפרי לשנה אחרת ואינו נוהג בו אלא דין ערלה בלבד.
ובצלף יש בו שלשה מינין, תמרות ואביונות וקפריסין והתמרות הם רכים כמו לולבי גפנים וראוין לאכילה והאביונות הוא הפרי עצמו והקפריסין הם שומרי הפרי ואומר' שזהו הנץ שלהם שעומד קצתו ע"ג הפרי והוא ראוי לאכילה ונחלקו ר' אליעזר ורבי עקיבא גבי מעשר דר' אליעזר סבר הכל דיינינן ליה פרי ומתעשר תמרות ואביונות וקפריסין ור"ע סבר שאינו נוהג בו מעשר אלא באביונות בלבד והשאר לא נדון אותו כפרי לא לענין מעשר ולא לענין ערלה ורב אמר כיון שאנו רואין שנחלקו ר' אליעזר ור' עקיבא דר' אליעזר לחומרא ור"ע לקולא בחוצה לארץ נפסוק הלכה כדברי המיקל ולא נדון אותו כפרי לענין ערלה אלא האביונות בלבד וזורק את האביונות ואוכל את הקפריסין:
ותימה הוא למה סתם דבריו הרי"ף ז"ל ולא כתב בפירוש צלף של ערלה בחו"ל ... ועל כרחן אית לן למימר שכוונת הרי"ף ז"ל לא היתה להתיר אפי' בא"י דכיון שרב לא אמר אלא בחו"ל היאך יכול להקל ולהתיר בשם רב מה שהוא לא היה מתיר ואפשר שמפני שהביא המעשה דרב אשי שהיה בח"ל לא הוצרך לפרש יותר. מפי מורי הרב נר"ו.
רא"ש מסכת ברכות פרק ו סימן ג: וכתב רב אלפס ז"ל וכן כתוב במקצת ספרים נוסחא מבעל ה"ג והלכתא זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פירא הוא גבי ברכה נמי לאו פירא הוא ולא מברכינן עליהם ב"פ העץ אלא בורא פרי האדמה. ולא נהירא דמשמע דהא דאכיל מר בר רב אשי קפריסין לאו משום דהלכה כר"ע אלא משום דהמיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל 2 . וכיון דבא"י פירא הוא לענין ברכה נמי פירא הוא ואין חילוק בברכה בין חו"ל לא"י וקי"ל כההיא ברייתא דעיקר היא דפרכינן מינה לרב לעיל ומשמע דרב ס"ל כוותיה אלא דמיקל כר"ע בחו"ל.
סיכום דעות בצלף
- מחלוקת תנאים לעניים כלאיים: בית שמאי מחמירים שהוא ספק ירק ובית הלל סוברים שהוא עץ.
- מחלוקת תנאים במעשר מעשרות ד, ו : לרבי אליעזר הכל מתעשר ולרבי עקיבא רק האביונות.
- לעניין ערלה דעת ר' יהודה בחו"ל כר' עקיבא שאוכל את הקפריסין ולא חושש לערלה.
- דעות הראשונים בערלה:
- רמב"ם: קפריסין מותרים. ולא חילק בין הארץ לחו"ל.
- רא"ש: קפריסין אסורים בארץ ומותרים בחו"ל מספק.
- רי"ף: הביא רק דעת ר"ע ופשטו שמותרים גם בארץ. ור' יונה מסביר בו אחרת.
ערלה בורדים
שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן קמו : עוד שאלת, הורדין אם יש בהן משום ערלה. ואמרת כי פעמים רבות שמעת ממני שדעתי מסכמת לדעת הרב ר' אברהם ב"ר דוד ז"ל לברך עליהן שנתן ריח טוב בפירות. ואמרת שראיה מצאת במסכת שביעית פרק שביעי הורד והלוטם והכפר יש להן שביעית.
תשובה שאלה זו כבר נשאלה ממני זה כמה, ואמרתי אני לפי דעתי שערלה נוהגת בהן... אבל הראב"ד ז"ל מתיר ומשמע שמתיר גם בארץ. חזו"ע ח' .
שו"ת הרשב"א חלק ז סימן שנז : עוד באת ללמד היתר על הורדים לומר שאין בהם משום ערלה לפי שעליו נכמשים אם יום או יומים יעמדו שלא ילקטוהו ועוד שיש לו פרי אחר והוא הזרע שזורעים אותו ומצמיח:
תשובה אני כבר כתבתי לפניך עיקר מה שאני נשען עליו לאוסרו משום ערלה מההיא דנדה והטענה שאמרת להוציאו מידי פרי מפני שהוא נכמש בעמידתו איני רואה בה ממש שכל הפירות נכמשים בעמידתן יותר על הראוי להן ואין לך חשוב בפירות יותר מן התאנים והנה אמרו דרך דרש שהן נתלעין בעמידתן. גם טענת הזרע אינה טענה בעיני שאין הדבר הנזרע עיקר הפרי שאם אתה אומר כן אף גרעיני תמרה ושל זיתים יהא עיקר הפרי ועוד שלא אסרו שם בשביעית זרע הורד כמו שאסרו עיקר הלוף והדנדנה ועוד שכבר כתבתי לפניך למעלה שמתוך סדור המשנה נראה לי שהורד בכלל הפירות לפי ששנה אותו בפסקת הפירות ועלי הורד הם שנאכלים ולא הזרע ולא עוד אלא שאפי' היה כמו שאתה אומר מכל מקום לא גרע הורד משומר פרי ושומר לפרי אסור לערלה כפרי ומאשר חסת עליולהתירומפני שיש בו צורך לבריות חקרתי ובדקתי אחריו ומצאתי לראב"ד ז"ל שנסתפק עליו ואמר שהזרע הוא הפרי והפרחים הן כמו עליו ולפיכך אין חוששין להן משום ערלה לפי שאינו פרי ולא שומר לפרי ואעפ"י שאין הדבר הזה ברור אצלנו, אי כדשקלת ליה כשהוא סמדר מקלא קלי פירא או לא אלא שלא נזהר בהם משום ערלה בחוצה לארץ 3 מותר הנה לך הרב הגדול ז"ל שיודע לטהר את השרץ מן התורה ואעפ"י שאין דעתי סומכת בכל זה להלכה לו שומעין שהוא רב מובהק וכל המחמיר עליו להביא הראיה:
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: כתב בארחות חיים (הל' ערלה סי' יט עמ' 215) על עצי הורד כתב ה ראב"ד (תשובות ופסקים סי' סו) שאין חוששין להם משום ערלה ולא ראינו אדם נזהר על זה לעולם ואפשר מפני שהוא ספק ערלה בחוצה לארץ שמותר ע"כ ועל הורדים תוספות כתבו שחייב בערלה וכן כתב הרשב"א (ח"ז סי' שיב ושנו) ובמקום אחר (שם סי' שנז) כתב הראב"ד נסתפק בזה עכ"ל.
והרמב"ן כתב על זה והמחמיר תבא עליו ברכה וכן השיב הרשב"א.
ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן רטז - דיני ברכת הריח : ועלי הורד של ערלה, יש אומרים שנוהג בו דין ערלה בארץ ישראל, ואסור להריחו ולברך עליו ברכת הריח, וכל שכן שאסור באכילה. ויש חולקים ואומרים שאין נוהג בו דין ערלה, ומותר להריח בו ולברך עליו ברכת הריח. ולדינא, יש להחמיר בו בארץ ישראל לענין אכילה, אך מותר להריח בו, ואף לברך עליו ברכת הריח.
חזו"ע הלכות ערלה סעיף ח': הורד אין דין ערלה נוהג בו, שהתורה אמרה ונטעתם כל עץ מאכל והורד לאו עץ מאכל הוא כי עיקר נטיעתו לריח ולא לאכילה... וההדס אין ערלה נוהגת בו.
תשובה שאלה זו כבר נשאלה ממני זה כמה, ואמרתי אני לפי דעתי שערלה נוהגת בהן... אבל הראב"ד ז"ל מתיר ומשמע שמתיר גם בארץ. חזו"ע ח' .
שו"ת הרשב"א חלק ז סימן שנז : עוד באת ללמד היתר על הורדים לומר שאין בהם משום ערלה לפי שעליו נכמשים אם יום או יומים יעמדו שלא ילקטוהו ועוד שיש לו פרי אחר והוא הזרע שזורעים אותו ומצמיח:
תשובה אני כבר כתבתי לפניך עיקר מה שאני נשען עליו לאוסרו משום ערלה מההיא דנדה והטענה שאמרת להוציאו מידי פרי מפני שהוא נכמש בעמידתו איני רואה בה ממש שכל הפירות נכמשים בעמידתן יותר על הראוי להן ואין לך חשוב בפירות יותר מן התאנים והנה אמרו דרך דרש שהן נתלעין בעמידתן. גם טענת הזרע אינה טענה בעיני שאין הדבר הנזרע עיקר הפרי שאם אתה אומר כן אף גרעיני תמרה ושל זיתים יהא עיקר הפרי ועוד שלא אסרו שם בשביעית זרע הורד כמו שאסרו עיקר הלוף והדנדנה ועוד שכבר כתבתי לפניך למעלה שמתוך סדור המשנה נראה לי שהורד בכלל הפירות לפי ששנה אותו בפסקת הפירות ועלי הורד הם שנאכלים ולא הזרע ולא עוד אלא שאפי' היה כמו שאתה אומר מכל מקום לא גרע הורד משומר פרי ושומר לפרי אסור לערלה כפרי ומאשר חסת עליולהתירומפני שיש בו צורך לבריות חקרתי ובדקתי אחריו ומצאתי לראב"ד ז"ל שנסתפק עליו ואמר שהזרע הוא הפרי והפרחים הן כמו עליו ולפיכך אין חוששין להן משום ערלה לפי שאינו פרי ולא שומר לפרי ואעפ"י שאין הדבר הזה ברור אצלנו, אי כדשקלת ליה כשהוא סמדר מקלא קלי פירא או לא אלא שלא נזהר בהם משום ערלה בחוצה לארץ 3 מותר הנה לך הרב הגדול ז"ל שיודע לטהר את השרץ מן התורה ואעפ"י שאין דעתי סומכת בכל זה להלכה לו שומעין שהוא רב מובהק וכל המחמיר עליו להביא הראיה:
בית יוסף יורה דעה סימן רצד: כתב בארחות חיים (הל' ערלה סי' יט עמ' 215) על עצי הורד כתב ה ראב"ד (תשובות ופסקים סי' סו) שאין חוששין להם משום ערלה ולא ראינו אדם נזהר על זה לעולם ואפשר מפני שהוא ספק ערלה בחוצה לארץ שמותר ע"כ ועל הורדים תוספות כתבו שחייב בערלה וכן כתב הרשב"א (ח"ז סי' שיב ושנו) ובמקום אחר (שם סי' שנז) כתב הראב"ד נסתפק בזה עכ"ל.
והרמב"ן כתב על זה והמחמיר תבא עליו ברכה וכן השיב הרשב"א.
ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן רטז - דיני ברכת הריח : ועלי הורד של ערלה, יש אומרים שנוהג בו דין ערלה בארץ ישראל, ואסור להריחו ולברך עליו ברכת הריח, וכל שכן שאסור באכילה. ויש חולקים ואומרים שאין נוהג בו דין ערלה, ומותר להריח בו ולברך עליו ברכת הריח. ולדינא, יש להחמיר בו בארץ ישראל לענין אכילה, אך מותר להריח בו, ואף לברך עליו ברכת הריח.
חזו"ע הלכות ערלה סעיף ח': הורד אין דין ערלה נוהג בו, שהתורה אמרה ונטעתם כל עץ מאכל והורד לאו עץ מאכל הוא כי עיקר נטיעתו לריח ולא לאכילה... וההדס אין ערלה נוהגת בו.
שו"ע ג': האביונות והתמרות והקפריסין של צלף חייבים בערלה כתוס' ורא"ש שפסקו כר' אליעזר ולא כרמב"ם שפסק כר"ע . במה דברים אמורים, בארץ ישראל, אבל בחוצה לארץ, האביונות חייבים ותמרות וקפריסין פטורים
הקפריסין בארץ ישראל
גר"א: אבל הרמב"ם פסק דגם בא"י אינו נוהג אלא באביונות ודבריו נראין דהא קי"ל כר"ע אף בדאורייתא נגד ר"א.
לבוש יורה דעה סימן רצד: בצלף של ערלה בארץ ישראל האביונות הם חייבים בערלה מן התורה שהם עיקר הפרי, והתמרות חייבים בארץ ישראל מדברי סופרים, והקפריסין מותרין באכילה.
ש"ך יורה דעה סימן רצד ס"ק ז : כ' העט"ז דקפריסין בא"י נמי פטורים ולא נהירא וכן מוכח להדיא בש"ס פרק כ"מ (דף ל"ו) דמאן דמחייב בתמרות כ"ש בקפריסין! דהוין טפי פרי מתמרות.
לבוש יורה דעה סימן רצד: בצלף של ערלה בארץ ישראל האביונות הם חייבים בערלה מן התורה שהם עיקר הפרי, והתמרות חייבים בארץ ישראל מדברי סופרים, והקפריסין מותרין באכילה.
ש"ך יורה דעה סימן רצד ס"ק ז : כ' העט"ז דקפריסין בא"י נמי פטורים ולא נהירא וכן מוכח להדיא בש"ס פרק כ"מ (דף ל"ו) דמאן דמחייב בתמרות כ"ש בקפריסין! דהוין טפי פרי מתמרות.
- ↩
א.'אביונות' הם הפירות של הצמח.
ב.'קפריסין' הם, לדעת רש"י (ברכות לו ע"א): 'קליפה גדולה שסביבות הפרי, כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים'. ולדעת הרמב"ם (מעשרות פ"ד מ"ז): 'אוכל יבש דומה לעצים ולעלים'. וספר הערוך (ערך צלף) מסביר שהם"שומר האביונות ונקרא נצא דפרחא". ובר' יונה הסביר שהוא הנץ שעומד קצתו ע"ג הפרי והוא ראוי לאכילה. ואילו חכמי הטבע היום מסבירים שהוא פקעי הפרחים (כך במאמר של ד"ר משה רענן וכן ההסבר במהדורת שטיינזלץ).
ג.'תמרות', רש"י (ברכות לו ע"א) הסביר: 'התמרות - בתוך העלים גדלים כמין תמרות ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה'. ה'ערוך' הסביר שהתמרות הן לולבי הצלף כשהם רכים לפני שמתייבשים ומתקשים, כלומר נצרים צעירים. לדעת הרמב"ם (פיה"מ מעשרות פ"ד מ"ז) התמרות - הן הניצן.
- ↩
וכתב בחזו"א מעשרות סי' ב' סק"ו דגם לדעה זו התמרות מותרות וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש. דרך אמונה , הרב קנייבסקי - ציון ההלכה הלכות מעשר שני פרק י ס"ק (מח) :
- ↩
צריך לעיין בקולת הראב"ד האם התיר רק בחוץ לארץ ורק במצב סמדר. וכן ב שו"ת מהרי"ט חלק ב - יורה דעה סימן לד כתב"ולענין ערלה כתב הראב"ד שאין חוששי' לפי שאינן הפרי ממש ואין להם דין שומר לפרי דלא ידעינן אי שקלינן להו סמדר אי לקוט פירא או לא ולא ראינו אדם נזהר בזה ואפשר כי מפני ספק ערלה בחוצה לארץ מותר". ועוד צריך לעיין אם הרשב"א חזר בו מדעתו לאסור ולענ"ד שלא חזר בו לדחות ודאות עצמו מפני ספקו של הראב"ד אלא שסמך על ספק הראב"ד בחו"ל ששם מקלים אפילו בספק רחוק. וגם זה כתב מפני דוחק הבריות.